דייוויד לויד ג'ורג' – הבדלי גרסאות
הרחבה, הוספת מקור |
הרחבה, הוספת מקור, תמונה |
||
שורה 95: | שורה 95: | ||
==== חיים אישיים ==== |
==== חיים אישיים ==== |
||
בשנת [[1888]] נישא לויד ג'ורג' אל מרגרט אוון, בתו של חקלאי מ[[קרנארבונשייר]] שהייתה צעירה ממנו בשנה אחת. לזוג נולדו חמישה ילדים ומתןכם שלושה הפכו לאישים פוליטיים בשנותיהם המאוחרות: ריצ'רד לויד ג'ורג', הרוזן השני לויד ג'ורג' מדוויפור (שמו נקרא לכבוד דודו של לויד ג'ורג'), גווילם לויד ג'ורג' ומייגן לויד ג'ורג'. מתוכם היה גווילם זה שהגיע לתפקידים הפוליטיים הגבוהים ביותר והיה שר בממשלות בריטניה בין [[שנות הארבעים]] ל[[שנות השישים]]. מרגרט אוון ולויד ג'ורג' נותרו נשואים עד אשת אוון נפטרה בשנת [[1941]], ארבע שנים לפני לויד ג'ורג'. לויד ג'ורג' הואשם לאורך חייו בכך שלא היה נאמן לאישתו ושנהג לרדוף שמלות. הוא היה מקורב לנשותיהם של חברי פרלמנט מהמפלגה הליברלית. במקביל, אהבתה של מרגרט אוון את ארץ מולדתה בצפון ויילס הובילה לכך שהיא סירבה לעבור עם בעלה ל[[לונדון]] הבירה לאחר שהוא נבחר להיות חבר בפרלמנט הבריטי. בשנותיו הראשונות בלונדון נהג לויד ג'ורג' לכתוב מכתבים למרגרט בהם הפציר בה לבוא ולהתגורר ביחד איתו בלונדון. מרגרט מצידה נהגה לטעון כי לויד ג'ורג' שם את הקרייקה הפוליטית שלו לפני חייו האישיים ויחסיו אליה ואל ילדיהם. |
בשנת [[1888]] נישא לויד ג'ורג' אל מרגרט אוון, בתו של חקלאי מ[[קרנארבונשייר]] שהייתה צעירה ממנו בשנה אחת. לזוג נולדו חמישה ילדים ומתןכם שלושה הפכו לאישים פוליטיים בשנותיהם המאוחרות: ריצ'רד לויד ג'ורג', הרוזן השני לויד ג'ורג' מדוויפור (שמו נקרא לכבוד דודו של לויד ג'ורג'), גווילם לויד ג'ורג' ומייגן לויד ג'ורג'. מתוכם היה גווילם זה שהגיע לתפקידים הפוליטיים הגבוהים ביותר והיה שר בממשלות בריטניה בין [[שנות הארבעים של המאה ה-20|שנות הארבעים]] ל[[שנות השישים]]. מרגרט אוון ולויד ג'ורג' נותרו נשואים עד אשת אוון נפטרה בשנת [[1941]], ארבע שנים לפני לויד ג'ורג'. לויד ג'ורג' הואשם לאורך חייו בכך שלא היה נאמן לאישתו ושנהג לרדוף שמלות. הוא היה מקורב לנשותיהם של חברי פרלמנט מהמפלגה הליברלית. במקביל, אהבתה של מרגרט אוון את ארץ מולדתה בצפון ויילס הובילה לכך שהיא סירבה לעבור עם בעלה ל[[לונדון]] הבירה לאחר שהוא נבחר להיות חבר בפרלמנט הבריטי. בשנותיו הראשונות בלונדון נהג לויד ג'ורג' לכתוב מכתבים למרגרט בהם הפציר בה לבוא ולהתגורר ביחד איתו בלונדון. מרגרט מצידה נהגה לטעון כי לויד ג'ורג' שם את הקרייקה הפוליטית שלו לפני חייו האישיים ויחסיו אליה ואל ילדיהם. |
||
===הקריירה הפוליטית המוקדמת=== |
===הקריירה הפוליטית המוקדמת=== |
||
==== חבר פרלמנט ==== |
==== חבר פרלמנט ==== |
||
[[קובץ:ChurchillGeorge0001.jpg|ממוזער|דייוויד לויד ג'ורג' (משמאל) בשנת [[1907]] עם חבר בית הנבחרים [[וינסטון צ'רצ'יל]], דאז חבר המפלגה הליברלית.]] |
|||
לויד ג'ורג' התבלט בזירה המקומית והצליח להיבחר ב[[בחירות ביניים|בחירות הביניים]], באפריל [[1890]], בגיל 27, ל[[בית הנבחרים הבריטי]] מטעם [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]] ב[[מחוז בחירה|מחוז הבחירה]] [[קרנארבון]] בורוז ({{אנ|Caernarfon (UK Parliament constituency)|Caernarvon Boroughs}}). הוא כיהן כחבר הפרלמנט מטעם המחוז הזה חמישים וחמש שנים ברציפות. תחילה היה רדיקל בדעותיו וקרא לרפורמה בחלוקת האדמות ולרפורמה קיצונית ביחס הממשל אל המעמדות החלשים אם כי הפך מתון יותר לאורח שנותיו בפוליטיקה. כאשר ביקר לראשונה ב[[בית הנבחרים הבריטי]] בצעירותו, לויד ג'ורג' כתב ביומנו כי צפה בבית הנבחרים "כשם [[ויליאם הכובש]] התבונן באנגליה עת ביקורו את [[אדוארד המודה]], כנחלתו העתידית". פעולותיו הפוליטיות הראשונות, דוגמאת תמיכה במאבק לשלטון בית בויילס, הובילו להרחקתו מרוב נושאי המדינה ולהחשבתו כמביא בעיות. לאחר מכן היה מעורב לויד ג'ורג' בשערוריה שהתרחשה סביב הזיכיונות של חברות בריטיות בבהלה ל[[כסף (יסוד)|כסף]] שהתרחשה ב[[פטגוניה]]. |
לויד ג'ורג' התבלט בזירה המקומית והצליח להיבחר ב[[בחירות ביניים|בחירות הביניים]], באפריל [[1890]], בגיל 27, ל[[בית הנבחרים הבריטי]] מטעם [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]] ב[[מחוז בחירה|מחוז הבחירה]] [[קרנארבון]] בורוז ({{אנ|Caernarfon (UK Parliament constituency)|Caernarvon Boroughs}}). הוא כיהן כחבר הפרלמנט מטעם המחוז הזה חמישים וחמש שנים ברציפות. תחילה היה רדיקל בדעותיו וקרא לרפורמה בחלוקת האדמות ולרפורמה קיצונית ביחס הממשל אל המעמדות החלשים אם כי הפך מתון יותר לאורח שנותיו בפוליטיקה. כאשר ביקר לראשונה ב[[בית הנבחרים הבריטי]] בצעירותו, לויד ג'ורג' כתב ביומנו כי צפה בבית הנבחרים "כשם [[ויליאם הכובש]] התבונן באנגליה עת ביקורו את [[אדוארד המודה]], כנחלתו העתידית". פעולותיו הפוליטיות הראשונות, דוגמאת תמיכה במאבק לשלטון בית בויילס, הובילו להרחקתו מרוב נושאי המדינה ולהחשבתו כמביא בעיות. לאחר מכן היה מעורב לויד ג'ורג' בשערוריה שהתרחשה סביב הזיכיונות של חברות בריטיות בבהלה ל[[כסף (יסוד)|כסף]] שהתרחשה ב[[פטגוניה]]. |
||
שורה 123: | שורה 124: | ||
==== שר החימוש (1915 - 1916) ==== |
==== שר החימוש (1915 - 1916) ==== |
||
[[קובץ:Thomas, Haig, Joffre, Lloyd George LOC 22050904661.jpg|ממוזער|דייוויד לויד ג'ורג' (מימין) בויכוח עם ז'וזף ז'ופר (מרכז) ודאגלס הייג (משמאל) בנוגע לאסטרטגיה הצבאית בחזית המערבית.]] |
|||
על אף שנחשב ל"[[יונה פוליטית|יונה]]", הפך לויד ג'ורג' ל[[נץ פוליטי|נץ]] של ממש עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]. כאשר [[צבא הקיסרות הגרמנית]] פלש לתוך [[ממלכת בלגיה]] במטרה לתקוף את [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]], הדבר הכריח את בריטניה להתערב לפי [[הסכם לונדון (1839)]] אשר הבטיח את ההגנה הבריטית לשימור הנייטרליות הבלגית. הפלישה הגרמנית לבלגיה הנייטרלית הביאה לחשש נרחב בבריטניה מפני הגמוניה גרמנית אפשרית ברחבי יבשת אירופה. רגש פטריוטי סחף את המדינה וב-5 באוגוסט הכריזה האימפריה הבריטית על מלחמה נגד הקיסרות הגרמנית ו[[הממלכה המאוחדת במלחמת העולם הראשונה|הצטרפתה אל מלחמת העולם הראשונה]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nationalarchives.gov.uk/education/greatwar/g2/backgroundcs1.htm|כותרת=מדוע בריטניה התערבה במלחמת העולם הראשונה.|אתר=המלחמה הגדולה 1914 - 1918}}</ref>. לפני הכרזת המלחמה של בריטניה על גרמניה והצטרפותה ל[[מדינות ההסכמה]] היה לויד ג'ורג' בדיון עם אסקווית' ושרים נוספים ב[[דאונינג 10]]. ביוצאו מדאונינג 10 אמר לויד ג'ורג': "עכשיו הם פלשו לבלגיה, הספקות שלי הסתיימו, זה אומר מלחמה." בתחילה טען לויד ג'ורג' כי המלחמה היא בלתי-נמנעת. מאוחר יותר בחייו הביע את צערו על החלטות הממשלה באותה העת. מתחת לשולחן היו מגעים בין בריטניה לצרפת בנוגע לשליחת [[חיל המשלוח הבריטי (מלחמת העולם הראשונה)|חיל המשלוח הבריטי]] אל [[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה]]. ביום כניסתה של בריטניה למלחמה ירד אסקווית' מתפקיד שר המלחמה ובמקומו מונה [[הוריישו קיצ'נר]] לתפקיד. גל של פטריוטיות סחף את בריטניה ובתוך שבוע יותר מ-100,000 |
על אף שנחשב ל"[[יונה פוליטית|יונה]]", הפך לויד ג'ורג' ל[[נץ פוליטי|נץ]] של ממש עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]. כאשר [[צבא הקיסרות הגרמנית]] פלש לתוך [[ממלכת בלגיה]] במטרה לתקוף את [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]], הדבר הכריח את בריטניה להתערב לפי [[הסכם לונדון (1839)]] אשר הבטיח את ההגנה הבריטית לשימור הנייטרליות הבלגית. הפלישה הגרמנית לבלגיה הנייטרלית הביאה לחשש נרחב בבריטניה מפני הגמוניה גרמנית אפשרית ברחבי יבשת אירופה. רגש פטריוטי סחף את המדינה וב-5 באוגוסט הכריזה האימפריה הבריטית על מלחמה נגד הקיסרות הגרמנית ו[[הממלכה המאוחדת במלחמת העולם הראשונה|הצטרפתה אל מלחמת העולם הראשונה]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nationalarchives.gov.uk/education/greatwar/g2/backgroundcs1.htm|כותרת=מדוע בריטניה התערבה במלחמת העולם הראשונה.|אתר=המלחמה הגדולה 1914 - 1918}}</ref>. לפני הכרזת המלחמה של בריטניה על גרמניה והצטרפותה ל[[מדינות ההסכמה]] היה לויד ג'ורג' בדיון עם אסקווית' ושרים נוספים ב[[דאונינג 10]]. ביוצאו מדאונינג 10 אמר לויד ג'ורג': "עכשיו הם פלשו לבלגיה, הספקות שלי הסתיימו, זה אומר מלחמה." בתחילה טען לויד ג'ורג' כי המלחמה היא בלתי-נמנעת. מאוחר יותר בחייו הביע את צערו על החלטות הממשלה באותה העת. מתחת לשולחן היו מגעים בין בריטניה לצרפת בנוגע לשליחת [[חיל המשלוח הבריטי (מלחמת העולם הראשונה)|חיל המשלוח הבריטי]] אל [[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה]]. ביום כניסתה של בריטניה למלחמה ירד אסקווית' מתפקיד שר המלחמה ובמקומו מונה [[הוריישו קיצ'נר]] לתפקיד. גל של פטריוטיות סחף את בריטניה ובתוך שבוע יותר מ-100,000 מאזרחי בריטניה התגייסו. |
