הקפיצה הגדולה

שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים [ קישור, שם הסרט, צלם, שם מקורי, במאי, מפיק, מפיץ, תסריטאי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ אולפן, עורך, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקפיצה הגדולה
The Hudsucker Proxy

בימוי	ג'ואל כהן, אית'ן כהן
הופק בידי	ג'ואל כהן, אית'ן כהן
תסריט	סם ריימי, ג'ואל כהן, אית'ן כהן
עריכה	תום נובל
שחקנים ראשיים	טים רובינס ג'ניפר ג'ייסון לי פול ניומן צ'ארלס דרנינג
מוזיקה	קרטר בורוול
צילום	רוג'ר דיקינס
מדינה	גרמניה, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	Silver Pictures
חברה מפיצה	האחים וורנר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	11 במרץ 1994
משך הקרנה	111 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה קומית, סרט חג המולד, סרט קומדיה, סרט דרמה
תקציב	40,000,000 דולר
הכנסות	2,816,518 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	hudsuckerproxy
פרסים	פרס מבקרי הסרטים הלונדוני (עריכה קולנועית) פרס מבקרי הסרטים בלוס אנג'לס (עריכת ההפקה)
דף הסרט ב־IMDb

הקפיצה הגדולה (The Hudsucker Proxy, תרגום מילולי: מיופה הכח של הדסאקר) הוא סרט קומדיה משנת 1994 של האחים כהן. הסרט מציג, כפארודיה, את קלות-הדעת בה דברים נעשים בחברות גדולות, ומספר זאת דרך המצאת ההולה הופ.

עלילת הסרט

נורוויל בארנס, צעיר נאיבי ואמביציוזי שסיים בית ספר לעסקים בהצטיינות בעיירה קטנה, מגיע לניו יורק על מנת להתחיל לעבוד ולהוציא לשוק רעיון מהפכני (הולה הופ). לאחר שכל העבודות שהוא מוצא דורשות ניסיון (מה שאין לו), הוא הולך נואש לבית קפה, וכשיוצא ממנו מוצא מודעה בעיתון: "דרוש עובד דואר, אין צורך בניסיון, שעות עבודה רבות, שכר נמוך". בארנס, שכאמור, לא מצא עבודה אחרת, קופץ על הזדמנות ומתקבל לעבודה.

לאחר ההתאבדות של ווארינג האדסאקר, מייסד ונשיא התאגיד הגדול "הדסאקר תעשיות", חבר המנהלים של החברה (ובראשם הסמנכ"ל סידני מאסברגר) מכין תוכנית להורדת מחירי המניות כדי שיוכלו לקנות אותן בזול עם יציאתן לשוק: חבר המנהלים ימנה למנכ"ל טיפש גמור שלא מבין בעסקים ורק יוריד את ערך מניות החברה, וכך המניות יהיו זמינות עבורם בזול. באותו הזמן נאמר לנורוויל להגיש מכתב כחול לסידני מאסברגר, אולם לפני שהוא מספק להביא לידיו את המכתב, הוא גורם בלאגן במשרדו של מאסברגר ומצטייר בעיניו כטיפש גמור.

למורת רוחם של חבר המנהלים, הדסאקר הופכת לחברה מצליחה עוד יותר, כאשר המנהל-הבובה שמינו לעמוד בראש החברה, ממציא את ההולה הופ אשר הופך ללהיט. בין לבין, עיתונאית ה"ניו-יורק ארגוס" (איימי ארצ'ר) מנסה להפיל את בארנס בפח ולגלות מדוע חבר המנהלים של החברה הגדולה והמצליחה הזו ממנה צעיר חסר כל ניסיון למנכ"ל החברה. בהמשך בארנס וארצ'ר מתאהבים, והעיתונאית מפחדת לסכן את הקשר או את מקום עבודתה (כיוון שקיים ניגוד אינטרסים) ולכן מתפטרת מ"עבודתה" כמזכירתו של בארנס.

