יהודה אריה ממודנה
 | |
| רבי יהודה אריה ממודנה, הרב אינו חובש כיפה על פי פסק שלו הציור פורסם על ידו בספר באיטלקית שנדפס ב-1638 | |
| לידה |
23 באפריל 1571 ונציה, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 1648 (בגיל 76) ונציה, הרפובליקה של ונציה |
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה |
| תקופת הפעילות |
? – 21 במרץ 1648 |
| רבותיו |
שמואל בן אלחנן יעקב ארקיוולטי |
  | |
ר' יהודה אריה ממודנה (מוכר גם בראשי התיבות ריא"ם; כ"ח בניסן של"א, 23 באפריל 1571 – כ"ז באדר ת"ח, 21 במרץ 1648) היה רב, דרשן, סופר, משורר ומגיה ספרים.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודה אריה נולד בוונציה ליצחק ולרחל דיאנה מהעיר מודנה במחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה, נצר למשפחה יהודית מכובדת שגורשה מצרפת והתיישבה בעיר מודנה. בילדותו נודע יהודה אריה כעילוי, ובגיל שנתיים וחצי קרא את ההפטרה בבית הכנסת המקומי. כשמלאו לו שלוש שנים ידע לתרגם קטעים מן התורה לאיטלקית. כשהיה בן עשר למד תורה בפדובה, ומאוחר יותר הרחיב את ידיעותיו גם לספרות איטלקית, מוזיקה, משחק וריקוד. בגיל תשע-עשרה נשא לאישה את בת דודתו, רחל. רוב חייו עברו עליו בסבל רב - הוא התמכר להימורים והפסיד את כל כספו, מבין שלושת בניו האחד מת, השני נרצח, והשלישי נסע לברזיל וחזר רק אחרי מות אביו. אשתו רחל חלתה במחלת נפש קשה.
היה תלמידו של הרב שמואל יהודה קצנלבוגן (המהרשי"ק) ושל רבי שמואל בן אלחנן יעקב ארקיוולטי מחבר הספר "ערוגת הבושם". עבד כמורה, ובגיל 23 מונה לדיין ודרשן בעירו ונציה וכן כיהן כראש הישיבה הכללית של ונציה. נודע כדרשן מצוין ולדרשותיו הקשיבו גם גוים. עסק בהוראה שנים רבות, ועם תלמידיו הרבים נמנו גם נוצרים. אחד מתלמידיו הבולטים היה רבי שאול לוי מורטרה, לימים רב הקהילה ואב"ד באמשטרדם[1]. מלבד עיסוקיו של מודנה בתחומי היהדות, עסק גם במקצועות חופשיים, והיה מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה בגטו של ונציה.
רבי יהודה אריה ממודנה נפטר בעירו ונציה בכ"ז באדר ה'ת"ח (1648).
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל 13 (לפי עדות עצמו) כתב חיבור משעשע נגד הימורים בשם סור מרע המציג דיאלוג בהלכה, בהגות, בספרות ובפלפול בין שני חברים - אלדד ומידד: האחד מרבה להמר, ואילו השני מנסה להניאו מכך. בחיבור זה מתגלה כתיבתו המשחקית של ריא"ם שתלווה אותו לאורך כל כתיבתו. הרבה לעסוק בפולמוס עם נוצרים, ובתחום זה כתב את ספרו מגן וחרב (אולם נמנע לקחת חלק פעיל בויכוח פדובה). עסק גם בסמכותה ובאמינותה של התורה שבעל פה, בתחום זה כתב את הספר שאגת אריה נגד החיבור האנטי-רבני "קול שחל" (אותו כינה "קול סכל")[2] ואת המאמר מגן וצנה נגד טענות אוריאל אקוסטה. האמין במיסטיקה ובאסטרולוגיה, אך התנגד בחריפות לקבלה; בתחום זה כתב את הספר ארי נוהם וכן ספר בשם בן דוד נגד האמונה בגלגול נשמות.