||
לויד ג'ורג' יצא בסדרת נאומים שקראו לתושבי בריטניה להתגייס למלחמה למען ארצם. בנאומיו טען כי המדינה תצעד דרך הטרור ועד ל[[טריומף (מצעד ניצחון)]]. באוקטובר 1914 ביקר לראשונה בחזית המערבית בצפון-מזרח צרפת וחזה באסטרטגיית [[מלחמת חפירות]]. הביקור בחזית שכנע את לויד ג'ורג' שהצבא הבריטי לא היה מצויד כראוי לקראת המלחמה והוא היה משוגע שהמאבק לא יסתיים במהרה. לויד ג'ורג' לאחר מכן שב לויילס להתגורר עם משפחתו במטרה לתכנן הצעות לחקיקה שישנו את אסטרטגיית המלחמה הבריטית. לויד ג'ורג' טען כי בריטניה הייתה צריכה ניצחון מרכזי באחת החזיתות ולא מאבק ממושך בסטטוס קוו כפי שהיה בחזית המערבית. על כן, ביחד עם וינסטון צ'רצ'יל, דאז השר הראשון של האדמירליות, לויד ג'ורג' תכנן את החלק הפוליטי-מדיני לקראת הוצאתה לפועל של [[מערכת גליפולי]] שנועדה לכבוש את [[מצרי הדרדנלים]] ו[[מצרי הבוספורוס]] ולמוטט בכך את [[האימפריה העות'מאנית]] אל מחוץ למלחמה. במקביל קרא לויד ג'ורג' לחיזוק המעורבות הצבאית הבריטית ב[[המערכה על סרביה במלחמת העולם הראשונה|מערכה על סרביה]] במטרה לתקוף את [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] מדרום, מ[[חבל הבלקן]]. הצעותיו של לויד ג'ורג' לשינוי האסטרטגיה לא נשאו פרי מעבר לכישלון מערכת גליפולי ולכוח אנגלו-צרפתי מינורי. התוכניות הצבאיות שלו נפגשו בהתנגדות ממושכת מצד סדרת גנרלים שייעצו לקבינט המלחמה הממשלתי. |
לויד ג'ורג' יצא בסדרת נאומים שקראו לתושבי בריטניה להתגייס למלחמה למען ארצם. בנאומיו טען כי המדינה תצעד דרך הטרור ועד ל[[טריומף (מצעד ניצחון)]]. באוקטובר 1914 ביקר לראשונה בחזית המערבית בצפון-מזרח צרפת וחזה באסטרטגיית [[מלחמת חפירות]]. הביקור בחזית שכנע את לויד ג'ורג' שהצבא הבריטי לא היה מצויד כראוי לקראת המלחמה והוא היה משוגע שהמאבק לא יסתיים במהרה. לויד ג'ורג' לאחר מכן שב לויילס להתגורר עם משפחתו במטרה לתכנן הצעות לחקיקה שישנו את אסטרטגיית המלחמה הבריטית. לויד ג'ורג' טען כי בריטניה הייתה צריכה ניצחון מרכזי באחת החזיתות ולא מאבק ממושך בסטטוס קוו כפי שהיה בחזית המערבית. על כן, ביחד עם וינסטון צ'רצ'יל, דאז השר הראשון של האדמירליות, לויד ג'ורג' תכנן את החלק הפוליטי-מדיני לקראת הוצאתה לפועל של [[מערכת גליפולי]] שנועדה לכבוש את [[מצרי הדרדנלים]] ו[[מצרי הבוספורוס]] ולמוטט בכך את [[האימפריה העות'מאנית]] אל מחוץ למלחמה. במקביל קרא לויד ג'ורג' לחיזוק המעורבות הצבאית הבריטית ב[[המערכה על סרביה במלחמת העולם הראשונה|מערכה על סרביה]] במטרה לתקוף את [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] מדרום, מ[[חבל הבלקן]]. הצעותיו של לויד ג'ורג' לשינוי האסטרטגיה לא נשאו פרי מעבר לכישלון מערכת גליפולי ולכוח אנגלו-צרפתי מינורי. התוכניות הצבאיות שלו נפגשו בהתנגדות ממושכת מצד סדרת גנרלים שייעצו לקבינט המלחמה הממשלתי. |
||
שורה 136: | שורה 138: | ||
===ראשות הממשלה=== |
===ראשות הממשלה=== |
||
[[קובץ:Briand_-_George.jpg|שמאל|ממוזער|200px|לויד ג'ורג' ב[[קי ד'אורסיי]] עם [[ראש ממשלת צרפת]] [[אריסטיד בריאן]], 1916]] |
[[קובץ:Briand_-_George.jpg|שמאל|ממוזער|200px|לויד ג'ורג' ב[[קי ד'אורסיי]] עם [[ראש ממשלת צרפת]] [[אריסטיד בריאן]], 1916]] |
||
ב-[[1916]] התפצלה המפלגה הליברלית לשני פלגים: האחד בראשות אסקווית' והשני בראשות לויד ג'ורג', שחבר ל[[שמרנים]] כדי להקים [[קואליציה]] חדשה, מעין [[ממשלת אחדות לאומית]] לתקופת המלחמה. למרות ה[[אופוזיציה]] הצליח לויד ג'ורג' לנהל את ענייני המדינה עד סוף המלחמה. |
|||
==== מלחמת העולם הראשונה ==== |
|||
⚫ | |||
ב-[[1916]] התפצלה המפלגה הליברלית לשני פלגים: האחד בראשות אסקווית' והשני בראשות לויד ג'ורג', שחבר ל[[שמרנים]] כדי להקים [[קואליציה]] חדשה, מעין [[ממשלת אחדות לאומית]] לתקופת המלחמה. למרות ה[[אופוזיציה]] הצליח לויד ג'ורג' לנהל את ענייני המדינה עד סוף המלחמה. בממשלה החדשה מונה ג'ורג' קרזון לתפקיד [[הלורד נשיא המועצה]] ומנהיג בית הלורדים, בונאר לואו הפך לשר האוצר ומנהיג בית הבחרים, [[ארתור הנדרסון]] היה לשר ללא משרד וכמוהו גם [[אלפרד מילנר]]. ישר עם עלייתו של לויד ג'ורג' לראשות הממשלה הוא המשיך לדחוק עם סמכויותיו החדשות בצורך להביא לסיום שפיכות הדמים המיותרת בחזית המערבית. הוא פנה להשתתף בצער המשפחות השקולות ורשם ביומנו: "להייג כלל לא אכפת כמה אנשים הוא מאבד. הוא פשוט מבזבז את חיי הצעירים הללו. אני מתכוון להציל את חלקם לפחות בעתיד, הוא חושב כי הם בסמכותו, אך הם האנשים שלי. לעולם לא אתן לו לנוח. אני אעלה את הנושא שוב ושוב עד שאצליח להזיז אותו..." |
|||
לויד ג'ורג' המשיך במאבק לשנות את מרכז המאמצים של הכוחות הבריטים מהחזית המערבית לחזיתות האחרות. בראש ובראשונה ראה חשיבות ב[[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה|מערכה על סיני וארץ ישראל]] ו[[המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה|המערכה במסופוטמיה]] שהיוו את המפתח להפלתה של האימפריה העות'מאנית. לויד ג'ורג' הביע תמיכה ב[[מכתבי חוסיין–מקמהון]] אשר הביאו לתחילת [[המרד הערבי]] נגד האימפריה העות'מאנית והורה ל[[אדמונד אלנבי]], גנרל במערכה על ארץ ישראל, לכבוש את [[ירושלים]] עד דצמבר [[1917]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.jewishvirtuallibrary.org/general-edmond-allenby-marches-into-jerusalem|כותרת=הגנרל אדמונד אלנבי והצעדה לעבר ירושלים|אתר=הספרייה הוירטואלית היהודית}}</ref>. בהמשך הקים לויד ג'ורג' קבינט מלחמה מאוחד של האימפריה הבריטית שכלל נציגים מחילות המשלחת מקנדה, אוסטרליה, [[ניופאונדלנד]], [[איחוד דרום אפריקה]] ו[[הראג' הבריטי]]. ניסיון ליצור קבינט מלחמה משותף עם המטה הכללי הצרפתי פגש בהתנגדות מטעם [[ראש ממשלת צרפת]], [[אריסטיד בריאן]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/biography/Aristide-Briand|כותרת=אריסטיד בריאן {{!}} ראש ממשלה צרפתי|אתר=[[אנציקלופדיה בריטניקה]]}}</ref>. בשמר פנימי פרץ בתוך שורות מדינות ההסכמה כאשר האימפריה הרוסית קרסה לכדי [[מהפכת פברואר]]. [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה]] התפטר מתפקידו והעביר את הכתר לאחיו, [[מיכאיל השני, קיסר רוסיה]]. לויד ג'ורג' בירח על מינויו של הקיסר החדש עם כי ביום שלמחרת ירד מיכאיל מהכתר הרוסי ו[[הרפובליקה הרוסית]] הוקמה בתור מדינה בעלת משטר דמוקרטי מבחינה רשמית. לויד ג'ורג' השתמש בממשלה הרוסית החדשה במטרה להפיץ תעמולה שהמלחמה היא אידאולוגית ומתרחשת בין המעצמות הדמוקרטיות לבין הדיקטטורות בעלות המשטר הסמכותני. |
|||
לויד ג'ורג' סירב לאשר את תוכניותיו של הייג למתקפת נגד בחזית המערבית שתונהג בידי הכוחות הבריטים. זמן קצר מאוחר יותר טלפן אליו [[רובר ניוול]], מפקד הכוחות הצרפתים בחזית. ניוול ניסה לשכנע את לויד ג'ורג' לתמוך במתקפת נגד שונה שתונהג בידי הכוחות הצרפתים ולא הבריטים ותסתיים בניצחון מוחץ ואבדות פחותים מבחינה יחסית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.historylearningsite.co.uk/world-war-one/battles-of-world-war-one/the-nivelle-offensive/|כותרת=מתקפת ניוול - הקרבות של מלחמת העולם הראשונה|אתר=אתר לימוד ההיסטוריה}}</ref>. קבינט המלחמה הבריטי התרשם לטובה מההצעות של ניוול והועברה ההחלטה לתמוך במתקפה שבמהלכה יהיה הצבא הבריטי תחת הפיקוד הצרפתי. העברת הפיקוד מוכיחה את חוסר האמון של לויד ג'ורג' במפקדי הצבא הבריטי. [[מתקפת ניוול]] יצאה לפועל באפריל 1917 אך המתקפה הצרפתית הממושכת לאורך החזית כשלה. רוב הקרבות הסתיימו באבדות גבוהות לצד הצרפתי אך האבדות היו גבוהות בצד הבריטי גם כן, בעיקר במהלך [[קרב אראס (1917)|קרב אראס]]. [[המרידות בצבא הצרפתי (1917)|מרידות פרצו בשורות הצבא הצרפתי]] ומדינות ההסכמה היו במשבר קשה במהלך שנת 1917 לאורכי החזית המערבית והמזרחית כאחת. לבסוף, יריבות בין ניוול הייג על סמכויות ההנהגה נגמרו בניצחונו של הייג. הייג עצמו הופיע בפני הקבינט במטרה להדגיש את חשיבות המתקפה. לויד ג'ורג' עצמו לא נותר לאורך כל ישיבת הקבינט ובמקום זאת נסע להשתתף בחתונה של בתו, מייגן. לבסוף, לחץ מצד הקבינט הוביל את לויד ג'ורג' להסכים לתוכנית של הייג ולהוצאה לפועל של מתקפה על העיר [[איפר]], מהלך שהוביל ל[[קרב פשנדל]]. היה זה אחד מהקשים והחשובים בקרבות שעל החזית המערבית והוא הוביל לניצחון טקטי של מדינות ההסכמה אך לא להתקדמות נרחבת לאורכי החזית או המערכה. הכוחות של מדינות ההסכמה התקדמו בשבעה קילומטרים בלבד<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/event/Battle-of-Passchendaele|כותרת=קרב פשנדל; מלחמת העולם הראשונה (1917)|אתר=[[אנציקלופדיה בריטניקה]]}}</ref>. |
|||