באז, נער המעלית העליז, מגיע יום אחד למשרדו של נורוויל ומציג בפניו רעיון מהפכני: קשית לשתייה ("You know, For drinks"). בארנס מבטל את הרעיון (בטענה שאין בו את הניצוץ היצירתי שהיה ברעיון של בארנס) ואף מפטר את באז מעבודתו ומשליך אותו מהחברה בבושת פנים. בהמשך מאסברגר שומע על הרעיון של באז ועל התקרית, ומחליט לפטר את נורוויל. נורוויל מסולק מהחברה בערב הסילבסטר והולך לכל בר בעיר ושותה מרטיני, עד שמגיע לבאר של ביטניקים (באר שממנו הוקסם לפני שפוטר) ומסתלק משם כיוון שלא מגישים שם אלכוהול. בארנס לובש את חליפתו הישנה מחדר הדואר ומחליט להתאבד, הוא יוצא מחלון חדר המנכ"ל ומתכוון לקפוץ, אך מתחרט, ובאותו רגע מועד ונופל מהקומה ה-44 של הבניין, עד שמטרים ספורים לפני פגיעתו בקרקע, נעצר שעון החברה על ידי מוזס, מפעיל השעון, וכך גם העולם כולו. באותו זמן מגיע אליו ווארינג האדסאקר כמלאך ומגיש לו את המכתב הכחול שהיה אמור להיות מועבר על ידי בארנס למאסברגר. במכתב כתוב כי כל המניות מועברות למאסברגר, אלא אם כן נבחר מנכ"ל אחר, ואם כן, אין לאיש זכות לפטרו. כך נוצר מצב שנורוויל מעולם לא פוטר ומניות החברה עדיין שייכות לו.

הסאטירה, הביקורת והמוטיבים בסרט

הסרט הוא מעין סאטירה, למרות שאינו מוגדר כך: הוא קריקטוריסטי ומציג את המנהלים ואת החברה הגדולה כ"אנשי שעון". כרבים מסרטי האחים כהן הוא מציג סאטירה על הרדיפה אחר הכסף ואובדן האידאלים בעולם המודרני. אנשי התאגיד מוצגים כחמדנים, קצרי רואי וצבועים. גם נהירת ההמון אחר אופנות מזדמנות ותהילת הרגע מוצגת באור נלעג. כך למשל, כאשר ווארינג האדסאקר מת, והכרוז מבקש מעובדי המפעל לעמוד דקת דומייה לזכרו, הוא מודיע שדקה זו תנוכה משכרם של העובדים. מסרים אלו מופיעים לעתים קרובות בסרטי האחים כהן בין אם בסגנון קומי, כבקפיצה הגדולה, ביג ליבובסקי, לחסל את הליידי ואכזריות בלתי נסבלת; ובין אם באופן טרגי בסרטים כגון צומת מילר ופארגו.

השמות של מנהלי החברה ושל האנשים בחברה הגבוהה הם בדרך כלל אירופאים, גרמניים ובעלי אותו אופי: ווארינג האדסאקר, סידני מאסברגר, דוק ברונפנברנר, תורסטנסן פינלנדנסן (שם שהופיע גם באכזריות בלתי נסבלת כאיל הון שקל לרמותו).

לסרט אופי מיושן בכוונה תחילה והאחים כהן משתמשים בצורת בימוי שכיחה ולעתים מוגזמת, שהשתמשו בה בשנות ה-30 עד שנות ה-50, על מנת להכניס את הצופה לאווירה בהתאם לתקופה.

בסרט נעשה שימוש רב באירוניה (לדוגמה: ה"הולה הופ" מאחד את כולם, אך למעשה מפריד אותם).

השעונים והמספרים

בבסיס הסיפור עומד שעון החברה הממוקם מעל הקומה העליונה בבניין. את השעון מפעיל גבר שחור ומבוגר בשם מוזס (משה) הזקן. על פניו, נראה שלאדם שחור אין מקום בחברה הגדולה והרווחית הזאת.

הסרט מתחיל בתיאור של רווחי החברה, שמרוויחה "כל כך הרבה שזה כבר לא מצחיק". הסרט מעביר ביקורת על המנהלים הללו ומציג אותם כאפורים וחסרי חיים: כשנורוויל מקבל את התדרוך לעבודתו בחדר הדואר, עבודתו מוסברת לו בצורה חדה, מדויקת (כמו שעון) ולא מובנת. כמו כן מודגש הניגוד בין החיים האפורים והמחושבים של אנשי העסקים בחברה לבין העובדה שזוהי חברה המייצרת צעצועים לילדים.

נשמעים הרבה תקתוקי שעונים, מכונות לחישוב רווחים למיניהן, ולוחות אשר התחלפותם משמיעה צלילי הקלדה. שעון החברה מוצג כדבר אשר העולם סובב סביבו, וזה מודגש בעיקר בכך שכאשר השעון לא זז, גם תנועתם של האנשים בעולם פוסקת, פרט לאלה שנמצאים בתוך השעון.

הבניין

החברה נמצאת בגורד השחקים "האדסאקר", שהדרגות בו נקבעות על פי גובה הקומה (לדוגמה: חדר הדואר, המקום שממנו מתחילים לעבוד בחברה, נמצא במרתף, ואילו קומת המנהלים, בה נמצאים משרדי המנהלים הבכירים וחדרי הישיבות, נמצא בקומה ה-45). מדובר רבות על כך שווארינג האדסאקר קפץ מהקומה ה-45 ("ה-44 לא כולל קומת הביניים"). הבניין מצולם הרבה מלמטה או לכל אורכו, מה שמראה את כוחו של הבניין.

