ויל וגרייס
 | |
| לוגו הסדרה | |
| סוגה | קומדיית מצבים |
|---|---|
| יוצרים |
דייוויד כהן מקס מוצ'ניק |
| בימוי |
ג'יימס בורוז  |
| שחקנים |
דברה מסינג אריק מקורמק מייגן מולאלי שון הייז |
| ארץ מקור |
 ארצות הברית |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות | 11 |
| מספר פרקים | 246 |
| הפקה | |
| חברת הפקה |
KoMut Entertainment 3 Sisters Entertainment |
| הפצה |
האחים וורנר טלוויזיה, הולו |
| אתר צילומים | במה 17, אולפני CBS, לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| טכניקת צילום |
מערך מרובה מצלמות |
| מוזיקה |
ג'ונתן וולף |
| אורך פרק | 22 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | NBC |
| רשת שידור בישראל |
yes (עונות 1 - 8) Partner tv (עונה 9) |
| פורמט (תמונה) |
480i (SDTV) (1998–2003) 1080i (HDTV) (2004–2006) |
| פורמט (קול) |
Stereo (1998–2003) Dolby Digital 5.1 (2004–2006) |
| תקופת שידור מקורית | 21 בספטמבר 1998 – 23 באפריל 2020 |
| קישורים חיצוניים | |
|
www | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
ויל וגרייס (באנגלית: Will & Grace) היא סדרת טלוויזיה קומדיית מצבים אמריקאית של רשת NBC, העוסקת בעיקר במערכת היחסים שבין ויל טרומן לבין גרייס אדלר, ואשר עלילותיה מתרחשות בעיקר בעיר ניו יורק. בארצות הברית, הסדרה שודרה במשך 8 עונות, בין ה-21 בספטמבר 1998 לבין ה-18 במאי 2006. ב-28 בספטמבר 2017 עלתה לשידור העונה התשיעית, וב-2019 עונתה ה-11. במהלך תקופה זו, הסדרה הייתה לסדרת הטלוויזיה המצליחה ביותר בעלת דמות ראשית קבועה שהיא מהקהילה הלהט"בית. הסדרה שודרה בהצלחה רבה שידורים חוזרים (סינדיקציה), הן בארצות הברית והן ברחבי העולם.
אף על פי שבתחילה סבלה הסדרה מביקורות ראשוניות על אופן ייצוג הדמויות ההומוסקסואליות שבה, היא המשיכה בשידוריה, זכתה להצלחה במהרה והועברה למשבצת שידור יוקרתית של הפריים טיים של ימי חמישי בערב בערוץ NBC, בסמוך לסדרה "חברים". בכמחצית מתקופת השידור המקורית של הסדרה, היא הופיעה ברשימת 20 הסדרות הנצפות ביותר של מדד נילסן. בשנים 2001–2005, הסדרה הייתה לסיטקום הנצפה ביותר בקרב צופים בגילאי 18–49. במהלך 8 שנות שידורה המקוריות, הסדרה זכתה ל-83 מועמדויות לפרס אמי, מתוכן זכתה 16 פעמים.
רוב הסצנות של רוב פרקי הסדרה צולמו מול קהל חי בימי שלישי בערב,[1] בבמה 17 של אולפני CBS בלוס אנג'לס. לאחר שהסתיימו צילומי הסדרה, סט התפאורה של דירתם של ויל וגרייס הועבר לתצוגה במכללת אמרסון, כתרומה של אחד מיוצרי הסדרה, מקס מוצ'ניק.[2] הפרק שפתח את העונה האחרונה של הסדרה שודר בשידור חי, כך גם פרק נוסף באותה העונה, באמצע שנת 2006. הפרק האחרון בסדרה שודר ב-18 במאי 2006. אורכו היה שעה וצפו בו כ-18.1 מיליון צופים.
בשנים 2003–2007 התנהל מאבק משפטי ממושך בין היוצרים והמפיקים המקוריים של הסדרה לבין NBC. כל עונות הסדרה הופצו למכירה על גבי DVD, והסדרה שודרה כבר בלמעלה מ-60 מדינות שונות ברחבי העולם.
בישראל, עונות 1 - 8 שודרו ב־yes והעונה ה-9 משודרת ב־Partner tv.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה מתרחשת ברובה בעיר ניו יורק, ומתמקדת בעיקר במערכת היחסים בין ויל טרומן (אריק מקורמק), עורך דין הומוסקסואל, לבין חברתו הטובה גרייס אדלר (דברה מסינג), מעצבת פנים יהודיה, תוך דגש על מערכות יחסים רומנטיות של כל אחת מן הדמויות, וכן אירועים שונים בחייהם, הקשורים בדרך כלל למשפחה או לקריירה. כמו כן משתתפים בסדרה קארן ווקר (מייגן מולאלי), אשת חברה עשירה, המועסקת כעוזרת במשרדה של גרייס, וכן ג'ק מק'פרלנד (שון הייז), שחקן כושל שהוא הומוסקסואל וחבר קרוב של ויל.
