לדלג לתוכן

אנטואן-אנרי ז'ומיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטואן-אנרי ז'ומיני
לידה 6 במרץ 1779
פאיירן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במרץ 1869 (בגיל 90)
פאסי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Alexander Jomini, Karl Jomini, Adelaida Louisa Jomini עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה בריגדיר גנרל, גנרל חים רגלים (האימפריה הרוסית) עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
המלחמות הנפוליאוניות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • Order of St. George (1854)
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש
  • המסדר הצבאי של מקס יוזף
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
  • אביר בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטואן-אנרי ז'ומיניצרפתית: Antoine-Henri Jomini;‏ 6 במרץ 177924 במרץ 1869) היה היסטוריון צבאי וגנרל בצבא הצרפתי ובצבא הרוסי יליד שווייץ. היה משתתף פעיל במלחמות נפוליון, תחילה בצד הצרפתי ואחר כך בצד בעלות הברית. נודע כהיסטוריון צבאי חשוב במחצית הראשונה של המאה ה-19, והשפיע השפעה רבה על התפיסות הצבאיות שלפני מלחמת העולם הראשונה.

ז'ומיני נולד בשווייץ בשנת 1779 ומגיל צעיר גילה נטייה לחיי צבא. הוא שירת בצבא השווייצרי ובשנת 1801 עבר לפריז, שם עבד כבנקאי ופרסם את חיבורו הצבאי הראשון. הגנרל מישל נה מהצבא הצרפתי, שקרא את החיבור, התרשם מאוד וקרא לז'ומיני לשרת תחת פיקודו. נה אף עזר לז'ומיני להוציא את חיבורו האסטרטגי השני, ולהבאת עותק ממנו לידי נפוליאון שהתרשם ממנו עמוקות. ז'ומיני קודם לדרגת קולונל בשנת 1805 ושירת כשלישו הראשון של נה ולאחר מכן כראש מטהו, אך קידומו לדרגת גנרל נבלם עקב היותו שווייצרי. ז'ומיני, מתוסכל מכך, ערך מגעים עם הצבא הרוסי על קבלת דרגת גנרל רוסי, ובשנת 1813 ערק אל הצבא הרוסי ובו שירת עד סוף ימיו. גם בצבא הרוסי לא זכה ז'ומיני לפיקוד על גייסות בקרב, עקב חוסר האמון שרחשו כלפיו בכירים בצבא הרוסי. ז'ומיני מת בגיל 90 ממגפה.

הגותו האסטרטגית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדע המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שז'ומיני הדגיש כי ניהול המלחמה הוא אומנות ואינו מדע מדויק, התייחסותו של ז'ומיני למלחמה היא כשל טכנאי ולא כשל אומן או פילוסוף. ז'ומני בהתייחסותו למלחמה מנסה לפשט את המלחמה לגורמיה ולהציג דרך שלדעתו תוביל בדרך כלל לניצחון. ז'ומיני ראה במערכה מעין לוח שחמט בו מתנהל משחק עמדתי בין שני כוחות, וכך הוא ניתח קרבות רבים, בעיקר של נפוליאון או פרידריך הגדול. לדעתו, ניתן להגדיר את שטח המערכה כריבוע הסגור מכמה מצדדיו על ידי מכשולים טבעיים ומכמה מצדדיו על ידי בסיסי הצדדים הלוחמים. בהסתכלות כזאת, מופשטת, ניתן לראות בבירור לאן ראוי שיחתור כל צד והיכן הן נקודות התורפה שלו.

עקרונות המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ומיני היה סבור כי ישנם כמה עקרונות קבועים, שמצביא שינקוט בהם בדרך כלל ינצח ומצביא שיתעלם מהם יפסיד. הוא סבר שמדע המלחמה צריך לנסות ולעמוד על אותם עקרונות יסוד שיהוו מעיין מתכון לניצחון. ז'ומיני אף הרחיק לכת וסבר כי ישנו עיקרון בסיסי שחייב לתבטא בכל טקסיסי המלחמה על מנת שיצליחו. את עיקרון זה מנסח ז'ומיני כך: (מועתק מתוך ספרו של יהודה ואלך, בתרגומו של אליקים ואלך):

  1. בעקבות חישוב אסטרטגי להעביר בהדרגה את עיקר כוחות הלוחמים אל נקודות ההכרעה שבזירת המלחמה. להטיל כוח רב ככל האפשר לעבר קווי התחבורה של האויב מבלי לסכן את כוחותיך שלך.
  2. לתמרן כך, שחלק עיקרי זה של גייסותיך יופעל רק מול חלקים קטנים של כוח האויב.
  3. בדומה לכך לכוון על ידי תמרון טקטי באחד מימי הקרב את חלקם העיקרי של כוחותיך אל נקודת ההכרעה שבשדה הקרב או אל מול אותו קטע שבמערך האויב, שיש להכריעו בהתאם לתוכנית.
  4. לנהל את הפעולות כך שריכוזי כוחות אלה לא רק ימצאו בנקודות ההכרעה אלא שיופעלו במרץ ובמתואם כדי שהשפעתם תהיה בו זמנית.

ז'ומיני סבר כי העקרונות האלו הן טרנס-היסטוריים, ואף טבע את המשפט: "השיטות משתנות ואילו העקרונות נשארים בתוקפם".

