ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ינואר 2015

ינואר
1 בינואר 2015	קטע מהחומה בגִ'ינְשָׁאנְלִינְג החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה ומנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, ואורכה, כולל חומות המשנה המסתעפות ממנה, הוא 8,851 ק"מ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בינואר 2015	קטע מהחומה בגִ'ינְשָׁאנְלִינְג החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה ומנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, ואורכה, כולל חומות המשנה המסתעפות ממנה, הוא 8,851 ק"מ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בינואר 2015	מישל פוקו מישל פוקו (15 באוקטובר 1926 – 26 ביוני 1984) היה פילוסוף צרפתי, אחת הדמויות החשובות בתאוריה הביקורתית ומאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה העשרים. עבודתו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. ניסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, ולכונן תחום מחקר חדש: היסטוריה של מערכות חשיבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בינואר 2015	מישל פוקו מישל פוקו (15 באוקטובר 1926 – 26 ביוני 1984) היה פילוסוף צרפתי, אחת הדמויות החשובות בתאוריה הביקורתית ומאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה העשרים. עבודתו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. ניסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, ולכונן תחום מחקר חדש: היסטוריה של מערכות חשיבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בינואר 2015	ספרייה ספרייה היא מקום בו נאספים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע נוספים (כגון כתבי עת, עיתונים, והקלטות אודיו ווידאו), במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם. הספריות פועלות לשמר את הידע האנושי שהצטבר לאורך השנים ולאפשר למשתמשיהן לגשת בצורה יעילה לידע זה. חלק מהספריות משרתות את הציבור הרחב, במטרה להרחיב את הידע של הציבור בכללותו. ספריות אחרות מיועדות לאנשי מחקר ובעלי מקצוע הזקוקים למידע מקצועי לצורך עבודתם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בינואר 2015	ספרייה ספרייה היא מקום בו נאספים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע נוספים (כגון כתבי עת, עיתונים, והקלטות אודיו ווידאו), במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם. הספריות פועלות לשמר את הידע האנושי שהצטבר לאורך השנים ולאפשר למשתמשיהן לגשת בצורה יעילה לידע זה. חלק מהספריות משרתות את הציבור הרחב, במטרה להרחיב את הידע של הציבור בכללותו. ספריות אחרות מיועדות לאנשי מחקר ובעלי מקצוע הזקוקים למידע מקצועי לצורך עבודתם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בינואר 2015	טנק שרמן M4 שרמן הוא טנק אמריקאי בינוני שהיה עמוד השדרה של גייסות השריון של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. טנקי שרמן רבים נוספים הועברו ליחידות השריון של צבאות בעלות הברית במסגרת תוכנית השאל-החכר, הבולט מביניהם הוא הצבא הבריטי. השרמן יוצר בקנה מידה נרחב. הוא הטנק השלישי בתפוצתו בעולם, והטנק המיוצר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית – כ-50,000 טנקי שרמן מכל הדגמים יוצרו בסך הכל במהלך המלחמה, והוא הפך לאחד הטנקים הידועים ביותר בהיסטוריה הצבאית. השרמן, שפותח במהירות בארצות הברית אחרי הבליצקריג של 1940, לא היה מהפכני בתכנונו, אך היה טנק מעולה מבחינה מכנית, ופשוט לייצור המוני. בעת כניסתו לקרב לראשונה באל עלמיין ב-1942 נחשב השרמן לטנק הטוב ביותר של בעלות הברית, אף על פי ששריונו היה דק יחסית, חיסרון שפגע בו עד סוף המלחמה. השרמן הפך עד מהרה לטנק העיקרי של עוצבות השריון של הצבא האמריקני. עם זאת, ככל שנמשכה המלחמה, היה פירוש ההחלטה האמריקנית לרכז כמעט את כל הייצור בשרמן ובגרסותיו המאוחרות המוסבות לתותח המשופר בן 76 מ"מ, בבחינת הקרבת איכות למען כמות. הדבר גרם לכך, שהטנק הבסיסי של בעלות הברית היה נחות מהדגמים הגרמניים החדשים והעדיפים. לאחר מלחמת העולם השנייה הועברו עודפים של השרמן ממחסני הצבא האמריקני למספר מדינות ברחבי העולם, וטנקים רבים נשארו בשירות צבאותיהן תקופה ארוכה. טנקי שרמן הגיעו לצה"ל בשלהי מלחמת העצמאות מעודפי