סבויה

סבויה
Savoie בצרפתית
Savouè בפרנקו-פרובנסאלית
Savoia באיטלקית
Sapaudia בלטינית

דגל
ממשל
משטר	רוזנות, דוכסות, מלוכה
שפה נפוצה	צרפתית
עיר בירה	שאמברי 45°34′12″N 5°54′42″E
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
העיר הגדולה ביותר	אנסי
היסטוריה
הקמה	הוכרה כרוזנות על ידי רודולף השלישי, מלך בורגונדיה
תאריך	1003
פירוק	סופחה לצרפת
תאריך	14 ביוני 1860
ישות יורשת	עריכהברוכים הבאים לפורטל צרפת דגל צרפת סמל צרפת הרפובליקה הצרפתית היא מדינה במערב אירופה, הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל. היא גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון-מערב, בגרמניה, בשווייץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום-מזרח, ובאנדורה וספרד בדרום. צרפת המטרופוליטנית גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון-מזרח, בגרמניה, בשווייץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום-מזרח, ובאנדורה וספרד בדרום. לצרפת חיבור יבשתי מלאכותי לממלכה המאוחדת באמצעות מנהרת התעלה, העוברת מתחת לתעלה האנגלית. צרפת היא המדינה המתויירת ביותר בעולם; בשנת 2007 הגיעו אליה מעל 80 מיליון תיירים זרים. צרפת היא רפובליקה דמוקרטית, ועקרונותיה המרכזיים מבוטאים בהצהרת זכויות האדם והאזרח. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7)‏ ו-G20, זוהי מדינה מפותחת אשר כלכלתה מהגדולות בעולם והתמ"ג שלה הוא השביעי בגודלו בעולם. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי ושל ברית נאט"ו, והמדינה הגדולה ביותר באיחוד מבחינת שטח והשנייה בגודל האוכלוסייה והכלכלה. צרפת היא גם אחת החברות המייסדות של האו"ם ומוענקת לה זכות וטו במסגרת חברותה הקבועה במועצת הביטחון של הארגון; צרפת היא מדינה בעלת נשק גרעיני באופן רשמי. לערך המלא עריכהערכים מומלצים בחרו ערך מומלץ מהרשימה וצפו בתוכן הנטען מומלצי ויקיפדיה: הפלישה לנורמנדי - מישל פוקו - דאגרוטיפ - קתדרלת שארטר - אטיין-ז'ול מארה - פריז - המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה - מלחמת גאליה - אונורה דה בלזק - צרפת החופשית - ספינות שרבורג - מיראז' 3 תבנית:סבויה/ערך נבחר/3 לרשימה המלאה עריכהתמונה נבחרת לגלריית תמונות צרפת עריכהציטוט נבחר תבנית:סבויה/ציטוט נבחר/5 לאוסף הציטוטים המלא עריכההידעת? לקטעי "הידעת?" נוספים עריכההיום בהיסטוריה, 30 באוגוסט דיוקן עצמי 1483 – נפטר לואי האחד עשר, מלך צרפת 1748 – נולד ז'אק-לואי דויד, צייר צרפתי (בתמונה‏: דיוקן עצמי) 1811 – נולד תאופיל גוטייה, משורר, סופר ומבקר צרפתי 1935 – נפטר אנרי ברביוס, סופר, פובליציסט ופעיל קומוניסטי ופציפיסט צרפתי, מזוכי פרס גונקור 1979 – נפטרה ג'ין סיברג, שחקנית קולנוע אמריקאית, חיה בעיקר בצרפת 2010 – נפטר אלן קורנו, במאי סרטים ותסריטאי צרפתי אתמול • חודש אוגוסט בהיסטוריה של צרפת • מחר עריכהצרפת באמנות לגלריית תמונות צרפת באמנות עריכהחבלי צרפת החבלים והמחוזות של צרפת צרפת מחולקת ל-18 חבלים. 13 מהם (régions 13) נמצאים בצרפת המטרופולינית וחמישה נמצאים מעבר לים. החבלים עצמם מחולקים שוב ל-101 מחוזות (départements) ממוספרים ש-96 מהם בצרפת המטרופולינית וחמישה במחוזות צרפת מעבר לים. מספר זה משמש בדרך כלל במיקוד של האזור ובלוחיות הרישוי של המכוניות באזור. כאמור, חמישה מהמחוזות הללו נמצאים מעבר לים והם משמשים גם כמחוזות וגם כחבלים, אולם הסטטוס שלהם זהה לזה של החבלים ביבשת. המחוזות מחולקים ל-341 רבעים (arrondissement) ואלו שוב מחולקים ל-4,032 קנטונים. קנטונים אלו מחולקים ל-36,680 קומונות שהן רשויות מקומיות עם מועצה נבחרת. שלוש קומונות, פריז, ליון ומרסיי מחולקות שוב ל-45 רבעים מוניציפליים. החבלים, המחוזות והקומונות נקראים כולם "קולקטיבים טריטוריאליים" (Collectivités locales), זאת אומרת שיש בהם אסיפות מקומיות ומנהלות. הרבעים והקנטונים הם רק חלוקות אדמיניסטרטיביות. אולם עד 1940 גם הרבעים היו קולקטיבים עם אספה נבחרת, עד שנוהג זה הושעה על ידי משטר וישי ובוטל על ידי הרפובליקה הצרפתית הרביעית ב-1946. בנוסף ל-18 החבלים ו-106 המחוזות לרפובליקה הצרפתית יש גם חמישה קולקטיבים מעבר לים, קולקטיב עצמאי אחד (קלדוניה החדשה) וטריטוריה מעבר לים אחת (הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת). הקולקטיבים והטריטוריות מעבר לים מהווים חלק מהרפובליקה הצרפתית אך אינם מהווים חלק מהאיחוד האירופי. צרפת מחזיקה גם במספר איים באוקיינוס ההודי, האטלנטי והשקט. ערכים מורחבים – חלוקה מנהלית של צרפת, חבלי צרפת עריכההיסטוריה היסטוריה של צרפת תחילתה של ההיסטוריה של צרפת בימי קדם, באזור גאליה הקדום, והיא נמשכת עד ימינו. לערך המלא • לקטגוריית ההיסטוריה של צרפת ההיסטוריה של צרפת: למידע – לחצו על הלשונית המתאימה. טוען את הלשוניות... שטחה של צרפת המודרנית קטן מעט משטח גאליה הקדומה, שכללה בין היתר חלקים מבלגיה. גאליה הייתה מיושבת על ידי הגאלים, עם קלטי קדום. (כן יושב החלק הדרום מערבי של הממלכה באוכלוסייה בסקית, והחוף הדרום-מערבי יושב על ידי העם הליגורי). חופי דרום צרפת היו יעד לסוחרי הים התיכון. הפיניקים הקימו תחנות סחר והיוונים הקימו מושבות סחר שהתפתחו ליישובים (בהם מרסיי, אנדיב, ניס). גאליה נכבשה על ידי יוליוס קיסר בשנים 58 - 50 לפנה"ס וסופחה לאימפריה הרומית. מלחמתו של יוליוס קיסר עלתה בחייהם של גאלים רבים ורבים נוספים נמכרו לעבדות. הבירה של גאליה בימי הרומאים הייתה לוגדונום (ליון המודרנית). הגאלים הפכו לחלק מהאימפריה הרומית. במאה השלישית, פלשו שבטים גרמאנים לאימפריה הרומית ובפרט הפרנקים לגאליה, והביאו לנפילת האימפריה הרומית. התושבים הגאלים המקוריים נטמעו באותם השבטים. בשנת 486, כבש קלוביס הראשון, מנהיג הפרנקים הסליאנים (עם גרמני קדום) מן המזרח, את הטריטוריה הרומית, שהשתרעה בין נהר הלואר ונהר הסום, ואיחד את צפון צרפת ומרכזה תחת שלטונו. קלוביס הוטבל לנצרות הקתולית בשנת 496. לאחר מות קלוביס בשנת 511 ממלכתו נחלקה שוב ושוב. תפיסת הכתר בשנת 751 על ידי פפין הגוץ (בנו של קרל מרטל (קרל הפטיש), אשר עצר את התפשטות המוסלמים באירופה), ביססה את השלטון הקרולינגי באופן רשמי, שלטון השושלת החדשה הגיע לשיא כוחו תחת בנו של פפין, קרל הגדול (בצרפתית "Charlemagne"), אשר בשנת 771 איחד את ממלכות הפרנקים תחת שלטונו. במהלך שנות מלכותו האחרונות של קרל הגדול, הוויקינגים התקדמו לאורך האזורים הצפוניים והמערביים של ממלכתו. לאחר מות קרל הגדול בשנת 814, לא היו יורשיו מסוגלים לשמור על אחדות מדינית, והאימפריה הגדולה קרסה. שארל התם (898–922), אשר ממלכתו הייתה מקבילה בשטחה לשטח צרפת כיום, הגיע ב-911 להסכם סן-קליר עם מנהיג הוויקינגים רולו, על פי ההסכם, בתמורה להתנצרותם של הוויקינגים ולהתחייבות על הפסקת הפעולות האלימות, קיבלו הוויקינגים שטחים נרחבים משני צידי נהר הסן, במורד הנהר מפריז, אשר הפכו לדוכסות נורמנדיה ורולו עצמו הפך לרוזן העיר רואן ולוואסל של המלך הפרנקי. בשנת 987 עלה לשלטון איג קאפה, דוכס צרפת ורוזן פריז, והשליט את השושלת הקפטינגית, אשר שלטה בצרפת (גם בשמות בית ולואה, ובית בורבון) באופן רציף, למעלה משמונה מאות שנה, עד המהפכה הצרפתית בשנת 1789. מלכותם של איג קאפה ויורשיו הראשונים לא הייתה בעלת שליטה של ממש מעבר לאזור הסן המרכזי, בעוד שאצילים בעלי כוח, כרוזן בלואה (אזור במרכז צרפת), צברו עוצמה ונחלות באמצעות נישואין, ובהסדרים פרטיים עם אצילים פחותים במעמדם. דוכסות נורמנדיה, אשר ניתנה לסקנדינבים, הפכה למקור לדאגה, כאשר הדוכס ויליאם מנורמנדי כבש את ממלכת אנגליה בשנת 1066, והפכה אותו ואת יורשיו למלכי אנגליה, ולשווים במעמדם אל המלך מחוץ לצרפת (על אף שבגבולות צרפת עדיין היו הם מבחינה רשמית כפופים למלך צרפת). הבעיה אף החמירה כאשר עלה בשנת 1154 המלך הנרי השני לכס המלוכה באנגליה. הוא היה כבר רוזן אנז'ו ודוכס נורמנדי, לפני שנישא בשנת 1152 לגרושתו של מלך צרפת אלינור מאקוויטניה. נישואין אלו העבירו לשליטתו את רובה של דרום מערב צרפת. מאה שנים של לוחמה הביאו שוב את נורמנדיה לשליטת צרפת בשנת 1204 הודות למדיניותו הנחושה של המלך פיליפ השני "אוגוסט", שהחזיר את השליטה הצרפתית בטריטוריה לאחר קרב בובין בשנת 1214. המאה ה-13 הביאה לכתר הישגים נוספים בדרום, היכן שמסע הצלב האלביגנזי מטעם האפיפיור והכתר כנגד כופרים אלביגנזים (1209) הוביל לרכישת שטחי לנגדוק. כיבושה של פלנדריה על ידי המלך פיליפ הרביעי היה מוצלח פחות, והסתיים ב-1305. לקראת המאה ה-12 החלה בצרפת תקופה של פריחה דתית, תרבותית, אדריכלותית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה רב, והעושר הרב שלה התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בתקופה זו עלה מעמדן של הערים, בייחוד במרכז צרפת, והללו החלו להילחם על חופש ויותר זכויות. קתדרלת נוטרדאם דה פארי, מופת של אדריכלות גותית. מסעות הצלב הפכו את הבנייה מלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. באמצע המאה ה-12 התפתחה באיל-דה-פראנס האדריכלות הגותית, שבאה לבטא את האמונה הנוצרית ולפאר את הכנסייה. בתקופה זו ובמאה ה-13 נבנו בצרפת קתדרלות גדולות ומרשימות בסגנון החדש. עם מותו ללא ילדים של המלך שארל הרביעי, בשנת (1328) גווע עמו גם קו הדם הקפטינגי העיקרי. כמלך צרפת נמשח שאר בשרו של שארל, פיליפ השישי, אבי בית ולואה. אך כאשר מלך אנגליה אדוארד השלישי, נכדו של המלך הקפטינגי פיליפ הרביעי, תבע את כס המלוכה הצרפתית לעצמו, הביא מאבק זה לסכסוך המתמשך המכונה מלחמת מאה השנים. בשנת 1429 עלתה התנועה הלאומית שהונהגה על ידי המיסטיקנית ז'אן ד'ארק. בת איכרים פשוטה זו, אשר טענה להתגלות אלוהית, פתחה במסע מלחמה אשר סיים את המצור הבריטי על אורליאן והסתיים בהכתרתו של המלך שארל השביעי בעיר ההיסטורית ריימס, שבה הוכתרו לפי המסורת מלכי צרפת. ההתפייסות בין המלך ובין פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה (1435) הסירה את המכשול הגדול ביותר לאחדות צרפת. בשנת 1436 נכבשה פריז מחדש, ונורמנדיה בשנת 1450. בשנת 1453 שלטו האנגלים אך באזור קטן מסביב לעיר קאלה (ואף אותו איבדו בשנת 1558). לאחר המלחמה צורפו דוכסויות ברטאן ונורמנדיה לכתר, וצרפת הייתה למלוכה חזקה ומאוחדת. האבדות שנגרמו במאה שנים של מלחמה היו עצומות. לכך יש להוסיף את השפעת