לדלג לתוכן

סינפוניה דה רקוויאם – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 
שורה 11: שורה 11:
שישה חודשים חלפו עד שהגיע החוזה לכתיבת היצירה המוזמנת. בינץתיים החל בריטן בכתיבת ה"סינפוניה". העיכוב בקבלת החוזה השאיר לו שישה שבועות בלבד לעמידה בהתחייבותו. היצירה היחידה שבריטן ראה אפשרות לעצמו להשלים בעוד מועד הייתה ה"סינפוניה". ב"בריטן על מוזיקה" כתב המלחין, שהוא פנה אל הקונסול היפני, דן עמו באופי היצירה ובהתאמתה לאירוע שלו נועדה, וסיפר לקונסול על הכותרות הלטיניות לשלושת פרקי היצירה. בריטן הניח, שכל המידע שמסר הועבר לשגריר היפני. הוא כתב, שבהמשך הודיעו לו, שה"סינפוניה" עומדת בתנאי ההזמנה באופן משביע רצון. בריטן השלים את היצירה, הגיש אותה, ובמשך שישה חודשים לא שמע עוד דבר בעניין.
שישה חודשים חלפו עד שהגיע החוזה לכתיבת היצירה המוזמנת. בינץתיים החל בריטן בכתיבת ה"סינפוניה". העיכוב בקבלת החוזה השאיר לו שישה שבועות בלבד לעמידה בהתחייבותו. היצירה היחידה שבריטן ראה אפשרות לעצמו להשלים בעוד מועד הייתה ה"סינפוניה". ב"בריטן על מוזיקה" כתב המלחין, שהוא פנה אל הקונסול היפני, דן עמו באופי היצירה ובהתאמתה לאירוע שלו נועדה, וסיפר לקונסול על הכותרות הלטיניות לשלושת פרקי היצירה. בריטן הניח, שכל המידע שמסר הועבר לשגריר היפני. הוא כתב, שבהמשך הודיעו לו, שה"סינפוניה" עומדת בתנאי ההזמנה באופן משביע רצון. בריטן השלים את היצירה, הגיש אותה, ובמשך שישה חודשים לא שמע עוד דבר בעניין.


בסתיו 1940 זומן בריטן לקונסוליה היפנית, שם נקרא לפניו מכתב ארוך מן הרוזן [[הידמרו קונויה]], שכיהן כמארגן החגיגות. הרוזן היה אחיו הצעיר של הנסיך פומינרו קונויה, אז ראש ממשלת יפן. במכתב זה, האשים הרוזן את בריטן, כפי שכתב בריטן לאחר זאת, "בהעלבת מעצמה ידידותית, בהגשת יצירה נוצרית במקום שברור שהנצרות אינה מקובלת, שהיצירה הייתה נכאת-רוח, וכן הלאה". בחלק זה של המכתב נאמר, "אנו חוששים שהמלחין טעה מאוד בהבנת רצוננו; ... אופי (המוזיקה) מלנכולי הן בתבנית המלודית והן בקצב, וכיון שכך, אין היצירה מתאימה לביצוע באירוע זה, שהוא הטקס הלאומי שלנו."{{הערה|[http://www.laphil.com/philpedia/music/sinfonia-da-requiem-benjamin-britten הרברט גלאס, "על היצירה: ,סינפוניה דה רקוויאם', בנג'מין בריטן", 2012, הוצאת [[הפילהרמונית של לוס אנג'לס]]]}}
בסתיו 1940 זומן בריטן לקונסוליה היפנית, שם נקרא לפניו מכתב ארוך מן הרוזן [[הידמרו קונויה]], שכיהן כמארגן החגיגות. הרוזן היה אחיו הצעיר של הנסיך פומינרו קונויה, אז ראש ממשלת יפן. במכתב זה, האשים הרוזן את בריטן, כפי שכתב בריטן לאחר זאת, "בהעלבת מעצמה ידידותית, בהגשת יצירה נוצרית במקום שברור שהנצרות אינה מקובלת, שהיצירה הייתה נכאת-רוח, וכן הלאה". בחלק זה של המכתב נאמר, "אנו חוששים שהמלחין טעה מאוד בהבנת רצוננו; ... אופי (המוזיקה) מלנכולי הן בתבנית המלודית והן בקצב, וכיון שכך, אין היצירה מתאימה לביצוע באירוע זה, שהוא הטקס הלאומי שלנו."{{הערה|[http://www.laphil.com/philpedia/music/sinfonia-da-requiem-benjamin-britten הרברט גלאס, "על היצירה: ,סינפוניה דה רקוויאם', בנג'מין בריטן", 2012, הוצאת [[הפילהרמונית של לוס אנג'לס]]]}}{{הערה|[https://www.brittenpearsarts.org/news/work-of-the-week-10-sinfonia-da-requiem ראמון גמבה, אתר בריטן ופירס ארטס]}}


