הניצוץ (סרט)
 | |
| מבוסס על | הספר "הניצוץ" |
|---|---|
| בימוי |
סטנלי קובריק  |
| הופק בידי |
סטנלי קובריק |
| תסריט |
סטנלי קובריק דיאן ג'ונסון |
| עריכה |
ריי לווויג'וי |
| שחקנים ראשיים |
ג'ק ניקולסון שלי דובאל דני לויד סקטמן קרוצ'ס |
| מוזיקה |
וונדי קרלוס רייצ'ל אלקיינד, בלה ברטוק, גיורגי ליגטי, קשישטוף פנדרצקי |
| צילום |
ג'ון אלקוט |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Hawk Films |
| חברה מפיצה | האחים וורנר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
23 במאי 1980 6 במרץ 1981[1] |
| משך הקרנה |
146 דקות (בגרסה המקורית בארצות הברית) 119 דקות (באירופה ובישראל) |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט רוחות רפאים, סרט אימה על־טבעי, סרט מתח, סרט בלשי, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט אימה פסיכולוגי, מותחן פסיכולוגי |
| תקציב | 15,000,000$ |
| הכנסות | 64,000,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 shining |
| פרסים | פרס סאטורן לשחקן המשנה |
| סרט הבא |
דוקטור סליפ |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הניצוץ (באנגלית: The Shining) הוא סרט אימה בבימויו של סטנלי קובריק שיצא לאקרנים ב-1980. הסרט מתאר את תהליך אובדן שפיותו של סופר השוהה עם משפחתו במלון מבודד בתקופת החורף. הסרט מבוסס על הספר "הניצוץ" מאת סטיבן קינג. כוכב הסרט הוא ג'ק ניקולסון, באחד מתפקידיו הידועים ביותר, ולצידו שלי דובאל. הסרט זכה לביקורות טובות ולהצלחה קופתית. הסרט דוקטור סליפ יצא לאקרנים בנובמבר 2019 כסרט המשך לסרט זה.
תקציר העלילה
ג'ק טוראנס (ג'ק ניקולסון) הוא סופר שנשלח יחד עם אשתו ונדי (שלי דובאל) ובנו דני (דני לויד) לשמש כמשגיח במלון, בתקופת אי פעילותו בחורף, באזור נופש בקולורדו. הדרכים באזור המלון נחסמות בשלג בתקופת החורף, ותפקידו של המשגיח הוא לתחזק ולשמור על הבניין השומם. טוראנס מתכנן לנצל את התקופה השקטה והמבודדת ולסיים כתיבת מחזה פרי עטו. בעת ראיון העבודה מספר מנהל המלון לטורנס על אחד המשגיחים הקודמים, שאיבד את שפיותו, רצח את אשתו ואת שתי בנותיו והתאבד.
טבח המלון, דיק הלורן (סקטמן קרוצ'ס), המלווה את המשפחה בזמן סיור ההיכרות, מזהה את כוחו הטלפתי של דני, המכונה ה"ניצוץ". הלורן, שגם לו כוח טלפתי דומה, מספר לדני כי ה"ניצוץ" מאפשר לראות אירועים מסוימים שקרו בעבר. הוא מזהיר את דני מחדר 237, אך נמנע מלספר לו מדוע.
עם רדת השלגים מגיעים ג'ק ומשפחתו למלון, ולאחר זמן קצר מפתח ג'ק התנהגות מוזרה הנוטה לאלימות ביחסו כלפי אשתו. מזג האוויר החורפי גורם לניתוק מוחלט של המלון - הכבישים נחסמים וקווי הטלפון מפסיקים לעבוד. הקשר היחיד שנותר במלון הוא משדר רדיו. תמונות מחרידות מעברו של המלון הקשורות למעשי הטירוף של גריידי, המשגיח הקודם, מתגלות לעיניו של דני.
במהלך שיטוטיו של דני במלון על אופני הצעצוע שלו הוא מבקר במקרה בחדר 237, שדלתו הייתה פתוחה. הוא יוצא מהחדר כשבגדו קרוע וסימני חניקה על צווארו. ג'ק, שנשלח על ידי ונדי לבדוק את החדר, מוצא בו אישה צעירה ויפהפייה עומדת עירומה במקלחת. היא ניגשת אליו והם מתנשקים, אך למרבה הזוועה מגלה ג'ק כי האישה הצעירה הפכה בן רגע לגווייה נרקבת. הוא נמלט מהחדר באימה, ומספר לאשתו כי לא מצא בחדר דבר.