מחלת הדבר (המכונה המוות השחור), אשר הגיעה מאיטליה בשנת 1348 והתפשטה במהירות בעמק הרון ומשם אל המדינה כולה. צרפת הושפעה מן הרפורמציה הפרוטסטנטית, וניסיונם של כוחות רבים באירופה לנתק את אחיזתו של האפיפיור. מיעוט עירוני פרוטסטנטי, שכוחו גובר והולך (ואשר יכונה לימים הוגנוטים), סבל מדיכוי חריף תחת שלטון המלך אנרי השני. ריאקציה קתולית שהונהגה על ידי הדוכסים רבי הכוח מבית גיז, הגיעה לשיאה בטבח ההוגנוטים בשנת 1572 במה שמכונה "טבח ליל ברתולומאו הקדוש", אשר החל בסדרה של מלחמות הדת בצרפת שבמהלכן כוחות אנגלים, גרמנים וספרדים התערבו לטובת הצדדים היריבים על אדמת צרפת. ערך מורחב – בית בורבון המלך הפרוטסטנטי של מלכות נוואר אנרי הרביעי עלה בשנת 1589 לכס המלוכה הצרפתי. היה זה אבי בית בורבון. בשנת 1593 קיבל על עצמו המלך החדש את הדת הקתולית, והוציא צו לסובלנות, הידוע גם כ"האדיקט של נאנט", אשר הבטיח את חירות האמונה האישית, ושוויון זכויות אזרחי. אנרי נרצח על ידי מתנקש פנאטי, מתומכי בית ולואה בשנת 1610. הפיוס הלאומי בתקופת אנרי הרביעי הניח את היסודות לתחילת עלייתה של צרפת להגמוניה אירופית, תחת שלטונו של לואי השלושה עשר, והשר המוכשר הקרדינל רישלייה, אדריכל מדיניות החוץ והפנים הצרפתית כנגד ספרד והקיסר הגרמני במשך מלחמת שלושים השנים (1618–1648), אשר החריבה את שטחי מדינות גרמניה, ומנעה מהן את ההתפתחות, ההתפשטות הטריטוריאלית והאיחוד שהיו מנת חלקה של צרפת תחת בית בורבון. מרד הוגנוטי שנתמך בידי אנגליה (1625–1628) דוכא ביד רמה, וצרפת התערבה באופן ישיר בשנת 1635 בסכסוך אירופי בנוגע לשטחה של שוודיה. לאחר מות המלך והקרדינל, שלום וסטפאליה בשנת 1648 הבטיח את חלוקתה הפוליטית והדתית של גרמניה, וסימן הצלחה צרפתית גוברת והולכת במדיניות החוץ. הצלחה זו הייתה כבירה, כי הצרפתים תמיד ניסו למנוע את איחוד גרמניה תחת מדינה ריבונית אחת, ומשנכשלו בזה בסוף המאה ה-19 ירדו ממעמד ההגמוניה שהיה להם באירופה המערבית. שלום וסטפאליה הציב את הגבול המזרחי של צרפת על נהר הריין, גבול גאוגרפי קל להגנה. במהלך שלטון לואי הארבעה עשר הייתה צרפת לכוח הדומיננטי באירופה, כאשר היא נעזרת בכישרונות יורשו של רישלייה, הקרדינל מזראן, ומדיניותו הכלכלית הנבונה של שר האוצר ז'אן-בטיסט קולבר. מלחמה מחודשת בשנות השישים והשבעים של המאה השבע עשרה נגד ההולנדים הביאה להישגים טריטוריאליים נוספים. לאחר עלייתו לשלטון של הדוכס ההולנדי הפרוטסטנטי ויליאם השלישי בכס המלוכה המאוחד של אנגליה, אירלנד וסקוטלנד הוקמה "ברית גדולה" בשנת 1689 כנגד לואי הארבעה עשר, שמטרתה למנוע את שלטון צרפת בארצות השפלה (כיום בלגיה), שהיו אז תחת שלטון ספרד. חלומות הגדולה של לואי הארבעה עשר הסתיימו בהפסד במלחמת הירושה הספרדית. מלוכתו (1715–1774) של לואי החמישה עשר ראתה חזרה לשלום ולשגשוג. המלחמה המחודשת עם גרמניה הייתה בעיקר בשטחים גרמניים במזרח, אך ברית עם ההבסבורגים, כנגד כוח מאוחד של פרוסיה וממלכת בריטניה הגדולה הובילה להפסד יקר במלחמת שבע השנים (1756–1763). ערך מורחב – המהפכה הצרפתית כיבוש הבסטיליה על ידי אזרחי פריז, מאורע מכונן בהיסטוריה הצרפתית שלטונו של לואי השישה עשר (1774–1792) ראה בתחילתו הצלחות במדיניות החוץ עקב ההתערבות במלחמת העצמאות של ארצות הברית, אך הפרויקטים האדירים והמסעות הצבאיים שלואי השישה עשר וקודמיו לקחו על עצמם יצרו גירעון כרוני בקופת הממלכה. הידרדרות כלכלית, והתמרמרות עממית על זכויות היתר של האצולה והכנסייה, כמו גם היעדר אפשרות לשינוי שיצר אופייה השמרני והמאובן של המלוכה האבסולוטית, היו בין הסיבות לפרוץ המהפכה הצרפתית, אשר הובילה לכינון הרפובליקה הצרפתית הראשונה ב-21 בספטמבר 1792, ולעריפת ראשו של המלך לואי. אך שלטון המהפכנים, אשר החל בסיסמה "חירות, שוויון, אחווה", הידרדר במהירות לשלטון טרור, אשר גרם להרג המוני, ולבסוף בקרב המהפכנים עצמם. תקופת תוהו ובוהו שלטוני, אשר כונתה "דירקטורט" ולאחר מכן "הקונסולט", הסתיימה עם עלייתו לשלטון של רודן צבאי, חייל קורסיקני בשם נפוליאון בונפרטה. ערך מורחב – הקיסרות הראשונה ב-18 במאי 1804 הכריז על עצמו נפוליאון כקיסר. תקופת שלטונו הקיסרית התאפיינה בחידושים מפליגים בתחום הממשל והחוק, ויצירת מוסדות ממשלתיים, וקוד חוקים אזרחי, המשמשים את צרפת עד ימינו. מבחינת מדיניות החוץ שאף נפוליאון להגמוניה באירופה, ובשורה של קרבות הצליח להשתלט על שטחים רבים באירופה, עד אשר פלישה לרוסיה, הסתיימה באסון צבאי, שהוביל להדחתו של נפוליאון מן השלטון, ולהגלייתו בשנת 1814. נפוליאון, אמנם, ניסה לשוב ולכבוש את השלטון בשנת 1815 אך הוא נהדף על ידי ברית של מדינות אירופיות אשר לחמה כנגדו בקרב וטרלו, בו הובס סופית, ונשלח לגלות באי בודד עד מותו. ערך מורחב – הרסטורציה המעצמות האירופיות נשלטו ברובן על ידי שושלות מלוכה תורשתיות והן ראו, בצדק, ברעיונות המהפכה הצרפתית (ובאישיותו של נפוליאון) איום על הסדר הפנימי בתוכן-עצמן ובאירופה בכלל. לכן, הן החזירו למלוכה בצרפת את בית בורבון בדמות אחיו של לואי השישה עשר, שכונה הרוזן דה פרובנסל. בהכתרתו הוא קיבל את השם לואי השמונה עשר. עם מותו, בשנת 1824 עלה לשלטון אחיו הצעיר, שארל העשירי. על בית בורבון נאמר כי "לא למד דבר ולא שכח דבר". ניסיונם של הבורבונים להשליט בצרפת מלוכה אבסולוטית, לאחר שצרפת ראתה מהפכה שהעניקה לעמה זכויות אזרח, תחת הסיסמה "חירות, שוויון, אחווה", לא צלח, וביולי 1830 התמרדו ההמונים, והעלו לשלטון את הדוכס מאורליאן, תחת הכינוי "המלך לואי פיליפ". ערך מורחב – הרפובליקה הצרפתית השנייה מהפכת 1848 הובלה בתחילתה על ידי גורמים רדיקליים, אך הבחירות לאספה המכוננת העלו לשלטון גורמים מתונים בהרבה, אשר חששו מחזרתם של שלטון הטרור והתוהו ובוהו השלטוני אשר אפיינו את תקופת המהפכה. גורמים אלו ניסחו חוקה אשר נתנה סמכויות מרחיקות לכת לנשיא. בבחירות שנערכו לנשיאות עלה לשלטון נפוליאון השלישי אחיינו של נפוליאון הראשון אשר אך שב מגלות ממושכת באנגליה כמה חודשים לפני כן. שלטונו של נפוליאון השלישי הפך להיות דיקטטורי וסמכותי, עד אשר הכריז על עצמו כקיסר בשנת 1852, והביא על הרפובליקה הצעירה את סופה. ערך מורחב – הקיסרות השנייה שלטונו של נפוליאון השלישי כקיסר החל כדיקטטורה, אך באופן מדורג איבד הקיסר מכוחו, ולקראת סוף התקופה היה המדובר במונרכיה מרוככת, בנוסח מלכותו של לואי פיליפ שקדמה לו. בתקופה זו פעל נפוליאון השלישי רבות לשיקומה וקידומה של צרפת. פריז נבנתה מחדש והפכה למרכז תרבותי עולמי. רשת הרכבות הצרפתית הוקמה. מבחינת יחסי החוץ האמין נפוליאון השלישי כי שלטונו יהיה מוצק אם יזכה לניצחונות צבאיים. ניצחונה של צרפת במלחמת קרים (1854-1856), ביסס דעה זו, וצרפת החלה להתערב במלחמות האיחוד באיטליה ובסכסוכים נוספים. סכסוך עם פרוסיה, אשר החלה לאחד תחת דיגלה את המדינות הגרמניות הנפרדות, תחת הנהגתו הכריזמטית של אוטו פון ביסמרק, הביא למלחמת פרוסיה צרפת, ולתבוסה בקרב סדאן (1870). בקרב נפל הקיסר נפוליאון השלישי בשבי, ובכך תמה תקופת מלכותו ועמה תמה הקיסרות השנייה. מלחמה זו הביאה עמה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה בעקבות הסיפוח הגרמני של החבלים אלזס ולוריין. ערך מורחב – הרפובליקה השלישית הרפובליקה השלישית (בצרפתית - "Troisième Republique") הנו כינויו של המשטר בצרפת בשנים 1871–1940. הייתה זו דמוקרטיה פרלמנטרית, רפובליקנית, שבאה לאחר תקופה ארוכה של מונרכיה, רפובליקה כושלת וקצרת ימים (הרפובליקה השנייה) וקיסרות המבוססת על שלטון אישי. התקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה ידועה בצרפת בשם " La belle époque", תור הזהב של יופי, חדשנות, ושלום עם השכנים האירופים. המצאות חדשות הפכו את החיים לקלים יותר לכל המעמדות, ופריחה תרבותית פקדה את צרפת – הקברט, מחול הקן קן, והקולנוע נולדו, והאומנות הפלסטית הגיעה לשיאים, עם פריחתם של סגנונות חדשים האימפרסיוניזם וה"אר-נובו". פריחה זו הופסקה באופן טרגי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בכל אותה פעילות בלתי פוסקת של גופים המתחרים זה בזה, ממשלות הקמות ונופלות, ופרשיות, עמדה ברקע הדברים התבוסה הצרפתית בסדאן, ואובדנו של חבל אלזס לוריין. היה זה עניין בלתי סגור, השפלה לאומית, והמטרה הבלתי מוצהרת של המדיניות הצרפתית. צרפת השכילה לרכוש לעצמה בעלי ברית שתמכו בה במאבקה כנגד גרמניה, ומאבק זה, וההצלחה לשרוד את ההתקפה בשנת 1914, להמשיך בלחימה בקרבות הקשים עד לניצחון בשנת 1918 נראים כהישגה הגדול ביותר של הרפובליקה השלישית. ערך מורחב – צרפת של וישי עם כניסת צרפת למלחמת העולם השנייה ב-3 בספטמבר 1939 לא היה העם הצרפתי נחוש כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה. זרם פוליטי חזק הטיף לעמדות תבוסתניות ופרו גרמניות. ב-10 במאי 1940 פלשו הגרמנים לצרפת ולארצות השפלה. כשהתבררו ממדי התבוסה הצרפתית, וכי הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת, בעל המוראל הירוד והנגוע בתבוסתנות, אינו מהווה יריב של ממש לצבא הגרמני, אשר פעל בטקטיקה של מלחמת בזק, הופעל מכבש של לחצים על ראש הממשלה פול ריינו מצד התבוסתנים בממשלתו. ב-17 במאי, עת התבררו והלכו ממדי התבוסה, החליף ריינו את מפקד הצבא מוריס גמלאן בגנרל מקסים וייגאן אשר היה מפקד הצבא במזרח התיכון. כן קרא ריינו לשגריר במדריד, פטאן, לשוב ממדריד ולסייע לו בתפקיד שר בממשלה. פטאן היה מראשי התבוסתנים, ואהדתו למארחו במדריד פרנסיסקו פרנקו, ולגרמנים, הייתה מן הידועות. אין זה מקרה שבאותו היום עצמו, נשא לאוואל נאום בבית הנבחרים הצרפתי וקרא להקמת ממשלה בראשות פטאן וויגאן. ב-22 ביוני 1940 חתמו הצרפתים על מסמך הכניעה שנוסח על ידי הגרמנים. המסמך הכריז על 60% משטחה של צרפת כשטח כבוש (המדובר בצפון צרפת ובחוף האטלנטי שהיה דרוש לגרמנים על מנת להמשיך את המלחמה נגד אנגליה). ב-40% הנותרים שלטה ממשלתו של פטאן, כשהבירה החדשה הייתה העיר וישי (פריז הייתה בחלק שסופח לגרמניה). צרפת של וישי הוא כינויה של ממשלת הבובות הכפופה לגרמניה אשר שלטה בדרום צרפת ובמושבותיה של צרפת, בין כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה ב-1940 ובין שחרורה של צרפת על ידי בעלות הברית וכוחות "צרפת החופשית" בפיקודו של הגנרל שארל דה גול בשנת 1944. השם צרפת של וישי לקוח מהעיר הצרפתית וישי, השוכנת