ג'ון הוקווד – הבדלי גרסאות

ג'ון הוקווד
John Hawkwood
	ג'ון הוקווד, תחריט לפי הפרסקו מאת פאולו אוצ'לו בכנסיית סנטה מריה דל פיורה בפירנצה
לידה	1321; Sible Hedingham, הממלכה המאוחדת
פטירה	1394 (בגיל 73 בערך); פירנצה, רפובליקת פירנצה
מקום קבורה	בזיליקת סנטה קרוצ'ה
מדינה	ממלכת אנגליה
בן או בת זוג	Donnina Visconti (1377–?)
צאצאים	Antiocha\|Mary Hawkwood, Beatrice Hawkwood
תקופת הפעילות	מ-1342
דרגה	מושל הצבאי
פעולות ומבצעים
	מלחמת מאה השנים

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־12:17, 14 בדצמבר 2022

ג'ון הוקווד (באנגלית: John Hawkwood; באיטלקית: Giovanni Acuto או Giovanni d'Acuto (ג'ובאני "החד"); בצרפתית: Jean Haccoude; ‏1320 לערך – 17 במרץ 1394) היה אביר עצמאי ממוצא אנגלי, שודד דרכים, קונדוטיירי (מפקד צבאי שכיר חרב) ומנהיגה של מיליציה סדירה למחצה של שכירי חרב שנקראה "הגדוד הלבן", שהשכיר את שירותיו לכל המרבה במחיר. בעיקר פעל בשירותיהן של מדינות איטליה המפולגות, כאשר לחם במלחמות מדינת האפיפיור נגד בית ויסקונטי ולהפך, לצד פיזה נגד הרפובליקה של פירנצה ולהפך ובשירות שליטים אחרים, כאשר הסעיף הקבוע היחיד בחוזהו היה שאינו נלחם נגד מלך אנגליה. במותו, לאחר 35 שנות שירות, נקבר בכבוד רב בקתדרלה של פירנצה ודמותו הונצחה בפרסקו על ידי פאולו אוצ'לו^[1]. "סיפורו של האביר", מתוך "סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר, מבוסס על דמותו^[2], באופן פארודי, כיוון שהוקווד לא מימש את האידיאלים של האבירות אלא בז להם^[3].

תולדות חייו

שנים ראשונות

הוקווד היה בנו השני של בעל אחוזה זעירה, בורסקאי אמיד מאסקס. משנפטר האב, ירש אחיו הבכור של הוקווד את כל הנחלה והותירו ללא הכנסות. לא קיימים מקורות היסטוריים לימי בחרותו אך קיימות אגדות כיצד היה הוקווד לחייל מקצועי. הוא הוקדש לאבירות על ידי אדוארד השלישי, מלך אנגליה או על ידי בנו, אדוארד, הנסיך השחור, עקב לחימתו לצד הכתר האנגלי בצרפת במסגרת מלחמת מאה השנים. שירותו בצבא הכתר הסתיים עם חתימת הסכם ברטיני ב-1360.

הוקווד עבר לדוכסות בורגונדיה וחבר לאחת מקבוצות ה"חבורות החופשיות" (בצרפתית: Grandes compagnies, "חבורות גדולות", או Tard venus, "המאחרים"), שילוב של שודדי דרכים, אבירים וחיילים פליטי צבאות שונים שהתפרקו עם תום השלב הראשון של מלחמת מאה השנים, שהשכירו עצמם כשכירי חרב לשליטים מקומיים למטרות קרב ופשיטה. הוקווד נזכר לראשונה כמפקד אחת החבורות (כנופיות) בעת המצור על אביניון ב-1361 כנגד האפיפיור אינוקנטיוס השישי.

הגדוד הלבן

החל מ-1362 מוזכר הוקווד כאיש "הגדוד הלבן" (באיטלקית: Compagnia Bianca del Falco) ומ-1365 כמפקדה. הגדוד היה חבורת שכירי חרב, שהורכבה מחיילים מגרמניה ואנגליה ונקראה גם "הגדוד האנגלי" (Compagnia degli Inglesi). לכל לוחם היו נושא כלים ומשרת ששימש גם כרץ שהיה מופקד על צחצוח השריון והמגן^[4]. בשיאה מנה הגדוד כ-3,500 פרשים ו-2,500 רגלים.

שיטת הלחימה של הגדוד התבססה על הצבת קו הסתערות (או מעל היקפי, בתלות בסוג התקיפה) מאחורי מגניהם הממורקים. בקדמת השורה נשא כל זוג לוחמים חנית כבדה וארוכה. הלוחמים התקדמו באיטיות, תוך זעקות קרב מפחידות וירי קשתים מאחורי השורות^[4]. שיטה זו זרעה אימה בלב אויבי הגדוד ויצרה מוניטין של צבא בלתי-מנוצח יותר מאשר כושרה הקרבי האמיתי. "לא היה דבר נורא יותר מאשר לשמוע את שמם של האנגלים"^[5]. מוניטין זה סייע להוקווד להשיג סכומי עתק עבור שירותיו. לעיתים נהג לערוך תחרות בין יריבים, לפיה יפנה כנגד הצד שישלם לו פחות. בנוסף ללוחמה בשדה, ביצע הגדוד, ובהצלחה רבה, פשיטות-לילה על כפרים שזרעו אימה והכניסו לפושטים הכנסות נאות ביבולים, בהמות-משק וכדומה.

