חברים
  | |
| סמליל ופתיח הסדרה | |
| שיר הנושא | I'll Be There for You |
|---|---|
| סוגה | קומדיית מצבים |
| יוצרים |
דייוויד קריין מרתה קאופמן |
| כותבים |
דייוויד קריין מרתה קאופמן |
| שחקנים |
ג'ניפר אניסטון קורטני קוקס דייוויד שווימר מת'יו פרי ליסה קודרו מאט לה-בלאנק |
| פרסים |
Zilveren Televizier-Tulp, פרס גילדת שחקני המסך למשחק מצטיין לשחקנית בסדרת קומדיה, פרס אמי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית, פרס אמי לשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית, פרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, פרס אמי להופעת אורח בסדרה קומית, פרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, פרס סטלייט לשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית או מוזיקלית, פרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, פרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, פרס גילדת שחקני המסך למשחק מצטיין לאנסמבל שחקנים בסדרת קומדיה, פרס אמי לבידור בפריים טיים לבימוי סדרת קומדיה, פרס אמי לשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית, פרס גילדת שחקני המסך למשחק מצטיין לאנסמבל שחקנים בסדרת קומדיה  |
| פסקול |
Friends |
| ארץ מקור |
 ארצות הברית |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות |
10 |
| מספר פרקים |
236 |
| תוכנית המשך | ג'ואי וחברים: האיחוד |
| הפקה | |
| מפיק |
דייוויד קריין, מרתה קאופמן |
| מפיקים בפועל |
דייוויד קריין מרתה קאופמן קווין ס. ברייט מייקל בורקוב מייקל קורטיס אדם צ'ייס גרג מאלינס |
| חברת הפקה |
Bright/Kauffman/Crane Productions, האחים וורנר טלוויזיה |
| הפצה |
Warner Bros. Domestic Television Distribution, נטפליקס |
| אתר צילומים | קפה סנטרל פרק (אנ') |
| טכניקת צילום |
מערך מרובה מצלמות |
| אורך פרק |
20–22 דקות 22–65 דקות (פרקי טלוויזיה ו-DVD מורחבים) |
| שידור | |
| רשת שידור | NBC |
| רשת שידור בישראל |
שידורי קשת (ערוץ 2) שידור ראשון yes Comedy ביפ הוט קומדי סנטרל HOT3 נטפליקס HOT VOD |
| תקופת שידור מקורית | 22 בספטמבר 1994 – 6 במאי 2004 |
| קישורים חיצוניים | |
| אתר רשמי | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
חברים (באנגלית: Friends) היא קומדיית מצבים אמריקאית, ששודרה לראשונה ברשת NBC בין השנים 1994–2004, וכללה עשר עונות שידור. יוצרי הסדרה הם מרתה קאופמן ודייוויד קריין. בסדרה מככבים מת'יו פרי, קורטני קוקס, מאט לה-בלאנק, ליסה קודרו, דייוויד שווימר וג'ניפר אניסטון, המגלמים, בהתאמה, שישה חברים קרובים: צ'נדלר בינג, מוניקה גלר, ג'ואי טריביאני, פיבי בופה, רוס גלר ורייצ'ל גרין. הסדרה עוקבת אחר עלילותיהם במנהטן שבניו יורק. הסדרה שודרה בערוצי טלוויזיה ברחבי העולם, ושידוריה החוזרים נמשכים עד היום. לאורך שידורה, זכתה "חברים" לביקורות טובות. מדרוג הצפייה הגבוה של הסדרה מיקם אותה באורח קבוע בעשירייה הפותחת של רשימות הרייטינג והיא אחת מקומדיות המצבים הפופולריות ביותר ברשת NBC. בישראל, הסדרה המקורית שודרה כולה בהוט קומדי סנטרל, ב-yes Comedy HD ובנטפליקס. בעבר, שודרה גם בערוץ ביפ, בערוץ 2, וב-HOT3. הסדרה זכתה במספר רב של פרסי טלוויזיה והייתה מועמדת ל-63 פרסי אמי. לסדרה יש השפעה תרבותית גדולה. לדוגמה, בית הקפה "סנטרל פרק", שהופיע באופן בולט בסדרה, נתן השראה לבתי קפה בכל רחבי העולם ושימש מקור לחיקויים רבים. כל עונותיה של הסדרה יצאו במארזי DVD, ולאחר סיום הסדרה, נוצרה סדרת הבת "ג'ואי" בכיכובו של מאט לה-בלאנק.
פרק איחוד רשמי, צולם כשני עשורים לאחר סיום הסדרה, ועלה לשידור ב-27 במאי 2021, בשירות הסטרימינג HBO Max.[1]
רקע
יוצרי הסדרה החלו לפתח את הרעיון לסדרה בנובמבר 1993, תוך שימוש ב-"Insomnia Cafe", כלומר, בית קפה ששמו "נדודי שינה". הם הציגו את הרעיון לקווין ברייט, שאיתו כבר עבדו בעבר, וביחד הם הגישו את תקציר התסריט של הסדרה ל-NBC. אחרי מספר שכתובי תסריט ושינויים, הסדרה נקראה לבסוף "Friends", "חברים", ושודרה בימי חמישי בשמונה וחצי בערב. הסדרה צולמה באולפני האחים וורנר בברבנק שבקליפורניה, לפני קהל חי.
סקירת סדרה
| עונה | פרקים | שודרה לראשונה (ארצות הברית) | |||
|---|---|---|---|---|---|
| הפרק הראשון | הפרק האחרון | ||||
| 1 | 24 | 22 בספטמבר 1994 | 18 במאי 1995 | ||
| 2 | 24 | 21 בספטמבר 1995 | 16 במאי 1996 | ||
| 3 | 25 | 19 בספטמבר 1996 | 15 במאי 1997 | ||
| 4 | 24 | 25 בספטמבר 1997 | 7 במאי 1998 | ||
| 5 | 24 | 24 בספטמבר 1998 | 20 במאי 1999 | ||
| 6 | 25 | 23 בספטמבר 1999 | 18 במאי 2000 | ||
| 7 | 24 | 12 באוקטובר 2000 | 17 במאי 2001 | ||
| 8 | 24 | 27 בספטמבר 2001 | 16 במאי 2002 | ||
| 9 | 24 | 26 בספטמבר 2002 | 15 במאי 2003 | ||
| 10 | 18 | 25 בספטמבר 2003 | 6 במאי 2004 | ||
תקציר העלילה
עונה ראשונה
לאחר שעזבה את ארוסה ביום חתונתם, רייצ'ל עוברת לגור בניו יורק כשותפתה לדירה של מוניקה. אחיה של מוניקה, רוס, מתבשר כי אשתו קרול היא לסבית, והיא עוזבת אותו בעודה בהיריון עם בנו. רוס מאוהב בסתר ברייצ'ל, אך מתקשה לחשוף בפניה את אהבתו. בפרק סיום העונה, בעוד רוס נמצא בסין במסגרת עבודתו, צ'נדלר מגלה בטעות בפני רייצ'ל שרוס מאוהב בה. היא מבינה שהיא מרגישה אותו הדבר, ונוסעת לשדה התעופה על מנת להפתיע אותו ולספר לו על כך.
עונה שנייה
רוס חוזר מסין עם בת-זוג חדשה, ג'ולי (לורן טום), אך נפרד ממנה לאחר שהוא מגלה שרייצ'ל מאוהבת בו, והם מתחילים לצאת ביחד ונכנסים לקשר רומנטי ממושך. ג'ואי, שעד כה היה שחקן כושל, מקבל תפקיד באופרת הסבון "ימי חיינו", אך דמותו נהרגת והוא מפוטר מעבודתו. מוניקה מתחילה לצאת עם ריצ'רד (טום סלק), גרוש טרי המבוגר ממנה ב-21 שנים וחבר קרוב של אביה. בסוף העונה הם מחליטים להיפרד מאחר שריצ'רד לא רוצה להביא עוד ילדים ומוניקה כן.
עונה שלישית
רייצ'ל עוזבת את עבודתה כמלצרית ומתחילה לעבוד בבלומינגדיילס, ורוס מתחיל לקנא בעמיתה לעבודה, מארק. רוס ורייצ'ל מחליטים לקחת הפסקה בקשר שלהם, אך כאשר רייצ'ל מתקשרת לרוס כדי להתנצל, רוס שומע את מארק ברקע וחושב שהיא בוגדת בו. מתוך כעס, ובגלל היותו שיכור, הוא שוכב עם קלואי, בחורה שעובדת בחנות צילום (אנג'לה פת'רסטון (אנ')), ובכך גורם לרייצ'ל להיפרד ממנו (מה שגם מתחיל את הוויכוח הידוע בסדרה כשרוס טוען "We were on a break"). אף על פי שחשבה שמשפחתה היחידה היא אחותה התאומה, אורסולה, פיבי מגלה את אחיה-למחצה פרנק ג'וניור, ואת אימה הביולוגית, פיבי. ג'ואי מפתח מערכת יחסים עם שחקנית שעובדת איתו, קייט, ומוניקה מתחילה לצאת עם מיליונר, פיט בקר (ג'ון פאברו), אך נפרדת ממנו. רוס ורייצ'ל מפלרטטים, ושוקלים לחזור להיות ביחד.
