לדלג לתוכן

סטיבן סיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיבן סיגל
Steven Seagal
סיגל, 2016
סיגל, 2016
לידה 10 באפריל 1952 (בן 72)
לאנסינג, מישיגן, ארצות הברית
שם לידה Steven Frederic Seagal עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת קאנטרי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה, סרביה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1988 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סגן שריף
מקום לימודים Buena Park High School עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Adrienne La Russa (31 במאי 1984–1 בספטמבר 1987)
  • קלי לה ברוק (5 בספטמבר 1987–1996)
  • Erdenetuya Batsukh (2009–?)
  • Miyako Fujitani עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Ayako Fujitani, Kentaro Seagal, Arissa LeBrock עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור הידידות (רוסיה) (2023) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://stevenseagal.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיבן פרדריק סיגל (באנגלית: Steven Frederic Seagal; נולד ב-10 באפריל 1952) הוא אמן לחימה, שחקן, מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע אמריקאי ממוצא יהודי. שייך לדור גיבורי הפעולה בקולנוע שהופיעו ברבים מלהיטי המסך של סוף שנות ה-80 ושנות ה-90. פעיל למען איכות הסביבה ומשמש מספר חודשים בשנה כסגן שריף בקהילת מחוז ג'פרסון שבמדינת לואיזיאנה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל נולד בלאנסינג, מישיגן שבארצות הברית. אביו, סמואל סיגל (1928–1991), מורה למתמטיקה בתיכון, היה יהודי ממוצא רוסי. אמו פטרישיה (1930–2003), טכנאית רפואית בחדר מיון, הייתה נוצרייה ממוצא אנגלי, גרמני והולנדי. בגיל 5 המשפחה עברה עמו לקליפורניה, ובגיל 7 החל ללמוד קראטה בשיטת שיטוריו ואייקידו, וזכה לחגורות באייקידו, קראטה, ג'ודו וקנדו בשנות נעוריו המאוחרות. את לימודי התיכון סיים בבית ספר בואנה פארק בפולרטון, קליפורניה.

לאחר שסיים את לימודיו בקולג', עבר להתגורר ביפן. הוא החל את הקריירה שלו כמדריך אייקידו באוסקה שביפן, ולימד שם מספר אמנויות לחימה, בהן קראטה ואייקידו. הוא היה האמריקאי הראשון שאינו יפני שהפעיל דוג'ו (מרכז ללימודי אמנויות לחימה) באוסקה. גובהו 1.93 מ', הוא בעל חגורה שחורה דאן 8[דרוש מקור] באייקידו. לאחר תקופה של כ-15 שנה ביפן חזר לארצות הברית ועבד כשומר ראש. לאחר מכן עבר ללוס אנג'לס.

בקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 בעזרתו ובעידודו של סוכן שאצלו עבד סיגל, הופיע לראשונה בקולנוע במותחן פעולה בשם "ניקו" שבוים על ידי אנדרו דייוויס. למרות תקציבו הדל, הסרט נחשב להצלחה קופתית מרשימה שהפכה את סיגל לכוכב. מאז הוא המשיך לככב בסרטי פעולה מצליחים כגון "חשבון פתוח" (1990), "סימן קטלני" (1990), "סוגר חשבון" (1991) ובמה שנחשב לשיא הצלחתו "מצור ימי" (1992) לצדו של טומי לי ג'ונס וגארי ביוסי, וגם השיתוף שני של סיגל עם הבמאי אנדרו דייוויס. "מצור ימי" הפך לשובר בקופות ופרץ את סיגל למיינסטרים לצדם של ארנולד שוורצנגר, סילבסטר סטאלון וז'אן-קלוד ואן דאם.

ב-1994 לאחר הצלחה מרשימה, סיגל ניצל את המומנטום בסרטו הראשון שהוא מככב וגם מביים בשם "על קרקע בוערת", סרט פעולה שמתמקד על איכות הסביבה, אולם הסרט נכשל מבחינה קופתית וקיבל ביקורת נוקבת מאוד שאף הביאה לו את פרס ראזי המשפיל. שנה לאחר מכן שב לגלם את דמותו המפורסמת בסרט המשך למצור ימי בשם "תחת מצור 2: הצד האפל" שיצא ב-1995. הסרט קבל ביקורת מעורבת, אבל הכנסותיו היו מאכזבות בניגוד לקודמו. ב-1996 שיחק תפקיד משנה לצד קורט ראסל בסרט מתח "החלטה גורלית" שנחשב להצלחה קופתית.

