לדלג לתוכן

זארה וגנקנכט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זארה וגנקנכט
Sahra Wagenknecht
וגנקנכט, 2018
וגנקנכט, 2018
לידה 16 ביולי 1969 (בת 55)
ינה, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה מפלגת BSW עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אוסקר לפונטיין (22 בדצמבר 2014–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.sahra-wagenknecht.de
חברת הבונדסטאג
27 באוקטובר 2009 – 22 באוקטובר 2013
(4 שנים)
24 באוקטובר 2017 – 26 באוקטובר 2021
(4 שנים)
26 באוקטובר 2021 – מכהנת
(3 שנים)
22 באוקטובר 2013 – 24 באוקטובר 2017
(4 שנים)
חברת הפרלמנט האירופי
20 ביולי 2004 – 13 ביולי 2009
(5 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זארה וַגְנְקְנֶכְט (בגרמנית: Sahra Wagenknecht; נולדה ב-16 ביולי 1969) היא פוליטיקאית, כלכלנית וסופרת גרמנייה. מאז 2009 היא חברה בבונדסטאג, שם עד 2023 ייצגה את מפלגת די לינקה. בשנים 2015–2019, היא כיהנה כיו"ר הפרלמנט המשותף של המפלגה. ב-23 באוקטובר 2023 עזבה את המפלגה כדי להקים מפלגה בראשותה ב-2024 – מפלגת BSW.[1]

עמדותיה הקיצוניות והפופוליסטיות, הצהרותיה על מזרח גרמניה, הגירה ופליטים ותנועתה הפוליטית אאופשטהן גרמו לה להיות "דמות שנויה במחלוקת".[2][3][4] משנת 2020 ואילך היא פחות פעילה בפרלמנט, אך לעיתים קרובות מתראיינת לתקשורת הגרמנית. היא לא חברה בשום ועדה פרלמנטרית.[5]

בסוף ספטמבר 2023 הקימה את מפלגת BSW, הידועה יותר בשם BSW – Bündnis Sahra Wagenknecht. היא מתמודדת מטעם המפלגה לבחירות הפדרליות בגרמניה ב-2025.

ראשית חייה

וגנקנכט נולד ב-16 ביולי 1969 בעיר ינה במזרח גרמניה.[6] אביה הוא איראני, שהיגר למערב ברלין,[7][8][9] ואמה היא גרמנייה. אביה נעלם באיראן כשהייתה ילדה. סבא וסבתא גידלו אותה עד שנת 1976, אז היא ואמה עברו למזרח ברלין. בזמן שהותה בברלין, היא הפכה לחברה בארגון הנוער הגרמני החופשי (FDJ). היא השלימה את בחינות הבגרות שלה ב-1988 והצטרפה אל מפלגת האיחוד הסוציאליסט (שהייתה אז בשלטון) בתחילת 1989.[10]

בשנת 1990 החלה ללמוד פילוסופיה וספרות גרמנית כסטודנטית לתואר ראשון בינה ובברלין, והשלימה את לימודי החובה, אך לא כתבה תזה משום ש"לא הצליחה למצוא תמיכה למטרות המחקר שלה באוניברסיטת מזרח ברלין הומבולדט". לאחר מכן, היא נרשמה כסטודנטית לפילוסופיה באוניברסיטת חרונינגן, השלימה את לימודיה וסיימה תואר שני ב-1996 עם עבודת גמר. בשנת 2012 סיימה בהצטיינות יתרה תואר דוקטור במיקרו-כלכלה ב-TU Chemnitz, תחת השם "גבולות הבחירה: החלטות חיסכון וצרכים בסיסיים במדינות מפותחות". הוא פורסם לאחר מכן על ידי קמפוס Verlag.[11]

קריירה פוליטית

לאחר נפילת חומת ברלין, נבחרה וגנקנכט לוועד הלאומי של מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי החדשה ב-1991. בנוסף, היא הצטרפה לפלטפורמה הקומוניסטית שלה, מרקסיסטי-לניניסטי.[10]

בבחירות הפדרליות בגרמניה ב-1998, התמודדה וגנקנכט כמועמדת של מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי במחוז דורטמונד, וגרפה כ-3.25% מהקולות. לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי בגרמניה ב-2004, היא נבחרה כנציגת המפלגה לפרלמנט האירופי. אחד מתפקידה בפרלמנט היה שירות בוועדה לענייני כלכלה ומטבע ובמשלחת, וכן באספה הפרלמנטרית האירו-אמריקה הלטינית.[10][12]

לאחר חיבור מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי (PDS) ומפלגת WASG, שיצרו את די לינקה (Die Linke; מפלגת השמאל), שקלה וגנקנכט להתחיל בקמפיין לתפקיד סגן יו"ר המפלגה. עם זאת, מנהיגי מפלגות אחרים כמו לותאר ביסקי וגרגור גיסי התנגדו לרעיון עקב "אהדתה" הנתפסת לגרמניה המזרחית. בעקבות המחלוקת היא הודיעה כי לא תתמודד לתפקיד. וגנקנכט התמודדה על מושב בבחירות הפדרליות ב-2009 בנורדריין-וסטפאליה.[13] ב-15 במאי 2010, היא נבחרה לתפקיד עם רוב של כ-75.3% מהקולות.

בתחילת 2012, העיתונות הגרמנית דיווחה כי וגנקנכט הייתה אחת מ-27 חברי הבונדסטאג של מפלגת השמאל שכתביהם ונאומיהם "נאספו ונותחו" על ידי המשרד הפדרלי להגנת החוקה.[14]

היא הייתה ממקימי תנועת אאופשטהן, תנועת שמאל פוליטית שהוקמה ב-2018.[15] במרץ 2019 הודיעה וגנקנכט על פרישתה מתפקידה הבכיר בתנועה, תוך שהיא מציינת לחצים אישיים בעומס העבודה.

וגנקנכט ב-2011

וגנקנכט נבחרה למנהיגה באופן שותף של סיעת השמאל בבונדסטאג ב-2015, לצד דיטמר בארטש, שירש את המנהיג הוותיק גרגור גיסי. וגנקנכט זכתה ב-78.4% מהקולות.[16] היות שהשמאל היה באותה תקופה האופוזיציה הגדולה ביותר בבונדסטאג, היא הפכה למנהיגה בולטת של האופוזיציה למשך שארית הקדנציה הפרלמנטרית. היא הייתה המועמדת המובילה של השמאל לבחירות הפדרליות ב-2017.[17]

בנובמבר 2019, היא הודיעה על התפטרותה כמנהיגה פרלמנטרית, בטענה לשחיקה.[18] פעילותה בשנים 2017–2019 תועדו בסרט התיעודי משנת 2020 "Wagenknecht" בבימויה של סנדרה קאודלקה.[19]

וגנקנכט מונתה שוב כמועמדת המובילה ברשימת מדינה נורדריין-וסטפאליה של המפלגה בבחירות הפדרליות ב-2021. היא נבחרה מחדש, אך תיארה את תוצאת הבחירות כ"תבוסה מרה" למפלגתה.[20]

התנתקות מדי לינקה

בשל הסכסוכים שהלכו וגדלו בתוך מפלגת די לינקה, וגנקנכט שקלה להקים מפלגה משלה. משנת 2021 היו השערות שהסיעה שלה וסיעות דומות אחרות בתוך די לינקה, כמו השמאל הסוציאליסטי או חוגי קרל ליבקנכט, יתנתקו כדי להקים מפלגה נפרדת.[21][22] המפלגה החדשה הייתה צפויה לנקוט באסטרטגיה שמאלנית-לאומית.

בסוף ספטמבר 2023 ייסדו וגנקנכט ועמיתיה את מפלגת BSW. פירוש השם BSW: "ברית זארה וגנקנכט".[23][24]

באמצע אוקטובר של אותה השנה, הגישו יותר מ-50 חברים בדי לינקה בקשה להרחקתה ממפלגתם. הם טענו כי הם רוצים למנוע מוגנקנכט להקים מפלגה חדשה עם ה"משאבים" של די לינקה.[25] הספקולציות המתמשכות לגבי הקמת מפלגה חדשה וההתפרקות של די לינקה הלחיצו גם את מערכות הבחירות בבוואריה ובהסן.

בינואר 2024, המפלגה החדשה שלה הוקמה רשמית.[26]

עמדות פוליטיות

מדיניות כלכלית

בשנות ה-90 של המאה ה-20, וגנקנכט תמכה בתזות קומוניסטיות כמו אלו של ולטר אולבריכט, לפני שגילתה על עמדותיו של לודוויג ארהארד.[27] וגננקנכט עצמה תיארה את הרעיון שלה לגבי מדיניות כלכלית חדשה כ"סוציאליזם יצירתי" בספרה "חופש במקום קפיטליזם" משנת 2013. בכך היא התכוונה ל"כלכלת שוק ללא קפיטליזם" ול"סוציאליזם ללא כלכלה מתוכננת" והתרחקה מקומוניזם.[28][29] וגנקנכט התייחסה לחלוצי האורדו-ליברליזם, שרעיונותיהם מיוצגים בדרך כלל יותר במפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP). בשנת 2013, במהלך משבר החוב האירופי, הציעה וגנקנכט קיצוץ בחוב וצעדים מסוימים, ולאחר מכן, לסיום משבר האירו, ובמקביל לייצר צמיחה כלכלית ולהסדיר את השווקים הפיננסיים.[30]

לקראת הקמת מפלגת BSW באוקטובר 2023, צוין כי עמדותיה המודרניות של וגנקנכט מדגישות "היגיון כלכלי" ומציבות יסודות כלכליים לפני רווחה חברתית, תוך השוואה של עמדתה לזו של ההמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הדמוקרטית החופשית השמרנית. בריאיון היא תיארה את מטרותיה כמאבק באינפלציה, עידוד ארגונים קטנים ופיתוח טכנולוגיה מקומית, וביסוס סחר יציב עם מגוון רחב של שותפים. היא דחתה בעבר את ההאשמות מכיוון שביקשה להקים גופי בקרה לתעשיות שונות, וציינה כהשראה את רעיונותיה של הכלכלנית מריאנה מצוקאטו (אנ'), שנחשבת גם למקור של שר הכלכלה רוברט האבק.[31]

וגנקנכט דוחה את החזרה לסוציאליזם של מזרח גרמניה. לדעתה, שירותים ציבוריים כמו דיור, חינוך, בריאות, אספקת מים ואנרגיה ועוד צריכים להינתן על ידי המגזר הציבורי על מנת להתגבר על "תכתיבי התשואות ומחירי המניות".[32] וגנקנכט רואה גם על בסיס חוקת גרמניה אפשרויות לסדר כלכלי שונה מעבר לקפיטליזם.[33]

במשך תקופה ארוכה, עד 2010, השתייכה וגנקנכט לשמאל האנטי-קפיטליסטי ולפלטפורמה הקומוניסטית בתוך מפלגת השמאל, שם הייתה גם חברה במועצת התיאום הפדרלית.[34] וגנקנכט "יישמה" את מדיניות הכלכלית של קובה וונצואלה. בהודעה לעיתונות משנת 2006, היא הצהירה כי ”המשך קיומה של המערכת הקובנית מייצג שביב של תקווה עבור אלה מה שנקרא העולם השלישי שהם המפסידים בעולם גלובלי מוכוון שוק ורווח”.[35]

בשנת 2008, היא הגנה על החלטת נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס להלאים את מתקני הפקת הנפט של חברת אקסון מוביל האמריקאית.[36] בשנת 2007, טענה וגנקנכט כי מפלגת השמאל חייבת לחתור למטרות רדיקליות ואנטי-קפיטליסטיות, ובכך להישאר נבדלת מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית המתונה יותר. היא מתחה ביקורת על השתתפותה של מפלגת השמאל בממשלות הקואליציה, ובמיוחד ממשלת ברלין, שעשתה קיצוצים בהוצאות החברתיות והפרטה שירותים מסוימים.[37]

מדיניות חוץ

בשנת 2017, קראה וגנקנכט לפירוק נאט"ו ולהסכם ביטחוני חדש המקשר בין גרמניה לרוסיה.[38][39] לאורך הקריירה שלה טענה וגנקנכט לטובת מערכת יחסים קרובה יותר עם רוסיה. ב-1992, היא פרסמה מאמר ה"משבח" את רוסיה הסטליניסטית.[39]

וגנקנכט הביע תמיכה עזה בעלייתם של מנהיגי השמאל באמריקה הלטינית, כמו הוגו צ'אבס,[40] ובניצחון הבחירות של סיריזה ביוון ב-2015.[41] היא משמשת כדוברת של רשת הסולידריות של ונצואלה – "Avanza", ושימשה ממלאת מקום במשלחת של הפרלמנט האירופי לנירמול היחסים עם מרקוסור.[12]

בשנת 2010, היא סירבה להצטרף למחיאות כפיים סוערות כאשר ראש ממשלת ישראל לשעבר וחתן פרס נובל לשלום שמעון פרס נשא נאום בבונדסטאג ביום השואה.[42][43]

רוסיה ואוקראינה

עמוד ראשי
 ראו גם – הסכסוך האוקראיני–רוסי
וגנקנכט בנאום "לא למלחמות", 2023

לפני פלישתה של רוסיה לאוקראינה, וגנקנכט הגנה באופן בולט על רוסיה ועל נשיאה ולדימיר פוטין, בטענה שבעוד ארצות הברית ניסתה "להעלות באוב" את הפלישה לאוקראינה, "לרוסיה אין למעשה עניין לצעוד לתוך אוקראינה".[44][45][46] לאחר שרוסיה פתחה בפלישה ב-24 בפברואר 2022, טענה וגנקנכט כי שיקול דעתה היה שגוי.[47][48] וגנקנכט התנגדה לסנקציות נגד רוסיה, ובנאום בספטמבר 2022 האשימה את ממשלת גרמניה ב"פתיחת מלחמה כלכלית חסרת תקדים נגד ספק האנרגיה החשוב ביותר שלנו". לפני המלחמה, יותר ממחצית מהגז של גרמניה סופק על ידי רוסיה. בחודש מאי הצביע השמאל בעד סנקציות כלכליות נגד רוסיה.

ב-10 בפברואר 2023, החלה לקרוא למשא ומתן עם רוסיה ולהפסקת משלוח הנשק לאוקראינה. בעצרת שלום הזו בהשתתפותה, ב-25 בפברואר, השתתפו גם קבוצות ימין קיצוני.[49][50]

באביב 2024, היא קישרה המשא ומתן בין אוקראינה לרוסיה אליו קראה עם ההצעה שאוכלוסיית השטחים האוקראינים הכבושים בידי רוסיה תצביע על "אזרחותה במשאל עם" בפיקוח האו"ם. היא גם תיארה כיצד יכול להיראות הסכם שלום, ולא שללה ערבויות ביטחוניות או חובה צבאית לספק לאוקראינה סיוע צבאי אם רוסיה תפר הסכם שלום.[51] היא תיארה את המלחמה באוקראינה כ"מלחמת פרוקסי בין נאט"ו לרוסיה".[52]

בדצמבר 2024 הכריזה וגנקנכט כי היא "מגנה את המלחמה הזו". היא "מחשיבה פוליטיקאים שפותחים מלחמות – וזה חל גם על ולדימיר פוטין – כפושעים".[53]

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

עמוד ראשי
 ראו גם – הסכסוך הישראלי-פלסטיני

במהלך מלחמת חרבות ברזל, תיארה וגנקנכט את רצועת עזה כ"כלא באוויר הפתוח".[54] בראיון באוגוסט 2024 היא הצהירה: ”אני תמיד אגן על זכותה של ישראל להתקיים. [...] אבל מסע ההרס ברצועת עזה חדל מזמן להיות הגנה עצמית”. היא גם הצהירה כי יש צורך בהפסקת אש.[55]

מדיניות הפליטים

בתגובה להתקפות המיניות בקלן ב-2015, קבעה וגנקנכט כי "מי שמנצל לרעה את זכותו לאירוח, ויתר על זכותו לאירוח". הצהרה זו ספגה ביקורת כמעט פה אחד בקרב עמיתיה למפלגה ולקבוצה הפרלמנטרית, אך זכתה לשבחים מכמה ב-AfD.[56]

ב-28 במאי 2016, פעיל מהקבוצה האנטי-פשיסטית "Torten für Menschenfeinde" (תרגום מילולי: "עוגות לאויבי האנושות") הטיח עוגה אל פרצופה של וגנקנכט בישיבת מפלגת השמאל במגדבורג בתגובה לקריאותיה של וגנקנכט להגביל את מספר פליטים. וגנקנכט מתחה ביקורת על מדיניות הפליטים של אנגלה מרקל, בטענה שממשלתה לא סיפקה את רמות התמיכה הפיננסית והתשתית הנדרשת כדי להימנע מהלחץ הגובר על הרשויות המקומיות ושוק העבודה, ובכך החריפה את המתיחות בחברה.[15] היא גם טענה שמדיניותה של מרקל אשמה גרמה לפיגוע הדריסה בברלין ב-2016.[57]

חיים אישיים

וגנקנכט התחתנה עם איש העסקים ראלף-תומאס נימאייר במאי 1997.[58] ב-12 בנובמבר 2011, הפוליטיקאי אוסקר לפונטיין הצהיר בפומבי שהוא ווגנקנכט הפכו ל"חברים קרובים".[59] באותה העת, וגנקנכט ולפונטיין כבר נפרדו מבני זוגם.[60] וגנקנכט התחתנה עם לפונטיין, אשר ממנה ב-26 שנים, ב-22 בדצמבר 2014.[61]

היא אתאיסטית.[62]

ב-2023 העריכה התקשורת את נכסיה של וגנקנכטבכשלושה מיליון יורו.[63] בנוסף לתגמולה הפרלמנטרי, הרוויחה וגנקנכט כ-750,000 על ספריה ב-2023. היא אחת הפוליטיקאיות הגרמניות המרוויחות ביותר בבונדסטאג.[64]

ספריה

  • Kapital, Crash, Krise… Kein Ausweg in Sicht? Fragen an Sahra Wagenknecht, Pahl-Rugenstein, 1998.
  • Die Mythen der Modernisierer, Dingsda, 2001.
  • Kapitalismus im Koma: Eine sozialistische Diagnose Dingsda, 2003.
  • Wahnsinn mit Methode: Finanzkrise und Weltwirtschaft, Das Neue Berlin, 2008.
  • Freiheit statt Kapitalismus: Wie wir zu mehr Arbeit, Innovation und Gerechtigkeit kommen, Eichborn, 2011.
  • Freiheit statt Kapitalismus: Über vergessene Ideale, die Eurokrise und unsere Zukunft, 2012.
  • The Limits of Choice. Saving Decisions and Basic Needs in Developed Countries, Campus, 2013.
  • Kapitalismus, was tun? Schriften zur Krise, Das Neue Berlin, 2013.
  • Reichtum ohne Gier. Wie wir uns vor dem Kapitalismus retten, Campus-Verlag, 2016.
  • Die Selbstgerechten: Mein Gegenprogramm — für Gemeinsinn und Zusammenhalt, Campus-Verlag, 2021.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זארה וגנקנכט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Henley, Jon (23 באוקטובר 2023). "German firebrand politician quits far-left Die Linke to set up her own party". The Guardian. ארכיון מ-28 באוקטובר 2023. נבדק ב-31 באוקטובר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "German Left's Wagenknecht to stand down". Deutsche Welle. 11 במרץ 2019. ארכיון מ-5 בדצמבר 2021. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Germany's political outliers who embarrass their parties". Deutsche Welle. 6 ביולי 2021. ארכיון מ-5 בדצמבר 2021. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Sahra Wagenknecht: the uncompromising face of the Left party". Deutsche Welle. 25 באוגוסט 2017. ארכיון מ-5 בדצמבר 2021. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Dankbar, Christine (2023-10-19). "Folgen einer Wagenknecht-Partei für die Linksfraktion im Bundestag: Aus eins wird drei?". www.fr.de (בגרמנית). ארכיון מ-2023-10-22. נבדק ב-2023-10-20.
  6. ^ "Search for a Member – MEPs – European Parliament". europarl.europa.eu. ארכיון מ-21 בדצמבר 2013. נבדק ב-14 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Is Germany's rising superstar so far left she's far right?". 26 באוגוסט 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Von der Linken zur Parteigründerin: Wagenknechts politische Evolution". 7 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Politiker im Test: Wären wir Freunde, wären wir im gleichen Alter?". 18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 "Kurzbiographie (אורכב 09.10.2007 בארכיון Wayback Machine)" from www.sahra-wagenknecht.de (אורכב 19.07.2011 בארכיון Wayback Machine) (29 June 2007).
  11. ^ Sahra Wagenknecht: The Limits of Choice: Saving Decisions and Basic Needs in Developed Countries. Campus Verlag, Oktober 2013, מסת"ב 978-3-593-39916-4.
  12. ^ 1 2 "Your MEPs : Introduction: Sahra WAGENKNECHT– European Parliament profile". ארכיון מ-2023-10-31.
  13. ^ DIE LINKE.NRW (Party website), ""DIE LINKE. NRW : Bundestagswahl". אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2009. נבדק ב-2009-04-20. {{cite web}}: (עזרה)," (21 April 2009).
  14. ^ jok (22 בינואר 2012). "Geheimdienst: Verfassungsschutz beobachtet 27 Linken-Abgeordnete: Von Sahra Wagenknecht bis Gesine Lötzsch: Mehr als ein Drittel der Linken-Abgeordneten wird nach SPIEGEL-Informationen vom Verfassungsschutz beobachtet, damit gibt es noch mehr Betroffene als bekannt. Die Bespitzelung kostet pro Jahr rund 400.000 Euro, Gregor Gysi nennt das Vorgehen "ballaballa"". Der Spiegel (online). ארכיון מ-29 במרץ 2015. נבדק ב-3 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 Sunkara, Bhaskar; Baltner, Adam (11 באוקטובר 2018). "Standing Up to Merkel". Jacobin. ארכיון מ-24 בנובמבר 2018. נבדק ב-23 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "The Left: Wagenknecht and Bartsch elected parliamentary group chairs". Die Zeit (בגרמנית). 13 באוקטובר 2015. ארכיון מ-5 בדצמבר 2021. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Germany's opposition Left party unveils 2017 candidates". Deutsche Welle (באנגלית). 5 בדצמבר 2016. ארכיון מ-5 בדצמבר 2021. נבדק ב-5 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Sahra Wagenknecht über ihren Burnout: "Da ging nichts mehr"". brigitte.de (בגרמנית). באוגוסט 2019. ארכיון מ-22 בספטמבר 2021. נבדק ב-2021-10-03. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Dell, Matthias (12 במרץ 2020). "Auf der Suche nach Einigkeit". Die Zeit (בגרמנית). ארכיון מ-5 בנובמבר 2023. נבדק ב-5 בנובמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Einschätzung zu den ersten #btw21 Wahlergebnissen (באנגלית), 26 בספטמבר 2021, אורכב מ-המקור ב-2021-12-13, נבדק ב-2021-10-03 {{citation}}: (עזרה)
  21. ^ "In den Startlöchern für die One-Woman-Show". Deutschlandfunk (בגרמנית). 18 ביולי 2023. ארכיון מ-25 באוקטובר 2023. נבדק ב-5 באוגוסט 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "German Left Party plunges into crisis, declares party icon persona non grata". Politico (באנגלית). 12 ביוני 2023. ארכיון מ-5 באוגוסט 2023. נבדק ב-5 באוגוסט 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Rundfunk, Saarländischer (2023-10-18). "Sahra Wagenknecht gründet eigene Partei". SR.de (בגרמנית). ארכיון מ-20 באוקטובר 2023. נבדק ב-2023-10-18. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Sahra Wagenknechts Umfeld drohen Konsequenzen wegen Parteigründungsplänen". Der Spiegel (בגרמנית). 2023-10-13. ISSN 2195-1349. ארכיון מ-19 באוקטובר 2023. נבדק ב-2023-10-18. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Budweg, Alexander. "Linken-Mitglieder wollen Wagenknecht ausschließen". tagesschau.de (בגרמנית). ארכיון מ-20 באוקטובר 2023. נבדק ב-2023-10-18. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Sahra Wagenknecht: German politician launches 'left-wing conservative' party". BBC News (באנגלית בריטית). 2024-01-08. ארכיון מ-2024-01-08. נבדק ב-2024-01-08.
  27. ^ Fiedler, Maria; Lehmann, Timo (2023-10-25). "(S+) Gregor Gysi über Sahra Wagenknecht: »Völlig daneben«". Der Spiegel (בגרמנית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2024-11-13.
  28. ^ Sahra Wagenknecht (2013), Freiheit statt Kapitalismus, München: Deutscher Taschenbuch Verlag, p. 395, ISBN 978-3-423-34783-9
  29. ^ "Von Umsturzgeschrei keine Spur". Deutschlandfunk Kultur. 2011-05-12. נבדק ב-2021-12-26.
  30. ^ Christian Rickens (2012-07-25). "Neue Ideen zur Euro-Rettung: Sahra Wagenknechts erzliberales Manifest". Spiegel Online. נבדק ב-2013-12-08.
  31. ^ "Where Sahra Wagenknecht wants to go". Tagesschau (בגרמנית). 20 באוקטובר 2023. ארכיון מ-20 באוקטובר 2023. נבדק ב-20 באוקטובר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Franz Solms-Laubach (2009-04-29). "Sahra Wagenknecht will die DDR nicht mehr zurück". Welt Online. נבדק ב-2013-12-08.
  33. ^ Miriam Hollstein (2008-05-17). "Sahra Wagenknecht gibt auf". Welt Online. נבדק ב-2013-12-08.
  34. ^ "Wayback Machine" (PDF). 2013-07-27. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 ביולי 2013. נבדק ב-2024-11-13. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Sahra Wagenknecht (2006-02-02). "EU-Politik zu Kuba ist einseitig und ungerecht". sahra-wagenknecht.de (Erklärung zur Abstimmung über den Gemeinsamen Entschließungsantrag der Fraktionen von PPE, PSE, ALDE und UEN zur Haltung der EU gegenüber der kubanischen Regierung). נבדק ב-2013-12-08.
  36. ^ Sahra Wagenknecht (2008-02-13). "Kein Öl für Exxon! Venezuela hat ein Recht auf Vergesellschaftung der Ölindustrie". sahra-wagenknecht.de. נבדק ב-2013-12-08.
  37. ^ "Nicht mitkungeln, sondern kämpfen (אורכב 11.10.2007 בארכיון Wayback Machine)", statement co-signed by Wagenknecht (28 April 2007).
  38. ^ Welle (www.dw.com), Deutsche (17 בינואר 2017). "German opposition leader calls for security union with Russia, dissolution of NATO". DW.COM (באנגלית בריטית). ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ 1 2 Chazan, Guy (2017-02-24). "German political shift favors hard-left icon Sahra Wagenknecht". Financial Times. ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ "Kuba und Lateinamerika agieren selbstbewusster als früher (אורכב 09.10.2007 בארכיון Wayback Machine)" Linkszeitung (10 December 2005).
  41. ^ Sahra Wagenknecht (translated by Victor Grossman) (15 בינואר 2015). "A Crack in Merkel's Power over Europe". Monthly Review. ארכיון מ-4 בפברואר 2015. נבדק ב-2 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Wiesenthal Center accuses German Left of 'fulfilling tradition of hate'". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית). 13 באוגוסט 2019. ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Fischer, Fabian (2018). Die konstruierte Gefahr Feindbilder im politischen Extremismus. Nomos Verlagsgesellschaft (1. Auflage ed.). Baden-Baden. p. 127. ISBN 978-3-8487-5149-5. OCLC 1045336096. ארכיון מ-2023-10-27.
  44. ^ "How Germany helped blaze Putin's path into Ukraine". POLITICO (באנגלית אמריקאית). 2022-02-24. ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "Germany's 'Putin-caressers' start coming to terms with their naivety". The Guardian (באנגלית). 2022-02-28. ארכיון מ-6 באפריל 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Hoyer, Katja (2022-02-22). "Deluded Berlin has finally woken up to the truth about Vladimir Putin". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ "Ukraine conflict: Putin's war prompts dramatic German U-turn". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-02-27. ארכיון מ-28 בפברואר 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ WELT (2022-02-28). "Ukraine-Invasion: Ist Putin ein Kriegsverbrecher, Frau Wagenknecht? – "Ja, wobei …"". DIE WELT (בגרמנית). ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-2022-03-01. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Thousands in Berlin attend 'naive' Ukraine peace rally". DW (באנגלית). 2023-02-25. ארכיון מ-28 בפברואר 2023. נבדק ב-2023-02-28. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Germany: Left Party, Wagenknecht clash after 'peace' rally". DW (באנגלית). 2023-02-27. ארכיון מ-28 בפברואר 2023. נבדק ב-2023-02-28. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ "Sahra Wagenknecht zu AfD: Alice Weidel vertritt keine rechtsextremen Positionen". FAZ.NET (בגרמנית). 2024-02-24. נבדק ב-2024-12-19.
  52. ^ Daniel, Isabelle (2024-06-13). "Bündnis Sahra Wagenknecht: Sahra Wagenknecht verteidigt Boykott von Selenskyj-Rede im Bundestag". Die Zeit (בגרמנית). ISSN 0044-2070. נבדק ב-2024-12-19.
  53. ^ "Sahra Wagenknecht: BSW-Politikerin bezeichnet Wladimir Putin als Verbrecher". Der Spiegel (בגרמנית). 2024-12-19. ISSN 2195-1349. נבדק ב-2024-12-19.
  54. ^ Scally, Derek (23 באוקטובר 2023). "German Linke rebel walks out to form new left-wing populist party". The Irish Times. ISSN 0791-5144. ארכיון מ-24 באוקטובר 2023. נבדק ב-24 באוקטובר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Germany's Wagenknecht rejects claims she stirs up anti-Israel hatred". Yahoo News. DPA. נבדק ב-16 באוקטובר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "Ärger um Sahra Wagenknecht". Der Tagesspiegel Online (בגרמנית). ארכיון מ-18 ביולי 2021. נבדק ב-18 ביולי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ Wilde, Florian (26 בינואר 2017). "In Defense of Die Linke". Jacobin. ארכיון מ-24 בנובמבר 2018. נבדק ב-23 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Betrugsverdacht – Ermittlungen gegen Sahra Wagenknechts Ehemann (אורכב 02.03.2010 בארכיון Wayback Machine)," Der Spiegel (19 December 2001).
  59. ^ Wehner, Markus (12 בנובמבר 2011). "Linke Liebe: Lafontaine und Wagenknecht ein Paar". faz.net. ארכיון מ-2023-10-26. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ "Lafontaine stellt Wagenknecht als seine Freundin vor". Süddeutsche Zeitung. 12 בנובמבר 2011. ארכיון מ-13 בנובמבר 2011. נבדק ב-12 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Geheime Hochzeit: Oskar Lafontaine und Sahra Wagenknecht haben geheiratet (אורכב 20.09.2020 בארכיון Wayback Machine) (Secret wedding: Oskar Lafontaine and Sahra Wagenknecht got married, German article on www.faz.net, 22 March 2015)
  62. ^ http://www.sahra-wagenknecht.de/de/article/7.das_leben_leben.html (אורכב 06.10.2017 בארכיון Wayback Machine) Interviewer: "Gibt es bei Ihnen auch ab und an Zweifel am Atheismus? (Do you doubt your atheism from time to time?)" Sahra Wagenknecht: "Eigentlich nicht. (Not really.)"
  63. ^ "Sahra Wagenknecht: So viel Geld hat sie jeden Monat zur Verfügung". Ohmymag Deutschland (בגרמנית). 2023-07-29. ארכיון מ-2023-04-17. נבדק ב-2024-01-09.
  64. ^ Asim, Noor (2023-12-28). "Sahra Wagenknecht Vermögen". Promi Medien (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2022-10-03. נבדק ב-2024-01-10.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זארה_וגנקנכט&oldid=40269370"