ג'ורג' טבורי

ג'ורג' טבורי
Tábori György
לידה	24 במאי 1914; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	23 ביולי 2007 (בגיל 93); ברלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום קבורה	בית הקברות דורותיאנשטאדט
מדינה	הונגריה, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1950
מקום לימודים	אולפן השחקנים
בן או בת זוג	ויוקה לידפורס (1954–1972)
פרסים והוקרה	פרס ביכנר (1992); פרס פטר וייס (1990); פרס הדרמה של מילהיים (1990); מדליית גתה (2000); פרס באפט"א לתסריט הטוב ביותר; העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1997); פרס ארנסט הופריכטר (1987); פרס האמנות של ברלין (1981); Jeanette Schocken Prize (2003); פרס הספרות של קאסל (2001); פרס נסטרוי (2001); פרס ולטר האזנקלבר (1998); פרס קונקורדיה (1998); מדליית קינץ; צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; אות הקצין הגדול המוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית; Jeanette Schocken Prize ;
	http://www.tabori.de/index.htm
	פרופיל ב-IMDb

ג'ורג' טאבורי (בהונגרית: Tábori György;‏ 24 במאי 1914 – 23 ביולי 2007) היה מחזאי, במאי ותסריטאי, יליד הונגריה. יש הרואים בו את גדול מחזאי גרמניה בסוף המאה ה-20.

חייו

ג'ורג' טאבורי נולד לאלזה זיפר ולקורנל טאבורי, עיתונאי במקצועו, בבודפשט, כבן שני למשפחה יהודית מתבוללת. סבו מצד אמו היה רופא ובביתו דיבר הונגרית וגרמנית. עד גיל שבע קיבל חינוך קתולי ואז סיפרו לו הוריו על מוצאם היהודי.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה החליט אביו לשלחו באוקטובר 1932 להכשרה מקצועית במלונאות בברלין. הוא התלמד במלון אדלון ובמלון נוסף, אולם נאלץ לעזוב את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. הוא חזר לבודפשט ועבד כעיתונאי ומתרגם. ב-1936 היגר ללונדון, שם התגורר אחיו הבכור, פאול. בשנת 1941 זכה לאזרחות בריטית ושירת בתחילת מלחמת העולם השנייה במודיעין הבריטי, ובין המדינות הרבות שעבר בהן נכללה גם ארץ ישראל, שבה הכיר את אשתו הראשונה. משנת 1943 עבד במחלקה ההונגרית של ה-BBC.

ב-1947 נסע לארצות הברית לביקור של שלושה חודשים, אך נשאר שם כעשרים שנה. בארצות הברית כתב תסריטים רבים לסרטי קולנוע שהופקו בהוליווד, בהם כאלה שבוימו בידי אלפרד היצ'קוק. כן תרגם לאנגלית מיצירותיהם של ברטולט ברכט ומקס פריש. בשנת 1952 כתב את מחזהו הראשון. בתקופת "ציד המכשפות" נכלל ברשימה השחורה של מקארתי. בשנות השישים עבד בסטודיו למשחק של לי סטרסברג בניו יורק. ב-1968 הוצג בניו יורק מחזהו "הקניבלים", העוסק באסירים באושוויץ האוכלים את חברם כדי לשרוד. השואה היא נושא מרכזי במחזות נוספים של טבורי.

ב-1968 הגיע לגרמניה והשתתף בסימפוזיון על ברכט. בשנת 1971 שב להתגורר בגרמניה המערבית, שם הקים וניהל קבוצות תיאטרון אחדות, ובהן בברמן (1979-1975) ובווינה (1997-1986). בשנים 1978–1999 התגורר במינכן. משנת 1999 פעל והתגורר בברלין.

על עבודתו המחזאית הוענקו לטאבורי מספר פרסים, ביניהם פרס ביכנר בשנת 1992. באוקטובר 2006 העניק לו נשיא אוסטריה עיטור הוקרה על פעילותו בתיאטראות של וינה.