דרום-מזרחית לפריז, שהפכה לבירת צרפת לאחר הכניעה לגרמניה. ממשלה זו מהווה כתם על ההיסטוריה הצרפתית, ורבה אחריותה לשואה שפקדה את יהודי צרפת וצפון אפריקה. ערך מורחב – הרפובליקה הרביעית הרפובליקה הצרפתית הרביעית התקיימה בצרפת בין השנים 1946 ו-1958. הייתה זו התקופה שבה הייתה בתוקף החוקה הרפובליקנית הרביעית של צרפת. הרפובליקה הרביעית הייתה, במידה רבה, ממשיכת דרכה של הרפובליקה השלישית, אשר שלטה בצרפת החל ממלחמת פרוסיה צרפת ועד לתבוסה הצרפתית במלחמת העולם השנייה. צרפת אימצה את חוקת הרפובליקה הרביעית ב-13 באוקטובר 1946. במאי 1958 תפסו יחידות מהצבא הצרפתי את השליטה באלג'יריה, ויחד עם מתיישבים צרפתים התנגדו לוויתורים שערכה ממשלת צרפת אל מול המרידה הלאומית באלג'יריה. הממשלה הצרפתית איבדה את השליטה, והגנרל דה גול נקרא להקים ממשלת חירום, על מנת למנוע מלחמת אזרחים. ערך מורחב – הרפובליקה החמישית דה גול החליף את החוקה הקיימת בחוקה אשר חיזקה את מעמד הנשיא, ונבחר לנשיאה הראשון של הרפובליקה החדשה. אל מול התנגדות הצבא וגורמים ימניים קיצוניים, הכיר דה גול בעצמאות אלג'יריה ופתר את המשבר שאיים לפלג את צרפת. 98% #ff1111 #ff7777 עריכהתרבות עריכההמטבח הצרפתי - מטבחים אזוריים המטבח הצרפתי המטבח הצרפתי הוא שם קיבוצי כולל לסגנונות בישול שונים שמקורם העיקרי הוא צרפת, והוא נחשב אחד מבין סגנונות הבישול מהמובילים והמשפיעים בעולם. לערך המלא • לקטגוריית המטבח הצרפתי המטבח הצרפתי לפי אזורים. למידע – לחצו על הלשונית המתאימה. ברטאן נורמנדי איל דה פרנס שמפאן אלזס-לורן בורגונדי סבואה פרובאנס חבל הבאסקים בורדו קרפים במחבת חבל ארץ זה הוא המערבי ביותר בצרפת וגובל באוקיינוס האטלנטי. המאכלים האופייניים לאזור כוללים: דגים ופירות ים הנחשבים כטובים ביותר בצרפת. כבשים בעלות בשר עסיסי מאוד ומעט מלוח מאכילת עשב הגדל ליד הים. קרפים - ברטאן היא מולדתם ואפשר למצוא אותם בכל מקום באזור ובמיוחד קרפים מקמח כוסמת הייחודיים לברטאן. חבל ארץ זה משתרע צפונית-מזרחית לברטאן. אף הוא גובל באוקיינוס האטלנטי וגם הדגים ופירות הים שלו משובחים, אך לא בהם ייחוד האזור. המאכלים האופייניים לאזור כוללים: חמאה ושמנת משובחות ביותר. גבינות עשירות ועתירות שומן כמו קממבר וברי. תפוחים ומוצריהם כמו סיידר אלכוהולי וקלבדוס. מרק בצל פריזאי חבל ארץ זה נמצא מזרחית לנורמנדי ובמרכזו שוכנת פריז. מאכלים אופייניים לאזור: מרק בצל פריזאי קוויאר קפה או לה (קפה בחלב) חבל ארץ קטן מזרחית לאיל דה פרנס הגובל בבלגיה ובו מיוצרת השמפניה. המאכלים האופייניים לאזור כוללים: בף קרבונאד - בקר בבירה בהשפעת השכנה מצפון. מאכלי ירקות שמתאימים לאקלים הקר כמו כרוב, כרישה, אנדיב, תפוחי אדמה וסלק. קיש לוריין אלזס-לורן הוא חבל הארץ המזרחי ביותר בצרפת וגובל בגרמניה, שגם שלטה בו עד מלחמת העולם הראשונה. השפעת המטבח הגרמני ניכרת על המטבח האלזסי, ומאכלים אופייניים לאזור זה כוללים: כרוב כבוש - ומאכלים המבוססים עליו ובראשם השוקרוט, תבשיל המכיל כרוב כבוש ונתחי בשר שונים שחלקם מעושנים. קיש לוריין - פשטידת כרישה בבייקון ושמנת. גווורצטרמינר - יין לבן אזורי. פוט-או-פה - מרק בשר בקאוף - תבשיל קדירה אלזסי המכיל תפוחי אדמה חתוכים, פלחי בצלים, בשר בקר ובשר חזיר ומבושל בבישול איטי. עוף ביין מאכלים אופייניים לאזור זה כוללים: עוף בְּרָס - מדובר בעוף הניזון מגרגרי תירס ולכן בשרו צהבהב ועסיסי. בישול ביין - השילוב בין עוף ברס ליין האדום של האזור הוליד את המתכון לעוף ביין; ביף בורגיניון - תבשיל בשר בקר ביין אדום; אף אן מורט - מנת ביצים מבושלות ביין אדום פונדו בורגיניון - נתחי פילה בקר המטוגנים בשמן עמוק חם על ידי הסועדים ומוגשים עם מגוון רטבים. אסקרגו - שבלולי אדמה הנאכלים בעיקר שלוקים עם חמאה ושום. חרדל דיז'ון פן ד'אפיס - עוגת דבש מתובלת. ג'וז'ייר - פחזניות גבינה פיקנטיות. בוז'ולה - תת-חבל שפעם בשנה בסתיו מוציא יינות אדומים צעירים ומשובחים הנושאים את שם החבל - בוז'ולה נובו. רושטי אזור סבואה ההיסטורי שוכן באלפים הצרפתיים דרומית-מזרחית לבורגונדי וגובל בשווייץ במזרח. הטמפרטורות הקרות באזור הולידו מטבח עשיר ושמן עם השפעות שווייצריות. המאכלים האופייניים לאזור כוללים: חלב ושמנת עשירים מאוד בשומן. תפוחי אדמה מהם מכינים מגוון מאכלים כגון רושטי - לביבת תפוחי אדמה, רקלט - תפוחי אדמה עם גבינה מותכת והאם וטרטיפלט - תפוחי אדמה מוקרמים בגבינת רבלושון ושמנת. פונדו סבויארד, פונדו מהגבינות המקומיות. רטטוי חבל ארץ זה נמצא דרומית לבורגונדי, לחופי הים התיכון כשאיטליה גובלת ממזרח. מטבח האזור הוא ים תיכוני ומזכיר מאוד את המטבח האיטלקי. מאכלים אופייניים לאזור זה: ירקות - פרובאנס מתמחה בתבשילי ירקות שונים ומגוונים ובראשם רטטוי (בתמונה) עשבי תיבול וצרורות עשבי תיבול. חבל ארץ זה הוא המקור לתערובת התבלינים הרב דה פרובאנס. הבויאבז - מרק הדגים ופירות הים של מארסיי. מאפים שונים כגון סוקה העשוי מקמח חומוס ופיסלדייה, הגרסה הפרובנסלית לפיצה. סלט ניסואז שנולד בניס. עוגה באסקית. ארץ הבסקים הוא חבל ארץ קטן בדרום-מערב צרפת לחופי האוקיינוס האטלנטי וגובל בדרומו בספרד. והמאכלים האופייניים לחבל כוללים: פלפלים - טריים, כבושים ומיובשים. עגבניות יחד עם הפלפלים במתכונים רבים ובעיקר ב'פיפראד - תבשיל פלפלים ועגבניות שמשמש כבסיס למתכונים אחרים כמו אומלט פיפראד. פטריות ספ (cepe) ז'מבון קרו - שוקי חזיר מומלחים ומיובשים הנחשבים כמשובחים בצרפת. פלומב - ציפור צייד קטנה בעלת בשר כהה. ברביס – גבינת כבשים. עוגה באסקית - זוהי עוגה עשירה במילוי קונפיטורת דובדבנים או קרם שקדים. קנלה חבל אקיטן, שבירתו היא בורדו, שוכן צפונית לארמניאק ויינותיו הם המוכרים ביותר בעולם. יינות אדומים - המפורסמים ביותר הם שאטו פטרוס, שאטו מוטון רוטשילד, שאטו לאפיט רוטשילד, שאטו לאטור, שאטו או-בריון, שאטו מארגו ושאטו שבאל בלאן, אך יש יקבים מצוינים רבים אחרים. הזנים העיקריים הם קברנה סוביניון, קברנה פרנק ומרלו. רוב היינות הם תערובת של שניים מהם. יינות סוטרן - אלה יינות מתוקים משובחים ביותר הנחשבים כליווי האידיאלי לכבד אווז. בראשם עומד שאטו ד'יקאם. מאפה הנפוץ באזור בורדו הוא קנלה שצורתו כגליל, תוכו רך ובהיר וציפויו כהה ומקורמל. tabBackground:#ff7777;tabBorder:#0000ff;defaultTab:0; עריכההמטבח הצרפתי - מאכלים מאכלים ידועים מהמטבח הצרפתי לגלריית מאכלים ידועים מהמטבח הצרפתי עריכהפוליטיקה וממשל פוליטיקה של צרפת צרפת היא רפובליקה בעלת משטר פרלמנטרי-נשיאותי, בתחילתה היוותה צרפת ממלכה. לערך המלא • לקטגוריית הפוליטיקה והממשל של צרפת ההיסטוריה של צרפת: למידע – לחצו על הלשונית המתאימה. המשטר הצרפתי הנוכחי נשיא צרפת ראש ממשלת צרפת הקונגרס הצרפתי הממשלה הצרפתית מכהנת מתוקף החוקה הצרפתית החמישית של הרפובליקה הצרפתית, שנחקקה ב-28 בספטמבר 1958. אופן הממשל הוא ייחודי, וקרוב להגדרת משטר דמוקרטי נשיאותי. נשיא המדינה - על פי חוקת הרפובליקה החמישית שאושרה ב-28 בספטמבר 1958, עומד בראש המדינה הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות לתקופה של 5 שנים (בעבר היה נבחר ל-7 שנים). תפקיד הנשיא לנהל את ענייני המדינה, לכרות בריתות, לפקד על הכוחות המזוינים של צרפת ולמנות ראש ממשלה. ראש ממשלת צרפת נבחר על ידי הנשיא, ולא על ידי העם או חברי מפלגתו. ראש הממשלה נחשב כשר הבכיר ביותר, וכממלא מקומו של הנשיא, אך סמכויותיו הן מנהליות בעיקרן. עמנואל מקרון, נשיא צרפתי כיום נשיא הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: Président de la République française) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת של צרפת. מקום העבודה של הנשיא הוא ארמון האליזה בפריז. ארבע מחמש הרפובליקות הצרפתיות מאז המהפכה הצרפתית העמידו בראשן נשיא, ובכך הפכו את הנשיאות הצרפתית לעתיקה ביותר הקיימת באירופה. עם זאת, בכל אחת מהרפובליקות ניתנו לנשיא סמכויות אחרות, תפקידים אחרים, וחובות אחרות. כך, למשל, בימי הרפובליקה השלישית היה תפקידו של הנשיא בצרפת (בדומה לזה של נשיא מדינת ישראל), תפקיד טקסי בעיקרו, של ראש מדינה בתואר בעל סמכויות מצומצמות, כאשר עיקר הכוח ניתן לראש ממשלת צרפת. כיום, בימי הרפובליקה החמישית, שחוקתה נתפרה למידותיו של שארל דה גול בימי משבר אלג'יריה שהביא להתמוטטות הרפובליקה הצרפתית הרביעית, לנשיא סמכויות נרחבות ז'אן קסטקס, ראש ממשלת צרפת הנוכחי ראש ממשלת צרפת (בצרפתית: Premier ministre français) הוא השר הבכיר בממשלה שממנה נשיא צרפת על פי חוקת הרפובליקה החמישית של צרפת. על פי החוקה ראש המדינה הוא נשיא צרפת. התפקיד, או תפקיד מקביל לו, היו קיימים גם במשטרים צרפתים קודמים, אך סמכויות ראש הממשלה, ומעמדו, השתנו בהרבה. כך, למשל, בתקופת הרפובליקה השלישית היה ראש הממשלה ראש הרשות המבצעת בפועל, בדומה לראש ממשלת ישראל, ואילו תפקיד הנשיא היה סמלי בעיקרו. בימי הרפובליקה השנייה, הרפובליקה השלישית והרפובליקה הצרפתית הרביעית נקרא ראש הממשלה "נשיא מועצת השרים" (Président du Conseil des Ministres) תואר שקוצר לעיתים ל"נשיא המועצה" (Président du Conseil). ראש ממשלת צרפת גם עומד בראש מועצת המדינה של צרפת, הגם שתפקיד זה משמש באופן סמלי בעיקרו, ומועצת המדינה מנוהלת בפועל על ידי סגן נשיא המועצה. ראש הממשלה הנוכחי הוא ז'אן קסטקס, שהחל את כהונתו ב-3 ביולי 2020. מושב המועצה המחוקקת של צרפת. שוכן בארמון שהיה שייך בעבר לשושלת בית בורבון, על גדות נהר הסן בפריז. הפרלמנט בצרפת, הקונגרס הצרפתי, מורכב משני בתים: הבית התחתון - האספה הלאומית (Assemblée nationale). באספה הלאומית 577 נציגים, הנבחרים ישירות בבחירות אזוריות לתקופת כהונה של עד 5 שנים (הנשיא רשאי להחליט על פיזורה קודם לכן). הבית העליון - הסנאט. בסנאט 346 סנאטורים הנבחרים לתקופה של 9 שנים. משנת 2004 צומצמה כהונת הסנטורים ל-6 שנים, ומספרם הועלה ל-346 בשנת 2011, כדי לשקף את השינויים בדמוגרפיה הצרפתית. הסנטורים נבחרים על ידי המועצות המקומיות ועל ידי חברי האספה הלאומית. tabBackground:;tabBorder:לבן;defaultTab:3; עריכהצבא וביטחון טנק לקלרק תוצרת צרפת לצבא הצרפתי היסטוריה ארוכת שנים, שהשפיעה רבות על מהלך ההיסטוריה הצרפתית. נשיא הרפובליקה הצרפתית הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של צרפת ושל ארסנל הגרעין שלה. מטרות