עונה רביעית
לאחר שרוס נפרד מחברתו, רייצ'ל נותנת לו מכתב ארוך שהיא כתבה אך הוא נרדם ומסכים לדרישה המובעת בסוף המכתב בלי לדעת מה תוכנו, וכך, רוס ורייצ'ל חוזרים זה לזה, אך נפרדים שוב במהרה. פיבי הופכת לאם פונדקאית עבור אחיה-למחצה ואשתו. מוניקה ורייצ'ל נאלצות להחליף דירות עם ג'ואי וצ'נדלר לאחר שהפסידו בהתערבות, אך מצליחות להתחלף בחזרה בתמורה לכרטיסי-עונה למשחקים של הניקס, ונשיקה ביניהן. רוס מתחיל לצאת עם אישה אנגלייה בשם אמילי (הלן בקסנדייל), ופרק סיום-העונה מציג את חתונתם בלונדון. צ'נדלר ומוניקה מבלים את הלילה ביחד כאשר מוניקה שיכורה ועצובה לאחר שאיש שיכור בחתונה חשב שהיא אמו של רוס. רייצ'ל מחליטה לבוא לחתונתם של רוס ואמילי ובמהלך הטקס רוס מתבלבל, ובמקום לומר את שמה של אמילי כאשתו העתידית, הוא אומר את שמה של רייצ'ל.
עונה חמישית
אמילי בורחת מהחתונה לאחר טעותו של רוס בטקס הנישואין, ולאחר שהיא לא נענית לבקשה לבוא לירח הדבש שלהם ולשכוח ממה שקרה, רוס מזמין את רייצ'ל לבוא איתו לירח הדבש שלו במקום. לבסוף אמילי באה, נעלבת, ולאחר מספר פרקים השניים מתגרשים. מוניקה וצ'נדלר מנסים להסתיר את מערכת היחסים ביניהם מפני חבריהם, אך כל אחד מהם מגלה בדרך אחרת. פיבי יולדת את השלישייה של אחיה בפרק המאה של הסדרה. היא יולדת בן, פרנק ג'וניור ג'וניור,[2] ושתי בנות: לזלי וצ'נדלר. ההורים מחליטים לשמור על השם צ'נדלר אף על פי שבחרו אותו כשחשבו שעומדים להיוולד להם שני בנים. פיבי מתחילה לצאת עם שוטר בשם גארי (מייקל רפפורט). מוניקה וצ'נדלר מגלים לכל את דבר היחסים ביניהם, להפתעת חבריהם. בעת טיול ללאס וגאס, ביום השנה שלהם, הם מחליטים להתחתן, אך מחליטים לוותר על כך לאחר שהם רואים את רוס ורייצ'ל השיכורים יוצאים מהחופה.
עונה שישית
נישואיהם של רוס ורייצ'ל מוגדרים כטעות של שיכורים, ולבסוף הם מתגרשים. מוניקה וצ'נדלר מחליטים לעבור לגור ביחד, ורייצ'ל עוברת לגור עם פיבי. דירתן של פיבי ורייצ'ל נשרפת, ורייצ'ל נאלצת לעבור לגור עם ג'ואי בשעה שפיבי עוברת לגור עם מוניקה וצ'נדלר. רוס מתחיל לעבוד כמרצה באוניברסיטת ניו יורק, וגם מתחיל לצאת עם סטודנטית שלו, אליזבת (אלכסנדרה הולדן). רייצ'ל מתחילה לצאת עם אביה של אליזבת, פול (ברוס ויליס). ג'ואי מקבל תפקיד בסדרת טלוויזיה בכבלים, שם הוא מככב לצד רובוט. צ'נדלר מחליט להציע נישואין למוניקה, אך כשריצ'רד, חברה לשעבר של מוניקה, פוגש אותם במקרה דקות לפני הצעת הנישואין, צ'נדלר דוחה את ההצעה וגורם לה לחשוב כי הוא איננו מעוניין להתחתן, על מנת להפתיע אותה. בעקבות זאת מוניקה שוקלת לחזור לריצ'רד, שמתוודה כי הוא עדיין אוהב אותה ומציע לה נישואין, אך לבסוף מוניקה מגלה את האמת ונענית להצעת הנישואין של צ'נדלר.
עונה שביעית
העונה עוקבת בעיקר אחר הכנותיהם של מוניקה וצ'נדלר לקראת חתונתם. הסדרה בכבלים שבה ג'ואי מככב מתבטלת, אך מציעים לו את תפקידו הקודם ב"ימי חיינו". דירתה של פיבי עוברת שיפוץ והיא חוזרת לגור בה, אך רייצ'ל נשארת לגור עם ג'ואי. פרק סיום העונה מציג את חתונתם של מוניקה וצ'נדלר, ובסיומו נחשף בפני הצופים כי רייצ'ל בהיריון.
עונה שמינית
ארבעת הפרקים הראשונים סובבים סביב זהותו של אבי התינוקת של רייצ'ל, ולבסוף מתגלה כי זהו רוס. רייצ'ל ורוס מחליטים שיגדלו ביחד את התינוק, אך לא מחדשים את הקשר הרומנטי ביניהם. ג'ואי מתחיל לפתח רגשות כלפי רייצ'ל, אך היא לא מרגישה כמוהו. רייצ'ל יולדת את התינוקת אמה בפרק סיום העונה. בסיום הפרק, ג'ואי מרים מהרצפה טבעת שאמו של רוס הביאה לרוס כדי שזה יציע נישואין לרייצ'ל (אף על פי שהוא בעצמו לא רצה לעשות זאת). רייצ'ל חושבת שג'ואי למעשה מציע לה נישואין, ומשיבה בחיוב.
עונה תשיעית
הצעת הנישואין מתבררת כטעות. רוס ורייצ'ל גרים ביחד כשותפים ומגדלים את אמה. מוניקה וצ'נדלר מחליטים להיכנס להיריון, אך מגלים שהם לא יכולים עקב מגבלות בריאותיות. פיבי מתחילה לצאת עם מייק האניגן (פול ראד), ומעדיפה אותו על פני חברה לשעבר דייוויד (האנק עזריה). פיבי ומייק נפרדים לתקופה אך חוזרים בסיום העונה. רייצ'ל ואמה עוברות לגור עם ג'ואי באמצע העונה, ורייצ'ל מתחילה לפתח רגשות כלפיו. הקבוצה טסה לברבדוס בפרק הסיום, כדי לשמוע את נאומו של רוס בכנס לפלאונטולוגים. ג'ואי וחברתו צ'ארלי (איישה טיילר), נפרדים, והיא מפתחת קשר רומנטי עם רוס. כשג׳ואי רואה את רוס וצ׳ארלי מתנשקים, רגשותיו כלפי רייצ'ל חוזרים, ופרק הסיום נגמר בנשיקה ביניהם.
עונה עשירית
העונה האחרונה סוגרת קצוות עלילתיים רבים. ג'ואי ורייצ'ל מגלים שהכימיה ביניהם פגה, ומחליטים להישאר רק ידידים. פיבי ומייק מתחתנים, וצ'ארלי נפרדת מרוס. מוניקה וצ'נדלר מחליטים לאמץ תינוק לאחר שמתברר ששניהם לא מסוגלים להביא ילדים לעולם ופוגשים את אריקה (אנה פריס), שיולדת תאומים בפרק הסיום, מה שמפתיע את מוניקה וצ'נדלר ואפילו את אריקה כי כולם חשבו שרק עובר אחד ברחמה. מוניקה וצ'נדלר עוברים לגור בפרברים עם התאומים. ג'ואי מתעצב לנוכח השינויים הרבים בחיי חבריו, הוא נשאר רווק. רייצ'ל מסכימה להצעת עבודה בפריז אך במהלך פרק הסיום של העונה העשירית רוס מחליט לנסוע לשדה התעופה ולהגיד לה שהוא עדיין מאוהב בה, רייצ'ל מחליטה להישאר בניו יורק ולוותר על העבודה לטובת חידוש מערכת היחסים עם רוס.
קורטני קוקס הייתה בהריון בעת צילום העונה האחרונה בעת שהדמות אותה היא משחקת, "מוניקה גלר", מתמודדת עם העובדה שהיא אינה יכולה להיכנס להריון.
העונה האחרונה ופרק הסיום מסתיימים בפינוי הדירה של צ'נדלר ומוניקה לטובת מעבר לבית בפרברים. את המשפט האחרון בסדרה אומר צ'נדלר כתגובה סרקסטית להחלטה ללכת לשתות קפה, כאשר הוא שואל "איפה?". זאת מאחר שמובן מאליו שמדובר בבית הקפה "סנטרל פרק" מתחת לדירתם, שהיה חלק משמעותי מהעלילה עוד מהפרק הראשון.
