ולדיסלב שפילמן

ולדיסלב שפילמן
**Władysław Szpilman**
לידה	5 בדצמבר 1911; סוסנוביץ, פולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית
פטירה	6 ביולי 2000 (בגיל 88); ורשה, פולין
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי פובונזקי
מוקד פעילות	האימפריה הרוסית, הרפובליקה העממית הפולנית, הרפובליקה הפולנית השנייה, פולין
תקופת הפעילות	מ-1930
מקום לימודים	אוניברסיטת פרדריק שופן למוזיקה, האקדמיה לאומנויות של ברלין
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	פולנית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	Halina Szpilman
צאצאים	Andrzej Szpilman, Christopher W. A. Szpilman
פרסים והוקרה	מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה; צלב ההצטיינות המוזהב; אביר במסדר פולוניה רסטיטוטה ;
	www.szpilman.net
	פרופיל ב-IMDb

ולדיסלב (ולאדק) שפילמן (בפולנית: Władysław Szpilman‏; 5 בדצמבר 1911 – 6 ביולי 2000) היה פסנתרן, מלחין וכותב זיכרונות יהודי-פולני. התפרסם ביותר כגיבור הסרט "הפסנתרן" של רומן פולנסקי, המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של שפילמן, המספר כיצד שרד את מלחמת העולם השנייה.

קורות חייו

שפילמן נולד בסוסנוביץ, פולין, למשפחה יהודית. בנם הבכור של שמואל ואסתרה שפילמן. היו לו שתי אחיות, רג'ינה (נולדה ב-1913) והלינה (נולדה ב-1917), ואח אחד, הנריק (נולד ב-1915). למד פסנתר בראשית שנות השלושים בוורשה ובברלין. בברלין למד אצל לאוניד קרויצר וארטור שנאבל. קומפוזיציה למד אצל פרנץ שרקר. אחרי עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, בשנת 1933, חזר שפילמן לוורשה. הוא חיבר יצירות קלאסיות רבות וכמה שירים פופולריים ופסקולי סרטים. הוא סייר בפולין כמלווה לכנר האמריקאי ברוניסלב גימפל.

בשנת 1935 התחיל שפילמן לעבוד כפסנתרן ברדיו הפולני, שם הועסק עד שכוחות הכיבוש הגרמנים בפולין הגיעו לוורשה בסתיו 1939 ושידורי הרדיו הפולני הופסקו בצו. ממשל הכיבוש הנאצי הקים גטאות ברבות מערי פולין, ביניהן ורשה, ושפילמן אולץ לעבור עם משפחתו לגטו ורשה. הוא המשיך לעבוד כפסנתרן במסעדות הגטו. שפילמן נשאר בגטו ורשה עד להריסתו לאחר גירוש רוב תושביו והועסק בהמשך בעבודות כפייה, שבמהלכן עזר להבריח כלי נשק. פעמים אחדות שיחק לו מזלו להינצל מתפיסה וחיסול בידי הגרמנים.

כאשר שאר משפחתו גורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה שבמזרח פולין, הצליח שפילמן להימלט מאתר השילוח בעזרת חבר, שאחז בו בתוך ההמון והבריח אותו מן הרכבת הממתינה. כפי שכתוב בספר זיכרונותיו, שפילמן מצא מקומות מחבוא בוורשה בעזרת אנשי המחתרת הפולנית. בין היתר נעזר באנדז'יי בוגוצקי ובאשתו יאנינה בוגוצקה. פעמים אחדות נאלץ לשנות את מקומות המסתור שלו; אחד מהם היה בית דירות מופצץ, שם היה עליו לטפס במשך חודשים מעל גווייה חרוכה כדי להגיע אל חדרו. הוא נאחז בשפיותו על ידי כך, שחזר בזיכרונו על כל היצירות שניגן או חיבר, תוך שימת לב קפדנית ושיטתית לפרטי פרטים. לקראת סוף המלחמה, מצא מקלט בבית הרוס, ואז הפתיעו אותו הגרמנים, שהגיעו למקום והפכו אותו למפקדה.

להצלתו של שפילמן תרם וילם הוזנפלד, סרן גרמני, שהתבייש במדיניות הנאצית של ארצו. הוזנפלד גילה את שפילמן כשזה חיפש משהו לאכול. הוזנפלד שאל את שפילמן מיהו ודרש הוכחה להיותו פסנתרן ולשם כך הוביל אותו אל פסנתר ישן. היה זה לאחר שנתיים ומחצה ששפילמן לא נגע בפסנתר, אך מתוך חשש לחייו, הוא ניגן את הבלדה מס' 1 בסול מינור, אופוס 23, של שופן. הוזנפלד סיפק לשפילמן מזון ומדי צבא כדי שלא יקפא למוות. על הסיוע שהעניק הוזנפלד לשפילמן, ועל מעשים נוספים, הוא זכה לאחר מותו להכרה כחסיד אומות העולם על-ידי יד ושם.

