סקוטי פיפן

סקוטי פיפן
Scottie Pippen

פיפן, 2022
לידה	25 בספטמבר 1965 (בן 59) המבורג שבארקנסו, ארצות הברית
עמדה	סמול פורוורד
גובה	2.03 מטר
מספר	33
מכללה	אוניברסיטת מרכז ארקנסו
דראפט	בחירה חמישית, 1987 סיאטל סופרסוניקס (הועבר לשיקגו בולס לאחר בחירתו)
היכל התהילה	נבחר כשחקן בשנת 2010
קבוצות כשחקן
1987–1998 1998–1999 1999–2003 2003–2004	שיקגו בולס יוסטון רוקטס פורטלנד טרייל בלייזרס שיקגו בולס
הישגים כשחקן
6 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1991–1993, 1996–1998) 7 בחירות למשחק האולסטאר (1990, 1992–1997) ‏MVP של משחק האולסטאר (1994) 3 בחירות לחמישיית העונה הראשונה (1994–1996) 2 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1992, 1997) 2 בחירות לחמישיית העונה השלישית (1993, 1998) 8 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה (1992–1999) 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה (1991, 2000) אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
מאזן מדליות מתחרה עבור ארצות הברית המשחקים האולימפיים זהב ברצלונה 1992 כדורסל גברים זהב אטלנטה 1996 כדורסל גברים

סקוטי מוריס פיפן (באנגלית: Scottie Maurice Pippen; נולד ב-25 בספטמבר 1965 בארקנסו) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1987–2004. זכור בעיקר בשל תקופתו בשיקגו בולס, עמה זכה בשש אליפויות NBA בעונות 1991, 1992, 1993, 1996, 1997 ו-1998.

פיפן נבחר שמונה פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה, שלוש פעמים לחמישיית העונה הראשונה, שבע פעמים למשחק האולסטאר של ה-NBA ופעם אחת ל-MVP של משחק האולסטאר. בשנת 1996 נבחר פיפן לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA והוא אחד מארבעת השחקנים שקבוצת שיקגו בולס החליטה כי כצעד של כבוד מספרי חולצותיהם יפרשו ביחד איתם, וכי בעתיד שחקנים לא יוכלו ללבוש את מספרם (עם ג'רי סלואן, בוב לאב ומייקל ג'ורדן). בשנת 2010 נבחר פיפן להיכל התהילה של הכדורסל.

ביוגרפיה

תקופת ילדותו ונעוריו

פיפן נולד בעיר המבורג שבארקנסו, כאחד מבין תריסר ילדים. כשהתחיל פיפן לשחק במכללה, היה גובהו 1.86 מטר, אך במהלך תקופתו במכללה צמח עד לגובה של 2.03 מטר. הוא בילה באוניברסיטת מרכז ארקנסו במשך ארבע שנים, כשבעונת ה"פרשמן" אף לא קיבל מלגת ספורטאי מצטיין ונאלץ לממן את לימודיו באיסוף הכביסה של הקבוצה, בניקיונות ובעבודות ריתוך בין הסמסטרים אשר השאירו צלקות על ידיו. בעונתו האחרונה במכללה, רשם פיפן ממוצעים של 23.6 נקודות, 10.0 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים.

קריירת ה-NBA

פיפן נבחר במקום החמישי בדראפט 1987 על ידי הסיאטל סופרסוניקס, אך הועבר מיד בטרייד לשיקגו בולס תמורת אולדן פולינייס. כרוקי שימש פיפן, ביחד עם הוראס גרנט, כמחליפם של בראד סילרס וצ'ארלס אוקלי. בפלייאוף של אותה השנה, החל פיפן לפתוח בחמישייה בעמדת הסמול פורוורד ועזר לקבוצתו להעפיל עד לחצי גמר המזרח לראשונה זה עשור. בעונתו השנייה כבר פתח ברוב משחקי הליגה, ושיפר את הממוצעים שלו כשקלע 14.4 נקודות, הקבוצה הצליחה להעפיל עד לגמר המזרח, אך הפסידה לדטרויט פיסטונס. בעונתו השלישית, עונת 1989/1990, מונה פיל ג'קסון למאמן הבולס במקומו של דאג קולינס. תחת הדרכתו הפכה הקבוצה למגובשת יותר, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר אזור המזרח, אך גם הפעם הודחה על ידי הפיסטונס. פיפן המשיך להתפתח לאחד מהפורוורדים הצעירים הטובים בליגה, כשקלע 16.5 נקודות הוריד 6.7 ריבאונדים ב-48.9% מהשדה, ויכולתו הטובה אף הובילה לבחירתו למשחק האולסטאר של שנת 1990, לראשונה בקריירה.