הצבא הן: א. הגנה על השטח הטריטוריאלי של צרפת ביבשה, באוויר ובים; ב. לצד חברותה של צרפת בברית הצפון אטלנטית, נאט"ו, משמש הצבא הצרפתי לשמירה על יציבות גלובלית ופתרון סכסוכים מחוץ. הכוחות המזוינים של צרפת מחולקים לארבעה ענפים: חיל היבשה (Armée de Terre) חיל הים (Marine Nationale) חיל האוויר (Armée de l'Air) הז'נדרמריה (Gendarmerie Nationale) מאז מלחמת העצמאות האלג'יראית היקף הגיוס לשירות חובה הופחת בהדרגה ולבסוף, בשנת 2001, בוטל שירות החובה לחלוטין על ידי ז'אק שיראק. עם צבא שמנה בשנת 2006 כ-779,450 חיילים (259,050 בשירות סדיר, 419,000 בשירות מילואים, וכ-101,400 שוטרי הז'נדרמריה הצרפתית), הצבא הצרפתי הוא הצבא הגדול ביותר באירופה וה-13 בגודלו בעולם במספר חייליו. הצבא הצרפתי הוא השני בפריסתו בכל העולם והשלישי בכמות כלי נשק הגרעיניים בעולם (לאחר ארצות הברית ורוסיה). צרפת היא המדינה שמוציאה את האחוז הגבוה ביותר על ביטחון מבין מדינות האיחוד האירופי (כ-2.6% מהתמ"ג מעט יותר מהממלכה המאוחדת שמוציאה 2.4% מהתמ"ג). כעשרה אחוזים מתקציב הביטחון של צרפת מופנים לתוכנית הגרעין שלה. חלק גדול מהציוד הצבאי הצרפתי מיוצר בצרפת. דוגמאות לכך כוללות את מטוס הקרב דאסו ראפאל, נושאת המטוסים שארל דה גול, הטיל אקסוסט והטנק לקלרק. אף על פי שהיא פרשה מפרויקט היורופייטר צרפת עדיין משקיעה בפרויקטים צבאיים אירופאים כמו האיירבוס A400M. צרפת היא ספקית נשק גדולה ורוב ארסנל הנשק שלה, המבוסס דרך הים והאוויר, חוץ מכלי נשק גרעיניים, ניתנים לייצוא. לערך המלא עריכהכלכלה לקטגוריית הכלכלה של צרפת הכלכלה הצרפתית היא אחת הכלכלות החזקות בעולם. צרפת חברה בארגון המדינות המתועשות (ה-G8) שבו שותפות 8 המדינות המתועשות החזקות בעולם. בשנת 2010 הייתה צרפת הכלכלה השישית בחוזקה בעולם, אחרי ארצות הברית, סין, יפן, גרמניה והממלכה המאוחדת. צרפת הצטרפה ליוזמת האירו יחד עם 10 מדינות נוספות החברות באיחוד האירופי והחליפה את מטבע הפרנק הצרפתי המסורתי שלה באירו האירופי ב-1 בינואר 1999. הכלכלה הצרפתית מורכבת מסקטור פרטי חזק (כ-2.5 מיליון חברות רשומות) והשקעות ממשלתיות גבוהות בסקטורים שונים כמו רכבות דוגמת ה-TGV, ענף האנרגיה (ייצור חשמל), ענף התעופה, חברות תקשורת ורבות נוספות. מאז שנות התשעים החלה הממשלה לרפות את אחיזתה בכלכלה ולהקטין את אחזקותיה בחברות הענק כמו אייר פראנס (חברת התעופה הלאומית של צרפת) ופראנס טלקום (חברת הטלפוניה הגדולה בצרפת ומהגדולות באירופה), וכן באחזקותיה השונות הכוללות חברות ביטוח, בנקים ואחזקות בתעשיות שונות. צרפת מדורגת כיעד התיירות מספר אחד בעולם. בשנת 2007 עמד מספר התיירים במדינה על למעלה מ-80 מיליון, יותר מאוכלוסייתה. לצרפת תעשייה אווירית חזקה בראשות איירבוס והיא בעלת השפעה גדולה על התעופה עולמית. בנוסף, היא המדינה היחידה באיחוד האירופי בעלת נמל חלל (מתקן שיגור לחלל). ההיצע הרחב של שטחים פוריים והסובסידיות גבוהות שהאיחוד מעניק לחקלאים הופכים את צרפת ליצרנית החקלאית הגדולה באירופה. בעוד ששאר מדינות המערב תלויות באנרגיה המבוססת על מחצבים מתכלים, כגון נפט, גז טבעי או פחם, תלותה של צרפת במחצבים אלה מעטה, בשל השקעותיה המאסיביות בתחום הגרעין. כ-78 אחוז (נכון ל-2006) מהחשמל המיוצר בצרפת מקורו בתחנות כוח גרעיניות. השקעות אלו הן הסיבה לכך שצרפת מייצרת פחות פחמן דו-חמצני מאשר שאר שמונה המדינות המתועשות הגדולות בעולם. מסוף מלחמת העולם השנייה השקיעה הממשלה מאמצים לשלב את עצמה עם גרמניה, הן מבחינה תעשייתית והן מבחינה מדינית. כיום יוצרות שתי המדינות את מה שנקרא "כור" של מדינות לשילוב גדול יותר באיחוד האירופי. ב-13 בינואר 2012 איבדה צרפת, לראשונה בתולדותיה, את דירוג האשראי המושלם שלה; על פי דיווח שמסר שר האוצר פרנסואה ברואן הורידה סטנדרד אנד פורס את הדירוג מ-AAA ל-AA+. הערות שוליים עריכהגאוגרפיה תמונת לוויין של צרפת משנת 2002 צרפת נמצאת במערב אירופה על חופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון. היא גובלת בספרד ובאנדורה בדרום, באיטליה, בשווייץ ובגרמניה במזרח, בלוקסמבורג ובבלגיה בצפון. בנוסף יש לה מספר מושבות בצפון אמריקה, באיים הקריביים, בדרום אמריקה, בדרום האוקיינוס ההודי, באנטארקטיקה והגדולה שבהן היא פולינזיה הצרפתית שבאוקיינוס השקט. לצרפת המטרופוליטנית צורת משושה ושטחה 547,030 קמ"ר. יש בה מגוון גדול של סוגי נוף, ממישורים באזורי החוף ועד לרכסי ההרים של האלפים בדרום מזרח, רכס ההרים המרכזי (מאסיף סנטרל) בדרום והפירנאים בדרום מערב. יותר ממחצית שטח הארץ מתחת ל-250 מ' מעל פני הים, ופחות מרבע שטחה נחשב לשטח הררי. הנקודה הגבוהה ביותר באירופה המון בלאן שגובהו 4,807 מטרים מעל לפני הים, נמצא על גבול צרפת ואיטליה. יש בצרפת גם מערכת נהרות נרחבת הכוללת את הלואר, הגארון, הסן והרון, שמפריד בין רכס ההרים המרכזי לאלפים וזורם לים התיכון בנקודה הנמוכה ביותר במדינה, הקָמַארְג. החלק המערבי והמרכזי הם מיוערים מאוד, ויש בהם מפעלים הידרואלקטריים, מקומות מרפא ואתרי ספורט חורף. לערך המלא עריכהדמוגרפיה פריז בצרפת מתגוררים כ-67,106,161 תושבים‏‏ - דירוג 21 בעולם בגודל אוכלוסייה, אולם צפיפות האוכלוסין נמוכה יחסית (104.23 נפש בממוצע לקמ"ר- דירוג 100 בעולם בצפיפות אוכלוסייה) ורוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה עירונית. שיעור הריבוי הטבעי בצרפת נמוך (פחות מחצי אחוז לשנה). הערים הגדולות ביותר בצרפת הן פריז (כ־2.15 מיליון נפש בעיר וכ-12 מיליון אוכלוסייה עירונית), ליון (כ-465,000 נפש בעיר ו-1,650,000 אוכלוסייה עירונית), מרסיי (כ-810,000 נפש בעיר וכ-1,350,000 אוכלוסייה עירונית), ליל (כ-227,000 נפש בעיר וכ-1,000,000 אוכלוסייה עירונית), ניס (כ-347,000 נפש בעיר ו-935,000 אוכלוסייה עירונית), טולוז (כ-432,000 נפש בעיר וכ-880,000 אוכלוסייה עירונית), בורדו (כ-230,000 נפש בעיר כ-800,000 אוכלוסייה עירונית) וננט (כ-281,000 נפש בעיר ו-545,000 אוכלוסייה עירונית), שבהן מתגוררים כ-33% מהאוכלוסייה (סך הכל האוכלוסייה העירונית היא כ-80% מכלל האוכלוסייה). טולוז בצרפת כחמישה מיליון מהגרים, מתוכם בערך לשני מיליון יש אזרחות צרפתית. צרפת היא המדינה שקולטת הכי הרבה פליטים במערב אירופה, כאשר בשנת 2005 היא קיבלה כ-50,000 פליטים. התפלגות אתנית של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי). עריכהיהדות צרפת יהדות צרפת היא קהילת היהודים שהתגוררה ומתגוררת באזורים הגאוגרפיים שזוהו עם צרפת. הקהילה היא מהגדולות, העתיקות והמפוארות שבקהילות היהודים באירופה. תולדות הקהילה כוללות עליות ומורדות ביחס השלטון והחברה ליהודים, לאורך תקופות של סובלנות ושל מתחים לסירוגין. לא פחות מחמישה יהודים או ממוצא יהודי כיהנו בתקופות שונות בתפקיד ראש ממשלת צרפת: לאון בלום (1936–1937, 1938, 1945), רנה מאייר (1953), פייר מנדס פרנס (1954–1955), מישל דברה (1959–1962), ולורן פביוס (1984–1986). לערך המלא • לקטגוריית יהדות צרפת ערכים בנושא יהדות צרפת קהילות יהודיות: יהדות קורסיקה • יהדות אלזס • יהודי האפיפיור • הקהילה היהודית בקרפנטרה • יהדות אלזס ארגונים, תנועות ומוסדות: אוז"ה • אוז'י"ף • הצבא היהודי • מגשימי תקוותנו • קריף • תנועת הצופים היהודיים בצרפת בתי כנסת: בית הכנסת של אינגווילר • בית הכנסת של אלטקירש • בית הכנסת באפרניי • בית הכנסת בוויטרי-לה-פרנסואה • בית הכנסת בשאלון-אן-שמפן • בית הכנסת הגדול של בורדו • בית הכנסת הגדול של בזאנסון • בית הכנסת של וולפיסהיים • בית הכנסת של ריימס • בית הכנסת של ברגהיים • בית הכנסת אגודת הקהילות • בית הכנסת בניי-סיר-סן • בית הכנסת דה לה ויקטואר שואת יהודי צרפת: בית הילדים בשאמוני • גירוש היהודים מפריז (1942) • חוק מעמד היהודים • עלומים • הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים תבנית:סבויה/יהדות צרפת/15 עריכהסמלים לאומיים סמל סמל צרפת הוא מגן זהב רחב עם ראש אריה בצדו הימני וראש עיט בצדו השמאלי הנושא את המונוגרמה RF שמייצגת את שם המדינה – הרפובליקה הצרפתית (République Française). המגן מונח על גבי פסקס המסמל צדק, ענף דפנה המסמל ניצחון וענף אלון המסמל חוכמה. לערך המלא דגל דגל צרפת ( ) הוא טריקולור של פסים אנכיים שווי-רוחב בצבעים כחול, לבן ואדום. הצבעים כחול ואדום שבדגל הם הצבעים המסורתיים של פריז, ואילו הצבע הלבן נוסף לדגל לייצוג הלאום, אם כי ישנה פרשנות שייצג דווקא את המלוכה. הדגל עוצב בידי המרקיז דה לה פאייט ואומץ בתקופת המהפכה הצרפתית. לערך המלא סמלים אחרים סמלים לאומיים: חירות, שוויון, אחווה • מריאן • צלב לורן • קרואסון המנון צרפת המנון צרפת, "המרסייז", הוא שיר לכת לאומי שנכתב בתקופת המהפכה הצרפתית במטרה לעודד את הצרפתים להצטרף למהפכה. השיר הושר לראשונה ברחובות על ידי מתנדבי העיר מרסיי, ומכאן שמו. ‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏ לערך המלא עריכהצרפתים צרפתים, או העם הצרפתי (בצרפתית Français), הוא מונח המתייחס לאזרחי צרפת, או לאנשים שמוצאם מצרפת. מספר הצרפתים (בעלי אזרחות צרפתית) ברחבי העולם, על פי נתוני הבנק העולמי, היה 65,436,552 ב-31 בדצמבר 2011. בעבר אוכלוסיית צרפת הייתה בעיקרה ממוצא קלטי, לטיני וגרמאני, אולם כיום אזרחי צרפת מגוונים יותר וכוללים גם אזרחים רבים שמוצאם מאפריקה ואסיה. עריכהמדף הספרים לספרים נוספים עריכהפורטלים קשורים פורטל פריז פורטל מדינות העולם פורטל אירופה פורטל מלחמת העולם הראשונה פורטל מלחמת העולם השנייה פורטל אוסטריה פורטל אירלנד פורטל גרמניה פורטל בריטניה עריכהקדימה, לעבודה! רוצה לעזור? הנה כמה משימות בהן ניתן לתרום: הציעו רעיונות לקידום הפורטל או רעיונות חדשים למסגרות הקיימות בדף השיחה של הפורטל זקוקים לעזרה? עיינו במדריך הכתיבה המקוצר ובו סיוע והדרכה פשוטה לכותבים מתחילים. עזרה נוספת ניתן לבקש בדלפק הייעוץ או מאחראי הפורטל מעוניינים לכתוב ערך בנושא צרפת אבל אין לכם רעיונות? רוצים לבקש ערך? ברשימה הזו ניתן למצוא 282 קצרמרים שרק מחכים שירחיבו אותם! כל הערכים החסרים שכדאי לכתוב - רשימה אוטומטית שנוצרת על פי אתר ויקינתונים. מהו פורטל? – רשימת כל קטגוריות המשנה והערכים </noinclude>|קישור=צרפת|גבול|35px|צרפת]] הקיסרות השנייה
שטח בעבר	10,416 קמ"ר
אוכלוסייה בעבר	1,125,119 (נכון ל־2008)
דמוגרפיה
דת	נצרות קתולית