שחקנים ודמויות
צוות השחקנים הראשי
הסדרה הציגה שש דמויות עיקריות לאורך העונות, עם מספר דמויות משנה שחזרו והופיעו במשך עשר העונות. שחקני הצוות הראשי היו מוכרים לצופי הטלוויזיה לפני תפקידם ב"חברים", אך לא נחשבו ככוכבים.[3] במהלך שידור עשר העונות, הפכו כל השחקנים הראשיים בסדרה לכוכבי טלוויזיה והיו לידוענים.[4]
- ג'ניפר אניסטון שיחקה את דמותה של רייצ'ל גרין, מעריצת אופנה ואופרות סבון, וחברתה הטובה ביותר של מוניקה גלר עוד מימי התיכון. רייצ'ל באה ממשפחה עשירה והיא הייתה רגילה לחיי תענוגות. היא הגיעה בפרק הראשון לאחר שברחה מחתונתה. בין רייצ'ל ורוס הייתה מערכת יחסים שהפסיקה וחזרה לאורך העונות. הקשר בין השניים כלל נישואים (כתוצאה משכרות, כאשר רוס ורייצ'ל לא היו זוג) והולדת בת משותפת, אמה - שאותה החליט הזוג לגדל באופן משותף. משרתה הראשונה של רייצ'ל הייתה מלצרית ב"סנטרל פרק", אך לאחר מכן היא הפכה לעוזרת-קניין בבלומינגדייל'ס, ובעונה החמישית הפכה לקניינית בראלף לורן.[3] גונת'אר הבעלים של בית הקפה מאוהב בה.
- קורטני קוקס שיחקה את דמותה של מוניקה גלר, ה"אמא" של הקבוצה, בעלת חיבה לסדר וניקיון ואופי תחרותי. פעמים רבות מוניקה נעקצת על כך שהייתה כבדת משקל בימי ילדותה, במיוחד על ידי אחיה רוס. מוניקה היא שפית, והחליפה מספר מקומות עבודה במהלך הסדרה. בעונה השביעית נישאה לחברה הטוב משכבר הימים צ'נדלר בינג. בסוף עונה 9 מגלים השניים כי הם אינם מסוגלים להרות, בפרק האחרון בסדרה הם מאמצים תאומים - ג'ק ואריקה.[3]
- ליסה קודרו שיחקה את דמותה של פיבי בופה, מסז'יסטית ומוזיקאית אקסצנטרית. פיבי גדלה אצל מי שהחשיבה כאמה ואצל אביה החורג (אביה של פיבי נטש אותה ואת אחותה התאומה כשהיו תינוקות), ובגיל 14 הפכה לחסרת בית לאחר שאמה התאבדה ואביה החורג נכנס לכלא. בסוף העונה ה-3 פוגשת פיבי את חברתה הטובה ביותר של מי שהחשיבה כאמה ומגלה שהיא אמה הביולוגית, ובאמצע עונה 5 היא נפגשת עם אביה הביולוגי. על אף שהיא נחשבת תימהונית ורחפנית, עדיין יש בה מ"חוכמת הרחוב" מימי נערותה. קודרו שיחקה בעבר את דמותה של אורסולה בופה בסדרה "משתגעים מאהבה", ושיחקה את דמותה שוב מספר פעמים ב"חברים", שבה הופיעה כאחותה התאומה של פיבי.[3]
- מאט לה-בלנק שיחק את דמותו של ג'ואי טריביאני, שחקן מתקשה ממוצא איטלקי וחובב-מזון (במיוחד פיצה וסנדוויצ'ים), המתפרסם בזכות תפקידו באופרת הסבון "ימי חיינו" כד"ר דרייק רמורה. ג'ואי הוא גם רודף שמלות, והיו לו חברות רבות לאורך העונות. הוא אף התאהב בידידתו רייצ'ל בעונה 8, והשניים יצאו מספר פרקים בעונה 10. ג'ואי נחשב לידיד טוב ונאמן אבל נחשב לפחות משכיל מבין כל החברים. ג'ואי מקיים קשר חזק במיוחד עם פיבי, בשל העובדה ששניהם היחידים מבין החברים ללא כל סוג של השכלה גבוהה. בעונות הראשונות של הסדרה היו ג'ואי וצ'נדלר שותפים לדירה, והידידות ביניהם צוירה לעיתים קרובות באופן קומי כמערכת יחסים בין זוג נשוי. בסופו של דבר, ג'ואי הוא החבר היחידי שכמעט ולא התפתח במהלך הסדרה, והוא מסיים אותה באותה נקודת התחלה כשחקן כושל ללא כל מערכת יחסים רצינית.
- מת'יו פרי שיחק את דמותו של צ'נדלר בינג, מנהל במשרד גדול ובינלאומי לניתוח סטטיסטיקה ועריכת מידע. צ'נדלר עזב את עבודתו והיה לקופירייטר מתחיל בחברת פרסום במהלך העונה התשיעית. צ'נדלר ידוע בחוש ההומור הסרקסטי והציני שלו, ידוע במערכות יחסים הכושלות שלו ובפחד מהתחייבות עד שלבסוף התחתן דווקא עם חברתו הטובה מוניקה. בסוף עונה 9 מגלים השניים כי הם אינם מסוגלים להרות, ובסוף עונה 10 מאמצים תאומים - ג'ק ואריקה.
- דייוויד שווימר שיחק את דמותו של ד"ר רוס גלר, פלאונטולוג העובד במוזיאון להיסטוריה פרה-היסטורית, ומאוחר יותר כמרצה לפלאונטולוגיה באוניברסיטת ניו יורק (ייתכן שמדובר במחווה לדמותו של הפלאונטולוג האמיתי ששמו דייוויד שווימר). במהלך הסדרה עבר רוס שלושה נישואים כושלים (דבר המוביל לבדיחות רבות על חשבונו, כולל מצד עצמו), והיה מעורב ביחסים עם רייצ'ל, שכללו את הולדת בתם המשותפת (השנייה שלו - בסוף העונה הראשונה נולד בן, בנו הראשון מנישואיו הראשונים עם קרול, אך נפרדו לאחר שגילתה כי היא לסבית). רוס היה גם במערכת יחסים עם אמילי וולת'הם - הם נפרדו מכיוון שבמהלך טקס החתונה, תחת החופה במקום להגיד את שמה של אמילי, הוא אמר את שמה של רייצ'ל.
יוצר הסדרה דייוויד קריין רצה שכל שש הדמויות תהיינה שוות ובולטות באותה מידה, ועל כך שובחה הסדרה, שהיא "תוכנית האנסמבל (הרכב) האמיתית הראשונה".[5] חברי הצוות עמדו על כך שרעיון האנסמבל יישמר ולא הרשו לדמות אחת לבלוט קדימה: הם העמידו את עצמם ביחד לפרסי הטלוויזיה ולא כיחידים, העדיפו לנהל משא ומתן על שכרם כקבוצה ולא כיחידים,[5] וביקשו להופיע ביחד על שערי מגזינים בעונתה הראשונה של הסדרה. השחקנים הפכו לחברים טובים גם מאחורי הקלעים, וכוכב אורח אחד, טום סלק, העיד שלפעמים הרגיש מחוץ לתמונה. גם לאחר סיום הסדרה נשארו השחקנים חברים, במיוחד קוקס ואניסטון; אניסטון הייתה הסנדקית של ביתה היחידה של קוקס, קוקו. בספר הפרידה וההנצחה הרשמי, "חברים עד הסוף", העיד כל אחד מהשחקנים בראיונו האישי כי צוות השחקנים הפך למשפחתו.
שכר
בחוזים המקוריים לעונה הראשונה השתכר כל שחקן 22,500 דולר לפרק.[6] בעונה השנייה קיבל כל שחקן בצוות שכר שונה, החל מ-20,000 דולר ועד ל-40,000 דולר לפרק. לפני שהחלו הדיונים על השכר לעונה השלישית החליטו השחקנים כי ידונו בהם כקבוצה אחת, בניגוד לעמדת חברת ההפקה, האחים וורנר, שהעדיפה לדון עם כל שחקן בנפרד. התוצאה הייתה ששכר כל אחד מהשחקנים השתווה לשכר הנמוך ביותר שניתן לאחד מחברי הצוות, כלומר שכרם של אניסטון ושווימר קוצץ. השחקנים השתכרו 75,000 דולר לפרק בעונה השלישית, 85,000 דולר בעונה הרביעית, 100,000 דולר בעונה החמישית, ו-125,000 דולר בעונה השישית. חברי הצוות קיבלו משכורות בסך 750,000 דולר לפרק בעונות מספר שבע ושמונה, ובעונות האחרונות, תשע ועשר, כל שחקן השתכר במיליון דולר לפרק. החל מהעונה החמישית, קיבל צוות השחקנים גם כספי תמלוגים על שידורים חוזרים.
הופעות אורח
שלל ידוענים הופיעו בסדרה בהופעות אורח, להלן רשימה חלקית שלהם.
