לדלג לתוכן

רחמים רון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
רחמים רון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1942 (בן 83 בערך)
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים גיל רון שמע עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחמים רון (נולד ב-1942) הוא רקדן, כוריאוגרף ומורה למחול. את רוב קריירת המחול שלו עשה בלהקת "בת שבע". בשנים מאוחרות יותר עבר לעסוק ביין והוא בעל יקב. כרקדן, חב במידה רבה את הקריירה שלו לשתי נשים בולטות שקידמו אותו ואת כישרונו: בת שבע דה רוטשילד שתמכה בו לאורך חלק גדול מהקריירה שלו, למרות שלא תמיד היה ב"צד" שלה במחול הישראלי, והכוריאוגרפית הנודעת מרתה גרהם, שלמרות חוסר המוכנות הטכנית שלו, התקבל בהמלצתה ללהקת "בת שבע", ושקיבלה אותו ללהקתה בניו יורק והשפיעה עליו עמוקות כרקדן וככוריאוגרף.

ביוגרפיה

נולד ב-1942 בקהיר בשם רחמים שמע. אביו, סיזאר שמע, היה צייר מפריז ואמו אסתר פרדו לוי, במקור ממשפחה ירושלמית ותיקה. עלה לישראל ב-1951 דרך מחנה מעבר במרסיי ומשם עם אמו למעברת טבריה. שכנע את אמו שיצטרף לחברת נוער בקיבוץ שער הגולן, שם גדל בשם רחמים פרדו. החל ללמוד אצל יהודית ארנון בסטודיו למחול בקיבוץ געתון ובאותה תקופה רקד והדריך בתחום ריקודי עם. שירת שלוש וחצי שנים בנח"ל מוצנח ועבד בענף הבננות בקיבוצו, עיסוק שפיתח את חלק גופו העליון. בשנת 1961 נישא למאירה, ילידת קיבוץ שער הגולן מהם נולדו להם שלושה ילדים ליאור, גיל וזוהר.[1] ב-1963 הגיע למבחנים הראשונים של להקת בת שבע שהתקיימו בסטודיו של מיה ארבטובה והתקבל ללהקה למרות שחסרה לו טכניקה בסיסית ביותר במחול מודרני. עד לפתיחת הלהקה ב-1964, למד בלט קלאסי אצל מיה ארבטובה ואצל היינריק נוימן, אימפרוביזציה וכוריאוגרפיה אצל גרטרוד קראוס וטכניקה של מרתה גרהם אצל רינה גלוק. כל זאת, בתמיכה כספית מבת שבע דה רוטשילד.

ב-1964, עם פתיחת חזרותיה והופעותיה של להקת בת שבע, היה רון חלק מגרעין הרקדנים הראשוני של הלהקה.[2] ב-1967 נסע בסיוע מלגה ללמוד בבית הספר של מרתה גרהם שבניו יורק. הוא הצטרף ללהקתה של גרהם ורקד בה בשנים 1968-1967. במסגרת להקתה הופיע בברודוויי ובסיור במקסיקו. ב-1969 חזר לישראל והצטרף שנית ללהקת בת שבע, הפעם כסולן. בתחילת 1971, לאחר סיור הופעות מוצלח של להקת בת שבע בארצות הברית, ערך עמו מגזין המחול הבולט בארצות הברית, דאנס מגזין (אנ'), ראיון מצולם.[3]

ב-1972, לאחר סיור בארצות הברית שבו הייתה לו ביקורת קשה על הניהול האמנותי, הוא פוטר מלהקת בת שבע והצטרף ללהקת בת דור למשך שנה ופרש לאחר שסבר כי אין בלהקה מספיק חופש אמנותי. בשנים 1974-1973 רקד בגרמניה ובשווייץ וכן השתתף כאחד הרקדנים בסרט קזבלן. ב-1975 חזר לישראל ושב לרקוד ב"בת שבע".

ב-1973 החל רון ליצור כוריאוגרפיות. תחילה ללהקת "בת שבע 2", ללהקת המחול הקיבוצית ולתיאטרון "הבימה", להצגה "על קלות דעת וצביעות" בבימויו של עמרי ניצן. ב-1977 יצר את הכוריאוגרפיה הראשונה שלו עבור להקת בת שבע, למחול "פנטזיה". ב-1979 יצר קטע אחד מתוך "קרקס המחולות של סטרווינסקי" ואת "בנות שילה" וב-1989 את המחול "שניים". בשנים 1980-1978, בתקופתו של פול סנסרדו כמנהל אמנותי, שימש רון כמנהל החזרות של הלהקה. הוא פרש ב-1981 לאחר מינויים של רוברט כהן כיועץ אמנותי ומשה רומנו כמנהל אמנותי.[4]

לאחר שפרש מלהקת בת שבע הקים את בית הספר למחול Skanes Dansakademi במאלמו שבשוודיה וניהל אותו עד 1997. בשנים אלו, במקביל, שימש כמורה למחול בלונדון, בניו יורק, בשוודיה ובישראל. בישראל לימד רון בלהקת המחול הקיבוצית, בקריית טבעון, בנתניה ובמקומות נוספים. לאחר שעבר להתגורר בכפר ורדים הקים שם סטודיו לפילאטיס "לגוף ולנפש" וכן יקב בוטיק.

בנובמבר 1997 נישא רון לקתלין מלון, מנכ"לית קרן התרבות אמריקה-ישראל.[5]

ריקודים בהם השתתף כרקדן בלהקת בת שבע

1964

בנות הגן, לונה פארק, מחוללי השחר, שעשועי הדמיון, לתוך המבוך, דרך הלימוד

1965

אדם וחווה, הציידים האגדיים, אוהל המראות, סארְגאסו, נוֹקטוּרן, שעשועי מלאכים

1966

צו הרשות, תהילים, האירוסין, נשים באוהל

1967

שאלה ללא מענה, לשונות אש, בבואות, פרה עיוורת

1968

לא לדעת צללים (איקרוס), תחנות ומפגשים, תפוס את הזוהר הלוהט

1969

תנועות, הגולים, לה מילנצ'י

1970

קונצ'רטו לכלי הקשה, לעת צפייה, הכרם של מרתה, עמי-ים, עמי-יער

1971

תמורה

1972

לנוכח הירח המלא

1975

ליקוי מאורות

1976

דפי אלבום

1977

הר הבשמים, הדיבוק, קשת סביב שכמי

1978

הרהורים על במה פתוחה

1979

קרקס המחולות של סטרווינסקי

1980

קַנטיגָס וצייד המלאכים


קישורים חיצוניים

הערות שוליים