יצחק ברויאר
 | |
| הרב ד"ר ברויאר מעיד בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, בתחילת שנת 1946 (משמאל - מנהיג העדה החרדית בירושלים משה בלוי) | |
| לידה |
19 בספטמבר 1883 י"ז באלול ה'תרמ"ג פאפה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1946 (בגיל 62) י"ג באב ה'תש"ו ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום פעילות | גרמניה, ארץ ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 10 ביולי 1946 |
| השתייכות |
יהדות אורתודוקסית |
| רבותיו | הרב שלמה זלמן ברויאר (אביו) הרב שמשון רפאל הירש (סבו) |
| תלמידיו | השופט פרופ' מנחם אלון, פרופ' מרדכי ברויאר (בנו) |
| חיבוריו | נחליאל יסודות החינוך למצוות התורה, מוריה יסודות החינוך הלאומי תורתי, דרכי אוטוביוגרפיה |
| אב |
שלמה זלמן ברויאר |
| תפקידים נוספים | נשיא הסתדרות פועלי אגודת ישראל |
  | |
הרב ד"ר יצחק ברויאר (בגרמנית: Isaac Breuer; בכתיב יידי: ברייער; י"ז באלול ה'תרמ"ג, 18 בספטמבר 1883 – י"ג באב ה'תש"ו, 10 באוגוסט 1946) היה הוגה דעות, סופר ועסקן ציבור, ממייסדי אגודת ישראל, שהתנגד בחריפות רבה לציונות, והציג כיוון מחשבה שהדגיש את היות עם ישראל "עם התורה" השונה מכל לאום. משנתו מהווה סינתזה בין תפישה אורתודוקסית קיצונית לבין אידאולוגיות מודרניות, ובהיבטיה הפילוסופיים מציגה רעיונות קאנטיאניים.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפאפה שבממלכת הונגריה בספטמבר 1883. אביו, הרב שלמה זלמן ברויאר, היה חתנו של הרב שמשון רפאל הירש, שהיה רבה של הקהילה האורתודוקסית "עדת ישורון" בפרנקפורט. עם פטירתו של הרב הירש נתמנה שלמה ברויאר כרבה של קהילת "עדת ישורון". יצחק ברויאר למד בבית הספר "קהל עדת ישורון" בפרנקפורט שאותו ייסד סבו, ולאחר מכן בישיבה שאותה ייסד אביו בפרנקפורט, שם הוסמך לרבנות. במקביל ובהמשך ללימודיו בישיבה החל ברויאר בלימודים אקדמיים באוניברסיטאות שונות. בתחילה למד היסטוריה ופילוסופיה, בעיקר זו של עמנואל קאנט; ברויאר ראה בו שליח של ההשגחה, והושפע מאוד מהגותו. ברויאר פרסם חיבורים שעסקו בתורת ההכרה, ודנו בשיטתם של קאנט, שופנהאואר ולייבניץ.
ברויאר למד משפטים, ועסק בעיקר בצד הפילוסופי של המקצוע. הוא הוסמך כעורך דין וכדוקטור למשפטים, והחל מ-1913 עסק במקצוע בפרנקפורט,[1] עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1936.
ברויאר ואגודת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו צעירים אינטלקטואלים רבים בני דורו, לד"ר ברויאר הייתה ביקורת חריפה על יהדות גרמניה (ובמקרה שלו, הנאו-אורתודוקסיה) שבה גדל. הוא ראה אותה כבורגנית, ריקנית ושטחית. בניגוד למקובל בקהילתו, שאנשיה ראו עצמם כגרמנים פטריוטים לכל דבר, ברויאר חש זרות וניכור מתרבות זו. התגברות האנטישמיות והתחושה שהאמנציפציה הייתה פורמלית בלבד הובילו אותו לכיווני חשיבה שלא עלו כלל על דעת המבוגרים, כמו אפשרות קיומה של לאומיות יהודית.[2]
במאי 1912 השתתף ברויאר בוועידת היסוד של אגודת ישראל בקטוביץ, והיה אחד ממנהיגיה עד יום מותו. עם זאת, ברויאר תקף בחריפות את גישתה של אגודת ישראל, ששיקפה לדעתו גישה שמרנית שאינה מסוגלת להתמודד עם המציאות ההיסטורית המשתנה ועם התמורות והשינויים שסביבה.[דרושה הבהרה]
כמשפטן וכפובליציסט סייע ברויאר לקהילה החרדית בארץ ישראל; בשנים 1922 – 1923 ניסה לסייע לקבוצה שהתאגדה במסגרת העדה החרדית (ובמיוחד למנהיגה, הרב יוסף חיים זוננפלד) במאבקם מול הוועד הלאומי, בדרישתם להכיר בהם כקהילה נפרדת לגמרי, ואף בא לארץ ישראל ב-1926 בעצמו כדי להתדיין עם היועץ המשפטי של הנציב העליון, נורמן בנטויץ'. ברויאר קיווה לראות בקרב אנשי העדה תודעה אידאולוגית מפותחת ושאיפה להשפיע על עם ישראל, ונדהם והתאכזב כשמצא שבני ירושלים רצו בפילוג לשמו ובשימור אורח חייהם המסוגר, ללא עניין בעולם החיצוני או רמז ללבטים הרוחניים והפילוסופיים שלו.