אירופה והיוו את גרעין חיל השריון בשנות החמישים, לאחר שעברו הסבות שונות. הם נטלו חלק חשוב במערכות ישראל השונות עד וכולל מלחמת יום הכיפורים. כלים משוריינים רבים ומשונים, כולל טנקים ייעודיים כמו טנקי הנדסה, תותחים מתנייעים, נושאי גייסות וטנקי להביור נבנו על בסיס התובה שלו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בינואר 2015	טנק שרמן M4 שרמן הוא טנק אמריקאי בינוני שהיה עמוד השדרה של גייסות השריון של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. טנקי שרמן רבים נוספים הועברו ליחידות השריון של צבאות בעלות הברית במסגרת תוכנית השאל-החכר, הבולט מביניהם הוא הצבא הבריטי. השרמן יוצר בקנה מידה נרחב. הוא הטנק השלישי בתפוצתו בעולם, והטנק המיוצר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית – כ-50,000 טנקי שרמן מכל הדגמים יוצרו בסך הכל במהלך המלחמה, והוא הפך לאחד הטנקים הידועים ביותר בהיסטוריה הצבאית. השרמן, שפותח במהירות בארצות הברית אחרי הבליצקריג של 1940, לא היה מהפכני בתכנונו, אך היה טנק מעולה מבחינה מכנית, ופשוט לייצור המוני. בעת כניסתו לקרב לראשונה באל עלמיין ב-1942 נחשב השרמן לטנק הטוב ביותר של בעלות הברית, אף על פי ששריונו היה דק יחסית, חיסרון שפגע בו עד סוף המלחמה. השרמן הפך עד מהרה לטנק העיקרי של עוצבות השריון של הצבא האמריקני. עם זאת, ככל שנמשכה המלחמה, היה פירוש ההחלטה האמריקנית לרכז כמעט את כל הייצור בשרמן ובגרסותיו המאוחרות המוסבות לתותח המשופר בן 76 מ"מ, בבחינת הקרבת איכות למען כמות. הדבר גרם לכך, שהטנק הבסיסי של בעלות הברית היה נחות מהדגמים הגרמניים החדשים והעדיפים. לאחר מלחמת העולם השנייה הועברו עודפים של השרמן ממחסני הצבא האמריקני למספר מדינות ברחבי העולם, וטנקים רבים נשארו בשירות צבאותיהן תקופה ארוכה. טנקי שרמן הגיעו לצה"ל בשלהי מלחמת העצמאות מעודפי אירופה והיוו את גרעין חיל השריון בשנות החמישים, לאחר שעברו הסבות שונות. הם נטלו חלק חשוב במערכות ישראל השונות עד וכולל מלחמת יום הכיפורים. כלים משוריינים רבים ומשונים, כולל טנקים ייעודיים כמו טנקי הנדסה, תותחים מתנייעים, נושאי גייסות וטנקי להביור נבנו על בסיס התובה שלו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בינואר 2015	הגנים הבהאיים ומקדש הבאב בחיפה המרכז הבהאי העולמי הוא המרכז המנהלי והדתי של הדת הבהאית, השוכן בצפון ישראל – בערים חיפה ועכו וסביבותיהן. המרכז כולל את אתרי העלייה לרגל הבהאים העיקריים ואת המבנים המשמשים למוסדות הבינלאומיים של הדת, ובהם מבני משרדים, בתים לעולי רגל, ספריות, ארכיונים, מרכזי מבקרים, מקדשים וגנים רחבי ידיים. שורשיו של המרכז הבהאי העולמי בשהותו של הבהאא אללה בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני, במחצית השנייה של המאה ה-19. כל הפעילות הבהאית במישור הבינלאומי מרוכזת על ידי המרכז הבהאי העולמי, ובכלל זה ניתוב משאבים וקבלת החלטות המשליכות על הדת הבהאית כולה. בית הצדק העולמי השוכן בחיפה הוא הסמכות העליונה של הדת, והוא נעזר בפעולותיו במרכז ההוראה הבינלאומי הסמוך ובמוסדות הבהאים האחרים. מבני המרכז הבהאי העולמי וסביבותיהם, ובמיוחד המתחם הבהאי על הר הכרמל ומתחם אל-באהג'ה בעכו, מעוצבים בקפידה, תוך שימת דגש על יופי, אסתטיקה ועיצוב נופי הנחשבים לעקרון חשוב בדת הבהאית. הם מהווים מוקד עלייה לרגל לבהאים מרחבי העולם, ויעד תיירותי לתיירים ולמבקרים אחרים. בשנת 2008 הוכרזו 26 ממבני המרכז השוכנים ב-11 אתרים שונים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בינואר 2015	הגנים הבהאיים ומקדש הבאב בחיפה המרכז הבהאי העולמי הוא המרכז המנהלי והדתי של הדת הבהאית, השוכן בצפון ישראל – בערים חיפה ועכו וסביבותיהן. המרכז כולל את אתרי העלייה לרגל הבהאים העיקריים ואת המבנים המשמשים למוסדות הבינלאומיים של הדת, ובהם מבני משרדים, בתים לעולי רגל, ספריות, ארכיונים, מרכזי מבקרים, מקדשים וגנים רחבי ידיים. שורשיו של המרכז הבהאי העולמי בשהותו של הבהאא אללה בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני, במחצית השנייה של המאה ה-19. כל הפעילות הבהאית במישור הבינלאומי מרוכזת על ידי המרכז הבהאי העולמי, ובכלל זה ניתוב משאבים וקבלת החלטות המשליכות על הדת הבהאית כולה. בית הצדק העולמי השוכן בחיפה הוא הסמכות העליונה של הדת, והוא נעזר בפעולותיו במרכז ההוראה