הסדרה מתחילה כאשר גרייס עומדת להינשא לבן-זוגה דני, בניגוד לדעתו של ויל. גרייס מחליטה בכל זאת להתחתן עם דני, מאחורי גבו של ויל, אך בדרך לחתונה מבינה שוויל צדק ועוזבת את דני. במקביל, ויל נפרד מבן-זוגו מזה כ-7 שנים, מייקל. ויל וגרייס מחליטים יחד להתנחם האחד בזרועות השני, וגרייס עוברת לגור יחד עם ויל בדירתו בצפון-מערב מנהטן - דירה 9C ברח' ריברסייד דרייב 155.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך פרק כפול של העונה השלישית נחשף כי ויל וגרייס הכירו לראשונה כאשר שובצו כשכנים במעונות של אוניברסיטת קולומביה, 1985, והשניים מתחילים לצאת ביחד. יום אחד ג'ק מגיע לאחת מהמסיבות שוויל עורך בחדרו שבמעונות, ומאשים אותו בכך שהוא למעשה הומו אשר מכחיש את העדפותיו המיניות. ויל מסרב להקשיב לו, ומציע נישואין לגרייס, אך זמן קצר לאחר מכן מכיר בכך שהוא הומו ויוצא מהארון. הוא מספר זאת לגרייס, אשר נעלבת מאוד וזורקת אותו מבית הוריה. השניים מפסיקים לדבר זה עם זו. כשנה לאחר מכן בחג ההודיה, השניים נתקלים אחד בשנייה באופן מקרי, מחדשים ביניהם את הקשר והופכים להיות חברים קרובים מאוד.
שחקנים ודמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמויות ראשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם השחקן | שם הדמות | עונות | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | ||
| אריק מקורמק | ויל טרומן | ראשי | ||||||||
| דברה מסינג | גרייס אדלר | ראשי | ||||||||
| מייגן מולאלי | קארן ווקר | ראשי | ||||||||
| שון הייז | ג'ק מק'פרלנד | ראשי | ||||||||
| שלי מוריסון | רוזאריו סלזר | אורח | ראשי | |||||||
| גארי גרובס | הארלן פולק | ראשי | אורח | |||||||
דמויות משנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ויל וגרייס - דמויות משנה
| קרובי משפחה | מנהלים / עמיתים לעבודה / לקוחות | בני-זוג | שונות | |
|---|---|---|---|---|
| ויל טרומן | ג'ורג' טרומן (סידני פולאק) מרילין טרומן (בלית' דאנר) סם טרומן (ג'ון סלאטרי / סטיבן ובר) בן טרומן (בן ניומארק) |
הארלן פולק (גארי גרובס) בן דוסט (גרגורי היינס) שטיין (ג'ין ויילדר) מלקולם וידמארק (אלק בולדווין) |
מייקל (כריס פוטר) מת'יו (פטריק דמפסי) וינס ד'אנג'לו (בובי קנאבלי) ג'יימס הנסון (טיי דיגס) |
רוב (טום גאלופ) ואלן (לי-אלין בייקר) ג'ו (ג'רי לוין) ולארי (טים באגלי) ואל באסט (מולי שאנון) טינה (לסלי אן וורן) |
| גרייס אדלר | בובי אדלר (דבי ריינולדס) ליילה מרקוס (מריה ת'ייר) |
דני (טום וריקה) ג'וש (קורי פרקר) ניית'ן (וודי הרלסון) ליאו מרקוס (הארי קוניק ג'וניור) | ||
| קארן ווקר | סטנלי ווקר לואיס ויטלי (סוזן פלאשט) בארי (דן פוטרמן) |
רוזאריו סלזר (שלי מוריסון) בברלי לזלי (לסלי ג'ורדן) לוריין פינסטר (מיני דרייבר) |
ליונל בנקס (ריפ תורן) לייל פינסטר (ג'ון קליז) | |
| ג'ק מק'פרלנד | אליוט (מייקל אנגרנו) | זנדרה (איילין ברנן) ראסל (ג'ון פלמינג) דייב (מת'יו בוטוצ'יס) |
סטיוארט (דייב פולי) |
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוצרי "ויל וגרייס", חברים בחיים האמיתיים, דייוויד כהן ומקס מוצ'ניק, פיתחו את התוכנית על פי מערכת יחסים אמיתית בין מוצ'ניק לבין חברת ילדות שלו, ג'נט אייזנברג, מלהקת מניו יורק. מוצ'ניק, שהוא הומו, פגש לראשונה את אייזנברג בזמן חזרות על מחזמר הצגה בבוורלי הילס, קליפורניה, כאשר היה בן 13.[3] הוא היה הכוכב הראשי של מחזמר בבית ספר עברי, בזמן שהיא הייתה סטודנטית בחוג לדרמה. כשלוש שנים מאוחר יותר, היא הכירה לו את כהן, בנו של התסריטאי הקומי אלן כהן, במחלקת הדרמה של תיכון בוורלי הילס. "נראה כי למקס וג'נט יש מערכת יחסים קרובים מאוד, אבל האלמנט הרומנטי בלבל אותי, וזה בלבל אותם, כמו גם", כהן נזכר מאוחר יותר. "הם יצאו יחד במשך כמה שנים, ואז הם יצאו למכללות שונות ומקס יצא מהארון, הפתיע אותה - היא הייתה המומה. זה היה גילוי מזעזע עבורה, אז אני תפקדתי כסוג של מקשר בין השניים, משום ששניהם באמת עדיין אהבו אחד את השני".[3]