סַבוֹיָה (באיטלקית: Savoia, בצרפתית: Savoie – סבואה; בפרנקו-פרובנסאלית: Savouè; בלטינית: Sapaudia) הוא אזור בצרפת. המשתרע באלפים המערביים בין אגם ז'נבה בצפון ודופינה בדרום, הנחלק כיום בין מחוזות צרפת סבואה וסבואה עילית.

אזור סבויה ההיסטורי החל כטריטוריה הפיאודלית של משפחת האצולה של בית סבויה במאה ה-11, כאשר רודולף השלישי, מלך בורגונדיה העניק את תואר האצולה רוזן לאומברטו הראשון, מייסד בית סבויה, ב-1003. שושלת בית סבויה עתידה הייתה להפוך לבית המלוכה האירופאי ששרד במשך התקופה הארוכה ביותר. השליטים לבית סבויה שלטו תחילה על רוזנות סבויה, וב-1416, בעקבות קידום מעמדם לדוכסים, כונה האזור שבשליטתם דוכסות סבויה. שליטי בית סבויה השכילו להגדיל עם השנים את תחום שלטונם שכבר בתקופת רוזנות סבויה כללה אזורים שכיום הם במחוזות אחרים בצרפת ובאיטליה, דוגמת טורינו ושטחים אחרים בפיימונטה, אזור בצפון-מערב איטליה על גבול סבויה. בירת הרוזנות, וגם הבירה הראשונה של הדוכסות הייתה העיר שאמברי בסבויה. ב-1563, הועברה בירת הדוכסות לטורינו.