הבינלאומי הסמוך ובמוסדות הבהאים האחרים. מבני המרכז הבהאי העולמי וסביבותיהם, ובמיוחד המתחם הבהאי על הר הכרמל ומתחם אל-באהג'ה בעכו, מעוצבים בקפידה, תוך שימת דגש על יופי, אסתטיקה ועיצוב נופי הנחשבים לעקרון חשוב בדת הבהאית. הם מהווים מוקד עלייה לרגל לבהאים מרחבי העולם, ויעד תיירותי לתיירים ולמבקרים אחרים. בשנת 2008 הוכרזו 26 ממבני המרכז השוכנים ב-11 אתרים שונים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בינואר 2015	מרפסת בשדרות רוטשילד שדרות רוטשילד הוא שמה של שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ("הנדיב הידוע"). זהו אחד הרחובות המרכזיים בעיר והשדרה הידועה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של העיר, ולאורכה אתרים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה הלב התרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בינואר 2015	מרפסת בשדרות רוטשילד שדרות רוטשילד הוא שמה של שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ("הנדיב הידוע"). זהו אחד הרחובות המרכזיים בעיר והשדרה הידועה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של העיר, ולאורכה אתרים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה הלב התרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בינואר 2015	אילוסטרציה ממוחשבת המראה את המבנה המשוער של טיסה 19 בעת מעופה טיסה 19 היה כינויה המבצעי של משימת אימון שאליה יצאה קבוצת מפציצים מדגם גראמן TBM אוונג'ר של הצי האמריקני ב-5 בדצמבר 1945, שעקבותיהם אבדו באוקיינוס האטלנטי. הקבוצה, שכללה חמישה מטוסים, איבדה את דרכה באופן פתאומי כשעה וחצי לאחר תחילת הטיסה. סדרה של החלטות שגויות מצד הטייס הבכיר בקבוצה, לוטננט צ'ארלס טיילור, הביאה לכך שהקבוצה פנתה בטעות לכיוון האוקיינוס הפתוח במקום אל עבר היבשה. לאחר כמה שעות, בהן ניסה מגדל הפיקוח לסייע לה ללא הצלחה, התקבל ממנה השידור האחרון והקשר איתה אבד. האסון התעצם כאשר מטוס הצלה מדגם מארטין PBM מארינר, שנשלח לחפש את הטיסה האבודה, אבד אף הוא. גורלם של 14 אנשי הצוות של הטיסה ו-13 אנשי הצוות של מטוס ההצלה לא נודע עד היום. חקירה רשמית של הצי קבעה שאנשי צוות הטיסה נאלצו לבצע נחיתת התרסקות במים סוערים, לאחר שאזל הדלק במטוסיהם, ואילו מטוס ההצלה התפוצץ באוויר עקב תקלה טכנית. במהלך השנים הועלו מספר תאוריות קשר חלופיות להיעלמות המטוסים. מרבית התאוריות מתמקדות במשולש ברמודה, אזור שנפוצו עליו שמועות כי קיים בו, כביכול, כוח מסתורי הגורם להיעלמותם של כלי שיט וכלי טיס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בינואר 2015	אילוסטרציה ממוחשבת המראה את המבנה המשוער של טיסה 19 בעת מעופה טיסה 19 היה כינויה המבצעי של משימת אימון שאליה יצאה קבוצת מפציצים מדגם גראמן TBM אוונג'ר של הצי האמריקני ב-5 בדצמבר 1945, שעקבותיהם אבדו באוקיינוס האטלנטי. הקבוצה, שכללה חמישה מטוסים, איבדה את דרכה באופן פתאומי כשעה וחצי לאחר תחילת הטיסה. סדרה של החלטות שגויות מצד הטייס הבכיר בקבוצה, לוטננט צ'ארלס טיילור, הביאה לכך שהקבוצה פנתה בטעות לכיוון האוקיינוס הפתוח במקום אל עבר היבשה. לאחר כמה שעות, בהן ניסה מגדל הפיקוח לסייע לה ללא הצלחה, התקבל ממנה השידור האחרון והקשר איתה אבד. האסון התעצם כאשר מטוס הצלה מדגם מארטין PBM מארינר, שנשלח לחפש את הטיסה האבודה, אבד אף הוא. גורלם של 14 אנשי הצוות של הטיסה ו-13 אנשי הצוות של מטוס ההצלה לא נודע עד היום. חקירה רשמית של הצי קבעה שאנשי צוות הטיסה נאלצו לבצע נחיתת התרסקות במים סוערים, לאחר שאזל הדלק במטוסיהם, ואילו מטוס ההצלה התפוצץ באוויר עקב תקלה טכנית. במהלך השנים הועלו מספר תאוריות קשר חלופיות להיעלמות המטוסים. מרבית התאוריות מתמקדות במשולש ברמודה, אזור שנפוצו עליו שמועות כי קיים בו, כביכול, כוח מסתורי הגורם להיעלמותם של כלי שיט וכלי טיס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בינואר 2015	טיל גבריאל נורה ממערכת הטילים הראשונה שהורכבה על ידי התעשייה האווירית באח"י חיפה (סער 2), 7 באפריל 1969. ספינות סער הוא שם כולל לתוכנית בניין הכוח הימי של חיל הים הישראלי שראשיתה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ונמשכה עד תחילת המאה ה-21. תוכנית זו הביאה לניצחונו של החיל במלחמת יום הכיפורים ולחיזוק עוצמתו. מטרת התוכנית הייתה יצירת