בעוד כהן עסק במסע דילוגים בין השניים, הוא החל, ביחד עם מוצ'ניק, לפתח רעיונות לסיטקום, והשניים החלו לכתוב יחד, כצמד.[3] בסופו של דבר, השניים הצטרפו לצוות הכותבים של הסיטקום למבוגרים של HBO "Dream On" והפיקו, למשך תקופה קצרה, את הסיטקום "Boston Common" של רשת NBC..[3] בשנת 1997, הם פיתחו קומדיה העוסקת בשישה חברים, כאשר שתיים מהדמויות מבוססות על מוצ'ניק ואייזנברג.[3] במקביל, וורן ליטלפילד, הנשיא-דאז של NBC Entertainment, חיפש סיטקום חדש עבור הרשת, מאחר שהסדרה "משתגעים מאהבה" התקרבה לסיומה.[4][5] כאשר כהן ומוצ'ניק הציעו את הרעיון שלהם, שהתמקד בשלושה זוגות, שאחד מהם היה זוג המורכב מגבר הומו המתגורר יחד עם אישה סטרייטית, ליטלפילד לא התרשם משני הזוגות האחרים, ורצה ללמוד עוד על זוג דמויות אלו, ולכן מוצ'ניק וכהן נשלחו כדי לכתוב תסריט לפיילוט שבמרכזו שתי דמויות אלו - גבר הומו ואישה סטרייטית.[5] במהלך ארבעה חודשים מתוחים, בהם כהן ומוצ'ניק הרחיבו את התסריט הראשוני שלהם, השניים שלחו לליטלפילד פקסים, המציינים את רווחיהם הגדולים בקופות הכרטיסים של סרטי קולנוע אשר במרכזם דמויות של הומואים, כגון "כלוב הציפורים" ו-"החתונה של החבר שלי".[3]
רשת NBC הגיבה בחיוב ביחס לפרויקט זה, אבל עדיין היה קצת חשש כי נושא ההומוסקסואליות יגרום לבהלה. הסיטקום של אלן דג'נרס "אלן" אשר שודר ברשת ABC בוטל בשנה שלפני הבכורה של "ויל וגרייס" בגלל צניחת הרייטינג של הסדרה, לאחר שזו הפכה ל-"גאה מדי".[6][7] למרות הביקורת שספגה רשת ABC בעקבות פרק היציאה מהארון של דג'נרס, "The Puppy Episode", "אין ספק כי התוכנית הזאת עשתה את זה קל יותר עבור 'ויל וגרייס' לעלות לאוויר", אמר כהן. הוא הוסיף: "לסדרה 'ויל וגרייס' יש סיכוי טוב יותר להצליח במקום בו 'אלן' נכשלה, כי ויל ידע על ההומוסקסואליות שלו במשך עשרים שנה. הוא לא נמצא במקום של תהליך ראשוני מביך, כפי שאלן הייתה. התהליך של הגילוי העצמי והכאב שרוב הגברים ההומוסקסואלים עוברים הוא מרתק, אבל האמריקאי הממוצע נרתע מזה".[8]
פיילוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]NBC פנתה לג'יימס בורוז, במאי סיטקום ותיק, כדי לברר עמו האם הוא חושב שיהיה קהל המעוניין בתוכנית העוסקת בנושא הומוסקסואליות.[9] בורוז אהב את הרעיון ולאחר שקרא לראשונה את התסריט של הפיילוט בנובמבר 1997, הוא החליט שהוא רוצה לביים אותו. בורוז אמר כי "ידעתי שהחבר'ה יצרו ז'אנר וקבוצה של דמויות, כפי שמעולם לא קראתי קודם לכן".[4] הצילומים של הפיילוט החלו ב-15 במרץ 1998. אריק מקורמק ודברה מסינג ויל וגרייס בהתאמה) היו אופטימיים מאוד ביחס להצלחתה של הסדרה כבר בשלב זה, והם חשבו שיש לה את הפוטנציאל להחזיק מעמד זמן רב בטלוויזיה. מקורמק אמר: "בערב שבו הסתיימו הצילומים (של הפיילוט) דברה ואני ישבנו על הספה והסתכלנו אחד על השני ואמרתי: 'אנחנו הולכים להיות על הסט הזה לזמן מה' ואנחנו שילבנו ידיים, אבל לא רצינו להגיד שום דבר מעבר לזה שעלול להביא למזל רע".[10]
לתפקיד של ויל טרומן לוהק אריק מקורמק, שהיה לשחקן הראשון בצוות השחקנים הראשי של הסדרה.[11] לאחר שבמהלך הקריירה שלו כבר גילם בעבר מספר פעמים דמויות של גברים הומואים, למקורמק לא הייתה בעיה עם זה, והוא חשב שהדמות שלו יכולה להיות "תמונת פוסטר עבור תנועה גאה", כפי שדג'נרס הפך לדוברת עם הדמות שלה.[12] שון הייז הוזמן לאודישן לתפקיד של ג'ק לאחר שמלהק בכיר ב-NBC ראה אותו מופיע בסרט להט"בי רומנטי עצמאי בשם "Billy's Hollywood Screen Kiss". אף על פי שהייז נהנה מהתסריט כאשר קרא אותו, הוא זרק אותו והחליט שלא לנסות להתקבל לאודישן עד אשר נשלח אליו התסריט שוב.[13] בתחילה, מייגן מולאלי נבחנה לתפקיד של גרייס אדלר, והודתה כי היא לא רצתה להיבחן לתפקיד של קארן.[14] לעומת זאת, דברה מסינג, שעבדה עם מולאלי בעבר בסדרה "נד וסטייסי", לא הייתה בטוחה, בתחילה, שהיא רוצה לגלם את התפקיד של גרייס.[15] מסינג, השחקנית האחרונה שהצטרפה לצוות השחקנים הראשי של הסדרה, הודתה מאוחר יותר כי הבמאי בורוז היה הסיבה שבגינה הסכימה להשתתף בפיילוט של "ויל וגרייס".[9]
