לדלג לתוכן

מצוות הענקה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(25 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 4: שורה 4:
|תלמוד בבלי={{בבלי|קידושין|טז|ללא=שם}}-י"ז
|תלמוד בבלי={{בבלי|קידושין|טז|ללא=שם}}-י"ז
|תלמוד ירושלמי=
|תלמוד ירושלמי=
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם||עבדים|ג|יד|ללא=שם}}
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם|עבדים|ג|יד|ללא=שם|ספר=קנין}}
|שולחן ערוך=
|שולחן ערוך=
|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|לאו|רלג}}, {{ספר המצוות|עשה|קצו|ללא=שם}}{{ש}}{{ספר החינוך|תפא}}, {{ספר החינוך|תפב|ללא=שם}}
|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|לאו|רלג}}, {{ספר המצוות|עשה|קצו|ללא=שם}}{{ש}}{{ספר החינוך|תפא}}, {{ספר החינוך|תפב|ללא=שם}}
|ספרות הלכתית נוספת=
|ספרות הלכתית נוספת=
|שם=לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו}}
|שם=לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו}}
מצוות '''הענקה''' היא [[מצווה]] המחייבת את האדון להעניק ל[[עבד עברי|עבדו העברי]] מרכושו כאשר העבד משתחרר. הענקה כוללת [[מצוות עשה]] להעניק, ו[[לאו הניתק לעשה]] שלא לשלח את העבד ריקם.
'''[[מצווה|מצוות]] הענקה''' מחייבת אדון של [[עבד עברי]] להעניק לעבדו חלק מרכושו כאשר העבד משתחרר, לאחר שעבד שש שנים (או ב[[שנת היובל]]). הענקה כוללת [[מצוות עשה]] להעניק, ו[[לאו הניתק לעשה]] שלא לשלח את העבד ריקם, הכלולים שניהם ב[[תרי"ג מצוות]].


==מקור המצווה==
==מקור המצווה==
שורה 18: שורה 18:


==מדיני המצווה==
==מדיני המצווה==
מצוות הענקה קיימת רק בעבד או [[שפחה]] עבריים שיצאו חפשי כלומר לאחר שש שנים או ב[[שנת היובל|יובל]] או בשאר הדרכים הדומות לכך. לעומת זאת, עבד הפודה את עצמו בכסף, אדונו אינו מחויב במצווה. לדעת ה[[רמב"ם]] מצווה זו אינה חלה על מי שמוכר את עצמו לעבד אלא רק במי שנמכר על ידי [[בית דין]], אך דעת [[בעלי התוספות]] היא שישנו חיוב להעניק גם לעבד שמכר עצמו. ישנן דעות הסוברות שחיוב המצווה חל רק אם האדון מסר לעבדו [[שפחה כנענית]] כדי שתוליד ממנו ילדים.
מצוות הענקה קיימת רק בעבד או [[שפחה]] עבריים שיצאו חפשי כלומר לאחר שש שנים או ב[[שנת היובל|יובל]] או בשאר הדרכים הדומות לכך. לעומת זאת, עבד הפודה את עצמו בכסף, או עבד הבורח (אפילו אם מיד לאחר שברח נשלמו שש שנים) אדונו אינו מחויב במצווה{{הערה|{{בבלי|קידושין|טז|ב}}}}. לדעת ה[[רמב"ם]] מצווה זו אינה חלה על מי שמוכר את עצמו לעבד אלא רק במי שנמכר על ידי [[בית דין]], אך דעת [[בעלי התוספות]] היא שישנו חיוב להעניק גם לעבד שמכר עצמו. ישנן דעות הסוברות שחיוב המצווה חל רק אם האדון מסר לעבדו [[עבד כנעני|שפחה כנענית]] כדי שתוליד ממנו ילדים.


בגמרא ({{בבלי|קידושין|יז|א}}) שלוש דעות בנוגע לגובה ההענקה המינימלי המחייב את האדון:
בגמרא ({{בבלי|קידושין|יז|א}}) שלוש דעות בנוגע לגובה ההענקה המינימלי המחייב את האדון:
* דעת [[רבי מאיר]] – 15 סלעים{{הערה|הוא לומד 5 סלעים ב[[גזירה שווה]] של המילה "ריקם" מ[[פדיון הבן|פדיון בכור]], ומכפיל ב3 כנגד "צאנך", "גרנך" ו"יקבך" הכתובים בפסוק}}
* דעת [[רבי מאיר]] - 15 סלעים
* דעת [[רבי יהודה]] - 30 סלעים, וכך פסק להלכה [[הרמב"ם]]
* דעת [[רבי יהודה]] 30 סלעים{{הערה|בגזירה שווה של "נתינה" מעבד המזיק}}, וכך פסק להלכה ה[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|עבדים|ג|יד|ספר=קנין}}}}
* דעת [[רבי שמעון]] - 50 סלעים
* דעת [[רבי שמעון בר יוחאי|רבי שמעון]] 50 סלעים{{הערה|גזירה שווה של "מיכה" (לשון עניות) מערכין}}
לדעת הרמב"ם, הסכום המינימלי של ההענקה הוא שלושים [[סלע]]ים. יש להעניק לעבד מכל מיני ה[[רכוש|נכסים]] שיש לאדון מלבד [[בגד]]ים ו[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]].
לדעת הרמב"ם, הסכום המינימלי של ההענקה הוא שלושים [[סלע]]ים. יש להעניק לעבד מכל מיני ה[[רכוש|נכסים]] שיש לאדון מלבד [[ביגוד|בגד]]ים ו[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]].