בעונת 1990/1991 הפך פיפן למעצור המרכזי בהגנת הבולס ואיום משני על הסל בנוסף לג'ורדן ב"התקפת המשולש" המפורסמת שהביא עמו ג'קסון. הבולס ניצחה באותה העונה 61 משחקים, וסיימה במקום הראשון בביתה לראשונה מזה 16 שנים. הבולס העפילו לגמר המזרח, שם פגשו את הפיסטונס בפעם השלישית ברציפות. בניגוד למפגשים הקודמים, ניצחו במפגש זה הבולס בסוויפ של ארבעה משחקים, כשבמשחק הרביעי ירדו מהמגרש מספר שחקנים של דטרויט, ובהם אייזיאה תומאס, וזאת בשעה שלא היה להם סיכוי גבוה לנצח במשחק. מעשה זה נחשב לפגיעה בקוד ההתנהגות של הליגה, כיוון שבסיום המשחק נהוג ששחקני הקבוצות לוחצים ידיים עם יריביהם, וספג גינויים רבים. הבולס העפילו לסדרת הגמר לראשונה בתולדותיהם, שם פגשו את לוס אנג'לס לייקרס. אף על פי שהלייקרס ניצחו במשחק הראשון בסדרה, חזרו הבולס וניצחו בארבעת המשחקים הבאים ברציפות, וזכו באליפות לראשונה בתולדותיהם. פיפן רשם בפלייאוף של אותה השנה ממוצעים של 21.6 נקודות, 8.9 ריבאונדים ו-5.8 אסיסטים ב-41.4 דקות למשחק.

בעונה הבאה רשמו הבולס מאזן שיא חדש של 67 ניצחונות מול 15 הפסדים. פיפן קלע באותה העונה 17.8 נקודות למשחק, 7.0 אסיסטים ו-7.7 ריבאונדים. בסיום אותה העונה זכו בשיקגו באליפות נוספת, כאשר ניצחו את קליבלנד קאבלירס בגמר המזרח, ואת פורטלנד טרייל בלייזרס בגמר ה-NBA בשישה משחקים. פיפן רשם בפלייאוף 19.5 נקודות, 6.7 אסיסטים ו-8.8 ריבאונדים למשחק.

בתום העונה השתתף פיפן באולימפיאדת ברצלונה. החוק שמנע משחקנים מקצוענים מלהשתתף במשחקים בוטל שלוש שנים קודם כן, דבר שאיפשר לארצות הברית להרכיב נבחרת שכללה את הטובים שבשחקני ה-NBA. הנבחרת זכתה לראשונה לכינוי "הדרים טים" (נבחרת החלומות, Dream Team) וזכתה בנקל בטורניר, ופיפן זכה, יחד עמה, במדליית הזהב כשפיפן רושם ממוצעים של 9.0 נקודות ו-5.9 אסיסטים למשחק.

בעונת 1992/1993 המשיכו בשיקגו לשמור על דומיננטיות בליגה, וסיימו את העונה במאזן 25–57, השלישי בטיבו בליגה. בפלייאוף של אותה העונה הדיחו הבולס בגמר המזרח את ניו יורק ניקס, ופגשו בגמר את פיניקס סאנס. בסדרת הגמר התעלה פיפן על ממוצעיו בליגה ובפלייאוף של אותה העונה ורשם 21.2 נקודות, 9.2 ריבאונדים, 7.7 אסיסטים ו-2.0 חטיפות ב-44.3 דקות למשחק. בסדרה ניצחה הבולס בשישה משחקים, וזכתה באליפות השלישית ברציפות.