חידוש הסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2017, NBC סגרה עסקה להפקת עונה חדשה בת 10 פרקים של הסדרה, אשר צפויה הייתה לשידור במהלך עונת 2017–2018. שון הייז יהיה המפיק, יחד עם היוצרים מקס מוצ'ניק ודייוויד כהן והבמאי הוותיק ג'יימס בורוז, שגם יביים.[16] בחודש אפריל 2017, הגדילה NBC את מספר הפרקים המוזמנים ל-12.[17] באוגוסט 2017, מספר הפרקים הוגדל שוב ל-16, וכן עונה נוספת (עונה 10 בסך הכל) של 13 פרקים הוזמנה.[18] העונה החדשה צולמה באולפני יוניברסל שבהוליווד, שלא כמו העונות הקודמות של הסדרה, שצולמו באולפני CBS. בחודש מרץ 2018, NBC הרחיבה ב-5 את מספר הפרקים המוזמנים של עונה 10 ל-18 פרקים בסך הכל, וכן הזמינה עונה נוספת (עונה 11).[19]
תגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה זכתה לכמות נכבדה של ביקורות ותגובות שליליות לאחר שידור פרק הבכורה בשנת 1998, שרובן ערכו השוואה בינה לבין הסיטקום "אלן" של ABC, שבוטל לאחרונה. חלק כינו את הסדרה "הגרסה הגאה של סיינפלד". באחת מהביקורות האלו נכתב: "אם 'ויל וגרייס' יכולה איכשהו לשרוד פרק זמן אכזרי מול שידורי פוטבול ואלי מקביל, היא יכולה לגדול לתוך אנומליה קטנה משעשעת באופן סביר - כלומר, סדרה על גבר ואישה שאין להם כל עניין מיני זה בזה. אבל אל תהמרו על זה. אם מערכות יחסים שנידונות מראש לכישלון זה מה שהצופים רוצים, הם בטח יבחרו באלי".[20] ככל שהסדרה צברה פופולריות, בעיקר בקרב קהל צופים הומואים, היא ספגה ללא הרף ביקורות על אופן הייצוג המוגבל של הדמויות ההומוסקסואליות שבה, ועל חיזוק סטריאוטיפים מסוימים, בעוד הייתה ציפייה כי סדרה זו דווקא תפריך אותם.[21]
פרק סיום הסדרה קודם בכבדות על ידי NBC, ומקורמק, מסינג, מולאלי והייז הופיעו בתוכניות הטלוויזיה "אופרה וינפרי" ו-"Today", ב-10 במאי וב-18 במאי, בהתאמה. רשת NBC הקדישה שעתיים רצופות של פריים טיים בלוח השידורים שלה ב-18 במאי 2006, בערב הפרידה מהסדרה. תוכנית רטרוספקטיבה מיוחדת בת שעה אודות הסדרה, "Say Goodnight, Gracie", הכוללת ראיונות עם כוכבי הסדרה, אנשי צוות, ואורחים, קדמה לפרק סיום הסדרה הכפול באורך השעה. יוצרי הסדרה והמפיקים בפועל כהן ומוצ'ניק, שלא שימש כתסריטאיים מאז סיום העונה הרביעית, כתבו את התסריט של הפרק "The Finale", המסיים את העונה השמינית ואת הסדרה כולה. בנוגע לסיום, מוצ'ניק אמר, "כתבנו על מה שאתם הייתם רוצים שיקרה לדמויות שאתם אוהבים... כל הדברים החשובים בחיים, הם משיגים אותם בסופו של דבר".[22]
מועמדויות וזכיות בפרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה הייתה מועמדת ל-83 פרסי אמי, מתוכם זכתה ב-16. סדרה זו היא אחת מתוך שלוש קומדיות בלבד, יחד עם "הכל נשאר במשפחה" ו-"בנות הזהב", שבה כל אחד מהשחקנים ששיחקו את הדמויות הראשיות - מקורמק, מסינג, מולאלי והייז - זכה לפחות פעם אחת בפרס אמי על משחק. מולאלי זכתה בפרס אמי השני שלה על הופעתה בשנת 2006, שנה בה הסדרה הייתה מועמדת ל-10 פרסים בעבור עונתה השמינית והאחרונה. שנה קודם לכן, הסדרה זכתה ל-15 מועמדויות - מספר השווה למספר המועמדויות של הסדרה "עקרות בית נואשות" - שיא במספר המועמדויות בשנה אחת עבור כל אחת מהסדרות. השתיים כמעט והצליחו לשבור את השיא במספר המועמדויות של כל הזמנים, אך לא הצליחו בכך: "המופע של לארי סנדרס" זכה ל-16 מועמדויות בשנת 1996.
הייז ומולאלי מחזיקים בשיא של זכיות בפרס גילדת שחקני המסך עבור ההופעה הטובה ביותר על ידי שחקן בסדרה קומית וההופעה הטובה ביותר על ידי שחקנית בסדרה קומית, בהתאמה. כל אחד מהם זכה בפרס 3 פעמים, על הופעתם בסדרה. את השיא של הייז הישווה אלק בולדווין, ואילו את השיא של מולאלי השוותה, ובסופו של דבר אף עברה, טינה פיי, שניהם בגין הופעתם בסדרה "רוק 30". הסדרה זכתה במספר פרסי GLAAD Media Awards בגין תרומתה לקהילה הגאה. אף על פי שלסדרה היו יותר משני תריסרי מועמדויות, 'ויל וגרייס' מעולם לא זכתה בפרס גלובוס הזהב.
רייטינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה שודרה לראשונה בימי שני, החל מה-21 בספטמבר 1998, וצברה בהתמדה פופולריות, שהגיעה לשיא לאחר שהסדרה עברה לשידור בימי חמישי בלילה, כחלק מלוח שידורי הפריים טיים של NBC הממותג בשם "Must See TV". בסופו של דבר, הסדרה הפכה לאחת מתוכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר בארצות הברית, על פי מדד נילסן, והופיעה ברשימת 20 הסדרות הנצפות ביותר, במהלך 4 מתוך 8 העונות שלה, כולל עונה אחת שזכתה במקום 9. בשנים 2001–2005, הסדרה הייתה לסיטקום הנצפה ביותר בקרב צופים בגילאי 18–49. עם זאת, לאחר שהסדרה המצליחה "חברים" הסתיימה לאחר העונה של 2003–2004, רמת הפופולריות של 'ויל וגרייס', אשר בעבר שודרה מיד אחריה, החלה לרדת, עד אשר בשתי העונות האחרונות שלה היא כבר לא הופיעה ברשימת 20 הסדרות הנצפות ביותר.
פרק הסיום של הסדרה, "The Finale", משך מעל ל-18 מיליון צופים,[23][24] ודורג במקום 8 באותו השבוע, והפך לפרק הנצפה ביותר של שתי העונות האחרונות. אמנם פרק סיום הסדרה נחשב להצלחה מבחינת רייטינג, הוא איננו הפרק הנצפה ביותר של הסדרה - תואר זה נשאר עם הפרק "A Chorus Lie" מעונה 4, ששודר ב-7 בפברואר 2002 ודורג במקום 8 עבור אותו שבוע. כאשר הסדרה הייתה בשיא הפופולריות שלה (עונות 3–5), הופעתה באחד מ-10 המקומות הראשונים הייתה תופעה שכיחה, אולם פרק הסיום של הסדרה הוא הפרק היחיד מעונה 8 שהגיע להישג שכזה, והראשון עם הישג שכזה מאז פרק הבכורה של עונה 7 "FYI: I Hurt, Too".
רייטינג עונתי ממוצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מס' עונה | עונת שידור | משבצת שידור | תאריך שידור פרק הפתיחה של העונה |
תאריך שידור פרק הסיום של העונה |
דירוג[25] | מספר הצופים[26] (במיליונים) |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 1998 - 1999 | ימי שני, 21:30 (8 פרקים) ימי שלישי, 21:30 (9 פרקים) ימי חמישי, 20:30 (5 פרקים) |
21 בספטמבר 1998 | 13 במאי 1999 | 40 | 12.3[27] |
| 2 | 1999 - 2000 | ימי שלישי, 21:00 (24 פרקים) | 21 בספטמבר 1999 | 23 במאי 2000 | 44 | 12.0[28] |
| 3 | 2000 - 2001 | ימי חמישי, 21:00 (25 פרקים) | 12 באוקטובר 2000 | 17 במאי 2001 | 14 | 17.3[29] |
| 4 | 2001 - 2002 | ימי חמישי, 21:00 (27 פרקים) | 27 בספטמבר 2001 | 16 במאי 2002 | 9 | 17.3[30] |
| 5 | 2002 - 2003 | ימי חמישי, 21:00 (24 פרקים) | 26 בספטמבר 2002 | 15 במאי 2003 | 11 | 16.8[31] |
| 6 | 2003 - 2004 | ימי חמישי, 21:00 (12 פרקים) ימי חמישי, 20:30 (9 פרקים) ימי חמישי, 21:00 (3 פרקים) |
25 בספטמבר 2003 | 29 באפריל 2004 | 16 | 15.2[32] |
| 7 | 2004 - 2005 | ימי חמישי, 20:30 (21 פרקים) ימי שלישי, 20:00 (פרק אחד) ימי חמישי, 20:30 (פרק אחד כפול) |
16 בספטמבר 2004 | 19 במאי 2005 | 44 | 10.0[33] |
| 8 | 2005 - 2006 | ימי חמישי, 20:30 (9 פרקים) ימי חמישי, 20:00 (15 פרקים) |
29 בספטמבר 2005 | 18 במאי 2006 | 61 | 8.7[34] |
| 9 | 2017 - 2018 | ימי חמישי, 21:00 | 28 בספטמבר 2017 |
השפעה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]'ויל וגרייס' היא סדרת הטלוויזיה האמריקאית הראשונה המשודרת בפריים טיים, בה מככבת דמות של הומוסקסואל מחוץ לארון כדמות ראשית, הדמות הלהט"בית בעלת הפרופיל הציבורי הגבוה ביותר בשידורי הטלוויזיה האמריקאית, מאז היציאה מהארון של הדמות הראשית אלן מורגן בסדרה "אלן", בשנת 1997 בפרק "The Puppy Episode". כמו כן, 'ויל וגרייס' נחשבת כמי שאחראית על פתיחת הדלת לשורה של תוכניות טלוויזיה הקשורות בקהילה הלהט"בית, כגון "הכי גאים שיש", "טאץ' עליז לסטרייט שיעיז" ו-"Boy Meets Boy".