ב-1714 קודם מעמד השליטים לבית סבויה שוב, כאשר העומד בראש הבית הוכרז תחילה מלך סיצליה, ואחר-כך מלך סרדיניה.

הטריטוריה של סבויה סופחה זמנית לצרפת ב-1792 תחת הרפובליקה הצרפתית הראשונה, בטרם הושבה לממלכת סרדיניה ב-1815. סבויה סופחה סופית לצרפת תחת הקיסרות השנייה ב-1860 כחלק מההסכם המדיני שהושג בין הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי וויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה שהחל את תהליך איחוד איטליה. ויטוריו אמנואלה שמר על שטחיו באיטליה: פיימונטה וליגוריה עבור שושלתו, בית סבויה, בדרך להכתרתו כמלך איטליה.

גאוגרפיה

סבויה שוכנת בין שווייץ, מחוז פיימונטה באיטליה, והמחוזות אן ואיזר בצרפת. שטחה 10,416 קמ"ר ומתגוררים בה, נכון ל-2008, 1,125,119 תושבים. סבויה היא חבל הארץ הגבוה ביותר באירופה. רכסי ההרים העיקריים הם: בצפון, האלפים של סבויה, הכוללים את רכס המון בלאן (גובה 4,810 מטרים); במרכז, האלפים הגראיים (Alpes Grées) הכוללים את מסיב ואנוֹאַז (massif de la Vanoise), ובו ההר גרנדה קסה (Grande Casse‏; 3,855 מטרים) עם מעברי ההרים סן ברנאר הקטן ומון סני; ובדרום האלפים הקוטיים (עם הר תבור הצרפתי (Mont Thabor) בגובה 3,173 מטרים). את החבל חוצים כמה נהרות: אַרְוו (Arve), איזר ואַרְק (Arc), והם יוצרים עמקים עמוקים ונרחבים.

האוכלוסייה דוברת צרפתית. מיעוט דובר את הניב ארפיטנית. התושבים מכונים בצרפת "סבויאר" (Savoyards), אם כי הצורה המועדפת על תושבי החבל היא Savoisiens ו-Savoyen.

