ו. גרהאם קלייטור הבן

ו. גרהאם קלייטור הבן
.W. Graham Claytor Jr
	ו. גרהאם קלייטור הבן
לידה	14 במרץ 1912; רואנוק, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	14 במאי 1994 (בגיל 82); ברדנטון, פלורידה, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם גרהאם קלייטור הבן
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פיירויו, רואנוק, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	בית הספר למשפטים בהרווארד; אוניברסיטת וירג'יניה ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	14 בפברואר 1977 – 24 באוגוסט 1979; (שנתיים)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ימי קרטר
	→ ויליאם מידנדורף אדוארד הידלגו ←
	21 באוגוסט 1979 – 16 בינואר 1981; (שנה)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ימי קרטר
	→ צ'ארלס דאנקן פרנק צ. קרלוצ'י ←
	1982–1983
	→ אלן בויד תומאס דאונס ←
פרסים והוקרה
	Railroader of the Year (1989)

ויליאם גרהאם קלייטור הבן (באנגלית: .W. Graham Claytor Jr;‏ 14 במרץ 1912 – 14 במאי 1994) היה עורך דין, קצין צי ופקיד ממשל אמריקאי בתחומי הביטחון והתחבורה שכיהן תחת שלושה נשיאי ארצות הברית.

קלייטור זכור בשל פעולותיו במלחמת העולם השנייה כמפקד משחתת הליווי "ססיל ג'. דויל" (USS Cecil J. Doyle) שבזכותן ניצלו חייהם של 317 אנשי צוות של הסיירת הכבדה "אינדיאנפוליס" (USS Indianapolis) שטובעה על ידי צוללת יפנית. יותר משלושים שנה לאחר מכן, צעדיו של קלייטור לקידום זכויות הנשים והלהט"בים בצי ארצות הברית בתוקף תפקידו כמזכיר הצי, נחשבו ככאלה שהקדימו את זמנם. הוא גם ניהל קריירה משמעותית בתחום התחבורה, כולל 10 שנים כנשיא "חברת הרכבות הדרומית" (Southern Railway) ו-11 שנים בהן עמד בראש חברת אמטרק, והוביל את שירות רכבות הנוסעים בתקופה מאתגרת בתולדותיו.

קורות חייו

גרהאם קלייטור נולד ברואנוק, וירג'יניה וגדל הן בווירג'יניה והן בפילדלפיה. הוא היה בנם של גרטרוד האריס בוטרייט קלייטור, משוררת, ושל ו. גרהאם קלייטור האב, שהיה סגן נשיא חברת החשמל Appalachian Power.

ב-1933 סיים קלייטור את לימודיו באוניברסיטת וירג'יניה. ב-1936 הוא סיים את לימודיו בבית הספר הרווארד למשפטים בדרגת ההצטיינות "בכבוד רב ביותר" (summa cum laude). לאחר מכן הוא שימש כמתמחה בלשכתו של שופט בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור הסבב השני לרנד הנד. בהמשך הוא עבר לוושינגטון די. סי. כדי לשמש כמתמחה בלשכתו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית לואי ברנדייס, לפני שהצטרף למשרד עורכי הדין הוושינגטוני היוקרתי "קווינגטון וברלינג" (Covington & Burling).

שירות בצי

ב-1940, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ביקש קלייטור, שהיה אז בן 28, להתגייס לצי ארצות הברית, אך בתחילה נדחה בשל גילו. לבסוף עלה בידו להתגייס תחת התניה מיוחדת שהתבססה על ניסיונו הקודם בספורט ימי והוא הוצב בזירת באוקיינוס השקט.

בהמשך המלחמה מונה קלייטור כמפקד משחתת הליווי "ססיל ג'. דויל" (USS Cecil J. Doyle) שסיירה באוקיינוס השקט. באוגוסט 1945 זירז קלייטור את מהירות ספינתו, מבלי שקיבל הוראות לכך, כדי לבדוק דיווחים על אנשים צפים במים. עם התקרב הספינה לאזור הדיווח בשעת לילה, פקד קלייטור לכוון את זרקורי הספינה אל המים, זאת על אף הסיכון בחשיפת הספינה למתקפה אפשרית של צוללות יפניות. צעדו זה של קלייטור אפשר את הצלתם של ניצולי הסיירת הכבדה "אינדיאנפוליס" (USS Indianapolis) הטבועה.