כוח ימי שיאפשר יוזמה התקפית בזירה הימית, ולא יסתפק בהגנת החוף. עקרונות התוכנית היו: ריכוז מאמץ לתחום לוחמת השטח להפעלה ביזמה התקפית לצורך לחימה בזירה הקרובה; בחירת הנשק הקטלני העיקרי – הטיל גבריאל שטווחו ארוך מטווח תותחי המשחתות מסדרת סקורי של חיל הים המצרי; בניית יחידות לחימה קטנות אך בכמות גדולה ועם מהירות קבועה גבוהה שתאפשר היערכות בעדיפות כמותית במקום ובזמן הנדרש; מהירות מרבית עדיפה על כלי האויב כדי להכתיב את הקרב. נכונות התפיסה הוכחה מבצעית במלחמת יום הכיפורים. לחיל הים לא היה אז ציוד לחימה יעיל. הושם דגש במימוש על הצטיידות מהירה. נבחר גוף כלי שיט מוכח והוזמנה סדרת ייצור תוך ויתור על שלב אבטיפוס. גם הסדרה השנייה הוזמנה בחו"ל. הכוונה למעבר לבניה בישראל התממשה בסדרה השלישית. רכישה וזיווד החימוש והציוד המתקדם נעשו תוך כדי המשך פיתוחם. כבר בתחילת יישום התוכנית התרחשה הצטיידות ציי ערב בספינות אוסה וקומאר נושאות טילי סטיקס ארוכי טווח. אלו נעשו למטרות המועדפות ונוצר פער טווחים לטובת האויב. הבחירה הייתה להצטיידות בטילי גבריאל על אף הטווח הקצר, מענה נמצא בפיתוח אמצעי התגוננות ותורת לחימה מתוחכמת. במסגרת סדרת ספינות הסער פותחו ונבנו ספינות טילים מדגמי סער 1, סער 2, סער 3, סער 4 וסער 4.5 וכן קורבטת טילים עם מנחת למסוק מדגם סער 5, שאינה נחשבת לחלק מן הסדרה מאחר שעקרונות הפעלתה ופיתוחה שונים. שייטת ספינות הטילים הוקמה כיחידה האורגנית לקליטת הספינות ולתפעולן המבצעי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בינואר 2015	טיל גבריאל נורה ממערכת הטילים הראשונה שהורכבה על ידי התעשייה האווירית באח"י חיפה (סער 2), 7 באפריל 1969. ספינות סער הוא שם כולל לתוכנית בניין הכוח הימי של חיל הים הישראלי שראשיתה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ונמשכה עד תחילת המאה ה-21. תוכנית זו הביאה לניצחונו של החיל במלחמת יום הכיפורים ולחיזוק עוצמתו. מטרת התוכנית הייתה יצירת כוח ימי שיאפשר יוזמה התקפית בזירה הימית, ולא יסתפק בהגנת החוף. עקרונות התוכנית היו: ריכוז מאמץ לתחום לוחמת השטח להפעלה ביזמה התקפית לצורך לחימה בזירה הקרובה; בחירת הנשק הקטלני העיקרי – הטיל גבריאל שטווחו ארוך מטווח תותחי המשחתות מסדרת סקורי של חיל הים המצרי; בניית יחידות לחימה קטנות אך בכמות גדולה ועם מהירות קבועה גבוהה שתאפשר היערכות בעדיפות כמותית במקום ובזמן הנדרש; מהירות מרבית עדיפה על כלי האויב כדי להכתיב את הקרב. נכונות התפיסה הוכחה מבצעית במלחמת יום הכיפורים. לחיל הים לא היה אז ציוד לחימה יעיל. הושם דגש במימוש על הצטיידות מהירה. נבחר גוף כלי שיט מוכח והוזמנה סדרת ייצור תוך ויתור על שלב אבטיפוס. גם הסדרה השנייה הוזמנה בחו"ל. הכוונה למעבר לבניה בישראל התממשה בסדרה השלישית. רכישה וזיווד החימוש והציוד המתקדם נעשו תוך כדי המשך פיתוחם. כבר בתחילת יישום התוכנית התרחשה הצטיידות ציי ערב בספינות אוסה וקומאר נושאות טילי סטיקס ארוכי טווח. אלו נעשו למטרות המועדפות ונוצר פער טווחים לטובת האויב. הבחירה הייתה להצטיידות בטילי גבריאל על אף הטווח הקצר, מענה נמצא בפיתוח אמצעי התגוננות ותורת לחימה מתוחכמת. במסגרת סדרת ספינות הסער פותחו ונבנו ספינות טילים מדגמי סער 1, סער 2, סער 3, סער 4 וסער 4.5 וכן קורבטת טילים עם מנחת למסוק מדגם סער 5, שאינה נחשבת לחלק מן הסדרה מאחר שעקרונות הפעלתה ופיתוחה שונים. שייטת ספינות הטילים הוקמה כיחידה האורגנית לקליטת הספינות ולתפעולן המבצעי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בינואר 2015	לווייתן ממשפחת הבלניים בלניים הם משפחה של לווייתנים המשתייכים לתת-סדרת לווייתני המזיפות. אורכם של הבלניים יכול להגיע עד ל-18 מטרים ומשקלם יכול להגיע ל-100 טונות. גופם הוא לרוב שחור; העור בראש ובחלק מהבטן מחוספס וצבעו לבן. שמם האנגלי של הבלניים – Right whale ‏(Right פירושו "נכון" או "צודק") מקורו בכך שציידי לווייתנים סברו שהלווייתנים הללו היו אלה ש"נכון" לצוד אותם, בשל ציפתם לאחר מותם ולעיתים התקרבותם לחופים. אוכלוסיית הבלניים הצטמצמה באופן משמעותי בשנות הפעילות העיקריות של תעשיית ציד הלווייתנים. כיום הלווייתנים הללו משמשים בעיקר לצורכי בידור. לערך המלא – המלצות קודמות	עריכה - תבנית - שיחה