בחודש מאי 2012, במהלך ראיון שהעניק לדייוויד גרגורי, במסגרת תוכנית הטלוויזיה "פגוש את העיתונות", התייחס סגן נשיא ארצות הברית (שלימים אף יבחר לתפקיד הנשיא) ג'ו ביידן לסדרה 'ויל וגרייס' כמשפיעה על דעת הקהל האמריקאי בנוגע לזכויות להט"ב, ואמר כי הוא "חושב ש'ויל וגרייס' חינכה את הציבור האמריקאי יותר מכל אחד אחר אי פעם. אנשים חוששים ממה שהוא שונה. עכשיו הם מתחילים להבין".[35] באותו הראיון ביידן ציין כי הוא "נוח לחלוטין" עם נישואים חד מיניים, הצהרה שעליה חזר מאוחר יותר, ב-9 במאי נשיא ארצות הברית ברק אובמה.[36] ביום שלאחר הצהרתו של אובמה, היוצר מקס מוצ'ניק סיפר בתוכנית הבוקר של CBS כי שמע מביידן דברים דומים באירוע פרטי שערך ביחד עם בעלו כשבועיים קודם.[37] הן מוצ'ניק והן כהן שיבחו את דבריו של ביידן, אולם מתחו ביקורת כלפי עמדתו של אובמה בנושא, במהלך התקופה שבין הצהרתו של ביידן לבין הצהרתו של אובמה.[38]
בשנת 2004 צוות השחקנים של הסדרה נכלל ברשימת 100 דמויות הטלוויזיה הגדולות ביותר שערך ערוץ הטלוויזיה בראבו.[39] בשנת 2012 העיתון וושינגטון פוסט דירג את הסדרה במקום 9 ברשימת 10 הקומדיות הטובות ביותר של כל הזמנים של ערוץ NBC (אחרי חופשי על הבר, סיינפלד, משפחת קוסבי, חברים, המשרד, קשרי משפחה, פרייז'ר, מחלקת גנים ונוף ו-רוק 30; לפני סקראבס ו-קומיוניטי).[40]
סינדיקציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שידורי הסינדיקציה של הסדרה בארצות הברית החלו כבר בשנת 2001, ונמשכו עד לשנת 2009. בשנת 2002 רשת WGN America רכשה את הזכויות לשדר את הסדרה בכבלים. בשנת 2005 רשת Lifetime רכשה את הזכויות לשדר את הסדרה בכבלים, במשך 8 שנים. בשנת 2010 רשת TV Land רכשה את הזכויות לשדר את הסדרה בכבלים, עד לשנת 2013. לאחר שפג תוקפו של ההסכם עם Lifetime, הזכויות לסדרה נרכשו על ידי WE tv ולוגו בסתיו 2013.
תביעה משפטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2003, בעיצומה של העונה השישית של הסדרה, המפיקים והיוצרים דייוויד כהן ומקס מוצ'ניק תבעו את רשת NBC ואת חברת-הבת שלה "אולפני NBC". השניים טענו כי הרשת מכרה את הזכויות לסדרה לחברת-בת שלה, בניסיון לשמור על רווחים בתוך משפחת NBC, ולפיכך הרגישו שהם מרומים שכן הפסידו רווחים ניכרים אילו הזכויות היו נמכרות לכל המרבה במחיר. טענה נוספת נגד הרשת הייתה כי במהלך ארבע העונות הראשונות של הסדרה, האולפנים רכשו את הזכויות בסכומים שאינם מספיקים לכיסוי עלויות הייצור, ובכך הובילו את התוכנית לגירעונות גדולים בצורה יוצאת דופן.[41] שלושה חודשים מאוחר יותר, רשת NBC הגישה התביעה נגדית נגד כהן ומוצ'ניק וטענו כי ציפו שהיוצרים יפעלו כצד שלישי בלתי תלוי במשא והמתן בין רשת NBC לבין חברת הבת שלה, אולפני NBC.[42]
לאור התביעה, ועם פרויקטים אחרים תלויים ועומדים, כהן ומוצ'ניק נעדרו מהסט של הסדרה במשך רוב עונותיה האחרונות. השניים כתבו את פרק העונה הרביעית "A Buncha White Chicks Sittin' Around Talkin", אך לא חזרו לצוות הכותבים של הסדרה עד לפרק סיום הסדרה, ארבע שנים מאוחר יותר. שלוש שנים לאחר שהוגשה התביעה הנגדית, של NBC ושנה אחת לאחר שנגמרה הסדרה, המאבק המשפטי בין NBC לבין כהן ומוצ'ניק הסתיים בשנת 2007, כאשר כל הצדדים הסכימו על הסדר, בו היוצרים קיבלו 49 מיליון דולר (בעוד גובה התביעה המקורית היה 65 מיליון דולר).[43]
הפצה ב-DVD
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל שמונה עונות הסדרה הופצו למכירה ב-DVD, באזורים 1, 2 ו-4, על ידי חברת ההפצה Lionsgate Home Entertainment. ב-3 באוקטובר 2011 הסדרה הופצה מחדש במארז מיוחד באזור 2.
ספין-אוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]קארן: המחזמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי פרסומים, מייגן מולאלי צפויה הייתה לככב במחזמר חדש בברודוויי בשם "קארן: המחזמר". במופע זה, מולאלי הייתה אמורה לשוב ולגלם את דמותה של קארן ווקר. מולאלי אמרה כי המחזמר נמצא בשלבי כתיבה והלחנה, וכי העלילה תתאר כיצד קארן מחליטה, מסיבות שונות ומשונות, להעלות מחזמר בברודוויי, בשם "קארן: המחזמר". על פי דיווחים, המופע יציג פנים חדשות, שטרם נראו בעבר, של קארן, כמו גם תציג את המיומנויות של מולאלי, כשחקנית תיאטרון מוזיקלי, אשר ייתכן ואינם ידועות לרבים ממעריצי "ויל וגרייס".[44] כמו כן, היא הצהירה בראיון כי במופע עשוי לקחת חלק גם השחקן לזלי ג'ורדן, כוכב אורח חוזר בסדרה 'ויל וגרייס', בדמותו של בברלי לזלי.[45] בסופו של דבר התוכניות להעלאת המחזמר בוטלו מאחר שלמולאלי לא היו הזכויות המשפטיות לשחק קארן ווקר שוב.