המהפך במלחמה הגיע כאשר [[ארצות הברית]] נכנסה למלחמה לאחר [[מברק צימרמן]]. ההכנות להקמתו של [[חיל המשלוח של ארצות הברית]] נלקחו כמעט שנה עד שיצאו לחזית המערבית תחת הנהגתו של [[ג'ון פרשינג]]. לויד ג'ורג' ניסה להחליף את הייג בהנהגה אך התוודה כי לא היה אדם במטה הכללי שעמד בציפיותיו די בכדי להחליפו. במהלך מרץ [[1918]] נכנס הפרלמנט לפניקה לנוכח [[מתקפת האביב]] (או 'קרב הקיסר') הגרמנית, אשר דחקה את בעלות הברית 32 קילומטרים אחורה מהמערך בחזית ואיימו לכבוש את [[פריז]]. לויד ג'ורג' נודע בעיקר בתקופת משבר זאת אשר במהלכה שמר על אחדות מדינית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://theconversation.com/david-lloyd-george-the-welshman-who-won-world-war-i-106081|כותרת=דייוויד לויד ג'ורג': הולשי שניצח במלחמת העולם הראשונה|אתר=השיחה (The Conversation)}}</ref>. ב-9 במאי 1918 פתח לויד ג'ורג' בנאום בפני בית הנבחרים לגבי מצב הכוחות ותחזוקת התחמושת בחזית המערבית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://api.parliament.uk/historic-hansard/commons/1918/may/09/prime-ministers-reply#S5CV0105P0_19180509_HOC_301|כותרת=נאומי ראש הממשלה - דייוויד לויד ג'ורג'; 9 במאי 1918|אתר=פרלמנט הממלכה המאוחדת}}</ref>: |
|||
{{ציטוט|תוכן="הליברלים" - לא יותר שמאל [פוליטי] מאשר ימין - עדיין - פחות בשמאל מאשר בימין. אף מפלגה צרפתית לא הייתה מודה שבעיצומה של מלחמה כי גנרל בשירות פעיל צריך לאפשר לעצמו להרים את קולו בפומבי כדי לסתור את הממשלה או להרצות לה. בכל הכבוד לגנרל הבריטי, מה שמחושב כדי להפחית את מוסר הכוחות הוא לא ששר היה צריך בתום לב להצהיר על מה שאינו מדויק, בין אם לגבי הרחבת החזית הבריטית ובין אם חישוב האפקטיביות, אך כי מפקד, שכובד סמכותו כזה, היה צריך לחשוב כי חובתו לבצע מעשה של משמעת כה בוהקת, עד שבמדינתנו הדמוקרטית זה ייחשב לשערוריה של ממש. אין זה קצין שישאל את עצמו אם עליו למלא את תפקידו כאזרח לפני תפקידו כחייל. זו ההשקפה של מדינה דמוקרטית כמו צרפת. |
|||
אני תוהה האם כדאי להקדיש פנייה נוספת לכל חלקי הבית ולכל שכבות הארץ. המחלוקות הללו מסיחות את תשומת הלב, הן משתקות, הן הולכות ומתרגלות, ואני מתחנן שיגיעו לסיומן. קשה מספיק עבור השרים לבצע את עבודתם במלחמה זו. הייתה לנו מחלוקת שנמשכה כמעט חודשים סביב אחדות הפיקוד. זהו [הנאום] שריד ממחלוקת זאת. האחדות הלאומית מאוימת - אחדות הצבא מאוימת - כל זאת עקב המחלוקת הזו. ימים היינו עסוקים בצידוד רשומות, פרוטוקולים ומכתבים, בראיונות, ובגילוי מה שקרה במשך 12 חודשים שלמים בקבינט המלחמה. ומחלוקות אלו מתרחשות ברגע שכזה! בדיוק חזרתי מצרפת. פגשתי כמה גנרלים, והם סיפרו לי איך הגרמנים עכשיו בשקט, בשקט, מכינים את המכה הגדולה ביותר של המלחמה, תחת מעטה של ערפל, והם ביקשו ממני עזרה מסוימת. הבאתי הביתה רשימה של מטלות שהם דרשו כי יעשו, ורציתי לטפל בהם. אני ממש מתחנן למען אומתנו, שגורלה כעת ובשבועות הקרובים נמצאת על כף המאזניים, בכדי שיהיה סוף למחלוקת הצולפת הזו.|מקור=דייוויד לויד ג'ורג'|מירכאות=כן}} |
|||
בעוד הקבינט של הממשלה הבריטית דן בנוגע להחלפתו של הייג, האחרון עצר את המתקפה הגרמנית והתכונן לקראת מתקפת הנגד הגדולה לצד הכוחות האמריקאים והצרפתים שתשנה את פני המלחמה. ג'ון פרשינג, דאגלס הייג ו[[פרדיננד פוש]] תכננו והוציאו לפועל את [[מתקפת מאה הימים]] אשר היוותה את המהפך הגדול בחזית המערבית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.theworldwar.org/learn/wwi/100days|כותרת=מתקפת מאה הימים - מלחמת העולם|אתר=מוזיאון זיכרון מלחמת העולם הראשונה הלאומי}}</ref>. ההנהגה הצבאית החליטה לראשונה לבצע שימוש משותף של [[חיל שריון]] וארטילריה במטרה להניס את הכוחות הגרמנים אחורה. לאחר סדרת ניצחונות צבאיים לאורך החזית המערבית, הצבא הגרמני הקיסרי החל לקרוס. לויד ג'ורג' לא הכיר לגמרי בחשיבות של מתקפת הנגד בחזית המערבית והמשיך לתכנן מאבק במערכות צבאיות נוספות ולהעריך כי המלחמה תימשך לעוד שנתיים לפחות. בעת הכוחות של מדינות ההסכמה פרצו את החזית המערבית, מצב דומה התרחש בחזיתות אחרות, בארץ ישראל, מסופוטמיה וחבל הבלקן. לאחר [[קרב מגידו]] הצבא העות'מאני התפרק והחלה התקדמות מהירה צפונה לעבר סוריה. הייג חגג את ניצחונו במלחמה וסירב להצעת ראש הממשלה לויד ג'ורג' שקראה לו להשתתף במצעד ניצחון. כניעת האימפריה הגרמנית ב-[[11 בנובמבר]] 1918 לצד בעלות בריתה בימים שקדמו סימנה את סוף המלחמה. |
|||
==== ניסיון ההתנקשות בקיסר גרמניה ==== |
|||
במהלך מתקפת האביב הגרמנית שהחלה במרץ 1918, אחד השבויים הגרמנים דיווח לשובים הצרפתים שלו כי [[וילהלם השני, קיסר גרמניה]] היה קרוב לחזית. הקיסר הגרמני הקים מטה אזורי ליד הגבול הצרפתי-בלגי, אזור בכיבוש גרמני. וילהלם השני היה מקור לתעמולה ממושכת נגד גרמניה לאורך המלחמה והייתה לו חשיבות מרכזית על מורל החיילים הגרמנים. על כן, הוא היה מטרה מרכזית לתפיסה בשביל מדינות ההסכמה. במטה הכללי הצרפתי, הגנרל [[אנרי פיליפ פטן]] קרא לתקוף את המטה של הקיסר. בפועל הייתה גרמניה הקיסרית תחת ההנהגה הצבאית של [[פאול פון הינדנבורג]] ו[[אריך לודנדורף]] מאז 1916. התוכניות להתנקש בחייו של הקיסר הגרמני נשמרו סודיות. וילהלם השני היה אחיינו של ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, ולכן העניין נותר הרחק מידיעתו. חשיבות הנושא הביאה לכך שהתוכנית אושרה סופית רק בידי לויד ג'ורג'. ב-2 ביוני 1918 יצאה טייסת 25 של [[חיל האוויר המלכותי]] ויצאה להפציץ את ארמון שיטאו, מושב המטה של הקיסר ומקום שהייתו. על הטייסת הוטלה המשימה לפוצץ את ארמון שיטאו ואת קרון הרכבת הקיסרי שהיה בקרבת המקום. [[נ"מ]] גרמני הפיל מטוס בריטי אחד, חלק נרחב מההפצצות לא פגעו במטרה עקב טווח ראייה קצר. לבסוף השיטאו נותר שלם והקרון הקיסרי נהרס. לא הייתה סכנה לחייו של וילהלם השני עם זאת, מכיוון שזה היה בסקירת הכוחות בחזית באותה העת ולא שהה בארמון שיטאו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=pguRnH5bt38&t=2925s|כותרת=Kill the Kaiser! The Daring Mission to Assassinate Germany's Emperor|אתר=[[יוטיוב]]}}</ref>. |
|||
==== ועידת השלום (1919) ==== |
|||
⚫ | |||
הקואליציה שהחזיקה מעמד במשך המלחמה החלה מטבע הדברים להתערער. מה שהחמיר את המצב עוד יותר היו שגיאותיו: ההחלטה להחיל שרות צבאי חובה ב[[אירלנד]] הובילה להכרזת עצמאות מצד האירים וסופה בניתוק של אירלנד (פרט לששת המחוזות הצפוניים שהיו לבסוף ל[[צפון אירלנד]]) מ[[הממלכה המאוחדת]] לאחר מלחמה ממושכת ועקובת דם. גם את ה[[רפורמה|רפורמות]] שהבטיח בבחירות של [[1918]] לא יכול היה לקיים נוכח התנגדותם של השותפים השמרנים לקואליציה, דבר שהוסיף לתסכול ולמאבקים הפנימיים בתוך הממשלה. בסופו של דבר החליטו השמרנים באוקטובר [[1922]] למשוך את תמיכתם והפילו את ממשלתו, כשהם מנמקים את החלטתם, נוסף על האמור לעיל גם בהאשמות של שחיתות ובטענות כנגד נוכחותו הדלה בישיבות ה[[קבינט ממשלת בריטניה|קבינט]]. |
הקואליציה שהחזיקה מעמד במשך המלחמה החלה מטבע הדברים להתערער. מה שהחמיר את המצב עוד יותר היו שגיאותיו: ההחלטה להחיל שרות צבאי חובה ב[[אירלנד]] הובילה להכרזת עצמאות מצד האירים וסופה בניתוק של אירלנד (פרט לששת המחוזות הצפוניים שהיו לבסוף ל[[צפון אירלנד]]) מ[[הממלכה המאוחדת]] לאחר מלחמה ממושכת ועקובת דם. גם את ה[[רפורמה|רפורמות]] שהבטיח בבחירות של [[1918]] לא יכול היה לקיים נוכח התנגדותם של השותפים השמרנים לקואליציה, דבר שהוסיף לתסכול ולמאבקים הפנימיים בתוך הממשלה. בסופו של דבר החליטו השמרנים באוקטובר [[1922]] למשוך את תמיכתם והפילו את ממשלתו, כשהם מנמקים את החלטתם, נוסף על האמור לעיל גם בהאשמות של שחיתות ובטענות כנגד נוכחותו הדלה בישיבות ה[[קבינט ממשלת בריטניה|קבינט]]. |
||
שורה 153: | שורה 171: | ||
בשנת [[1903]] שכר [[בנימין זאב הרצל]] את לויד ג'ורג', שהיה אז עורך דין נודע בלונדון לייצג את [[ההסתדרות הציונית]]. היה זה לאחר [[פרעות קישינוב]]. הרצל חיפש מקום בו יוכלו יהודים לשבת לבטח. כך החלו המגעים עם בריטניה ליישוב יהודים ב[[אל עריש]] שב[[חצי האי סיני]] ואחר כך ב[[אוגנדה]]{{הערה|1=המקור: [[ניר מן]], '''בריטים, ציונים וחיות אחרות - תשעים שנה להצהרת בלפור, ה-[[2 בנובמבר]] 1917''', [[מקור ראשון]], 9 נובמבר 2007}}. |
בשנת [[1903]] שכר [[בנימין זאב הרצל]] את לויד ג'ורג', שהיה אז עורך דין נודע בלונדון לייצג את [[ההסתדרות הציונית]]. היה זה לאחר [[פרעות קישינוב]]. הרצל חיפש מקום בו יוכלו יהודים לשבת לבטח. כך החלו המגעים עם בריטניה ליישוב יהודים ב[[אל עריש]] שב[[חצי האי סיני]] ואחר כך ב[[אוגנדה]]{{הערה|1=המקור: [[ניר מן]], '''בריטים, ציונים וחיות אחרות - תשעים שנה להצהרת בלפור, ה-[[2 בנובמבר]] 1917''', [[מקור ראשון]], 9 נובמבר 2007}}. |
||
