הגירה

הגירה היא תנועת אוכלוסיה מארץ לארץ ומאזור לאזור.
כאשר יחיד או קבוצת אנשים מעתיקים את מקום מגוריהם מאיזור לאיזור באותה ארץ עצמה מדברים על הגירה פנימית,דוגמא מובהקת היא ההגירה מהאיזור הכפרי אל העירוני. כמו כן מבדילים בין הגירה "פנים יבשתית" לבין הגירה "בין יבשתית", ובין הגירה לצמיתות לבין הגירה ארעית\חוזרת כאשר המהגר שוהה בארץ היעד לתקופה מוגבלת בלבד.

יש המגדירים את מושג ההגירה במשמעות צרה יותר, וכוללים רק את המקרים בהם נעשתה ההגירה מתוך חופש בחירה מסוים של הפרט או הקבוצה. הם לא כוללים את מקרי הגירוש, סחר עבדים, שבייה וכו'. כמו כן הם מגבילים את מושג ההגירה לתנועות של יחידים או קבוצות, ולא של עמים שלמים המעתיקים את מגוריהם במקרי מלחמה או כיבוש ארצות חדשות.

בניתוח המניעים המשפיעים על ההגירה ניכר ההבדל בין גורמי "דחיפה" - נסיבות המביאים את האדם לעזוב את ארצו, לבין גורמי "משיכה" - תנאים נוחים יותר בארץ היעד.
מניעי ההגירה על פי רוב הם כלכליים ועוגנים את הרצון לשפר את איכות החיים. הם באים על רקע של רעב ובצורת, חוסר במשאבים בעקבות ניצול יתר וכו'. בין המניעים הלא כלכליים ניתן לראות לחץ ודיכוי דתי, לאומי, פוליטי וחברתי. ההגירה של בני עמים רבים מאירופה הכבושה בידי הנאצים היא דוגמא לכך.

בתולדות האנושות נודעה להגירה חשיבות עצומה מבחינה דמוגראפית ואתנית, כלכלית, חברתית ותרבותית. ב-400 השנים האחרונות השתנו הרכבי האוכלוסיה ביבשות אמריקה, אוסטרליה, צפון אסיה ובכמה חלקים באפריקה, הם אוכלסו בעיקר בידי אירופאים שסייעו להתרחבות משקי הארצות, להגדלת השוק הפנימי ולגידול מהיר של הייצור. אך בצד תמורות אלו, הגירה מסיבית עלולה לגרום לחוסר במשאבים ולחבלי קליטה קשים, לאינפלציה ולאבטלה.

בתחום החברתי והתרבותי, יוצרת ההגירה מפגשי תרבויות ומקרבת אורחות חיים שונות. לעתים תהליך זה מפרה את החברה אך לרוב יוצר מתיחויות מרובות ומביא אף לתוצאה של הפליות. על המהגר להיתנק, ולו במקצת, מערכי תרבות, לשון ואורחות חייו, תהליך זה כואב ולא בא בקלות, אך הוא הכרחי לשמירה על היציבות התרבותית. במידה וקבוצת המהגרים שווה מבחינה סוציו-אקונומית לאזרחי המדינה, אזי קלים ההבדלים לגישור. אולם במידה והם נחותים מבחינה מעמדית עלולים להיהפך לאובייקטים של ניצול. במידה והם עליונים הם עלולים לטפח יחסי התנשאות כלפי הוותיקים במדינה

ראה גם: הגירה יהודית