הצגת המקור של הדף "T-34"

{{פירוש נוסף|נוכחי=טנק סובייטי נודע|אחר=סרט קולנוע באותו שם|ראו=[[T-34 (סרט)]]}}
{{רק"ם
|תמונה=[[קובץ:T-34 76 Westerplatte p d.jpg|300px]]
|סוג=טנק בינוני
|מדינה={{דגל|ברית המועצות||+}}
|שנה=[[1939]]
|קודם=[[T-28]]
|עוקב=[[T-44]]
|משתמשים עיקריים={{סמל|הצבא האדום||+}}
|מערכה=[[מלחמת העולם השנייה]], [[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|החזית המזרחית במלחמה]]
|אורך=6.68 [[מטר]] (8.15)
|רוחב=3 מטר
|גובה=2.45 מטר (2.6)
|משקל=26.5 [[טונה (מסה)|טונות]] (32)
|מהירות=55 [[קמ"ש]] (כביש){{ש}}26 קמ"ש (שטח)
|טווח=400 ק"מ (306)
|חימוש עיקרי=[[תותח טנק]] 76.2 מ"מ (85 מ"מ)
|חימוש משני=שני [[מקלע]]י 7.62 מ"מ מסוג [[מקלע DP#דגמים|DT]]
|מנוע=[[מנוע דיזל|דיזל]], 500 [[כוח סוס|כ"ס]]
|שריון=עד 52 מילימטר (90 מ"מ)
|צוות=4 (5)
|הערות=הנתונים הם לדגם 1941. בסוגריים ל-T-34/85
|יצרן=[[לשכת מורוזוב לעיצוב ובניית מכונות בחרקוב|מורוזוב]]
}}
'''T-34''' היה [[טנק]] [[ברית המועצות|סובייטי]] [[סוגי טנקים#טנק בינוני|בינוני]] ונחשב לאחד הטנקים היעילים והמשפיעים ביותר ב[[מלחמת העולם השנייה]]{{הערה|שם=LTR-הערה1|Zaloga, Steven J., Peter Sarson (1994). '''T-34-76 Medium Tank 1941–45''', Osprey Publishing, p.3|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=LTR-הערה2|Halberstadt, Hans. '''Inside The Great Tanks''', Crowood Press, 1997, p.97|כיוון=שמאל}}. היה טנק מתקדם מאוד לזמנו הודות לשילוב של כוח אש, ניידות ומיגון, ושימש ככלי המערכה העיקרי של כוחות השריון הסובייטיים לאורך כל תקופת המלחמה. הופעת ה-{{כ}}T-34 בשדה הקרב בתחילת [[מבצע ברברוסה]] [[מודיעין טכנולוגי#הפתעה טכנולוגית|הפתיעה את המודיעין]] ה[[גרמניה הנאצית|גרמני]]. עדיפותו המוכחת בשדה הקרב על כל מקביליו ב[[ורמאכט|צבא הגרמני]] ב-1941, חייבה את הגרמנים למענה טכנולוגי והייתה זרז לפיתוח הטנקים החדשים מדגם [[טיגר]] ו[[פנתר (טנק)|פנתר]].

נוכח פשטותו הטכנית של ה-T-34 ועליונותו הטכנולוגית ייצרה התעשייה הסובייטית עשרות אלפי טנקים מדגם זה במהלך המלחמה. הדבר העלה תרומה ייחודית לניצחונה של [[ברית המועצות]] על [[גרמניה הנאצית]]. ה-T-34 היה הטנק הנפוץ ביותר בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], ושני בהיסטוריה בתפוצתו למחליפו, ה-[[T-54/55]].

דגם משופר של הטנק, ה-'''T-34/85''', שצויד ב[[תותח טנק]] בקוטר 85 מ"מ, הוכנס לשירות [[הצבא האדום]] ב-[[1944]], וייצורו נמשך עד שנות ה-50 של המאה ה-20. דגם זה סופק לעשרות מדינות, רובן מדינות המזוהות עם הגוש הקומוניסטי, והשתתף בעימותים צבאיים רבים ברחבי העולם. בין היתר, הועברו טנקי T-34/85 לצבאות [[מצרים]] ו[[סוריה]], ולחמו במסגרתם ב[[מבצע קדש]], ב[[מלחמת ששת הימים]], וב[[מלחמת יום הכיפורים]].

== רקע ==
הודות לתיעוש המואץ שעברה [[ברית המועצות]] בשלהי שנות ה-20 וה-30 במסגרת [[תוכנית חומש (ברית המועצות)|תוכניות החומש]], עמד לרשות [[הצבא האדום]] ב-[[1936]] כוח הטנקים הגדול בעולם. מרבית דגמי הטנקים הסובייטים באותה תקופה התבססו על עיצובי טנקים זרים, בעיקר טנקים [[בריטניה|בריטים]] ו[[ארצות הברית|אמריקאים]] מתחילת שנות ה-30. דגמי הטנקים הנפוצים של הצבא האדום ב-1936 היו [[סוגי טנקים#טנק חי"ר|טנקי חיל הרגלים]] מדגם [[T-26]] וסדרת טנקי ה-[[BT (סדרת טנקים)|BT]]. טנקים אלו היו טנקים קלים, שמשקלם היה 10–13 טון. הם היו מצוידים ב[[תותח]] בקוטר 45 מ"מ (קוטר גדול יחסית לרוב הטנקים שיוצרו בעולם בשנות ה-30), והיו בעלי מיגון בעובי של עד 22 מ"מ, שנועד לעצור ירי [[נשק קל]] או רסיסי ארטילריה. בנוסף, כל הטנקים הסובייטים שיוצרו בשנות ה-30 צוידו ב[[מנוע בנזין|מנועי בנזין]].

טבילת האש הראשונה של השריון הסובייטי הייתה במהלך [[מלחמת האזרחים בספרד]] בשנים 1936–1939. ברית המועצות שלחה 281 טנקי T-26 ו-50 טנקי BT לעזרת הצד הרפובליקני במלחמה. במהלך הלחימה בספרד, הוכח המיגון הדק של הטנקים הסובייטיים כבלתי מספק כנגד [[תותח 3.7 ס"מ PaK 36|תותחי הנ"ט הגרמניים בקוטר 37 מ"מ]], שחדרו את שריונם בקלות. תקריות הגבול בין [[הצבא הסובייטי]] לבין [[הצבא היפני]] בשנים 1938–1939 ([[קרב חלקין גול]] ו[[קרב אגם חאסאן]]) חזרו והבהירו לפיקוד הסובייטי את הצורך בפיתוח טנק בעל מיגון עבה יותר ואמינות מכנית. מנועי הבנזין של הטנקים הסובייטים התלקחו בקלות בעת שנפגעו מאש [[רובה נגד טנקים|רובים נגד טנקים]], מוקשים או ארטילריה יפנית. כתוצאה מכך דרש פיקוד [[הצבא האדום]] לפתח טנקים חדשים, שהמיגון שלהם יהיה עמיד בפני פגזים נ"ט, ושיהיו מצוידים ב[[מנוע דיזל|מנועי דיזל]], שיחליפו את מנועי הבנזין{{הערה|שם=LTR-הערה3|1=Zaloga, Steven J., James Grandsen (1984). '''Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two''', London: Arms and Armour Press, p.110|כיוון=שמאל}}.

== פיתוח ==
ב-[[1937]] הוחל במפעל KhPZ{{הערה|ראשי תיבות של: {{ltr|Харківський паровозобудівний завод імені Комінтерна}} - מפעל קטר קומינטרן (ב)חרקוב.}} ב[[חרקוב]], בתכנון דגם טנק חדש, שנועד להחליף את סדרת טנקי ה-BT. הדרישות שהוצגו למתכננים היו לפתח טנק מהיר במשקל 20 טון, עם [[מזקו"ם#סוגי מזקו"ם|מזקו"ם כריסטי]], יכולת המרה מזחלים לגלגלים של טנקי ה-BT, מיגון בעובי 20 מ"מ, תותח בקוטר 45 מ"מ, ומנוע דיזל. ראש צוות התכנון היה [[מיכאל קושקין]] {{אנ|Mikhail Koshkin}}, שאסף תחתיו צוות בעל ניסיון רב, ביניהם גם [[אלכסנדר אלכסנדרוביץ' מורוזוב]] {{אנ|Alexander Alexandrovich Morozov}}, שתכנן את [[מנוע דיזל|מנוע הדיזל]] החדש ששימש לראשונה את טנק ה-BT-7M.

אב-הטיפוס הראשון של הטנק החדש, שכונה בשם '''A-20''', התבסס על עבודתם הניסיונית של צוות המתכננים המקורי בחרקוב, בראשות א. פירסוב{{הערה|בראשית 1937 החלה סדרת מעצרים במפעל חרקוב במסגרת [[הטיהורים הגדולים]], במסגרתם נעצרו פירסוב, ראש צוות התכנון של טנקי ה-BT, ורבים ממהנדסיו המוכשרים. בעקבות טיהורים אלו, המפעל כמעט וחדל לתפקד. את מקומו של פירסוב תפס קושקין, מהנדס צעיר שהועבר ממפעל לטנקים כבדים OKMO בלנינגרד.}}, שחלק מאנשיו שולבו בצוות בראשותו של קושקין{{הערה|שם=LTR-הערה4|1=Bean, Tim; Fowler Will. '''Russian Tanks of World War II: Stalin's Armoured Might''', Ian Allan Publishing (2002). p. 78|כיוון=שמאל}}.

אחד המאפיינים החשובים שהוצגו ב-A-20 היה השימוש בשריון משופע, שנבחן בדגמי הניסוי '''BT-IS''' וה-'''BT-SW-2'''; לוחות השריון בתובה ובצריח הונחו בזווית חדה ביחס לאנך, וכתוצאה מכך גדלה העמידות של השריון בפני ירי פגזי נ"ט. בנוסף, תצורת שריון זו סייעה להסטת פגזים ממסלולם, בניגוד לשריון אנכי{{הערה|ההשפעה של שריון משופע הייתה ידוע עוד קודם לכן, וייתכן כי מספר ספינות קרב מהמאה ה-19 נבנו עם שריון משופע בכוונה תחילה. ה-T-34 גם איננו הטנק הראשון שנעשה בו שימוש בשריון משופע: ייתכן וטנקי ה-[[רנו R-35]] וה[[סומואה]] הצרפתיים משנות ה-30 תוכננו בצורה זו. לקריאה נוספת על שריון משופע, ראו: {{ltr|Sergyi Way, [http://www.army-guide.com/eng/article/article_2618.html Sloped Armour], Army-Guide}}}}.
[[קובץ:T-34 Model 1940.jpg|250px|ממוזער|דגם טרום ייצור של ה-T-34. ניתן להבחין בשריון החזית המשופע של הטנק.]]

קושקין וצוותו הציגו דגם עץ של ה-A-20 בפני ועדת הביטחון של מועצת השרים במאי 1938. צוות התכנון העלה ספקות בנוגע למאפיין המאפשר המרה מנסיעה על זחלים לגלגלים, בטענה כי זה מוסיף משקל מיותר לטנק, וכי הניסיון הקרבי הוכיח שמאפיין זה חסר תועלת. קושקין גם טען, בפגישה בה נכח [[יוסיף סטלין]] - שהביע התעניינות רבה בפיתוחם של טנקים סובייטים - כי נדרש טנק בעל שריון בעובי 30 מ"מ לפחות כדי לעמוד בפני איומים קיימים ועתידיים, ותותח בקוטר 76 מ"מ (במקום 45 מ"מ), שיוכל להשמיד טנקי אויב בעלי מיגון דומה. סטלין השתכנע מדברי קושקין, ואישר לצוותו לפתח אב-טיפוס נוסף של טנק, שיענה על הדרישות החדשות, לצד ה-A-20{{הערה|(Zaloga (1984, עמ' 112-111}}.

האב-טיפוס השני, לו ניתן הסימון '''A-32''' (נקרא גם T-32), לא כלל את מאפיין הזחלים/גלגלים המיוחד של ה-BT; הוא היה בעל מיגון בעובי 32 מ"מ בחזית הטנק (עקב כך ניתן הסימון A-32), ותותח 76.2 מ"מ בצריח. מאפיין חשוב נוסף היה פיתוחו של מנוע דיזל קומפקטי עם כוח מספיק, שהחליף את מנועי הבנזין שלטענת הסובייטים נטו להתלקח בקלות. פיתוחו של מנוע דיזל החל עוד ב-[[1932]] במפעל KhPZ, אולם התוכנית התעכבה בעקבות מעצרם של המתכננים הראשיים ב-1937; יצור סדרתי של המנועים החל רק בשלהי 1938, ובאותה עת רק 50 מנועים היו מוכנים{{הערה|Zaloga & Sarson, עמ' 5}}. דגמי אב-טיפוס של שני הטנקים הושלמו ביולי 1939 ונשלחו למבחני שדה ב[[קובינקה]]; שניהם הציגו רמת אמינות מכנית גבוהה, וניידות זהה, אף על פי שה-A-32 היה בעל מיגון עבה יותר ותותח עדיף. ברם הדעות בקרב הוועדה הצבאית הבוחנת היו עדיין חלוקות, בעיקר נוכח העובדה שעלות הייצור של A-32 בודד תשתווה לזו של שלושה טנקי T-26. מנגד, קושקין טען בפניהם כי ה-A-32 יהיה "טנק אוניברסלי" אשר יכול להחליף את כל דגמי הטנקים הסובייטים הקיימים, כולל ה-T-26, ה-BT והטנק הבינוני מדגם [[T-28]].

[[קובץ:T-34 prototypes.jpg|250px|ממוזער|משמאל לימין: BT-7M, {{כ}}A-20, {{כ}}T-34 דגם 1940, T-34 דגם 1941]]
במהלך הפיתוח של הטנק החדש פלשה ברית המועצות לשטח [[פינלנד]] ([[מלחמת החורף]]). הדיווחים מהחזית ציינו את פגיעותם של הטנקים הסובייטים לתותחי הנ"ט הפיניים. כמו כן, תותחי הטנקים בקוטר של 45 מ"מ הסובייטים לא הצליחו להשמיד את הבונקרים הפיניים. כאשר הודיע קושקין לוועדה, כי הוא וצוותו הגיעו למסקנה כי ניתן להעלות את רמת המיגון בדגם ה-A-32, בלי לגרום לירידה בביצועי הטנק, אושר [[ייצור המוני]] של הדגם החדש על ידי סטלין בדצמבר 1939, ואילו אב הטיפוס הקודם, ה-A-20, נזנח{{הערה|דגם האב-טיפוס של ה-A-20 ניתן לבריגדת הטנקים ה-22 וייתכן כי השתתף בקרב ב-1941. ראו [http://tankarchives.blogspot.ca/2014/02/a-20-in-combat.html#comment-form A-20 in Combat] באתר Archive Awareness}}. קושקין בחר בשם '''T-34''' לטנק החדש על שם שנת [[1934]], השנה בה הגה את הרעיון לטנק החדש, בה החלה הרחבת הכוחות המשוריינים הסובייטיים, ובה מונה [[סרגו אורדז'וניקידזה]] לעמוד בראש תוכנית פיתוח הטנקים של ברית המועצות{{הערה|Zaloga & Sarson, עמ' 6}}.

שני דגמי אב-הטיפוס הראשונים של הטנק הושלמו ב[[ינואר]] [[1940]] על ידי קושקין וצוותו. במהלך חודש [[פברואר]] ו[[מרץ]] הוסעו שני הטנקים על ידי קושקין וצוותו מהמפעל בחרקוב, במזרח [[אוקראינה]], עד ה[[קרמלין]] ב[[מוסקבה]], מרחק של 1,000 קילומטרים בתנאי מזג אוויר קשים, לשם הצגתם בפני ההנהגה הסובייטית. משם נסעו הטנקים לפינלנד וסיירו לאורכו של [[קו מנרהיים]], ככל הנראה לאחר סיום מלחמת החורף, ואחר כך עברו מסע מפרך של 2,000 קילומטר חזרה לחרקוב, דרך [[מינסק]] ו[[קייב]]; המסע הוכיח את אמינותו המכנית של הטנק, למעט מספר בעיות שהתגלו במערכת ההינע שתוקנו.

== ייצור ==
הנחיות הוצאו לתעשייה הסובייטית לייצר כ-200 טנקי T-34 ב-1940. ביוני אותה שנה, הוזמנו קושקין ומנהל מפעל KhPZ בפני הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית. ההנהגה הקומוניסטית הייתה מוטרדת מהתבוסה המוחצת של [[צרפת]] ב[[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה|מערכה על צרפת ועל ארצות השפלה]], ולאור הביצועים העלובים של הצבא האדום ב[[מלחמת החורף]] כנגד פינלנד, חששה שמא תהיה ברית המועצות קורבנה הבא של גרמניה. סטלין לפיכך קבע כי היקף ייצור ה-T-34 יגדל מ-200 יחידות ל-600, 500 מתוכם יושלמו במפעל KhPZ, ו-100 נוספים ב[[מפעל הטרקטורים (וולגוגרד)|מפעל הטרקטורים בסטלינגרד]]. אולם סיבות פוליטיות ערמו לא מעט קשיים על תחילת ייצורו של הטנק. סגן שר הביטחון, מרשל [[גריגורי קוליק]], פיתח רתיעה מ-T-34 ודרש שיוכנסו בו שינויים רבים. כתוצאה רק 115 מתוך 600 טנקי T-34 שתוכננו הושלמו בפועל עד סוף 1940. הטנקים הראשונים ירדו מפס הייצור בספטמבר אותה שנה. מאוחר יותר בחודש, נפטר קושקין מ[[דלקת ריאות]] שהוחמרה עקב נסיעת המבחן בחורף הקר מחרקוב למוסקבה בה נטל חלק. לאחר מותו הפך עוזרו אלכסנדר מורוזוב למתכנן הראשי של הטנק.

ייצור ה-T-34 היווה אתגר לתעשייה הסובייטית, מאחר שאף טנק סובייטי בינוני שנכנס לייצור המוני עד אותה עת לא הכיל שריון עבה כל כך; בתחילה, לוחות השריון היו מאיכות ירודה, אך הם הוחלפו עד מהרה. כמו כן, מחסור במנועי דיזל הוביל לציודם של מספר טנקים מוקדמים במנועי בנזין. לבעיות אלו נוספו דעות שמרניות בקרב הצבא שהאמינו כי יש לייצר טנק חי"ר קל לצד ה-T-34. טנק קל זה, ה-[[T-50 (טנק)|T-50]], נכנס לייצור בלנינגרד ב-1940 /1941, אולם בעוד עלותו הייתה כמו זה של ה-T-34, הוא היה נחות מבחינת ביצועים, והפרויקט בוטל בתום השלמתם של 65 כלים{{הערה|Zaloga & Garndsen, עמ' 130. ה-T-50 למעשה היה אולי הטנק הקל הטוב ביותר בתקופה, עם תותח 45 מ"מ, מיגון יעיל ומהירות מרבית של 60 קמ"ש.}}.

טנקי ה-T-34 דגם 1940, סדרת הייצור הראשונה, חומשו בתותח 76.2 מ"מ דגם L-11 קצר קנה, באורך 30 [[קליבר]]ים{{הערה|1=קליבר התותח הוא היחס שבין אורך הקנה לבין קוטרו. כלומר, תותח ה-L-11 היה בעל אורך קנה של 2,286 מ"מ (30*76.2=2,286). אורך התותח משפיע על דיוק התותח ועל כושר החדירה של הקליע.}}, שלא היה בעל תכונות בליסטיות מספקות. באביב 1940, צוות התכנון בראשותו של וסילי גרבין מ[[גורקי (עיר)|גורקי]] החלו בעבודה על התאמת תותח ה-F-32 של טנק ה-[[KV]], גם הוא בקוטר 76.2 מ"מ אך בעל תכונות בליסטיות משופרות הודות לקנהו הארוך, לצריח ה-T-34. הם פיתחו תותח עדיף, תחת הסימון F-34, לו קנה ארוך יותר של 42 קליבר. אולם בגלל תסבוכות ביורוקרטיות שנגרמו מהתערבותו של מרשל קוליק, ראש מנהל הארטילריה הסובייטית (GAU), התותח החדש לא אושר רשמית. גרבין ומנהל המפעל בגורקי פעלו על דעת עצמם והחלו לייצר את תותח ה-F-34, ומספר טנקי T-34 צוידו בתותח החדש עוד בטרם החלה המלחמה. הוא אושר רשמית רק בתחילת המלחמה, כאשר השריונרים הסובייטים שיבחו את התותח החדש ודרשו שזה יחליף את ה-L-11 המיושן{{הערה|Zaloga & Garndsen, עמ' 130}}.

=== העתקת המפעלים מזרחה ===
הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 ([[מבצע ברברוסה]]), וההתקדמות המהירה של כוחות ה[[ורמאכט|וורמאכט]] אל עבר אזורי התעשייה המרכזיים של ברית המועצות, שנמצאו ברובם המכריע במערב ברית המועצות, אילצו את הסובייטים להתחיל בפינוי מזורז של מפעלים חשובים מזרחה כדי למנוע את נפילתם לידי הנאצים. למרות הדגש ששמה ההנהגה הסובייטית על תיעוש מואץ של ברית המועצות החל מ-1928, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, כושר הייצור התעשייתי הסובייטי עדיין היה נחות בהשוואה לגרמניה הנאצית, והאבדות הכבדות שספג הצבא האדום במחצית השנייה של 1941, חייבו גידול מהיר בתפוקת התעשייה הסובייטית, כדי לספק את צורכי הצבא הסובייטי. ההנהגה הסובייטית עמדה בפני דילמה קשה - האם להשאיר לפחות חלק מהמפעלים שייצרו טנקים באזורים שאוימו על ידי התקדמות הנאצים, ובכך ליהנות בטווח הקצר מהמשך הייצור השוטף של טנקים, או להעתיק את כל המפעלים למרחק רב מזרחה, ובכך להבטיח את המשך ייצור הטנקים בטווח הזמן הארוך, אך לסבול ממחסור בטנקים במהלך החודשים הקריטיים, שידרשו למפעלים המועברים לחזור לייצר. בספטמבר 1941 הורתה המועצה הלאומית לביטחון (GKO), שבראשה עמד סטלין, על תוכנית מסיבית לפינויים של מרכזי התעשייה הצבאיים ממערב ברית המועצות אלפי קילומטרים מזרחה, לעבר הרי [[אורל]], מלבד מפעל ה[[טרקטור]]ים בסטלינגרד, שנשאר על כנו. הצבא האדום נאלץ להסתדר עם מה שיש.