ביולי 1917, לאחר דיונים ממושכים עם [[חיים ויצמן]], [[ארתור ג'יימס בלפור]], שר החוץ הבריטי, החליט ביחד עם לויד ג'ורג' על ניסוחה של [[הצהרת בלפור]] לפיה הממשלה הבריטית "רואה בעין יפה" את הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לויד ג'ורג' ראה בהצהרה חשיבות אסטרטגית ודתית כאחד. ההצהרה הובילה לעליית התמיכה של הישוב היהודי בארץ בכוחות הבריטים שנאבקו בעות'מאנים. יתרה מזאת, היות ולויד ג'ורג' היה אוונגליסט אדוק, הוא ראה קשר דתי בעניין ואף היה מעורב בתנועה הציונית עוד מימיו כעורך דינו של בנימין זאב הרצל בשנת [[1903]]. תמיכת [[יהודי בריטניה]] בממשלה עלתה גם היא והיה ניסיון להביא לעליית התמיכה של [[יהודי ארצות-הברית]] (דאז עדיין נייטרלית) במאבק המלחמה. חיים ויצמן עזר מבחינה רפואית להפקת ה[[אצטון]] אשר תרם לכוחות הבריטים בשדה הקרב. כאשר לויד ג'ורג' הציע לו תואר כבוד על פועלו, ויצמן סירב ובמקום זאת דרש כי תפעל הממשלה הבריטית למען עמו. לדברי לויד ג'ורג', הייתה שיחה זאת הבסיס להצהרת בלפור. חיים ויצמן עצמו החשיב את הממשלה של לויד ג'ורג' כטובה ביותר ליהודים ולציונים מכל הממשלות שבאו אחריה<ref>{{צ-ספר|מחבר=מוטי גולני, יהודה ריינהרץ|שם=האב המייסד: חיים וייצמן, ביוגרפיה, 1952-1922|מקום הוצאה=עם עובד|מו"ל=פרק ראשון|שנת הוצאה=ספטמבר 2020}}</ref>. |
|||
⚫ | |||
⚫ | עם זאת היה זה שר המושבות בממשלתו, [[וינסטון צ'רצ'יל]], שהחל לסייג את אותה הצהרה בפרסמו את [[הספר הלבן הראשון]] ב-[[1922]]. מאוחר יותר היה לויד גו'רג' מגדולי התוקפים של [[רמזי מקדונלד]] על הפרסום של [[הספר הלבן של פאספילד]]. הוא נאם נאום ארוך שבו הוא הגדיר את הספר כ[[מעילה]] באמון הבריטי. בנוסף, הוא שיבח את הציונים שהפריחו את השממה והביצות בארץ. |
||
קיבוץ [[רמת דוד]] ב[[עמק יזרעאל]], וכן רחובות ב[[המושבה הגרמנית בירושלים|מושבה הגרמנית]] ב[[ירושלים]], ובמרכז תל אביב, נקראים על שמו של דייוויד לויד ג'ורג'. |
קיבוץ [[רמת דוד]] ב[[עמק יזרעאל]], וכן רחובות ב[[המושבה הגרמנית בירושלים|מושבה הגרמנית]] ב[[ירושלים]], ובמרכז תל אביב, נקראים על שמו של דייוויד לויד ג'ורג'. |
גרסה מ־12:39, 27 במרץ 2021
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
דיוקן דייוויד לויד ג'ורג' | |||||||
לידה |
17 בינואר 1863 מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
26 במרץ 1945 (בגיל 82) ל'אניסטימדוי (אנ'), הממלכה המאוחדת | ||||||
שם לידה | David Lloyd George | ||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת | ||||||
מקום קבורה | קבר דייוויד לויד ג'ורג' | ||||||
מפלגה | המפלגה הליברלית | ||||||
בן או בת זוג |
Margaret Lloyd George (1 בינואר 1888–20 בינואר 1941) Frances Lloyd George, Countess Lloyd-George (23 באוקטובר 1943–26 במרץ 1945) | ||||||
שושלת רוזנות לויד ג'ורג' מדוויבור | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
דייוויד לויד ג'ורג' (באנגלית: David Lloyd George; 17 בינואר 1863 – 26 במרץ 1945), היה מדינאי בריטי, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1916 ו-1922. הוא נודע בעיקר כמי שהוביל את האימפריה הבריטית במאבק לצד מדינות ההסכמה נגד מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה. ב-12 בפברואר 1945 הוא נבחר לבית הלורדים וניתן לו תואר האצולה "הרוזן לויד ג'ורג' מדוויפור".
דייוויד לויד ג'ורג' היה ולשי במוצאו וחבר המפלגה הליברלית של הממלכה המאוחדת. לויד ג'ורג' מונה לראשות ממשלת הממלכה המאוחדת לאחר התפרקות ממשלת הקואליציה של הרברט הנרי אסקווית' אשר גררה קרע במפלגה הליברלית. ממשלתו של לויד ג'ורג' נשענה על תמיכת המפלגה השמרנית של הממלכה המאוחדת, הישענות שהפכה קריטית עוד יותר עם התחזקות השמרנים במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה 1918. לויד ג'ורג' היה הראש הממשלה הבריטי הראשון שמוצאו במעמד הפועלים והוא נודע בכינוי "אלוף העם[1]".
במהלך כהונתו בתור ראש ממשלה נאבק נגד האסטרטגיה שדגלו בה גנרלים כגון דאגלס הייג לאורך מלחמת העולם הראשונה בטענה כי אלו מביאים לשפיכות דמים מיותרת כפי שאירע במהלך הקרב על הסום. לויד ג'ורג' הורה בשנת 1917 לאדמונד אלנבי לכבוש את ירושלים מידי הצבא העות'מאני עד לדצמבר אותה השנה. בסופה של המלחמה התעקש להקל על הסכם הכניעה של גרמניה בועידת השלום בפריז (1919). כמו כן, ימיו בראשות הממשלה היו מלאים במשברים מפנים גם כן. הוא ניהל את המדינה במהלך תקופה של שפל כלכלי, אבטלה נרחבת ושביתות ממושכות של פועלים.
כהונתו של לויד ג'ורג' בתור ראש ממשלה הייתה אפופה במאבקים ממושכים כגון: מהומות 1919 במצרים, מלחמת העצמאות של טורקיה, מלחמת העצמאות האירית ועוד. בשנת 1921 ניהל חלופת מכתבים עם ארתור גריפית' ומייקל קולינס אשר הביאו בסופו של דבר לחתימת האמנה האנגלו-אירית אשר סיימה את מלחמת העצמאות האירית, הביאה להקמתה של מדינת אירלנד החופשית והפך לגורם מרכזי במלחמת האזרחים האירית שפרצה זמן קצר לאחר מכן. לאחר היחלשות ממושכת של התמיכה השמרנית בממשלת הקואליציה, משבר צ'נקלה שיכנע סופית את הנהגת המפלגה השמרנית תחת אנדרו בונאר לואו לצאת מהקואליציה ולפרק את הממשלה. לויד ג'ורג' המשיך בפעילותו בשורות המפלגה הליברלית ונותר חבר הפרלמנט של הממלכה המאוחדת עד לפטירתו.
לויד ג'ורג' היה אוונגליסטי אדוק בצעירותו והיה לאוהד נלהב של הציונות לאורך שנותיו. הוא שימש בתפקיד יועצו המשפטי של בנימין זאב הרצל במהלך ההכנות של תוכנית אוגנדה. במהלך מלחמת העולם הראשונה שם דגש מרכזי לכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית, לחץ על ההוצאה לאור של הצהרת בלפור והיה בקשר ישיר עם חיים ויצמן עד לנפילת ממשלת הקואליציה שבראשותו בשנת 1922.
חייו
שנים ראשונות
צעירותו
לויד ג'ורג' היה וולשי שנולד במנצ'סטר לוויליאם ואליזבת ג'ורג'. שפת האם שלו הייתה ולשית והוא היה לראש הממשלה הבריטי היחיד בהיסטוריה ששפת האם שלו לא הייתה אנגלית[2]. לויד ג'ורג' נולד בפרברי מנצ'סטר וכאשר היה בן שישה חודשים בלבד, הוריו עברו איתו לויילס. זמן קצר מאוחר יותר, אביו, ויליאם ג'ורג', שהיה מורה בבית ספר, נפטר בגיל 43 בלבד. בעת נפטר ויליאם הותיר אחריו את אישתו (שהייתה אז בהיריון) ושני ילדיהם. לויד גו'רג' חי חיי עוני עם משפחתו עד שאמו והוא עברו לגור עם דודו בכפר בצפון ויילס בשם ל'אניסטימדוי[3].
דודו של לויד ג'ורג', ריצ'רד דייוויד לויד, היה מתקן נעליים במקצועו. דודו זה היה גם מי שעודד אותו ללמוד משפטים ולעסוק בפוליטיקה ריצ'רד לויד היה אידאולוג והביא את ילדיה של אחותו (אמם של ג'ורג' ואחיו) להיות לאוונגליסטים אדוקים בדתם. ריצ'רד לויד הצליח להעביר לג'ורג' את אהבתו הרבה לספרים וללמידה והיה רב השפעה על פיתוח האופי והאישיות של לויד ג'ורג' הצעיר. לכבוד דודו הוסיף לויד ג'ורג' את השם 'דייוויד' לשמו. בתקופת צעירותו של לויד ג'ורג' הייתה החברה בויילס מפולגת מבחינה מעמדית בצורה קיצונית. המעמד העליון עוד אחז כמעט בכל הנחלות והשטחים בחבל הארץ ורוב התושבים היו מתחת לקו העוני. בשורת המהפכה התעשייתית איחרה בבואה לויילס ביחס להגעתה אל אנגליה וסקוטלנד שבהן היא החלה את דרכה למעשה.
המצב החברתי-כלכלי היה דומה בל'אניסטימדוי, איפה שרוב התושבים היו מתחת לקו העוני בעוד מיעוט של בעלי אדמות חיו חיי עושר רב. יתרה מזאת, בעלי האדמות היו שונים מבחינה תרבותית מרוב האוכלוסייה בכך שדיברו אנגלית ולא ולשית והיו חברי הכנסייה האנגליקנית. המצב גרר אחריו מתיחות פנימית בין תושבי ל'אניסטימדוי. בבית ספרו היסודי רוב התלמידים דיברו ולשית אך מכיוון שבית הספר נוהל בידי הכנסייה האנגליקנית הייתה השפה האנגלית סדר היום. מדי שנה היה על תלמידי בית הספר לחזור על הכטקיזם האנגליקני (טקסט המשמש להוראת תלמידים נוצרים)[4]. בגיל 10 (שנת 1873) סירב לויד ג'ורג' להקריא את הכטקיזם בפני מוריו וגרר אחריו תקרית שהביחה את המורים.
הדלות והקשיים שחווה בילדותו עיצבו את עמדותיו הפוליטיות והוא ניסה להיטיב עם פשוטי העם על חשבון מי שנהג לכנות "הדוכסים" (הכוונה לבני המעמד הגבוהה).
קריירה משפטית
עוד בשנותיו כנער נהג לויד ג'ורג' לנאום בפני חברי שכונתו בצורה חריפה בחנות הנפחים המקומית והתכונן לקראת קריירה עתידית בתור חבר המפלגה הליברלית של הממלכה המאוחדת. לאחר מכן עזב את בית הספר בגיל 14 והצליח להתקבל לעבודה בתור פקיד סידור מאמרים במשרד של עורך דין מקומי. בשנת 1884, בגיל 20, סיים את הכשרתו המשפטית ופתח משרד עריכת דין משל עצמו[5]. אחיו הצעיר, ויליאם לויד ג'וניור, עבד ביחד עם לויד ג'ורג' בתור חניכו.
אחת העתירות שהועברה למשרד עריכת הדין של לויד ג'ורג' גררה אחריה שערורייה אזורית והפכה אותו לשם מוכר בצפון ויילס. העתירה סבבה על הלגיטימיות של לא-אנגליקנים להיקבר בבתי קברות אנגליקנים. העתירה ניתנה בידי משפחה של אב אוונגליסטי שבתו המירה דתה לאנגליקניות ונקברה בבית קברות אנגליקני לאחר מותה. האב עתר על כך שלא אושר לו לקנות חלקה לצד בתו המנוחה עקב דתו. לאחר שנפטר ומשפחתו רצתה לקבור אותו לצד בתו, הכומר האנגליקני הנוקשה של בית הקברות נעל את השערים של בית העלמין במטרה למנוע את הקבורה. לויד ג'ורג' ייעץ למשפחה לשבור את מנעול השערים ולקבור את אב המשפחה לצד בתו כפי שביקש במותו.
העתירה הגיעה בסופו של דבר אל בית המשפט ובמהלך הדיונים המשפטיים זכה לויד ג'ורג' בתמיכת חבר המושבעים. למרות זאת, השופט בדיון היה אנגליקני בדתו והטיל וטו על החלטת חבר המושבעים. לויד ג'ורג' לכך את הנושא לבית משפט לערעורים על החלטות משפטיות. לבסוף ניצח לויד ג'ורג' בדיונים המשפטיים ומשפחת העותרים קיבלה הסכמה משפטית לפעילותם כאשר קברו את אבי המשפחה למרות התנגדותו של הכומר בבית העלמין.