במרץ 1936 עלה ברויאר עם משפחתו לארץ ישראל. היה חבר נשיאות הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, נשיא הסתדרות פועלי אגודת ישראל, והמנהל הכללי של "קרן היישוב" של אגודת ישראל, שמטרתה הייתה קידום נושא ההתיישבות מטעם אגודת ישראל. ואולם, הסכסוכים הפנים תנועתיים הרבים הביאו אותו לפרוש מחלק מתפקידיו הציבוריים בשנת 1940, והוא חזר למקצוע עריכת הדין. במקביל המשיך בפעילותו בנשיאות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל, והמשיך לפרסם מאמרים אקטואליים וספרי הגות.
תפישתו לגבי מהות עם ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד העקרונות המייחדים את משנתו של ברויאר הוא שמשנתו אינה נשענת על שלילת הציונות בלבד, כמו משנתם של מתנגדים אחרים לה. מעבר לכך, שלילה זו אינה שלילה דתית בלבד, כמו אצל מתנגדים חרדיים אחרים, אלא באה מתוך משנה סדורה ודווקא מתוך תפיסה לאומית.
ברויאר הגדיר את העם היהודי "עם התורה", כמונח משפטי-פורמלי. עם, לשיטתו של ברויאר, נוצר מכוח נתונים אובייקטיביים (גזע, שפה, היסטוריה, מולדת), היוצרים תודעה לאומית סובייקטיבית. התודעה הופכת את היחידים לעם, ומחייבת את היחידים להיות שייכים למסגרתה. מרגע שבו קיימת האומה, היא אינה תלויה ברצונם או אי רצונם של הקשורים אליה: תחילתה של האומה תלויה בנתון סובייקטיבי, אך לאחר שקמה שייכים אליה כל בניה באופן אובייקטיבי. במשנתו של ברויאר, עם ישראל שייך לאותה מסגרת התייחסות, אלא שהבסיס לקיומה של האומה הישראלית אינו שותפות גזע, שפה, גורל ומולדת אלא התורה; היא זו היוצרת את התודעה הלאומית של עם ישראל, וזהו בסיס קיום על טבעי, שונה לגמרי מזה של כל עם אחר. כל יהודי, באשר הוא שייך ללאום היהודי, כפוף למשפט התורה, ברצונו או שלא ברצונו.
יחסו לציונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפישה לאומית זו מחייבת במהותה את שלילת הציונות; שהרי הציונות מנסה ליצור עם שבסיס תודעתו הלאומית אינו התורה, אלא המרכיבים ה"רגילים" של כל האומות; כלומר, הציונות מנסה למעשה ליצור כאן עם חדש, שאינו העם היהודי. לתפיסתו של ברויאר, הלאומיות שאותה מציעה הציונות היא שקרית, מכיוון שהיא מנוגדת ללאומיות המקורית היהודית, שגם הציונים החילוניים מחויבים לה בעל כורחם.
הרב ברויאר היה מודע לכך שהתנועה הציונית מכירה בתוכן התרבותי הייחודי של עם ישראל, אך היא מתעלמת מהתוכן התרבותי העומד ביסוד ההיסטוריה המשותפת, ובשל כך הציונות היא "האויב האיום ביותר שקם אי פעם לאומה היהודית". התפיסה הציונית רואה בעם היהודי עם ככל העמים, המבקש לחזור לארצו כדי לחיות בה חיים מדיניים ככל העמים; לפי תפיסתו של הרב ברויאר, העם היהודי מיועד להיות כפוף לשלטונו של ה', לעבוד אותו ולקיים את משפטיו, כלומר: אין לו משמעות לקיום מדיני רגיל.
