איגנצי קרשיצקי

איגנצי קרשיצקי
Ignacy Krasicki

דיוקן מאת פר קראפט האב , בערך 1768
לידה	3 בפברואר 1735 דובצק, רפובליקת פולין
פטירה	14 במרץ 1801 (בגיל 66) ברלין, ממלכת פרוסיה
מדינה	האיחוד הפולני-ליטאי
מקום קבורה	קתדרלת גנייזנו
מקום לימודים	Lviv Jesuit College
שפות היצירה	פולנית, צרפתית
יצירות בולטות	הרפתקאותיו של מיקולאי דושוויאדצ'ינסקי, O Sacred Love of the Beloved Country, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	עיטור מסדר העיט הלבן (1774) מסדר סטניסלב הקדוש (1767) מסדר העיט האדום (1798) מסדר העיט השחור (1798)
חתימה

אִיגְנַצִי קְרַשִׁיצְקִי (בפולנית: Ignacy Błażej Franciszek Krasicki‏; 3 בפברואר 1735 – 14 במרץ 1801) משנת 1766 נסיך-בישוף של ורמיה (בגרמנית, ארמלנד) ומשנת 1795 הארכיבישוף של גנייזנו (לפיכך, הפרימוס של פולין, כלומר ראש הכנסייה הקתולית הפולנית), היה משורר עידן הנאורות המוביל של פולין (כונה "נסיך המשוררים"), מבקר הכמורה, לה פונטן הפולני, מחבר הרומן הפולני הראשון, מחזאי, עיתונאי, אנציקלופדיסט ומתרגם מצרפתית ומיוונית.

יצירותיו הספרותיות הבולטות ביותר היו "אגדות ומשלים" (1779), "סאטירות" (1779), ומכתבים פיוטיים ומזמורים דתיים, שבהם הגיעה אמנות השפה הפואטית שלו לפסגה.

קורות חיים

איגנצי קרשיצקי נולד בדובצק, על נהר הסאן בדרום פולין, למשפחת האצילים קרשיצקי , שנשאה את התואר רוזן קיסרי . הוריו היו הרוזן יאן בוז'י קרשיצקי (Jan Boży Krasicki ‏; 1704–1751) ואשת הרוזן, אנה סטז'חובסקה (Anna Starzechowska‏; 1706–1766). איגנצי היה קשור בקשרי דם למשפחות המפוארות ביותר באיחוד הפולני-ליטאי, כולל משפחות ספייהה, פוטוצקי וז'בוסקי, ובילה את ילדותו מוקף באהבה של משפחתו.

הוא למד בבית ספר ישועי בלבוב, ולאחר מכן למד בסמינר לכמרים הקתולי בוורשה (1751–54). בשנת 1759 קיבל הסמכה לכהונה והמשיך את לימודיו ברומא (1759–61). שניים מאחיו היו גם הם כמרים.

כשחזר לפולין, קרשיצקי הפך למזכיר הפרימוס של פולין ופיתח ידידות עם המלך לעתיד סטניסלאב פוניאטובסקי. כשפוניאטובסקי נבחר למלך (1764), קרשיצקי הפך לכומר שלו. הוא השתתף ב"ארוחות חמישי " המפורסמות של המלך וייסד את המוניטור , כתב העת הבולט של הנאורות הפולנית, בחסות המלך.

הטירה של הבישופים של ורמיה בלידזברק ורמינסקי

בשנת 1766 קרשיצקי, לאחר ששימש באותה שנה כעוזר בישוף של הנסיך-הבישוף של ורמיה אדם סטניסלב גרבובסקי , מונה בעצמו לנסיך-הבישוף של ורמיה ומתוקף התפקיד גם חבר בסנאט של האיחוד הפולני-ליטאי. משרה זו העניקה לו מעמד גבוה בהיררכיה החברתית ותחושת עצמאות. עם זאת, היא לא הייתה מקלט שליו. חברי המועצה של קתדרלת ורמיה קיבלו את הממונה עליהם בקרירות, מחשש לשינויים. במקביל, התגברו התגרויות ולחצים מממלכת פרוסיה, לקראת ההשתלטות על ורמיה בחלוקה הראשונה של האיחוד הפולני-ליטאי. קרשיצקי מחה בפומבי נגד התערבות חיצונית.

בשנת 1772, כתוצאה מחלוקת פולין הראשונה, ביוזמת פרידריך השני, מלך פרוסיה ("הגדול"), הפך קרשיצקי לנתין פרוסי. עם זאת, הוא לא הוקיר את השליט החדש של ורמיה.