- אדי קייהיל
- אדם גולדברג
- אוואן הנדלר
- איזבלה רוסליני
- איקבל ת'בה
- אל מקפירסון
- אלכס בורסטיין
- אלן פומפאו
- אלק בולדווין
- אנה פריס
- בילי קריסטל
- בן סטילר
- בראד פיט
- ברוס ויליס
- ברוק שילדס
- ברנדה ואקרו
- ברנט ספיינר
- גארי אולדמן
- גארי קולינס
- ג'ואנה גליסון
- ג'ובני ריביסי
- ג'וליה רוברטס
- ג'ון לוביץ
- ג'ון סטיימוס
- ג'ון פאברו
- ג'ורג' קלוני
- ג'יי לנו
- ג'יימס בורוז
- ג'יין לינץ'
- ג'ייסון אלכסנדר
- ג'ים ראש
- ג'ניפר גריי
- ג'ניפר קולידג'
- ג'ף גולדבלום
- גרג קיניר
- דבי מזר
- דברה ג'ו ראפ
- דוני אוסמונד
- דייוויד ארקט
- דיק קלארק
- דן קסטלנטה
- דני דה ויטו
- דניס ריצ'רדס
- דקוטה פנינג
- האנק עזריה
- הלן האנט
- וינונה ריידר
- ז'אן-קלוד ואן דאם
- טאג' מארי
- טי. ג'יי. טיין
- טייט דונובן
- טרודי סטיילר
- טרי גאר
- יו לורי
- כריס אייזיק
- כריסטינה אפלגייט
- כריסי היינד
- לורן טום
- ליאה רמיני
- ליאה תומפסון
- מורגן פיירצ'יילד
- מייקל ורטן
- מייקל מקיין
- מקס רייט
- מרלה סוקולוף
- מרלו תומאס
- נואה ויילי
- סאם אנדרסון
- סוזן סרנדון
- סטיב זאן
- פאג'ט ברוסטר
- פטריק פביאן
- פן ג'ילט
- פרד וילארד
- פרדי פרינז ג'וניור
- צ'ארלי שין
- צ'רלטון הסטון
- קול ספראוס
- קריסטין דייוויס
- קת'לין טרנר
- ראלף לורן
- רבקה רומיין
- רובין ויליאמס
- ריס וית'רספון
- שון פן
- שרה, דוכסית יורק
הפקה
הרעיון המרכזי
| "הסדרה הזו עוסקת בסקס, אהבה, יחסים, קריירה, הזמן בחיים שלך בו הכל אפשרי. והיא גם עוסקת בידידות, כי כשאתה רווק בניו-יורק, החברים שלך הם המשפחה שלך". |
| – תקציר התסריט המקורי בו השתמשו קריין, קאופמן וברייט כשהגישו את הסדרה ל-NBC |
דייוויד קריין ומרתה קאופמן החלו לפתח שלושה פיילוטים טלוויזיוניים חדשים - לעונת סתיו 1994 - לאחר ביטולו של הסיטקום שלהם, "אלבום משפחתי", על ידי CBS בנובמבר 1993. בסופו של דבר החליטו קאופמן וקריין להגיש את הסדרה העוסקת ב"שישה אנשים בשנות העשרים לחייהם, העושים את דרכם במנהטן" ל-NBC, שהרגישו כי הכי תואמת לסגנון הרשת. קריין וקאופמן הציגו את הרעיון לשותפם להפקה קווין ברייט, ששימש כמפיק בפועל בסדרת הטלוויזיה שלהם, "Dream On", ששודרה ב-HBO. הרעיון לסדרה עלה כשקריין וקאופמן החלו לחשוב על הזמן שבו הם סיימו את המכללה והחלו לחיות לבדם בניו יורק, ובו, לדברי קאופמן, "העתיד היה רק סימן שאלה אחד גדול".[7] הם מצאו את הקונספט מעניין, שכן לטענתם "כולם מכירים את ההרגשה הזו", ומשום שהרגישו קשר בין סיפורי הדמויות לאותו שלב בחייהם הפרטיים. הצוות קרא לסדרה בשם "Insomnia Cafe", והגישו את תקציר התסריט ל-NBC בדצמבר 1993.
בו בעת, וורן ליטלפילד, שהיה מנכ"ל NBC בידור באותו זמן, חיפש קומדיה העוסקת באנשים צעירים החיים במשותף וחולקים בהוצאות. ליטלפילד ראה בחזונו קבוצה של אנשים שמשתפים תקופות משמעותיות בחייהם עם חבריהם, שיהפכו ל"בני משפחה חדשים, חלופיים". בכל אופן, ליטלפילד התקשה להוציא לפועל את הרעיון, ומצא את התסריטים הראשוניים שפותחו על ידי NBC נוראיים. כשקאופמן, קריין וברייט הגישו את "Insomnia Cafe", ליטלפילד התרשם מן העובדה שהכותבים כבר ידעו בפרוטרוט את דמויותיהם הראשיות. NBC קנתה את הרעיון כ"פיילוט השמה", שמשמעו שהרשת הסתכנה בחובות כלכליים כבדים אם הפיילוט לא היה הופך לסדרה. קאופמן וקריין החלו לכתוב את תסריט הפיילוט (הפרק הראשון) לסדרה שנקראה כעת " Friends Like Us, חברים כמונו", במשך שלושה ימים. ליטלפליד רצה שהסדרה תייצג את דור ה-X ותחקור את הסוג החדש של החיבור והקשר השבטיים, אך השלישייה לא הייתה שותפה לחזונו. קריין טען כי הסדרה אינה מיועדת רק לדור אחד, והוא רצה להפיק סדרה שכולם יהנו לראות. NBC אהבה את תסריט הפיילוט והזמינה את הסדרה תחת שם-כותרת אחר, "Six Of One, שישה מאחד", בעיקר מפני הדמיון לשם סדרה אחרת, של ABC, שנקראה בשם "These Friends Of Mine, החברים האלה שלי".
ליהוק
ברגע שהיה ברור כי הסדרה הפכה ל"פרויקט מועדף" של NBC, ליטלפילד סיפר שהוא קיבל טלפונים מכל סוכן-שחקנים אפשרי בעיר, בקשר לתפקיד בסדרה ללקוחותיהם. אודישנים לתפקידים המרכזיים נערכו בניו-יורק ובלוס אנג'לס. מנהל הליהוק צמצם מרשימה של 1,000 שחקנים שהגישו מועמדות לכל תפקיד, רשימה של 75 שחקנים לכל תפקיד. אלו שעברו שלב זה ערכו אודישן נוסף מול קאופמן, ברייט וקריין. עד סוף מרץ (הסדרה התעתדה לעלות לאוויר בספטמבר), מספר המועמדים לכל תפקיד צומצם לכשלושה - ארבעה שחקנים לדמות, ואלו ערכו עוד אודישן בנוכחות לס מונבס, שהיה אז נשיא חטיבת הטלוויזיה של האחים וורנר.
מכיוון שכבר עבדו בעבר עם דייוויד שווימר, יוצרי הסדרה כתבו את דמותו של רוס בשבילו, והוא היה השחקן הראשון שלוהק. המפיקים רצו את קורטני קוקס בתפקיד רייצ'ל, אך קוקס סירבה וביקשה לשחק את מוניקה. קאופמן אמרה כי לקוקס הייתה "אנרגיה משמחת, חיובית" שלא עלתה בקנה אחד עם איך שהם ראו את דמותה של מוניקה. בעת האודישן של קוקס, המפיקים הופתעו מהכיוון החדש שאליו לקחה את דמותה של מוניקה וליהקו אותה לתפקיד. כשמאט לה-בלנק נבחן לתפקיד של ג'ואי, הוא שינה במקצת את הדמות. הכותבים לא תכננו במקור שג'ואי יהיה מעין כסיל, אדם מעומעם קמעה, אך מצאו את זה כמקור מרכזי לקומדיה. לה-בלנק במבחנו גם הכניס הרבה יותר רגש בדמותו של ג'ואי מכפי שהכותבים התכוונו. אף על פי שקריין וקאופמן לא רצו את לה-בלנק לתפקיד בזמנו, הרשת הכריחה אותם ללהק אותו.[7] ג'ניפר אניסטון, מת'יו פרי וליסה קודרו לוהקו לתפקיד על פי האודישן שלהם.
עוד מספר שינויים הוכנסו בעלילת הסדרה על פי הליהוקים הסופיים שלה. המפיקים נוכחו לדעת כי הם צריכים לשנות במעט את הדמויות על מנת שיתאימו לשחקניהם, ותהליך הגילוי הסופי של אופי הדמויות נמשך בכל העונה הראשונה. קאופמן הכירה בכך שדמותו של ג'ואי הפכה "למשהו חדש לגמרי", וגם ש"עד שלא עשינו את פרק חג ההודיה הראשון, לא קלטנו כמה ההפרעות הנפשיות של מוניקה מצחיקות".
הסדרה מפורסמת גם בהופעות האורח המגוונות והמפתיעות שלה, את רשימת ההמופיעים ניתן למצוא לעיל.
כתיבה
בשבועות שלאחר ההודעה בציבור כי NBC מוציאה לפועל את "חברים", קיבלו וסקרו קריין, קאופמן וברייט תסריטים שנשלחו אליהם על ידי כותבים, שבמקור הכינו אותם לסדרות אחרות, ובעיקר קיבלו פרקי סיינפלד שלא יצאו אל הפועל. קאופמן וקריין שכרו צוות של שבעה כותבים צעירים, מכיוון ש"כשאתה בן ארבעים, כבר פשוט אין לך את זה. הרשתות והאולפנים מחפשים צעירים שהרגע יצאו מהמכללות". היוצרים הרגישו כי שימוש בשש דמויות מרכזיות שוות, במקום להבליט אחת או שתיים מהן, יוביל ל"מספר עצום של קווי עלילה, שיהפכו את הסדרה לסיפור הצלחה". את רוב סיפורי העלילה הגו הכותבים, אף על פי שגם השחקנים הוסיפו רעיונות. במקור, הכותבים תכננו סיפור אהבה גדול בין ג'ואי ומוניקה, מכיוון שבטיוטת הסדרה, שתי הדמויות הללו היו המיניות ביותר מבין החבורה. הרעיון ליחסים רומנטיים בין רוס ורייצ'ל עלה בזמן שקאופמן וקריין כתבו את פרק הפיילוט.
