אנתרופולוגיה תרבותית

אנתרופולוגיה תרבותית, יחד עם אנתרופולוגיה חברתית היא אחד מארבעת ענפי האנתרופולוגיה. הענפים האחרים הם אנתרופולוגיה פיזית, ארכאולוגיה ואנתרופולוגיה לשונית. ענף אנתרופולוגי זה קידם את המונח "תרבות" כבעל משמעות מדעית וכן את חקר השונות התרבותית בקרב בני האדם. הוא התפתח בארצות הברית, במקביל להתפתחות האנתרופולוגיה החברתית שהתפתחה בעיקר בבריטניה. לימים, התמזגו שתי גישות אלה לכדי גישה אחת.

הרעיון האנתרופולוגי העומד מאחורי המונח תרבות משקף לעיתים תגובה כנגד שיח מערבי מוקדם המבוסס על הניגוד שבין התרבות ובין הטבע, ולפיו ישנם אנשים החיים במצב הטבעי. אנתרופולוגים טוענים שהתרבות היא "טבע האדם" ושלכל בני האדם יש יכולת לסווג ניסיונות, לקלוט סמלים מוסווים וללמד ולהעביר סמלים אלו לאחרים. מאחר שאנשים רוכשים תרבות תוך כדי למידה (תהליך של תִרבּות וחִברות), אנשים המתגוררים במקומות שונים או בנסיבות חיים שונות עשויים לפתח תרבויות שונות. בנוסף, אנתרופולוגים הצביעו על כך שהודות לתרבות, אנשים יכולים להסתגל לסביבה שלהם בדרך שאינה מורשת, כך שלאנשים שחיים בסביבות שונות תהייה על פי רוב תרבות שונה. תאוריות אנתרופולוגיות רבות מקורן בדיון על אודות הקשר שבין המקומי (תרבות מסוימת) ובין הגלובלי (טבע האדם האוניברסלי, או הקשר שבין בני אדם במקומות שונים ובנסיבות שונות).

במקביל לעליית התאוריה התרבותית בארצות הברית, התפתחה תיאורית האנתרופולוגיה החברתית בבריטניה. אנתרופולוגיה חברתית שמה את "החברה" במרכז, ומתמקדת בחקר המצב החברתי, החוקים, הקבוצות, המוסדות והיחסים שביניהם. עקב כך מספר אנתרופולוגים החליטו לנטוש את שתי הגישות המסורתיות והחלו לזהות את עצמם כאנתרופולוגים חברתיים-תרבותיים.

סקירה היסטורית

לאנתרופולוגיה התרבותית בת-זמננו שורשים התפתחותיים הנובעים מתגובה לאנתרופולוגיה במאה ה–19 העוסקת בהשוואה המוסרית שבין חברות אנושיות. חוקרים כגון: אדוארד טיילור וג'יימס פרייזר בבריטניה עבדו בעיקר בהתבסס על נתונים ורשמים שנאספו על ידי אחרים, בדרך כלל מיסיונרים, חוקרים או מסמכים קולוניאליים רשמיים, לכן זכו לכינוי – "אנתרופולוגי-כורסא". אדוארד טיילור היה הראשון שהעניק למושג תרבות הגדרה ברורה: תרבות היא "אותה שלמות מורכבת הכוללת את הדעות, האמונות, יצירות האמנות, החוק, המוסר, המנהגים ושאר הסגולות וההרגלים הנרכשים על ידי אדם השייך לחברה".

לאנתרופולוגים היה עניין מרכזי בדרך בה אנשים החיים באזורים שונים בעולם לעיתים חולקים אמונות ופרקטיקות דומות. כדי להשיב על שאלתם זו אנתרופולוגים במאה ה–19 נחלקו ל–2 אסכולות מחשבתיות. אחדים כמו גרפטון אליוט סמית' (Grafton Elliot Smith), טענו שקבוצות שונות חייבות היו בדרך כלשהי ללמוד מקבוצות אחרות, אך בדרך שאינה ישירה. במילים אחרות, הם טענו שתכונות תרבותיות התפשטו ממקום אחד לאחר וביצעו תהליך של "דיפוזיה".

אנתרופולוגים אחרים טענו שלקבוצות שונות קיימת היכולת להמציא התנהגויות ואמונות דומות באופן עצמאי. חלק מאלה שתמכו "בהמצאה עצמאית" כמו לואיס הנרי מורגן, הוסיפו והציעו שדמיון משמעותו שקבוצות שונות עברו את אותם שלבים בהתפתחותם התרבותית.