הוא ערך ביקורים תכופים בברלין, בפוטסדאם ובארמון סנסוסי לפי בקשתו של פרידריך, שעמו טיפח היכרות. כך נוצר מצב קשה עבור המשורר-הבישוף, שבעודו ידיד של המלך הפולני, שמר על קשרים קרובים עם המלך הפרוסי. מציאות זו לא הייתה יכולה שלא להשפיע על אופיין וכיוונן של היצירות הספרותיות הבאות של קרשיצקי, אולי בשום מקום יותר מאשר בסיפורי האגדות והמשלים (1779).

ארמון הקיץ של הבישופים של ורמיה בסמולאיני

זמן קצר לאחר החלוקה הראשונה, קרשיצקי ערך את טקס פתיחת קתדרלת הדוויג הקדושה בברלין ב-1773, אותה אישר פרידריך השני לבנות עבור מהגרים קתולים לברנדנבורג ולברלין. בשנת 1786 נקרא קרשיצקי לאקדמיה הפרוסית למדעים . מגוריו בטירת הבישופים של ורמיה בלידזברק ורמינסקי (בגרמנית, היילסברג) ובארמון הקיץ של הבישופים של ורמיה בסמולאיני הפכו למרכזי חסות אמנותית לכל המגזרים של פולין המחולקת.

לאחר מותו של פרידריך הגדול, המשיך קרשיצקי בקשרים עם יורשו של פרידריך.

בשנת 1795, שש שנים לפני מותו, מונה קרשיצקי לארכיבישוף של גנייזנו (לפיכך, לפרימוס של פולין).

מלך פולין סטניסלאב פוניאטובסקי כיבד את קרשיצקי בהענקת חברות במסדר העיט הלבן ובמסדר סטניסלב הקדוש , וכן במדליה מיוחדת משנת 1780 הכוללת את המוטו הלטיני, "Dignum laude virum Musa vetat mori" ("המוזה לא תאפשר לאבד אדם הראוי לתפארת"); ומלך פרוסיה פרידריך הגדול העניק לו חברות במסדר העיט האדום .

עם מותו בברלין ב-1801 הובא קרשיצקי למנוחות בקתדרלת הדוויג הקדושה, אותה קידש. ב-1829 הועברו שרידיו לקתדרלת גנייזנו בפולין.

צ'סלב מילוש תיאר את קרשיצקי כך:

הוא היה חכם, חייכן וספקן ששיבח את המתינות ובז לקיצוניות. המנטליות שלו חזרה לאידיאלים של הרנסאנס של הורטיוס, לחיים של פרישה מהורהרת. זה לא הפריע לכישרונותיו כאיש חצר: הוא היה חביבו של [מלך פולין] סטניסלב אוגוסט [פוניאטובסקי], ואחרי החלוקה הראשונה של פולין, בשנת 1772, כאשר הבישופות שלו בוורמיה הפכה לנחלת פרוסיה, הוא היה חביבו של המלך פרידריך הגדול. הוא היה קוסמופוליטי והיה חייב את הידע הספרותי המרשים שלו לקריאה בשפות זרות, ועדיין... הוא היה חייב למנטליות של "תור הזהב" הפולני, ומבחינה זו הערצתו לארסמוס מרוטרדם היא משמעותית. כמשורר, הוא היה [האחראי העיקרי] לאותו זיקוק של השפה [הפולנית] אשר הפחית לזמן מה את העושר הכאוטי של הבארוק. במובן מסוים הוא חזר לשפתו הברורה והפשוטה של יאן קוכנובסקי, וניתן להשוות את תפקידו בשירה הפולנית לזה של אלכסנדר פופ בשירה האנגלית. [הוא] תפס את הספרות כיעוד ספציפי, כלומר, להתערב כאיש מוסר בעניינים אנושיים. מכיוון שהוא לא היה לוחמני במזגו (בניגוד לאחד מהסופרים שהשפיעו עליו, וולטר), המוסר שלו, שרק לעיתים רחוקות ניתן להבדיל בינו לבין משחק בלבד, [לא מפגין] מבטאים ארסיים.

— Czesław Miłosz, The History of Polish Literature, pp. 176–77.

יצירות

איגנצי קרשיצקי

"אוסף מידע חיוני" (כרך א', 1781), האנציקלופדיה הכללית השנייה של פולין בשפה הפולנית

איגנצי קרשיצקי היה הנציג הספרותי המוביל של הנאורות הפולנית - סופר פרוזה ומשורר מוערך מאוד על ידי בני דורו, שהעריצו את יצירותיו בשל שנינותן, דמיונן וסגנונן הקולח.