שגעונו של ג'ק מחריף והוא מתחיל לתקשר עם לויד, מוזג ספק-דמיוני המופיע בחדר הנשפים הריק ולאחר מכן, באותו מקום, גם עם גריידי, המשגיח שרצח את משפחתו והתאבד, המספר לו כי הוא - ג'ק - המשגיח, מאז ומתמיד. דני, שחש בסכנה מתקרבת, יוצר קשר טלפתי עם הלורן.
טירופו של ג'ק הולך ומתגבר. הוא הורס את מכשיר הרדיו ואת רכב השלג של המלון, ומנסה לרצוח את אשתו ונדי (בסצנה שהפכה לסמלו של הסרט), אך זו מצליחה בתושיה רבה להערים עליו ולכלוא אותו במחסן המזון של המלון. הלורן משתמש ברכב-שלג כדי להגיע למלון הנצור. גריידי משחרר את ג'ק מכלאו, וזה ממשיך במרדף הרצח המטורף אחרי ונדי ודני, המלווה באירועים גרוטסקיים ומזוויעים. תוך כדי המרדף הוא נתקל בהלורן, שהגיע למקום, ורוצח אותו. בסופו של המרדף רודף ג'ק אחרי בנו בתוך מבוך צמחים מושלג בחצר המלון. דני מצליח להערים על אביו ג'ק, שאובד במבוך המושלג וקופא למוות. ונדי ודני מצליחים לברוח מהמלון באמצעות רכב השלג של הלורן.
בסצנת הסיום של הסרט נראית תמונה התלויה במלון, בה נראה ג'ק במסיבה באולם הנשפים בשנת 1921.
ביקורת ופרסים
הסרט התקבל תחילה בתגובות מעורבות של מבקרי הקולנוע, ולא כל כך הצליח במכירות. זהו סרטו היחיד של קובריק שהיה מועמד לפרס ראזי בקטגוריות הבמאי הגרוע ביותר והשחקנית הגרועה ביותר (שלי דובאל). גם הסופר סטיבן קינג הביע את אכזבתו מהאופן שבו הפך קובריק את ספרו לסרט.[2] אלא שבהדרגה החלו המבקרים והקהל לגלות עניין והערכה לסרט. למשל, איטיותו של הסרט ומאפיינים נוספים בו שלא היו מקובלים בסרטי אימה מאותה תקופה, ספגו ביקורת בתחילה, אך הפכו בהמשך למרכיבים שנטען כי דווקא הם תורמים לאיכותו.[3] באתר "Rotten Tomatoes" מדורג הסרט כיום עם 84% ביקורות חיוביות.[4]
צוות שחקנים
- ג'ק ניקולסון - ג'ק טוראנס
- שלי דובאל - ונדי טוראנס
- דני לויד - דני טוראנס
- סקטמן קרוצ'ס - דיק הלורן
- בארי נלסון - סטיוארט אולמן
- ג'ו טארקל - לויד
- אן ג'קסון - דוקטור
- טוני ברטון - לארי דרקין
- בארי דנן - ביל ווטסון
קישורים חיצוניים
הניצוץ, ברשת החברתית פייסבוק
"הניצוץ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הניצוץ", באתר נטפליקס
"הניצוץ", באתר AllMovie (באנגלית)
"הניצוץ", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הניצוץ", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"הניצוץ", באתר Metacritic (באנגלית)- "הניצוץ", באתר אידיבי
"הניצוץ", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- דני ורט, מבוכים והשתקפויות, מתוך עמלנט, התפרסם במקור בסינמטק 103, ספטמבר-אוקטובר 1999
- מאיה שני, "הניצוץ" - סרט האימה של כל הזמנים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 באוקטובר 2009
הערות שוליים
| סרטי סטנלי קובריק | ||
|---|---|---|
| סרטים באורך מלא | פחד ותשוקה (1953) • נשיקת הרוצח (1955) • ההרג (1956) • שבילי התהילה (1957) • ספרטקוס (1960) • לוליטה (1962) • דוקטור סטריינג'לאב (1964) • 2001: אודיסיאה בחלל (1968) • תפוז מכני (1971) • בארי לינדון (1975) • הניצוץ (1980) • מטאל ג'אקט (1987) • עיניים עצומות לרווחה (1999) | |
| סרטים קצרים | יום הקרב (1951) • הכומר המעופף (1951) • יורדי הים (1953) | |