"ארי נוהם" שנכתב בשנת 1639, היה החיבור השני שהוקדש כולו לביקורת הקבלה והזוהר (באופן חלקי קדם לו "בחינת הדת" של ר' אליהו דלמדיגו). המניע המרכזי להתרחקותו של רבי יהודה אריה די מודינה מהקבלה ולכתיבת הספר היה הגושפנקא שהמיסטיקנים הנוצרים לקחו מהקבלה ומספר הזוהר לבניין שיטתם בקבלה נוצרית[דרוש מקור]. את הספר כתב בעבור ר' יוסף חמיץ, שהיה אחד מתלמידיו. בספר מתח רבי יהודה אריה די מודינה ביקורת קשה על הקבלה, וטען כי ספר הזוהר הוא זיוף מאוחר בעל תכנים פסולים. וכך כתב: "שהוא חבור חדש ולא מקובל, ואינו מרשב"י ולא מתלמידיו, רק המצאת איזה אחד מן האחרונים"[3]. בספר הוא עמד על סימני איחור בזוהר, אי-דיוקים כרונולוגיים, הבאת תפילות מאוחרות, והוכחות לשוניות לטענותיו.
כמו כתבי פולמוס אחרים שלו, כך גם ספר זה לא יצא לאור אלא לאחר פטירתו, אולם הוא עשה רושם בציבור ורבנים שונים יצאו להגן על הזוהר והקבלה מפני טענותיו. לדוגמה הרמח"ל בחיבוריו "חוקר ומקובל", "מאמר הוויכוח" ו"מלחמת משה", שהמחקר זיהה כמענה לטענותיו[4]. וכן הרב יצחק אייזיק חבר בספרו "מגן וצינה" והרב אליהו בן-אמוזג בספרו "אימת מפגיע על אר"י" התמודדו עם טענותיו.
הדפסת הספר נתעכבה עד לשנת 1840. עם צאתו לאור, השתמשו בו אנשי תנועת ההשכלה כנשק נגד המסורות המיסטיות הקבליות, שנתפסו בעיניהם כנחותות. בהקדמתו של יצחק שמואל רג'יו לספר "ארי נוהם" כתב:
"קח לך את הספר הזה כארי ינהום לפניהם תועבותם ויגד לעמך פשעם ואת בני ישראל חטאותם. אותו תשים לפניהם למען יבשו ויכלמו מאשר המה עושים (...) אף ידי תכון עמו לרדוף ולהשיג כל משאות שוא ומדוחים המחבלים (...) אמחצם ולא יוכלו קום ואזרם כקש לפני רוח"[5].
בתיווכו של משכיל יהודי אירופאי, הגיעו שניים מכתביו של די מודינא כנגד הקבלה גם לידיעתם של כמה מתלמידי החכמים של העיר צנעא שבתימן, ובראשם הרב יחיא קאפח.[דרוש מקור] חיבורים אלה השפיעו על הרב קאפח השפעה גדולה עד כדי הקמת תנועת דור דעה, על כתבים אלו הִרבה להסתמך בחיבורו כנגד הקבלה 'מלחמות השם'. כאשר שלח הרב קאפח את ספרו לירושלים לעיונו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, השיב לו הרב קוק כי עיקרי טענותיו כנגד הקבלה וספר הזוהר כבר הושמעו מימים ימימה, ונראה שבכך התכוון, בין השאר, לחיבוריו של די מודינא. הרב קאפח השיב לרב קוק תשובה ארוכה ומפורטת, בה הוא מבסס את טענותיו מתוך ראיות מהתנ"ך והתלמוד והמדרשים, ולא על חיבורי די מודינא.
בשנת 1998 מלאו 350 שנה לפטירתו של די מודינא. לציון המאורע ערך מכון בן צבי בשיתוף "המכון לחקר יהדות איטליה" של "חברת יהודי איטליה" בירושלים, כינוס מדעי בינלאומי. ההרצאות שנאמרו בכנס פורסמו בספר אריה ישאג (2003).
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סוד ישרים (ונציה 1594) - מאה חידות וכמה סגולות, נדפס עם שמו בר"ת.
- תפילות ישרים (ונציה 1596) - בקשות אסטרולוגיות.
- סור מרע (ונציה שנ"ו - 1596) - מאמר על האיסור לשחק משחקי קלפים. מאמר זה הוא כתב בגיל 13 שנה בלבד.
- צמח צדיק (ונציה 1600) - על מוסר ועבודת נפש.
- מדבר יהודה (ונציה 1602) - ספר דרשות.
- מאמר לב האריה (ונציה 1612) - "ילמד ... לעזור הזיכרון בכל החכמות ועסקי בני אדם".
- גלות יהודה (ונציה 1612) - להוראת המקרא, התפילה ודברי חז"ל.
- צרי לנפש ומרפא לעצם (ונציה 1619) - תפילות לחולים ולמתים.
- בליל חמיץ (ונציה 1624) - לכבוד רבי יוסף חמיץ.
- בית לחם יהודה (ונציה 1625) - מפתח למאמרי חז"ל בעין יעקב.