חייו הפרטיים

טבורי היה נשוי ארבע פעמים. ב-1942 התחתן בירושלים עם חנה פרוינד, עולה מדרמשטט. הם התגרשו בשנת 1951. בשנים 1948–1950 התגורר בהוליווד ובתקופה זו ניהל רומן עם השחקנית גרטה גרבו. בשנת 1954 נישא לשחקנית השוודית ויוקה לידפורס (Viveca Lindfors). בשנת 1972 התגרשו בני הזוג. טבורי טען כי הסיבה לגירושין הייתה עבודתו בברלין. בגיל 62 נישא טבורי לאורסולה גריצמכר (Ursula Grützmacher). באותה התקופה התגוררו השניים בברמן. ב-1978 עברו להתגורר במינכן. בשנת 1984 התגרשו. ב-12 בינואר 1985, נישאו טבורי והשחקנית אורסולה הפנר (Ursula Höpfner) בפונדק לחוף אגם שטארנברג.

טבורי נפטר בברלין ונטמן בבית הקברות דורותיאנשטאדט בעיר.

מחזותיו שהוצגו בישראל

אף שמחזותיו עוסקים בנושאים הנמצאים במרכז העניין של תושבי ישראל, ג'ורג' טאבורי כמעט ואינו מוכר בארץ. מחזהו "המסע של אמא טאבורי" הוצג בשנת 1987 בתיאטרון הקאמרי. מחזהו "הקניבלים" הוצג בתל אביב ביוני 2003, על ידי תיאטרון רומני שביקר בארץ. במאי 2004 הוצג מחזהו "הווריאציות של גולדברג" ב"תיאטרון האוניברסיטה" של אוניברסיטת תל אביב. מחזה נוסף שלו, "וייסמן ואדום הפנים", תורגם לעברית בידי פרופ' גד קינר, מאוניברסיטת תל אביב. ב-2011 הוצג מחזה מפורסם שלו, "יובל" על ידי תלמידי הסטודיו למשחק של ניסן נתיב בת"א וזכה לתשבחות גדולות^[^{דרוש מקור]}. כמו כן, באותה שנה, "מיין קאמפף" שלו זכה להפקה מרכזית ובולטת ב"פסטיבל עכו" לתיאטרון אחר, בבימויו של גיל אלון. המחזה זכה בפרסים בפסטיבל ואומץ לאחר מכן על ידי תיאטרון גשר בתל אביב. גיל אלון גם ביים את ההצגה "ואריאציות גולדברג" באנסמבל תיאטרון תמונע ושיחק בתפקיד של אדון-איי. מעונות מלדמנשטראסה (אנ') בווינה בהם התגורר אדולף היטלר בצעירותו שימשו להצגת המחזה בין השנים 2002 ו-2003.

ממחזותיו

"הקניבלים" (1968)
שמחתו של זיגמונד (1975)
המסע של אמא טבורי (1979)
המציצן (1982)
יובל (1983)
מיין קאמפף (1987): עוסק בקשר בין היטלר ובין יהודי בשם שלמה הרצל.
מצדה (1988)
וייסמן ואדום הפנים (1990): מפגש בין יהודי אמריקאי, המבקש להמציא מנוחה נכונה לכד האפר של אשתו, ובין אינדיאני שתקן, הרוכב על גבי פרד.
הווריאציות של גולדברג (1991).
הלילה האחרון בספטמבר (1997).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' טבורי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ג'ורג' טבורי
ג'ורג' טבורי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ורג' טבורי, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ורג' טבורי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ורג' טבורי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ורג' טבורי, באתר Discogs (באנגלית)
ציפי שוחט, מת המחזאי היהודי ג'ורג' טאבורי, באתר הארץ, 30 ביולי 2007
ענת פיינברג, "זה כואב? רק כשאני צוחק: על "מחזאי הקטסטרופות" ג'ורג' טבורי (1914 – 2007), תיאטרון מס' 22
מתוך וריאציות גולדברג, מגרמנית: גד קינר, תיאטרון מס' 22
ג'ורג' טבורי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)