בשירות שליטי איטליה

ב-1362 עבר הוקווד עם הגדוד הלבן את האלפים למחוז פיימונטה, המפולג והמסוכסך. מדינות איטליה העסיקו צבאות שכירים ומפקדים שכירים כדרך שגרה וחבורות שכירות שהחליפו נאמנות בעבור תשלום היו מחזה מקובל, כמו גם חוזי אי-תקיפה בתשלום בין שליטים ומנהיגי חבורות. צבאם של שליטי המדינות כלל בדרך כלל חבורות שכירי חרב ופרוויזיונטי (provisionati), איכרים מגויסים ובראשם ניצב קונדוטיירי, מפקד שכיר^[6].

הגדוד הלבן לחמה נגד מילאנו באלסנדריה, טורטונה ונובארה והחליפה נאמנויות. ב-1364 ו-1367 נלחמה בשירות הדוג'ה של פיזה ג'ובני אנג'לו "הנתעב והעריץ" נגד פירנצה ומדינת האפיפיור וב-1369 נלחמה לצד פרוג'ה נגד מדינת האפיפיור^[7]. ב-1370 היה הוקווד למפקד כוחותיו של ברנבאו ויסקונטי, שליט מילאנו העריץ והאיש החזק בלומברדיה. ברנבאו היה מסוכסך עם כל ערי המדינה של איטליה וכך נלחם הוקווד נגד מעסיקיו בעבר, כגון חיל פיזה. ב-1373 עבר הוקווד לשרת את האפיפיור לתקופה של כארבע שנים, בהן נלחם עם האפיפיור ונגד ויסקונטי, פירנצה וסיינה ב"מלחמת שמונת הקדושים", בסופה חזר למשרתו אצל ויסקונטי. ב-1375 פלש הוקווד בראש צבא האפיפיור לטוסקנה. כיוון שהאפיפיור התמהמה בתשלומיו, ביצעו אנשיו של הוקווד פשיטות אלימות בכפרים ובעיירות סמוך לפירנצה, כדי להרוויח את כספם ולהבאיש את ריחו של האפיפיור גרגוריוס האחד עשר. בתגובה שילמו שליטי פירנצה להוקווד וחבורתו 130,000 פלורינים על מנת שיסוב ויצא מארצם^[8].

ב-1377 חזר הוקווד לפקד על הגדוד הלבן ועל צבאו של ברנבאו ויסקונטי, שהשיא לו את בתו הבלתי חוקית דונינה, שילדה לו בן ושלוש בנות. אולם ויכוח בין ברנבאו להוקווד גרם להוקווד לעזוב את מילאנו ולעבור לפירנצה.

פירנצה

עם הגיעו לפירנצה סייע הוקווד לשליטי העיר ממשפחת אלביצי (Albizzi) בדיכוי "מהפכת כפכפי העץ" (Tumulto dei Ciompi). החל מ-1377 השתקע בפירנצה בתפקיד מפקדה הצבאי. ב-1381 מינה ריצ'רד השני, מלך אנגליה את הוגווד לשגריר ארצו ברומא. ב-1387 נלחם הוקווד עבור ורונה ופדובה. הוא פלש בראש כוחות פירנצה ללומברדיה, נלחם נגד ג'אן גלאצו ויסקונטי ממילאנו ואף חצה את הנהרות אדיג'ה ואוליו, תוך שהוא מאיים לכבוש את מילאנו, אך נסוג. בזכות עמידתו בקרב הצליח הוקווד להשיג שלום בין פירנצה ומילאנו בתנאים טובים והוכרז כמי שהציל את פירנצה ושמר על עצמאותה כנגד תוקפנותה של מילאנו. הוקווד זכה לכבוד רב כגיבור, לאזרחות פיורנטינית, לפנסיה ולווילה, בה בילה את שארית חייו. כבר ב-20 באוגוסט 1393, עוד טרם מותו, הסכימה הסניורייה (מועצת העיר) של פירנצה להקים פסל שיש של הוקווד בדואומו.

הוקווד מת ב-17 במרץ וב-20 בחודש נקבר בטקס רשמי מכובד בדואומו, הקתדרלה של פירנצה, לאחר שארונו הוצב בכיכר הסיניוריה ובבפטיסטריום על מנת שהציבור יוכל לחלוק לו כבוד אחרון. לאחר כשנה ממותו הועברה גופתו, לפי בקשת ריצ'רד השני, לאנגליה והא נקבר במחוז הולדתו, אסקס.

הנצחה אמנותית ותרבותית

מצבת הפרש לזכרו של ג'ובאני אקוטו מאת אוצ'לו

בשנת 1436 יצר האמן הפלורנטיני פאולו אוצ'לו פרסקו גדול (404x732 ס"מ ללא המסגרת) בדואומו של פירנצה, הפרסקו הוזמן במאי 1433 על ידי משפחת אלביצי, חודשים ספורים לפני שאיבדו את השלטון. במאי 1436 אשרר קוזימו דה מדיצ'י את ההזמנה ומינה את אוצ'לו לבצעה.

הפרסקו מתאר בסיס שיש מונומנטלי עליו מוצב סרקופג קבורה ועליו פרש על סוס. ייתכן שפניו של הפרש מבוססים על מסכת המוות של הוקווד^[9]. מסגרת הפרסקו נוספה מאוחר יותר על ידי אמן אחר. הפרסקו נקרא באיטלקית: Monumento equestre a Giovanni Acuto.

