ישראל אלתר
רבי ישראל אלתר (כ"ד בתשרי ה'תרנ"ה 1894 - ב' באדר ה'תשל"ז 1977) הרביעי באדמור"י גור. שיקם את חסידות גור בארץ ישראל לאחר השואה, והיה ממנהיגי הציבור הבולטים של הציבור החרדי במדינת ישראל. נקרא על שם כתביו שיצאו לאור לאחר פטירתו ה"בית ישראל".
קורות חייו
רבי ישראל אלתר נולד בפולין באסרו חג הסוכות (בחו"ל), כ"ד תשרי תרנ"ה (1894). כבנו השלישי של ר' אברהם מרדכי אלתר וכיהן כאדמו"ר אחריו. עד גיל עשר למד אצל סבו יהודה אריה ליב אלתר ונודע כעילוי. היה ידוע בייחוד בהקפדתו על זמנים. התחתן בגיל שלש עשרה עם בתו של רבי יעקב מאיר בידרמן, ונולדו להם בן ובת.
בזמן השואה ברח מפולין לארץ ישראל, אך כל בני משפחתו הקרובה נרצחו בידי הנאצים כמו גם רוב החסידים שהתגוררו בפולניה. לאחר פטירת אביו נתמנה בארץ ישראל לאדמו"ר, אסף את חסידי גור שהתגוררו בארץ ואת ניצולי השואה ושיקם את חסידות גור. הוא נישא בשנית לפערל, אך לא נולדו להם ילדים.
בארץ ישראל
מקובל בציבור החרדי לראות בו את אחד ממשקמי הציבור החרדי לאחר השואה במיוחד בכל הקשור לקביעת נורמות ציבוריות בנושאי צניעות, הפרדה בין המינים והתבדלות מהתרבות הכללית. השפעתו הייתה רבה מאוד וחרגה בהרבה מתחומי ההשפעה של חסידות גור. אישיותו הכריזמטית והכובשת זכתה להערצה של רבים, וצעירים רבים ממגזרים שונים נסחפו אחריו והפכו לחסידיו ומעריציו הנלהבים.
פעילותו הציבורית
פעילותו הציבורית התמקדה בעיקר במסגרת תנועת אגודת ישראל. הוא יחס חשיבות רבה לתחום החינוך ופעל רבות תוך שיתוף פעולה עם מנהיגים אחרים מהמגזר החרדי להקמת החינוך העצמאי - מסגרת חינוך חרדית אוטונומית - וביסוסו. כמו כן הקים את היומון החרדי המודיע והשקיע מאמצים רבים לבסס את העיתון כלכלית.
על החשיבות הרבה שהרבי ייחס לחינוך ולעיתונות עם השקפה תורנית, ניתן ללמוד מהעובדה שבמשך כל שנות הנהגתו הוא נמנע מלערוך מגביות לכל נושא שהוא אפילו עבור מוסדות החסידות. להוציא מגבית אחת עבור עיתון המודיע ונוספת עבור החינוך העצמאי.
בנוסף לתפקידו כאדמו"ר ומנהיג של חסידות גור, שימש גם בתפקיד של יושב ראש "מועצת גדולי התורה". מתוקף תפקידו זה השפיע רבות על התנהלותה ודרכה של תנועת אגודת ישראל שנוסדה על ידי אביו, האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר, שנודע בכינויו ה"אמרי אמת".
הנהגותיו
ה'נסיעה' לאדמו"ר
כחלק מתהליך השיקום של החסידות לאחר השואה, הוא חידש את המושג 'נסיעות' לאדמו"ר לשבתות וחגים, כפי שהיה נהוג בפולין לפני המלחמה. עניין זה של 'נסיעה' ו'עליה לרגל' לרבי, נחשב לאבן יסוד במושגי החסידות וככלי מרכזי להשגת הארה והתעלות רוחנית.
עריכת השולחן (טיש)
עניין רב עוררו ה"שולחנות" ("טיש" בלשון החסידים) שערך בשבתות וחגים. רבי ישראל ייחס לכך חשיבות רבה, ובמשך 29 שנות הנהגתו כמעט ולא נקטע רצף עריכת ה"שולחנות" להוציא פעמים ספורות בעת שחלה ואושפז בבית החולים.
רבי ישראל אלתר ערך את ה"שולחן" בדרך כלל פעמיים בכל שבת וחג; בלילות שבת וכן בשבתות אחרי הצהריים בזמן ה"סעודה השלישית", שנחשב לזמן מיוחד להתעלות רוחנית לפי משנת החסידות ("רעוא דרעוין"). בשנותיו האחרונות [החל מאב תשל"א], עקב חולשתו, הוא ערך את ה"שולחן" רק פעם אחת בשבת בעת ה"סעודה השלישית".
סדר עריכת ה"שולחן" התנהל על פי רוב לפי הסדר הזה: הגבאי היה מחלק בירה לחסידים והם ניגשו לאדמו"ר לאחל "לחיים". לאחר מכן המקהלה פצחה בניגונים חסידיים לשבת. בהמשך הושלך הס בקהל והרבי השמיע מדברי תורתו כשהחסידים נדחקים בניסיון לשמוע ולקלוט משהו מדבריו.
רבים מאלו שאינם מחסידי גור שהתקרבו אליו, כולל בחורי ישיבות מהמגזר הליטאי והמגזר הדתי לאומי, הגיעו לצפות מתוך סקרנות בעת שערך את ה"שולחן" והפכו לחסידים נלהבים.