בעזרת ה[[משורר]] ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] וחברו לגלות (הערך יוצא מהנחה, שידוע לקורא כי בריטן חי מחוץ לבריטניה, אבל הדבר איננו נזכר לפני נקודה זו) [[ויסטן יו אודן]], ענה בריטן בתשובה, "באופן המכובד ביותר האפשרי", שהגשת יצירה נוצרית לא הייתה בגדר הפתעה, בהיותו נצרי ובן לאומה נוצרית. הוא הכחיש את אופיה נכא-הרוח, כביכול, של ה"סינפוניה" וכל כוונה לעלבון מצדו, ואמר, שהדיחוי בקבלת החוזה שם לאל את האפשרות לחבר יצירה חגיגית בתחומי מועד ההגשה.
בעזרת ה[[משורר]] ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] וחברו לגלות (הערך יוצא מהנחה, שידוע לקורא כי בריטן חי מחוץ לבריטניה, אבל הדבר איננו נזכר לפני נקודה זו) [[ויסטן יו אודן]], ענה בריטן בתשובה, "באופן המכובד ביותר האפשרי", שהגשת יצירה נוצרית לא הייתה בגדר הפתעה, בהיותו נצרי ובן לאומה נוצרית. הוא הכחיש את אופיה נכא-הרוח, כביכול, של ה"סינפוניה" וכל כוונה לעלבון מצדו, ואמר, שהדיחוי בקבלת החוזה שם לאל את האפשרות לחבר יצירה חגיגית בתחומי מועד ההגשה.
בריטן מסר מכתב זה לקונסוליה הבריטית, שאישרה אותו והעבירה אותו לטוקיו. מאז, כתב בריטן, לא שמע עוד דבר בעניין. לאחר [[ההתקפה על פרל הרבור]], נותקו הקשרים בין בריטניה ליפן.ץ אף על פי שהיצירה נדחתה, היפנים לא דרשו החזר של התשלום על ההזמנה. תחת זאת, הודיע הרוזם קונויה ש"הפרטיטורה של בריטן הגיעה מאוחר מכדי להיכלל בחגיגות."
בריטן מסר מכתב זה לקונסוליה הבריטית, שאישרה אותו והעבירה אותו לטוקיו. מאז, כתב בריטן, לא שמע עוד דבר בעניין. לאחר [[ההתקפה על פרל הרבור]], נותקו הקשרים בין בריטניה ליפן. אף על פי שהיצירה נדחתה, היפנים לא דרשו החזר של התשלום על ההזמנה. תחת זאת, הודיע הרוזם קונויה ש"הפרטיטורה של בריטן הגיעה מאוחר מכדי להיכלל בחגיגות."


== ביצוע בכורה והזמנה בעקבותיו ==
== ביצוע בכורה והזמנה בעקבותיו ==

גרסה אחרונה מ־20:38, 25 בדצמבר 2024

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

סינפוניה דה רקוויאםאנגלית: Sinfonia da Requiem), אופוס 20, לתזמורת, היא סינפוניה שחיבר בנג'מין בריטן בשנת 1940, בהיותו בן 26.[1] הייתה זו אחת מכמה יצירות שהזמינה ממשלת יפן ממלחינים שונים לציון יום השנה ה-2600 להקמת הקיסרות היפנית, (שנקבע כ-11 בפברואר 660 לפנה"ס מהולדת הקיסר ג'ימו). ממשלת יפן דחתה את הסינפוניה משום שהשתמשה בכותרות הלטיניות מן הרקוויאם הקתולי לשלושת פרקיה ובשל אופיה הקודר באופן כללי, אבל היא התקבלה בחיוב בביצוע הבכורה העולמי שלה בניו יורק ב-29 במרץ 1941 בניצוח ג'ון ברבירולי. ביצוע בבוסטון תחת שרביטו של סרגיי קוסביצקי הוביל להזמנת האופרה "פיטר גריימס" מקרן קוסביצקי למוזיקה.

ה"סינפוניה" היא היצירה הגדולה ביותר לתזמורת בלבד שהלחין בריטן לביצוע באולם קונצרטים. הייתה זו היצירה התזמורתית הגדולה הראשונה שלו שלא כללה סולן ולדברי המוזיקולוג פיטר אוונס, היא מציינת את פסגת כתיבתו המוקדמת באידיום זה. בשונה מרבות מיצירותיו של בריטן מתקופה זו, היא נשארה פופולרית ונכללת בתוכניות של קונצרטים תזמורתיים.