18 בינואר 2015	לווייתן ממשפחת הבלניים בלניים הם משפחה של לווייתנים המשתייכים לתת-סדרת לווייתני המזיפות. אורכם של הבלניים יכול להגיע עד ל-18 מטרים ומשקלם יכול להגיע ל-100 טונות. גופם הוא לרוב שחור; העור בראש ובחלק מהבטן מחוספס וצבעו לבן. שמם האנגלי של הבלניים – Right whale ‏(Right פירושו "נכון" או "צודק") מקורו בכך שציידי לווייתנים סברו שהלווייתנים הללו היו אלה ש"נכון" לצוד אותם, בשל ציפתם לאחר מותם ולעיתים התקרבותם לחופים. אוכלוסיית הבלניים הצטמצמה באופן משמעותי בשנות הפעילות העיקריות של תעשיית ציד הלווייתנים. כיום הלווייתנים הללו משמשים בעיקר לצורכי בידור. לערך המלא – המלצות קודמות	עריכה - תבנית - שיחה
19 בינואר 2015	מסיבת תה מטורפת, איור לקטע מהספר שיצר ג'ון טניאל הרפתקאות אליס בארץ הפלאות הוא אחד מספרי הילדים הידועים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. הוא פורסם על ידי צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שנודע בשם העט לואיס קרול, בשנת 1865. עלילתו מתרכזת בילדה אליס, המבוססת על ידידתו של קרול אליס לידל, וביקורה בארץ מוזרה ובמקרים רבים חסרת הגיון נראה לעין המכונה "ארץ הפלאות". אף על פי שהוא נכתב במקור כספר ילדים, מבוגרים רבים מצאו עניין באיגיון, בהומור מתוחכם, בביקורת סמויה על החברה של ימיו, ברעיונות פילוסופיים ובעוד אלמנטים רבים, שילדים לא בהכרח שמים לב אליהם וחוקרים מתווכחים עד כמה קרול כיוון אליהם במקור. הוא תורגם ל-125 שפות, ולעברית חמש פעמים, בידי אריה ליב סמיאטיצקי, אהרן אמיר, אוריאל אופק, רנה ליטוין ועטרה אופק. השפעתו התרבותית של הספר רבה, והוא זכה למספר עיבודים, כמו הסרט המצויר המפורסם של וולט דיסני משנת 1951, וכן לרמזים ביצירות אחרות, כמו המטריקס ומלחמת הכוכבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בינואר 2015	אח"י דקר בעת יציאתה לדרך. נמל פורטסמות, ה-9 בינואר 1968 טביעת הצוללת דַּקָּר בינואר 1968 בדרכה מבריטניה לישראל, על 69 אנשי צוותה, הייתה אסון לאומי בישראל. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, ובדעת הקהל המקומית נותרה הטביעה בגדר תעלומה. הצוללת שירתה במקור בצי הבריטי כצוללת הוד מלכותה תחת השם טוטם. ב-1965 רכשה ישראל את הצוללת, והיא קיבלה את מספר חיל הים צ-77, שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה שש בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והוכרזה כאבודה. כשנה לאחר טביעתה התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת דקר בחוף רצועת עזה. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומיקומו הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, אך אלה לא העלו דבר. בתום המלחמה הקרה, ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת המאמצים לאיתור הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע הנתיב שבו אבד הקשר עמה. ב-28 במאי 1999, למעלה מ-31 שנים לאחר היעלמותה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי מערך החיפוש במים עמוקים של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בקרקעית הים בעומק של 3 קילומטרים, על נתיב השיט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 קילומטרים מיעדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בינואר 2015	הר ראשמור הוא הר השוכן במדינת דקוטה הדרומית שבארצות הברית. ההר הוכרז על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כאנדרטה לאומית. האנדרטה, שנחצבה בהר, היא פסל גרניט מונומנטלי שהוקם על ידי הפסל גאטסון בורגלם. בהר יש פאונה עשירה הכוללת בין היתר את הקתרטס התרנגולי, דביבון מצוי, שונר מצוי וכדומה. הפלורה של ההר כוללת מגוון עצים ממחלקת המחטניים, שיחים, צמחי לוע הארי וכדומה. ההר כולו משתרע על פני שטח של 5.17 קילומטרים רבועים, והוא מתנשא לגובה של 1,745 מטרים מעל גובה פני הים. בורגלם בחר בהר ראשמור בזכות הרכבו הסלעי, הכולל גרניט וסלעים מותמרים עתיקים בני מיליארדי שנים. האנדרטה מייצגת את 150 השנים הראשונות בהיסטוריה של ארצות הברית, והיא בנויה מארבעה פסלי ראש (פרוטומות) גדולי ממדים של נשיאיה, שגובה כל אחד מהם הוא 18 מטרים: ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, תאודור רוזוולט ואברהם לינקולן. ההר הוא אתר תיירות פופולרי בארצות הברית, ובכל שנה מבקרים בו מיליוני תיירים. הוא זכה גם לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית, בהם