ג'ק וקארן
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך 2008 התפרסמו שמועות כי ספין אוף של 'ויל וגרייס' נמצא בשלבי פיתוח ב-NBC בשם "ג'ק וקארן", בו שון הייז ומייגן מולאלי ישובו לגלם את דמויותיהם של ג'ק מק'פרלנד וקארן ווקר. בתחילה, הייז גילה עניין בספין אוף, אך בסופו של דבר דחה את ההצעה לאור כישלונה של הסדרה "ג'ואי", ספין אוף של "חברים", ששודרה במשך שתי עונות בלבד, בשנים 2004–2006. כמו כן, לוח הזמנים החדש של מולאלי, שכלל בזמנו את תוכנית האירוח בהנחייתה, שבוטלה מספר חודשים לאחר מכן, לא איפשר לה באותה עת להשתתף בספין אוף.[46] אף על פי שממשיכות השמועות בנוגע לתוכנית, פרויקט זה נראה לא סביר מאז שלשון הייז יש סיטקום חדש בכיכובו, בשם "Sean Saves the World", שעלה לשידור באוקטובר 2013.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Padva. Gilad (2005). Desired Bodies and Queer Masculinities in Three Popular TV Sitcoms. In Lorek-Jezinska, Edyta and Wieckowska, Katarzyna (Eds.), Corporeal Inscriptions: Representations of the Body in Cultural and Literary Texts and Practices (pp. 127-138). Torun, Poland: Nicholas Copernicus University Press.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ויל וגרייס (באנגלית)
ויל וגרייס, ברשת החברתית פייסבוק
ויל וגרייס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ויל וגרייס, ברשת החברתית אינסטגרם
ויל וגרייס, סרטונים בערוץ היוטיוב
"ויל וגרייס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"ויל וגרייס", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"ויל וגרייס", באתר Metacritic (באנגלית)- "ויל וגרייס", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
"ויל וגרייס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אופיר ארצי, קוויר בעיר: כך "וויל וגרייס" עשתה מהפכה בטלוויזיה ובעולם האמיתי, באתר וואלה, 28 בספטמבר 2017
יניב חלילי, הכי גאים שיש, באתר "ידיעות אחרונות", 13 במרץ 2018
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Goodnight, Gracie: 'Will & Grace' ends landmark run". SignOnSanDiego. 9 במאי 2006. נבדק ב-2008-03-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Debbie Allen, Max Mutchnick will speak at Commencement". Emerson College Today. Emerson College. נבדק ב-2009-04-20.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Pfefferman, Naomi (2001-12-01). "Jewish and Normal? Oy!". Jewish Journal. Rap-Up.com. נבדק ב-2012-11-14.
- ^ 1 2 Will & Grace: Series Finale – The Last Words: Interviews with the Cast (DVD). Lions Gate Entertainment. 2006.
- ^ 1 2 "The Cast of Will & Grace". Inside the Actors Studio. Bravo. נבדק ב-2012-11-14.
- ^ Blair, David (13 באוגוסט 2003). "Will & Grace - Season One". DVD Talk. נבדק ב-2009-04-22.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "In The Pink". Entertainment Weekly. 1999-09-10. p. 1. נבדק ב-2009-04-22.
- ^ Thompson, Kevin (21 בספטמבר 1998). "He's Gay, She's Not". The Palm Beach Post. pp. 1D.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Will & Grace: Season One – Interviews with the Creators (DVD). Lions Gate Entertainment. 2003.
- ^ "McCormack looks to end of 'Will & Grace'". MSNBC. 23 באוגוסט 2005. נבדק ב-2009-05-24.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ King, Larry (2005-02-16). "Interview with Cast of "Will & Grace"". Larry King Live. CNN Transcripts. נבדק ב-2009-04-21.
- ^ Pergament, Alan (15 בדצמבר 1998). "New Time, Fine Line For Will & Grace". The Buffalo News. pp. C5.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Baldwin, Kristen (23 באוקטובר 1998). "Full-Mettle Jack". Entertainment Weekly. נבדק ב-2009-04-21.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Will & Grace: Season One – Interviews with the Cast (DVD). Lions Gate Entertainment. 2003.
- ^ Huff, Richard (1998-09-28). "Producers Poured it on to Land 'Grace' They Came, They Drank, They Tipped the Deal in their Favor". Daily News (New York). ארכיון מ-2009-04-29. נבדק ב-2009-04-23.
- ^ Andreeva, Nellie. "'Will & Grace' To Return To NBC For New Season". Deadline. נבדק ב-19 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Will & Grace revival gets extended, with two new episodes added". נבדק ב-22 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wagmeister, Elizabeth (3 באוגוסט 2017). "'Will & Grace' Revival Picked Up for Another Season on NBC". Variety. נבדק ב-3 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Andreeva, Nellie (17 במרץ 2018). "'Will & Grace' Revival Renewed For Season 3 By NBC, Season 2 Expanded". Deadline. נבדק ב-18 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Richmond, Ray (16 בספטמבר 1998). "Will & Grace". Daily Variety. ארכיון מ-2012-09-15. נבדק ב-2007-07-27.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Watching with Ambivalence". Pop Matters Television. 3 באוקטובר 2000. אורכב מ-המקור ב-2007-08-12. נבדק ב-2007-07-27.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Keveney, Bill (17 במאי 2006). "NBC's 'Will' bows out gracefully". USA Today. נבדק ב-2008-03-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'Will & Grace' Helps NBC Stay Tough on Thursday". Zap2It. 19 במאי 2006. נבדק ב-2008-03-22.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kissell, Rick (21 במאי 2006). "'Will' has its way in finale". Variety.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דירוגה של ויל וגרייס ביחס לסדרות אחרות ששודרו באותה עונת-שידורים, בשעות צפיית השיא. שיטת הדירוג בארצות הברית דומה לזו שבישראל, ומסתמכת אף היא על מדד נילסן.