החל מסוף 1996 הקריירה הקולנועית של סיגל החלה לדעוך, לאחר שסרטים כמו "מרדף הצללים" (1996) ו"עיר במצור" (1997) נכשלו ברצף, ועם סיום החוזה בין סיגל להאחים וורנר מאז 1988. ב-1998 סיגל כיכב בסרטו הראשון שיוצא ישירות לווידאו "הפטריוט", סרטו השלישי שמתמקד באיכות הסביבה. ב-2001 שלוש שנים מאז סרטו האחרון שיצא לקולנוע סיגל שב למסך הגדול עם סרט הפעולה "בשם החוק" לצד הראפר DMX. הסרט הפך ללהיט לא צפוי בקופות ונחשב לקאמבק הגדול של סיגל. למרות זאת הוא לא הצליח לחזור על ההצלחה עם הסרט "חצי מת" (2002) שנכשל ואף לא כיסה את תקציבו. באותה תקופה שיחק סיגל תפקיד משנה בסרט "אומנות החבלה" לצדם של טום סייזמור ודניס הופר, שיצא ישירות ל-DVD. מאז עבר סיגל כמעט קבוע לככב בסרטי פעולה שיוצאים ישירות ל-DVD, רובם צולמו בתקציב נמוך ברחבי אירופה ואסיה. ב-2010 אחרי כמעט עשור, חזר לקולנוע בסרטו של רוברט רודריגז "מצ'טה" לצד דני טרחו, ג'סיקה אלבה ורוברט דה נירו.

ב-2010 הציע השחקן סילבסטר סטאלון לסיגל להשתתף בסרט הפעולה "בלתי נשכחים", שנועד להחזיר את כוכבי סרטי האקשן של הדור קודם, אך הוא סירב בשל בעיות יחסים עם מפיק הסרט אבי לרנר, שעבד עם סיגל בסרטיו הקודמים.

בתחילת 2016 הוענקה לו אזרחות סרבית לאחר מספר ביקורים במדינה. בסוף 2016 הושלמה בקשתו גם לאזרחות רוסית.

אחר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לקולנוע פעיל סיגל בתחומים נוספים. הוא זמר, מוזיקאי וגיטריסט, וכן ייסד חברה בשם "מפעלי סטיבן סיגל", המשווקת משקה אנרגיה הקרוי על שמו, ובכוונתה לשווק מוצרים נוספים מסוג זה. ב-20 שנה האחרונות משרת סטיבן סיגל גם כסגן שריף בעיירה קטנה במחוז ג'פרסון שבמדינת לואיזיאנה, ארצות הברית. במהלך 2009 הצטלם סיגל לתוכנית ריאליטי הנקראת "סטיבן סיגל: איש חוק" המתעדת את פעילות השיטור בה עוסק סיגל.

בשנת 2016 הפך לאזרח רוסי ובמאי 2021 קיבל כרטיס חבר במפלגת רוסיה הוגנת – למען האמת.[1]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל נישא ארבע פעמים ואב לשבעה ילדים. אשתו השנייה הייתה קלי לה ברוק. הזוג נישא בשנת 1987, נולדו להם שלושה ילדים, ובשנת 1996 הם התגרשו.

הוא פעיל בתחומי איכות הסביבה וזכויות בעלי חיים. כמו כן, הוא פעיל למען חירותה של טיבט, ותומך בדאלאי לאמה. סיגל מתעניין בעניינים שברוח, ואמר כי הבודהיזם מהווה חלק חשוב בחייו. הוא הוכר בידי הלאמה פנור רינפוצ'ה, כטולקו, גלגול נשמות של נזיר בודהיסטי שנדר את נדר הבודהיסטאווה, להביא את כל בני האדם לנירוואנה כל עוד נמשך מחזור הסמסרה של המוות והלידה מחדש.[דרושה הבהרה][דרוש מקור]

