ג'ייקוב קולמר

ג'ייקוב קולמר
Jacob Collamer

ג'ייקוב קולמר
לידה	8 בינואר 1791 טרוי, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	9 בנובמבר 1865 (בגיל 74) וודסטוק, ורמונט, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות רחוב ריבר, וודסטוק, ורמונט, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ורמונט
מפלגה	המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית
סנאטור מטעם ורמונט 4 במרץ 1855 – 9 בנובמבר 1865 (10 שנים)
שופט בית המשפט הפדרלי בוורמונט 1850–1854 (כ־4 שנים)
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־16 8 במרץ 1849 – 22 ביולי 1850 (שנה) תחת נשיאי ארצות הברית זאכרי טיילור מילרד פילמור → קייב ג'ונסון נייתן הול ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם ורמונט 4 במרץ 1843 – 3 במרץ 1849 (6 שנים)
שופט בית המשפט העליון של ורמונט 1833–1842 (כ־9 שנים)
חתימה

ג'ייקוב קולמר (באנגלית: Jacob Collamer;‏ 8 בינואר 1791 – 9 בנובמבר 1865) היה פוליטיקאי אמריקאי מוורמונט. הוא כיהן בתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית בממשלו של הנשיא זאכרי טיילור, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית וכסנאטור.

קולמר נולד בטרוי שבמדינת ניו יורק וגדל בברלינגטון שבורמונט. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת ורמונט, למד משפטים, וב־1813 התקבל ללשכת עורכי הדין. לאחר שירות במיליציה במלחמת 1812 הוא נעשה פעיל כעורך דין, בתחילה ברויאלטון ולאחר מכן בוודסטוק, שתיהן במדינת ורמונט. כמי שזכה להערכה רבה במקצועו, הוא היה לתובע, מחוקק ושופט מכובד.

ב־1842 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית והיה למנהיג בולט בסיעת הוויגים ומתנגד בולט לעבדות בארצות הברית. לאחר הבחירות לנשיאות של 1848 מינה אותו הנשיא הנבחר זאכרי טיילור לתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית. קולמר שימש בתפקיד זה עד לאחר פטירתו של טיילור והתפטר כדי לאפשר ליורשו, הנשיא החדש מילרד פילמור, למנות אדם מטעמו לתפקיד.

ב־1855 נבחר קולמר כסנאטור מטעם המפלגה הרפובליקנית, זמן קצר לאחר הקמתה. גם בסנאט הוא היה מראשי הדוברים נגד העבדות ותומך נלהב של ממשל הנשיא אברהם לינקולן במהלך מלחמת האזרחים. כתומך של צעדים קפדניים יותר במסגרת תקופת השיקום שלאחר המלחמה בהשוואה לאלו שננקטו על ידי לינקולן ועל ידי יורשו אנדרו ג'ונסון, קידם קולמר את השליטה של הקונגרס בתהליך השיקום. קולמר נפטר בוודסטוק ונטמן בבית הקברות שלה.

ראשית חייו

ג'ייקוב קולמר נולד בטרוי שבמדינת ניו יורק כבנם של סמואל ואליזבט (לבית אמום) קולמר. ב־1795 עברה המשפחה לברלינגטון שבורמונט. ב־1810 הוא סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת ורמונט, ולאחר תקופת לימודים נוספת קיבל קולמר תואר שני. הוא למד משפטים בסנט אלבנס שבוורמונט בהדרכתם של אסא אלדיס, עשהאל לנגוורת'י ובנג'מין סוויפט. לאחר מכן הוא עבר להתגורר ברנדולף שבוורמונט, שם הוא השלים את לימודיו המשפטיים אצל ויליאם נטינג. ב־1813 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. במלחמת 1812 מונה קולמר כסגן גובה המיסים של מחוז אורנג' בוורמונט והיה אחראי על גביית המיסים למימון מאמצי המלחמה.

שירות צבאי

במלחמת 1812 שירת קולמר כקצין במיליציה של ורמונט. הוא מונה כקצין בדרגת לוטננט שני ברגימנט הרביעי בפיקודו של ויליאם ויליאמס, ובתחילה שירת עם יחידת ארטילריה על הגבול בין ורמונט לקנדה. לאחר קידומו לדרגת לוטננט ראשון שירת קולמר כשלישו האישי של בריגדיר גנרל ג'ון פרנץ', מפקד הבריגדה השנייה של הדיוויזיה הרביעית של המיליציה.