חיים אישיים
בשנת 1888 נישא לויד ג'ורג' אל מרגרט אוון, בתו של חקלאי מקרנארבונשייר שהייתה צעירה ממנו בשנה אחת. לזוג נולדו חמישה ילדים ומתןכם שלושה הפכו לאישים פוליטיים בשנותיהם המאוחרות: ריצ'רד לויד ג'ורג', הרוזן השני לויד ג'ורג' מדוויפור (שמו נקרא לכבוד דודו של לויד ג'ורג'), גווילם לויד ג'ורג' ומייגן לויד ג'ורג'. מתוכם היה גווילם זה שהגיע לתפקידים הפוליטיים הגבוהים ביותר והיה שר בממשלות בריטניה בין שנות הארבעים לשנות השישים. מרגרט אוון ולויד ג'ורג' נותרו נשואים עד אשת אוון נפטרה בשנת 1941, ארבע שנים לפני לויד ג'ורג'. לויד ג'ורג' הואשם לאורך חייו בכך שלא היה נאמן לאישתו ושנהג לרדוף שמלות. הוא היה מקורב לנשותיהם של חברי פרלמנט מהמפלגה הליברלית. במקביל, אהבתה של מרגרט אוון את ארץ מולדתה בצפון ויילס הובילה לכך שהיא סירבה לעבור עם בעלה ללונדון הבירה לאחר שהוא נבחר להיות חבר בפרלמנט הבריטי. בשנותיו הראשונות בלונדון נהג לויד ג'ורג' לכתוב מכתבים למרגרט בהם הפציר בה לבוא ולהתגורר ביחד איתו בלונדון. מרגרט מצידה נהגה לטעון כי לויד ג'ורג' שם את הקרייקה הפוליטית שלו לפני חייו האישיים ויחסיו אליה ואל ילדיהם.
הקריירה הפוליטית המוקדמת
חבר פרלמנט
לויד ג'ורג' התבלט בזירה המקומית והצליח להיבחר בבחירות הביניים, באפריל 1890, בגיל 27, לבית הנבחרים הבריטי מטעם המפלגה הליברלית במחוז הבחירה קרנארבון בורוז (Caernarvon Boroughs). הוא כיהן כחבר הפרלמנט מטעם המחוז הזה חמישים וחמש שנים ברציפות. תחילה היה רדיקל בדעותיו וקרא לרפורמה בחלוקת האדמות ולרפורמה קיצונית ביחס הממשל אל המעמדות החלשים אם כי הפך מתון יותר לאורח שנותיו בפוליטיקה. כאשר ביקר לראשונה בבית הנבחרים הבריטי בצעירותו, לויד ג'ורג' כתב ביומנו כי צפה בבית הנבחרים "כשם ויליאם הכובש התבונן באנגליה עת ביקורו את אדוארד המודה, כנחלתו העתידית". פעולותיו הפוליטיות הראשונות, דוגמאת תמיכה במאבק לשלטון בית בויילס, הובילו להרחקתו מרוב נושאי המדינה ולהחשבתו כמביא בעיות. לאחר מכן היה מעורב לויד ג'ורג' בשערוריה שהתרחשה סביב הזיכיונות של חברות בריטיות בבהלה לכסף שהתרחשה בפטגוניה.
בשנת 1899 פרצה מלחמת הבורים השנייה בין מושבת הכף של האימפריה הבריטית לבין הרפובליקה הדרום-אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית. המלחמה החלה דרכה כמאבק ממושך על המשאבים הרבים ואוצרות הטבע שהיו באדמת הרפובליקות הבוריות. עם הזמן הפכה המלחמה למאבק טוטאלי והאסטרטגיה של הכוחות הבורים שונתה ממאבק בין צבאות סדירים לשימוש ממושך בלוחמת גרילה. התנגדותו הנחרצת של לויד ג'ורג' למלחמת הבורים ולממשלת המפלגה השמרנית של הממלכה המאוחדת בראשות ראש הממשלה הבריטי רוברט גסקוין ססיל, היא שהפכה אותו לדמות ציבורית מוכרת ברמה הלאומית. תחילה התנגדותו גררה מאבקים פוליטיים עם חברי הפרלמנט שראו את מאמץ המלחמה כצורכה הפטריוטי של בריטניה. עם התקדמות המלחמה, דעת הקהל הכוללת נעה נגד המשך המאבק אשר הפך ליקר במיוחד בשביל בריטניה והמצב הוביל לעלייה נרחבת באהדה הציבורית ללויד ג'ורג'[6][7]. בדצמבר 1901 נאם בחריפות נגד המשך המלחמה בכיכר העיר ברמינגהאם, הקהל התוסס החל במהומה בתוך בניין הנאום במרכז העיר בין התומכים למתנגדים של המלחמה. המהומה נמשכה מספר שעות, אחד מהפורעים ושוטר אחד נהרגו. לויד ג'ורג' עצמו הצליח לחמוק ולברוח מבניין הנאומים בוא התקיימה המהומה בכך שהתחזה לחוקר משטרתי.
ב-1905 התרחש מהפך פוליטי במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה 1906 כאשר עלתה ממשלתו הליברלית של הנרי קמפבל-באנרמן. בתוך הממשלה החדשה, האהדה הציבורית ללויד ג'ורג' הובילה למינויו לנשיא לשכת המסחר. לויד ג'ורג' נותר בתפקיד עד שנת 1908 והותיר את חותמו במהרה. תחילה הוא העביר חקיקה ממשלתית שפתחה את נמל הבירה לונדון על נהר התמזה לציבור הרחב. לאחר מכן העביר את חקיקת קניין הסוחרים, לפיה ירדו סמכויותיהם של בעלי אוניות הסוחרים במטרה למנוע הונאות של סוחרים חלשים בשוק הכולל[8]. בשנת 1907 גישר לויד ג'ורג' בתור נציג הממשלה הבריטית בין מנהיגי איחודי עובדים לבין מנהלי מסילות ברזל ובכך הצליח למנוע שביתת פועלים שמשמשה לבוא ולאיים על הנהלות מסילות הברזל. הפעילות הפוליטית הנמרצת שלו הביאה את לויד ג'ורג' לאהדה נרחבת יותר ויותר בקהל האוכלוסייה הכללית ובקרב הקולגות שלו בפרלמנט הבריטיץ לעיתים הוא הוכר בתור האישיות המרכזית בממשלתו הליברלית של הנרי קמפבל-באנרמן.
לצד זאת, לויד ג'ורג' ספג מהלומה אישית קשה. בנובמבר שנת 1907, חלתה בתו הבכורה, מאייר, ובתוך מספר ימים נפטרה מדלקת התוספתן בעודה בת 17 בלבד. לויד ג'ורג' מעולם לא התגבר לגמרי על אובדן בתו הבכורה ולעיתים נדמה היה כי הייתה האהובה שבילדיו. למרות זאת, בשנת 1908 החלו סדרת שינויים פוליטיים בעלי השפעה לטווח הארוך שחייבו אותו לחזור למסלול הפוליטי ולמעורבות ממושכת בפוליטיקה המדינית.
שר האוצר (1908 - 1915)
עם מותו של ראש הממשלה הנרי קמפבל-באנרמן, לויד ג'ורג' התמנה לשר האוצר במקומו של מי שהתמנה אז לראש ממשלה, הרברט הנרי אסקווית'. תפקיד זה של שר האוצר שימש את לויד ג'ורג' בשביל לשנות את המדיניות הממשלתית בכל הנוגע ליחס את האוכלוסיות קשות היום של בריטניה, נושא שהשפיע עליו קשות לאורח כל חייו. בתפקיד זה כיהן עד 1915 והחל את הפיכתה של המדינה למדינת רווחה, בהנהיגו קצבאות זקנה. רוב מדינות אירופה המערבית אחזו בחוקים שכללו קצבאות זקנה אך לא בריטניה. לויד ג'ורג' שינה מצב זה בהעבירו חקיקה אשר נתנה קצבה ממשלתית לכל אזרח בן 70 ומעלה בת 5 שילינג לשבוע. לויד ג'ורג' לאחר מכן פנה לשיפור מצבם של החולים. בכדי להעלות את הכספים הנדרשים לממשלה במטרה לעשות זאת, היה על הממשלה להעלות את המיסים. לויד ג'ורג' הכין בקפידה נאום ובמסגרתו העביר את הנקודות המרכזיות שלשמם נדרשה העלאת המס. במהלך הנאום הציג את הצורך להשלים את התקציב ממיסוי נוסף על המעמד הגבוהה והעשירים בבריטניה ולהוסיף מס נוסף על בעלות של אדמות, שכן רשמית כל האדמות בארץ היו שייכות לממשלה הבריטית. לקראת סוף נאומו הדגיש לויד ג'ורג' לא את החשיבות הכלכלית של המס הנוסף לתקציב אלא למעשה את החשיבות המוסרית של המס הנוסף המדובר לעיל[9]:
זהו תקציב מלחמה, עליו להנגיש לוחמה בלתי נלאית על עוני וקלקוליות. אין ביכולתי אלא לקוות ולהאמין שלפני ודור זה יעלים מאיתנו, עוד נתקדם בצעד ענק זה לקראת זמנים טובים כאשר עוני, אומללות וחרפה אשר תמיד רודפים אותנו, יהיו כה מרוחקים מאנשי הארץ הזאת כזאבים שבעבר שלטו ביערות. אני משבח את התקציב הזה בפני הבית [הנבחרים]!
— דייוויד לויד ג'ורג'
רעיון התקציב הראשון של לויד ג'ורג' פתח בפני הממשלה הליברלית את ההזדמנות לפתור מספר בעיות שהתמודדו איתן בתחילת 1909. ראשית, הוא אפשר לממשלה להגביר את הפופולריות הציבורית שלה לאחר סדרה של החלטות ממשלתיות לא פופולריות במיוחד שהתקיימו בשנת 1908. שנית, התקציב אפשר לאסקווית' ולשריו את האפשרות לתבוע מחדש את סמכותם על בית הלורדים שהתנגד להעלאת המס על העשירים[10]. הצעת החוק לתקציב הפכה לקורבן האחרון של וטו בידי הלורדים, לאחר שנדחתה בסוף נובמבר 1908. לבסוף, התקציב יכול היה לספק אמצעי להתמודד עם הבעיה ההולכת וגוברת של הצורך באיזון הפחתת ההכנסות ממיסוי, עם הגדלת ההוצאות על המעמד השלישי ומעמד הביניים. כתוצאה מלחץ זה, שהוחמר על ידי הגדלת ההוצאה על פיתוח הצי המלכותי הבריטי לנוכח מרוץ החימוש בין הקיסרות הגרמנית והאימפריה הבריטית, ניבא לויד ג'ורג' גירעון של כ-17 מיליון ליש"ט לשנה הקרובה, עד סוף מרץ 1909[11]. בעיני הרוחות הליברליות, היה זה הקושי לאזן את תקציב המדינה שעמד על הסף. מצב זה הניע קריאות נוספות לרפורמה בתקציב למרות הוטו של בית הלורדים.
רוב חברי הפרלמנט, כולל רבים מהמפלגה השמרנית, תמכו בהצעתו של לויד ג'ורג' להעברת התקציב ולהעלאת המס. למרות זאת, בית הלורדים שהתנגד לכך נחרצות הטיל וטו על החלטת הממשלה וגרר אחריו שערוריה פוליטית בהחלטה זאת. במהלך השערוריה החליט לויד ג'ורג' להלוות אש למדורה בכך שיצא בשני נאומים חריפים נגד בית הלורדים והמעמד הגבוהה בכלל. רבים ראו את נאומיו החריפים של לויד ג'ורג' כהכרזתה של מלחמת מעמדות. אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת השווה את לויד ג'ורג' ותומכיו אל המועדון היעקוביני במהלך המהפכה הצרפתית. המשבר החוקתי נמשך חודשים ללא הכרעה. לבסוף החליט אסקווית' לנהל מערכת בחירות חדשה במטרה להגיע להכרעה. הבחירות הכלליות בבריטניה בינואר 1910 הביאו לניצחון שמרני צר במספר הקולות וניצחון ליברלי במספר המושבים בפרלמנט. ממשלה ליברלית חדשה הוקמה לצד המפלגה לעצמאות אירלנד אך גם היא לא הצליחה להביא סוף לשערוריה ולבסוף הוצאו לפועל הבחירות הכלליות בבריטניה בדצמבר 1910. לאחר הניצחון הליברלי בבחירות, התקציב עבר בתמיכת המפלגה הליברלית, המפלגה לעצמאות אירלנד ומפלגת הלייבור, מה שהוביל למעבר המס על בעלות האדמות והמס על בני המעמד הגבוהה. עם זאת, בית הלורדים המשיך במאבק וסירב להכיר בחקיקה או במדיניות הליברלית הכללית של הממשלה.
