שייקה אופיר
 | |
| לידה |
4 בנובמבר 1928 כ"א בחשוון ה'תרפ"ט ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
17 באוגוסט 1987 (בגיל 58) כ"ב באב ה'תשמ"ז תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק  |
| שם לידה |
ישעיהו גולדשטיין |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1947–1987 (כ־40 שנה) |
| בת זוג |
לידיה שומאכר אהלה הלוי |
| צאצאים |
קרין אופיר |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שַׁייקֶה אופיר (נולד כישעיהו גולדשטיין; 4 בנובמבר 1928 – 17 באוגוסט 1987) היה שחקן קולנוע ותיאטרון, קומיקאי, סטנדאפיסט, מחזאי, תסריטאי, במאי, זמר ופנטומימאי ישראלי, מהחשובים והבולטים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים.
תחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין למשפחה אשכנזית ירושלמית ותיקה, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. כבר בגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה שבה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובית הספר התיכון סן ז'וזף. בגיל 14 אמור היה להתחיל להשתלב בדואר המנדט הבריטי כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח; כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. לימים סיפר שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח, הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את חיים חפר ודן בן אמוץ. בעצתו של חיים חפר החליט לשנות את שמו לשייקה אופיר.[1] בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן אמוץ לסטודיו למשחק של תיאטרון "האהל".
כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס בתחילה כמלווה שיירות, ובהמשך הצטרף ל"צ'יזבטרון", להקת הבידור של הפלמ"ח" מיד עם הקמתה. עוד לקחו חלק בלהקה נעמי פולני, גדעון זינגר, שלמה בר-שביט ואחרים. בתוך זמן קצר הפך אופיר לאחד מכוכבי הלהקה הגדולים. בתקופה זו נישא לזמרת אוהלה הלוי, בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי.
פנטומימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1950 נסע לפריז, שם למד פנטומימה אצל אֶטיֶין דֶקרוּ, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מַרסוֹ. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר במגזין האמריקאי היוקרתי Life כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז בתיאטרון הבימה. תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי, והצגת הבכורה, "מסכות", התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה, "איילות", בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (מיסודו של הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר.
ב-1955 הופיע בתפקיד קטן בסרט "אבן על כל מיל". ב-1956 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "מעשה במונית", בו הופיע לראשונה בתפקיד בולט על המסך. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה הישראלית המסחרית הראשונה.
אופיר יצא בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם, ואף העלה מופע יחיד בברודוויי.
בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כישרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת" ("דוקטור טיכו"), "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כגון "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול".
מ"הגשש" ו"השוטר אזולאי" עד מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", שאותה יזם והקים אברהם דשא (פשנל), וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, רוב זמן החזרות הוקדש למופע מתמשך של אופיר עצמו.
בשנות השישים והשבעים הופיע אופיר בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" – שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא שעיצב אותה, הפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. הסרט זכה להצלחה רבה, ואף זכה בפרס גלובוס הזהב בשנת 1971 והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בין הסרטים הבולטים האחרים: "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור", שבו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן.
ב-1978 שיחק בתפקיד ראשי בסרט "השועל בלול התרנגולות" בבימויו של אפרים קישון.
בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים דעכה במעט הקריירה שלו, ולקראת סוף חייו הוא איבד מהפופולריות שלו בקרב הקהל בישראל.[2] באותן שנים כמעט ולא שיחק בסרטים, ונוכחותו היחידה בזירה הציבורית הייתה באמצעות הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סלם ותעלם" ("אמור שלום ולמד").
אופיר ידע שש שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, יידיש ולאדינו.[3]
אופיר היה מעשן כבד, ונפטר מסרטן הריאות בשנת 1987, בן 58 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק.[4]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הראשונה הייתה הזמרת אוהלה הלוי (1928–2010) בתם של במאי ומייסד תיאטרון האוהל משה הלוי ושל השחקנית לאה דגנית. אותה הכיר במהלך שירותם בצ'יזטברון. לשייקה ואוהלה נולדו שני ילדים: אלעד (1953–2012), שעליו נכתב השיר "אלעד ירד אל הירדן"[5] ועתליה, המתגוררת בארצות הברית.
מאשתו השנייה, לידיה (1936–2018) בתו של השחקן היידי ישראל שומאכר, נולדו לו בן, אלכסנדר-גיגי, והשחקנית קארין אופיר.
הוקרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופיר זכה עוד בחייו בפרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון.
אחרי מותו שבה וגברה ההערכה לפועלו, ורבים רואים בו כאחד מהשחקנים הדגולים והמקוריים ביותר שפעלו בישראל.
"פרס אופיר", המוענק מדי שנה על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע, נקרא על שמו החל משנת 2004.
רחובות במספר ערים בישראל נקראו על שמו,[6] בין השאר, רחוב בשכונת "עיר ימים" בנתניה, בראשון לציון, וברמלה.
בתאריך 27 בדצמבר 2005 דאר ישראל הנפיק בול דאר לזכרו של שייקה אופיר הנושא את דיוקנו, שעוצב על ידי האמן משה פרג . על השובל: תצלום של סצנה מתוך הסרט "השוטר אזולאי" ומתוך "חגיגת פנטומימה על מסכות ואנשים" .[7]
בדצמבר 2018 חנכה ארקיע מטוס איירבוס A321neoLR שנקרא על שמו של שייקה אופיר.[8]
במאי 2019 יצא לאור סרטו התיעודי של ארי דוידוביץ', "החיים הנסתרים של שייקה אופיר", המביא את סיפור חייו של אופיר. הסרט היה מועמד סופי לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר של האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה באותה שנה, הוקרן בהצלחה ברשת בתי קולנוע לב ושודר בערוץ yes דוקו.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אבן על כל מיל (1955)
- מעשה במונית (1956)
- באין מולדת (1956)
- Shirley Temple's Storybook (אנ'')(1958)
- !Climax (אנ')(1958)
- אלפרד היצ'קוק מגיש (בובות השעווה) (1959)
- The Fifth Column (1960)
- Sunday Showcase (1960)
- אלדורדו (1963)
- חור בלבנה (1964)
- שמונה בעקבות אחד (1964)
- דליה והמלחים (1964)
- מוישה ונטילטור (1966)
- סבינה והגברים (1966)
- ארבינקא (1967)
- השכונה שלנו (1968)
- בריחתו של רמון ינדיאה (1969)
- תעלת בלאומילך (1969)
- השוטר אזולאי (1971)
- קרלוס (1971)
- שוד הטלפונים הגדול (1972)
- אבו אל בנאת (1973)
- הבית ברחוב שלוש (1973)
- יהלומים (1975)
- יהיה טוב סלומוניקו (1975)
- חמש מאות אלף שחור (1977) (סרטו היחיד כבמאי)
- הגונב מגנב פטור (הגנב בעל חמשת הפרצופים) (1977)
- הגן (1977)
- מבצע יונתן (1977)
- השועל בלול התרנגולות (1978)
- טעות במספר (1979)
- הקוסם מלובלין (1979)[9]
- מכרות המלך שלמה (1985)
- מחץ הדלתא (1986)
- אמריקה 3000 (1986)
- מ.א.ש.ה (1987)
- היפהפייה הנרדמת (1987)
תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסכות, בימוי: הוא עצמו – ההצגה הראשונה של "תיאטרון הפנטומימה", הועלתה בחודש אפריל 1954 במסגרת התיאטרון הקאמרי.
- איילות – בימוי: הוא עצמו; ציירת תפאורה, אווה הגדיש; מוזיקה: ידידיה אדמון ויוחנן זראי – ההצגה הועלתה בחודש מאי 1955.
- פריז הקטנה – בימוי: הוא עצמו. הצגת בידור (ערב קומדיות של ז'ורז' פיידו). שחקנים: בומבה צור, זאב ברלינסקי, ז'רמן אוניקובסקי, יונה אטלס ואחרים. ההצגה הועלתה מסוף 1968.[10].
- המלך מתיא הראשון – מחזה המבוסס על ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק – אופיר גילם שבע דמויות שונות, וההצגה רצה בהצלחה רבה במשך למעלה משנתיים החל מ-1985.
- שמחת קבצנים - הצגה סאטירית שכתב נסים אלוני והופקה על ידי התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ב-1984.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שייקה אופיר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שייקה אופיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- שייקה אופיר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- שייקה אופיר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- שייקה אופיר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
שייקה אופיר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
שייקה אופיר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- שייקה אופיר, דף שער בספרייה הלאומית
- שייקה אופיר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לשייקה אופיר, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה- ציטוטים מתוך הסרט "השוטר אזולאי", באתר ויקיציטוט
- עץ היוחסין של שייקה אופיר, באתר משפחת לעוי הירושלמית.