עם סיומה של עונת 1992/1993 הודיע ג'ורדן על פרישה מעולם הכדורסל, ופיפן לקח את המושכות לידיו בעונת 1993/1994. הוא הוביל את הבולס בקליעה ואסיסטים ואת הליגה בחטיפות כשרשם 22.0 נקודות, 8.7 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים ו-2.9 חטיפות למשחק, ב-49.1% מהשדה, ושיא קריירה של 32.0% קליעה מהשלוש. הוא זכה בתואר ה-‏MVP של משחק האולסטר, ובחמישיית העונה הראשונה, הבולס סיימו את העונה הסדירה עם 55 ניצחונות מול 27 הפסדים, רק שני ניצחונות פחות מהעונה הקודמת. אולם באותה העונה הגיע אחד מרגעי השפל של פיפן בקריירה, בסיבוב השני של משחקי הפלייאוף נגד הניקס, אותם הדיחו הבולס בפלייאוף בכל שלוש השנים הקודמות. ב-13 במאי 1994, כשהבולס בפיגור של 0–2 בסדרה, והמשחק בשוויון 102-102 הבולס חייבים היו ניצחון על מנת להשאיר לעצמם סיכוי להעפיל שלב. כשנשארו 1.8 שניות לסיום, קרא פיל ג'קסון לפסק זמן בו תכנן תרגיל אחרון שישאיר את הרוקי טוני קוקוץ' לזריקת ניצחון אחרונה, כשפיפן אחראי על הסגירה מתחת לסל. פיפן, שהוביל את הבולס מאז היעדרותו של ג'ורדן, כעס על החלטת המאמן שלא לתת לו את הכדור האחרון וסירב לחזור למגרש. על אף שקוקוץ' קלע את סל הניצחון ב"פייד אווי", קלטו מצלמות הטלוויזיה את ג'קסון יורד מהמגרש בפנים חתומות כשהוא לא חוגג את הניצחון עם שחקניו. במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק אמר ג'קסון כי "פיפן ביקש שלא לחזור". בסיום הסדרה ניצחו הניקס בשבעה משחקים.

השמועות על טרייד שיעביר את פיפן לסיאטל סופרסוניקס בתמורה לשון קמפ החריפו במהלך הפגרה שלאחר עונת 1993/1994. אולם, כל השמועות התפוגגו לאחר שג'ורדן הודיע כי יחזור לשיקגו למשחק פעיל לקראת סוף עונת 1994/1995. את העונה הזו לא פתחו בשיקגו בצורה מוצלחת כמו העונה הקודמת, בין השאר בשל החור בהגנה שהותירה עזיבתו של הוראס גרנט. טרם חזרתו של ג'ורדן, רשמה הקבוצה מאזן שלילי של 31 ניצחונות מול 34 הפסדים והייתה בסכנה שלא להעפיל לפלייאוף לראשונה מזה שנים רבות. עם חזרתו של ג'ורדן, רשמה הקבוצה מאזן של 17 ניצחונות מול 3 הפסדים בלבד עד לסיום העונה. באותה העונה הוביל פיפן את הסטטיסטיקות בקבוצתו בכל אחת המקטגוריות המרכזיות: נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות, הישג אשר הוא חולק עם ארבעה שחקנים בלבד בהיסטוריה.

לקראת עונת 1995/1996 הצטרף לקבוצה גם דניס רודמן, שחקן חיזוק שהחזיק כבר בשני תוארי אליפות. עם ג'ורדן, פיפן ורודמן הצליחה שיקגו לקבוע מאזן של 72 ניצחונות מול 10 הפסדים בלבד בעונה הסדירה, השני בטיבו בהיסטוריה של הליגה. שיקגו לא התקשתה במיוחד גם בפלייאוף כאשר העפילה עד לגמר ה-NBA מול סיאטל עם הפסד בודד. את הסופרסוניקס ניצחה שיקגו בשישה משחקים, וזכתה באליפות הרביעית בתולדותיה.

טרם עונת 1996/1997 השתתף פיפן באולימפיאדת אטלנטה כחלק מ"הדרים טים". נבחרתו זכתה בקלות במדליית זהב נוספת. פיפן עצמו רשם בטורניר האולימפי ממוצעים של 11.0 נקודות, 3.7 ריבאונדים ו-3.0 אסיסטים. בשתי העונות הבאות, המשיכה שיקגו בדומיננטיות שלה בליגה, עם מאזנים של 13–69 בעונת 1996/1997 ו-20–62 בעונת 1997/1998, הקבוצה זכתה בשתי אליפויות נוספות בעונות אלו, כאשר גברה על יוטה ג'אז בגמר ה-NBA בתוצאה 2–4 בכל אחת מהשנים.

בשנתו האחרונה בבולס נפצע פיפן בקרסול ולא פתח את העונה, והיה ספק כלל אם ימשיך בקבוצה. דבר נוסף התפתח בשנה זו היה חוזה השכר של פיפן שנחתם לשבע שנים החל משנת 1991, בה השתכר פיפן שכר נמוך יחסית לשאר שחקני הקבוצה ודורג 122 ממקבלי השכר בליגת ה-NBA בשנת 1997. ג'רי קראוס שהיה ג'נרל מנג'ר הקבוצה ואחראי על שכר השחקנים סירב לפתוח את החוזה שהוסכם, לאחר דין ודברים וסיכום בניהם, שב פיפן לסגל הקבוצה לעונה אחרונה בבולס, בה זכה באליפות שישית לצידו של מייקל ג'ורדן.