מותו של המלך אדוארד השביעי, תומך בית הלורדים, שינה את המפה הפוליטית בעניין התקציב. בנו ויורשו, ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, היה יותר מתפשר בנטיותיו הפוליטיות מאשר אביו הסכים לתמוך בתקציב במטרה להביא לסיום המשבר הפוליטי. אסקווית' ולויד ג'ורג' הציגו בפניו תוכנית להעמיד את בית הלורדים לסדר, תוכנית לה הסכים המלך. ג'ורג' החמישי הבהיר בפני בית הלורדים כי לולא יביעו בפני בית הנבחרים את תמיכתם בצמצום הסמכויות שלהם עצמם, הוא עצמו יגדיל את מושבי בית הלורדים וימלא אותו בתומכי התקציב שלבסוף יחליפו את הלורדים היושבים. לבסוף הוצאה לפועל חקיקת הפרלמנט של שנת 1911 ולפיה אין בסמכות בית הלורדים (הבית העליון) להטיל וטו על החלטותיו של בית הנבחרים (הבית התחתון).
לאחר שהשתחרר לבסוף מן המאבק בבית הלורדים, לויד ג'ורג' החל לעבוד על חקיקה חדשה שנועדה לתמוך במובטלים ובחולים הנמצאים בקשיים כלכליים. בשיתוף פעולה יחדיו עם וינסטון צ'רצ'יל, לויד ג'ורג' העביר בבית הנבחרים את חקיקת הביטוח הלאומי של שנת 1911. החקיקה סיפקה ביטוח חובה של עובדים בעלי שכר נמוך מרף ממוצע אשר נקבע וקבע דמי תשלום קבועים מינימלים לרופאים. הממשלה שילמה שתי תשיעיות מאגרות אלה; יתרת הכסף שולם חזרה עם הזמן הודות לתשלום המינימלי של הביטוח עצמו. הוועדות לביטוח בריאות לאומי שייצגו רופאים, רשויות מקומיות וחברות מאושרות ניהלו את המערכת. עם זאת, המעשה חל רק על מקבלי שכר, משפחותיהם נאלצו להסתמך על מרפאות חוץ של בתי חולים מרצון לצורך טיפול ורבים כלל לא היו מכוסים בידי הביטוח[12][13]. המפלגה השרמנית תמכה בביטוח על תנאי תשלום במקום ביטוח חובה. מפלגת הלייבור קראה להעלאת המיסים בשביל לפתור את המצב אך הייתה זאת רק ההחלטה של המפלגה הליברלית עם לויד ג'ורג' אשר עברה לבסוף את בית הנבחרים והפכה לחקיקה רשמית של הממלכה המאוחדת[14].
שערוריות פוליטיות
בשנת 1912 בשיא הפופולריות שלו בקרב הציבור הרחב, החל לויד ג'ורג' בקניית מניות בחברת פיתוח הרדיו של גוליילמו מרקוני ביודעין כי החברה עמדה לבצע עסקה עם הממשלה הבריטית שעמדה להעלות את המנייה של החברה מעל לתקרה. נכון ל-2021, פעילות לרווח עצמי המבוצעת בעזרת ידע פנים ממשלתי או פנים ארגוני שווה ערך לגזר דין מאסר בממלכה המאוחדת, אך החוק שהביא לכך לא היה קיים בממלכה המאוחדת ב-1912. העניין הגיע לשימוע התקשורת הבריטית ושערורייה החלה סביב לויד ג'ורג' אשר פגעה קשות בדמותו הציבורית בקרב האוכלוסייה הכללית. לויד ג'ורג' טען מצידו כי חברת מרקוני האמריקאית בה קנה מניות והחברה הבריטית אשר ביצעה את העסקה עם הממשלה הבריטית לא היו אלא שתי חברות נפרדות. קבינט ליברלי שהורכב לקבוע האם פועלו של לויד ג'ורג' פגע ביוקרה ובמעמדה של הממשלה הגיע להחלטה ששר האוצר נקי מאשמה. השערוריה נמשכה בקרב התקשורת ונוצרה תסיסה אזרחית שסבבה על הפגיעה של הממשלה באמון שהיה לה מצד האוכלוסייה הכללית. בתגובה החלו שביתות ממושכות של איגודי פועלים. תנועה פוליטית חדשה הצטרפה לשביתות ודרשה חקיקה שתאפשר זכות הצבעה פוליטית לנשים. לויד ג'ורג' הסכים לדרישת ההצבעה לנשים אך סירב לתמוך בה לפני שבני מעמד הפועלים קיבלו זכות הצבעה. בתגובה המשיכו המחאות נגד הממשלה ואף בוצע ניסיון התנקשות פוליטית בחייו של לויד ג'ורג' עצמו כאשר נזרקה לעברו פצצה אשר נחשלה מלפעול.
שר החימוש (1915 - 1916)
על אף שנחשב ל"יונה", הפך לויד ג'ורג' לנץ של ממש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר צבא הקיסרות הגרמנית פלש לתוך ממלכת בלגיה במטרה לתקוף את הרפובליקה הצרפתית השלישית, הדבר הכריח את בריטניה להתערב לפי הסכם לונדון (1839) אשר הבטיח את ההגנה הבריטית לשימור הנייטרליות הבלגית. הפלישה הגרמנית לבלגיה הנייטרלית הביאה לחשש נרחב בבריטניה מפני הגמוניה גרמנית אפשרית ברחבי יבשת אירופה. רגש פטריוטי סחף את המדינה וב-5 באוגוסט הכריזה האימפריה הבריטית על מלחמה נגד הקיסרות הגרמנית והצטרפתה אל מלחמת העולם הראשונה[15]. לפני הכרזת המלחמה של בריטניה על גרמניה והצטרפותה למדינות ההסכמה היה לויד ג'ורג' בדיון עם אסקווית' ושרים נוספים בדאונינג 10. ביוצאו מדאונינג 10 אמר לויד ג'ורג': "עכשיו הם פלשו לבלגיה, הספקות שלי הסתיימו, זה אומר מלחמה." בתחילה טען לויד ג'ורג' כי המלחמה היא בלתי-נמנעת. מאוחר יותר בחייו הביע את צערו על החלטות הממשלה באותה העת. מתחת לשולחן היו מגעים בין בריטניה לצרפת בנוגע לשליחת חיל המשלוח הבריטי אל החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. ביום כניסתה של בריטניה למלחמה ירד אסקווית' מתפקיד שר המלחמה ובמקומו מונה הוריישו קיצ'נר לתפקיד. גל של פטריוטיות סחף את בריטניה ובתוך שבוע יותר מ-100,000 מאזרחי בריטניה התגייסו.
לויד ג'ורג' יצא בסדרת נאומים שקראו לתושבי בריטניה להתגייס למלחמה למען ארצם. בנאומיו טען כי המדינה תצעד דרך הטרור ועד לטריומף (מצעד ניצחון). באוקטובר 1914 ביקר לראשונה בחזית המערבית בצפון-מזרח צרפת וחזה באסטרטגיית מלחמת חפירות. הביקור בחזית שכנע את לויד ג'ורג' שהצבא הבריטי לא היה מצויד כראוי לקראת המלחמה והוא היה משוגע שהמאבק לא יסתיים במהרה. לויד ג'ורג' לאחר מכן שב לויילס להתגורר עם משפחתו במטרה לתכנן הצעות לחקיקה שישנו את אסטרטגיית המלחמה הבריטית. לויד ג'ורג' טען כי בריטניה הייתה צריכה ניצחון מרכזי באחת החזיתות ולא מאבק ממושך בסטטוס קוו כפי שהיה בחזית המערבית. על כן, ביחד עם וינסטון צ'רצ'יל, דאז השר הראשון של האדמירליות, לויד ג'ורג' תכנן את החלק הפוליטי-מדיני לקראת הוצאתה לפועל של מערכת גליפולי שנועדה לכבוש את מצרי הדרדנלים ומצרי הבוספורוס ולמוטט בכך את האימפריה העות'מאנית אל מחוץ למלחמה. במקביל קרא לויד ג'ורג' לחיזוק המעורבות הצבאית הבריטית במערכה על סרביה במטרה לתקוף את האימפריה האוסטרו-הונגרית מדרום, מחבל הבלקן. הצעותיו של לויד ג'ורג' לשינוי האסטרטגיה לא נשאו פרי מעבר לכישלון מערכת גליפולי ולכוח אנגלו-צרפתי מינורי. התוכניות הצבאיות שלו נפגשו בהתנגדות ממושכת מצד סדרת גנרלים שייעצו לקבינט המלחמה הממשלתי.
לאחר שנפלה ממשלתו הראשונה של אסקווית' מונה לויד ג'ורג' בזו השנייה לתפקיד שר החימוש (שהומצא אז כדי להתמודד עם המשבר החמור בתחום ייצור הפגזים, ובוטל ב-1921). הממשלה החדשה הייתה ממשלת קואליציה נרחבת, מעין ממשלת אחדות שכללה בתוכה את המפלגה השמרנית. יושב ראש המפלגה השמרנית, אנדרו בונאר לואו, ראה את האחדות הלאומית לנוכח המלחמה כבעלת חשיבות עליונה ועל כן תמך בהקמתה של ממשלת האחדות הלאומית[16]. בונאר לואו מונה לתפקיד שר המושבות וג'ורג' נתניאל קרזון מונה לתפקיד הלורד שומר החותם. מלבד שניהם רוב תפקידי המפתח בממשלה נותרו בידי ליברלים ואסקווית' המשיך לשרת בתור ראש ממשלה. עם מינויו של דאגלס הייג למפקד העליון על חיל המשלוח, הוא נכנס למאבקים ממושכים עם לויד ג'ורג' שראה את האסטרטגיה הצבאית שלו כגורמת לשפיכות דמים מיותרת. למרות היריבות הממושכת ביניהם, לויד ג'ורג' ודאגלס הייג שניהם הכירו במחסור הקריטי של הצבא הבריטי בכוח אש והעיקר ארטילריה להפגזת האויב. במטרה להביא לעליית היצור התעשייתי היה על לויד ג'ורג' לחזק את תעשיית המלחמה ולהמיר פועלים ועובדים למרכיבי פגזים. דרך הסכמים עם מנהלים רבי חשיבות בתעשייה ועם איגודי פועלים, לויד ג'ורג' הצליח לשנות לגמרי את פני התעשייה הבריטית. לנוכח המחסור בכוח אדם בתעשייה הכללית עקב הגיוס של אזרחים למלחמה, נשים רבות התגייסו לשימור כוח הייצור התעשייתי במפעלים. במהלך השנים 1915 - 1916, כמות הייצור הארטילרי בבריטניה הוכפלה פי חמישה.
שר המלחמה (1916)
ב-5 ביוני 1916 יצא הוריישו קיצ'נר בראש משלחת לפטרוגרד, האימפריה הרוסית. בדרכו לשם טבעה האונייה והוא עצמו נהרג. במותו של קיצ'נר נבחר לויד ג'ורג' בידי ראש הממשלה אסקווית' להיות לשר המלחמה החדש של בריטניה. עוד בתחילת שנת 1916, המטה הכללי הגרמני בראשות אריך פון פאלקנהיין החל בקרב ורדן במטרה לשבור את המערך הצרפתי. הקרב הפך למרחץ דמים וההנהגה הצרפתית הפצירה בבריטים לצאת בפעולה נגד הגרמנים בתגובה. בתגובה יצאו הכוחות הבריטים בקרב על הסום נגד הגרמנים שהחל בהפגזה מסיבית ב-1 ביולי[17]. הקרב הפך למרכז ההתנגדות של לויד ג'ורג' לאסטרטגיית ההנהגה הצבאית והפציר בויליאם רוברטסון, ראש המטה הכללי הקיסרי, להביא לסיום הקרב. לאחר מכן, באוגוסט, פגש בחיילים מחיל המשלוח הקנדי לפני הגעתם לשדה הקרב במטרה לחזק את המורל שלהם. למרות ההתנגדות הממושכת שעלתה למתקפה הבריטית בסום עקב מרחץ הדמים שהיא גררה אחריה, לויד ג'ורג' ואסקווית' בחרו לתמוך בהייג במטרה להדגיש את תמיכתה של הממשלה במטה הכללי הקיסרי של צבא האימפריה הבריטית. בפגישה עם הייג והגנרל הצרפתי ז'וזף ז'ופר במחנה הצבא הצרפתי בחזית המערבית, לויד ג'ורג' צפה בשימוש בחיל פרשים. ברואו את הפרשים שוכנע לויד ג'ורג' שדאגלס הייג לא היה מוכן לשאת את התפקיד של מפקד חיל המשלוח הבריטי.