הסרט מסע בין כוכבים 5: הגבול האחרון והסרט מזימות בינלאומיות של אלפרד היצ'קוק, וכן חיקויים רבים בפארקי שעשועים ברחבי העולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בינואר 2015	הר ראשמור הוא הר השוכן במדינת דקוטה הדרומית שבארצות הברית. ההר הוכרז על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כאנדרטה לאומית. האנדרטה, שנחצבה בהר, היא פסל גרניט מונומנטלי שהוקם על ידי הפסל גאטסון בורגלם. בהר יש פאונה עשירה הכוללת בין היתר את הקתרטס התרנגולי, דביבון מצוי, שונר מצוי וכדומה. הפלורה של ההר כוללת מגוון עצים ממחלקת המחטניים, שיחים, צמחי לוע הארי וכדומה. ההר כולו משתרע על פני שטח של 5.17 קילומטרים רבועים, והוא מתנשא לגובה של 1,745 מטרים מעל גובה פני הים. בורגלם בחר בהר ראשמור בזכות הרכבו הסלעי, הכולל גרניט וסלעים מותמרים עתיקים בני מיליארדי שנים. האנדרטה מייצגת את 150 השנים הראשונות בהיסטוריה של ארצות הברית, והיא בנויה מארבעה פסלי ראש (פרוטומות) גדולי ממדים של נשיאיה, שגובה כל אחד מהם הוא 18 מטרים: ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, תאודור רוזוולט ואברהם לינקולן. ההר הוא אתר תיירות פופולרי בארצות הברית, ובכל שנה מבקרים בו מיליוני תיירים. הוא זכה גם לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית, בהם הסרט מסע בין כוכבים 5: הגבול האחרון והסרט מזימות בינלאומיות של אלפרד היצ'קוק, וכן חיקויים רבים בפארקי שעשועים ברחבי העולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בינואר 2015	אלפונס ברטיון אלפונס ברטיון (1853–1914) היה שוטר צרפתי, מאבות הזיהוי הביומטרי וממציא השיטה האנתרופומטרית, שיטת זיהוי המבוססת על מדידות גופניות, שהייתה מהשיטות המדעיות הראשונות לזיהוי פושעים שבהן השתמשה המשטרה. לפניה ניתן היה לזהות פושעים בעיקר על סמך עדויות ראייה, שהיו בלתי מהימנות. את שיטת הזיהוי של ברטיון החליפה לבסוף שיטת הזיהוי המסתמכת על טביעת אצבע, אך תרומות אחרות שלו, כגון שכלול ה"פוטו-רצח" והסיסטמיזציה של צילום זירות רצח, ניכרות עד ימינו. שיטתו של ברטיון יוצרת קשר מורכב בין הפורטרט המצולם לבין המציאות. דמיון המצולם למציאות אינו נמדד ביחס לרשמי החושים והראייה, אלא ביחס למערכת המדידה והתיוק. תפיסת הדמיון של התצלום למציאות, בשיטת הזיהוי שהציע, מזכירה ניסויים מדעיים אחרים שנעשו בעזרת המצלמה באותה תקופה, כגון תצלומי כרונופוטוגרפיה שיצר אטיין-ז'ול מארה או תצלומים מורכבים שיצר פרנסיס גולטון, בהם המצלמה אינה מתעדת את מה שהעין רואה ממילא, אלא מייצרת תצלומים מהירים יותר ממה שעין בלתי מזוינת יכולה לראות (מארה) או תצלומים סטטיסטיים שמרכיבים יחד מספר רב של דימויים ליצירת טיפוס אידיאלי ממוצע (גולטון). מהרגע שבו חצה הצילום את סף הראייה, תצלומים הפכו ליותר מאשר תמונות – הם הפכו למידע, וככאלו, המידע שבתצלומים אינו נגזר מהשוואתם למציאות, אלא מהשוואתם לתצלומים אחרים. השיטה, שכונתה ברטיונאז', הצליחה מאוד בעולם, אומצה ב-1893 בארצות הברית, בבלגיה, בשווייץ, ברוסיה, ברוב מדינות אמריקה הדרומית, בתוניסיה, במערב הודו הבריטית וברומניה. מאוחר יותר אומצה השיטה במדינות רבות נוספות, וברטיון זכה באותות כבוד רבים בשל המצאתו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בינואר 2015	אלפונס ברטיון אלפונס ברטיון (1853–1914) היה שוטר צרפתי, מאבות הזיהוי הביומטרי וממציא השיטה האנתרופומטרית, שיטת זיהוי המבוססת על מדידות גופניות, שהייתה מהשיטות המדעיות הראשונות לזיהוי פושעים שבהן השתמשה המשטרה. לפניה ניתן היה לזהות פושעים בעיקר על סמך עדויות ראייה, שהיו בלתי מהימנות. את שיטת הזיהוי של ברטיון החליפה לבסוף שיטת הזיהוי המסתמכת על טביעת אצבע, אך תרומות אחרות שלו, כגון שכלול ה"פוטו-רצח" והסיסטמיזציה של צילום זירות רצח, ניכרות עד ימינו. שיטתו של ברטיון יוצרת קשר מורכב בין הפורטרט המצולם לבין המציאות. דמיון המצולם למציאות אינו נמדד ביחס לרשמי החושים והראייה, אלא ביחס למערכת המדידה והתיוק. תפיסת הדמיון של התצלום למציאות, בשיטת הזיהוי שהציע, מזכירה ניסויים מדעיים אחרים שנעשו בעזרת המצלמה באותה תקופה, כגון תצלומי כרונופוטוגרפיה שיצר אטיין-ז'ול מארה או תצלומים מורכבים שיצר פרנסיס גולטון, בהם המצלמה אינה מתעדת את מה שהעין רואה ממילא, אלא מייצרת תצלומים מהירים יותר ממה שעין בלתי מזוינת