רוקבילי – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ ←תרבות הרוקבילי: יישור תמונות |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
==תרבות הרוקבילי== |
==תרבות הרוקבילי== |
||
[[תמונה:Laika ac Yoyogi Rockers (7520540728).jpg| |
[[תמונה:Laika ac Yoyogi Rockers (7520540728).jpg|שמאל|ממוזער|200px|רוקבילי ביפן]] |
||
[[תמונה:Bernie Dexter portrait.jpg| |
[[תמונה:Bernie Dexter portrait.jpg|שמאל|ממוזער|200px|סגנון פינאפ הטיפוסי לרוקבילי מודרני]] |
||
החל משנות השמונים, ובאופן מוגבר בתחילת המאה ה-21, החלו להתקייים קהילות רוקבילי ברחבי העולם. מה שמאחד את הקהילות הללו הוא שילוב של אהבת מוסיקת רוקבילי או רוק שורשי (Root Rock)-- כולל הגירסאות המודרניות כגון Neo-Rockabilly, Horror-billy, ו- Psycho-billy, וכן מוסיקת סווינג, בנוסף לאהבה ל[[אופנת וינטג']] ו[[רטרו]], בעיקר מהתקופות הקלאסיות של מוסיקת הרוקבילי, עם נטיה לביגוד ואביזרים שהושפעו מעולם ה[[בורלסקה|בורלסק]] ו"נערות פינאפ" (באנגלית: Pinup girls). הסגנון הוא פופולרי במיוחד בקהילות קוויריות ופמיניסטיות. |
החל משנות השמונים, ובאופן מוגבר בתחילת המאה ה-21, החלו להתקייים קהילות רוקבילי ברחבי העולם. מה שמאחד את הקהילות הללו הוא שילוב של אהבת מוסיקת רוקבילי או רוק שורשי (Root Rock)-- כולל הגירסאות המודרניות כגון Neo-Rockabilly, Horror-billy, ו- Psycho-billy, וכן מוסיקת סווינג, בנוסף לאהבה ל[[אופנת וינטג']] ו[[רטרו]], בעיקר מהתקופות הקלאסיות של מוסיקת הרוקבילי, עם נטיה לביגוד ואביזרים שהושפעו מעולם ה[[בורלסקה|בורלסק]] ו"נערות פינאפ" (באנגלית: Pinup girls). הסגנון הוא פופולרי במיוחד בקהילות קוויריות ופמיניסטיות. |
||
גרסה מ־16:54, 24 ביוני 2014
רוקבילי (rockabilly) הוא אחד מסגנונותיו המוקדמים ביותר של הרוק אנד רול, שהתפתח בראשית שנות ה-50 בארצות הברית. הרוקבילי הוא שילוב של קאנטרי ורית'ם אנד בלוז, ומשלב גם מאפיינים של בלוגראס. לעומת הרוק, שבא והתפתח בעקבותיו, הרוקבילי הוא בעל צליל פשוט ושלושת כלי הנגינה העיקריים בו, לצד הזמר, הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים. לעתים נוספים גם גיטרה חשמלית ופסנתר.
מקור השם "רוקבילי" הוא הלחם של המילים "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly), מונח המתייחס למוזיקת הקאנטרי, שנודעה באותה תקופה גם בכינוי "מוזיקת הילבילי".
סגנון הרוקבילי התפתח במקור בעיקר באזורי דרום ארצות הברית, אולם במהלך אמצע וסוף שנות ה-50 הגיע לשיא הפופולריות שלו, עת היה נפוץ ברחבי ארצות הברית כולה. בין האמנים הבולטים שפיתחו את הסגנון והרחיבו את תפוצתו הם אלביס פרסלי בתחילת דרכו, ביל היילי, ליטל ריצ'רד, ג'וני קאש, באדי הולי, קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן. הרוקבילי הותיר השפעה מכרעת על התפתחותה של מוזיקת ותרבות הרוק כולה, והיווה מקור השראה גם ללהקות רוק בריטיות רבות, כגון הביטלס והרולינג סטונז, שבמהלך שנות השישים יגיעו ויכבשו את המצעדים האמריקניים (הפלישה הבריטית). החל מראשית שנות ה-60 דעך סגנון הרוקבילי, כתוצאה מהשינויים שהתחוללו בטעם הקהל בארצות הברית, אף שבבריטניה נותר הסגנון פופולרי עד לאמצע העשור. מותו של באדי הולי בתאונת מטוס ב-1959, וגיוסו של פרסלי לצבא האמריקני ב-1958, הם בין האירועים המרכזיים שהשפיעו על דעיכת הסגנון. אף על פי כן, בשנות השבעים והשמונים שב הרוקבילי לתחייה מחודשת, כחלק ממגמה כללית של חזרה לשורשיה של מוזיקת הרוק, עם הופעתן של להקות צעירות כמו הסטריי קאטס ובלו אנג'ל שחידשו את הסגנון.
תרבות הרוקבילי
.jpg)
החל משנות השמונים, ובאופן מוגבר בתחילת המאה ה-21, החלו להתקייים קהילות רוקבילי ברחבי העולם. מה שמאחד את הקהילות הללו הוא שילוב של אהבת מוסיקת רוקבילי או רוק שורשי (Root Rock)-- כולל הגירסאות המודרניות כגון Neo-Rockabilly, Horror-billy, ו- Psycho-billy, וכן מוסיקת סווינג, בנוסף לאהבה לאופנת וינטג' ורטרו, בעיקר מהתקופות הקלאסיות של מוסיקת הרוקבילי, עם נטיה לביגוד ואביזרים שהושפעו מעולם הבורלסק ו"נערות פינאפ" (באנגלית: Pinup girls). הסגנון הוא פופולרי במיוחד בקהילות קוויריות ופמיניסטיות.