לויד ג'ורג' ראה את האסטרטגיה של הייג כשל אדם חסר אחראיות לחייל הפשוט. למרות זאת, הביטחון של לויד ג'ורג' בחשיבות של מאמץ המלחמה נותר על כינו והוא הבטיח לעם הבריטי כי המאבק ימשך עד לניצחון מכריע. לויד ג'ורג' דרש בספטמבר שיועברו כוחות לסלוניקי לתמוך בממלכת רומניה במערכתה נגד הצבא האוסטרו-הונגרי והצבא הגרמני אך לא קיבל תמיכה לכך מההנהגה הצבאית. בפועל, סמכויותיו של לויד ג'ורג' בתור שר המלחמה קוצצו בתמורה לעליית הסמכות של ההנהגה הצבאית על החלטות קבינט המלחמה הממשלתי. רבים באוכלוסייה האזרחית ראו את האסטרטגיה הצבאית כעדיפה על מעורבות של הממשלה האזרחית אשר גררה סדרת הפסדים קשים בגליפולי ובמהלך המצור על כות. גישתו הראשונית של אסקווית' בתחילת המלחמה הייתה דומה לזו שהייתה במהלך המלחמות הנפוליאוניות: תפקידה של בריטניה יהיה בעיקר בים ובמימון פעולות ביבשת. בעבור ללויד ג'ורג', לוחמה מודרנית חייבה התגייסות מוחלטת של החברה הבריטית וכלכלתה אל המערכה. הפרש זה היה בעל השפעה ממושכת על מהלך המלחמה[18]. לבסוף, בדיכאון על מחסור סמכותו, לויד ג'ורג' התפטר מתפקידו כשר המלחמה לקראת סוף שנת 1916. לאחר מספר ימים, ב-5 בדצמבר, אסקווית' התפטר מראשות הממשלה וסירב לשרת תחת כל ראש ממשלה אחר, דבר שקרע את המפלגה הליברלית בין תומכי אסקווית' לתומכי לויד ג'ורג'. הקואליציה נשמרה הודות לתמיכת השמרנים בלויד ג'ורג' אך הביאה להתחזקות המפלגה השמרנית. במקביל, דייוויד לויד ג'ורג' מונה ב-7 בדצמבר 1916 לראש הממשלה החדש של בריטניה מטעם המפלגה הליברלית. אסקווית' מצידו הפך להיות יושב ראש האופוזיציה[19].
ראשות הממשלה
מלחמת העולם הראשונה
ב-1916 התפצלה המפלגה הליברלית לשני פלגים: האחד בראשות אסקווית' והשני בראשות לויד ג'ורג', שחבר לשמרנים כדי להקים קואליציה חדשה, מעין ממשלת אחדות לאומית לתקופת המלחמה. למרות האופוזיציה הצליח לויד ג'ורג' לנהל את ענייני המדינה עד סוף המלחמה. בממשלה החדשה מונה ג'ורג' קרזון לתפקיד הלורד נשיא המועצה ומנהיג בית הלורדים, בונאר לואו הפך לשר האוצר ומנהיג בית הבחרים, ארתור הנדרסון היה לשר ללא משרד וכמוהו גם אלפרד מילנר. ישר עם עלייתו של לויד ג'ורג' לראשות הממשלה הוא המשיך לדחוק עם סמכויותיו החדשות בצורך להביא לסיום שפיכות הדמים המיותרת בחזית המערבית. הוא פנה להשתתף בצער המשפחות השקולות ורשם ביומנו: "להייג כלל לא אכפת כמה אנשים הוא מאבד. הוא פשוט מבזבז את חיי הצעירים הללו. אני מתכוון להציל את חלקם לפחות בעתיד, הוא חושב כי הם בסמכותו, אך הם האנשים שלי. לעולם לא אתן לו לנוח. אני אעלה את הנושא שוב ושוב עד שאצליח להזיז אותו..."
לויד ג'ורג' המשיך במאבק לשנות את מרכז המאמצים של הכוחות הבריטים מהחזית המערבית לחזיתות האחרות. בראש ובראשונה ראה חשיבות במערכה על סיני וארץ ישראל והמערכה במסופוטמיה שהיוו את המפתח להפלתה של האימפריה העות'מאנית. לויד ג'ורג' הביע תמיכה במכתבי חוסיין–מקמהון אשר הביאו לתחילת המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית והורה לאדמונד אלנבי, גנרל במערכה על ארץ ישראל, לכבוש את ירושלים עד דצמבר 1917[20]. בהמשך הקים לויד ג'ורג' קבינט מלחמה מאוחד של האימפריה הבריטית שכלל נציגים מחילות המשלחת מקנדה, אוסטרליה, ניופאונדלנד, איחוד דרום אפריקה והראג' הבריטי. ניסיון ליצור קבינט מלחמה משותף עם המטה הכללי הצרפתי פגש בהתנגדות מטעם ראש ממשלת צרפת, אריסטיד בריאן[21]. בשמר פנימי פרץ בתוך שורות מדינות ההסכמה כאשר האימפריה הרוסית קרסה לכדי מהפכת פברואר. ניקולאי השני, קיסר רוסיה התפטר מתפקידו והעביר את הכתר לאחיו, מיכאיל השני, קיסר רוסיה. לויד ג'ורג' בירח על מינויו של הקיסר החדש עם כי ביום שלמחרת ירד מיכאיל מהכתר הרוסי והרפובליקה הרוסית הוקמה בתור מדינה בעלת משטר דמוקרטי מבחינה רשמית. לויד ג'ורג' השתמש בממשלה הרוסית החדשה במטרה להפיץ תעמולה שהמלחמה היא אידאולוגית ומתרחשת בין המעצמות הדמוקרטיות לבין הדיקטטורות בעלות המשטר הסמכותני.
לויד ג'ורג' סירב לאשר את תוכניותיו של הייג למתקפת נגד בחזית המערבית שתונהג בידי הכוחות הבריטים. זמן קצר מאוחר יותר טלפן אליו רובר ניוול, מפקד הכוחות הצרפתים בחזית. ניוול ניסה לשכנע את לויד ג'ורג' לתמוך במתקפת נגד שונה שתונהג בידי הכוחות הצרפתים ולא הבריטים ותסתיים בניצחון מוחץ ואבדות פחותים מבחינה יחסית[22]. קבינט המלחמה הבריטי התרשם לטובה מההצעות של ניוול והועברה ההחלטה לתמוך במתקפה שבמהלכה יהיה הצבא הבריטי תחת הפיקוד הצרפתי. העברת הפיקוד מוכיחה את חוסר האמון של לויד ג'ורג' במפקדי הצבא הבריטי. מתקפת ניוול יצאה לפועל באפריל 1917 אך המתקפה הצרפתית הממושכת לאורך החזית כשלה. רוב הקרבות הסתיימו באבדות גבוהות לצד הצרפתי אך האבדות היו גבוהות בצד הבריטי גם כן, בעיקר במהלך קרב אראס. מרידות פרצו בשורות הצבא הצרפתי ומדינות ההסכמה היו במשבר קשה במהלך שנת 1917 לאורכי החזית המערבית והמזרחית כאחת. לבסוף, יריבות בין ניוול הייג על סמכויות ההנהגה נגמרו בניצחונו של הייג. הייג עצמו הופיע בפני הקבינט במטרה להדגיש את חשיבות המתקפה. לויד ג'ורג' עצמו לא נותר לאורך כל ישיבת הקבינט ובמקום זאת נסע להשתתף בחתונה של בתו, מייגן. לבסוף, לחץ מצד הקבינט הוביל את לויד ג'ורג' להסכים לתוכנית של הייג ולהוצאה לפועל של מתקפה על העיר איפר, מהלך שהוביל לקרב פשנדל. היה זה אחד מהקשים והחשובים בקרבות שעל החזית המערבית והוא הוביל לניצחון טקטי של מדינות ההסכמה אך לא להתקדמות נרחבת לאורכי החזית או המערכה. הכוחות של מדינות ההסכמה התקדמו בשבעה קילומטרים בלבד[23].
המהפך במלחמה הגיע כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמה לאחר מברק צימרמן. ההכנות להקמתו של חיל המשלוח של ארצות הברית נלקחו כמעט שנה עד שיצאו לחזית המערבית תחת הנהגתו של ג'ון פרשינג. לויד ג'ורג' ניסה להחליף את הייג בהנהגה אך התוודה כי לא היה אדם במטה הכללי שעמד בציפיותיו די בכדי להחליפו. במהלך מרץ 1918 נכנס הפרלמנט לפניקה לנוכח מתקפת האביב (או 'קרב הקיסר') הגרמנית, אשר דחקה את בעלות הברית 32 קילומטרים אחורה מהמערך בחזית ואיימו לכבוש את פריז. לויד ג'ורג' נודע בעיקר בתקופת משבר זאת אשר במהלכה שמר על אחדות מדינית[24]. ב-9 במאי 1918 פתח לויד ג'ורג' בנאום בפני בית הנבחרים לגבי מצב הכוחות ותחזוקת התחמושת בחזית המערבית[25]:
"הליברלים" - לא יותר שמאל [פוליטי] מאשר ימין - עדיין - פחות בשמאל מאשר בימין. אף מפלגה צרפתית לא הייתה מודה שבעיצומה של מלחמה כי גנרל בשירות פעיל צריך לאפשר לעצמו להרים את קולו בפומבי כדי לסתור את הממשלה או להרצות לה. בכל הכבוד לגנרל הבריטי, מה שמחושב כדי להפחית את מוסר הכוחות הוא לא ששר היה צריך בתום לב להצהיר על מה שאינו מדויק, בין אם לגבי הרחבת החזית הבריטית ובין אם חישוב האפקטיביות, אך כי מפקד, שכובד סמכותו כזה, היה צריך לחשוב כי חובתו לבצע מעשה של משמעת כה בוהקת, עד שבמדינתנו הדמוקרטית זה ייחשב לשערוריה של ממש. אין זה קצין שישאל את עצמו אם עליו למלא את תפקידו כאזרח לפני תפקידו כחייל. זו ההשקפה של מדינה דמוקרטית כמו צרפת.
אני תוהה האם כדאי להקדיש פנייה נוספת לכל חלקי הבית ולכל שכבות הארץ. המחלוקות הללו מסיחות את תשומת הלב, הן משתקות, הן הולכות ומתרגלות, ואני מתחנן שיגיעו לסיומן. קשה מספיק עבור השרים לבצע את עבודתם במלחמה זו. הייתה לנו מחלוקת שנמשכה כמעט חודשים סביב אחדות הפיקוד. זהו [הנאום] שריד ממחלוקת זאת. האחדות הלאומית מאוימת - אחדות הצבא מאוימת - כל זאת עקב המחלוקת הזו. ימים היינו עסוקים בצידוד רשומות, פרוטוקולים ומכתבים, בראיונות, ובגילוי מה שקרה במשך 12 חודשים שלמים בקבינט המלחמה. ומחלוקות אלו מתרחשות ברגע שכזה! בדיוק חזרתי מצרפת. פגשתי כמה גנרלים, והם סיפרו לי איך הגרמנים עכשיו בשקט, בשקט, מכינים את המכה הגדולה ביותר של המלחמה, תחת מעטה של ערפל, והם ביקשו ממני עזרה מסוימת. הבאתי הביתה רשימה של מטלות שהם דרשו כי יעשו, ורציתי לטפל בהם. אני ממש מתחנן למען אומתנו, שגורלה כעת ובשבועות הקרובים נמצאת על כף המאזניים, בכדי שיהיה סוף למחלוקת הצולפת הזו.
