מקס ראבה

מקס ראבה
**Matthias Otto (Max) Raabe**
לידה	12 בדצמבר 1962 (בן 62); לינן, נורדריין-וסטפאליה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מוקד פעילות	ברלין
תקופת הפעילות	מ-1985
מקום לימודים	האוניברסיטה לאמנויות בברלין
סוגה	קברט, סווינג
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	גרמנית
פרסים והוקרה	מסדר ההצטיינות של ברלין (1 באוקטובר 2012); פרס האופניים הגרמני - המצטיין לאופניים (2019); טבעת פאול לינקה (2005); דב ברלין (2005) ;
	www.palast-orchester.de/de/
	פרופיל ב-IMDb

הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

מקס ראבה (בגרמנית: Max Raabe; נולד ב-12 בדצמבר 1962) הוא שם הבמה של מתיאס אוטו (Matthias Otto), זמר גרמני המתמחה בביצוע שירים מתקופת רפובליקת ויימאר בגרמניה (שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20) כגון מוזיקת קברט, סטנדרטי ג'אז ושירים מסרטי קולנוע אמריקנים מאותה תקופה.

תולדות חיים וקריירה

נולד בעיר לינן (Lünen) שבנורדריין-וסטפאליה. למד באוניברסיטה לאמנויות בברלין והוכשר כזמר בריטון באופרה. לאחר שנחשף לסרט תיעודי בטלוויזיה שעורר עניין מחודש במוזיקה של הקומדיאן הרמוניסטס (אנסמבל קולי גרמני שפעל בשנים 1928-1934) החל לגלות עניין בסוג מוזיקלי זה. בשנת 1985 יצר יחד עם ארבעה מעמיתיו ללימודים את ההרכב "Palast Orchester". ראבה מצא תקליטים ישנים בשוקי פשפשים וניסה לשחזר עם ההרכב את הסאונד והעיבוד המוזיקלי שלהם. הרכב הלהקה השתנה והתרחב עם השנים, אך הוא כלל תמיד רק גברים ואשה אחת - נגנית כינור ואת ראבה כסולן ומנצח. רוב הביצועים לשירי הקברט הישנים מבוצעים מתוך מבט אירוני.

בנוסף לביצוע גרסאות כיסוי לשירים ישנים, כותב ראבה גם עיבודים בנוסח שנות ה-20 ללהיטים מודרניים כגון שירים של בריטני ספירס, טום ג'ונס ועוד.

ראבה מופיע גם כזמר בסרטים בהם נדרש ביצוע שירים גרמניים מהתקופה כגון ב"מלאך הכחול" עם אוטה למפר ב"דודתו של צ'רלי" ובסרטו של ורנר הרצוג "בלתי מנוצחים" וכן בקולו בפסקולים^[1].

ב-1999 כיכב בגרסת אופרה בגרוש לצד הזמרת נינה האגן. בשנת 2005 הופיע לראשונה עם ה-"Palast Orchester" בקרנגי הול בניו יורק. סיבוב ההופעות של הלהקה באותו אולם ב-2007 הוקלט וראה אור כתקליט Heute Nacht oder nie - Live In New York‏^[2]. בשנת 2010 הופיע בישראל, מסע ההופעות שערך בישראל הוקלט וראה אור כסרט תיעודי^[3].