דאגה ל'יהדות' ('אידשקייט')
הרב אלתר נודע בדאגתו הרבה לעתיד ה'יהדות' או כפי שמקובל להגדיר בשפת היידיש - "אידישקייט". מדובר במכלול נושאים בתחומי הפילוסופיה היהודית, החסידות והקבלה, אבל הוא התמקד בעיקר סביב הדאגה לנושאי הצניעות, החינוך ל"שמירת הברית" מקטנות וההתבדלות מהחברה והתרבות המתירנית, כמו הימנעות מקריאת עיתונות חילונית וכדומה. הוא ראה בהם אבן יסוד להבטחת המשך הקיום של עם ישראל במתכונתו ההיסטורית ומניעת התבוללותו. הוא גם סבר שנושאים אלה הם אבן היסוד של היהדות והקפדה על שמירה עליהם ממתיקה דיני שמים ומונעת גזירות קשות מעם ישראל.
הגותו
קדושה והתעלות רוחנית
בספר האוטוביוגרפי "פאר ישראל" שכתב הרב אהרן סורסקי, הוא מסביר בין היתר כך את דרכו של הרבי והנהגתו: "הרבי דרש מחסידיו ומעריציו להתעלות מבחינה רוחנית ולקדש את עצמם. הוא סבר שלא ניתן להינצל מהחטא ללא הרחקות מהנאות גשמיות גם בדברים שאינם אסורים לפי התורה". מחסידיו הצעירים אף דרש שלא לטייל ברחוב עם האשה ולהקפיד להימנע, במידת האפשר, מלטייל בכלל ברחוב שלא לצורך וכן לשמור על "קדושת העיניים" שלא יראו מראות לא צנועים.[דרוש מקור]
החמרות ופרישות
הרב אלתר תיקן לחסידיו תקנון מחמיר המיועד להרחיקם מחטא ולקדשם, בין השאר אסר על חסידיו מגע ובילוי עם נשותיהם, כמו קיום של יחסי מין מעבר למינימום הכרחי, איסור על קיום יחסים במשך תקופה ארוכה לאחר לידה וכדומה.[דרוש מקור] תקנות אלו עוררו עליו מתנגדים רבים גם מקרב רבנים, כמו הרב יעקב ישראל קנייבסקי ("הסטייפלר"), שאף כתב קונטרס המביע הסתייגות מגישתו המחמירה, אם כי נמנע מלצאת למאבק גלוי על כך.[דרוש מקור]
הימנעות מ"חילול השם"
למרות שנחשב למחמיר מאוד בנושאי דת, הייתה זו החמרה כלפי פנים ולא כלפי חוץ; דרישותיו מחסידיו ומעצמו היו גדולות אבל הוא נזהר מאוד שלא לגרום למתיחות בין דתיים לחילונים ודאג לשמור, במידת האפשר, על תדמית חיובית של שומרי המצוות אצל אלו שאינם כאלה. הוא סבר שהתגרות בחילונים היא מעשה שיש בו "חילול השם" ולכן דרש מחסידיו להשתדל מאוד להימנע מכל פעולה שפוגעת בתדמית של ציבור שומרי המצוות בקרב הציבור הכללי. בין היתר הוא אסר על חסידיו להשתתף בהפגנות של החרדים בירושלים נגד תנועה בכבישים בשבת וכן אסר על חסידיו ללכת עם 'גרטל' ברחוב (אבנט עשוי מחוטי טרלין ובצדדיו מעין ציציות. החסידים נוהגים לקשור אותו על מותניהם מעל החליפה בעת התפילה וחלקם אף בשעת לימוד תורה).
משנתו התורנית
בשנותיו הראשונות בארץ הרבה ללמוד קבלה עם רבה של שכונת שערי חסד וישיבת מרכז הרב, הרב יעקב משה חרל"פ, עד שזה נפטר. מלקט דברי תורה וחסידות שהשאיר בכתב ידו שהיה מעין מה שהשמיע לחסידיו לאחר התפילות בשבתות ובחגים ובמהלך 'עריכת שלחנותיו' חובר הספר "בית ישראל" על התורה.
כחמש שנים לפני מותו עבר בהצלחה ניתוח להסרת גידול ממעיו. נפטר בבית החולים הדסה עין-כרם ביום ראשון, ב' אדר התשל"ז (1977) בשעה 10:27 כתוצאה מנמק במעיים בעקבות חסימה עורקית, לאחר שסירב להתפנות לבית החולים יום קודם בשל קדושת השבת. הוא נקבר ב""מערת גור"" בהר הזיתים.[1] בהלווייתו נכחו כ-200,000 בני אדם [2].
עם פטירתו מונה לאדמו"ר אחיו, רבי שמחה בונים אלתר בעל ה"לב שמחה".
מעריציו וחסידיו ממגזרים נוספים
לרבי ישראל היו מעריצים רבים מכל שכבות הציבור הדתי והחרדי, בין המקורבים אליו מאלו היו בין השאר:
- רבי יצחק מנחם וינברג, ה"אדמו"ר מטולנא"
- רבי שילה רפאל בנו של ד"ר יצחק רפאל
- רבי יעקב וויל ראש הישיבה הכלל חסידית "שערי תורה"
- רבי רפאל שמאולביץ בנו של הגאון רבי חיים מכהן כראש ישיבה בישיבת מיר
- רבי משה נתן נטע לעמברגר ממאקווה רבה של כפר אתא(קרית אתא)
- הרב אהרן סורסקי, פאר ישראל
הערות-שוליים
- ^ החצר והמערה, מסע בתמונות, אתר בחדרי חרדים
- ^ מנחם פרוש, בעלותו בסערה השמימה, ו' באדר התשל"ז
| שושלת אדמו"רי גור | |
|---|---|
|