אלפרד וגנר
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1880 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1930 (בגיל 50) גרינלנד, ממלכת דנמרק |
| שם לידה |
Alfred Lothar Wegener |
| ענף מדעי | גאופיזיקה |
| מקום מגורים | גרמניה, גרינלנד |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
יוליוס באושינגר, וילהלם פרסטר |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
ברונו אקארדט, סימון קהלקה |
| פרסים והוקרה |
מדליית קרל ריטר (1913) |
| בן או בת זוג |
אלזה קופן |
| תרומות עיקריות | |
| תאוריית נדידת היבשות שהגה הובילה למחקר טקטוניקת הלוחות המודרני | |
| חתימה |
 |
  | |
אלפרד לותר וֶגֶנֶר (גרמנית: Alfred Lothar Wegener; 1 בנובמבר 1880, ברלין – 2 או 3 בנובמבר 1930, גרינלנד) היה מדען גרמני רב-תחומי שהתפרסם בזכות התאוריה שפיתח על נדידת היבשות.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וגנר למד פיזיקה, אסטרונומיה ומטאורולוגיה בברלין, היידלברג ואינסברוק, וקיבל תואר דוקטור Ph.D באסטרונומיה מאוניברסיטת הומבולדט בשנת 1905. לאחר לימודיו התעניין בחקר המטאורולוגיה והקלימטולוגיה. וגנר – שנשא לאישה את בתו של המטאורולוג והקלימטולוג המפורסם ולדימיר קפן – היה מחלוצי השימוש בבלונים לצורך מעקב אחר תנועות מאסות של אוויר. הרצאותיו רוכזו בספר "התרמודינמיקה של האטמוספירה" (Thermodynamik der Atmosphäre), שהפך לספר לימוד סטנדרטי למטאורולוגיה:. וגנר השתתף בכמה משלחות לגרינלנד על מנת לחקור את תנועת האוויר הקוטבי, במטרה לבחון את המחלוקת על תאוריית קיומו של זרם הסילון.
במסעו האחרון, בנובמבר 1930, נעלמו אלפרד וגנר ושותפו ראסמוס וילומסן (Rasmus Villumsen). גופתו של וגנר נמצאה ב-12 במאי 1931, ולפי הסברה נגרם מותו מדום לב בשל מאמץ יתר.
נדידת היבשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נדידת היבשות
תוך כדי חיפוש בספרייה של אוניברסיטת מרבורג, שם לימד ב-1911, וגנר שם לב להופעת מאובנים זהים בשכבות גאולוגיות המופרדות על ידי אוקיינוסים. ההסבר המקובל בזמנו היה קיומם של גשרים יבשתיים קדומים בין היבשות, באמצעותם עברו בעלי חיים וצמחייה בין יבשות שמקומן קבוע. וגנר לא השתכנע מהסבר זה, והאמין כי היבשות עצמן נפרדו מיבשת-על ענקית ונסחפו הרחק זו מזו לפני 225 מיליון שנה. בתאוריית נדידת היבשות שלו נשען וגנר על ראיות תומכות: מאובנים, אקלים ותוואי קרקע דוגמת שרשרות הרים באפריקה ובאמריקה הדרומית, שדות פחם באירופה שתאמו שדות דומים באמריקה הצפונית ובזואוגאוגרפיה ובביוגאוגרפיה של אלפרד וולאס. וגנר שם לב שמאובני זוחלים כמו מזוזאורוס וליסטרוזאורוס נמצאו במקומות המופרדים היום על ידי אוקיינוסים. מאחר שאף אחד מבעלי חיים אלה לא היה מסוגל לשחות מרחק כה גדול, הסיק וגנר שהם חיו פעם על יבשת אחת שנפרדה.
וגנר פרסם בפומבי את תאוריית נדידת היבשות בכנס של החברה הגרמנית לגאולוגיה ב-6 בינואר 1912.
