צי האינדיאס

צי האינדיאס (בספרדית: Flota de Indias) היה מנגנון סחר ברחבי האימפריה הספרדית שהסדיר את הסחר בין ספרד לבין הקולוניות שלה באמריקה ובפיליפינים בין המאות ה16 וה-18 בצורה של שיירות עתיות של ספינות סוחר מאובטחות בידי ספינות מלחמה שחצו יחדיו את האוקינוס האטלנטי הלוך ושוב על מנת לספק אבטחה מפני שודדי ים ופריבטירים, ובו בזמן אכפו את המונופול על הסחר. ציי האינדיאס עשו את דרכם מסביליה (ומאוחר יותר מקדיס שבספרד, למספר מצומצם ביותר של נמלים באמריקה בנושאם מותרות ומוצרים מוגמרים שונים שלא ניתן היה לייצר בקולוניות, או שנאסר ייצורם, ומאוחר יותר גם עבדים. בדרכם חזרה הביאו איתם ציי האינדיאס מוצרים יקרי ערך, כגון כסף, זהב, אבנים יקרות, וקקאו, לממלכת קסטיליה שבספרד.

לצי האינדיאס הייתה מקבילה משלימה באוקינוס השקט שהסדירה את הסחר בין מלכות המשנה של ספרד החדשה לבין הפיליפינים, שכונתה הגליאון של מנילה (el galeón de Manila). במסגרת מנגנון זה הפליגו ספינות בודדות פעם או פעמיים בשנה בין נמל מנילה בפיליפינים ואקפולקו בספרד החדשה וסחרו במוצרים סיניים תמורת כסף מקסיקני. המוצרים הועברו על פני היבשה לנמל ורהקרוס, שם הצטרפו לשלל הסחורות שחצו את האוקינוס על גבי צי האינדיאס.

שיטת צי האינדיאס פותחה בשנות ה-20 של המאה ה-16 כמענה לבעיית שוד הים של הספינות שנשאו את העושר שגילתה ספרד באמריקה בידי שודדי ים ופריבטירים אנגליים, צרפתיים והולנדיים. במסגר השיטה הורכבו שני ציים נפרדים, שכל אחד מהם הורכב מגליאונים (ספינה רב תכליתית ורב סיפונית שהייתה בשימוש האירופאים באותה העת) שחלקן חומשו כספינות מלחמה ואחרות היו ספינות סוחר. צי אחד הפליג לנמל ורהקרוס (Veracruz), נמל הכניסה למלכות המשנה של ספרד החדשה, ואילו השני עשה דרכו למלכות המשנה של פרו באמצעות הנמלים של קרטחנה דה אינדיאס (Cartagena de Indias) נומברה דה דיוס (Nombre de Dios) ופורטובלו (Portobelo), משם נישאו לצידו השני של מצר פנמה והועמסו על ספינות שעשו דרכן לנמל קייאו (Callao) בסמוך ללימה. לאחר שפרקו את מטענן והעמיסו כזה חדש נפגשו שני הציים בנמל הוואנה שבקובה, ועשו את דרכן חזרה לספרד.