- בית יהודה (ונציה 1635) - פירוש ל"עין יעקב (ספר)". מכונה גם הבונה.
- תולדות מנהגי היהודים (פריז 1637 בצרפתית; ונציה 1638 באיטלקית; וינה תרכ"ז בעברית. תרגם שלמה ראבין). הספר נכתב באיטלקית עבור קוראים לא יהודים. בעברית נקרא שולחן ערוך על חוקי היהודים למנהגי חייהם.
- פי האריה (ונציה 1640) - מילון איטלקי - עברי למילים הקשות בתנ"ך.
- ספר אור טוב, לחנוך לנערים על פי דרכם בלשון לעז (אמסטרדם 1675) - מלון עברי - ספרדי באותיות עבריות.
- ארי נוהם (לייפציג 1840) - מחקר היסטורי על הקבלה, מהדורת י. פירסט.
- שאגת אריה (גוריציה, 1852) נגד טענות של קראי, מהדורת י. ש. ריגייו
- ספר בן דוד, והוא מאמר נגד אמונת גלגול הנפשות, בתוך ספר: אליקים כרמולי, אליעזר אשכנזי מתוניס (אנ') (ע), טעם זקנים, פרנקפורט אם מיין, תרט"ו/ 1854, עמ' סא.
- מאמר מגן וצנה (ברעסלוי תרט"ז) - תשובה לאוריאל אקוסטה, מהדורת אברהם גייגר.
- כתובות למצבות - לוחות אבנים (פרנקפורט 1881), מהדורת א. ברלינר
- כתבי הרב יהודה אריה ממודינא (בודפשט, תרס"ו - 1904) מהדורת ד"ר יהודה בלוי.
- חיי יהודה (קיוב תרע"ב - 1911) אוטוביוגרפיה, מהדורת א. כהנא.
- דיואן (פילדלפיה תרצ"ב - 1932) מהדורת ש. ברנשטיין.
- שאלות ותשובות זקני יהודה, יוצאות לאור על פי כתב יד יחיד בעולם בתוספת מבוא והערות מאת שלמה סימונסון, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז.
- מגן וחרב - חבור נגד הנצרות (1960) יוצא לאור בפעם הראשונה על ידי שלמה סימונסון, ירושלים: הוצאת "מקיצי נרדמים", תש"ך.
- יהודה אריה ממודינא - לקט כתבים, ההדירה וצירפה מבוא והערות פנינה נוה, ירושלים: מוסד ביאליק, ספריית דורות, תשכ"ח - 1968.
- אגרות רבי יהודה אריה ממודינא, ההדיר על פי כתבי יד יעקב בוקסנבוים, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ד - 1984.
- פרשת הכסף - קובץ בפרשנות המקרא, נותר בכתב יד. כרטיס הספר באתר הספרייה הלאומית.
- כף-נחת - פירוש למסכת אבות, אותו כתב כהשלמה לספר "כף נחת" על המשנה מרבי יצחק גבאי, שנדפס בהגהתו בוונציה, ה'שע"ד (1613/1614).
כמו כן חיבר פיוט יום זה יהי משקל ליום כיפור קטן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ש. ברנפלד, "יהודה אריה מודינא", בני עליה, ספר שני, תל אביב: תרצ"א, עמ' 1 - 51 (נדפס לראשונה בכתב העת "שלח", כרך כ"ח).
- בנימין קלאר, "שאגת אריה על קול סכל", מחקרים ועיונים, תשי"ד, עמ' 357 - 378.
- כתבי יהודה אריה מודינה ויוסף שלמה דלמדיגו - פרקים נבחרים, חומר קריאה לתרגיל של ד"ר שמואל ורסס, ירושלים: הפקולטה למדעי הרוח - החוג לספרות עברית, תשי"ח - 1957.
- אפרים שמואלי, בין אמונה לכפירה : ר’ יהודה אריה מודינא ואוריאל אקוסטה - פרשה בתולדות האפיקורסות בישראל, תל אביב : מסדה, תשכ"ב.
- ישראל רוזנצווייג, הוגה יהודי מקץ הרנסאנס, יהודה אריה מודינא וספרו 'מדבר יהודה', מרחביה ותל אביב: ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשל"ב - 1972.
- דוד מלכיאל (עורך), אריה ישאג, ר’ יהודה אריה מודינה ועולמו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ומכון בן צבי, תשס"ג-2003.