הפרסקו נודע לחשיבות בתולדות האמנות כאחת היצירות המוקדמות של אמן זה העוסקות בחקר הפרספקטיבה^[10]. נקודת המבט הנמוכה והתיאור הפרספקטיבי של המצבה מזכירים את יצירתו של מזאצ'ו מאותה עת, "השילוש הקדוש" הנמצא בכנסיית סנטה מריה נובלה בפירנצה.

תבנית הפרסקו וסגנונו נעשו תבנית מקובלת להצגתם של קונדוטיירי באמנות הרנסאנס.

בספרות ובקולנוע

ב-1891 כתב ארתור קונאן דויל את הספר "הפלוגה הלבנה" (The White Company) המבוסס באופן רופף למדי על הגדוד הלבן שהוביל הוקווד בקרב
בשנת 1911 כתבה מריון פולק אנייוטי (Marion Polk Angellotti) את הרומאן Sir John Hawkwood: A Tale of the White Company in Italy ("סר ג'ון הוקווד: סיפור על הגדוד הלבן באיטליה"), לאחר מכן פורסמו עוד שמונה סיפורים קצרים בנושא. כל היצירות כונסו ויצאו לאור בספר The Black Death: The Saga of Sir John Hawkwood and the Adventures of the White Company (2010) ISBN 978-1-928619-89-5
ב-1985 יצא סרטו של פול ורהובן "בשר ודם" ובו מככבת דמות של מפקד-שכיר באיטליה בשם הוקווד, אך עלילת הסרט מתרחשת כביכול בשנת 1501, למעלה ממאה שנים לאחר מותו של ג'ון הוקווד ההיסטורי.

לקריאה נוספת

Caferro, William. John Hawkwood: An English Mercenary in Fourteenth Century Italy. Baltimore: Johns Hopkins University Press. 2006. ISBN 0-8018-8323-7
Saunders, Frances Stonor. Hawkwood: The Diabolical Englishman. Fontana, ISBN 0-571-21909-8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון הוקווד בוויקישיתוף

ביוגרפיה וציר זמן (באיטלקית)
ג'ון הוקווד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ הפתיח מבוסס על ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענות, הוצאת דביר, 1995, עמ' 228–229
^ על צ'וסר
^ צ'ארלס ניקול, לאונרדו דה וינצ'י, ספריית אופקים-עם עובד, 2007, עמוד 39
^ ¹ ² ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 257
^ ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 228
^ ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 259
^ ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמוד 253
^ ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 314
^ . 313-315 Saunders, Frances Stonor. Hawkwood: The Diabolical Englishman p
^ אליק מישורי, אמנות הרנסאנס באיטליה הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 10 עמ' 121–122 ויחידה 8 עמ' 172–173

[1] הפתיח מבוסס על ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענות, הוצאת דביר, 1995, עמ' 228–229

[2] על צ'וסר

[3] צ'ארלס ניקול, לאונרדו דה וינצ'י, ספריית אופקים-עם עובד, 2007, עמוד 39

[ברברה257-4] ¹ ² ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 257

[5] ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 228

[6] ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 259

[7] ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמוד 253

[8] ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 314

[9] . 313-315 Saunders, Frances Stonor. Hawkwood: The Diabolical Englishman p

[10] אליק מישורי, אמנות הרנסאנס באיטליה הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 10 עמ' 121–122 ויחידה 8 עמ' 172–173