דעתו של ז'ומיני ביחס לסוגיות אסטרטגיות חשובות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ומיני חילק את המלחמה לשש רמות או ענפים, שאת כל אחד מהם צריך ללמוד בפני עצמו, אף שיש קווים השווים בכולם:

  1. מדיניות המלחמה.
  2. האסטרטגיה
  3. הטקטיקה הגבוהה
  4. התחזוקה
  5. ההנדסה (ביצורים ולחימה כנגד ביצורים)
  6. הטקטיקה הזעירה

ז'ומיני רצה להוסיף את הגורם המוראלי שבמלחמה אך למעשה לא עסק בו בכלל.

על פי תורתו של ז'ומיני, האסטרטגיה היא ראיית הלחימה בכללותה, היא אומנות הזזת הגייסות ממקום למקום, הטקטיקה, לעומת זאת, היא אומנות ניהול הגייסות בקרב עצמו.

ז'ומיני כלל ברכיבי המלחמה את המדיניות אך בניגוד לבן דורו, קלאוזביץ, דגל בעליונותה של המערכת הצבאית על המערכת המדינית. הוא סבר שאסור למדיניות להכתיב למערכת האסטרטגית את דרכה, אלא שהמערכת המדינית צריכה להתאים את עצמה לבעיות האסטרטגיות.

הגנה והתקפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ומיני העדיף את ההתקפה על פני ההגנה. ז'ומיני ציין את הכלל כי רק ההתקפה תניב הישגים, וגם סבר כי ההתקפה היא צורת הלחימה החזקה. בחירתו של ז'ומיני בהתקפה הייתה חד משמעית, את ההגנה הוא שלל באופן מוחלט וראה בה כישלון, הן ברמה הטקטית והן ברמה האסטרטגית, אפילו כשהיא נדרשה ממניעים מדיניים. ז'ומיני בהתאם לאופן ניתוחו את המלחמה כטכנאי, הציג 12 תבניות למתקפה חזיתית ומנה את יתרונותיהן וחסרונותיהן. אמירתו זו של ז'ומיני השפיעה רבות על שיטת הלחימה הצרפתית ערב מלחמת העולם הראשונה, שסברה כי לא משנה מה יעשה האויב חייבים להיות כל הזמן בהתקפה.

לחימה בקווים פנימיים ובקווים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ומיני היה מחסידי המלחמה בקווים פנימיים, הוא סבר כי אחת הסיבות העיקריות שבגינם נפוליאון ניצח הייתה דגילתו שוב ושוב בקווים פנימיים. ז'ומיני ציין כי קווים פנימיים עדיפים על קווים חיצוניים שכן כך ניתן לספק תגבורות ממקום למקום במהירות ולהפתיע את האויב. נקודה נוספת שבגינה עדיפים הקווים הפנימיים על פי ז'ומיני היא בעיית הקשר, לחימה בקווים חיצוניים באופן טבעי מתפרסת על שטח רב והזמן הלוקח לידיעות להגיע מצד לצד הוא גדול מדי, בעיה זאת הפסיקה להפריע עם התפתחות אמצעי התקשורת במאה ה19. ז'ומיני, כשם שעשה בסוגיית ההגנה וההתקפה, דבק בעמדתו עד כדי קיצוניות ושלל מלחמה בקווים חיצוניים מכל וכל.

מלחמה עממית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת פיקודו של הגנרל נה השתתף ז'ומיני במלחמה העממית בספרד והיא השאירה עליו רושם רב. ז'ומיני סבר כי מלחמה עממית תגרום רק נזק לעולם ואסור שירבו מלחמות כאלה שכן מלחמת חורמה המתבססת על אמוציות לאומיות היא מטבעה אכזרית ואינה מתבססת על עקרונות הגיוניים.

לז'ומיני הייתה השפעה רבה על המצביאים והוגי המלחמה שלפני מלחמת העולם הראשונה, בעיקר על הצרפתים שבהם. ז'ומיני נחשב למפרש האסטרטגי החשוב ביותר של נפוליאון וכמי שאי אפשר להבין את קרבות נפוליאון בלעדיו. השיטה האסטרטגית הצרפתית שבתחילת מלחמת העולם הראשונה, שדגלה בהתקפה בכל מחיר ובלא התחשבות במעשי האויב, התבססה רבות על הכרעתו של ז'ומיני כי ההתקפה היא צורת הלחימה החזקה. לאחר מלחמת העולם הראשונה דעכה קרנו של ז'ומיני שכן הוא מתעלם מהגורמים הבלתי ניתנים לחישוב שבמלחמה, וגם מפני ששיטתו ההתקפית נכשלה במבחן מלחמת העולם. היום הוא מוכר יותר כאנטיתזה לקלאוזביץ ופחות כהוגה צבאי חשוב. השפעתו של ז'ומיני על הטקטיקה הייתה חשובה אך זמנית וחולפת.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • י' הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, תל אביב: מערכות, 2003, עמ' 359–363
  • י' ואלך, תורות צבאיות התפתחותן במאות ה-19 וה-20, תל אביב: מערכות, תשל"ז, עמ' 15–30
  • ע' גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, תל אביב: מערכות, 2000, עמ' 71–114
  • * דייוויד זוק ורובין הייאם, קיצור תולדות המלחמות, הוצאת מערכות, 1981, עמ' 145–147

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטואן-אנרי ז'ומיני בוויקישיתוף