האינדיאנפוליס הייתה במשימה חשאית, ועקב טעות בתקשורת, לא דווחה כנעדרת. כ-900 מאנשי צוות הספינה שרדו את ההטבעה, אך בילו ימים כשהם צפים בעזרת חגורות ההצלה כשהם מנסים לחמוק מהכרישים. בעוד שרק 317 ניצולים מתוך 1199 אנשי צוות ה"אינדיאנפוליס" נמשו מהמים, מעשיו של קלייטור צוינו בהרחבה על ידיהם ככאלה שמנעו אובדן חיי אדם נרחב יותר.

בחברת הרכבות הדרומית

לאחר המלחמה שב קלייטור לעיסוקו המשפטי בוושינגטון. ב-1963 הוא החל לעבוד ב"חברת הרכבות הדרומית" (Southern Railway) ובין השנים 1967–1977 הוא כיהן כנשיאה. על אף הרקע המשפטי שלו הוא נודע כאיש "תפעולי", נסע לעיתים קרובות ברכבות החברה, פיקח על הנעשה ובחן את ביצועי העובדים. בניגוד לקודמו, ויליאם ברוסנן, הוא היה "נשיא של העובדים", שוחח לעיתים קרובות עם צוותי הרכבות שבהן נסע, והיטה אוזן קשבת לעצותיהם כיצד לשפר את עבודת החברה. בגישתו זו הוא המשיך לאחר שהיה לנשיא אמטרק.

בממשל הפדרלי

בין השנים 1977–1979 כיהן קלייטור כמזכיר הצי של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר. לזכותו ניתן לזקוף את ראשית ההכרה של צי ארצות הברית בזכויות הנשים לשירות על הספינות וזכויות הלהט"בים לפרוש מן השירות ללא רישום פלילי. גישתו זו נחשבה באותה תקופה כמתקדת לזמנה, ובהמשך הובילה לדיונים שנמשכו שנים בסוגיות שנויות במחלוקת אלו.

ב־1979 מונה קלייטור כסגן מזכיר ההגנה של ארצות הברית. בעת כהונתו בתפקיד זה היה עוזרו הצבאי הגנרל קולין פאוול.

בקיץ אותה שנה הוא עזב לזמן קצר את מחלקת ההגנה כדי לשמש כמזכיר התחבורה בפועל. כהונתו כמזכיר התחבורה בפועל הייתה לצורך מילוי מקום בין כהונותיהם של ברוק אדמס וניל גולדשמידט.

בחברת אמטרק

ב-1982 פרש קלייטור מהממשל הפדרלי כדי להוביל את חברת הרכבות הממשלתית אמטרק. לתפקיד זה הוא גויס על ידי ג'ון רילי, עורך דין שבהמשך עמד בראש מנהל הרכבות הפדרלי בממשלו של הנשיא רונלד רייגן בין השנים 1983–1989.

במהלך 11 שנות כהונתו באמטרק שמר קלייטור על יחסים טובים עם הקונגרס של ארצות הברית. מקץ שבע שנים למינויו של קלייטור כנשיא החברה, עלה בידו לגייס מספיק כספים כדי לכסות 72% מתקציב התפעול של החברה שב-1989 עמד על 1.7 מיליארד דולר, בעוד שב-1981 עמד נתון זה על 48%.^[1] שיפור זה הושג בעיקר באמצעות קיצוץ משמעותי בעלויות ושיווק אגרסיבי. לזכותו של קלייטור נזקפה הבאת יציבות פוליטית ותפעולית לרשת רכבות הנוסעים הלאומית, שמירה על תפקוד יעיל על אף ניסיונות חוזרים ונשנים של פקידי ממשל רייגן ופקיד יורשו ג'ורג' הרברט ווקר בוש, לצמצם כמעט לחלוטין את המימון הממשלתי שניתן לחברה. ב-1993 פרש קלייטור מאמטרק.

מותו ומורשתו

ב-1977 זכה קלייטור בתואר "איש השנה של וירג'יניה".^[2] ב-1989 הוא הוכתר כ"איש השנה של הרכבת" על ידי המגזין Railway Age.^[3]

גרהאם קלייטור נפטר ב-14 במאי 1994 בברדנטון, פלורידה. בתחנת הרכבת יוניון סטיישן של אמטרק שבוושיגנטון נקראה על שמו רחבת הכניסה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ו. גרהאם קלייטור הבן בוויקישיתוף

ו. גרהאם קלייטור הבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Alpert, Mark (1989-10-23). "Still Chugging". Fortune.

[2] "VPA's Virginian of the Year". Virginia Press Association. Archived from the original on 2007-09-30.

[3] William C. Vantuono, Railroader of the Year: All Aboard with Joe Boardman, Railway Age, January 09, 2014

[1]

[2]

[3]