כתביו הספרותיים של קרשיצקי פארו את שלטונו של מלך פולין סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, אף שהם לא דגלו ישירות בתוכנית הפוליטית של המלך.

קרשיצקי, הנציג המוביל של הקלאסיציזם הפולני, הופיע לראשונה כמשורר עם המזמור, "Święta miłości kochanej ojczyzny" ("הו אהבת הארץ האהובה"), שפורסם ב-1774. הוא היה אז קרוב לארבעים. לפיכך הייתה זו הופעת בכורה מאוחרת שהביאה את ההצלחה יוצאת הדופן של מזמור זה, שאותו ישלב קרשיצקי כחלק מהשיר התשיעי בפואמה מסוגת האפוס ההיתולי , "Myszeida" ("עכבריה", 1775). ב"הו אהבת הארץ האהובה" גיבש קרשיצקי רעיון אוניברסלי של פטריוטיות, המתבטא בסגנון גבוה ובטון מרומם. המזמור ישמש מאוחר יותר, במשך שנים רבות, כהמנון לאומי ויתורגם לשפות רבות, כולל שלושה תרגומים לצרפתית.

הנסיך הבישוף מוורמיה העניק צורה פולנית מצוינת לכל הסוגות של הקלאסיציזם האירופי. הוא גם סלל נתיבים לסוגות חדשות. הבולט בהן היה הרומן הפולני המודרני הראשון, "Mikołaja Doświadczyńskiego przypadki" (הרפתקאותיו של מיקולאי דושוויאדצ'ינסקי , 1776), סינתזה של כל הזנים של רומן ההשכלה: החברתי-סאטירי, ההרפתקני (בסגנון רובינזון קרוזו), אוטופי ודידקטי. המסורת מספרת שפואמת האפוס ההיתולי של קרשיצקי, "Monachomachia" (מלחמת הנזירים, 1778), נוצרה בהשראת שיחה עם פרידריך השני בארמון סנסוסי, שם שהה קרשיצקי בדירה ששימשה בעבר את וולטר. פרסום הפואמה עורר בזמנו שערורייה ציבורית.

האנדרטה הספרותית המתמשכת ביותר של הנאורות הפולנית היא המשלים של קרשיצקי "Bajki i Przypowieści" (אגדות ומשלים , 1779) ו-"Bajki nowe" ("אגדות חדשות", שפורסמו לאחר מותו ב-1802). המשורר גם רשם את תצפיותיו הנוקבות על העולם ועל הטבע האנושי ב-"Satyry" (סאטירות, 1779) . יצירות אחרות מאת קרשיצקי כוללות את הרומנים, "Pan Podstoli" (פאן פודסטולי, שפורסם בשלושה חלקים, 1778, 1784 ואחרי מותו ב-1803), אשר יסייעו להוות השראה ליצירות של אדם מיצקביץ', ו-"Historia" (היסטוריה, 1779); האפוס, "Wojna chocimska" (מלחמת צ'וצ'ים, 1780, על מלחמת חוטין); ועוד רבים אחרים, באומנות ההטפה , בתאולוגיה ובהרלדיקה.

בשנים 1781–83 פרסם קרשיצקי אנציקלופדיה בת שני כרכים, "Zbiór potrzebniejszych wiadomości" (אוסף של מידע חיוני), האנציקלופדיה הכללית השנייה בשפה הפולנית אחרי "Nowe Ateny" (אתונה החדשה, 1745–46) של בנדיקט חמיילובסקי .

קרשיצקי כתב את"Listy o ogrodach" (מכתבים על גנים) ומאמרים במוניטור שהיה שותף להקמתו, ובעיתון שלו "Co Tydzień" (כל שבוע).

קרשיצקי תרגם לפולנית, את פלוטרכוס, אוסיאן, קטעים מהקומדיה האלוהית של דנטה אליגיירי, ויצירות מאת אנאקראון, ניקולא בואלו, הסיודוס ותאוקריטוס. הוא כתב מ-1772 חיבור "על התרגום של ספרים" ("O przekładaniu ksiąg") ואחר, שפורסם לאחר מותו ב-1803, "על תרגום ספרים" ("O tłumaczeniu ksiąg").

תהילה

יצירותיו העיקריות של קרשיצקי זכו לתהילה אירופאית ותורגמו ללטינית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, רוסית, צ'כית, קרואטית, סלובנית והונגרית. העניין הרחב ביצירותיו נמשך לאורך המאה ה-19.