יכולה לראות (מארה) או תצלומים סטטיסטיים שמרכיבים יחד מספר רב של דימויים ליצירת טיפוס אידיאלי ממוצע (גולטון). מהרגע שבו חצה הצילום את סף הראייה, תצלומים הפכו ליותר מאשר תמונות – הם הפכו למידע, וככאלו, המידע שבתצלומים אינו נגזר מהשוואתם למציאות, אלא מהשוואתם לתצלומים אחרים. השיטה, שכונתה ברטיונאז', הצליחה מאוד בעולם, אומצה ב-1893 בארצות הברית, בבלגיה, בשווייץ, ברוסיה, ברוב מדינות אמריקה הדרומית, בתוניסיה, במערב הודו הבריטית וברומניה. מאוחר יותר אומצה השיטה במדינות רבות נוספות, וברטיון זכה באותות כבוד רבים בשל המצאתו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בינואר 2015	איור של התנגשות בין שני מטוסים מעל הקניון הגדול, בארצות הברית. מטוס דאגלס DC-7 התנגש במטוס סופר קונסטליישן, ב-30 ביוני 1956. באסון נספו 128 נוסעים ואנשי צוות. אסון תעופה הוא אירוע הקשור בכלי טיס, במהלכו נפגע אדם ו/או נפגע כלי טיס, או שחלה במהלכו תקרית חמורה הכרוכה בהפעלת כלי הטיס. רישום התאונות האוויריות מראה כי מאז תחילת ימי התעופה נספו בתאונות אוויריות 155,549 בני אדם ב-26,342 תאונות (נכון ל-24 בדצמבר 2019). נכון ל-2011, 67.57% מהתאונות אירעו כתוצאה מטעויות אנוש, 20.72% היו תוצאת תקלה טכנית, 5.95% נגרמו בשל פגעי טבע, ו-3.25% היו תוצאה של פיגועי טרור. 2.51% מהתאונות נגרמו מסיבות אחרות. לאורך ימיה של התעופה האזרחית והצבאית קיים שיפור מתמשך בבטיחות המטוסים, ובין השנים 1983 ל-2000 ניצלו 95% מהנוסעים שנקלעו לתאונות טיסה בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בינואר 2015	איור של התנגשות בין שני מטוסים מעל הקניון הגדול, בארצות הברית. מטוס דאגלס DC-7 התנגש במטוס סופר קונסטליישן, ב-30 ביוני 1956. באסון נספו 128 נוסעים ואנשי צוות. אסון תעופה הוא אירוע הקשור בכלי טיס, במהלכו נפגע אדם ו/או נפגע כלי טיס, או שחלה במהלכו תקרית חמורה הכרוכה בהפעלת כלי הטיס. רישום התאונות האוויריות מראה כי מאז תחילת ימי התעופה נספו בתאונות אוויריות 155,549 בני אדם ב-26,342 תאונות (נכון ל-24 בדצמבר 2019). נכון ל-2011, 67.57% מהתאונות אירעו כתוצאה מטעויות אנוש, 20.72% היו תוצאת תקלה טכנית, 5.95% נגרמו בשל פגעי טבע, ו-3.25% היו תוצאה של פיגועי טרור. 2.51% מהתאונות נגרמו מסיבות אחרות. לאורך ימיה של התעופה האזרחית והצבאית קיים שיפור מתמשך בבטיחות המטוסים, ובין השנים 1983 ל-2000 ניצלו 95% מהנוסעים שנקלעו לתאונות טיסה בארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בינואר 2015	מרדכי אנילביץ' מרדכי אנילביץ' (1919 – 8 במאי 1943, ג' באייר ה'תש"ג) היה מפקד מרד גטו ורשה, אשר נהרג בקרב מול הנאצים שהשתלטו על הגטו בעזרת כוחות גדולים. בחייו ניחן בכושר מנהיגות בולט, ולאחר מותו נחרטה אישיותו כסמל לאומץ ולהקרבה. עד היום מייצגת דמותו של אנילביץ' את ההתנגדות היהודית בשואה, ואת חוסר הנכונות ללכת "כצאן לטבח". ב-18 בינואר 1943 הנהיג את הקרב הראשון שלו נגד הגרמנים, כשאלו נכנסו לגטו לבצע גירוש. אנילביץ' יחד עם קומץ לוחמים הצטרפו לשיירת המגורשים, ותקפו את הגרמנים. מרבית הלוחמים נהרגו בקרב פנים מול פנים שהתפתח, ואנילביץ' עצמו ניצל בזכות מעשי הקרבה של פקודיו. פעולת הגירוש הופסקה לאחר ארבעה ימים. בערב פסח, 19 באפריל 1943 החל המרד הגדול, בהנהגת אנילביץ'. ידוע מכתבו ליצחק (אנטק) צוקרמן שנכתב בזמן המרד, ובו מובא המשפט: חלום חיי קם והיה - זכיתי לראות הגנה יהודית — מרדכי אנילביץ', 23 באפריל 1943 אנילביץ' נהרג ב-8 במאי 1943, בעת נפילת הבונקר המרכזי ששימש כמפקדת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בינואר 2015	מרדכי אנילביץ' מרדכי אנילביץ' (1919 – 8 במאי 1943, ג' באייר ה'תש"ג) היה מפקד מרד גטו ורשה, אשר נהרג בקרב מול הנאצים שהשתלטו על הגטו בעזרת כוחות גדולים. בחייו ניחן בכושר מנהיגות בולט, ולאחר מותו נחרטה אישיותו כסמל לאומץ ולהקרבה. עד היום מייצגת דמותו של אנילביץ' את ההתנגדות היהודית בשואה, ואת חוסר הנכונות ללכת "כצאן לטבח". ב-18 בינואר 1943 הנהיג את הקרב הראשון שלו נגד הגרמנים, כשאלו נכנסו לגטו לבצע גירוש. אנילביץ' יחד עם קומץ לוחמים הצטרפו לשיירת המגורשים, ותקפו את הגרמנים. מרבית הלוחמים נהרגו בקרב פנים מול פנים שהתפתח, ואנילביץ' עצמו ניצל בזכות מעשי הקרבה של פקודיו. פעולת הגירוש הופסקה לאחר ארבעה ימים. בערב