אפשרויות התעסוקה המוגבלות בחבל הארץ גרם במשך מאות בשנים לתושבי סבויה הצעירים להגר. כלכלת האזור כיום מבוססת על תעשייה (שעונים ואלקטרוניקה), חקלאות (גפנים, וגידול בקר לבשר, חלב וייצור גבינות) ותיירות (טיפוס הרים, ספורט חורף, לדוגמה בשאמוני ותיירות מרפא, לדוגמה באקס לה בן)

חלוקה מנהלית

בצרפת של ימינו סבויה היא חלק מחבל רון-אלפ. לאחר סיפוחה לצרפת חולקה סבויה מנהלית בין שני מחוזות נפרדים: סבואה וסבואה עילית.

נוף אלפיני של אתר לה סאז (Les Saisies) כפי שנשקף מהר ביזאן (Mont Bisanne)

הבירה המסורתית היא עדיין שאמברי על הנהרות ליס (Leysse) ואלבן (Albane), ובה הטירה של בית סבויה והסנאט של סבויה. בסבויה כלולים שש נפות:

• סבואה פרופרה (Savoie Propre), לעיתים מכונה סבויה הדוכסית, הבירה: שַמבֶּרי
• שבלה (Chablais), הבירה: תונון לי בה (Thonon-les-Bains)
• פוסיי (Faucigny), הבירה: בונוויל (Bonneville)
• טראנטז (Tarentaise), הבירה: מואיטייה (Moûtiers)
• מאוריין (Maurienne), הבירה: סן-ז'אן-דה-מאוריין (Saint-Jean-de-Maurienne)
• ז'נוואה (Genevois), הבירה: אַנֶסי (Annecy)

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

האזור היה מיושב על ידי האלוברוגים, שבט קלטי וצורף לקיסרות הרומית. מקור השם סבויה מלטינית מאוחרת: "סאפאודיה" (Sapaudia) המתייחס ליערות האשוח. שם זה מופיע לראשונה בכתביו של ההיסטוריון הרומי אמיאנוס מארקלינוס (354) על מנת לתאר את חלקה הדרומי של הפרובינקיה "מקסימה סקוואנורום" (Maxima Sequanorum). על פי הכרוניקה הגאלית (Chronica Gallica) של 452 נותק שטח זה מהטריטוריות של בורגונדיה בשנת 443, לאחר תבוסת הבורגונדים בקרב מול פלביוס אאטיוס.

ימי הביניים

ערך מורחב – רוזנות סבויה

במאה ה-8 הייתה הטריטוריה שעתידה להיקרא סבויה חלק מהאימפריה הפרנקית, וכשהאימפריה חולקה על פי הסכם ורדן ב-843 היא הייתה חלק מהממלכה קצרת הימים של פרנקיה התיכונה. עם מותו של לותאר הראשון ב-855, 12 שנים אחר-כך, חולקה פרנקיה התיכונה ללותרינגיה, צפונית לאלפים, ממלכת איטליה דרומית לאלפים, וחלקים מבורגונדיה באלפים המערביים אותם ירש שארל, בנו של לותאר. שטחים אחרונים אלו מרכיבים את חבלי הארץ העתידים: סבויה, ופרובאנס.

מהמאה העשירית למאה ה-14 היו השטחים של סבויה בתוך ממלכת ארל. החל מהמאה ה-11 השתקף כוחו העולה של בית סבויה בגידול המתמשך בטריטוריה רוזנות סבויה שתחת שלטונם בין 1003 ל-1416.

רוזנות סבויה נותקה רשמית מממלכת ארל על ידי קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-1361. היא רכשה את רוזנות ניס ב-1388 וב-1401 היא צרפה את רוזנות ז'נוואה – אזור ז'נבה, למעט העיר עצמה, שנשלטה על ידי נסיך-בישוף, באופן נומינלי תחת שלטונו של רוזן (ומאוחר יותר דוכס) סבויה. כל הבישופים של ז'נבה היו, על פי הסכמה בשתיקה, מבית סבויה. הסדר זה הסתיים ב-1533.

דוכסות סבויה

מפת סבויה במאה ה-16, הקווים הלבנים במפה הגדולה מייצגים את הגבולות המודרניים

ערך מורחב – דוכסות סבויה

ב-19 בפברואר 1416 קידם זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את רוזנות סבויה למעמד של דוכסות, כשאמדאו השמיני, דוכס סבויה הוכתר כדוכס הראשון. מיקומה של סבויה בהרי האלפים הציב אותה בין שני אזורי השפעה, צרפת מחד וצפון איטליה מאידך. סבויה כמעט שלא התפתחה בתקופת הרנסאנס, עריה היו מעטות וקטנות, ועיקר פרנסתה הייתה על חקלאות. למיקומה הגאוגרפי של סבויה הייתה חשיבות צבאית. במהלך המלחמות הבלתי פוסקות בין צרפת לספרד על השלטון בצפון איטליה הייתה לסבויה חשיבות לצרפתים משום שדרכה אפשר היה לפלוש לאיטליה. סבויה הייתה חשובה לספרדים כחיץ בין צרפת לשטחים הספרדים באיטליה. ב-1563 העביר אמנואלה פיליברטו, דוכס סבויה את בירת הדוכסות משאמברי לטורינו, שהייתה חשופה פחות להתערבות צרפתית.

קנטון וו סופח לברן ב-1536, וסבויה הכירה רשמית בשלטון ברן על וו בהסכם לוזאן מה-30 באוקטובר 1564.

ב-1714, כתוצאה ממלחמת הירושה הספרדית הוענקה ממלכת סיציליה לבית סבויה לתקופה קצרה, ואז, לאחר שסיציליה נכבשה על ידי הספרדים ב-1718, ונכבשה שוב על ידי האוסטרים ב-1720, קיבל בית סבויה מאוסטריה את האי סרדיניה כתחליף לסיציליה. החל מ-1723 החלו שליטי בית סבויה להיקרא מלכי סרדיניה, אם כי בירתם נשארה טורינו.

מלחמות המהפכה הצרפתית

סבויה נכבשה בידי הצבא המהפכני הצרפתי ב-1792. חבל הארץ צורף למחוז מון בלאן (département du Mont-Blanc), מחוז צרפתי שהיה קיים בשנים 1792–1815. בעקבות הוצאתו להורג של לואי השישה עשר, מלך צרפת בינואר 1793 פרץ בסבויה מרד. כוחות בית סבויה שכללו את תושבי סבויה, פיימונטה ועמק אאוסטה הצליחו לכבוש את אנסי, אבל הובסו בקרב מריבל (Méribel) ב-13 בספטמבר 1793. סבויה עתידה הייתה להישאר בידי הצרפתים עד 1815.

ב-1798 חולקה סבויה בין המחוזות מון-בלאן ולימן (département du Léman השם הצרפתי לאגם ז'נבה), מחוז צרפתי שהיה קיים בשנים 1798–1813. ב-1801 התנתקה סבויה רשמית מהאימפריה הרומית הקדושה. ברסטורציה הראשונה של 1814 בעקבות התפטרות של נפוליאון הוחזרו כשני שלישים משטח סבויה לממלכת סרדיניה. שליש משטח סבויה, כולל הערים החשובות שאמברי ואנסי, נשאר בצרפת. לאחר שנפוליאון חזר לשלטון לתקופה קצרה בת מאה הימים שהסתיימה בתבוסה בקרב ווטרלו, הוחזר השליש הנותר של סבויה לממלכת סרדיניה בקונגרס וינה במטרה לחזק את סרדיניה כמדינת חיץ על גבולה הדרום-מזרחי של צרפת.

היסטוריה מודרנית

רובר לאופלד לפרנס – נוף בסבויה (מוזיאון לאומנות על שם וולטרס)

מ-1815 ועד 1860 הייתה סבויה חלק מממלכת פיימונטה-סרדיניה.

סיפוח לצרפת

הרפובליקה הצרפתית השנייה ניסתה לספח את סבויה ב-1848. כוחות שנשלחו מליון, פלשו לשאמברי בירת סבויה, והכריזו על סיפוחה לצרפת. השמועה על ניסיון הסיפוח התפשטה ברחבי סבויה, ואיכרים חמושים בקלשונים וחרמשים התרכזו במטרה לעלות על שאמברי. הצרפתים גורשו מהעיר בידי האוכלוסייה המקומית, ורבים מהם נטבחו.

במטרה לכרות ברית כנגד אוסטריה במלחמת לאיחוד איטליה נפגש ראש ממשלת ממלכת פיימונטה-סרדיניה, קמילו בנסו די קאבור ב-21 ביולי 1858 בחשאי עם קיסר צרפת נפוליאון השלישי בעיירה פלומביאר לה בן (Plombières-les-Bains) שבמחוז ווז'. במהלך הדיונים הסכים קאבור למסור את ניס ואת סבויה לצרפת בתמורה לתמיכה צבאית במלחמה המתוכננת כנגד האימפריה האוסטרית. אף שהסכם פלומביאר היה סודי, נחשף קיומו במהרה.

הסכם טורינו שבו סופחו ניס וסבויה רשמית לצרפת נחתם בטורינו ב-24 במרץ 1860. תושבים בנפות הצפוניות של סבויה: שבלה ופוסיי הביעו רצון להסתפח דווקא לשווייץ השכנה, שאיתה היו לנפות הצפוניות קשרים כלכליים עתיקי יומין. על מנת לצמצם את השאיפה להסתפח לשווייץ הכריזה ממשלת צרפת על אזור סחר חופשי ששימר את קשרי המסחר ארוכי הימים הפטורים ממס שבין הקהילות הצפוניות של סבויה לבין ז'נבה. ב-22–23 באפריל נערך משאל עם שבו התבקשו הגברים במחוז לאשר את הסכם טורינו, שפירושו הצטרפות לצרפת או לדחותו. הייתה התנגדות מה לנוסח השאלה במשאל שלא כללה אפשרויות אחרות: הצטרפות לשווייץ, הישארות באיטליה או עצמאות מחודשת לחבל. תוצאות המשאל, על פיו תמכו 99.8% מהנשאלים בהצטרפות לצרפת, גררו האשמות על זיוף תוצאות הבחירות, בייחוד על ידי הממשלה הבריטית, שהתנגדה להתפשטות הטריטוריאלית של האויב הצרפתי המסורתי.