הרב ברויאר האמין שדינה של הציונות להיעלם מהר מאד, ככל חזיון תעתועים, שכן לשקר אין רגליים. ואולם, נראה היה שהמאורעות טפחו על פניו של ברויאר: העם היהודי הזדהה, בהמוניו, עם הרעיון הציוני, ואומות העולם הכירו בציונות, בהצהרת בלפור ובהחלטות חבר הלאומים. ברויאר הבין היטב את המציאות שסביבו, מחד, ולא התכחש לה; אך הוא גם לא התכחש להשקפת התורה כפי שהבין אותה.
הרב ברויאר חפץ להקים את מדינת התורה, אלטרנטיבה לציונות החילונית, שבעצם מתבקשת מצידו של ה' על ידי תמונת ראי חילונית זו של הציונות שהיא לאומיות יהודית ללא ריח תורה. הוא ניסה לארגן את "אגודת ישראל" כארגון אלטרנטיבי להסתדרות הציונית, המייצג את העם היהודי מול חבר הלאומים ומול שלטונות המנדט; "אגודת ישראל", כך טען, היא עם ישראל האמיתי, והאחרים הם הפורשים, המורדים. ואולם, מול ההסתדרות הציונית שהייתה בנויה על הסכמה רחבה מאוד הציג הרב ברויאר גוף מתבדל שלא קיבל כל פשרות; לא היה לגוף כזה סיכוי, מה גם שמפלגתו של הרב ברויאר לא עשתה דבר כדי לקדם את הנושא.
בעניין זה גם מעניין הוא יחסו של הרב ברויאר לרב קוק: לפני שנפגש עמו ראה בו כמי שיש בו מינות בגלל תמיכתו בבניין הארץ הציוני וקירובו את החלוצים הכופרים, אך לאחר פגישתו עמו אמר ש"אין בו כל שמץ של אפיקורסות"[3], ובכך ביטא פליאה על כך שיכול להיות יהודי האחוז כולו ברעיון הציוני בלי שהגיע לכדי אפיקורסות. כן אמר בקשר ליחסים בין הראי"ה קוק לרב זוננפלד, שהם תמיד היו בידידות ומעולם לא פסקה הידידות ביניהם (בניגוד לטענות של חרדים קיצוניים שלאחר פרסום הספר "אורות" פסק היחס החיובי של הרב זוננפלד לראי"ה). בכך, מבחינת הרב ברויאר, היווה הרב קוק כעין "רבי מאיר", ש"תוכו אכל וקליפתו זרק"[4].
יחסו למשפט הבינלאומי ולמנדט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב ברויאר שלל ריבונות עצמית של מדינות באופן כללי, ושאף למדינות הכפופות למשפט וצדק האלוהי ומשרתות את הצדק ואת האנושות כולה. מכיוון ששלל כל ריבונות באשר היא, הוא התנגד גם למערכת שלטונית גלובלית. משתי עמדותיו אלה נובעת התלהבותו מהמשפט הבינלאומי, כמערכת המגבילה את המדינות והמכפיפה אותן לעקרונות צדק, בה בעת שביקר את מוסדות המשפט הבינלאומי ואת התפתחותו כמשפט של מדינות ולמענן, בימיו. הרב ברויאר ראה בשיטת המנדט ובהחלתו בפלשתינה על היישוב היהודי פעמי משיח. אוטונומיה ופיתוח משפטי מרביים, יחד עם כפיפות להכרעות בינלאומיות ביחס לסכסוכים עם הפלסטינים וגורם אוכף (הבריטים) - הם בדיוק המקסימום אליו יש לשאוף. התגבשות הרעיון הזה במשפט הבינלאומי במקביל להתפתחות היישוב וצרכי היהודים בתפוצות לאחר מלחמת העולם הם עבורו הוכחה לנכונות הרעיון במעין התגלות היסטורית.[5]
ימיו וחיבוריו האחרונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1944 יצא לאור ספרו "מוריה", שהוא פרישה רחבה של דעותיו ההיסטוריוסופיות והלאומיות. באותן שנים החל בעבודה על ספרו האחרון, "נחליאל", שהוא יצירה פילוסופית מקיפה, שבה מגדיר ברויאר כמה מעקרונותיו המחשבתיים-פילוסופיים. הספר יצא רק בשנת 1951, לאחר מותו של ברויאר. לאחר השואה, הבין ברויאר את צורך הקמתה של מדינה יהודית שאינה מדינת התורה, בשל המצב הקשה של פליטי השואה. הוא הציב שאלות בסיסיות ביחסי דת ומדינה, אך לא הציע דרך קונקרטית לפתרון בעיות אלו, כמו גם פתרון הבעיות הקשורות בפעילות מפלגה דתית-חרדית בפרלמנט חילוני. ברויאר הבין שחזונו המדיני עומד בפני מבוי סתום; הוא לא הספיק לגבש את תפיסתו מחדש בטרם נפטר באוגוסט 1946.