בספטמבר 1814 עזבה יחידתו של פרנץ' את מחוז אורנג' שבוורמונט לכיוון אפסטייט ניו יורק בתגובה להתראות על הפלישה הבריטית הממשמשת ובאה מכיוון קנדה. כאשר חצתה הבריגדה את אגם שמפליין, בדרכה לפלאטסבורג, נשלח קולמר כחלוץ בסירה כדי להודיע למפקד המיליציה של ורמונט, סמואל סטרונג, שכוחותיו של פרנץ' נמצאים בדרכם. הוא נורה בשוגג על ידי זקיפים אמריקאים, אך רק נפצע. סטרונג יידע את קולמר על התרחשותו של קרב פלאטסבורג יום קודם לכן ועל נסיגתם של הבריטים. כתוצאה מכך חזרו אנשיו של פרנץ' לבתיהם.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב־1816 עבר קולמר לרויאלטון, שם הוא המשיך לעסוק בעריכת דין. הוא התגורר שם עשרים שנה והיה שותף של ג'יימס ברט. הוא גם שירת בתפקידים ציבוריים, כמו רשם הצוואות, התובע של מחוז וינדזור וחבר בית הנבחרים של ורמונט. בעת כהונתו בבית הנבחרים, היה קולמר התומך הראשי להקמתו של הסנאט של ורמונט ב־1836. בשנים 1833–1842 היה קולמר שופט בבית המשפט העליון של ורמונט, לאחר שהחליף את ניקולאס בייליס. ב־1836 עבר קולמר להתגורר בוודסטוק, ורמונט.

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

ב־1842 נבחר קולמר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הוויגית, וכיהן בו שלוש תקופות כהונה מ־1843 ועד 1849. הוא התנגד להרחבת העבדות, לסיפוח טקסס ולמלחמת ארצות הברית–מקסיקו ותמך בהעלאת המכסים לסיוע לתעשיינים האמריקאים וזכה להכרה לאומית על נאום שנשא בסוגיה זו. בתקופת כהונתו בבית הנבחרים שימש קולמר כיושב ראש ועדת הייצרנים בשנים 1843–1845 וכיושב ראש ועדת הקרקעות הציבוריות בשנים 1847–1849.

המנהל הכללי של דואר ארצות הברית

קולמר כיהן בתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית בממשלו של הנשיא זאכרי טיילור החל מתחילת נשיאותו במרץ 1849. הוא התפטר ביולי 1850, זמן קצר לאחר פטירתו של טיילור, כדי לאפשר לנשיא הבא, מילרד פילמור למנות לתפקיד אדם מטעמו.

כמנהל הכללי של הדואר נמתחה על קולמר ביקורת מצד חברי המפלגה הוויגית בשל רצונו להעביר מתפקידם מנהלי דואר מקומיים אנשי המפלגה הדמוקרטית כדי להחליפם בוויגים. בתקופת כהונתו בתפקיד החל השימוש בבולי דואר וקולמר היה הראשון ששלח מכתב עם בול, מכתב שמוען לאחיו שבבארי, ורמונט. במכתב הוא המליץ לאחיו לשמור את הבול, למקרה שהשיטה תצליח והבול יהיה בעל ערך אספני.

עם שובו לוורמונט מונה קולמר כשופט בבית המשפט הפדרלי של המדינה, תפקיד בו הוא כיהן עד 1854.

סנאטור

ב־1855 נבחר קולמר כסנאטור כאיש האגף השמרני, המתנגד לעבדות של המפלגה הרפובליקנית. עד 1857 הוא כיהן כיושב ראש ועדת הסנאט להצעות חוק.

ב־1856 הוא זכה במספר קולות בהצבעה לסגן הנשיא בוועידת המפלגה הרפובליקנית.

בסנאט הגן קולמר במרץ על עמדותיו, גם במקרים בהם הוא היה במיעוט. כאשר הוועדה לטריטוריות בראשותו של סטיבן דאגלס המליצה על העברת פשרת קריטנדן, שעל פיה הוצעה העברת חוקת לקומפטון של קנזס, שתמכה בעבדות, למשאל עם, סירבו קולמר וג'יימס דוליטל מוויסקונסין להצביע בעד ותחת זאת פרסמו חוות דעת מיעוט בה הם הסבירו את התנגדותם.