- 25 שנים למותו של שייקה אופיר - יונתן גת ויובל גנור מגישים שעתיים עם המערכונים הקלאסיים וקטעים נדירים, רשת ב', להאזנה 17 באוגוסט 2012
- שייקה אופיר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- שייקה אופיר, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
- יגאל סרנה, שייקה אופיר. הפדנט.
- רוביק רוזנטל, חצי צוכה, חצי בוחקת, באתר nrg, 27 בפברואר 2004, על מטבעות הלשון שהותיר אחריו שייקה אופיר
- עידן הובל, לו להשיב ניתן, באתר ynet, 14 בינואר 2008
- מירב קריסטל, "כאילו שייקה אופיר קם לתחייה", באתר ynet, 23 בפברואר 2010, על פרסומת בכיכובו
- אלון גור אריה, שייקה אופיר: הישראלי שהצחיק עולם שלם, באתר ynet, 10 באוגוסט 2012
- איל רוב, 25 שנה למותו של שייקה אופיר: הגאון שידע להצחיק ולרגש, באתר וואלה, 17 באוגוסט 2012
- עמוס אריכא, הפנומן מירושלים, במגזין אימגו. 12 במאי 2013
- עידו הראל, שייקה אופיר האיש שהשאיר אותנו ככה, באתר ילדי הקומדיה
פרק מהסדרה "הכל אנשים", סרטון באתר יוטיוב
נטע הלפרין, הנסיקה, הנפילה והסודות המשפחתיים: מי באמת היה שייקה אופיר?, באתר הארץ, 5 ביוני 2019- אברהם זיגמן, מנעמי שמר לשייקה אופיר: המפגשים שהולידו את "אלעד ירד אל הירדן", באתר ynet, 3 באוקטובר 2019
- שייקה אופיר, באתר ההעפלה והרכש
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שייקה היא צורה אשכנזית מקובלת של השם ישעיהו. אופיר היא ארץ הנזכרת במקרא, שממנה יובאו לארץ ישראל זהב ואוצרות טבע אחרים; שם מעוברת זה מתייחס לשם משפחתו המקורי, גולדשטיין (מילולית ביידיש: "אבן זהב").
- ^ רותה קופפר, תפקיד חייו: החיים הסודיים של שייקה אופיר, באתר כלכליסט, 2 בספטמבר 2019
- ^ איל רוב, 25 שנה למותו של שייקה אופיר: הגאון שידע להצחיק ולרגש, באתר וואלה, 17 באוגוסט 2012
- ^ שייקה אופיר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ עוזי ברוך, "אלעד ירד אל הירדן" - הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 3 ביוני 2012.
- ^ איתי שטרן, רחוב שייקה אופיר, באתר nrg, 10 בינואר 2008; טקס קריאת רחוב על שמו של שייקה אופיר יתקיים היום בראשון לציון, באתר הארץ, 12 בינואר 2008; מירב חביב, יואב זיתון, לא כל רחוב מספיק טוב לזכר שייקה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 30 באפריל 2009; ניר חסון, רחוב על שם שייקה אופיר בלב התנחלות במזרח י-ם, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2009.
- ^ התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
- ^ https://passportnews.co.il/ארקיע-חוגגת-מטוס-האיירבס-השני-321neo-של-החבר/
- ^ ארצי ישראלי, אני זמר מתוסכל, מעריב, 25 באוקטובר 1979
- ^ סטפאן גלברט, שקיעתן של,הבמות הקטנות' - שי אופיר מביים "פאריס הקטנה", על המשמר, 21 בנובמבר 1968
תדריך - בידור, "העולם הזה", גיליון 1637 מ-15 בינואר 1969, עמוד 16
- שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
- שחקני תיאטרון ישראלים
- פנטומימאים ישראלים
- בדרנים ישראלים
- קומיקאים יהודים ישראלים
- תסריטאים ישראלים
- במאי תיאטרון ישראלים
- במאי קולנוע ישראלים
- זוכי פרס מרגלית
- משפחת הלוי (האהל)
- חברי להקות צבאיות ישראליות
- חברי להקת הצ'יזבטרון
- אישים הקבורים בבית הקברות נחלת יצחק
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- בוגרי בית ספר אליאנס (ירושלים)
- משפחת לעוי-וייספיש-בהר"ן
- אמנים ואנשי רוח שהונצחו בתל אביב-יפו
- ישראלים שנפטרו מסרטן הריאה
- ישראלים שנולדו ב-1928
- ישראלים שנפטרו ב-1987