קרשיצקי היה הנושא של יצירות של משוררי תקופת הנאורות הפולנית – סטניסלב טרמבצקי , פרנצישק זבלוצקי , וויצ'ך מייר (Wojciech Mier) - ובמאה ה-20, מאת קונסטנטי אילדפונס גלצ'ינסקי . הוא היה גיבור יצירות הפרוזה של וינצ'נטי פול , אדולף נובצ'ינסקי (Adolf Nowaczyński) והנריק סנקביץ'.

הגות ספרותית

חוקרים ראו את האגדות והסאטירות של קרשיצקי כמתאימים לתרבות שלשמה הם נכתבו, וכטעונים פוליטית. המאפיינים לא התבססו על שחזורים של פרטים מתוך התבוננות ישירה, אלא היו מבנים בדיוניים ששיקפו את הערכים הממשיים של החברה. קרשיצקי קבע שהפולנים, והאנושות בכלל, נשלטו על ידי חמדנות, איוולת ומידות רעות.

קהל יעד

עדות לכך מצויה בהקדמה, "לילדים", של "אגדות ומשלים" המיועדת לא לילדים אלא לכפריים, לקהילות ולציבור. האגדות נועדו להפנות את תשומת הלב לשאלות מרכזיות של היום, ולקדם רפורמות חברתיות. אף על פי שהאגדות החדשות, ההמשך לאגדות והמשלים, פורסמו לאחר מותו ב-1803, האגדות והמשלים הידועים יותר מצאו קהל בין 1735 למותו של קרשיצקי ב-1801, רובם פורסמו לאחר החלוקה הראשונה של פולין, ב-1772. האגדות בדרך כלל מציגות את משמעותן בשורה האחרונה, דרך הסמליות של האגדה ולא דרך הצגה מורכבת של אידאולוגיה, ובכך מעבירות בקלות אפילו לאנאלפביתים את האידיאל המוסרי ואידיאל הנאורות שמאחוריה.

תרומות לעידן הנאורות

קטז'ינה זכנטר (Katarzyna Zechenter) טוענת ברבעון The Polish Review שהיסטוריונים מערביים התעלמו בדרך כלל מיצירותיו של קרשיצקי, וכי המוציא לאור של "אגדות פולניות" התעלם מחשיבותו של "ההקשר הפוליטי והחברתי התורם למקור [האגדה]". עם זאת, קל לראות את השפעתו של קרשיצקי על בני דורו ועל תחילת המאה ה-19, כמו במקרה של גבריאלה פוזינינה , נסיכה, משוררת וכותבת יומן פולנייה. ב-1846 היא הקימה עיתון לאינטליגנציה של וילנה וורשה, וקידמה את ביסוסם של אגדות קרשיצקי בחיים הפוליטיים המדוכאים של פולין. ביומן השנים 1815–1843 מתמקדת פוזינינה באגדה, "ציפורים בכלוב", כפרשנות על חלוקות פולין.

לקריאה נוספת

• Edward Balcerzan, ed., Pisarze polscy o sztuce przekładu, 1440–1974: Antologia (Polish Writers on the Art of Translation, 1440–1974: an Anthology), Poznań, Wydawnictwo Poznańskie, 1977.
• Jan Zygmunt Jakubowski, ed., Literatura polska od śreniowiecza do pozytywizmu (Polish Literature from the Middle Ages to Positivism), Warsaw, Państwowe Wydawnictwo Naukowe, 1979, ISBN 83-01-00201-8, pp. 245–54.
• Encyklopedia Polski (Encyclopedia of Poland), Kraków, Wydawnictwo Ryszard Kluszczyński, 1996, ISBN 83-86328-60-6.
• Julian Krzyżanowski, Historia literatury polskiej: Alegoryzm preromantyzm (A History of Polish Literature: Allegorism Preromanticism), Warsaw, Państwowy Instytut Wydawniczy, 1974, pp. 435–54.
• Zbigniew Landowski, Krystyna Woś, Słownik cytatów łacińskich: wyrażenia, sentencje, przysłowia (A Dictionary of Latin Citations: Expressions, Maxims, Proverbs), Kraków, Wydawnictwo Literackie, 2002, ISBN 83-08-02866-7.
• Czesław Miłosz, The History of Polish Literature, 2nd ed., Berkeley, University of California Press, 1983, ISBN 0-520-04477-0, pp. 176–81.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איגנצי קרשיצקי בוויקישיתוף

• איגנצי קרשיצקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Works by or about Ignacy Krasicki at Internet Archive
• Works by Ignacy Krasicki at LibriVox (public domain audiobooks)
• Polish Forum
• Catholic Online
• Biography at monika.univ.gda.pl
• Biography at polishconstitution.org
• Collected works
• Primates of Poland