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{אישיות ביטחונית
-[[קובץ:John hawkwood.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון הוקווד, [[תחריט]] לפי ה[[פרסקו]] מאת [[פאולו אוצ'לו]] בכנסיית [[סנטה מריה דל פיורה]] ב[[פירנצה]]]]
+|סיווג = חייל
-'''ג'ון הוקווד''' (ב[[אנגלית]]: '''John Hawkwood'''; ב[[איטלקית]]: '''Giovanni Acuto''' או '''Giovanni d'Acuto''' (ג'ובאני "החד"); ב[[צרפתית]]: '''Jean Haccoude'''; {{כ}}[[1320]] לערך - [[17 במרץ]] [[1394]]) היה [[אביר]] עצמאי ממוצא [[אנגלים|אנגלי]], [[שודד|שודד דרכים]], [[קונדוטיירי]] (מפקד צבאי שכיר חרב) ומנהיגה של [[מיליציה]] סדירה למחצה של שכירי חרב שנקראה "החבורה הלבנה" שהשכיר את שירותיו לכל המרבה במחיר. בעיקר פעל בשירותיהן של מדינות [[איטליה]] המפולגות, כאשר לחם במלחמות [[מדינת האפיפיור]] נגד [[בית ויסקונטי]] ולהפך, לצד [[פיזה]] נגד הרפובליקה של [[פירנצה]] ולהפך ובשירות שליטים אחרים, כאשר הסעיף הקבוע היחיד בחוזהו היה שאינו נלחם נגד [[מלך אנגליה]]. במותו, לאחר 35 שנות שירות, נקבר בכבוד רב ב[[סנטה מריה דל פיורה|קתדרלה של פירנצה]] ודמותו הונצחה ב[[פרסקו]] על ידי [[פאולו אוצ'לו]]{{הערה|1=הפתיח מבוסס על [[ברברה טוכמן]], '''[[ראי רחוק]]: המאה ה-14 הרת הפורענות''', [[הוצאת דביר]], 1995, עמ' 228-229}}. [[סיפורו של האביר]] מתוך [[סיפורי קנטרברי]] של [[ג'פרי צ'וסר]] מבוסס על דמותו{{הערה|1=[http://www.thegreatbookslist.com/chaucer.html על צ'וסר]}}, באופן [[פארודיה|פארודי]], כיוון שהוקווד לא מימש את האידאלים של האבירות אלא בז להם{{הערה|1=צ'ארלס ניקול, '''לאונרדו דה וינצ'י''', ספריית אופקים-[[עם עובד]], 2007, עמוד 39}}.
+|תמונה = John hawkwood.jpg
+|כיתוב = ג'ון הוקווד, [[תחריט]] לפי ה[[פרסקו]] מאת [[פאולו אוצ'לו]] בכנסיית [[סנטה מריה דל פיורה]] ב[[פירנצה]]
+}}
+'''ג'ון הוקווד''' (ב[[אנגלית]]: '''John Hawkwood'''; ב[[איטלקית]]: '''Giovanni Acuto''' או '''Giovanni d'Acuto''' (ג'ובאני "החד"); ב[[צרפתית]]: '''Jean Haccoude'''; {{כ}}[[1320]] לערך – [[17 במרץ]] [[1394]]) היה [[אביר]] עצמאי ממוצא [[אנגלים|אנגלי]], [[שודד|שודד דרכים]], [[קונדוטיירי]] (מפקד צבאי שכיר חרב) ומנהיגה של [[מיליציה]] סדירה למחצה של שכירי חרב שנקראה "הגדוד הלבן", שהשכיר את שירותיו לכל המרבה במחיר. בעיקר פעל בשירותיהן של מדינות [[איטליה]] המפולגות, כאשר לחם במלחמות [[מדינת האפיפיור]] נגד [[בית ויסקונטי]] ולהפך, לצד [[פיזה]] נגד הרפובליקה של [[פירנצה]] ולהפך ובשירות שליטים אחרים, כאשר הסעיף הקבוע היחיד בחוזהו היה שאינו נלחם נגד [[מלך אנגליה]]. במותו, לאחר 35 שנות שירות, נקבר בכבוד רב ב[[סנטה מריה דל פיורה|קתדרלה של פירנצה]] ודמותו הונצחה ב[[פרסקו]] על ידי [[פאולו אוצ'לו]]{{הערה|1=הפתיח מבוסס על [[ברברה טוכמן]], '''[[ראי רחוק]]: המאה ה-14 הרת הפורענות''', [[הוצאת דביר]], 1995, עמ' 228–229}}. "[[סיפורו של האביר]]", מתוך "[[סיפורי קנטרברי]]" של [[ג'פרי צ'וסר]], מבוסס על דמותו{{הערה|1=[http://www.thegreatbookslist.com/chaucer.html על צ'וסר]}}, באופן [[פארודיה|פארודי]], כיוון שהוקווד לא מימש את האידיאלים של ה[[אבירות]] אלא בז להם{{הערה|1=צ'ארלס ניקול, '''לאונרדו דה וינצ'י''', ספריית אופקים-[[עם עובד]], 2007, עמוד 39}}.
 == תולדות חייו ==
@@ שורה 6: / שורה 10: @@
 הוקווד היה בנו השני של בעל [[אחוזה]] זעירה, [[בורסקאות|בורסקאי]] אמיד מ[[אסקס]]. משנפטר האב, ירש אחיו הבכור של הוקווד את כל הנחלה והותירו ללא הכנסות. לא קיימים מקורות היסטוריים לימי בחרותו אך קיימות אגדות כיצד היה הוקווד לחייל מקצועי. הוא הוקדש לאבירות על ידי [[אדוארד השלישי, מלך אנגליה]] או על ידי בנו, [[אדוארד, הנסיך השחור]], עקב לחימתו לצד הכתר האנגלי ב[[צרפת]] במסגרת [[מלחמת מאה השנים]]. שירותו בצבא הכתר הסתיים עם חתימת [[הסכם ברטיני]] ב-[[1360]].
-הוקווד עבר ל[[דוכסות בורגונדיה]] וחבר לאחת מקבוצות ה"חבורות החופשיות" (בצרפתית: Grandes compagnies "חבורות גדולות" או tard venus "המאחרים"), שילוב של שודדי דרכים, אבירים וחיילים פליטי צבאות שונים שהתפרקו עם תום השלב הראשון של מלחמת מאה השנים, שהשכירו עצמם כשכירי חרב לשליטים מקומיים למטרות קרב ופשיטה. הוקווד נזכר לראשונה כמפקד אחת החבורות ([[כנופיה|כנופיות]]) בעת המצור על [[אביניון]] ב-[[1361]] נגד ה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס השישי]].
+הוקווד עבר ל[[דוכסות בורגונדיה]] וחבר לאחת מקבוצות ה"חבורות החופשיות" (בצרפתית: Grandes compagnies, "חבורות גדולות", או Tard venus, "המאחרים"), שילוב של שודדי דרכים, אבירים וחיילים פליטי צבאות שונים שהתפרקו עם תום השלב הראשון של מלחמת מאה השנים, שהשכירו עצמם כשכירי חרב לשליטים מקומיים למטרות קרב ופשיטה. הוקווד נזכר לראשונה כמפקד אחת החבורות ([[כנופיה|כנופיות]]) בעת המצור על [[אביניון]] ב-[[1361]] כנגד ה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס השישי]].
-=== החבורה הלבנה ===
+=== הגדוד הלבן ===
-החל מ-[[1362]] מוזכר הוקווד כאיש "החבורה הלבנה" (באיטלקית: Compagnia Bianca del Falco) ומ-[[1365]] כמפקדה. החבורה הייתה "חבורה חופשית" גדולה, שהורכבה מחיילים מ[[גרמניה]] ואנגליה ונקראה גם "חבורת האנגלים" (Compagnia degli Inglesi). שמה של החבורה נבע מצבעם הבהיר של [[שריון גוף|שיריוני]] הלוחמים ו[[מגן|מגניהם]] שהיו ממורקים, מלוטשים ומבהיקים ומצבען הלבן של גלימותיהם. לכל לוחם היו [[נושא כלים]] ו[[משרת]] ששימש גם כ[[שליח (דואר)|רץ]] שהיה מופקד על צחצוח השריון והמגן{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 257}}. בשיאה מנתה החבורה כ-3,500 [[פרשים]] ו-2,500 [[רגלים]].
+החל מ-[[1362]] מוזכר הוקווד כאיש "הגדוד הלבן" (באיטלקית: Compagnia Bianca del Falco) ומ-[[1365]] כמפקדה. הגדוד היה חבורת שכירי חרב, שהורכבה מחיילים מ[[גרמניה]] ואנגליה ונקראה גם "הגדוד האנגלי" (Compagnia degli Inglesi). לכל לוחם היו [[נושא כלים]] ו[[משרת]] ששימש גם כ[[שליח (דואר)|רץ]] שהיה מופקד על צחצוח השריון והמגן{{הערה|שם=ברברה257|ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 257}}. בשיאה מנה הגדוד כ-3,500 [[פרשים]] ו-2,500 [[חיל רגלים|רגלים]].
-שיטת הלחימה של החבורה התבססה על הצבת קו הסתערות (או מעל היקפי, בתלות בסוג התקיפה) מאחורי מגניהם הממורקים. בקדמת השורה נשא כל זוג לוחמים [[כידון]] כבד וארוך. הלוחמים התקדמו באיטיות, תוך זעקות קרב מפחידות וירי [[חץ וקשת|קשתים]] מאחורי השורות{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 257}}. שיטה זו זרעה אימה בלב אויבי החבורה ויצרה מוניטין של צבא בלתי-מנוצח יותר מאשר כושרה הקרבי האמיתי. "לא היה דבר נורא יותר מאשר לשמוע את שמם של האנגלים"{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 228}}. מוניטין זה סייע להוקווד להשיג סכומי עתק עבור שירותיו. לעתים נהג לערוך תחרות בין יריבים, לפיה יפנה כנגד הצד שישלם לו פחות. בנוסף ללוחמה בשדה, ביצעה החבורה, ובהצלחה רבה, פשיטות-לילה על כפרים שזרעו אימה והכניסו לפושטים הכנסות נאות ביבולים, בהמות-משק וכדומה.
+שיטת הלחימה של הגדוד התבססה על הצבת קו הסתערות (או מעל היקפי, בתלות בסוג התקיפה) מאחורי מגניהם הממורקים. בקדמת השורה נשא כל זוג לוחמים [[חנית]] כבדה וארוכה. הלוחמים התקדמו באיטיות, תוך זעקות קרב מפחידות וירי [[חץ וקשת|קשתים]] מאחורי השורות{{הערה|שם=ברברה257}}. שיטה זו זרעה אימה בלב אויבי הגדוד ויצרה מוניטין של צבא בלתי-מנוצח יותר מאשר כושרה הקרבי האמיתי. "לא היה דבר נורא יותר מאשר לשמוע את שמם של האנגלים"{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 228}}. מוניטין זה סייע להוקווד להשיג סכומי עתק עבור שירותיו. לעיתים נהג לערוך תחרות בין יריבים, לפיה יפנה כנגד הצד שישלם לו פחות. בנוסף ללוחמה בשדה, ביצע הגדוד, ובהצלחה רבה, פשיטות-לילה על כפרים שזרעו אימה והכניסו לפושטים הכנסות נאות ביבולים, בהמות-משק וכדומה.
 === בשירות שליטי איטליה ===
-ב-1362 עבר הוקווד עם החבורה הלבנה את [[האלפים]] ל[[מחוז]] [[פיימונטה]], המפולג והמסוכסך. מדינות איטליה העסיקו צבאות שכירים ומפקדים שכירים כדרך שגרה וחבורות שכירות שהחליפו נאמנות בעבור תשלום היו מחזה מקובל, כמו גם חוזי אי-תקיפה בתשלום בין שליטים ומנהיגי חבורות. צבאם של שליטי המדינות כלל בדרך כלל חבורות שכירי חרב ופרוויזיונטי (provisionati), איכרים מגויסים ובראשם ניצב קונדוטיירי, מפקד שכיר{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 259}}.
+ב-1362 עבר הוקווד עם הגדוד הלבן את [[האלפים]] ל[[מחוז]] [[פיימונטה]], המפולג והמסוכסך. מדינות איטליה העסיקו צבאות שכירים ומפקדים שכירים כדרך שגרה וחבורות שכירות שהחליפו נאמנות בעבור תשלום היו מחזה מקובל, כמו גם חוזי אי-תקיפה בתשלום בין שליטים ומנהיגי חבורות. צבאם של שליטי המדינות כלל בדרך כלל חבורות שכירי חרב ופרוויזיונטי (provisionati), איכרים מגויסים ובראשם ניצב קונדוטיירי, מפקד שכיר{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 259}}.
-החבורה הלבנה לחמה נגד [[מילאנו]] ב[[אלסנדריה]], [[טורטונה]] ו[[נובארה]] והחליפה נאמנויות. ב-[[1364]] ו-[[1367]] נלחמה בשירות ה[[דוג'ה]] של פיזה [[ג'ובני אנג'לו]] "הנתעב והעריץ" נגד פירנצה ומדינת האפיפיור וב-[[1369]] נלחמה לצד [[פרוג'ה]] נגד מדינת האפיפיור{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמוד 253}}. ב-[[1370]] היה הוקווד למפקד כוחותיו של [[ברנבאו ויסקונטי]], שליט מילאנו העריץ והאיש החזק ב[[לומברדיה]]. ברנבאו היה מסוכסך עם כל ערי המדינה של איטליה וכך נלחם הוקווד נגד מעסיקיו בעבר, כגון חיל פיזה. ב-[[1373]] עבר הוקווד לשרת את האפיפיור לתקופה של כארבע שנים, בהן נלחם עם האפיפיור ונגד ויסקונטי, פירנצה ו[[סיינה]] ב"[[מלחמת שמונת הקדושים]]", בסופה חזר למשרתו אצל ויסקונטי. ב-[[1375]] פלש הוקווד בראש צבא האפיפיור ל[[טוסקנה]]. כיוון שהאפיפיור התמהמה בתשלומיו, ביצעו אנשיו של הוקווד פשיטות אלימות בכפרים ובעיירות סמוך לפירנצה, כדי להרוויח את כספם ולהבאיש את ריחו של האפיפיור [[גרגוריוס האחד עשר]]. בתגובה שילמו שליטי פירנצה להוקווד וחבורתו 130,000 [[פלורין איטלקי|פלורינים]] על מנת שיסוב ויצא מארצם{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 314}}.
+הגדוד הלבן לחמה נגד [[מילאנו]] ב[[אלסנדריה]], [[טורטונה]] ו[[נובארה]] והחליפה נאמנויות. ב-[[1364]] ו-[[1367]] נלחמה בשירות ה[[דוג'ה]] של פיזה [[ג'ובני אנג'לו]] "הנתעב והעריץ" נגד פירנצה ומדינת האפיפיור וב-[[1369]] נלחמה לצד [[פרוג'ה]] נגד מדינת האפיפיור{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמוד 253}}. ב-[[1370]] היה הוקווד למפקד כוחותיו של [[ברנבאו ויסקונטי]], שליט מילאנו העריץ והאיש החזק ב[[לומברדיה]]. ברנבאו היה מסוכסך עם כל ערי המדינה של איטליה וכך נלחם הוקווד נגד מעסיקיו בעבר, כגון חיל פיזה. ב-[[1373]] עבר הוקווד לשרת את האפיפיור לתקופה של כארבע שנים, בהן נלחם עם האפיפיור ונגד ויסקונטי, פירנצה ו[[סיינה]] ב"[[מלחמת שמונת הקדושים]]", בסופה חזר למשרתו אצל ויסקונטי. ב-[[1375]] פלש הוקווד בראש צבא האפיפיור ל[[טוסקנה]]. כיוון שהאפיפיור התמהמה בתשלומיו, ביצעו אנשיו של הוקווד פשיטות אלימות בכפרים ובעיירות סמוך לפירנצה, כדי להרוויח את כספם ולהבאיש את ריחו של האפיפיור [[גרגוריוס האחד עשר]]. בתגובה שילמו שליטי פירנצה להוקווד וחבורתו 130,000 [[פלורין איטלקי|פלורינים]] על מנת שיסוב ויצא מארצם{{הערה|1=ברברה טוכמן, '''ראי רחוק''', עמ' 314}}.
-ב-[[1377]] חזר הוקווד לפקד על החבורה הלבנה ועל צבאו של ברנבאו ויסקונטי, שהשיא לו את בתו הבלתי חוקית דונינה, שילדה לו בן ושלוש בנות. אולם ויכוח בין ברנבאו להוקווד גרם להוקווד לעזוב את מילאנו ולעבור לפירנצה.
+ב-[[1377]] חזר הוקווד לפקד על הגדוד הלבן ועל צבאו של ברנבאו ויסקונטי, שהשיא לו את בתו הבלתי חוקית דונינה, שילדה לו בן ושלוש בנות. אולם ויכוח בין ברנבאו להוקווד גרם להוקווד לעזוב את מילאנו ולעבור לפירנצה.