פסח, 19 באפריל 1943 החל המרד הגדול, בהנהגת אנילביץ'. ידוע מכתבו ליצחק (אנטק) צוקרמן שנכתב בזמן המרד, ובו מובא המשפט: חלום חיי קם והיה - זכיתי לראות הגנה יהודית — מרדכי אנילביץ', 23 באפריל 1943 אנילביץ' נהרג ב-8 במאי 1943, בעת נפילת הבונקר המרכזי ששימש כמפקדת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בינואר 2015	אזורי מחיית השיעים בלבנון כיום. בירוק - אזורים בהם מהווים השיעים רוב מַתוּאַלֶים הם מוסלמים שיעים היושבים בלבנון. ההערכה המקובלת היא שהם מהווים כיום בין 40 ל-45 אחוזים מאוכלוסיית לבנון. דבר זה אינו משתקף בפרלמנט הלבנוני, בו הם זוכים לייצוג של 21% בלבד (27 מושבים מתוך 128) בהתאם להסכם טאיף. המתואלים מתגוררים באזור דרום לבנון ובאזור הבקאע שבמזרח לבנון. השיעים בחרו להתגורר באזורים אלו עוד בתקופת השלטון העות'מאני הסוני, בשל רצונם להימצא בשולי אזורי השליטה של המדינה, כדי שיוכלו לנהל אורח חיים עצמאי, עם מעורבות קטנה ככל הניתן מצד הממשל. נחשלותה של הקהילה בעידן המודרני נובעת, בין השאר, מריחוקה ממרכזי התעשייה, התיירות והתרבות של לבנון. על אף שיפור מסוים באיכות חייהם בחצי המאה האחרונה, גם כיום הקהילה השיעית היא הענייה מבין העדות בלבנון, ואזורי מחייתה זוכים לתקצוב נמוך יחסית מהממשל המרכזי. המפלגות העיקריות המייצגות את המתואלים כיום הן אמל וחזבאללה. תהליכי הקצנה מתמשכים בחברה השיעית, הסיוע הכלכלי שמעניק חזבאללה לקהילה וגורמים חיצוניים, הביאו להתחזקות הארגון האסלאמיסטי בשנות ה-90 של המאה ה-20 ולאחר נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בשנת 2000. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בינואר 2015	אזורי מחיית השיעים בלבנון כיום. בירוק - אזורים בהם מהווים השיעים רוב מַתוּאַלֶים הם מוסלמים שיעים היושבים בלבנון. ההערכה המקובלת היא שהם מהווים כיום בין 40 ל-45 אחוזים מאוכלוסיית לבנון. דבר זה אינו משתקף בפרלמנט הלבנוני, בו הם זוכים לייצוג של 21% בלבד (27 מושבים מתוך 128) בהתאם להסכם טאיף. המתואלים מתגוררים באזור דרום לבנון ובאזור הבקאע שבמזרח לבנון. השיעים בחרו להתגורר באזורים אלו עוד בתקופת השלטון העות'מאני הסוני, בשל רצונם להימצא בשולי אזורי השליטה של המדינה, כדי שיוכלו לנהל אורח חיים עצמאי, עם מעורבות קטנה ככל הניתן מצד הממשל. נחשלותה של הקהילה בעידן המודרני נובעת, בין השאר, מריחוקה ממרכזי התעשייה, התיירות והתרבות של לבנון. על אף שיפור מסוים באיכות חייהם בחצי המאה האחרונה, גם כיום הקהילה השיעית היא הענייה מבין העדות בלבנון, ואזורי מחייתה זוכים לתקצוב נמוך יחסית מהממשל המרכזי. המפלגות העיקריות המייצגות את המתואלים כיום הן אמל וחזבאללה. תהליכי הקצנה מתמשכים בחברה השיעית, הסיוע הכלכלי שמעניק חזבאללה לקהילה וגורמים חיצוניים, הביאו להתחזקות הארגון האסלאמיסטי בשנות ה-90 של המאה ה-20 ולאחר נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בשנת 2000. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בינואר 2015	טד יוז אדוארד ג'יימס "טד" יוז (17 באוגוסט 1930 – 28 באוקטובר 1998) היה משורר וסופר ילדים אנגלי. נבחר בשנת 1984 לשמש כמשורר הלאומי של בריטניה ואחז בתפקיד זה עד יום מותו. עבודתו כוללת ספרי שירה רבים, מסות וסיפורי ילדים, המשקפים את העניין הרב שגילה בטבע, במיתולוגיות קדומות, בשמאניזם, בתורת הנסתר, באסטרולוגיה ובאגדות עמים. בשנת 2008 דורג יוז ביומון הבריטי הטיימס במקום הרביעי בין 50 הסופרים הבריטים הגדולים מאז 1945. במהלך חייו חווה יוז טרגדיות אישיות. הוא היה נשוי למשוררת האמריקאית סילביה פלאת', עד ליום שבו שמה קץ לחייה בגיל 30. מעריציה של פלאת' ונשים מקרב הקהילה הפמיניסטית האקדמאית האשימו אותו באחריות להתאבדותה. מאהבתו אסיה גוטמן, שעמה החל לנהל מערכת יחסים אינטימית בעודו נשוי לסילביה פלאת', שמה אף היא קץ לחייה ולחיי בתם המשותפת בת הארבע, לאחר שסירב להינשא לה. בנו ניקולס שם קץ לחייו עשר שנים לאחר מותו של אדוארד. עבודתו הפיוטית האחרונה הייתה ספר שירים חושפני בשם "מכתבי יום הולדת", שבו גלל את מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פלאת'. דמותו המורכבת, והטרגדיות שליוו את חייו, היוו השראה לכתיבת מספר ביוגרפיות ואין-ספור סקירות אודותיו ואודות עבודתו הספרותית הענפה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה