יהודה אראל
יהודה אראל (פוגץ') (2008-1925 נולד בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי. היהבפלמ"ח ובמלחמת העצמאות נפצע קשה ואיבד את מאור עיניו. לאחר זמן שב לראות, אך נשאר כבד-ראייה.[1]
כחבר בפלוגה המיוחדת של הגנה באיזור תל אביב, ירה אראל ב-22 במרץ 1946 למוות בגוטהילף וגנר, נ שהתנכלו לישוב היהודי. נציג המפלגה הנאצית בארץ ישראל, שייצר במפעל המתכת שלו נשק לכנופיות הערביות ועל קיר ביתו התנוסס מכתב ברכה אישי מאדולף היטלר. [2]
מדריך נוער שוליים
אראל היה למדריך נוער, שפעל בקרב ילדים ובני-נוער עזובים באיזור שנקרא אז השטח הגדול והיה מאוכלס במשפחות עולים מארצות האיסלם, בעיקר טריפולי ותימן ואחרות. התסכול בקרב הצעירים גרם לתסיסה והחשש מהתפרעויות בנוסח ואדי סאליב בחיפה היה רב.
אראל פילס לו דרך אל לבות הנערים באמצעות אבותיהם, שמרותם כראשי המשפחה לא נשחקה. הוא גייס את בני הנוער לפינוי וניקוי אולם בבית מוזנח, ישן-נושן, והכשיר אותו בעזרתם למועדון, שבפתחו תלה שלט "בית תרבות". אל מועדון זה הביא רדיו ישן ועיתונים מצויירים והסביר לתושבי המקום, בערבית, שמקום זה הוא ביתם. התושבים, שהבינו כי אינם נדרשים לשלם תמורת השהות במועדון, החלו לפקוד אותו, עם קומקומי קפה ובקבוקי עראק.[3]
אראל נהג להתלבש כבן המקום, ואף משח את שערו בברליאנטין, כתב מכתבים לטריפולי למען המקומיים וקרא לפניהם את המכתבים שקיבלו. המשטרה, שהתקבלה תחילה בעוינות ובחשש, הבינה את ערך המועדון והסתפקה בסיורים לשמירה בלי להפריע לבאי המקום. בני הנוער, שבאו תחילה מתוך סקרנות בעקבות הוריהם, התרגלו להכין את שיעוריהם במועדון השקט והמסודר. אראל הביא בני נוער מתל אביב לעזור למתקשים בלימודים, וכשנתקל בקבוצת נערים קשים במיוחד, פתר את בעייות ההסתגלות שלהם, שבאו לביטוי בגרימת נזקים ואף נסיונות הצתה, בהקמת קבוצת כדורגל. הנסיון עלה יפה, ולאחר חששות רבים, יצאה הקבוצה להתחרות בקבוצות אחרות. נערים אלה, שלא נמצא להם מקום במועדון הקיים, התגייסו מטעם עצמם לנקות חורבה ולהכשיר אותה למעדון משלהם. כאשר נודע למשטרה, ששלושה עבריינים מסתתרים בשטח הגדול, שיכנע אראל את שחקני הכדורגל לחפש ולמצוא אותם, כדי שלא יצביעו עליהם בקבוצות האחרות כמי שמסייעים לעברינים. הנערים איתרו את העבריינים, שיכנעו אותם להסגיר את עצמם למשטרה, וזו עמדה בדיבורה והתייחסה אליהם בסלחנות. בהמשך נקרא אראל לעבוד עם נוער בכפר שלם.
יהודה אראל כתב סדרת ספרים לילדים, והצייר מנשה קדישמן אייר אותם.[4]
אות כבוד
באוקטובר 1984 קיבל יהודה אראל אות כבוד גרמני על עשריפ וחמש שנים של קשרי תרבות בין ישראל לגרמניה והבאת קבוצות של בני נוער ממדינה זו לזו. טקס הענקת האות נערך בחצר הסטודיו של קדישמן ברחוב ארלוזורוב בתל אביב.[5]
קישורים חיצוניים
- קברם של בני הזוג אראל
- הספריה הלאומית, ספרי יהודה אראל