 === פירנצה ===
-עם הגיעו לפירנצה סייע הוקווד לשליטי העיר מ[[משפחת אלביצי]] (Albizzi) בדיכוי "[[מהפכת כפכפי העץ]]" (Tumulto dei Ciompi). החל מ-1377 השתקע בפירנצה בתפקיד מפקדה הצבאי. ב-[[1381]] מינה [[ריצ'רד השני, מלך אנגליה]] את הוגווד ל[[שגריר]] ארצו ב[[רומא]]. ב-[[1387]] נלחם הוקווד עבור [[ורונה]] ו[[פדובה]]. הוא פלש בראש כוחות פירנצה ללומברדיה, נלחם נגד [[ג'אן גלאצו ויסקונטי]] ממילאנו ואף חצה את ה[[נהר]]ות [[אדיג'ה]] ו[[אוליו]], תוך שהוא מאיים לכבוש את מילאנו, אך נסוג. בזכות עמידתו בקרב הצליח הוקווד להשיג [[שלום]] בין פירנצה ומילאנו בתנאים טובים והוכרז כמי שהציל את פירנצה ושמר על עצמאותה כנגד תוקפנותה של מילאנו. הוקווד זכה לכבוד רב כגיבור, לאזרחות פיורנטינית, ל[[פנסיה]] ול[[וילה]], בה בילה את שארית חייו. כבר ב-[[20 באוגוסט]] [[1393]], עוד טרם מותו, הסכימה הסניורייה (מועצת העיר) של פירנצה להקים פסל שיש של הוקווד בדואומו.
+עם הגיעו לפירנצה סייע הוקווד לשליטי העיר מ[[משפחת אלביצי]] (Albizzi) בדיכוי "[[מהפכת כפכפי העץ]]" (Tumulto dei Ciompi). החל מ-1377 השתקע בפירנצה בתפקיד מפקדה הצבאי. ב-[[1381]] מינה [[ריצ'רד השני, מלך אנגליה]] את הוגווד ל[[שגריר]] ארצו ב[[רומא]]. ב-[[1387]] נלחם הוקווד עבור [[ורונה]] ו[[פדובה]]. הוא פלש בראש כוחות פירנצה ללומברדיה, נלחם נגד [[ג'אן גלאצו ויסקונטי]] ממילאנו ואף חצה את ה[[נהר]]ות [[אדיג'ה]] ו[[אוליו]], תוך שהוא מאיים לכבוש את מילאנו, אך נסוג. בזכות עמידתו בקרב הצליח הוקווד להשיג [[שלום]] בין פירנצה ומילאנו בתנאים טובים והוכרז כמי שהציל את פירנצה ושמר על עצמאותה כנגד תוקפנותה של מילאנו. הוקווד זכה לכבוד רב כגיבור, לאזרחות פיורנטינית, ל[[פנסיה]] ול[[וילה|ווילה]], בה בילה את שארית חייו. כבר ב-[[20 באוגוסט]] [[1393]], עוד טרם מותו, הסכימה הסניורייה (מועצת העיר) של פירנצה להקים פסל שיש של הוקווד בדואומו.
 הוקווד מת ב-[[17 במרץ]] וב-20 בחודש נקבר בטקס רשמי מכובד ב[[סנטה מריה דל פיורה|דואומו]], הקתדרלה של פירנצה, לאחר שארונו הוצב ב[[כיכר הסיניוריה]] וב[[הבפטיסטריום של פירנצה|בפטיסטריום]] על מנת שהציבור יוכל לחלוק לו כבוד אחרון. לאחר כשנה ממותו הועברה גופתו, לפי בקשת ריצ'רד השני, לאנגליה והא נקבר במחוז הולדתו, אסקס.
@@ שורה 29: / שורה 33: @@
 === מצבת הפרש לזכרו של ג'ובאני אקוטו מאת אוצ'לו ===
-בשנת [[1436]] יצר האמן הפלורנטיני [[פאולו אוצ'לו]] פרסקו גדול (404x732 ס"מ ללא המסגרת) בדואומו של פירנצה, הפרסקו הוזמן במאי [[1433]] על ידי משפחת אלביצי, חודשים ספורים לפני שאיבדו את השלטון. במאי 1436 אישרר [[קוזימו דה מדיצ'י]] את ההזמנה ומינה את אוצ'לו לבצעה.
+בשנת [[1436]] יצר האמן הפלורנטיני [[פאולו אוצ'לו]] פרסקו גדול (404x732 ס"מ ללא המסגרת) בדואומו של פירנצה, הפרסקו הוזמן במאי [[1433]] על ידי משפחת אלביצי, חודשים ספורים לפני שאיבדו את השלטון. במאי 1436 אשרר [[קוזימו דה מדיצ'י]] את ההזמנה ומינה את אוצ'לו לבצעה.
 הפרסקו מתאר בסיס שיש מונומנטלי עליו מוצב [[סרקופג]] קבורה ועליו פרש על סוס. ייתכן שפניו של הפרש מבוססים על [[מסכת מוות|מסכת המוות]] של הוקווד{{הערה|1=. 313-315 Saunders, Frances Stonor. '''Hawkwood: The Diabolical Englishman''' p}}. מסגרת הפרסקו נוספה מאוחר יותר על ידי אמן אחר. הפרסקו נקרא באיטלקית: Monumento equestre a Giovanni Acuto.
-הפרסקו נודע לחשיבות ב[[תולדות האמנות]] כאחת היצירות המוקדמות של אמן זה העוסקות בחקר ה[[פרספקטיבה]]{{הערה|1=אליק מישורי, [http://books.google.co.il/books?id=m8036Bv9oIUC&lpg=PA121&ots=hFDZyTJpHl&dq=%D7%92'%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%93&hl=iw&pg=PA121#v=onepage&q=%D7%92'%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%93&f=false אמנות הרנסאנס באיטליה] הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], יחידה 10 עמ' 121-122 ויחידה 8 עמ' 172-173}}. נקודת המבט הנמוכה והתיאור הפרספקטיבי של המצבה מזכירים את יצירתו של [[מזאצ'ו]] מאותה עת, "[[מזאצ'ו#השילוש הקדוש|השילוש הקדוש]]" הנמצא בכנסיית [[סנטה מריה נובלה]] בפירנצה.