במהלך הפקת הפיילוט, ביקשה NBC לשנות את התסריט כך שיכיל סיפור עלילה אחד מרכזי, וכמה משניים, אך הכותבים סירבו, ברצונם לשמור על שלושה קווי-עלילה שווים במשקלם. NBC גם חשבה שצוות השחקנים צעיר מדי, ודחפה יצירת דמות מבוגרת שתוכל לתת למבוגרים הצעירים עצות. קריין וקאופמן הסכימו בעל כורחם, וכתבו טיוטה לפרק מוקדם שכלל את "פאט השוטר" (Pat the Cop - משחק מילים באנגלית שמשמעו "לטף את השוטר"). קריין חשב שהדמות הזו נוראית, ובסופו של דבר NBC חזרה בה והדמות בוטלה.
בכל קיץ, כתבו המפיקים בכלליות את קווי העלילה לעונה הבאה. לפני שפרק כלשהו נכנס לתהליכי הפקה, קריין וקאופמן היו משכתבים את התסריט - שנכתב על ידי כותב אחר - בעיקר אם היה אלמנט כלשהו שהרגיש זר לסדרה או לדמויות. שלא כמו סיפורי עלילה אחרים, על סיפור האהבה בין ג'ואי ורייצ'ל הוחלט ממש באמצע העונה השמינית. היוצרים לא רצו שרוס ורייצ'ל יחדשו את הקשרים ביניהם כל כך מהר, ובשעה שחיפשו קווי-עלילה שיהוו מכשול לרומנטיקה ביניהם, אחד הכותבים הציע שלג'ואי יהיה עניין רומנטי ברייצ'ל. קו העלילה הזה שולב בסדרה, אך השחקנים חששו שסיפור האהבה הזה יידחה אצל הצופים וייצור ניכור בקרב הקהל לדמויותיהם, ולכן הכיוון הרומנטי הזה הופסק, ורק עלה מחדש בפרק סיום העונה. בעונה התשיעית, הכותבים לא ידעו כמה מקום בעלילה יש לתת לבתה התינוקת של רייצ'ל, מכיוון שמצד אחד לא רצו שהסדרה תעסוק בתינוקות, אך מצד שני לא רצו שיורגש כאילו התינוקת לא קיימת. קריין סיפר כי לקח להם זמן להסכים להפקת עונה עשירית, ולבסוף החליטו לצלם אותה מכיוון שנשארו להם מספיק קווי-עלילה להכניס כדי להצדיק את העונה. קאופמן וקריין לא היו מסכימים לעוד עונה, 11 במספר, גם אם כל צוות השחקנים היה רוצה להמשיך.
צילומים
.jpg)
העונה הראשונה צולמה באולפן 5 באולפני וורנר ברוס בברבנק, קליפורניה. מנהלי NBC דאגו שתפאורת בית הקפה הייתה חדשנית מדי, וביקשו שמוקד ההתרחשות יהיה במזנון מהיר, ולא בבית קפה, אך לבסוף הסכימו עם קונספט בית הקפה. קליפ הפתיחה של הסדרה צולם במזרקה שהייתה בחוות וורנר ברוס, בשעה 4:00 בבוקר, והיה זה בוקר קר במיוחד. בתחילת העונה השנייה, ההפקה עברה לאולפן 24 הגדול יותר, ששינתה את שמה ל"במת חברים" לאחר סיום הסדרה. צילומי הסדרה החלו בקיץ של שנת 1994 אל מול קהל חי, שלהם ניתנו תקצירים והסברים על הסדרה כדי שירגישו בנוח ויכירו יותר את שש הדמויות המרכזיות. במהלך ההפסקות בין הסצנות, נשכר סטנדאפיסט שיבדר את הקהל וישאיר אותו במצב רוח טוב. תהליכי הצילום של כל פרק, שנמשך בערך 22 דקות, נמשכו כשש שעות, פי שניים ממשך צילומי פרק בסדרת סיטקום רגילה, בעיקר בשל צילומים חוזרים ושכתובים רבים לתסריט הסדרה.
אף על פי שהמפיקים רצו שחלקים ניכרים מהסדרה ייערכו בניו יורק עצמה, 'חברים' אף פעם לא ערכה בעיר צילומים. ברייט טען כי צילומי-חוץ יהפכו את הסדרה לפחות מצחיקה מכיוון שלטענתו הקהל החי הוא חלק אינטגרלי מהתוכנית. כשהסדרה קיבלה ביקורות על כך שאינה מציגה כראוי את ניו-יורק, מכיוון שזה לא הגיוני שקבוצת חברים המתקשה מבחינה כלכלית תרשה לעצמה לגור בדירות גדולות שכאלה, ברייט העיר שהאולפן היה חייב להיות גדול מספיק בשביל המצלמות, אביזרי התאורה, ובשביל "הקהל, שיראה מה הולך". הדירות גם היו צריכות להיות בגודל שיספיק לשחקנים לבצע תסריטים מצחיקים מסוימים. פרק-הסיום הכפול של העונה הרביעית צולם בלונדון, משום שהמפיקים ידעו על בסיס המעריצים הגדול של הסדרה שהיה שם. הסצנות צולמו בשלושה אולפנים, שבכל אחד מהם היה קהל של 500 אנשים, הגדול ביותר שהיה לסדרה בכל עונותיה. פרק-הסיום של העונה החמישית, שהתרחש בלאס וגאס, צולם באולפני וורנר ברוס, אף על פי שאנשים רבים היו בטוחים שהוא צולם בעיר עצמה.
שידור
לאחר שהפיילוט שהופק עמד בציפיותיהם של מנהלי NBC הושקה הסדרה ב-22 בספטמבר 1994 תחת השם חברים, ושודרה בשעת שידור פופולרית - 20:30 בימי חמישי. פרק הפיילוט שודר בין הסדרות משתגעים מאהבה וסיינפלד, ונצפה על ידי כמעט 22 מיליון צופים אמריקאים. לסדרה הייתה הצלחה עצומה לאורך שידורה, והיא היוותה מרכיב מרכזי בלוח השידורים של NBC לערבי חמישי, שאותו קידמה ופרסמה הרשת תחת הסלוגן "Must See TV" - טלוויזיה שחייבים לראות. בעונה השישית, אחרי פיצוץ במשא ומתן מול השחקנים, נכתב וצולם הפרק האחרון של הסדרה, אך הצדדים הגיעו להסכם ברגע האחרון. בעונה השביעית הוחלט לסיים את הסדרה בעונה השמינית שלה, לאור ההידרדרות במדדי הרייטינג עם עליית תוכנית הריאליטי "הישרדות". אחרי ההצלחה הרבה של העונה השמינית והזכייה ב"פרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר" הוחלט להפיק עונה תשיעית ואחרונה. כשקריין סיפר לכתבים בשנת 2001 כי ישנה אפשרות לעונה תשיעית לסדרה העריכו המבקרים כי הוא מבלף, וגרסו שלפחות שני שחקנים מהצוות לא יחתמו לעוד עונה. כשאושר לבסוף כי חברים תחזור לעונה תשיעית, החדשות נסבו בעיקר על העלות הכספית - 7 מיליון דולר לפרק - שנדרשה כדי להחזיר את הסדרה לעוד עונה.
לאחר ציפיות ארוכות שהעונה התשיעית תהא העונה האחרונה של הסדרה, NBC השיגה בסוף דצמבר 2002 עסקה שהחזירה את הסדרה לעונה עשירית ואחרונה. העסקה נסגרה מוקדם מכיוון שצוות הקריאייטיב של הסדרה לא רצה להמשיך בדיונים בשנה החדשה, אלא רצה להמשיך לכתוב את פרקי העונה התשיעית, שעדיין שודרה, וגם פרק סיום אפשרי. NBC הסכימה לשלם לוורנר ברוס 10 מיליון דולר על הפקת כל פרק בעונה העשירית, המחיר הגבוה ביותר בתולדות הטלוויזיה לסדרה של 30 דקות, אף על פי ש-NBC לא הצליחה לקבל תשואה מספקת מפרסומות כדי לכסות את הוצאות ההפקה. צוות השחקנים דרש שהעונה העשירית תצומצם מ-24 פרקים (כך היה בשאר תשע העונות) ל-18, כדי לאפשר להם לעבוד גם על פרויקטים אחרים.
החל מקיץ 2011, כל עונות הסדרה (10 עונות, 236 פרקים) משודרות בארצות הברית בהפרדה גבוהה. על מנת "לחדש" את איכותם של הצילומים, חברת האחים וורנר שחזרה תמונות שנחתכו (אלו ששודרו בגרסה המקורית, 4:3) בשוליהן הימניות והשמאליות, בעזרת הפילם המקורי של הסדרה (35 מ"מ) שמשלים את שולי התמונות למסך רחב (16:9). בחלק מן הקטעים, לרוב בעונות הראשונות, תמונות הוגדלו מאחר שעותק הפילם לא נמצא בארכיון.
