תוצרת הארץ
תוצרת הארץ, או תוצרת כחול לבן, הוא מונח כלכלי, שיווקי ומשפטי, המתייחס לכלל המוצרים המיוצרים באופן חלקי או מלא במדינת ישראל. משרד הכלכלה והתעשייה מגדיר מוצרים אלו ככאלו ש"מחיר המרכיב הישראלי בו, מהווה לפחות 35% וכתוצאה ממנו התקבלו מוצרים אחרים או שונים"[1]. מבחינה חוקית, "חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992", ו"תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), התשנ"ה" 1995", קובעים שבעת ביצוע מכרז, המדינה יכולה לבצע העדפה למוצרים תוצרת הארץ במקרים מסוימים.
השימוש במושג "כחול לבן" לתיאור וסימון תוצרת ישראל נובע מכך שצבעים אלה נחשבים לצבעים הלאומיים של מדינת ישראל.
לפי ד"ר דוד אסף, הגדלת הביקוש למוצרים תוצר הארץ מחזקת את היצרנים המקומיים, מגדילה את פעילותם הכלכלית, מוסיפה מקומות עבודה, מצמצמת ממדי אבטלה בתקופות מיתון כלכלי, ומהווה תרומה משמעותית לשמירת הסביבה[2]. אסף מפרט שמבחינה סביבתית קניית תוצרת הארץ מקטינה את נפח השינוע הימי והיבשתי הבין לאומי, ובכך מצמצמת פליטת גזי חממה, חוסכת משאבי אנרגיה, ומפחיתה ריכוז כלי השינוע בנמלים[2].
ב-2009 התקבלה בממשלת ישראל הצעת מחליטים שנושאה היה תוכנית לקידום תוצרת הארץ. התוכנית כללה הקמת מטה לאומי במשרד הכלכלה בשם "מטה כחול לבן", בשיתוף עם ההסתדרות החדשה והתאחדות התעשיינים בישראל, שתפקידו לקדם קניית מוצרים תוצרת הארץ. המטה מאפשר ליצרני מוצרים שעומדים בדרישתו ובדרישות אחרות של משרדי הממשלה השונים לקדם מכירות של מוצריהם על ידי סימונם בתו "מיוצר בישראל"[3].
ראו גם
לקריאה נוספת
חוק חובת המכרזים, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ מהו מוצר ישראלי ואיך מזהים אותו? באתר משרד הכלכלה והתעשייה
- ^ 1 2 מדריך לקבלן תשומות לבנייה כחול לבן, משרד הכלכלה, 2015, עמ' 4.
- ^ מטה כחול לבן באתר משרד הכלכלה והתעשייה