- ^ כמות הצופים הממוצעת בעת השידור הראשון של כל פרק.
- ^ "TV Winners & Losers: Numbers Racket A Final Tally Of The Season's Show (from Nielsen Media Research)". Entertainment Weekly. 4 ביוני 1999. ארכיון מ-2008-02-13. נבדק ב-2008-03-17.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "US-Jarescharts". Quoten Meter. 30 במאי 2002. נבדק ב-2007-05-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Outback in Front: CBS Wins Season". E Online. 25 במאי 2001. אורכב מ-המקור ב-2008-01-06. נבדק ב-2007-05-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "How did your favorite show rate?". USA Today. 28 במאי 2002. נבדק ב-2007-05-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Networks face Reality Check". The National Enquirer. 25 במאי 2003. נבדק ב-2007-05-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "I. T. R. S. RANKING REPORT 01 THRU 210 (OUT OF 210 PROGRAMS) DAYPART: PRIMETIME MON-SUN". ABC MediaNet. 2 ביוני 2004. אורכב מ-המקור ב-2007-09-30. נבדק ב-2007-05-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "2004–05 Primetime Wrap". The Hollywood Reporter. 27 במאי 2005. ארכיון מ-2007-09-30. נבדק ב-2007-05-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "2005–06 primetime wrap". The Hollywood Reporter. 26 במאי 2006. ארכיון מ-2007-05-19. נבדק ב-2007-05-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jessica Yellin (6 במאי 2012). "Biden says he is 'absolutely comfortable' with same-sex marriage". CNN.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Obama Backs Gay Marriage". 9 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Aaron Couch (2012-10-05). "'Will & Grace' Co-Creator Says Joe Biden Mentioned Show Prior to Gay Marriage Endorsement". Hollywood Reporter.
- ^ Ted Johnson (7 במאי 2012). "'Will & Grace' duo flattered by Biden shout-out". Variety.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bravo > 100 Greatest TV Characters". Bravo. אורכב מ-המקור ב-2007-07-17. נבדק ב-11 בנובמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chaney, Jen (2012-10-09). "Ranked: The top 10 NBC comedies of all time". The Washington Post.
- ^ "Producers of 'Will & Grace' sue NBC". USA Today. 16 בדצמבר 2003. נבדק ב-2008-03-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "NBC sues 'Will & Grace' creators". USA Today. 5 במרץ 2004. נבדק ב-2008-03-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Surprise settlement in 'Grace' case". The Hollywood Reporter. 27 באפריל 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Return of Karen Walker in KAREN: THE MUSICAL, MetroSource's Q&A with Megan Mullally". Broadwayworld.com. נבדק ב-2012-02-21.
- ^ "The Return of Karen Walker in KAREN: THE MUSICAL, MetroSource's Q&A with Megan Mullally". Broadwayworld.com. 2009-09-16. נבדק ב-2012-05-20.
- ^ http://www.dailystab.com/will-and-grace-spin-off-with-jack-and-karen with new edition bell biv devoe/
| פרס התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה לסדרת הקומדיה הטובה ביותר | |
|---|---|
|
| פרס גילדת שחקני המסך לאנסמבל השחקנים הטוב ביותר בסדרת קומית | ||
|---|---|---|
| 1994–2009 | סיינפלד (1994) • חברים (1995) • סיינפלד (1996) • סיינפלד (1997) • אלי מקביל (1998) • פרייז'ר (1999) • ויל וגרייס (2000) • סקס והעיר הגדולה (2001) • כולם אוהבים את ריימונד (2002) • סקס והעיר הגדולה (2003) • עקרות בית נואשות (2004) • עקרות בית נואשות (2005) המשרד (2006) • המשרד (2007) • רוק 30 (2008) • Glee (2009) | |
| 2010–היום | משפחה מודרנית (2010) • משפחה מודרנית (2011) • משפחה מודרנית (2012) • משפחה מודרנית (2013) • כתום זה השחור החדש (2014) • כתום זה השחור החדש (2015) • כתום זה השחור החדש (2016) • ויפ (2017) • גברת מייזל המופלאה (2018) • גברת מייזל המופלאה (2019) • שיט'ס קריק (2020) • טד לאסו (2021) • אבוט אלמנטרי (2022) • הדוב (2023) | |
| ויל וגרייס | ||
|---|---|---|
| יוצרים | דייוויד כהן • מקס מוצ'ניק |
|
| שחקנים | אריק מקורמק • דברה מסינג • מייגן מולאלי • שון הייז • שלי מוריסון • גארי גרובס • מייקל אנגרנו • לזלי ג'ורדן | |
| דמויות | ויל טרומן • גרייס אדלר • קארן ווקר • ג'ק מק'פרלנד • רוזאריו סלזר • דמויות משנה | |
- ויל וגרייס
- קומדיות מצבים אמריקאיות
- זוכי פרס גילדת שחקני המסך - סדרות
- סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-1990
- סדרות טלוויזיה אמריקאיות שירדו משידור ועלו שוב
- תוכניות טלוויזיה שמתרחשות בניו יורק
- תוכניות להט"ב אמריקאיות
- זוכי אמי בפריים טיים: תוכניות: צילום
- זוכי אמי בפריים טיים: קומדיה
- יצירות זוכות פרס התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה
- NBC: סדרות טלוויזיה
- האחים וורנר: סדרות טלוויזיה
- סדרות קומדיה רומנטית אמריקאיות
- תוכניות טלוויזיה על יהודים ויהדות