קולמר ייצג את דעת המיעוט גם ביוני 1860, כאשר הוועדה בראשותו של ג'יימס מוראי מייסון הוציאה דוח על הפשיטה על הרפר'ס פרי של ג'ון בראון. מייסון טען שהפשיטה של בראון הייתה פעולה של תנועה מאורגנת לביטול העבדות. קולמר ודוליטל טענו מנגד שבראון וחסידיו נתפסו ונענשו ושלא היה שום צורך בפעולה נוספת מצד הממשלה.

שנותיו של קולמר על כס השיפוט הקנו לו מוניטין של עורך הדין הטוב ביותר בסנאט. עמיתיו נהגו להקדיש תשומת לב רבה להערותיו במליאת הסנאט, אף על פי שהוא דיבר שם לעיתים רחוקות וגם שעשה זאת הוא דיבר בקול כה שקט עד שכמעט ולא שמעו אותו באולם וביציעים. צ'ארלס סאמנר כינה אותו "סוקרטס של ההרים הירוקים". הוא תיאר אותו כמדינאי הנבון והמאוזן ביותר בתקופתו.

מלחמת האזרחים

בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית ב־1860 קיבל קולמר את קולות "הבן המועדף" (Favorite son) של המשלחת של ורמונט, ולאחר סבב ההצבעה הראשון הוא פרש. ב־1861 הוא נבחר מחדש לסנאט וכיהן בו עד יום מותו.

ב־1861 הגיש קולמר הצעת חוק להאצלת סמכויות חדשות לנשיא במסגרת המלחמה ולאישור צעדים שננקטו על ידי הנשיאר אברהם לינקולן על ידי הקונגרס בתחילת נשיאותו.

קולמר היה המוביל מבין תשעה סנאטורים רפובליקנים שנפגשו ב־1862 עם הנשיא לינקולן כדי להאיץ בו להחליף את הרכב הקבינט ובעיקר להחליף את מזכיר המדינה ויליאם סיוארד. לאחר שהם התכוונו להתעמת עם הנשיא על רקע טענות לחוסר הרמוניה בקבינט מצדו של מזכיר האוצר סלמון צ'ייס, שינו הסנאטורים את דעתם במהלך הפגישה לאחר שצ'ייס תומרן על ידי לינקולן לסגת מטיעונו הראשון.

מרגע בו פרשו הסנאטורים הדמוקרטים מהדרום מהסנאט עם פרוץ מלחמת האזרחים, היה קולמר שוב לחבר ברוב בבית והוא כיהן כיושב ראש הוועדה לדואר ולנתיבי דואר בשנים 1861–1867 וכיושב ראש ועדת הספרייה של הסנאט בשנים 1863–1867.

לאחר המלחמה התנגד קולמר לתוכניות השיקום של הנשיא לינקולן ושל יורשו אנדרו ג'קסון ותמך בשליטה של הקונגרס בתהליך קבלתן מחדש של מדינות הקונפדרציה בחזרה אל האיחוד.

חיים אישיים

פסלו של קולמר באוסף היכל הפסלים הלאומי שבקפיטול

ב־1817 נשא קולמר לאישה את מרי סטון. לזוג נולדו שבעה ילדים. ביתו של קולמר בוודסטוק הוא חלק ממסלול ההליכה של עורף מלחמת האזרחים של הפארק הלאומי ההיסטורי מארש-בילינג-רוקפלר.

ב־1850 קיבל קולמר תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת ורמונט וב־1855 מדארטמות' קולג'.

מותו והנצחתו

ג'ייקוב קולמר נפטר בביתו שבוודסטוק ב־9 בנובמבר 1865 ונטמן בבית הקברות של רחוב ריבר שבעיר.

ב־1881 תרמה מדינת ורמונט פסל בדמותו של קולמר שניצב באוסף היכל הפסלים הלאומי שבקפיטול.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ייקוב קולמר בוויקישיתוף

• ג'ייקוב קולמר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'ייקוב קולמר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)