בסרט מראים 3 מצבים בהם אדם נמצא בגובה הקומה ה-45 בבניין אך מחוצה לו: הסיטואציה הראשונה היא כאשר ווארינג האדסאקר קופץ אל מותו בתחילת הסרט. האדסאקר מצולם מלמעלה ברגע שהוא קופץ אל מחוץ לחלון, והמצלמה מלווה אותו מלמעלה ומלמטה עד שהוא נוחת על המדרכה.

הסיטואציה השנייה היא לפני שנורוויל מתקבל לעבודה: סידני מאסברגר מנסה להציל מסמך יקר שעף מהחלון עקב שבירתו על ידי נורוויל, אך נופל מהחלון. נורוויל מחזיק אותו בשולי מכנסיו כאשר ראשו של מאסברגר כלפי מטה, ברגע זה מאסברגר נזכר כי לא רצה שהחייט יתפור לו תפר כפול במכנסיים כיוון שלא רצה לשלם לו כפול מהמחיר. למזלו של מאסברגר, החייט תפר לו תפר כפול בכל מקרה בלי לחייב אותו, וכך הוא ניצל.

הסיטואציה האחרונה היא לקראת סוף הסרט: נורוויל, שפוטר מעבודתו כמנכ"ל החברה, לבוש בחליפת הדואר שלו איתה התחיל את העבודה, חושב על התאבדות ויוצא מחלון הקומה ה-45, הוא מביט למטה, אך ברגע שמתחרט הוא מחליק ונופל, למזלו מוזס הזקן עצר את השעון מטרים ספורים לפני שנורוויל מגיע לאדמה. בקטע זה מגיע אליו ווארינג האדסאקר כמלאך ומנגן בבנג'ו. האדסאקר מורה לו לפתוח את המכתב הכחול שהיה עליו למסור לידי מאסברגר, ושם נחוור לו כי מאסברגר עדיין הסמנכ"ל כיוון שהוא מינה את בארנס והוא לא יכול לפטר אותו.

בסוף הסרט אומר מוזס כי "יש סיפור על מישהו שקפץ מהקומה ה-46 (קומת השעון), אבל זה כבר סיפור אחר".

נתונים פיננסיים

התסריט לסרט נכתב בשנת 1985, אולם האחים כהן לא התכוונו להפיק אותו כי ידעו שהוא צפוי לעלות עשרות מיליוני דולרים, לא משהו שחברות הפקה נוטות להקציב ליוצרי סרטים מתחילים. עם זאת, הם פנו למפיק ג'ואל סילבר מספר שנים לאחר מכן, והוא הסכים לפנות עם התסריט ובקשת התקציב לאחים וורנר. האחים וורנר הסכימו לכך, אך רק בתנאי שילוהקו שחקנים מפורסמים לתפקידים הראשיים, ולמרות שהאחים כהן לא רצו בכך, הם התפשרו עם האולפנים וליהקו "כוכבים" בודדים.

עם תקציב של 40 מיליון דולר, "הקפיצה הגדולה" הוא הסרט בעל התקציב הגדול ביותר של האחים כהן עד ל"אכזריות בלתי נסבלת" בשנת 2003. למרות ההשקעה התקציבית הניכרת בו והביקורות המצוינות שקיבל, הסרט היה כישלון קופתי גדול וההכנסות ממנו הסתכמו בפחות משלושה מיליון דולר.

שחקנים ראשיים

• נורוויל בארנס (טים רובינס)
• העיתונאית איימי ארצ'ר (ג'ניפר ג'ייסון לי)
• 'סידני מאסברגר (פול ניומן)
• ווארינג האדסאקר (צ'ארלס דרנינג)

משתתפים נוספים

• עורך "מנהטן דיילי ארגוס" (ג'ון מהוני)
• מפעיל השעון מוזס (ביל קובס)
• ברמן ב"בר הביטניקים" (סטיב בושמי)
• כרוז "תעשיות הדסאקר (ג'ון גודמן)
• הדוגמנית זא-זא (אנה ניקול סמית')
• עיתונאי "מנהטן דיילי ארגוס" סמית'י (ברוס קמפבל)
• נער המעלית באז (ג'ים טרו-פרוסט)

קישורים חיצוניים

• תבנית:Imdb title
• הקפיצה הגדולה באתר האחים כהן
• הקפיצה הגדולה באתר "עגבניות רקובות"