+הפרסקו נודע לחשיבות ב[[תולדות האמנות]] כאחת היצירות המוקדמות של אמן זה העוסקות בחקר ה[[פרספקטיבה]]{{הערה|1=[[אליק מישורי]], [http://books.google.co.il/books?id=m8036Bv9oIUC&lpg=PA121&ots=hFDZyTJpHl&dq=ג'ון%20הוקווד&hl=iw&pg=PA121#v=onepage&q=ג'ון%20הוקווד&f=false אמנות הרנסאנס באיטליה] הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], יחידה 10 עמ' 121–122 ויחידה 8 עמ' 172–173}}. נקודת המבט הנמוכה והתיאור הפרספקטיבי של המצבה מזכירים את יצירתו של [[מזאצ'ו]] מאותה עת, "[[מזאצ'ו#השילוש הקדוש|השילוש הקדוש]]" הנמצא בכנסיית [[סנטה מריה נובלה]] בפירנצה.
 תבנית הפרסקו וסגנונו נעשו תבנית מקובלת להצגתם של קונדוטיירי ב[[אמנות הרנסאנס]].
 === בספרות ובקולנוע ===
-* ב-[[1891]] כתב [[ארתור קונאן דויל]] את הספר "החבורה הלבנה" (The White Company) המבוסס באופן רופף למדי על החבורה הלבנה שהוביל הוקווד בקרב
+* ב-[[1891]] כתב [[ארתור קונאן דויל]] את הספר "הפלוגה הלבנה" (The White Company) המבוסס באופן רופף למדי על הגדוד הלבן שהוביל הוקווד בקרב
-* בשנת [[1911]] כתבה מריון פולק אנייוטי (Marion Polk Angellotti) את ה[[רומאן]] Sir John Hawkwood: A Tale of the White Company in Italy ("סר ג'ון הוקווד: סיפור על החבורה הלבנה באיטליה"), לאחר מכן פורסמו עוד שמונה [[סיפור קצר|סיפורים קצרים]] בנושא. כל היצירות כונסו ויצאו לאור בספר '''The Black Death: The Saga of Sir John Hawkwood and the Adventures of the White Company''' (2010) {{ISBN|}}
+* בשנת [[1911]] כתבה מריון פולק אנייוטי (Marion Polk Angellotti) את ה[[רומאן]] Sir John Hawkwood: A Tale of the White Company in Italy ("סר ג'ון הוקווד: סיפור על הגדוד הלבן באיטליה"), לאחר מכן פורסמו עוד שמונה [[סיפור קצר|סיפורים קצרים]] בנושא. כל היצירות כונסו ויצאו לאור בספר '''The Black Death: The Saga of Sir John Hawkwood and the Adventures of the White Company''' (2010) {{ISBN|978-1-928619-89-5}}
-* ב-[[1985]] יצא סרטו של [[פול ורהובן]] "בשר ודם" ובו מככבת דמות של מפקד-שכיר באיטליה בשם הוקווד, אך עלילת הסרט מתרחשת כביכול בשנת [[1501]], למעלה ממאה שנים לאחר מותו של ג'ון הוקווד ההיסטורי.
+* ב-[[1985]] יצא סרטו של [[פול ורהובן]] "[[בשר ודם]]" ובו מככבת דמות של מפקד-שכיר באיטליה בשם הוקווד, אך עלילת הסרט מתרחשת כביכול בשנת [[1501]], למעלה ממאה שנים לאחר מותו של ג'ון הוקווד ההיסטורי.
 == לקריאה נוספת ==
 <div class="mw-content-ltr">
-* Caferro, William. '''John Hawkwood: An English Mercenary in Fourteenth Century Italy'''. Baltimore: Johns Hopkins University Press. 2006. {{ISBN|}}
+* Caferro, William. '''John Hawkwood: An English Mercenary in Fourteenth Century Italy'''. Baltimore: Johns Hopkins University Press. 2006. {{ISBN|0-8018-8323-7}}
-* Saunders, Frances Stonor. '''Hawkwood: The Diabolical Englishman'''. Fontana, {{ISBN|}}
+* Saunders, Frances Stonor. '''Hawkwood: The Diabolical Englishman'''. Fontana, {{ISBN|0-571-21909-8}}
 </div>
 == קישורים חיצוניים ==
 {{ויקישיתוף בשורה}}
-* [http://www.condottieridiventura.it/condottieri/a/0012%20%20%20%20%20%20%20%20GIOVANNI%20ACUTO.htm ביוגרפיה וציר זמן] {{איטלקית}}
+* [https://web.archive.org/web/20120313192357/http://www.condottieridiventura.it/condottieri/a/0012%20%20%20%20%20%20%20%20GIOVANNI%20ACUTO.htm ביוגרפיה וציר זמן] {{איטלקית}}
+* {{בריטניקה}}
 == הערות שוליים ==
-{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
+{{הערות שוליים}}
+{{בקרת זהויות}}
 {{מיון רגיל: הוקווד, ג'ון}}
 [[קטגוריה:אנשי ימי הביניים]]
 [[קטגוריה:פירנצה: אישים]]
 [[קטגוריה:אנגלים]]
+[[קטגוריה:נפטרים ב-1394]]