לאחר שהגרמנים פינו את ורשה הגיע לעיר הצבא האדום של ברית המועצות, אך שפילמן עצמו שוחרר בידי חיילי הארמייה הפולנית ה-1 שהייתה חלק מהחזית הבלארוסית ה-1 של הצבא האדום. שפילמן יצא לקדם בברכה את מציליו, אך אלה, שראוהו עם מעיל גרמני, ירו לעברו וכמעט הרגוהו. הוא קרא אליהם "אני פולני!" ועל שאלתם מדוע הוא לובש סגין של קצין גרמני, ענה להם, "קר לי." הוזנפלד מת לאחר מכן בשבי הסובייטי.

שפילמן חזר לעבודתו הקודמת ברדיו פולין ב-1945, שם החל מחדש בדיוק במקום שהפסיק שש שנים קודם: נוקבת במיוחד הייתה פתיחתו את השידור הראשון בנגינת הנוקטורן בדו דיאז מינור של שופן, היצירה האחרונה שרדיו פולין שידר לפני המלחמה.

משנת 1945 עד 1963 היה שפילמן מנהל מדור המוזיקה של רדיו פולין. במשך התקופה הזאת חיבר כמה יצירות סימפוניות וכ-500 שירים, ביניהם כמה שירי ילדים, שעודם פופולריים בפולין עד היום, וכן מוזיקה לתסכיתי רדיו ולסרטים. שפילמן גם המשיך להופיע כסולן, לבדו ועם הכנרים ברוניסלב גימפל, אידה הנדל, רומן טוטנברג והנריק שרינג. ב-1963 ייסדו שפילמן וגימפל את "חמישיית הפסנתר ורשה", שעמה הופיע שפילמן עד 1986.

בשנת 2000 מת שפילמן בוורשה, בגיל 88.

זיכרונותיו והסרט "הפסנתרן"

בשנת 1945, זמן קצר אחרי סיום המלחמה, כתב שפילמן את זיכרונותיו על המאבק לחיים בוורשה. הוא הוציא את הספר לאור בשם Śmierć Miasta ("מותה של עיר"), אבל שלטונות פולין, שלא שבעו נחת מנקודת הראות שלו על המלחמה, מנעו את פרסומו. עותקים ספורים של הספר הודפסו והוא נותר שכוח ועלום למשך יותר מחמישים שנה.

בשנת 1987 יזם בנו של שפילמן, אנדז'יי, את הוצאת ספרו של אביו מחדש, תחילה בגרמנית בשם Das wunderbare Überleben ("ההישרדות המופלאה"), ולאחר מכן באנגלית, בשם "הפסנתרן". הספר היה לרב-מכר ובהמשך יצא בתרגומים ליותר מ-30 שפות (בהן עברית, 2001). בשנת 2002 ביים רומן פולנסקי גרסת תסריט, גם היא בשם "הפסנתרן", אבל שפילמן מת לפני השלמת הסרט. "הפסנתרן" זכה בשלושה פרסי אוסקר כולל את השחקן הטוב ביותר אדריאן ברודי שהוא השחקן הצעיר ביותר שזכה באוסקר, בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה ובפרס דקל הזהב של פסטיבל הסרטים בקאן.

תביעת הדיבה

בשנת 2010 פרסמה הסופרת הפולנייה אגתה טושינסקה ספר ביוגרפי על הזמרת היהודייה וירה גראן, שהופיעה בוורשה. בהקדמה לספר, היא קיימה עמה ראיון שבו האשימה את שפילמן בשיתוף פעולה עם הנאצים נגד היהודים בגטו. משפחתו של שפילמן תבעה את טושינסקה באשמת הוצאת דיבה, ובשנת 2013 בית המשפט הפולני דחה את העתירה נגד טושינסקה בטענו שהיא רק ציטטה את דבריה של גראן ולא אמרה את דעתה, עובדה המעניקה הגנה לספר בשם חופש הביטוי.

משפחת שפילמן הגישה ערעור לבית המשפט הפולני לערעורים, וזה הכריע בשנת 2016 שטושינסקה אכן הוציאה דיבה, גם אם רק ציטטה את גראן, ודרש ממנה לפרסם התנצלות וכן למחוק את האשמות מהמהדורות הבאות של הספר^[1].

ספרו בתרגום עברי

ולאדיסלאב שפילמן, הפסנתרן: הסיפור ... על הישרדותו של אדם אחד בוורשה בשנים 1939–1945; עם קטעים מיומנו של וילם הוזנפלד; הקדמה מאת אנדז'יי שפילמן; אחרית דבר מאת וולף בירמן; מאנגלית: ליטל ידין, חולון: כנרת, 2001.