אחרי 11 עונות במדי השיקגו בולס עבר פיפן בטרייד לקראת העונה המקוצרת של שביתת השחקנים ליוסטון רוקטס. המעבר היה מלווה בהדים תקשורתיים רבים ואף זיכה את פיפן בתמונת שער במגזין הספורטס אילוסטרייטד. ביוסטון הוא שיתף פעולה עם האקים אולאג'ואן וצ'ארלס בארקלי אך עזב לאחר בעיות של כימיה קבוצתית, בעיקר עם בארקלי. באותה העונה רשמו הרוקטס מאזן של 19–31, והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול הלייקרס בתוצאה 3-1. ב-22 באפריל 1999 נעצר פיפן בחשד לנהיגה בשכרות, אך שוחרר מאוחר יותר בשל מחסור בראיות.

בסיום עונת 1998/1999 עבר פיפן בטרייד לפורטלנד טרייל בלייזרס, בעונתו הראשונה בקבוצה עזר לה פיפן להעפיל עד לגמר המערב, שם פגשו את הלוס אנג'לס לייקרס. בסיום הסדרה ניצחה הלייקרס בשבעה משחקים, למרות תרומה של 15 נקודות של פיפן ברבע האחרון של המשחק המכריע. פיפן המשיך ושיחק בפורטלנד מספר עונות נוספות, אך לא הצליח להעפיל עימה לשלבים המתקדמים של הפלייאוף שנית. לקראת עונת 2003/2004, חזר פיפן לשיקגו, אך נפצע ושותף רק ב-23 משחקים לאורך העונה. בסיום אותה העונה הודיע פיפן על פרישה ממשחק פעיל.

לאחר הפרישה

פיפן במהלך משחק בסקנדינביה, 2008

לאחר הפרישה בילה פיפן זמן מה כפרשן כדורסל עבור הבולס. הוא שימש גם כעוזר מאמן מיוחד בלייקרס, כפרשן למשחקי ה-NBA ברשת ABC וכפרשן במשרה חלקית ברשת ESPN.

בינואר 2008, בגיל 42, חזר פיפן לשחק כדורסל לזמן קצר. במהלך טיול לסקנדינביה, הוא הצטרף לטורפאן פויאט, קבוצה מליגת העל הפינית, לשני משחקים. במשחקו הראשון קלע פיפן 12 נקודות, בניצחון 81–93 על קבוצת פורבו. למחרת שיחק פיפן משחק נוסף בו קלע 9 נקודות והוריד 9 ריבאונדים. את משחקו השלישי שיחק בקבוצת סאנדסוואל דראגונס מליגת העל השוודית, הוא שותף במשחק 30 דקות בהן רשם 21 נקודות, 12 ריבאונדים, שישה אסיסטים ושתי חטיפות. עבור המשחק שילמו הדראגונס לפיפן 66,000 דולר.

סטטיסטיקות הקריירה

בעונה הסדירה של ה-NBA

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1987/1988	שיקגו	79	0	20.9	.463	.174	.576	3.8	2.1	1.2	0.7	7.9
1988/1989	שיקגו	73	56	33.1	.476	.273	.668	6.1	3.5	1.9	0.8	14.4
1989/1990	שיקגו	82	82	38.4	.489	.250	.675	6.7	5.4	2.6	1.2	16.5
1990/1991	שיקגו	82	82	36.8	.520	.309	.706	7.3	6.2	2.4	1.1	17.8
1991/1992	שיקגו	82	82	38.6	.506	.200	.760	7.7	7.0	1.9	1.1	21.0
1992/1993	שיקגו	81	81	38.6	.473	.237	.663	7.7	6.3	2.1	0.9	18.6
1993/1994	שיקגו	72	72	38.3	.491	.320	.660	8.7	5.6	2.9	0.8	22.0
1994/1995	שיקגו	79	79	38.2	.480	.345	.716	8.1	5.2	2.9	1.1	21.4
1995/1996	שיקגו	77	77	36.7	.463	.374	.679	6.4	5.9	1.7	0.7	19.4
1996/1997	שיקגו	82	82	37.7	.474	.368	.701	6.5	5.7	1.9	0.6	20.2
1997/1998	שיקגו	44	44	37.5	.447	.318	.777	5.2	5.8	1.8	1.0	19.1
1998/1999	יוסטון	50	50	40.2	.432	.340	.721	6.5	5.9	2.0	0.7	14.5
1999/2000	פורטלנד	82	82	33.5	.451	.327	.717	6.3	5.0	1.4	0.5	12.5
2000/2001	פורטלנד	64	60	33.3	.451	.344	.739	5.2	4.6	1.5	0.6	11.3
2001/2002	פורטלנד	62	60	32.2	.411	.305	.774	5.2	5.9	1.6	0.6	10.6
2002/2003	פורטלנד	64	58	29.9	.444	.286	.818	4.3	4.5	1.6	0.4	10.8
2003/2004	שיקגו	23	6	17.9	.379	.271	.630	3.0	2.2	0.9	0.4	5.9
קריירה		1178	1053	34.9	.473	.326	.704	6.4	5.2	2.0	0.8	16.1