האנתרופולוגיה של המאה ה–20 נטשה לגמרי את הרעיון שכלל החברות האנושיות חייבות לעבור את אותם השלבים באותו הסדר. מספר אנתרופולוגים במאה ה–20 כמו ג'וליאן סטיואר (Julian Steward), טענו בניגוד לכך, שדמיון כזה בין קבוצות משקף הסתגלות דומה בסביבות דומות. אחרים כמו, קלוד לוי-שטראוס, (שהושפעו הן מן התרבות האמריקאית והן מן הצרפתית, ובמיוחד מהסוציולוג אמיל דירקהיים) טענו שתבנית גלויה של התפתחות משקפת דמיון במבנה המחשבתי של בני אדם.

במאה ה–20 מרבית האנתרופולוגים התרבותיים החלו ללמוד אתנוגרפיה, בה האנתרופולוג באופן מעשי שוהה בחברה אחרת לאורך תקופת זמן מסוימת, ובאותה תקופה הן משתתף והן צופה בחיים החברתיים ובחיי התרבות שלה. ברוניסלב מלינובסקי, שהוביל עבודת שדה באיים הטרובריאנדים ולימד בבריטניה, פיתח שיטה זו. פרנץ בועז, שביצע עבודת שדה זו באיסלנד ולימד בארצות הברית, קידם אותה.

הסטודנטים של פרנץ בועז המשיכו את הרעיון שלו על תרבות ועל רלטיביזם תרבותי ופיתחו אותו בארצות הברית. בו זמנית תלמידיהם של השניים החלו לפתח את "האנתרופולוגיה החברתית" בבריטניה. בעוד שהאנתרופולוגיה התרבותית התמקדה בסמלים ובערכים, האנתרופולוגיה החברתית התמקדה בקבוצות חברתיות ובמוסדות חברתיים. היום אנתרופולוגים חברתיים-תרבותיים נוהגים לשלב את כל האלמנטים הללו יחדיו. על אף שבמאה ה – 19 אתנולוגים ראו "דיפוזיה" ו"המצאה עצמית" כהליך הדדי וכתאוריה מתחרה, מרבית האתנוגרפים הגיעו במהירות למסקנה ששני התהליכים אירעו, וששניהם מתקבלים על הדעת באופן סביר בתרבויות מצטלבות. אבל אתנוגרפים אלה הצביעו על שטחיות בדמיון ושאפילו תכונות שהתפשטו תוך דיפוזיה בדרך כלל שינו את משמעותם ותפקידם כאשר עברו מחברה אחת, לאחרת. לפיכך, אנתרופולוגים אלה הביעו פחות עניין בהשוואת תרבויות, שכללה הסתכלות על האופי האנושי, או גילוי חוקים אוניברסליים של התפתחות תרבותית, ויותר בהבנת תרבות ספציפית בתנאים שלה. אתנוגרפים אלה ותלמידיהם קידמו את הרעיון של "רלטיביזם תרבותי", לפיו אדם יכול להבין התנהגות ואמונה של אדם אחר רק בהקשר של התרבות בה הוא או היא, חיים.

בתחילת המאה ה – 20 אנתרופולוגיים חברתיים-תרבותיים התפתחו בצורה שונה באירופה ובארצות הברית. אנתרופולוגים חברתיים באירופה, התמקדו בצפייה בהתנהגות חברתית ובמבנה חברתי, שזה למעשה, היחסים בין תפקידים חברתיים (לדוגמה: בעל ואישה, הורה וילד) ובין מוסדות חברתיים (לדוגמה: דת, כלכלה, פוליטיקה). אנתרופולוגים תרבותיים אמריקאים לעומתם, התמקדו בדרך בה אנשים מביעים את עצמם ואת עולמם בעיקר בצורה סימבולית (לדוגמה: אמונות ומיתוסים).

שתי גישות אלה לעיתים קרובות נפגשות ולרוב משלימות אחת את השנייה. לדוגמה, שארות ומנהיגות מתפקדות שניהם הן כשיטה סימבולית והן כמוסד חברתי. היום כמעט כל האנתרופולוגים החברתיים-תרבותיים מתייחסים לתרומות, הן של האנתרופולוגיה התרבותית והן לזו של האנתרופולוגיה החברתית.

ההגדרה המקובלת היום למונח תרבות היא: "מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם המופשטות המשתקפים בהתנהגותם של הבריות". בני כל חברה אנושית נמנים עם תרבות כלשהי, וכשהם נוהגים לפיה התנהגותם נחשבת למקובלת באותה חברה. תרבויות אינן עוברות בדרך של תורשה ביולוגית כי אם נלמדות, בעיקר בתיווכה של השפה, שהיא האמצעי שמסייע לנו להנחיל את התרבות מדור לדור ובעיקר משמשת ללמד את החדשים מן הניסיון שהצטבר. כמו כן, רכיביה השונים של כל תרבות משתלבים יחדיו לכלל שלמות מגובשת. תרבות וחברה הם שני מושגים שהקשר ביניהם הדוק. מטבע הדברים תרבות אינה יכולה להתקיים ללא חברה, כשם שחברה אינה יכולה להתקיים ללא יחידים.