ברויאר ידע בסוף ימיו שחזונו נכשל למעשה, אפילו בתוך מפלגתו, אגודת ישראל. התנגדותו העזה לציונות, גרסה עשיית מעשים שעלו בקנה אחד עמה, הקמת יישובים וכדומה – מעשים היכולים להתאים לתנועת הפועל המזרחי. מן הצד החרדי היה ברויאר בודד, שכן רעיון הלאומיות על פי שלטון התורה היה זר לאגודת ישראל, ולא התקבל בה; אנשי אגודת ישראל לא קיבלו ערכים הנתפסים כחילוניים כערכים דתיים, והרעיון של שלטון ולאומיות לא התקבל אצלם. מאידך, גם המחנה הציוני לא קיבל רעיון כזה, שכן ברויאר כפר בערכים הלאומיים החילוניים, ולא היה מוכן לקבל אהבת מולדת ולאומיות שלא נועדו להקמת מדינת התורה.
ברויאר נותר בודד במערכה עד סוף ימיו; לציונות התנגד בתוקף, אך גם בתוך אגודת ישראל היה מבודד. נראה שהיה קרוב בהרבה לציונות הדתית מאשר לאגודת ישראל, אך בשל התנגדותו העזה לציונות לא יכול היה למצוא בית פוליטי בשום מקום אחר.
בערוב ימיו כתב ברויאר אוטוביוגרפיה, לה קרא "דרכי", ואותה סיים זמן קצר לפני פטירתו. את הספר כתב בתשובה לאחד מידידיו אשר שאל אותו "כיצד קרה שמנהיג באגודת ישראל, אשר לחם כל ימיו למען עצמאות האורתודוקסיה, קהילותיה וארגוניה, סופו שפנה עורף לעדה החרדית המתבדלת בירושלים"? בסיום תשובתו כתב ברויאר את המוטו: "לא המדינה היהודית, כי אם החברה היהודית היא בעייתו האמיתית של הבית הלאומי".
הנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנת 2003 שינתה ישיבת 'שיח' באפרת (שהקים הרב שג"ר) את שמה לישיבת שיח יצחק, עקב תרומתה של בתו אולה מרקין לישיבה. על שמו גם מוסד יצחק ברויאר, והיישוב נחליאל נקרא על שם ספרו.
בתנועת הנוער "עזרא" נקראת שכבת הגיל של כתה ח' "נחליאל", על שם ספרו[6]. על שמו רחוב בשכונת בית וגן בירושלים[7] ובבני ברק.
על שם אשתו הוקם בתל אביב המוסד "בית ג'ני ברויאר", המשמש בית הורים לאוכלוסייה המבוגרת, בעיקר של יוצאי גרמניה.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברויאר היה נשוי לאסתר (ג'ני), נכדתו של הרב אליעזר ליפמן פרינץ. ילדיהם היו ההיסטוריון פרופ' מרדכי ברויאר והמשפטן יעקב בר-אור, שמעון, שרה, וצפורה[8].
אחיו היו הרב יוסף ברייער, רב "קהל עדת ישורון" בוושינגטון הייטס, ופרופ' שמשון ברויאר, מתמטיקאי, אביו של חוקר המקרא וחתן פרס ישראל הרב מרדכי ברויאר.
| עץ משפחת ברויאר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מחיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בעיית היהודים, Judenproblem), 1917)
- עקבות משיח, Mssiasspuren), 1918)
- Eim Kampf um Gott, 1920.
- העולם כבריאה וכטבע, 1926 (לא תורגם עדיין לעברית)
- Elischa, 1928
- הכוזרי החדש, 1934, (Der neue Kusari). יצא לאור בעברית בתרגומו של שמחה הנשקה (בעלה של אחייניתו), בעריכתם של בנו פרופ' מרדכי ברויאר והרב מרדכי דוד נויגרשל, בשנת תשס"ח (2008)
- מוריה, 1944, מוסד הרב קוק תשמ"ב, מוסד הרב יצחק ברויאר תשפ"א
- נחליאל, 1951, מוסד הרב קוק תשע"ו
- דרכי - אוטוביוגרפיה, ירושלים תשמ"ח (1988)
- עם התורה המאורגן, הוצאת 'נצח', ה'תש"ד (1944)
- ציוני דרך, הוצאת מוסד הרב קוק
- כתבים מימי השואה, איגוד שנים מספריו בנושא השואה, מוסד יצחק ברויאר (2016)
- אליהו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשפ"ד (2024)[9].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'ברויר, יצחק', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 105. (הספר בקטלוג ULI)
- רבקה הורביץ (עורכת), יצחק ברויאר, עיונים במשנתו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1988
- אליעזר שביד, תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, חלק שלישי, כרך ב', הוצאת עם עובד, 2005, פרק חמישי: הפרדוקס של האורתודוקסיה המודרנית המתחרדת – משנתו של יצחק ברויאר, עמ' 146–171.