בשנת 1915 התפרסם ספרו "מקור היבשות והאוקיינוסים"[1] בו כלל את רעיון קיומה של יבשת על גדולה, ובמהדורות מאוחרות יותר אף העניק לה שם: פנגיאה. בשלב זה כבר נתמך בראיות ממספר תחומי ידע לחיזוק טענותיו. מהדורות מורחבות בשנות ה-20 של המאה ה-20 הציגו עוד ועוד ראיות נצברות. המהדורה האחרונה, שפורסמה זמן קצר לפני מותו, חשפה את התגלית החשובה שככל שאוקיינוסים רדודים יותר, הם צעירים יותר מבחינה גאולוגית.
תאוריית הכוח הצנטריפוגלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – כוח צנטריפוגלי
תאוריית נדידת היבשות של וגנר נשענה על הטענה כי כוחות צנטריפוגליים הניעו את היבשות הכבדות לכיוון קו המשווה. הוא סבר שהאינרציה מן התנועה הצנטריפוגלית ביחד עם דחף הגאות ביבשות (שנגרם על ידי משיכה כבידתית של השמש והירח), מסבירים את התרחקותן של היבשות זו מזו.
בסופו של דבר, ועל אף הישענותו על ראיות מדעיות, התבררה טענה זו של וגנר כשגויה.
תגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבודתו הציג וגנר כמות גדולה של ראיות נסיבתיות התומכות בתאוריית נדידת היבשות, אך לא הצליח להציג מכניזם משכנע. לפיכך, בעוד רעיונותיו משכו כמה תומכים כמו אלכסנדר די-טואה (Alexander Du Toit) מדרום אפריקה וארתור הולמס (Arthur Holmes) מאנגליה, זכתה ההשערה שלו ליחס ספקני. ב-1924 התפרסמה בארצות הברית מהדורה מקומית של ספרו, וזו התקבלה בקרירות כה רבה עד כי "האגודה האמריקנית לגאולוגים של נפט" (American Association of Petroleum Geologists) ארגנה סימפוזיון מיוחד להתנגדות לתאוריה שלו. מתנגדיה אף טענו, בעקבות הגאולוג הגרמני פרנץ קוסמט (Franz Kossmat), כי קרום כדור הארץ באוקיינוסים היה פשוט מוצק מכדי שהיבשות יוכלו "לחתור בו". במהלך שנות ה-30 נדחתה עבודתו הגאולוגית של וגנר על ידי הקהילה המדעית הבינלאומית, ונותרה באפלה במשך יותר מ-30 שנה.
תחייה מחודשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 חלו כמה התפתחויות חשובות בגאולוגיה, ובפרט:
- גילוי התפשטות קרקעית הים באמצעות רכסים מרכז-אוקייניים
- גילוי אזור בניוף - תחום מוקד רעידת אדמה המלווה אזור הפחתה, שהתגלה על ידי הסייסמולוגים הוגו בניוף וקייו וודטי (Kiyoo Wadati)
התפתחויות אלה הובילו לתחייה מהירה של תאוריית נדידת היבשות ותולדתה המיידית – טקטוניקת הלוחות. כתוצאה מכך הוכר אלפרד וגנר כאב המייסד של אחת מן המהפכות המדעיות החשובות במאה ה-20.
תארים ואותות כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההכרה בחשיבות תרומתו של אלפרד וגנר קיבלה ביטוי נרחב:
- מכון אלפרד וגנר למחקר קטבים וימים (Alfred Wegener Institute for Polar and Marine Research) שהוקם בעיר ברמהאפן בגרמניה בשנת 1980 לכבוד יובל המאה להולדתו של וגנר.
- מדליית וגנר שמעניק המכון הנ"ל.
- מכתשי וגנר, הן על הירח והן על מאדים.
- אסטרואיד וגנר 29227
- חצי האי וגנר ליד אומאנאק בגרינלנד, בו מצא וגנר את מותו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, ירושלים: אקדמון, 1992, מסת"ב 965-350-026-0
- עמנואל מזור, גיאולוגיה בפטיש ישראלי, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1994, מסת"ב 965-06-0276-3
- Wegener, Alfred (1966) The Origin of Continents and Oceans, Dover, New York[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפרד וגנר, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- המכון על שם אלפרד וגנר
- Alfred Wegener - סרטון הסבר על אלפרד וגנר
- biography/Alfred-Wegener אלפרד וגנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אלפרד וגנר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]