סיום הסדרה
ערך מורחב – האחרון
יוצרי הסדרה סיימו את הטיוטה הראשונית לפרק-הסיום של העונה העשירית, ושל הסדרה בכלל, בינואר 2004, ארבעה חודשים לפני ששודר. הפרק התעתד להימשך כשעה. קריין, קאופמן וברייט צפו בפרקי סיום של סדרות סיטקום אחרות, ושמו לב לדברים שהצליחו ולדברים שלא, על מנת לבנות את תוואי הפרק ואת מאפייניו. הם אהבו את פרקי הסיום שנשארו נאמנים לסדרה, ואף שיבחו את פרק הגמר של המופע של מרי טיילר מור, וראו בו כפרק הסיום האידיאלי. ברייט, קאופמן וקריין התקשו בכתיבת הפרק האחרון, והעבירו ימים שלמים בחשיבה על הסצנה האחרונה, מבלי שהצליחו לכתוב מילה. הם לא רצו שיהיה "קונספט גבוה מדי, או להוציא את הסדרה מעצמה".[8] הקטעים החשובים ביותר בפרק הסיום צולמו ללא קהל, ועם מספר מינימלי של אנשי צוות. במהלך הסצנה האחרונה התקשו השחקנים להישאר חתומי פנים ונדרשו שוב ושוב לתקן את האיפור מכיוון שלא הפסיקו לבכות (מה שניכר גם בסצנה המשודרת), מה שהפך את צילום הסצנה לארוך במיוחד. צוות השחקנים המרכזי נהנה מפרק הסיום והיה בטוח שהמעריצים יגיבו בצורה דומה:
זה בדיוק מה שקיוויתי שיהיה. כולנו מסיימים עם תחושה של התחלה חדשה והקהל מרגיש שנפתח פרק חדש בחייהן של כל הדמויות האלו.
— דייוויד שווימר על הפרק האחרון.[8]
NBC קידמה ופרסמה רבות את הפרק האחרון, שמשך שבועות לפני שידורו הרבה "באזז" ועניין תקשורתי. סניפי NBC מקומיים ארגנו מסיבות צפייה ברחבי ארצות הברית, ולפני הפרק האחרון שודרו במשך שעה שלמה קליפים רטרוספקטיביים, מעונות ופרקים קודמים. לאחר הפרק, נערכה תוכנית מיוחדת של "The Tonight Show", עם המנחה ג'יי לנו, ובה התראיינו צוות השחקנים, על סט בית הקפה סנטרל פרק. מחיר פרסומת בת 30 שניות בפרק הסיום היה בממוצע 2 מיליון דולר.
בארצות הברית, 52.5 מיליון צופים ראו את הפרק ב-6 במאי 2004, והפכו אותו לשידור הבידורי הנצפה ביותר בארצות הברית במשך שש השנים הבאות. אף על פי שהוא לא היה הפרק הנצפה ביותר בתולדות הסדרה, פרק-הסיום של "חברים" היה לרביעי ברשימת פרקי-הסיום הנצפים ביותר בתולדות הטלוויזיה, כשהסדרות שעקפו אותו היו סיינפלד, חופשי על הבר, ומ.א.ש שנצפו על ידי 76.2, 80.4, ו-105 מיליון צופים בהתאמה. פרק הנוסטלגיה שקדם לו נצפה על ידי 36 מיליון צופים, ופרק-הסיום היה לתוכנית השנייה הנצפית ביותר באותה שנה, כשהנצפית ביותר הייתה הסופר בול. לאחר סיומן של חברים ופרייז'ר, מבקרים תהו על עתידו של ענף הסיטקום. היו שטענו שזהו סופן של תוכניות הסיטקום, בעוד שהיו שטענו כי זוהי רק הידרדרות קטנה, והיו שטענו שקיימת הפחתה כללית של תוכניות מבוססות תסריט, לטובת תוכניות ריאליטי.
"איחוד"
ב-21 בפברואר 2016, 12 שנים לאחר ירידת "חברים" מהמסך, שידרה רשת NBC מופע הוקרה מיוחד לבמאי הטלוויזיה ג'יימס בורוז, אשר ביים חלק מפרקי הסדרה. במופע ההוקרה נכחו שחקנים מסדרות קומיות רבות שביים בורוז לאורך השנים, ביניהם גם חמישה מכוכבי הסדרה חברים: אניסטון, לה בלאנק, קוקס, שווימר וקודרו. מת'יו פרי לא נכח פיזית באיחוד הטלוויוני, אך הופיע על גבי מסך בקטע וידאו שצולם מבעוד מועד. מופע ההוקרה היה מפגש טלוויזיוני נדיר בו נכחו השחקנים בהרכב כמעט מלא, דבר שלא התרחש מאז הסתיימו שידורי הסדרה.[9]
פרק איחוד
- ערך מורחב – חברים: האיחוד
בשנת 2020 הודיעו כי חברי הקאסט יחזרו ל"פרק איחוד", שיכלול את כל ששת השחקנים הראשיים. הודגש כי הפרק אינו חלק מעלילת הסדרה וכי ששת השחקנים לא יגלמו את דמויותיהם, אלא יופיעו יחד בתור עצמם, יבקרו בסט ויספרו חוויות מצילומי הסדרה. צילומי הפרק נדחו פעמיים עקב מגפת הקורונה, אך לבסוף הושלמו בחודש אפריל 2021. הפרק עלה לשידור ב-27 במאי 2021 בשירות הסטרימינג האמריקאי HBO Max.[10][11]
המחזמר
עקב ההצלחה של הסדרה, בוב וטובלי מקסמית', היוצרים של מחזות זמר בהשראת "צער גידול בנות", "הצלצול הגואל" ועוד, יצרו מחזמר בהשראת הסדרה בשם "חברים! המחזמר!" או באנגלית "Friends! The Musical!". ההפקה אינה הפקה רשמית אלא מדובר בפארודיה על המיתולוגיה של סדרה. השחקנים לא הופיעו במחזמר, אך כלל הקונספט של הסדרה הועבר באופן המתאים לרוח הסדרה. הייתה לסדרה גרסה לא רשמית של המחזמר-"חברים: האחד בו הם שרים!" או באנגלית-"Friends: The One Where They Sing!"[12] כך שהרעיון לא היה מקורי, אך לאחר שחווה הצלחה רבה בשיקגו, גרסת הפארודיה של מקסמית' הגיעה לתיאטראות ברודוויי והוצגה בתיאטרון ה"תרייד".[13][14] בין השירים שנכתבו על ידי מקסמית' עבור המחזמר: "אוי אלוהים! זו ג'ניס", "בית הקפה היחיד בניו יורק" ו-"היינו בהפסקה".[15].
השפעה
ביקורות
הביקורות המוקדמות על הסדרה היו מעורבות. היו שחשבו שהסדרה היא "ניסיון מעורפל ובלתי-מוצלח לחקות את ההומור של 'סיינפלד'", או שהסדרה "מנסה להיות כמו 'סיינפלד', אך לעולם לא תהיה מצחיקה כמוה", אך היו שטענו כי "זוהי אחת הקומדיות המבריקות ביותר בעונת השידורים הנוכחית", וגם היו מבקרים שקראו לה "בפשטות, סדרת הקומדיה הטובה ביותר כרגע".
היו מבקרי טלוויזיה שמצאו את דמויותיהם של ג'ואי ורייצ'ל בלתי-מפותחות, אך ככלל נאמר על צוות השחקנים ש"הם אנסמבל צעיר שאפשר להתאהב בו", ושיש ביניהם "כימיה טובה". מבקר הטלוויזיה של עיתון ה-USA Today, רוברט ביאנקו, אף הגדיל ושיבח את משחקו של שווימר כ"מעולה". ביאנקו אף הילל את הדמויות הנשיות, אך היה מודאג מכך שדמותו של פרי כצ'נדלר הייתה "בלתי מוגדרת", ושלה-בלנק "מסתמך יותר מדי על תפקיד החתיך הטיפש". ביקורות אחרות טענו שהשחקנים "מנסים ומשתדלים יותר מדי", במיוחד פרי ושווימר.
ככל שהסדרה התקדמה, הביקורות החלו להיות חיוביות יותר, ו'חברים' הפכה לאחת מתוכניות הסיטקום הפופולריות ביותר בזמנה. המבקרים שיבחו את הסדרה על הכתיבה המצוינת והתסריט החד, ועל הכימיה ששררה בין השחקנים הראשיים. היו אף עיתונאים שחזרו בהם מביקורתם הראשונית, שהסדרה היא "חיקוי נואש של 'סיינפלד'", והתנצלו. הביקורות אף שיבחו את הסדרה על כך שהיא "גורמת לך לצחוק בקול מספר פעמים בכל פרק", ושאיכות הכתיבה אפשרה לסדרה להיות "מקורית וחדשנית". עיתון הניו יורק טיימס הילל את העונה השמינית, וקרא לה "קאמבק מדהים באמת". העיתון קבע כי "בזכות איכות העלילה וכמויות הצחוק, הסדרה מוצאת לה מקום חם בלב המעריצים". לעומת זאת, היו ביקורות שמצאו את העונה התשיעית "מאכזבת ביחס לעונות האחרות", מכיוון שהעלילה החלה לנטות מחוץ לקו הנורמלי של הסדרה, ואירועים משונים וביזאריים החלו להופיע בעלילה. עוד ציינו המבקרים את "מצעד הסלבריטאים" שהופיעו בעונה התשיעית, כנראה, לפי המבקרים, כדי לחפות על ההידרדרות בעלילה. למרות האכזבה מהעונה, הביקורות מצאו ש"הכתיבה עדיין חדה". גם הביקורות על העונה העשירית לא היו מזהירות, ואף נכתב עליה שהיא "איומה בצורה מחשידה, והרבה יותר גרועה מאיך שהייתם מדמיינים סדרה שפעם הייתה כל כך טובה". אך בסופו של דבר, 'חברים' הופיעה ברשימת "מאה תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים" של הטיים מגזין, בנימוק ש"סודה של הסדרה היה שהיא נקראה 'חברים', אך לאמיתו של דבר, היא עסקה במשפחה".