באוגוסט 1941 שונע מפעל היצור העיקרי של ה-T-34, {{כ}}KhPZ בחרקוב, על גבי מסילות רכבת לעבר [[ניז'ני טאגיל]] שב[[סברדלובסק (מחוז)|מחוז סברדלובסק]] שם שונה שמו ל[[מפעל הקרונות של אוראל]] מספר 183. מספר שבועות לפני כיתורה של לנינגרד, הועברו [[מפעל קירוב|מפעלי קירוב]] מהעיר ומוזגו עם [[מפעל הטרקטורים (צ'ליאבינסק)|מפעל הטרקטורים בצ'ליאבינסק]]; הקומפלקס התעשייתי הענק זכה לכינוי "טנקוגרד" - עיר הטנקים. הטנקים הראשונים ירדו מפס היצור החדש של מפעל 183 בניז'ני טאגיל רק ב-20 בדצמבר 1941. כדי לפצות על אובדן הייצור, הוסב מפעל 112 בעיר [[גורקי (עיר)|גורקי]] לייצור טנקי T-34 החל מיולי 1941; הטנקים הראשונים מהמפעל נשלחו לחזית במוסקבה בנובמבר 1941. מפעל 174 ב[[אומסק]] שבדרום מערב [[סיביר]] עבר גם הוא הסבה לייצור הטנק מ-1942. בסך הכל יוצרו 1,886 טנקי T-34 במחצית השנייה של 1941, מרביתם במפעל הטרקטורים בסטלינגרד. למרות כל הקשיים, תפוקת הטנקים של התעשייה הסובייטית במהלך תקופה זו, עלתה במידה ניכרת על תפוקת הטנקים של התעשייה הנאצית.
[[קובץ:RIAN archive 1274 Tanks going to the front.jpg|250px|ממוזער|טנקי T-34 מורדים מפס הייצור היישר לחזית.]]

בעקבות האבדות הנוראות שספגו כוחות השריון הסובייטי בשנה הראשונה של המלחמה נגד גרמניה הנאצית (1941–1942) ביקש הצבא האדום להגדיל את קצב ייצור הטנקים. לפיכך, צוות התכנון בראשותו של מורוזוב התמקד בפישוט תהליך הייצור של ה-T-34 על מנת להוריד עלויות ולהקל על העובדים הלא מיומנים שאיישו את המפעלים במזרח. הטנקים החדשים, בניגוד לדגמים המוקדמים שיצאו מהמפעל בחרקוב, הולחמו בגסות. טכניקות חדשות כגון מערכת ריתוך אוטומטית ושיטה קלה יותר להקשחת פלדה הוכנסו לתהליך הייצור. מספר החלקים בתותח ה-F-34 הופחת מ-861 ל-614 ב-1942. התוצאה הייתה קיצור ב-50% של זמן הייצור של ה-T-34 עד סוף שנת 1942, וירידה בעלות של טנק בודד מ-269,500 רובלים ב-1941 ל-193,000 ב-1942 ולבסוף ל-135,000 ב-1943{{הערה|Zaloga & Garndsen, עמ' 131-130}}. גם מספר שעות העבודה שנדרשו לייצר טנק בודד ירד מ-8,000 ל-3,700 בלבד. איכות הגימור ירדה גם היא, אך כל זאת מבלי לפגוע בביצועי הטנק או בשריון{{הערה|Bean & Fowler, עמ' 94}}.

היה זה בעיקר הודות לתפוקה ממפעל הטרקטורים בסטלינגרד, שמנע מחסור חמור בטנקי T-34 בחורף 1941–1942. עד סתיו 1942 יוצרו שם למעלה מ-3,600 T-34, שהיוו כ-40% מכלל הייצור של הטנק. עם תחילת הלחימה הקשה בעיר, צומצם בהדרגה הייצור עד שהופסק כליל בסתיו אותה שנה, אולם באותה עת כבר החל הייצור הסובייטי, לאחר ההאטה הזמנית שנגרמה עקב פינוי המפעלים, לגדול במידה ניכרת. ב-1943 התפוקה החודשית הממוצעת הגיעה ל-1,300 טנקי T-34, בעת שייצור הטנקים הגרמני כולו באותה עת עמד על 330 טנקים בלבד בחודש. בתחילת 1944 החלו המפעלים להסב את הייצור לדגמי ה-T-34-85, עם תותח 85 מ"מ. עד סיומה של המלחמה באירופה הושלמה הרכבתם של כ-58,000 טנקי T-34.

התעשייה הסובייטית הצליחה במהלך המלחמה לייצר פי כמה מהתפוקה הגרמנית, עם בסיס תעשייתי קטן יותר וכח עבודה פחות מיומן{{הערה|במהלך המלחמה ייצרה ברית המועצות למעלה מ-79,000 טנקים, בהשוואה ל-25,000 טנקים שייצרה גרמניה.}}. הרבה מכך הושג הודות לפשטות של מטרות הייצור, להתמקדות בדגמים מוכחים וסיוע אמריקאי במסגרת [[השאל-החכר]]. לאורך המלחמה הסובייטים התרכזו בייצור המוני של שני דגמים עיקרים, בניגוד לגרמנים. ה-T-34 היה בבסיסו תכנון פשוט מבחינה מכנית, אשר ניתן היה לייצרו המונית עם משאבים וכוח אדם מוגבלים.

'''טבלת ייצור טנקי ה-T-34 ו-T-34-85 בין השנים 1940–1945 לפי המפעלים המייצרים{{הערה|שם=LTR-הערה5|Michulec, Robert; Mirosław Zientarzewski (2006). '''T-34: mythical weapon'''. Armagedon & Airconnection, p.218|כיוון=שמאל}}:'''
{| class="wikitable"
|-
! מפעל !! KhPZ {{ש}}חרקוב!! [[מפעל הקרונות של אוראל]] {{ש}} ניז'ני טאגיל!! מפעל טרקטורים STZ {{ש}} סטלינגרד!! מספר 112 {{ש}} גורקי !! מספר 174 {{ש}} אומסק !! ChKZ "טנקוגרד" {{ש}} צ'ליאבינסק!! UZTM מפעל הקרונות של אוראל {{ש}} סברדלובסק !! '''סה"כ'''
|-
| 1940 || 117{{הערה|115 + שתי דגמי אב-טיפוס}}|| || || || || || ||115
|-
| 1941|| 1,560 || 25|| 1,250|| 161|| || || || 2,996
|-
| 1942 ||  || 5,684 || 2,520 || 2,718 || 417|| 1,055|| 267 || 12,661
|-
| 1943 ||  || 7,466 || || 2,851 ||1,347 || 3,594 || 452|| 15,710
|-
| 1944 || || 8,421 ||  || 3,619 || 2,163 || 445 || || 14,648
|-
| 1945  || || 7,356 ||  || 3,255 || 1,940 || || || 12,551
|}

=== לאחר המלחמה ===
ייצור טנקי 85-T-34 בברית המועצות נמשך גם לאחר המלחמה, ככל הנראה עד 1950, עד אז יוצרו עוד למעלה מ-15,000 טנקים{{הערה|1=ההערכה זו מבוססת על אומדן המודיעין האמריקני.}}. בתחילת שנות ה-50 החלו
[[פולין]] ו[[צ'כוסלובקיה]], מדינות הלווין של ברית המועצות, בייצור ה-T-34-85 תחת רישיון. הטנקים הראשונים הושלמו בפולין ב-1951, ובסך הכל יוצרו במדינה 1,380 טנקים עד תום היצור ב-1955. מספר טנקי T-34-85 פולנים נמכרו בין היתר למספר חברות [[ברית ורשה]]. צ'כוסלובקיה בנתה 3,185 T-34-85 מ-1951 עד 1958, כמה מאות מתוכם יוצאו ל[[מצרים]] ב-[[1956]]. [[יוגוסלביה]] החלה בייצור T-34-85 ברישיון בשלהי שנות ה-40 תחת השם '''Teski Tenk Vozilo A''' (טנק כבד דגם A); בטנקים הוכנסו שדרוגים מקומיים רבים, ושבעה דגמי אב-טיפוס הושלמו בטרם נזנח הפרויקט עקב התערערות היחסים בין המדינות{{הערה|שם=LTR-הערה6|Zaloga, Steven J., Jim Kinnear (1996). '''T-34-85 Medium Tank 1944–94''', Oxford: Osprey Publishing, pp.22-24|כיוון=שמאל}}.

בסך הכול נבנו למעלה מ-84,000 טנקי T-34, לרבות הייצור הזר (כ-35,000 T-34 לצד כ־48,950 T-34-85), עד המעבר לייצור [[T-55/54]] (במשך מספר חודשים יוצר טנק בינוני מדגם [[T-44]]). ה-T-34 היה לטנק הנפוץ ביותר במלחמת העולם השנייה (טנק ה-[[M4 שרמן]] האמריקאי שני לו), והשני הכי נפוץ בהיסטוריה (מחליפו T-55/54 יוצר במספרים גדולים יותר).

== תיאור ה-T-34 ==
מתוך הערכה טכנית של ה-T-34 על ידי הצבא הבריטי מתקופת מלחמת העולם השנייה{{הערה|Zaloga & Sarson, עמ' 35}}:
{{ציטוט|"התכנון מראה על הערכה צלולה ליסודות (של) טנק יעיל ולדרישות המלחמה, המותאמים בהתאם למאפיינים הייחודים של החייל הרוסי, תנאי השטח, ותשתיות הייצור הזמינות. כאשר מתחשבים בעובדה כי רוסיה עברה תיעוש רק לאחרונה וכי אחוז ניכר מהמפעלים שלה נפלו לידי האויב... תכנון וייצור טנק כה יעיל בכמויות כה גדולות מתבלט כהישג הנדסי מהמעלה הראשונה".}}

=== פנים הטנק ===
[[קובץ:T34 transmission parola 7.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תיבת ההילוכים של הטנק]]
מבנהו הפנימי של ה-T-34 תוכנן בצורה הדומה למרבית הטנקים ממלחמת העולם השנייה. תא נהיגה בחזית הטנק, תא הלחימה במרכז ותא המנוע בירכתיים. מלבד שני הלוחמים בצריח, כלל הצוות נהג שישב בשמאל חזית התובה, ולימינו מקלען-חרטום/קשר. לנהג דלתית גדולה ששימשה לו כפתח כניסה ומילוט, ועליה הותקנו שני [[פריסקופ]]ים. הנהג ניווט את הטנק באמצעות שתי ידיות ושתי דוושות למצמד ולברקס; מערכת ההיגוי הייתה מחוברת ישירות לממסרה הנמצאת בעורף הטנק. לעיתים תכופות נאלץ הנהג להחליף הילוכים בעזרת מקבת בעת שהם נתקעו. למקלען-חרטום/קשר שני תפקידים עיקריים: תפעול מקלע התובה, והפעלת מכשיר הקשר האלחוטי.

בתחילת המלחמה, הותקן מכשיר קשר רק בטנקי מפקדי פלוגות. מכשירי קשר פנימיים (לתקשורת בין חברי הצוות) כמעט שלא היו זמינים. מפקד הטנק השתמש לעיתים קרובות בשיטות כמו טפיחה על הראש או על השכם של הנהג כדי להעביר פקודות. בעוד הגרמנים טרחו לצייד את כל הטנקים שלהם בקשר אלחוטי, העדר מכשירי אלחוט בטנקים הסובייטים היווה במלחמת העולם השנייה מכשול טקטי חמור. תכופות השליטה בטנקים הכפופים למפקד היחידה נעשתה באמצעות דגלים, שיטה שהוכחה כלא יעילה בעת הקרב. המצב השתפר עם ההאצה בייצור מערכות קשר, ועד קיץ 1943 כ-75 עד 80 אחוז מהטנקים צוידו במערכות קשר{{הערה|Bean & Fowler, עמ' 85-84}}.

[[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריח]] הטנק היה נמוך יחסית לטנקים אחרים בני זמנו, ועקב כך המרחב הפנימי בצריח היה צפוף ביותר. בעוד צללית הטנק נשארה נמוכה, וכך הקשתה על זיהויו, הוגבלה זווית ההנמכה של התותח. הפגם התכנוני החמור ביותר ב-T-34 היה מערך הצוות בצריח: בניגוד לטנקים הגרמנים, בהם היו שלושה אנשי צוות בצריח - מפקד, תותחן וטען, ב-T-34 היו רק שני אנשי צוות - מפקד אשר שימש גם כתותחן, וטען. דבר זה היווה חיסרון תפעולי ניכר, שכן המפקד עמוס העבודה נאלץ לתמרן בתפעול התותח, חיפוש מטרות, ותיאום עם טנקים אחרים ביחידתו. המצב היה גרוע עוד יותר למפקדי מחלקות ופלוגות.

אמצעי הראייה והמכשירים ה[[אופטיקה|אופטים]] ב-T-34 היו נחותים מאלו בטנקים הגרמנים. מפקד הטנק כיוון את התותח על ידי [[כוונת טלסקופית]] עם הגדלה של 2.5X, בעלת שדה-ראות מוגבל למדי. בגג הצריח מעל ראשו של מפקד הטנק היה פריסקופ פשוט לתצפית בעין בלתי מזוינת. אומנם, בטנקי T-34 הראשונים היו למפקד וגם לטען פריסקופים מורכבים עם סימוני-מעלות וקני-ממד, אולם בייצור ההמוני הוחלפו הללו לפריסקופים פשוטים ביותר, ובמרבית הטנקים כלל לא היה פריסקופ לטען. ליקוי נוסף בטנק היה חסרונה של כיפת צריח - כזו הנפוצה בטנקים גרמנים - לשדה ראייה היקפי למפקד הטנק. כמו כן, אם בחר מפקד הטנק לשבת כאשר ראשו חשוף בצריח, מכסה הצוהר חסם את שדה הראייה הקדמי שלו. בסך הכל, הייתה הראות מתוך הטנק גרועה למדי, וצוותי 'ציידי טנקים' גרמנים למדו לנצל את האזורים המתים בהם צוות ה-T-34 אינו מסוגל לראותם, כדי לפגוע בטנק בעזרת נשקי נ"ט. ב-T-34 דגם 1943 התייחסו לבעיות הללו, והציגו צריח "משושה" - כלומר בעל שש דפנות - גדול יותר, עם מרווח משופר לצוות. באותה שנה גם נוספה כיפת צריח למפקד הטנק, עם פריסקופים לשדה ראייה היקפי{{הערה|Zaloga & Sarson, עמ' 40-38}}.

=== מיגון ===
[[קובץ:T34 armor sheme.jpg|250px|ממוזער|סכימה לפירוט עובי ושיפועי השריון]]
בתחילה היה ה-T-34 בעל עובי שריון מרבי של 45 מ"מ בחזית הטנק ובצריח, ועובי שריון הצד בתובה היה כ-45 מ"מ בממוצע. ב-1942 הוגדל עובי שריון הצריח ל-65 מ"מ ואחר כך ל-70 מ"מ. שריון הגוף כולו משופע כיאות, לשם השגת תבנית בליסטית לעמידת הגוף בפני קליעים נגד-טנקים. מבנה זה העניק לאנשי הצוות מיגון טוב יותר ללא תוספת משקל יתרה{{הערה|1=ג'יימס קארי, '''הטנקים עולים''' (עמ' 206, 208), הוצאת "מערכות", 1968}}. הודות לכך היה ה-T-34 למעשה חסין בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות לאש ממרבית תותחי הנגד-טנקים הגרמנים בתקופה, כמו גם לתותח ה-75 מ"מ הקצר של ה[[פאנצר סימן 4]] ותותח ה-50 מ"מ L/42 של ה[[פאנצר סימן 3]], שניהם בעלי כושר חדירת שריון נמוך. התותחים היחידים שיכלו להתמודד עם ה-T-34 היו תותח השדה בקוטר 105 מ"מ ותותחי הנ"ט [[תותח נ"מ 88|Flak 18 בקוטר 88 מ"מ]], ובמידה פחותה יותר גם ה-[[תותח 5 ס"מ Pak 38|PaK 38]] בקוטר 50 מ"מ. לקראת 1942 הוכנס ליחידות השדה הגרמניות [[תותח 7.5 ס"מ PaK 40|תותח הנ"ט PaK 40]] בקוטר 75 מ"מ, לו תכונות בליסטיות משופרות.

כתוצאה מכך החלו המתכננים הנאצים בשדרוג תותחי הטנקים ותותחי הנ"ט שלהם. אחד הפתרונות המיידים היה החלפתו של תותח 50 המ"מ הקצר של הפאנצר 3 לתותח L/60 הארוך והחזק יותר בדגם J, אולם זה היה יכול לחדור חזיתית את ה-T-34 רק מטווח מרבי של 500 מטרים. ב-1942 כבר היו 1,905 טנקי סימן 3 חמושים בתותח L/60, ואחר כך הוצא טנק זה בהדרגה מיחידות הטנקים{{הערה|אורגיל, דאגלס. '''הטנק: עיונים בתולדות הטנק ובהתפתחותו''', הוצאת [[מערכות]], [[1980]]. עמ' 161. למעשה, היטלר הורה כבר בסיומה של המערכה בצרפת שתותח ה-37 מ"מ המקורי של הפאנצר 3 יוחלף לא ב-50 מ"מ הקצר, אלא ב-L-60, שהיה זמין באותה עת. לא ברור מדוע לא בוצעה פקודה זאת; נראה שהייתה כאן הפגנת עצמאות בלתי שקולה מצד משרד החימוש של הצבא הגרמני.}}. אך גם הפאנצר 3 המצויד בתותח L/60 נחשב רק כאמצעי ביניים, ובגרמניה הוחל בחיפוש קדחתני אחר טנק שיוכל לעמוד בפני ה-T-34 בתנאים שווים. המועמד שנבחר היה הפאנצר סימן 4, שכעת הוסב תותח 75 מ"מ הקצר שלו ל[[תותח 7.5 ס"מ KwK 40|תותח 75 מ"מ L/43]] הארוך יותר, שטווחו גדול יותר ומהירות הלוע שלו היא יותר מכפליים מזה של התותח הקצר. באביב 1942 החלו להיכנס לשירות טנקי הפאנצר 4 עם תותח L/43, אשר היה מסוגל לחדור את שריון ה-T-34 ממרחק של 1,200 מטרים בכל זווית פגיעה{{הערה|שם=LTR-הערה8|Doyle, Hillary; Jentz, Tom. '''Panzerkampfwagen IV Ausf.G, H and J 1942-45'''. Osprey Publishing, 2001' p.33|כיוון=שמאל}}.

השיפור ההדרגתי של החימוש הגרמני שינה את מאזן הכוחות בשדה הקרב, ומ-1943 אבד ל-T-34 יתרון המיגון.
חלק מהיחידות הסובייטיות הגיבו לכך בהוסיפם לוחות שריון בעובי 10 עד 15 מ"מ המרותכות לטנק, אולם שיטה זו לא אומצה באופן רשמי בגלל העומס שיצרה על המנוע והמתלים{{הערה|Zaloga & Sarson, עמ' 37}}.

=== חימוש ===
אחד מיתרונותיו הבולטים של ה-T-34 נעוץ היה בחימושו הראשי, תותח רב-תכליתי [[קנה (נשק)|מחורק קנה]], [[תותח 76.2 מ"מ מדגם F-34|מדגם F-34 בקוטר 76.2 מ"מ]]. התותח הוא חצי אוטומטי, עם מנגנון רתיעה [[הידראוליקה|הידראולי]]. הוא היה זהה מבחינה בליסטית לתותח השדה הנפוץ ZiS-3. צידוד הצריח בוצע על ידי המפקד באמצעות מנגנון הידראולי, וצידוד מלא של הצריח בקשת בת 360 מעלות לקח כמעט 14 שניות. במקרה של תקלה במנגנון היה הצידוד מבוצע על ידי גלגל יד. התחמושת המובלת בטנק לדגמי 1942 היא 77 פגזים; בדגם 1943 הוגדלה קיבולת התחמושת ל-100 פגזים. שלושה פגזים אוחסנו בגוף הטנק, לרגלי הטען, ושישה נוספים לצד המפקד. יתר הפגזים אוחסנו בשמונה תיבות מתכת ברצפת תא הלחימה, בצורה שאינה נוחה לשימוש מיידי. לרוב הוטענו בטנק 19 [[פגז#פגז חודר שריון|פגזים חודרי שריון]], 53 [[פגז#פגז נפיץ|פגזים נפיצים]], וחמישה פגזי רסס.

[[תחמושת]] חודרת השריון הסטנדרטית בשנתיים הראשונות למלחמה הייתה פגז חודר שריון בעל כיפה בליסטית (לשיפור הצורה האווירודינמית של הקליע הותקנה בחודו כיפה מחודדת מפח פלדה שהתפוררה בעת הפגיעה), שהכיל כמות קטנה של [[חומר נפץ]]. פגז זה שקל 6.3 קילוגרם, ועזב את התותח ב[[מהירות לוע]] התחלתית של 655 מטרים לשנייה, והיא אפשרה לו לחדור שריון בעובי 69 מ"מ מטווח 500 מטרים ובעובי 48 מ"מ מטווח 2,000 מטרים. זה הספיק כדי להתמודד עם הטנק הבינוני הסטנדרטי של גרמניה, הפאנצר סימן 4 דגם F בעל עובי שריון מרבי של 50 מ"מ. באביב 1943 החל להיכנס לשירות בצבא הגרמני דגם H, בו הוגדל עובי השריון ל-80 מ"מ; אולם באותה עת הוצג ל-T-34 פגז חודר שריון מנעל{{הערה|ח"ש מנעל - (APDS - Armour Piercing Discarding Sabot) - פגז חודר שריון בעל ליבת מתכת כבדה הנתונה בתוך מנעל, שקוטרו גדול מקוטרה של הליבה.}} במשקל 3 קילוגרם, שאפשר לו לחדור שריון בעובי 92 מ"מ מטווח 500 מטרים. כנגד הטנקים הכבדים והמשוריינים יותר של גרמנים, דוגמת הסימן 6 '[[טיגר]]' והסימן 5 [[פאנצר סימן 5|'פנתר']] שהחלו בכניסה איטית לשירות ב-1943, היה תותח ה-76.2 מ"מ שלו יעיל הרבה פחות. הם היו חסינים חזיתית ל-T-34-76, שנאלץ להתקרב ולירות בשריון הצדדי או האחורי שלהם מטווח אפס{{הערה|Bean & Fowler, עמ' 90-89}}.

בדומה לרוב הטנקים הסובייטים, יש ל-T-34 [[מקלע]]ים מטיפוס [[מקלע DP#דגמים|DT]] ("דגטיאריוב טנקי") בקוטר 7.62 מ"מ - שהם הגרסה לטנקים של המקלע הקל "DP" - אשר היה הנהוג בכיתת ה[[רובאי]]ם הרוסית. מקלע DT אחד נמצא בחרטום הגוף, בימין חזית הטנק; מקלע נוסף במקביל לתותח. מקלע זה יורה דרך נקב קטן בשריון, בחזית מקבע התותח{{הערה|1=115 טנקי ה-T-34 הראשונים צוידו גם במקלע נוסף בחלקו האחורי של הצריח.}}. התחמושת למקלעים אוחסנה ב-35 תופים בני 65 כדור כל אחד. כמו מרבית הטנקים הסובייטים, נושא ה-T-34 [[תת-מקלע]] מדגם [[PPSH]] בעל קת מתכת מתקפלת. בחלקו האחורי של הצריח ישנם "אשנבי אקדח", המאפשרים שימוש בנשק קל מפנים הטנק. רוב הזמן, פרט להזדמנויות השימוש בהם, מוחזקים אשנבים אלה סגורים.

=== ניידות ===
[[קובץ:Diesel model V-2 of a T-34 tank -02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנוע הטנק]]
ל-T-34 [[מזקו"ם#סוגי מזקו"ם|מזקו"ם כריסטי]] עם גלגל מניע אחורי (גלגל משונן המניע את השרשרת), וחמישה גלגלי מרכוב בלי גלגל מחזיר; גלגל המרכוב מגיע מתחתית השרשרת עד לחלקה העליון. מאפיין בולט נוסף בתכנון הטנק היה זחליו הרחבים, בני 50 ס"מ (לעומת זחלי הפאנצר סימן 4, שרוחבם היה כ-40 ס"מ), שנתנו לטנק יכולת עבירות מצוינת לתקופה. תכונה זו הודגשה על ידי המתכננים הרוסים עקב המרחבים חסרי הדרך של ארצם, מרחבים ההופכים כה תכופות לימות-[[בוץ]] באביב וב[[סתיו]]. אפילו בתנאי החורף הרוסי הקשים השיג ה-T-34 עבירות טובה, ויכול לפעול בשלג בעומק מטר. אמנם מזקו"ם הכריסטי העניק לטנק נסיעה גמישה ונוחה, אבל גרם לתנודות למקבע תותח. הדבר פגם לא אחת בדיוק האש בתנועה. בעיניהם של תותחני הטנקים הגרמניים, הבריטיים והאמריקניים, שבדרך כלל עצרו כדי לירות, זה היה חיסרון מזערי, אך זה היה בניגוד לתורה הטקטית הסובייטית, שהמליצה על אש בתנועה{{הערה|שם=אורגיל 160|אורגיל, עמ' 160}}.

לטנק [[מנוע דיזל]] מקורר [[מים]] קל משקל מדגם V-12, עשוי [[אלומיניום]], בהספק של 500 [[כוח סוס|כוחות סוס]], שאיפשר לטנק להגיע למהירות של 50 קמ"ש על כביש, ועד 26 קמ"ש בשטח. יתרונותיו של מנוע הדיזל היו שיש בו פחות סיכון שרפה מאשר מנוע בנזין, והוא חסכוני בדלק. אחת הסיבות לחסכון בדלק היא כי הממסרה שאותה מפעיל המנוע היא ממסרה מכנית פשוטה, אף שהיא לא הטובה מסוגה. הממסרה שכנה בעורף הטנק - בניגוד למרבית הטנקים הגרמנים והאמריקאים בתקופה - ועל ידי כך הייתה בטוחה יותר מפני פגיעה, ואפשרה לתכנן את חזית גוף טנק שתהיה משופעת היטב קדימה. שיעור צריכת הדלק ב-T-34 הוא נמוך ביותר, 1.8 ליטר לכל ק"מ, אפילו בשטחים ללא דרך. טווח הפעולה התאורטי של הטנק עמד על 400 ק"מ בדרכים סלולות. מלאי הדלק בן 450 הליטר הובל בעורף הטנק, במיכלים שבבליטות המשורינות של גוף הטנק אשר מעל הזחלים. בשביל הגדלת טווח הפעולה למסעות ארוכים, נישאות חביות בצדדים העורפיים. בעת הקרב הוסרו חביות אלו, שהיו פגיעות מאוד.

'''השוואת דגמי ה-T-34{{הערה|Zaloga & Garndsen, עמ' 184}}:'''
{| class="wikitable"
|-
! דגם !! T-34 דגם 1940 !! T-34 דגם 1941 !! T-34 דגם 1942 !! T-34 דגם 1943 !! T-34-85 דגם 1944
|-
| '''משקל (טון)'''|| 26.5 || 26.5 || 28.5 || 30.9 || 32
|-
| '''חימוש ראשי''' || 76.2 מ"מ L-11 || {{כ}}76.2 מ"מ F-34 || {{כ}}76.2 מ"מ F-34 || {{כ}}76.2 מ"מ F-34 || {{כ}}85 מ"מ S-53
|-
| '''דלק (ליטר)'''|| 440 || 460 || 610 || 790 || 810
|-
| '''טווח פעולה'''|| 300 ק"מ || 400 ק"מ || 400 ק"מ || 465 ק"מ || 360 ק"מ
|-
| '''שריון'''|| 45-15 מ"מ || 52-20 מ"מ || 65-20 מ"מ || 70-20 מ"מ || 90-20 מ"מ
|}

== שירות מבצעי ==
=== מבצע ברברוסה (1941) ===
{{ציטוט|"הטנק הטוב ביותר בעולם" - [[פילדמרשל]] [[אוואלד פון קלייסט]], מפקד [[ארמיית הפאנצר הראשונה|קבוצת השריון הראשונה]]{{הערה|שם=אורגיל 160|}}}}
[[קובץ:Bundesarchiv B 145 Bild-F016221-0015, Russland, Brennender T-34.jpg|250px|ממוזער|T-34-76 שנפגע]]
ב-[[1941]], היה [[הצבא האדום]] באמצעו של תהליך לארגון מחדש של [[חיל שריון|עוצבות השריון]] שלו. ה[[בליצקריג]] הגרמני של 1939–1940 עורר את הפיקוד הרוסי להבחנה מבוהלת באפשרויות הגלומות בלוחמה ניידת. באוגוסט [[1940]], החלו הרוסים להקים תשעה [[גיס]]ות טנקים, ובאפריל 1941, הוחלט להקים עוד 21 גיסות כאלו עד סוף 1942. על הנייר אמורים היו הגייסות לכלול 1,031 טנקים וכ-37,000 חיילים כל אחד, אולם הכמות והציוד של מסגרות אלו היו מאוד לא אחידים. גייסות אלו, שהיו זהים בגודלם ל'פנצרגרופה' (קבוצת שריון) גרמנית{{הערה|פנצרגרופ - Panzergruppen - יחידת שריון בצבא הגרמני הגדולה מגיס. מ-1942 שונה שמן לארמיות.}}, היו מורכבים כל אחד משתי דיוויזיות טנקים ומדיביזיית רובאים ממונעת. דיוויזיות הטנקים אמורות היו לכלול 375 טנקים, מהם 210 T-34,{{כ}} 63 KV,{{כ}} ו-102 טנקים מדגם T-26 או BT. אך זה היה מעבר ליכולתם של הסובייטים, ובמאי 1941, המליץ ראש הכוחות המשוריינים הסובייטים לצייד לפחות 50 מ[[רגימנט]]י הטנקים בתותחים נגד-טנקים [[נגרר]]ים במקום הטנקים החסרים.

בעת הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-[[22 ביוני]] [[1941]], עמדו לרשות הפיקוד הסובייטי למעלה מ-19,000 טנקים, מרביתם כלים מיושנים מסוג T-26 ו-BT, אל מול סך הכול 3,300 טנקים גרמנים. מתוך 1,225 טנקי T-34 שיוצרו עד ערב הפלישה, רק 967 הונפקו ליחידות הצבא האדום, ואלו היו פזורים בין חמשת האזורים הצבאיים הסובייטים. הגיס הממוכן הרביעי במחוז הצבאי בקייב והגיס הממוכן השישי במחוז הצבאי המערבי קיבלו למעלה ממחצית מטנקי ה-T-34. על הנייר, לפחות, הייתה לרוסיה עדיפות מספרית בטנקים וכן עדיפות איכותית בזכות ה-T-34, וכך גם ה-KV, אולם מצב המוכנות והאימונים היה מדאיג ביותר: ייצור התחמושת לתותחי ה-76.2 מ"מ התעכב, ורק כ-12 אחוז ממספר ה[[פגז]]ים הדרוש היה זמין כשפרצה המלחמה. טנקים T-34 רבים יצאו לקרב ללא מלאי תחמושת מספיק, וללא תחמושת חודרת שריון. בתחילה סבל הטנק גם מבעיות מכניות במערכות ההיגוי, וליחידות התחזוקה היו מעט מאוד [[חלקי חילוף]]{{הערה|Zaloga & Sarson, עמ' 10-9}}. יחידות טנקים רבות עשו הכרות עם ה-T-34 רק ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה; לרבים מאנשי הטנקים היה ניסיון מעשי של כשעה וחצי עד שעתיים בלבד בנהיגה בטנק, וקצינים רבים לא היו מוסמכים לגמרי לפקד עליהם. נחיתות אימונם תבוא לידי ביטוי במהלך הקרבות, כנגד השריונרים הגרמנים המנוסים.

אמנם הופעת ה-T-34 בשדה הקרב במהלך מלחמת העולם השנייה היוותה הפתעה טכנולוגית לצבא הגרמני, אך מספר דוחות מודיעין מ-1940 ציינו את ייצורו של טנק סובייטי חדש, שזוהה כ-T-32, במפעלים ב[[סטלינגרד]] וב[[חרקוב]]. הקצונה הנאצית הבכירה מצידה, הנתונה באופוריה מניצחונות הבזק ב-1940, התייחסה בביטול אל הצבא האדום ולא יחסה לכך חשיבות. בישיבה ב-23 בדצמבר 1940 בה נכח גנרל [[פרנץ האלדר]], ראש המטה הכללי של [[OKH]], נאמר כי בידי OKH "מידע דל על הטנקים הרוסיים", ואף-על-פי-כן הסברה הרווחת שם היא שהם "נחותים משלנו בשריון ומהירות. עובי השריון המרבי הוא 30 מ"מ. תותח 44 מ"מ (הכוונה היא לתותח 45 מ"מ) חודר את הטנקים שלנו בטווח 300 מטר: טווח אפקטיבי 500 מטר; לא-מזיק מעל 800 מטר..."{{הערה|מצוטט אצל רוברטס, אנדרו. '''סערת המלחמה: היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה''', הוצאת [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], [[2011]]. עמ' 462}}. גם במהלך המערכה על צרפת היו הטנקים הגרמנים נחותים מרוב דגמי הטנקים הצרפתיים והבריטיים מבחינת כוח אש ושריון, אך הם התגברו על כך באמצעות טקטיקה ואימונים עדיפים.

הגרמנים נתקלו לראשונה בטנקי T-34 במספרים קטנים כבר בשבועות הראשונים של הפלישה. מרבית הקרבות המוקדמים של ה-T-34 לא היו שריון בשריון, אלא כנגד חיילי רגלים, חמושים לרוב ב[[תותח נגד טנקים|תותח נגד-טנקים]] מיושן בקוטר 37 מ"מ, שלא היה יעיל כלל כנגד ה-T-34 בטווחי קרב סבירים. סוללת תותחי נ"ט 37 מ"מ מגדוד "ציידי הטנקים" (Panzerjager) ה-42 דיווחה ב-8 ביולי 1941: "דגם של טנק לא מוכר הופיע מולנו. פתחנו מיד באש, אך שריון הטנק לא נחדר עד אשר הוא הגיע למרחק 100 מטרים". צוות נחוש של תותח 37 מ"מ ספר 23 פגיעות על T-34 בודד, וכל שהצליח היה לתקוע את מערכת צידוד הצריח שלו{{הערה|Zaloga & Sarson, עמ' 12-11}}.

השפעתו של ה-T-34 הייתה ניכרת על הגייסות הגרמניים; דיווחי מפקדי שדה גרמנים ציינו את הפאניקה ששררה בחיילים כל עת שהופיעו טנקים של הצבא האדום. [[גנרל]] [[היינץ גודריאן]], אשר פיקד על [[ארמיית הפאנצר השנייה|קבוצת השריון השנייה]] מ[[קבוצת ארמיות מרכז]] של [[פדור פון בוק]], נתקל במארב של בריגדת T-34 באוקטובר, ומייד הבחין בעליונותו על הטנקים הגרמנים. הוא רשם, שבוע אחר כך: "טנקי T-34 רבים נכנסו לפעולה והסבו לטנקים הגרמניים אבדות כבדות. עד למועד זה נהנינו מעדיפות בטנקים, אך מעתה והלאה התהפך המצב... דיווחתי על המצב, שהיה חדש לגבינו, לקבוצת הארמיות; תיארתי בדיווח זה במונחים פשוטים את עליונותו הבולטת של ה-T-34 על ה[[פאנצר סימן 4]] שלנו והסקתי את המסקנות הנובעות מכך לגבי שינוי בייצור העתיד שלנו... כמו כן ביקשתי ייצור מהיר של תותח נ"ט כבד בעל כושר חדירה מספיק לחיסול ה-T-34". גם גנרל [[פרידריך פון מלנתין]] כתב אחר כך, ש"ב-1941 לא היה לנו דבר שישווה ל-T-34"{{הערה|אורגיל, עמ' 160-159}}. אולם על אף עליונותו הטכנית של ה-T-34 על השריון הגרמני, השפעתו על הקרבות בחודשים הראשונים הייתה מועטה, כתוצאה מאוזלת ידו של הצבא האדום. לפחות 50 אחוז מאבדות הטנק בקיץ 1941 היו כתוצאה מתקלות מכניות או מנטישה של אנשי הצוות; חלקי חילוף ורכבי חילוץ כמעט ולא היו קיימים. עד סוף 1941, אבדו מרבית ה-T-34.