- יוסף פונד, פירוד או השתתפות אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשנ"ט[דרושה הבהרה]
- אריה אדרעי, רב תרבותיות בגרסה חרדית מוקדמת: יצחק ברויאר ממדינת התורה לקהילת התורה, דיני ישראל לב (תשע"ח), עמ' 187–222
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא עודף קישורים חיצוניים.- רשימת הפרסומים של יצחק ברויאר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של יצחק ברויאר באתר רמב"י
- דוד תדהר (עורך), "יצחק ברויאר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 738
- כתביו בגרמנית הזמינים ברשת, סרוקים בארכיון אוניברסיטת גתה בפרנקפורט.
- הרב יצחק ברויאר(הקישור אינו פעיל), באתר ישיבת שיח יצחק
- תוכנית לחוקה במדינה היהודית, ד"ר יצחק ברויער, באתר "דעת"
- יצחק ברויאר, על ד"ר שלמה אהרמן, מתוך האוטוביוגרפיה "דרכי"
- ד"ר שלמה אהרמן, ד"ר יצחק ברויאר - הלוחם למען עם התורה בארץ התורה, ירחון בית יעקב, כסלו תש"ך, עמ' 16
- מרדכי ברויאר, "אבי מורי ז"ל", המעיין כג [ד] (תמוז תשמ"ג), עמ' 3–8.
- הרב מרדכי ברויאר (אחיינו), "עם התורה או עם ה'", המעיין לז [ג] (ניסן תשנ"ז), מובא באתר "דעת"
- מרדכי ברויאר (בנו), "ארבעה הספדים על תיאודור הרצל מפי עטו של יריב: ליום השנה החמישים לפטירתו של ד"ר יצחק ברויאר ז"ל", המעיין לו [ד] (תמוז תשנ"ו), עמ' 7–16, באתר "דעת".
- בנימין בראון, Breuer, Hirsch and Jewish nationalism: change and continuity – principle versus supra-principle.
- גרשם שלום, zu Isaac Breuers Neuem Kusari, יודישע רונדשאו, 17 ביולי 1934.
- אביר של עם התורה, הצופה, 12 באוגוסט 1946
- כנס הגות ומעש על יצחק ברויאר, אוניברסיטת בר-אילן, 1 ביוני 2016.
- אוספו הפרטי של יצחק ברויאר, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לימים השפיע על תלמידו, מנחם אלון שהתלבט בין המשך הלימודים בישיבת חברון לבין לימודי המשפטים לבחור בלימודי המשפטים
- ^ Michael Brenner, The Construction and Deconstruction of a Jewish Hero: Moses Mendelssohn's Afterlife in Early-Twentieth-Century Germany, בתוך: Lauren B. Strauss, Michael Brenner (עורכים), Mediating Modernity: Challenges and Trends in the Jewish Encounter with the Modern World : Essays in Honor of Michael A. Meyer, Wayne University Press, 2008. עמ' 282.
- ^ הרב מרדכי ברויאר, עם התורה או עם ה', המעיין ניסן תשנ"ז
- ^ מסכת חגיגה טו ע"ב
- ^ עמוס ישראל פליסהואור, ביקורת חרדית של ריבונות, אינדיבידואליזם ומושג זכויות האדם: הגות לאומית ובין-לאומית דתית של הרב ד"ר יצחק ברויאר, המשפט 15(2) 607 (2010).
- ^ שמות הקבוצות, באתר תנועת הנוער עזרא
- ^ מידע באתר עיריית ירושלים
- ^ ע"פ תדהר. בכ"ג בניסן תש"פ ציפורה נפטרה במגפת הקורונה - ראו מקור
- ^ בתרגומו של שמחה הכהן הנשקה (אחיינו מנישואין).
- ויקיפדיה: עריכה - קישורים חיצוניים
- פילוסופים ביישוב
- פילוסופים יהודים גרמנים
- רבנים אורתודוקסים גרמנים
- רבנים ביישוב
- נאו-אורתודוקסיה (יהדות)
- רבנים אשכנזים
- פעילי אגודת ישראל
- משפחת ברויאר
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- אישים שעל שמם ישיבות בישראל
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הקדושים
- אנטי-ציונים יהודים
- ארץ-ישראלים שנולדו ב-1883
- ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1946