|
"לא ניתן היה לייצר פרק שיענה על כל הציפיות וההמולה של פרק הסיום של 'חברים', אבל התוצאה הייתה הפרק הטוב ביותר שלו יכלו המעריצים לקוות, כי הוא עשה את מה שהוא היה צריך לעשות: הפרק סגר את כל קצוות הסיפור וגם הזכיר לנו למה אהבנו את הסדרה ולמה נתגעגע אליה". |
| — רוברט ביאנקו מעיתון ה-USA Today על פרק-הסיום |
הביקורות על פרק-הסיום היו מעורבות, אך נטו להיות חיוביות. ביאנקו מעיתון ה-USA Today תיאר את הפרק כמבדר ומספק, ושיבח את המיומנות בשילוב בין ההומור לרגש בכל אחת מן הדמויות. היו ששיבחו את אניסטון ושווימר על משחקם, אך חשבו שחידוש הקשר הרומנטי ביניהם היה "סוף יותר מדי טוב, אף על פי שזה מה שצבא המעריצים של הסדרה רצה". בסופו של דבר, נכתב כי פרק-הסיום היה "יותר מרגש מאשר מצחיק, יותר מספק במונחים של סגירת מעגל מאשר מצחיק עד דמעות".
פרסים
כדי לשמר את פורמט האנסמבל של הסדרה, צוות השחקנים החליט להגיש את כל השחקנים לאותה קטגוריית פרסים, "שחקן-משנה", והחל מהעונה השמינית, לקטגוריית "שחקן-ראשי". הסדרה הייתה מועמדת ל-63 פרסי אמי, וזכתה בשישה. אניסטון וקודרו היו לשחקניות היחידות שזכו ב"אמי", בעוד שקוקס הייתה השחקנית היחידה שכלל לא הייתה מועמדת. הסדרה זכתה בפרס אמי לשנת 2002 לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, והייתה מועמדת בקטגוריה זו בשנים 1995, 1996, 1999, 2000 ו-2003. הסדרה זכתה בשלל פרסים נוספים: פרס American Comedy, פרס הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה, פרס גלובוס הזהב, שלושה פרסי Logie, שישה פרסי People's Choice, פרס Satellite, ושני פרסי Screen Actors Guild.
רייטינג
הטבלה שלהלן מציגה את מדרוג הצפייה של חברים בארצות הברית, שם היא התמקמה בקביעות בין עשר התוכניות הנצפות ביותר. טור ה"דירוג" מציין את דירוגה של חברים ביחס לסדרות אחרות ששודרו באותה עונת-שידורים, בשעות צפיית השיא. שיטת הדירוג בארצות הברית דומה לזו שבישראל, ומסתמכת אף היא על מדד נילסן. טור ה"צופים" מתאר את כמות הצופים הממוצעת בעת השידור הראשון של כל פרק. "תחילת העונה" מתייחס לתאריך שידור פרק הפתיחה של העונה, "וסיום העונה" מתייחס לתאריך השידור של הפרק האחרון.
| עונה | משבצת שידור | תחילת העונה | סיום העונה | דירוג | צופים (במיליונים) |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | ימי חמישי, 20:30 | 22 בספטמבר 1994 | 18 במאי 1995 | #9 | 14.88 |
| 2 | ימי חמישי, 20:00 | 21 בספטמבר 1995 | 16 במאי 1996 | #3 | 17.93 |
| 3 | 19 בספטמבר 1996 | 15 במאי 1997 | #4 | 16.30 | |
| 4 | 25 בספטמבר 1997 | 7 במאי 1998 | #4 | 15.78 | |
| 5 | 24 בספטמבר 1998 | 20 במאי 1999 | #2 | 15.61 | |
| 6 | 23 בספטמבר 1999 | 18 במאי 2000 | #5 | 20.95 | |
| 7 | 12 באוקטובר 2000 | 17 במאי 2001 | #4 | 19.7 | |
| 8 | 27 בספטמבר 2001 | 16 במאי 2002 | #1 | 24.5 | |
| 9 | 26 בספטמבר 2002 | 15 במאי 2003 | #3 | 21.14 | |
| 10 | 5 בספטמבר 2003 | 6 במאי 2004 | #5 | 20.84 |
השפעה תרבותית
אף על פי שמפיקי הסדרה חשבו על חברים כ"רק תוכנית טלוויזיה", מספר פסיכולוגים חקרו את השפעתה התרבותית של חברים לאורך שידורה. סגנון השיער של אניסטון כונה בשם "תספורת רייצ'ל", ואומץ אצל נשים ברחבי העולם. משפט הפתיחה של ג'ואי, "?'How you doin", הפך למשפט פופולרי בסלנג האמריקאי, כשורת-פתיחה או כברכה בין חברים. לסדרה גם הייתה השפעה על השפה האנגלית, לפי מחקר של פרופסור לבלשנות מאוניברסיטת טורונטו, אשר מצא שהדמויות בסדרה השתמשו במילה "so" פעמים רבות כדי לאייך שמות תואר, כמו עם המילים "very" ו-"really". אף על פי ששינוי זה כבר חדר לתרבות האנגלית, שימושו בסדרה כפי הנראה תרם לפופולריות שלו. לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הרייטינג של הסדרה עלה ב-17% מהעונה הקודמת, מכיוון שהצופים ראו בסדרה מקום מפלט.
בית הקפה סנטרל פרק (משחק מילים על הסנטראל פארק בעיר ניו יורק), אחד ממוקדי ההתרחשויות המרכזיים של הסדרה, היווה מודל לחיקוי במקומות רבים בעולם. בשנת 2006, איש עסקים איראני בשם מוג'טבה אסאדיאן פתח קו של זכיינות בתי קפה בשם "סנטרל פרק", ורשם את השם על שמו ב-32 מדינות בעולם. בתי הקפה עוצבו כמו ב"חברים", והיו בהם העתקים מדויקים של הספות, הדלפקים, שלטי הניאון והלבנים. בבתי הקפה היו גם ציורים שהציגו את שלל דמויות הסדרה, והטלוויזיות הקרינו פרקי חברים. ג'יימס מייקל טיילר, ששיחק את גאנת'ר, מנהל בית הקפה בסדרה, נכח בפתיחה החגיגית בדובאי, ועבד שם כמלצר. "סנטרל פרק" נבנה מחדש כחלק מתערוכה מוזיאונית באולפני וורנר ברוס, והוצג בתוכנית הטלוויזיה "המופע של אלן דג'נרס" באוקטובר 2008.
ביולי 2019, אולפני האחים וורנר פתחו תערוכה מיוחדת בניו יורק בשם "friends pop up experience" לציון 25 שנה לשידור הסדרה. התערוכה מציעה למבקרים להתנסות בקטעים ידועים מהסדרה, למשל לחבוש תרנגול הודו על הראש כמו ג'ואי, לשבת על הספה הכתומה הידועה מבית הקפה, ולהציץ לדירה של רייצ'ל ומוניקה.[16]
תפוצה
שידורים בינלאומיים
בריטניה
חברים שודרה לראשונה בבריטניה ב-1994. הסדרה הייתה לאחת התוכניות הפופולריות ביותר, ובכל פרק צפו בממוצע 2.6 מיליון בריטים. פרק הסיום בבריטניה הצמיד אל המסך 8.6 מיליון צופים, יותר משליש מקהל הטלוויזיה בבריטניה באותה עת.
ישראל
בישראל עלתה הסדרה לראשונה ביוני 1995 בערוץ 3, שם שודרה עד עונתה השמינית. בשתי עונותיה האחרונות שודרה בערוץ 2 במסגרת שידורי הזכיינית קשת, אשר רכשה גם את כל שאר עונותיה לשידור הן בערוץ 2 והן בערוץ ביפ (אשר שייך לזכיינית). הפרק האחרון של הסדרה שודר כחודש לאחר הקרנתו בארצות הברית, ביוני 2004[17]. לדברי חברת שידורי קשת, בישראל יש לסדרה קהל צופים גדול ונאמן יותר מכל סדרת רכש אחרת, ומשום כך עדיין משודרים שידורים חוזרים של הסדרה. ערוץ סטאר וורלד הבינלאומי גם שידר פרקים חוזרים של הסדרה, אך הוא נקלט בישראל רק במסגרת הכבלים והלוויין, ושידורי הערוץ הסתיימו לבסוף בישראל בשנת 2009. לאחר תקופה זאת, שודרו שידורים חוזרים בלילות בערוץ 2 ובעשור השני של המאה ה-21 משודרים פרקים חוזרים של הסדרה בערוץ יס קומדי של חברת הלוויין ובערוץ הוט קומדי סנטרל. הסדרה זמינה גם כיום בנטפליקס ישראל ונחשבת לאחת הסדרות הנצפות ביותר שם.