=== התגובה הגרמנית ===
הופעת ה-T-34 בשדה הקרב הותירה חותם על תכנון הטנקים העתידי בגרמניה הנאצית. הצעות מהחזית, שה-T-34 פשוט יועתק במדויק ובמהירות במפעלים גרמניים נדחו - חלקית בגלל הקושי להחל בייצור המוני של [[מנוע דיזל|מנוע הדיזל]] העשוי [[אלומיניום]] של הטנק הרוסי. עתה ריכזו מתכנני הטנקים הגרמניים את מאמציהם ביצירת טנק שקפיצתו קדימה אל העתיד תוכל לא רק לבטל את יתרונו של ה-T-34, אלא גם כל פיתוח אפשרי שלו, שעשוי לעלות בדעת מתכנניו הרוסיים. תחת זאת הוחל בתכנון ה[[פאנצר סימן 5]], שכונה אחר כך '''פנתר'''. זה היה טנק בן 45 טונות שבו הועתק השריון המשופע של ה-T-34, יחד עם [[מזקו"ם|זחליו]] הרחבים, אך תותחו היה משופר עוד יותר. אולם תכנון טנק כה מתקדם ארך זמן רב, והפנתרים הראשונים החלו להגיע ליחידות הגרמניות רק ביולי [[1943]], כשהם סובלים מבעיות חשמליות או הידראוליות.

=== הצבא האדום מתארגן מחדש ===
העתקת מפעלי הטנקים מזרחה, בנוסף להוספת מפעלים חדשים, עזרו לצבא האדום להתאושש מהאבדות הטנקים הקטסטרופליות שספג במבצע ברברוסה. ארגון הצבא השתנה רבות מאז 1941. כתוצאה מאבדות הטנקים המסיביות פורקו ביולי 1941 באופן רשמי גיסות הטנקים, ודיוויזיות הטנקים הנותרות אורגנו מחדש כבריגדות טנקים, כדי להקל על המפקדים חסרי הניסיון. סדר הכוחות הרשמי בבריגדה בדצמבר 1941 היה רק 46 טנקים, ומספר זה ירד ל-27 בפברואר 1942. אולם באותה עת כבר החל ייצור הטנקים הרוסי לגדול במידה ניכרת, ובאפריל 1942 עלה מספר הטנקים בבריגדה ל-46, מתוכם 16 טנקי T-34{{כ}}, 10 טנקי KV-1, ו-20 טנקים קלים. בקיץ 1942 הוחל בשינוי מבנה בריגדות הטנקים, כתוצאה מלקחי הקרבות: טנקי ה-KV הכבדים, שהיו איטיים בהרבה מה-T-34 ומהטנקים הקלים, השתרכו מאחור והקשו על תיאום ההתקפה. כעת הוקמו בריגדות בנות 32 טנקי T-34, ו-21 טנקים קלים מדגם [[T-60]] ו-[[T-70]], ואילו ה-KV אורגנו ברגימנטים נפרדים שתפקידם להבקיע מערכי הגנה ולסייע לחיל הרגלים{{הערה|שם=LTR-הערה9|Milsom, John. '''Russian Tanks 1900-1970''', Galahad Books, [[1970]], p.65|כיוון=שמאל}}.
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-219-0553A-36, Russland, bei Pokrowka, russischer Panzer T34.jpg|250px|ממוזער|חייל גרמני בוחן T-34 שנפגע בעת [[קרב קורסק]], 1943]]
השינוי במבנה הבריגדות לא הספיק להשפיע על קרבות קיץ 1942 ב[[מבצע וורונז'-וורושילובגרד|וורונז']] ו[[נהר דון]], ואבדות הצבא האדום היו עצומות: כ-8,000 טנקים מיולי עד ספטמבר 1942. אך באותה שנה כבר הושלמו בממוצע 1,000 טנקי T-34 בחודש, הרבה מעבר ליכולת הייצור הגרמנית. ה-T-34 המשיך לשמור על עליונותו הטכנולוגית עד אביב 1942 לפחות, בעת שדגמי F2 של הפאנצר 4, חמושים בתותח L/43 הארוך, נשלחו לראשונה במספרים קטנים לחזית המזרחית. עם תחילת מתקפת הקיץ הגרמנית ב-[[28 ביוני]] [[1942]] עמדו לרשות [[קבוצת ארמיות דרום]] 135 טנקי F2 בלבד. באותה עת, היו אלו הטנקים היחידים בארסנל הגרמני שהיו מסוגלים להתמודד כנגד טנקי T-34 ו-KV הסובייטיים.

ב[[קרב קורסק]] שנערך ביולי [[1943]], קרב השריון הגדול בהיסטוריה, היה ל-T-34 תפקיד מרכזי: מתוך 3,275 הטנקים שעמדו לרשות הצבא האדום בעת הקרב, 2,300 היו T-34. בקורסק נאלצו T-34 להתמודד כנגד טנקים חדישים מדגם פנתר ו[[טיגר]], ובמשחיתי טנקים מדגם [[אלפנט (משחית טנקים)|פרדיננד]], שהיו עדיפים על כל סוגי הטנקים הסובייטיים מבחינת חימוש ומיגון. אך טנקים אלו היו מעטים למדי, ומרבית השריון הגרמני עוד התבסס על טנקי הפאנצר 3 ו-4. בקרבות קיץ 1943 נפגעו כ-9,000 טנקים בצד הסובייטי, אולם כעת משעברה היוזמה ההתקפית לידי הצבא האדום, טנקים רבים שניזוקו בקרב חולצו והוחזרו לשירות בתום תיקונים ביחידות התחזוקה העורפיות, או במפעלים.

=== T-34-85 ===
ביוני 1942, כאשר ייצור הטנקים הרוסי סוף סוף הגיע לרמה הנדרשת, נעשה ניסיון לפתח "טנק אוניברסלי", שישלב בין השריון העבה של טנק כבד לניידות ולממדים של טנק בינוני. שני תכנונים מתחרים פותחו במקביל, ה-'''T-43''' כמחליפו של ה-T-34 בניז'ני טאגיל, וה-[[KV#המשך הפיתוח|KV-13]] כמחליפו של ה-KV בצ'ליאבינסק. הדגש בתכנון T-43 היה בעיבוי השריון שלו - 90 מ"מ בצריח ו-75 מ"מ בחזית התובה, בעוד החימוש העיקרי נותר זהה. בנוסף לכך, הוא כלל צריח בן שלושה אנשי צוות. במרץ 1943 הוחל בניסוי שדה לדגמי אב-טיפוס של הטנק.
[[קובץ:Marcia nel fango.jpg|250px|ממוזער|טור טנקי T-34-85]]
אך אחרי קורסק, שם ספגו הטנקים הסובייטים אבדות כבדות מטנקי הטיגר והפנתר בטרם עלה בידם לקצר טווח אל האויב, נהיה ברור כי המגרעה העיקרית ב-T-34 נעוצה בחימושו הלא מספק, ולא במיגונו. כתוצאה, בוטל פרויקט ה-T-43, ובמקום זאת החלה תוכנית חדשה להחליף את [[תותח]] ה-T-34 עם תותח בקליבר גדול יותר, עם תכונות בליסטיות משופרות. החימוש שנבחר הוא תותח 85 מ"מ, פרי-סיגול של ה[[תותח נ"מ|תותח הנגד-מטוסים]] הרוסי M1939. לפיכך הסימון של הטנק החדש - '''T-34-85'''. מהירות הלוע התחלתית של קליע חודר-שריון הייתה 792 מטרים לשנייה, והיא אפשרה לו לחדור שריון בעובי 111 מ"מ מטווח 500 מטרים ובעובי 85 מ"מ מטווח 1,500 מטרים. סוג נוסף של פגז, בעל ליבה קשיחה מ[[פלדת קרביד]] היה מסוגל לחדור שריון בעובי 138 מ"מ מטווח 500 מטרים, ו-100 מ"מ מטווח 1,000 מטרים, אך הוא היה בשימוש מצומצם{{הערה|שם=LTR-הערה7|Zaloga, Steven J., Jim Kinnear (1996). '''T-34-85 Medium Tank 1944–94''', Oxford, pp.4-19|כיוון=שמאל}}.

כדי להכיל את התותח החדש, תוכנן [[צריח (טנק)|צריח]] גדול יותר. חשוב מכל, הרחבת הצריח אפשרה את הגדלת הצוות לחמישה אנשים. הודות לכך היה מפקד הטנק יכול להתרכז בתפקידו, ולא הוטל עליו לשמש גם כתותחן. כתוצאה מכך הוגדל קצב האש של ה-T-34-85 משישה פגזים בדקה לשמונה. בגלל עיבוי שריונו ל-90 מ"מ בחזית הצריח הגיע משקלו ל-32 טונות, אך מהירות הדרך שלו נפגמה רק מעט. T-34-85 שמרו על השלדה המקורית, על המנוע המצוין בן 500 [[כוחות סוס|כ"ס]] ועל חלקים רבים אחרים. דגמי ייצור מאוחרים יותר השתמשו בדגם משופר מעט של מנוע הדיזל, עם עמידות משופרת; ב-1941 עמד אורך החיים הממוצע של המנוע על 100 שעות, וב-1944 על 180–200 שעות בממוצע. הממסרה שופרה גם היא. מכשיר הרדיו האלחוטי הועבר מעמדת מקלען התובה לעמדת המפקד בצריח. בשלהי 1944 הוכנסה מערכת "מיסוך", המפזרת [[מיסוך עשן|עשן]] כדי להסוות את תנועת הטנק בעת קרב.

=== 1945-1944 ===
טנקי T-34-85 החלו להגיע ליחידות הצבא האדום במרץ [[1944]], והשתתפו לראשונה בקרב במערב [[אוקראינה]] באותו חודש.
תגובות המפקדים והחיילים לטנק החדש היו נלהבות. הוא עלה על הפאנצר 4 דגם J ומשחית הטנקים [[שטוג סימן 3]], כלי השריון הנפוצים ביותר בשורות הצבא הגרמני, מבחינת חימוש ומיגון, אולם המשיך להתקשות כנגד הטנקים הכבדים יותר, הטייגר והפנתר, אותם היה יכול לחדור חזיתית רק מטווחים קרובים, בעוד הם מסוגלים להשמידו ממרחק. יתרונו הגדול של הטנק נשאר בכמות. במאי 1944, עמדו לרשות הוורמאכט רק 304 פנתרים בחזית המזרחית, מאחר שהעדיפות ניתנה לחזית המערבית, בציפייה לפלישה האנגלו-אמריקנית לצרפת. מאידך, 1,200 טנקי T-34-85 יוצרו בממוצע כל חודש החל מאביב 1944. בעת [[מבצע בגרטיון]], האופנסיבה הסובייטית האדירה כנגד [[קבוצת ארמיות מרכז]] ב[[ביילרוסיה]] ב-[[22 ביוני]] [[1944]], מרבית גיסות-הטנקים צוידו לפחות באופן חלקי, אם לא לגמרי, ב-T-34-85{{הערה|Zaloga & Kinnear, עמ' 10-9}}.