==טעם המצווה==
==טעם המצווה==
שורה 30: שורה 30:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* {{מיקרופדיה|הענקה}}
* [http://www.aspaklaria.info/070_AYIN/%D7%A2%D7%91%D7%93%20%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%20%20%20%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%A7%D7%94.htm מצוות הענקה] באתר אספקלריא
* [[מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מליובאוויטש]] מצוות הענקה [[לקוטי שיחות]] חלק כ"ד{{הערה|{{Cite news|url=https://drive.google.com/file/d/1ch0pPvJwd-TOY_EbHhV2DIURPrIeMRHG/view?usp=drivesdk|title=24 - 11 ראו ב.pdf|newspaper=Google Docs|access-date=2020-10-30}}}} לקוטי שיחות חלק י"ט{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=19 - 20 ראו ד .pdf|אתר=Google Docs|כתובת=https://drive.google.com/file/d/1K4ezykAuQpoco7n1-Pt5QNI_z26wJvuE/view?usp=drivesdk&usp=embed_facebook|תאריך_וידוא=2020-10-30}}}}
* הרב עזריאל אריאל, [https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=5277 מצוות הענקה ושיקום עבריינים בימינו]
* [http://www.aspaklaria.info/070_AYIN/עבד%20עברי%20%20%20הענקה.htm מצוות הענקה] באתר אספקלריא
* הרב עזריאל אריאל, [https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=5277 מצוות הענקה ושיקום עבריינים בימינו]{{קישור שבור}}


==הערות שוליים==
{{דיני ממונות}}
{{הערות שוליים}}


{{דיני ממונות}}
[[קטגוריה:עבד עברי]]
[[קטגוריה:הלכה]]
[[קטגוריה:הלכה]]
{{מיון רגיל:הענקה}}
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:מצוות שבין אדם לחברו]]
[[קטגוריה:מצוות שבין אדם לחברו]]
[[קטגוריה:עבד עברי]]
[[קטגוריה:פרשת ראה]]
[[קטגוריה:פרשת ראה]]
[[קטגוריה:קידושין: סוגיות תלמודיות]]
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה]]

גרסה אחרונה מ־11:26, 5 במרץ 2024

לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, ט"ו, י"גי"ד
משנה מסכת קידושין, פרק א', משנה ב'
תלמוד בבלי מסכת קידושין, דף ט"ז-י"ז
משנה תורה ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רל"ג, עשה קצ"ו
ספר החינוך, מצווה תפ"א, מצווה תפ"ב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצוות הענקה מחייבת אדון של עבד עברי להעניק לעבדו חלק מרכושו כאשר העבד משתחרר, לאחר שעבד שש שנים (או בשנת היובל). הענקה כוללת מצוות עשה להעניק, ולאו הניתק לעשה שלא לשלח את העבד ריקם, הכלולים שניהם בתרי"ג מצוות.

מקור המצווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המצווה הוא בספר דברים בפרשת ראה:

יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם :
יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה´ אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ :

הלכות המצווה מופיעות בפרק הראשון של מסכת קידושין.

מדיני המצווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות הענקה קיימת רק בעבד או שפחה עבריים שיצאו חפשי כלומר לאחר שש שנים או ביובל או בשאר הדרכים הדומות לכך. לעומת זאת, עבד הפודה את עצמו בכסף, או עבד הבורח (אפילו אם מיד לאחר שברח נשלמו שש שנים) אדונו אינו מחויב במצווה[1]. לדעת הרמב"ם מצווה זו אינה חלה על מי שמוכר את עצמו לעבד אלא רק במי שנמכר על ידי בית דין, אך דעת בעלי התוספות היא שישנו חיוב להעניק גם לעבד שמכר עצמו. ישנן דעות הסוברות שחיוב המצווה חל רק אם האדון מסר לעבדו שפחה כנענית כדי שתוליד ממנו ילדים.

בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ז, עמוד א') שלוש דעות בנוגע לגובה ההענקה המינימלי המחייב את האדון:

לדעת הרמב"ם, הסכום המינימלי של ההענקה הוא שלושים סלעים. יש להעניק לעבד מכל מיני הנכסים שיש לאדון מלבד בגדים וכסף.

טעם המצווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי בעל ספר החינוך, הטעם למצווה הוא כדי להקנות לאדם רגש של חסד ורחמים כלפי מי שעבד עבורו, וכדי לחנך את האדם לתת למי שעשה עבורו אפילו יותר ממה שסיכם עמו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט"ז, עמוד ב'
  2. ^ הוא לומד 5 סלעים בגזירה שווה של המילה "ריקם" מפדיון בכור, ומכפיל ב3 כנגד "צאנך", "גרנך" ו"יקבך" הכתובים בפסוק
  3. ^ בגזירה שווה של "נתינה" מעבד המזיק
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י"ד
  5. ^ גזירה שווה של "מיכה" (לשון עניות) מערכין
  6. ^ "24 - 11 ראו ב.pdf". Google Docs. נבדק ב-2020-10-30.
  7. ^ 19 - 20 ראו ד .pdf, באתר Google Docs