בפלייאוף ה-NBA

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1987/1988	שיקגו	10	6	29.4	.465	.500	.714	5.2	2.4	0.8	0.8	10.0
1988/1989	שיקגו	17	17	36.4	.462	.393	.640	7.6	3.9	1.4	0.9	13.1
1989/1990	שיקגו	15	14	40.8	.495	.323	.710	7.2	5.5	2.1	1.3	19.3
1990/1991	שיקגו	17	17	41.4	.504	.235	.792	8.9	5.8	2.5	1.1	21.6
1991/1992	שיקגו	22	22	40.9	.468	.250	.761	8.8	6.7	1.9	1.1	19.5
1992/1993	שיקגו	19	19	41.5	.465	.176	.638	6.9	5.6	2.2	0.7	20.1
1993/1994	שיקגו	10	10	38.4	.434	.267	.885	8.3	4.6	2.4	0.7	22.8
1994/1995	שיקגו	10	10	39.6	.443	.368	.676	8.6	5.8	1.4	1.0	17.8
1995/1996	שיקגו	18	18	41.2	.390	.286	.638	8.5	5.9	2.6	0.9	16.9
1996/1997	שיקגו	19	19	39.6	.417	.345	.791	6.8	3.8	1.5	1.0	19.2
1997/1998	שיקגו	21	21	39.8	.415	.228	.679	7.1	5.2	2.1	1.0	16.8
1998/1999	יוסטון	4	4	43.0	.329	.273	.808	11.8	5.5	1.8	0.8	18.3
1999/2000	פורטלנד	16	16	38.4	.419	.300	.743	7.1	4.3	2.0	0.4	14.9
2000/2001	פורטלנד	3	3	39.0	.421	.176	.667	5.7	2.3	2.7	0.7	13.7
2001/2002	פורטלנד	3	3	33.0	.462	.545	.875	9.3	5.7	1.3	0.7	16.3
2002/2003	פורטלנד	4	1	18.8	.409	.333	1.000	2.8	3.3	0.0	0.0	5.8
קריירה		208	200	39.0	.444	.303	.724	7.6	5.0	1.9	0.9	17.5

תארים והישגים

קבוצתיים אליפות ה-NBA:‏ 1991, 1992, 1993, 1996, 1997, 1998 מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 1992 מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 1996

אישיים 7 הופעות במשחק האולסטאר של ה-NBA:‏ 1990, 1992, 1993, 1994, 1995, 1996, 1997 MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA: ‏ 1994 בחירה לחמישיית העונה ב-NBA: החמישייה הראשונה: 1993/1994, 1994/1995, 1995/1996 החמישייה השנייה: 1991/1992, 1996/1997 החמישייה השלישית: 1992/1993, 1997/1998 בחירה לחמישיית ההגנה של העונה ב-NBA: החמישייה הראשונה: 1991/1992, 1992/1993, 1993/1994, 1994/1995, 1995/1996, 1996/1997, 1997/1998, 1998/1999 החמישייה השנייה: 1990/1991, 1999/2000

ציוני דרך של הקריירה בכל הזמנים שיאן האסיסטים לפורוורד (6,135) שיאן החטיפות לפורוורד (2,307) שיאן החטיפות בפלייאוף (395) מקום 33 ברשימת מוסרי האסיסטים המובילים בתולדות ה-NBA‏ (6,135) מקום שישי ברשימת החוטפים המובילים בתולדות ה-NBA‏ (2,307)

קישורים חיצוניים

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
• פרופיל, באתר eurobasket
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
• הפרופיל של סקוטי פיפן באתר ה-NBA.com
• דף השחקן באתר Basketball-Reference.com
• אלעד זאבי, כשסקוטי פיפן יצא לרגע מצלו של מייקל ג'ורדן, באתר הארץ, 14 בפברואר 2018
• סקוטי פיפן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)