טנקי T-34-76 ו-T-34/85 נשארו [[סוגי טנקים#טנק בינוני|הטנקים הבינוניים]] הסטנדרטיים של הצבא האדום עד לסוף המלחמה והיווה גורם מכריע במתקפות השריון של הסובייטים שכתשו את השריון הגרמני והצליחו להסיגו מהחזית המזרחית. הטנקים גם היו גורם מכריע בפלישה הסובייטית ל[[מזרח אירופה]] בה הם שחררו את השטחים שנכבשו על ידי הנאצים ואף דהרו לתוך [[ברלין]]. בתוך ברלין, יתרונותיהם של הטנקים לא באו לידי ביטוי, ורבים מהם נפלו קורבן ל[[רקטות נ"ט]] גרמניות כדוגמת ה[[פאנצרפאוסט]] וה[[פאנצרשרק]], שחולקו בהמוניהן לחיילים שהתבצרו בברלין. הטנקים לקחו גם חלק ב[[מבצע סערת אוגוסט|פלישה הסובייטית למנצ'וריה]] באוגוסט [[1945]]. טנקי T-34 בני תותח 76 מ"מ הוצאו בהדרגה משירות בצבא האדום לאחר המלחמה, ונגרסו או הוסבו לרכבי חילוץ. ככל הנראה, לא נעשה אף שימוש ב-T-34-76 אחרי המלחמה.

=== שירות בצבאות זרים ===
[[קובץ:T-34-76 RB8.JPG|שמאל|ממוזער|250px|T-34/76 של הצבא הפולני. זהו דגם 1943, עם צריח ה"משושה".]]

טנקי T-34-85 רבים יוצאו לעשרות מדינות ברחבי הגלובוס, לרוב כסיוע למדינות המזוהות עם ברית המועצות. פשטותו של הטנק הזמין במספרים גדולים התאים במיוחד לארגונים חצי צבאיים ומדינות עולם שלישי שלא יכולות היו להרשות לעצמן טנקים מודרניים ונאלצו לעיתים להסתפק בטנקים מיושנים.

ברית המועצות סיפקה T-34 למספר מבנות בריתה בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה. צבא העם הפולני (LWP - Ludowe Wojsko Polskie) קיבל לידיו את המספר הגדול ביותר של טנקי T-34-85 במלחמה, והם הופעלו לראשונה בקרב ב[[ינואר]] 1945 ב[[מתקפת ויסלה-אודר]]. בסך הכל הועברו ל-LWP{{כ}} 328 טנקי T-34-85 במלחמה, מתוכם 132 שרדו את הקרבות. באביב 1945 צוידה בריגדת הטנקים הצ'כוסלובקית הראשונה בכמה עשרות T-34-85. בנות הברית הקימו שתי בריגדות טנקים יוגוסלביות, שנועדו לתמוך בצבא השחרור הלאומי של [[טיטו]]. בריטניה הקימה את בריגדת הטנקים הראשונה המצוידת בטנקים קלים מדגם [[M3 סטיוארט]] ביולי 1944, וברית המועצות הקימה את בריגדת הטנקים השנייה עם T-34-85, שסייעה לצבא האדום בכניסתו ליוגוסלביה בסוף 1944{{הערה|Zaloga & Kinnear, עמ' 14}}.

==== גרמניה הנאצית ====
הוורמאכט עשה שימוש במספר קטן של טנקי T-34-76 (וגם T-34-85 בודדים) שנלקחו שלל, תחת הסימון "פנצרקאמפפוואגן T-34{{כ}} 747 (r)". על הטנקים נצבעו לרוב צלבים או צלבי קרס בחרטום או על גג הצריח, כדי למנוע טעויות בזיהוי. לחלקם נוספו כיפת צריח למפקד, פלטות מיגון על צידי הטנק להגנת המזקו"ם, ואנטנות.

==== אסיה ====
ביוני [[1950]], בפתיחת [[מלחמת קוריאה]], פלש צבא [[קוריאה הצפונית]] ל[[קוריאה הדרומית]]. בחוד המתקפה של צבא העם של קוריאה הצפונית עמדו 258 טנקי T-34-85, כוח הטנקים החזק באסיה ב-1950, להוציא את ברית המועצות. הטנקים הצפון קוריאנים שעטו לתוככי קוריאה הדרומית, שלא הייתה מוכנה להגנה מפני טנקים. לצבא הדרום קוריאני עמד חימוש מוגבל, בעיקר תותחי נ"ט בקוטר 57 מ"מ ו[[בזוקה (כלי נשק)|בזוקות]] שלא היו אפקטיביים כנגד ה-T-34-85. ביולי הובהלו לזירה טנקים קלים מדגם [[M24 צ'אפי]] מכוח הכיבוש ב[[יפן]], אולם תותח ה-75 מ"מ שלהם לא היה יעיל כנגד השריון החזיתי של ה-T-34-85. עד אוגוסט איבד הצבא הצפון קוריאני את תנופתו, וטנקים רבים אבדו למתקפות אוויריות של כוחות [[האו"ם]]. באותו חודש החלו להגיע טנקי [[M4 שרמן|שרמן M4A3E8]] ו-[[M26 פרשינג]] אמריקנים, שהיו מסוגלים לחדור את שריונו החזיתי של ה-T-34-85 ממרחק. קרבות השריון העיקריים במלחמה נערכו מאוגוסט עד אוקטובר 1950, ומאותה עת נהנו הכוחות האמריקנים מעליונות מספרית מוחצת בטנקים.

[[צבא צפון וייטנאם]] הפעיל מספר טנקי T-34-85 ב[[מלחמת וייטנאם]]; ב-1972 הושמד רגימנט T-34-85, ככל הנראה על ידי מפציצי [[B-52]]. מספר מצומצם גם הופעל על ידי וייטנאם במהלך מלחמת הגבול עם [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] בפברואר [[1979]], וטנק אחד שנשבה מוצג כיום במוזיאון הצבאי ב[[בייג'ינג]]. בשנות ה-80 הפעילה [[אפגניסטן]] T-34-85 רבים במלחמת האזרחים כנגד ה[[מוג'הדין]].

==== המזרח התיכון ואפריקה ====
[[קובץ:T-100-latrun-2.jpg|250px|ממוזער|T-100, הסבה מצרית לתותח 100 מ"מ, במוזיאון [[יד לשריון]] בלטרון]]
ב-[[1956]], במהלך [[מבצע קדש]] קיבל צבא [[מצרים]] משלוח של 120 טנקי T-34-85 צ'כוסלובקים, באישורה של ברית המועצות. הטנקים עזרו לבנייתה מחדש של דיוויזיית השריון הרביעית, שהונסה בסיני. במהלך המלחמה אבדו למצרים 26 טנקי T-34-85 מאש כוחות [[צה"ל]]. בשנות השישים הועברו עוד T-34-85 למצרים, וכך גם ל[[סוריה]]. ב[[מלחמת ששת הימים]] צבאות מצרים וסוריה עשו שימוש נרחב בטנק, אף שבאותה עת נחשב כבר מיושן; מצרים איבדה בלחימה 251 טנקי T-34-85, וסוריה כ-73 טנקים.

בזמן [[מלחמת יום כיפור]], T-34-85 כבר הוצאו משירות ברוב היחידות קדמיות, כשאת מקומם תפסו טנקי מערכה מודרניים מדגם [[T-55/54]] ו-[[T-62]]. מספר קטן של T-34-85 שימשו כעמדות ירי מקובעות בצבא הסורי{{הערה|Zaloga, Steven J. '''Tank Battles of the Mid-East Wars (1)''', Concord, 1996, pp.4-6|כיוון=שמאל}}. מספר כלים מסוג זה אשר נפלו שלל בידי צה"ל הוכנסו לשירות קצר בכוחות השריון הישראלים{{הערה|[https://yadlashiryon.com/armored/טנק-טי-3485/ טנק טי 34/85], באתר [[יד לשריון]]}}. [[הצבא הסורי]] הסב מספר T-34-85 ל[[תותח מתנייע|תותחים מתנייעים]] החמושים בתותח 122 מ"מ דגם D-30, תותח שדה נגרר תוצרת ברית המועצות הנפוץ מאוד בגוש המזרחי. במלחמת יום הכיפורים נלקחו מספר בודד של כלים כאלה כשלל{{הערה|[http://www.beithatothan.org.il/node/1151 D-30 T-34], באתר [[חיל התותחנים]]}}. הצבא המצרי מנגד, הרכיב את תותח ה-D-30 בצריח מאולתר. כמו כן, התעשייה הצבאית המצרית פיתחה את משחית הטנקים '''T-100''', על ידי התקנת תותח נגד-טנקים 100 מ"מ מדגם 1944 BS-3' על מרכב T-34-85. התקנתו של [[תותח שדה]] כל כך מסורבל בתוך הצריח המקורי של הטנק, לא הותירה מרווח מתאים לתפעולה של מערכת התותח. במהלך מלחמת יום הכיפורים נלכדו בחזית המצרית מספר כלים מסוג זה, אחד מהם מוצג כיום במוזיאון יד לשריון ב[[לטרון]]{{הערה|[https://yadlashiryon.com/armored/תותח-נג-טנקים-מתנייע-t100/ תותח נגד טנקים מתנייע T100], באתר יד לשריון}}.

[[עיראק]] החלה לרכוש T-34-85 מברית המועצות ב-[[1959]], אך הם כבר הוצאו משירות קדמי בזמן [[מלחמת איראן–עיראק]] ב-[[1980]]. ההתשה שנגרמה לצבא העיראקי הובילה לשימוש במספר טנקים כאלו בקרב, רובם עם שדרוגים מסוימים. גם ב[[מלחמת האזרחים בלבנון]] הפעילו הצדדים T-34-85; כ-60 טנקים הועברו לידי [[אש"ף]] מ[[הונגריה]].

טנקי T-34-85 השתתפו בסכסוכים רבים ב[[אפריקה]] מ[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] ועד [[שנות ה-90 של המאה ה-20]], בהם הלחימה בין הצבא האתיופי כנגד המורדים ה[[אריתראים]], בקרבות בין אתיופיה לסומליה ב-[[1977]], בסכסוכים ב[[אנגולה]], ועוד.