- שרגא בר און, "שאלה של מזל"(הקישור אינו פעיל), דרשוני 2, תש"ע (2010)
- ורד טוהר, "'צמח צדיק' ליהודה אריה מודינה: תוכן, מבנה, משמעות, התקבלות", בתוך: אבידב ליפסקר (עורך), מעשה סיפור: מחקרים בסיפורת היהודית, כרך ד', הוצ' אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 121 – 140.
- The Autobiography of a Seventeenth-Century Venetian Rabbi: Leon Modena's Life of Judah. Trans. and ed. Mark R. Cohen. Princeton, 1988 ("Introductory essays", pp. 3 - 70; "The life of Judah", pp. 73 - 180; "Historical notes", pp. 181 - 293).
- Tohar Vered. "The Hebrew moral book 'Zemach Zadick': Between two worlds", in: Religious Stories in Transformation: Conflict, Revision and Reception, Houtman Alberdina, Kadari Tamar, Poorthius Marcel and Tohar Vered (eds.). Leiden: Brill 2016, pp. 353-375.
- Vered Tohar. "Women protagonists in the Hebrew morality compilation Tzemach Tzadiq by Leon Modena", Scripta Judaica Cracoviensia 15 (2017), pp. 47-71.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחמיה שמואל ליבאוויטש, רבי יהודה אריה מודינא בקומתו וצביונו, ניו יורק, תרס"א, באתר היברובוקס
- כתבי יהודה אריה ממודנה בפרויקט בן-יהודה
- "מודינא, יהודה אריה (ליאון)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 112–113, באתר היברובוקס
- ר' יהודה אריה ממודנה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "ר' יהודה אריה ממודנה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- יצחק ריבקינד, תשובת הרב יהודה אריה מודינה, ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג, למלאת לו שבעים שנה (עורכים: שאול ליברמן, שניאור זלמן צייטלין, שלום שפיגל, אלכסנדר מרקס, יו"ר), חלק עברי, נוירק: האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תש"ו, עמ' ת"א - תכ"ג, באתר "מסורתי".
- אביבה קרינסקי, ותמיד היה כוסף ותשוקה לשוב ויניציאה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
- שאול רגב, הדרשה כאמנות ואומנות הדרשה: עיון בדרשותיו של ר' יהודה אריה מודנה, מים מדליָו 26-25, תשע"ד–תשע"ה, עמ' 214-195
- לדמותו של רבי יהודה אריה די מודינא בפורום אוצר החכמה
- יהודה אריה ממודנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יהודה אריה ממודנה, באתר "החכם היומי"
יהודה אריה בן יצחק מודנה (1571-1648), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מעניין לציין, שמורטרה ארגן את הקהילה באמשטרדם לפי המודל היהודי-ונציאני וגם קיבלו עליהם את סמכותם של רבני ונציה.
- ^ יש לציין שיש הסוברים שלמעשה ריא"ם עצמו הוא המחבר של "קול סכל" (ריא"ם טען שזהו כתב יד שמצא), שבו כתב את דעותיו התאולוגיות האמתיות, ואת "שאגת אריה", בו כתב תשובות חלשות לטענות "קול סכל", חיבר רק כדי שיוכל להדפיס ספר עם טענות רדיקליות בלי שיוחרם. יש שטוענים שבטקטיקה דומה נקט ריא"ם עוד בספרו הראשון "סור מרע".
- ^ ארי נוהם, פרק 17, ירושלים: הוצאת "דרום", 1929, עמ' 56.
- ^ רמח"ל בספרו חוקר ומקובל אינו מזכיר את ארי נוהם. ראו: כרם חמד, ח"ג, עמ' 116: "בהיות רמח"ל בויניציא בא לידו ספר ארי נוהם ובקריאתו נעשה בשרו חידודין וכו' ולכן רמח"ל קצף עד מאד, ואז כגבר חלציו וכו' וחיבר ויכוח אחד בין החוקר והמקובל אשר בו חשב להרוס ולנתץ כל בנין הארי נוהם" (תשובת דוד כהנא ור"י אלמנצי), וכן, בכרם חמד, ח"ב, עמ' 54–66: "והמקובל אביעד שר-שלום באזילה (ולא ישעיהו באסאן) כתב: קריתי תשובותיו [של רמח"ל] על הארי נוהם ומצאתי תשובותיו באמת יקרות, ולא ראיתי שתעלה קינאה כזאת כנגד החיבור הרה והמר וכו' ארי נוהם שאומר על הזוהר שהוא ספר שהוא מלא שקרים ושחכמת האמת כולה שוא ודבר כזב" (בשם המקובל באומן, הדפיס ר"מ גירונדי)
- ^ כרם חמד, ג', עמ' 195.