כתב העיתון הטיימס בסבויה ששהה בבונאוויל ב-22 באפריל כינה את ההצבעה "הפרסה הנחותה והבלתי מוסרית ביותר שהתחוללה אי פעם בתולדות העמים" הוא סיים את מאמרו במילים:

אני משאיר לכם להגיע למסקנות בכוחות עצמכם ממסע זה, המראה בבירור מה הייתה ההצבעה בחלק זה של סבויה. ההצבעה הייתה האירוניה המרה ביותר שאי פעם נעשתה על זכות ההצבעה העממית. הקלפיות בידיהם של אותן רשויות שהוציאו את הצווים, שום פיקוח אפשרי; אפילו מתיירים חששו והתחמקו שמא הם ינסו להעמיק בעניין; כל התנגדות הוצמתה באיומים, וכל חופש פעולה ניטל לחלוטין. אינך יכול באמת להוכיח את האופוזיציה על שהחליטה לפרוש מהמשחק, הכוח שפעל נגדה היה גדול מדי. ולכן באשר לתוצאות ההצבעה, אין צורך בכלל להיות מוטרד בגינן, הן תהיינה מזהירות כמו אלו שנערכו בניס. הסכנה היחידה היא שהרשויות בסבויה בקנאותם עלולים להגיע לתוצאות כפי שקרה לצרפתים ב-1852, כשמצאו להפתעתם כי היו יותר פתקים בהצבעה ממספר המצביעים ברשימות.

במכתבו לשגריר בווינה, לורד אוגוסטוס לופטוס (Augustus Loftus), כתב שר החוץ הבריטי ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון "ההצבעה בסבויה ובניס היא פרסה... אנחנו איננו משועשעים או מושכלים".

הסיפוח הוכרז רשמית ב-14 ביוני 1860. שני הסכמים נחתמו בין הקיסרות הצרפתית השנייה ובין ממלכת פיימונטה-סרדיניה ב-23 באוגוסט 1860, וב-7 במרץ 1861, על מנת ליישב את הנושאים הנותרים בהקשר לסיפוח.

חזית טירת שאמברי, מושב הממשל, עברה שיפוץ יסודי לאחר הסיפוח

כתוצאה מסיפוח, קו אסיון שנבנה על ידי איטלקים להגנה מפני פלישה צרפתית נמצא עתה בצרפת והוא מגן על פלישה מצד האיטלקי.

המאה ה-20

ב-1919, בניגוד להסכם הסיפוח, ביטלה צרפת רשמית את הפירוז הצבאי של החלקים בסבויה שעליהם הוסכם בקונגרס וינה, ואת אזור הסחר החופשי – שני חלקים בהסכם הסיפוח שבאופן בלתי רשמי פעלה צרפת בניגוד להתחייבויותיה החתומות לגביהם במלחמת העולם הראשונה. ב-1932 גונתה צרפת על ידי בית דין בין-לאומי בשל אי ציותה לסעיפים בהסכם טורינו הנוגעים למחוזות סבויה וניס.

למשך תקופה קצרה, בשנים 1942–1943 הייתה סבויה תחת שלטון איטליה הפשיסטית תחת בניטו מוסוליני.

במהלך השנים קיבלה המילה "סיפוח" קונטציות שליליות, בייחוד אחרי שגרמניה סיפחה את אלזס-לורן ב-1871, ושמו של התהליך שונה ל"צירוף סבויה לצרפת" (Rattachement de la Savoie à la France) וזה היה המונח בו השתמשו ב-1960, בחגיגות מאה שנים לסיפוח סבויה. דניאל רופּ (Daniel Rops) מהאקדמיה הצרפתית הצדיק את המונח החדש במילים אלו:

סבויה החלה לחגוג את החגיגות ב-1960, המנציחים את מאה השנה של צירופה (rattachement) לצרפת. המילה צירוף (rattachement) מודגשת כאן בכוונה. הסבויארים מייחסים לה ערך רב, וזו המילה היחידה בה הם החליטו להשתמש בטרמינולוגיה הרשמית של חגיגות מאה השנה. בזאת הם צודקים לחלוטין. אתמול נעשה שימוש במונח אחר: סיפוח. בעיון מקרוב זו מונח שגוי. האם נוכל לכנות סיפוח כשאנו מדברים על החלטה שאושרה על ידי 130,889 מצביעים מתוך 135,449? ...סבויה לא סופחה .... אלא צורפה מתוך רצונם החופשי של תושביה.

חבר הפרלמנט פ. טפונייה (P. Taponnier), אמר על הסיפוח:

בשלהי מרץ 1860 נערך טקס האירוסין של סבויה לצרפת בארמון הטוילרי... טקס שהיה ברית של אהבה ונאמנות... היה זה מתוך הסכמה חופשית שהיא (סבויה) נתנה את עצמה לצרפת במשאל עם חגיגי שמנהיגנו אינם יכולים להתעלם מהתנאים או מההתחייבויות. הלוואי שפעמוני ערינו... בסבויה יצלצלו בקול אחד להלל, בחגיגות מאה שנים נהדרות אלו, את ההתחייבות המושלמת של סבויה לצרפת. הסבויארים לא חשו איטלקים. מלבד זאת, הם דיברו צרפתית. עובדה זו מסבירה מדוע בשנים 1858–1859, כאשר החלו להתרוצץ שמועות על ההסכם החשאי של פלומביאר, שבו החליטו נפוליאון השלישי וקאבור על גורלה של סבויה, שהסבויארים בעצמם נטלו את היוזמה לבקש צירוף (rattachement).. [...] צירוף, לא סיפוח [...] הצירוף היה פעולה של רצון חופשי, על פי הסדר הלוגי של הגאוגרפיה וההיסטוריה [...]

יהדות סבויה

המידע המוקדם ביותר על יהודים בסבויה הוא מהמאה ה-13 כשדווח על קהילות בשאמברי, באֶגבֶּל (Aigueblle), מוֹנְמֶליַן (Montmélian) ועוד. היהודים עסקו בעיקר בהלוואות בריבית ובסחר יהלומים. פוגרומים נערכו ביהודי סבויה בעקבות המגפה השחורה ועקב הטפותיו של ויסנט פרר. חלק מיהודי צרפת היגרו לסבויה בעקבות גירוש יהדות צרפת ב-1394, אבל גם בסבויה לא שפר חלקם. ב-1430 הורה אמדאו השמיני, דוכס סבויה ליהודים להתגורר באזורים נפרדים, ולענוד טלאי, וב-1461 גורשו היהודים גם מסבויה, מלבד קהילת שאמברי שגם היא גורשה בראשית המאה ה-16.

פוליטיקה אזורית מודרנית

מאז אמצע המאה ה-20, החלו לצוץ תנועות אזוריות בסבויה, כפי שצצו במחוזות היסטוריים אחרים בצרפת. התנועה האזורית של סבויה (Mouvement Région Savoie) הוקמה בדצמבר 1971 כ"תנועה" (ולא כמפלגה פוליטית מסורתית) התומכת באוטונומיה אזורית. שלא כמו מחוזות היסטוריים אחרים, כולל אלזס וברטאן, סבויה איננה אחד מחבלי צרפת והיא חלק מחבל רון-אלפ. בבחירות המקומיות ב-1996 קיבלה התנועה 19,434 קולות. היא קיבלה רק 4,849 קולות בבחירות האזורית ב-1998. ב-1998 נוסד ארגון בלתי מפלגתי חדש "אני מאמין בחבל סבויה" (La Région Savoie, j’y crois !). הארגון פועל להחלפת מחוזות סבואה וסבואה עילית בממשלה אזורית, נפרד מחבל רון-אלפ, עם אוטונומיה נרחבת יותר.

תנועות בדלניות שוליות קמו בסבויה בעשרים השנים האחרונות, והן מיוצגות בצורה הבולטת ביותר על ידי ה"ליגה של סבויה" (Ligue Savoisienne) שנוסדה ב-1994. בבחירות האזוריות של 1998 הצליח פטריס אבייל מנהיג הליגה לזכות במושב אחד (מתוך 23), והליגה קיבלה 17,865 קולות בני המחוזות יחד. ב-2004 הוקם הארגון "מחכים לחירות בסבויה" (במקור באנגלית Waiting for Freedom in Savoy) שנועד לקדם את מטרת ההיפרדות מצרפת בדרכי שלום עבור צעירים.

על פי סקרים שנערכו בשנת 2000, בין 41% ל-55% מהתושבים הם בעד ההצעה לחבל סבויה נפרד, בעוד ש-19% עד 23% היו בעד התנתקות מצרפת. לקראת סוף 2005 קרא הפולטיקאי הרווה גאימר (Hervé Gaymard), חבר מפלגת האיחוד למען תנועה עממית ושר האוצר לשעבר של צרפת לתת לסבויה מעמד מיוחד, דומה לחבל ארץ, תחת הצעתו "מועצת מדינות סבויה" ('Conseil des Pays de Savoie').

דיונים היסטוריוגרפיים מודרניים

בשנים האחרונות, בעקבות תנועת הבדלנות הזעירה שקמה בסבויה, הוקדשה תשומת לב רבה לבחינת התוקף החוקי של הסיפוח של 1860. הליגה של סבויה, למשל, דוחה את הסכם טורינו ואת משאל העם שבא בעקבותיו כבטל ומבוטל. היסטוריונים מודרניים מסכימים בדרך כלל שאכן היו אי סדרים במשאל העם של 1860, אבל הם גם מאשרים כי האמצעי שהוביל לסיפוח הוא הסכם טורינו ולא משאל העם, שמטרתו העיקרית הייתה להפגין דעת קהל אוהדת בסבויה לסיפוח לאחר החתימה על ההסכם. בריאיון עם העיתון Le Dauphiné Libéré הגדיר ההיסטוריון סילוון מילבק (Sylvain Milbach) מאוניברסיטת סבויה את משאל העם כנפוליוני, אך הוא גם טען שגם משאל עם חופשי והוגן לא היה משנה את התוצאות באופן דרמטי, כיוון שמרבית הסבוארים רצו להיות צרפתים. זו כיום היא העמדה הרשמית של מחוז סבואה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סבויה בוויקישיתוף

• סיפוח סבויה – ציטוטים מעיתונות התקופה (בצרפתית)
• Universal Suffrage under Napoleon III by Adams, Charles Kendall – סקירה ביקורתית של תהליך משאל העם (באנגלית)
• Ligue Savoisienne אתר הליגה של סבויה (באנגלית)
• סבויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)