=== מפעילים ===
המדינות הבאות הפעילו T-34-85 בצבאותיהן. במדינות המסומנות בכוכבית (*) הטנק עודנו היה בשירות פעיל נכון ל-[[1996]]; במדינות המסומנות ב-# הטנק בשירות פעיל נכון ל-[[2005]]{{הערה|Zaloga & Kinnear, עמ' 34}}{{הערה|שם=LTR-הערה10|Foss, Christopher. '''Jane's Armour and Artillery 2005-2006''', Jane's Information Group 2005, pp. 1011-1023|כיוון=שמאל}}{{הערה|שם=LTR-הערה12|Chant, Chris. '''The World's Armies''', Chartwell Books 1979|כיוון=שמאל}}.
{|
|- valign="top"
|
'''אירופה'''
*{{דגל|אוסטריה||+}}
*{{דגל|אלבניה||+}}*
*{{דגל|בולגריה||+}}*
*{{דגל|בוסניה והרצגובינה||+}} #
*{{דגל|ברית המועצות||+}}
*{{דגל|גרמניה הנאצית||+}}
*{{דגל|הונגריה||+}}
*{{דגל|יוגוסלביה||+}}*
*{{דגל|מזרח גרמניה||+}}
*{{דגל|סרביה||+}} #
*{{דגל|פולין||+}}
*{{דגל|פינלנד||+}}
*{{דגל|צ'כוסלובקיה||+}}
*{{דגל|קפריסין||+}}
*{{דגל|קרואטיה||+}} #
*{{דגל|רומניה||+}}*
|
'''אסיה'''
*{{דגל|אינדונזיה||+}}
*{{דגל|אפגניסטן||+}}*
*{{דגל|דרום תימן||+}}*
*{{דגל|וייטנאם||+}} #
*{{דגל|לאוס||+}} #
*{{דגל|לבנון||+}}*
*{{דגל|מונגוליה||+}}*
*{{דגל|סוריה||+}}*
*{{דגל|הרפובליקה העממית של סין||+}}*
*{{דגל|עיראק||+}}
*{{דגל|קוריאה הצפונית||+}}*
*{{דגל|צפון תימן||+}}
*{{דגל|קמבודיה||+}}
|
'''אפריקה'''
*{{דגל|אוגנדה||+}}
*{{דגל|אלג'יריה||+}}*
*{{דגל|אנגולה||+}}*
*{{דגל|אתיופיה||+}}*
*{{דגל|גינאה||+}} #
*{{דגל|גינאה ביסאו||+}} #
*{{דגל|גינאה המשוונית||+}}*
*{{דגל|זימבבואה||+}} #
*{{דגל|טוגו||+}}*
*{{דגל|לוב||+}}*
*{{דגל|מאלי||+}} #
*{{דגל|מוזמביק||+}} #
*{{דגל|נמיביה||+}} - כנראה לא בשירות מבצעי{{הערה|שם=LTR-הערה13|1=[http://www.defenceweb.co.za/index.php?option=com_content&view=article&id=31770:namibia-defence-force&catid=119:african-militaries Namibia Defence Force], Anton Kruger/Guy Martin, Defence Web|כיוון=שמאל}}
*{{דגל|סודאן||+}}*
*{{דגל|סומליה||+}} #
*{{דגל|סומלילנד||+}}*
*{{דגל|מצרים||+}}*
*{{דגל|הרפובליקה של קונגו||+}} #
|
'''אמריקה'''
*{{דגל|קובה||+}} #
|}

== כלי רכב משוריינים על בסיס T-34 ==
[[קובץ:SU-122 TBiU 8.jpg|שמאל|ממוזער|250px|SU-122 - תותח מתנייע על בסיס T-34]]
'''תותח מתנייע''': ההצלחה של [[תותח סער|תותחי הסער]]{{הערה|1=תותח סער - הכוונה היא לרכב משוריין מחוסר צריח, החמוש בתותח מקובע בתובה המותאם לירי פגזים נפיצים בכינון ישיר או לא ישיר, כנגד ביצורי אויב והגנות נ"ט.}} הגרמניים מדגם שטוג סימן 3, ששימשו לסיוע חיילי הרגלים, שכנעו את הצבא האדום בצורך בכלי שכזה. אלו נעדרו צריח מסתובב, ולפיכך היו פחות מורכבים מטנק והיה קל יותר לייצרם, וחשוב מכל הם יכלו לשאת תותח [[הוביצר]] בקליבר גדול המותאם לירי פגזים נפיצים. באפריל 1942, הוציא הדירקטוריון הארטילרי המרכזי (GAU) של צבא ברית המועצות דרישה לעיצוב [[תותח מתנייע]] העונה לדרישות אלו. הכלי פותח תחת השם SU-35 והתבסס על תובת T-34, חימושו היה תותח הוביצר בקוטר 122 מ"מ, פרי סיגול של תותח השדה דגם 1938. בדצמבר 1942 הורה סטלין על ייצור המוני של כלי זה, שהוכנס לשירות תחת השם '''[[SU-122]]'''. בסך הכל הושלמו למעלה מ-1,100 SU-122 עד תום הייצור בקיץ 1944.

'''משחיתי טנקים''': בינואר 1943 שבו הסובייטים בשלמותו טנק גרמני חדש באזור לנינגרד, הטיגר. השריון של הטיגר היה עבה ביותר וחסין מפני תותחי ה-7.62 ס"מ של ה-T-34 וה-KV, וכתוצאה החלו המתכננים הסובייטים לפתח במהרה [[משחית טנקים]] על שלדת ה-T-34 עם תותח חזק מספיק שיוכל להתמודד עם האיום החדש. הקליבר שנבחר לתותח הוא 85 מ"מ, והתוצאה הייתה '''[[SU-85]]''' שהוכנס לייצור ב-1943. עם כניסתו של ה-T-34-85 לייצור, הוחלט לשדרג את החימוש של ה-SU-85 לתותח 100 מ"מ בעל תכונות בליסטיות משופרות, וביולי 1944 נכנס לשירות בצבא האדום ה-'''[[SU-100]]''', המבוסס על שלדת ה-T-34-85. במסגרת אספקת הנשק המאסיבית מברית המועצות לצבאות מצרים וסוריה, סופקו גם משחיתי טנקים מסוג SU-100, והם הופעלו במהלך מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

'''רכבי סיוע תכליתיים''': ב-1941, [[טנק להביור|טנקי להביור]] של הצבא האדום היו מבוססים בעיקר על טנקי T-26. האבדות הכבדות העלו את הצורך בטנק להביור חדש, וב-1942 הותקן להביור על T-34, עם הסימון '''OT-34'''{{כ}} (Ognemetiny Tank-34 - טנק להביור 34). הלהביור הותקן בחזית הטנק, בצד ימין במקום מקלע ה-DT, וירה שלושה צרורות בני 10 ליטר ב-10 שניות, לטווח של 60 עד 100 מטר. בנוסף, שלדות ה-T-34 הוסבו לטנקי חילוץ, [[טנק גישור|טנקי גישור]] ומפלסי [[מוקש]]ים.

בסין פותח [[רכב קרבי משוריין]] [[Type 63]] שכולל מערכות [[נ"מ]].

== חשיבות ==
[[קובץ:T34 85 Wejherowo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|T-34/85]]
ה-T-34 נחשב לאחד הטנקים הטובים והיעילים ביותר ששרתו ב[[מלחמת העולם השנייה]], ולבטח המשפיע ביותר על תכנון הטנקים במלחמה. פשטותו המכנית של ה-T-34 אפשרה את יצורו ב[[רבבה (מספר)|רבבות]] תוך זמן קצר יחסית ועל ידי כוח עבודה לא מיומן, ולכך הייתה תרומה מכרעת בשנתיים הראשונות של המלחמה, בעת שהצבא האדום סבל מאבדות קשות ומקשיי יצור שנגרמו כתוצאה מהעברת התעשייה הסובייטית מזרחה. לפשטותו המכנית של ה-T-34 היו יתרונות נוספים מלבד יצור מהיר: הוא היה אמין מאוד ב[[חורף]] הרוסי המושלג והיה קל לבצע בו [[תחזוקה]] בתנאי שדה. כוח האש שלו, הניידות ומיגונו היו עדיפים על כל הטנקים הבינוניים בתקופה. אף על פי שדגמים מאוחרים יותר כגון ה[[פנתר (טנק)|פנתר]] וה[[טיגר]] הגרמניים (הפנתר בעצם היה העתק משופר של ה-T-34) עלו עליו בכוח האש ובשריון, הם היו מורכבים הרבה יותר וסבלו מבעיות אמינות וניידות, ולכן יוצרו במספרים קטנים בהרבה. תרומתו המכרעת לניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית הקנתה לו מקום חשוב בדברי הימים של ה[[טנק]]ים ובהיסטוריה הסובייטית.

==לקריאה נוספת==
* {{מערכות|גארט אנדרהיל|טנקים בינוניים T-34{{כ}}|5/106195|98, פברואר 1956, עמ' 49-43.}}
* [[פרידריך פון מלנתין]], '''קרבות שריון''', [[הוצאת מערכות]], 1960.
* דאגלס אורגיל, '''הטנק: עיונים בתולדות הטנק ובהתפתחותו''', הוצאת מערכות, 1980.
* ג'יימס קארי, '''הטנקים עולים''', הוצאת מערכות, 1968.

<div class="mw-content-ltr">
* Forczyk, Robert, '''Panther vs T-34, Ukraine 1943''', [[Osprey Publishing]] (2007)
* J. M. Brereton, Michael Norman. '''AFV Weapons Profile: Russian T34''', Profile Publications, (1972)
* Schiebert, Horst. '''Russian T-34 Battle Tank''', Schiffer Military History, (1992)
* Sewell, Stephen 'Cookie'. [https://www.knox.army.mil/center/ArmorMag/backissues/1990s/1998/ja98/4sewell98.pdf '''"Why Three Tanks?"''']{{קישור שבור|date=דצמבר 2019 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }} in Armor vol. 108, no. 4, p. 21. Fort Knox, KY: US Army Armor Center. (1998)
* Spielberger, Walter J. '''Panther & Its Variants''', Schiffer Military History
* Walter S. Dunn, Jr . [http://books.google.co.il/books?id=JE7Yd2sNBu4C&lpg=PA92&dq=%22T-34%22+June+1941&pg=PA34&redir_esc=y#v=onepage&q=%22T-34%22&f=false Stalin's keys to victory : the rebirth of the Red Army]. Mechanicsburg, PA: Stackpole Books (2007).
* DR. Regenber, Werner, Schiebert, Horst. '''Captured Tanks Under German Flag''', Schiffer Military History, (1990)
* Zaloga, Steven J, '''T-34-85 vs. M26 Pershing, Korea 1950''', Oxford: Osprey Publishing, 2010.
* Zaloga, Steven, J., George Balin, '''Tank Warfare In Korea, 1950-1953''', Concord Publication, 1994.
* Zaloga, Steven J., James Grandsen, '''T-34 in Action''', Carrollton, Texas: Squadron/Signal, 1983.
</div>

<div class="mw-content-ltr">
* Isaev, Alexei Valeriyovych, '''[http://militera.lib.ru/research/isaev_av2/index.html Десять мифов Второй мировой], 2004
* [http://militera.lib.ru/h/sovtankv/index.html Советские танковые войска 1941-1945]
* Zheltov, I., M. Pavlov, I. Pavlov (2001). '''Neizvestnyy T-34'''. Moscow: Eksprin
</div>

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:T-34 tanks|תצוגה=T-34}}
* [https://web.archive.org/web/20140407070045/http://www.beithatothan.org.il/node/151 הפריסט מול הטנק T-34], התותחן שעשה את "המעשה שלא יעשה" והתמודד עם טנק מטווח קצר וב[[כינון ישיר]], באתר [http://www.beithatothan.org.il/ חיל התותחנים]
* [http://tankarchives.blogspot.ca/2014/01/german-analysis-of-t-34-and-kv.html ניתוח טכני של הצבא הגרמני את ה-T-34 וה-KV] {{אנגלית}}
* [https://web.archive.org/web/20090916091918/http://www.museum-t-34.ru/en/ מוזיאון היסטורי - T-34]
* {{AP|טנק T-34 במצעד [[אחד במאי]] במוסקבה, 1939, במעמד [[סטלין]], [[וורושילוב]] ו[[ויאצ'סלב מולוטוב|מולוטוב]]|May-Day-In-Moscow/ebe6fbe77dce489abcfdd70e1535e83e|}}
* {{יוטיוב|Di3Me6a5CS0|שם=נסיעת מבחן ב-T-34}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}

{{טנקים}}
{{רכבי קרב משוריינים סובייטים של מלחמת העולם השנייה}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:טנקים סובייטיים במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:טנקים בינוניים]]
[[קטגוריה:טנקים רוסיים]]
[[קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו]]
[[קטגוריה:טנקים נבחרים עבור תבנית טנקים]]
[[קטגוריה:אמצעי לחימה במלחמת ששת הימים]]