— דייוויד לויד ג'ורג'
בעוד הקבינט של הממשלה הבריטית דן בנוגע להחלפתו של הייג, האחרון עצר את המתקפה הגרמנית והתכונן לקראת מתקפת הנגד הגדולה לצד הכוחות האמריקאים והצרפתים שתשנה את פני המלחמה. ג'ון פרשינג, דאגלס הייג ופרדיננד פוש תכננו והוציאו לפועל את מתקפת מאה הימים אשר היוותה את המהפך הגדול בחזית המערבית[26]. ההנהגה הצבאית החליטה לראשונה לבצע שימוש משותף של חיל שריון וארטילריה במטרה להניס את הכוחות הגרמנים אחורה. לאחר סדרת ניצחונות צבאיים לאורך החזית המערבית, הצבא הגרמני הקיסרי החל לקרוס. לויד ג'ורג' לא הכיר לגמרי בחשיבות של מתקפת הנגד בחזית המערבית והמשיך לתכנן מאבק במערכות צבאיות נוספות ולהעריך כי המלחמה תימשך לעוד שנתיים לפחות. בעת הכוחות של מדינות ההסכמה פרצו את החזית המערבית, מצב דומה התרחש בחזיתות אחרות, בארץ ישראל, מסופוטמיה וחבל הבלקן. לאחר קרב מגידו הצבא העות'מאני התפרק והחלה התקדמות מהירה צפונה לעבר סוריה. הייג חגג את ניצחונו במלחמה וסירב להצעת ראש הממשלה לויד ג'ורג' שקראה לו להשתתף במצעד ניצחון. כניעת האימפריה הגרמנית ב-11 בנובמבר 1918 לצד בעלות בריתה בימים שקדמו סימנה את סוף המלחמה.
ניסיון ההתנקשות בקיסר גרמניה
במהלך מתקפת האביב הגרמנית שהחלה במרץ 1918, אחד השבויים הגרמנים דיווח לשובים הצרפתים שלו כי וילהלם השני, קיסר גרמניה היה קרוב לחזית. הקיסר הגרמני הקים מטה אזורי ליד הגבול הצרפתי-בלגי, אזור בכיבוש גרמני. וילהלם השני היה מקור לתעמולה ממושכת נגד גרמניה לאורך המלחמה והייתה לו חשיבות מרכזית על מורל החיילים הגרמנים. על כן, הוא היה מטרה מרכזית לתפיסה בשביל מדינות ההסכמה. במטה הכללי הצרפתי, הגנרל אנרי פיליפ פטן קרא לתקוף את המטה של הקיסר. בפועל הייתה גרמניה הקיסרית תחת ההנהגה הצבאית של פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף מאז 1916. התוכניות להתנקש בחייו של הקיסר הגרמני נשמרו סודיות. וילהלם השני היה אחיינו של ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, ולכן העניין נותר הרחק מידיעתו. חשיבות הנושא הביאה לכך שהתוכנית אושרה סופית רק בידי לויד ג'ורג'. ב-2 ביוני 1918 יצאה טייסת 25 של חיל האוויר המלכותי ויצאה להפציץ את ארמון שיטאו, מושב המטה של הקיסר ומקום שהייתו. על הטייסת הוטלה המשימה לפוצץ את ארמון שיטאו ואת קרון הרכבת הקיסרי שהיה בקרבת המקום. נ"מ גרמני הפיל מטוס בריטי אחד, חלק נרחב מההפצצות לא פגעו במטרה עקב טווח ראייה קצר. לבסוף השיטאו נותר שלם והקרון הקיסרי נהרס. לא הייתה סכנה לחייו של וילהלם השני עם זאת, מכיוון שזה היה בסקירת הכוחות בחזית באותה העת ולא שהה בארמון שיטאו[27].
ועידת השלום (1919)
לאחר הניצחון המיוחל ייצג לויד ג'ורג' את בריטניה בועידת ורסאי, שם נתקל בחילוקי דעות עם ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו ונשיא ארצות הברית וודרו וילסון. בניגוד לצרפתים בעיקר, היה סבור כי אין להרוס את כלכלת גרמניה המפסידה ומוסדותיה הפוליטיים עד היסוד.
הקואליציה שהחזיקה מעמד במשך המלחמה החלה מטבע הדברים להתערער. מה שהחמיר את המצב עוד יותר היו שגיאותיו: ההחלטה להחיל שרות צבאי חובה באירלנד הובילה להכרזת עצמאות מצד האירים וסופה בניתוק של אירלנד (פרט לששת המחוזות הצפוניים שהיו לבסוף לצפון אירלנד) מהממלכה המאוחדת לאחר מלחמה ממושכת ועקובת דם. גם את הרפורמות שהבטיח בבחירות של 1918 לא יכול היה לקיים נוכח התנגדותם של השותפים השמרנים לקואליציה, דבר שהוסיף לתסכול ולמאבקים הפנימיים בתוך הממשלה. בסופו של דבר החליטו השמרנים באוקטובר 1922 למשוך את תמיכתם והפילו את ממשלתו, כשהם מנמקים את החלטתם, נוסף על האמור לעיל גם בהאשמות של שחיתות ובטענות כנגד נוכחותו הדלה בישיבות הקבינט.
הקריירה הפוליטית המאוחרת
לויד ג'ורג' מעולם לא שב להיות דמות מרכזית בפוליטיקה הבריטית לאחר נפילת ממשלתו. ב-1929 זכה בתואר "אב הבית" של הבית התחתון של הפרלמנט, מתוקף היותו החבר הוותיק ביותר. נסיונותיו לחזור למרכז הבמה כשלו וגם מצבו הבריאותי מנע זאת ממנו (ב-1931). שליחותו לגרמניה בניסיון לשכנע את היטלר שלא לגרור את אירופה למלחמת עולם נוספת נכשלה גם היא.
ב-1945, אולי משום שחשש לאובדן מושבו בפרלמנט, הסכים לקבל תואר אצולה. מלבד הכבוד, היה התואר מאפשר לו לשבת בבית הלורדים כל ימי חייו, אילולא נפטר זמן קצר לאחר מכן.
על אף הכשלונות האלה הוא היה פוליטיקאי מיומן וכישוריו הפרלמנטריים הביאו לו את כינויו "הקוסם הוולשי" (the Welsh wizard).
לויד ג'ורג' והציונות
בשנת 1903 שכר בנימין זאב הרצל את לויד ג'ורג', שהיה אז עורך דין נודע בלונדון לייצג את ההסתדרות הציונית. היה זה לאחר פרעות קישינוב. הרצל חיפש מקום בו יוכלו יהודים לשבת לבטח. כך החלו המגעים עם בריטניה ליישוב יהודים באל עריש שבחצי האי סיני ואחר כך באוגנדה[28].
ביולי 1917, לאחר דיונים ממושכים עם חיים ויצמן, ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ הבריטי, החליט ביחד עם לויד ג'ורג' על ניסוחה של הצהרת בלפור לפיה הממשלה הבריטית "רואה בעין יפה" את הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לויד ג'ורג' ראה בהצהרה חשיבות אסטרטגית ודתית כאחד. ההצהרה הובילה לעליית התמיכה של הישוב היהודי בארץ בכוחות הבריטים שנאבקו בעות'מאנים. יתרה מזאת, היות ולויד ג'ורג' היה אוונגליסט אדוק, הוא ראה קשר דתי בעניין ואף היה מעורב בתנועה הציונית עוד מימיו כעורך דינו של בנימין זאב הרצל בשנת 1903. תמיכת יהודי בריטניה בממשלה עלתה גם היא והיה ניסיון להביא לעליית התמיכה של יהודי ארצות-הברית (דאז עדיין נייטרלית) במאבק המלחמה. חיים ויצמן עזר מבחינה רפואית להפקת האצטון אשר תרם לכוחות הבריטים בשדה הקרב. כאשר לויד ג'ורג' הציע לו תואר כבוד על פועלו, ויצמן סירב ובמקום זאת דרש כי תפעל הממשלה הבריטית למען עמו. לדברי לויד ג'ורג', הייתה שיחה זאת הבסיס להצהרת בלפור. חיים ויצמן עצמו החשיב את הממשלה של לויד ג'ורג' כטובה ביותר ליהודים ולציונים מכל הממשלות שבאו אחריה[29].
עם זאת היה זה שר המושבות בממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהחל לסייג את אותה הצהרה בפרסמו את הספר הלבן הראשון ב-1922. מאוחר יותר היה לויד גו'רג' מגדולי התוקפים של רמזי מקדונלד על הפרסום של הספר הלבן של פאספילד. הוא נאם נאום ארוך שבו הוא הגדיר את הספר כמעילה באמון הבריטי. בנוסף, הוא שיבח את הציונים שהפריחו את השממה והביצות בארץ.
קיבוץ רמת דוד בעמק יזרעאל, וכן רחובות במושבה הגרמנית בירושלים, ובמרכז תל אביב, נקראים על שמו של דייוויד לויד ג'ורג'.
קישורים חיצוניים
- פרופיל, באתר BBC
- לויד ג'ורג' וחיים ויצמן בסעודה עם ארגון ציוני בריטי, 16 באפריל 1931, ארכיון AP
- דייוויד לויד ג'ורג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דייוויד לויד ג'ורג': אלוף העם, באתר BBC
- ^ ההיסטוריה של דייוויד לויד ג'ורג'; היסטוריה: ראשי ממשלה, באתר ממשלת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד
- ^ ל'אניסטימדוי - דברים לעשות, באתר על בריטניה
- ^ הכטקיזם האנגליקני, באתר הכנסייה האנגליקנית באמריקה הצפונית
- ^ דייוויד לויד ג'ורג', באתר המילון שלך (Your Dictionary)
- ^ צ'ארלס א. בראון, ההתנגדות הבריטית למלחמת הבורים, הוצאות אוניברסיטת אוקלוהומה
- ^ היום בהיסטוריה האנטי-מלחמתית של לונדון: כינוס נשים נגד מלחמת הבורים, 1900, באתר זמן עבר (Past Tense)
- ^ חקיקת קניין הסוחרים משנת 1906 (Merchant Shipping Act 1906), באתר חקיקות ממשלתיות בממלכה המאוחדת
- ^ הערות התקציב של לויד ג'ורג', באתר הפרלמנט של הממלכה המאוחדת
- ^ התקציב העממי ומדינת הרווחה, באתר הספרייה הלאומית של ויילס
- ^ התקציב העממי של שנת 1909, באתר היסטוריה ליברלית - הממלכה המאוחדת
- ^ חקיקת הביטוח הבריאותי הלאומי | הממלכה המאוחדת (1911), באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ חוק ביטוח הבריאות הלאומי של שנת 1911, באתר קבינט החברים
- ^ הרפורמות הליברליות של 1906 - 1914; רפורמות לתמיכה בחולים, באתר BBC
- ^ מדוע בריטניה התערבה במלחמת העולם הראשונה., באתר המלחמה הגדולה 1914 - 1918
- ^ מדריך קצר להרברט הנרי אסקווית' במהלך מלחמת העולם הראשונה, באתר IWM
- ^ הקרב הראשון על הסום | מלחמת העולם הראשונה (1916), באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ דייוויד לויד ג'ורג' והרברט הנרי אסקווית':ליברלים במהלך מלחמה, באתר ההיסטוריה של הפרלמנט - ההיסטוריה הפוליטית, החברתית והמקומית של בריטניה
- ^ דייוויד לויד ג'ורג' ממונה לראשות ממשלת הממלכה המאוחדת, באתר סאסקס המזרחית
- ^ הגנרל אדמונד אלנבי והצעדה לעבר ירושלים, באתר הספרייה הוירטואלית היהודית
- ^ אריסטיד בריאן | ראש ממשלה צרפתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ מתקפת ניוול - הקרבות של מלחמת העולם הראשונה, באתר לימוד ההיסטוריה
- ^ קרב פשנדל; מלחמת העולם הראשונה (1917), באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ דייוויד לויד ג'ורג': הולשי שניצח במלחמת העולם הראשונה, באתר השיחה (The Conversation)
- ^ נאומי ראש הממשלה - דייוויד לויד ג'ורג'; 9 במאי 1918, באתר פרלמנט הממלכה המאוחדת
- ^ מתקפת מאה הימים - מלחמת העולם, באתר מוזיאון זיכרון מלחמת העולם הראשונה הלאומי
- ^ Kill the Kaiser! The Daring Mission to Assassinate Germany's Emperor, יוטיוב
- ^ המקור: ניר מן, בריטים, ציונים וחיות אחרות - תשעים שנה להצהרת בלפור, ה-2 בנובמבר 1917, מקור ראשון, 9 נובמבר 2007
- ^ מוטי גולני, יהודה ריינהרץ, האב המייסד: חיים וייצמן, ביוגרפיה, 1952-1922, עם עובד: פרק ראשון, ספטמבר 2020
ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת | ||
---|---|---|
|
- ראשי ממשלת בריטניה
- שרי האוצר של בריטניה
- ולשים
- פוליטיקאים בריטים במלחמת העולם הראשונה
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- חברים במסדר ההצטיינות
- חברי בית הלורדים הבריטי
- מנהיגי המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1886–1892)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1892–1895)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1895–1900)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1900–1906)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1906–1910)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1910)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1910–1918)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1918–1922)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1922–1923)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1923–1924)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1924–1929)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1929–1931)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1931–1935)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (1935–1945)
- בריטים שנולדו ב-1863
- בריטים שנפטרו ב-1945