תאוריות ושיטות בנות זמננו

כיום, האתנוגרפיה ממשיכה להיות דומיננטית באנתרופולוגיה חברתית-תרבותית. אנתרופולוגים חברתיים-תרבותיים רבים החלו לדחות מודלים מוקדמים של אנתרופולוגיה, שהתייחסו לתרבויות מקומיות כנטושות ומבודדות. אנתרופולוגים אלה המשיכו להעסיק עצמם בבירור הדרך בה אנשים במקומות שונים חווים ומבינים את חייהם, אך הם לעיתים קרובות טוענים שלא ניתן להבין דרך חיים חברתיים ספציפית בהקשר המקומי, אלא שחייבים לנתח את דרך החיים בהקשר של אזור גדול או אף בהקשר של פוליטיקה גלובאלית ויחסים כלכליים. בין האנתרופולוגים הבולטים בגישה זו ניתן למנות את: Arjun Appadurai, James Clifford, George Marcus, Sidney Mintz, Michael Taussig and Eric Wolf.

מגמה הולכת ומתרחבת בחקר ובניתוח האנתרופולוגיה היא השימוש באנתרופולוגיה רב-מקומית, הנידונה במאמרו של George Marcus's "אתנוגרפיה של המערכת העולמית: העלייה של האנתרופולוגיה הרב-מקומית". במסגרת זו נעשית הסתכלות על תרבות כמקובעת בתוך מבנה מקרו של חברה גלובלית, תוך שימוש בשיטות מסורתיות במגוון של מקומות גם מרחבי וגם זמני. באמצעות שיטות אלה ניתן להשיג תובנות רבות כאשר בוחנים את ההשפעה של המערכות העולמיות על חברות מקומיות וגלובליות. מתוך האנתרופולוגיה הרב-מקומית צמחה בנוסף גם גישה בין תחומית גדולה לעבודת שדה, תוך שימוש בשיטות מלימודי תרבות, תקשורת, מדעים, טכנולוגיה ועוד.

אתנוגרפיה רב-מקומית מסתכלת על נושא מעבר לגבולות הזמן או המקום. לדוגמה, אתנוגרפיה רב-מקומית עשויה לעקוב אחר "דבר", כמו למשל מוצר מסוים כאשר הוא עובר דרך רשת גלובלית קפיטליסטית. אתנוגרפיה רב-מקומית עשויה גם לעקוב אחר קבוצות אתניות בתפוצות, אחרי סיפורים או שמועות שעולות בהרבה מקומות ולאורך טווחי זמן, אחרי מטאפורות שקיימות הרבה באתנוגרפיה מקומית, או אחרי ביוגרפיה של יחידים או קבוצות שאינן קבועות במקום ובזמן. היא גם יכולה לעקוב אחר קונפליקטים שאינם תחומים בגבולות. אתנוגרפיה רב-מקומית, כמו זו של Nancy Scheper-Hughes עוסקת בשוק השחור של סחר באיברים. במחקרה היא עוקבת אחר איברים שמועברים במגוון רשתות חוקיות ושאינן חוקיות של הקפיטליזם כמו גם אחרי שמועות ואגדות אורבניות שסובבות קהילות מרוששות בנושא חטיפת ילדים ואיברים.

אנתרופולוגים חברתיים-תרבותיים החלו להפנות יותר את עינם החוקרת אל התרבות המערבית. לדוגמה, Philippe Bourgois שזכה ב"פרס מרגרט מיד" בשנת 1997 עבור מחקרו "In Search of Respect", מחקר בנושא יזמים במאורות הקראק בהארלם.

בנוסף, עולות והופכות פופולריות יותר אתנוגרפיות בנושא קהילות מקצועיות כמו חוקרי מעבדה, משקיעי וול-סטריט, משרדי עורכי דין או חברות מחשבים.

מעניין לבחון את הכותרות שאוניברסיטאות מעניקות לקורסים מקדימים באנתרופולוגיה. הכותרת יכולה לשמש כמדד כדי לדעת מהו המיקוד של המחלקה. מחלקות מסוימות מושפעות מההתרחבות של האנתרופולוגיה החברתית לרוב בהשפעה בריטית או אירופאית ועשויות לתת לעצמן שם המתאים לכך. לעומתן, מחלקות המושפעות מחשיבה אמריקאית הנוקטת בגישה הוליסטית יותר לעיתים קרובות מעניקות את השם, אנתרופולוגיה תרבותית.

ראו גם

לקריאה נוספת

הבילנד א, ויליאם. 1999. אנתרופולוגיה תרבותית. רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנתרופולוגיה תרבותית בוויקישיתוף

מהי אנתרופולוגיה
אנתרופולוגיה תרבותית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)