מוצרים נלווים
כל עשר עונות הסדרה יצאו במארזי DVD ובמארז Blu-ray מהודר בעל הפרדה גבוהה. כל מארז של סדרה מכיל תוספות מיוחדות וגם קטעים שירדו בעריכה. מוצרי מרצ'נדייז רבים של "חברים" יוצרו על ידי חברות רבות. בסוף ספטמבר 1995, יצא האלבום "הפסקול הטלוויזיוני המקורי של 'חברים'", אשר הכיל שירים מהסדרה, והגיע למקום ה-46 ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר. עד נובמבר 1995 נמכרו 500,000 עותקים שלו. בשנת 1999, יצא עוד אלבום פסקול, בשם "שוב חברים". עוד מוצרי חברים כללו משחק-זיכרון על פרקי הסדרה ב-DVD, וגם משחק מחשב בשם "חברים: ההוא עם כל הטריוויה" כיום יש גם במהדורה מוגבלת תקליטים של שירים שנשמעו במהלך הסדרה.
ספין אוף
- ערך מורחב – ג'ואי
לאחר סיום הסדרה ב-2004, לה-בלנק הצטרף לספין אוף של "חברים", שנקראה "ג'ואי", ועקבה אחרי מעברו של ג'ואי ללוס אנג'לס וניסיונותיו להצליח כשחקן. קאופמן וקריין לא רצו להצטרף לצוות סדרת-הבת, אך ברייט הסכים ושימש כמפיק בפועל. NBC פרסמה רבות את "ג'ואי" ושיבצה אותה במשבצת השידור הישנה של חברים, ימי חמישי ב-20:00. פרק הפיילוט נצפה על ידי 18.60 מיליון צופים אמריקאים, אך הרייטינג ירד וירד לאורך שידורן של שתי עונות הסדרה, ובממוצע צפו 10.20 מיליון צופים בפרקי העונה הראשונה, ו-7.10 מיליון בשנייה. הפרק האחרון ששודר נצפה על ידי 7.09 מיליון צופים במרץ 2006. NBC ביטלה את הסדרה במאי 2006, לאחר שתי עונות. ברייט האשים את חוסר שיתוף הפעולה בין בעלי תפקידים ב-NBC, האולפן ושאר המפיקים, בחיסולה המהיר של הסדרה:
ב"חברים" ג'ואי היה חובב שמלות, אך הצופים נהנו ממעשיו. הוא היה חבר אמת, אדם שידעת שאתה יכול לסמוך עליו. דמותו של ג'ואי נבנתה מחדש כבחור שלא יכול להשיג עבודה, לא יכול לדבר עם אישה. הוא הפך לדמות פתטית, סמרטוטית. אני הרגשתי שדמותו הולכת בכיוון לא נכון, אך קולי לא נשמע.
— קווין ברייט על הסיבה לביטולה של הסדרה ג'ואי.
ראו גם
|
ספר: חברים |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
| |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חברים (באנגלית)
חברים, ברשת החברתית פייסבוק
חברים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
חברים, ברשת החברתית אינסטגרם
חברים, ברשת החברתית טיקטוק
חברים, סרטונים בערוץ היוטיוב
"חברים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"חברים", באתר נטפליקס
"חברים", באתר AllMovie (באנגלית)
"חברים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"חברים", באתר Metacritic (באנגלית)- "חברים", באתר אידיבי
- "חברים", באתר HBO Max (באנגלית)
"חברים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "חברים", סרטונים בערוץ היוטיוב
- חברים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיכל רשף, היינו שישה: על הסדרה "חברים" ואיפה הם היום, באתר וואלה, 22 במרץ 2011
- עפר סקר, B.F.F.: עשור לאחר סיום "חברים" - האם יש מנצחת בקרב הענקים מול "סיינפלד"?, באתר וואלה, 7 במאי 2014
- נטלי בלייך והדס שלם, עשור בלעדיהם: כל מה שרציתם לדעת על "חברים", באתר מאקו, 7 במאי 2014
- דנה שמש, "חברים" של כולם: הסדרה שעשתה היסטוריה, באתר nrg, 1 בספטמבר 2014
האדלי פרימן, הגרדיאן, למה אין סיכוי לקאמבק של הסדרה "חברים", באתר הארץ, 7 בספטמבר 2014- איילת קליין כהן, מומחים מנתחים את סוד הקסם של "חברים", באתר nrg, 5 באוקטובר 2014
- מעריצים מצאו חורים רציניים בעלילה של "חברים" שוודאי גם אתם פספסתם, באתר וואלה, 18 בינואר 2018
- ענבל חייט, רייצ'ל משלנו - רוס ומוניקה דווקא לא: כל מה שיהודי בחברים, באתר ישראל היום, 27 במאי 2021
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ הפרק שבו כולם נפגשו: כל מה שלמדנו מהאיחוד של "חברים", באתר ynet, 27 במאי 2021
- ^ למעשה, שמו אמור היה להיות "פרנק השלישי"
- ^ 1 2 3 4 "עוזבים בדיוק כמו שהתחילו: ברעש", ג'יחה, טום, The Baltimore Sun.
- ^ "סיומה של חברים מעוררת עניין רב", The Indian Express.
- ^ 1 2 "סיטקום משפחתי לדור ה-X", מק'קרול, כריסטינה, The Christian Science Monitor.
- ^ "הוויכוח על שכרם של צוות "חברים" פורץ שוב", לאוורי, בריאן, Los Angeles Times.
- ^ 1 2 "יוצרי חברים מספרים על השנים הראשונות", לאוור, מאט, MSNBC.
- ^ 1 2 "האתגר של חברים - למצוא את המילים הנכונות בשביל להיפרד", הארטלאב, פיטר, San Francisco Chronicle.
- ^ עמי פרידמן, כך נראה האיחוד של "חברים", באתר ynet, 22 בפברואר 2016
- ^ ‘Friends’ Reunion for HBO Max Finally Sets Production Date, Variety, 2 באפריל 2021
- ^ Erica Gonzales, Amy Mackelden, The 'Friends' Reunion Special Has Finally Wrapped Up Filming, Harper's BAZAAR, 2021-04-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lisa Respers France CNN, 'Friends! The Musical' is coming this fall, CNN
- ^ תרייד
- ^ ציפי שמילוביץ, חברים: המחזמר, באתר "ידיעות אחרונות", 12 באפריל 2017מערכת, "חברים"- עכשיו המחזמר, באתר עניין מרכזי, 2017-04-15 (ארכיון)
- ^ יעל געתון, בקרוב בניו-יורק: "חברים" בגרסת המחזמר, באתר וואלה, 12 באפריל 2017Sam Moore, 'Friends' musical to open later this year, NME, 2017-04-12 (באנגלית)
- ^ 'Friends' to Celebrate 25th Anniversary With N.Y. Pop-Up Experience, The Hollywood Reporter (באנגלית)
- ^ חברים- סיום העונה: שבת, 12.6, אתר "קשת", באתר web.archive.org, 2004-06-11
| פרס התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה לסדרת הקומדיה הטובה ביותר | |
|---|---|
|
| פרס גילדת שחקני המסך לאנסמבל השחקנים הטוב ביותר בסדרת קומית | ||
|---|---|---|
| 1994–2009 | סיינפלד (1994) • חברים (1995) • סיינפלד (1996) • סיינפלד (1997) • אלי מקביל (1998) • פרייז'ר (1999) • ויל וגרייס (2000) • סקס והעיר הגדולה (2001) • כולם אוהבים את ריימונד (2002) • סקס והעיר הגדולה (2003) • עקרות בית נואשות (2004) • עקרות בית נואשות (2005) המשרד (2006) • המשרד (2007) • רוק 30 (2008) • Glee (2009) | |
| 2010–היום | משפחה מודרנית (2010) • משפחה מודרנית (2011) • משפחה מודרנית (2012) • משפחה מודרנית (2013) • כתום זה השחור החדש (2014) • כתום זה השחור החדש (2015) • כתום זה השחור החדש (2016) • ויפ (2017) • גברת מייזל המופלאה (2018) • גברת מייזל המופלאה (2019) • שיט'ס קריק (2020) • טד לאסו (2021) • אבוט אלמנטרי (2022) • הדוב (2023) | |
| חברים | ||
|---|---|---|
| יוצרים | מרתה קאופמן • דייוויד קריין | |
| שחקנים ראשיים | ג'ניפר אניסטון • מת'יו פרי • קורטני קוקס • דייוויד שווימר • מאט לה-בלאנק • ליסה קודרו | |
| דמויות ראשיות | רייצ'ל גרין • צ'נדלר בינג • מוניקה גלר • רוס גלר • ג'ואי טריביאני • פיבי בופה | |
| פרקים | האחרון • חברים: האיחוד | |
| מוזיקה | שיר הנושא • Smelly Cat | |
| סדרות המשך | ג'ואי | |
| הקודם: (פרס לא קיים) |
פרס בחירת הנוער לבחירת הטלוויזיה – קומדיה 1999–2004: חברים |
הבא: 2005: בנות גילמור |
- חברים
- קומדיות מצבים אמריקאיות
- זוכי פרס גילדת שחקני המסך - סדרות
- סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-1990
- תוכניות טלוויזיה שמתרחשות בניו יורק
- זוכי פרס מסך הזהב: סדרות רכש
- זוכי פרס באפט"א: סדרות
- זוכי אמי בפריים טיים: תוכניות: בימוי קומדיה
- זוכי אמי בפריים טיים: קומדיה
- יצירות זוכות פרס התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה
- זוכי פרס בחירת הנוער: סדרות
- האחים וורנר: סדרות טלוויזיה