במרץ 2022, במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, ביקר סיגל במוסקבה וחגג את מסיבת יום הולדתו ה-70, בהשתתפות אנשים רבים הקשורים לוולדימיר פוטין, כולל כמה שהושפעו מעיצומים בין-לאומיים בסכסוך האוקראיני-רוסי.[2] מסיבה זו זכתה לביקורת לאור החרם הבינלאומי הגובר על רוסיה. באוגוסט של אותה שנה הוא ביקר באולניבקה במחוז דונצק,[3] המקום שבו בוצע הטבח בכלא אולניבקה, ונפגש שם עם מנהיג הרפובליקה העממית של דונצק,[4] דניס פושילין, שטען שסיגל מצלם סרט תיעודי על המלחמה בדונבאס. סיגל נפגש גם עם לאוניד סלוצקי.[5]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיגל, 2020

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סטיבן סיגל

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Стивен Сигал получил членский билет партии "Справедливая Россия – За правду" - Россия 24, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:36)
  2. ^ Steven Seagal tells Putin allies ‘I love you all’ at 70th birthday party in Moscow, The Independent, ‏2022-04-13 (באנגלית)
  3. ^ David Vilentchik, Team News, Nach Angriff auf Gefängnis: Steven Seagal im Donbass, Berliner Zeitung (בגרמנית)
  4. ^ Steven Seagal came to Yelenovka, where the Russians committed a terrorist attack against Ukrainian prisoners of war, odessa-journal.com, ‏2022-08-09 (באנגלית)
  5. ^ Steven Seagal filming documentary about war in Donbass — DPR head, TASS
פרס פטל הזהב לבמאי הגרוע ביותר
1980–1999 רוברט גרינוולד (1980) ‏•‏‏ מייקל צ'ימינו (1981) ‏•‏‏ קן אנאקין / טרנס יאנג (1982) ‏•‏‏ פיטר סאדי (1983) ‏•‏‏ ג'ון דרק (1984) ‏•‏‏ סילבסטר סטאלון (1985) ‏•‏‏ פרינס (1986) ‏•‏‏ נורמן מיילר / איליין מאי (1987) ‏•‏‏ בלייק אדוארדס / סטיוארט רפיל (1988) ‏•‏‏ ויליאם שאטנר (1989) ‏•‏‏ ג'ון דרק (1990) ‏•‏‏ מייקל להמן (1991) ‏•‏‏ דייוויד סלצר (1992) ‏•‏‏ ג'ניפר לינץ' (1993) ‏•‏‏ סטיבן סיגל (1994) ‏•‏‏ פול ורהובן (1995) ‏•‏‏ אנדרו ברגמן (1996) ‏•‏‏ קווין קוסטנר (1997) ‏•‏‏ גאס ואן סנט (1998) ‏•‏‏ בארי זוננפלד (1999)
2000–2019 רוג'ר כריסטיאן (2000) ‏•‏‏ טום גרין (2001) ‏•‏‏ גאי ריצ'י (2002) ‏•‏‏ מרטין ברסט (2003) ‏•‏‏ פיטוף (2004) ‏•‏‏ ג'ון מלורי אשר (2005) ‏•‏‏ מ. נייט שאמלאן (2006) ‏•‏‏ כריס סיברסון (2007) ‏•‏‏ יובה בול (2008) ‏•‏‏ מייקל ביי (2009) ‏•‏‏ מ. נייט שאמלאן (2010) ‏•‏‏ דניס דוגן (2011) ‏•‏‏ ביל קונדון (2012) ‏•‏‏ אליזבת בנקס, סטיבן בריל, סטיב קאר, ראסטי קנדייף, ג'יימס דאפי, גריפין דאן, פיטר פארלי, פטריק פורסברג, וויל גרהם, ג'יימס גאן, בוב אודנקירק, ברט ראטנר וג'ונתן ואן טולקן (2013) ‏•‏‏ מייקל ביי (2014) ‏•‏‏ ג'וש טראנק (2015) ‏•‏‏ דינש ד'סוזה וברוס סקולי (2016) ‏•‏‏ טוני ליאונדיס (2017) ‏•‏‏ איתן כהן (2018) ‏•‏‏ טום הופר (2019)
2020–הווה סיה (2020) ‏•‏‏ כריסטופר אשלי (2021) ‏•‏‏ משין גאן קלי ומוד סאן (2022) ‏•‏‏ רייס פרייק-ווטרפילד (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סטיבן_סיגל&oldid=39019786"