בראשית סתיו 1939, התבקש בריטן באמצעות המועצה הבריטית להלחין יצירה תזמורתית לחגיגה מיוחדת לכבוד אישיות ששמה לא נזכר. בריטן הסכים בעיקרון לבקשה זו, בתנאי שלא יצפו ממנו להגיש יצירה שתיחשב ללאומנית או כוחנית מכל בחינה שהיא. בהמשך נודע לבריטן שהמבקשת היא יפן, שממשלתה פנתה אל מלחינים מכמה מדינות בבקשה להגיש יצירות לחגיגות יובל ה-2600 לשושלת המלוכה.[2] בזמן זה כבר פלשה יפן לשטחה של סין, אבל עוד לא הייתה מעורבת באופן רשמי במלחמת העולם השנייה ועדיין לא נכנסה לברית עם גרמניה הנאצית או איטליה הפאשיסטית. יפן גם גיבשה היכרות איתנה עם המוזיקה הקלאסית המערבית. מוזיקאים מערביים הדריכו קבוצות נגנים רבות. יתר המלחינים המערביים שאליהם הופנתה הזמנה זו היוה ריכרד שטראוס, שיוזף גבלס, איש הממשלה הנאצית, הורה לו לקבל את ההזמנה, והמלחין הצרפתי ז'אק איבר. לצד המלחינים המערביים, השתתפו גם כמה מלחינים יפניים בחגיגות היובל.

שישה חודשים חלפו עד שהגיע החוזה לכתיבת היצירה המוזמנת. בינץתיים החל בריטן בכתיבת ה"סינפוניה". העיכוב בקבלת החוזה השאיר לו שישה שבועות בלבד לעמידה בהתחייבותו. היצירה היחידה שבריטן ראה אפשרות לעצמו להשלים בעוד מועד הייתה ה"סינפוניה". ב"בריטן על מוזיקה" כתב המלחין, שהוא פנה אל הקונסול היפני, דן עמו באופי היצירה ובהתאמתה לאירוע שלו נועדה, וסיפר לקונסול על הכותרות הלטיניות לשלושת פרקי היצירה. בריטן הניח, שכל המידע שמסר הועבר לשגריר היפני. הוא כתב, שבהמשך הודיעו לו, שה"סינפוניה" עומדת בתנאי ההזמנה באופן משביע רצון. בריטן השלים את היצירה, הגיש אותה, ובמשך שישה חודשים לא שמע עוד דבר בעניין.

בסתיו 1940 זומן בריטן לקונסוליה היפנית, שם נקרא לפניו מכתב ארוך מן הרוזן הידמרו קונויה, שכיהן כמארגן החגיגות. הרוזן היה אחיו הצעיר של הנסיך פומינרו קונויה, אז ראש ממשלת יפן. במכתב זה, האשים הרוזן את בריטן, כפי שכתב בריטן לאחר זאת, "בהעלבת מעצמה ידידותית, בהגשת יצירה נוצרית במקום שברור שהנצרות אינה מקובלת, שהיצירה הייתה נכאת-רוח, וכן הלאה". בחלק זה של המכתב נאמר, "אנו חוששים שהמלחין טעה מאוד בהבנת רצוננו; ... אופי (המוזיקה) מלנכולי הן בתבנית המלודית והן בקצב, וכיון שכך, אין היצירה מתאימה לביצוע באירוע זה, שהוא הטקס הלאומי שלנו."[3][4]

בעזרת המשורר האמריקאי וחברו לגלות (הערך יוצא מהנחה, שידוע לקורא כי בריטן חי מחוץ לבריטניה, אבל הדבר איננו נזכר לפני נקודה זו) ויסטן יו אודן, ענה בריטן בתשובה, "באופן המכובד ביותר האפשרי", שהגשת יצירה נוצרית לא הייתה בגדר הפתעה, בהיותו נצרי ובן לאומה נוצרית. הוא הכחיש את אופיה נכא-הרוח, כביכול, של ה"סינפוניה" וכל כוונה לעלבון מצדו, ואמר, שהדיחוי בקבלת החוזה שם לאל את האפשרות לחבר יצירה חגיגית בתחומי מועד ההגשה. בריטן מסר מכתב זה לקונסוליה הבריטית, שאישרה אותו והעבירה אותו לטוקיו. מאז, כתב בריטן, לא שמע עוד דבר בעניין. לאחר ההתקפה על פרל הרבור, נותקו הקשרים בין בריטניה ליפן. אף על פי שהיצירה נדחתה, היפנים לא דרשו החזר של התשלום על ההזמנה. תחת זאת, הודיע הרוזם קונויה ש"הפרטיטורה של בריטן הגיעה מאוחר מכדי להיכלל בחגיגות."

ביצוע בכורה והזמנה בעקבותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצוע הבכורה העולמי התקיים בקרנגי הול, ניו יורק, ב-28 במרץ 1941 עם הפילהרמונית של ניו יורק בניצוח ג'ון ברבירולי. הביצוע הראשון בבריטניה התקיים כעבור שנה וביצוע הבכורה היפני שנדחה היה ב-18 בפברואר 1956, בניצוח המלחין על תזמורת NHK של טוקיו. זמן לא רב לאחר ביצוע הבכורה בניו יורק, ניצח סרגיי קוסביצקי על היצירה עם התזמורת הסימפונית של בוסטוןביצוע זה הוביל לפנייה מקרן סרגיי קוסביצקי אל בריטן לכתיבת לאופרה פיטר גריימס.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]