רב יוסף
רב יוסף בר חייא[1] היה אמורא בבלי בן הדור השלישי. היה תלמידו של רב יהודה בר יחזקאל, רבם של אביי ורבא, ובר פלוגתא של רבה בר נחמני – ראש ישיבת פומבדיתא.
| לידה |
המאה ה־3  |
|---|---|
| פטירה |
333 |
| תקופת הפעילות | דור שלישי לאמוראי בבל |
| השתייכות | ישיבת פומבדיתא |
| רבותיו | רב יהודה בר יחזקאל |
| תלמידיו | אביי, רבא, רב אויא |
| בני דורו | רבה בר נחמני |
  | |
רב יוסף היה סומא. לפי הגרסה המובאת בספר מקור חיים[2] הוא גרם בעצמו את עוורונו, כשישב במקום אפל ארבעים יום ואז הביט באופן פתאומי באבני שיש מאירות. הסיבה לכך מובאת ברמב"ן ורבינו גרשום, שרצה לנהוג במנהגו של רב שלא להביט מחוץ לארבע אמותיו, ומכיוון שלא יכול היה לעשות זאת הוא סימא את עצמו[3].
כשנפטר רבו, רב יהודה בר יחזקאל, היה רב יוסף המועמד המוביל להחליפו בתפקיד ראש ישיבת פומבדיתא, משום שהצטיין בבקיאות וידע הרבה שמועות (בניגוד לרבה, שהצטיין דווקא בפלפול). רב יוסף לא הסכים לקבל את התפקיד, ולכן מונה רבה, שהיה באותו זמן בן 18 שנה, ועמד בראשות הישיבה עד מותו, בגיל 40. לאחר מכן הסכים רב יוסף להתמנות לראש הישיבה, ובתפקיד זה הוא כיהן במשך שנתיים עד מותו. היה נוהג לומר את הדרשה בשבת, לפני תפילת מוסף[5].
כאמור, הצטיין רב יוסף בבקיאותו הרבה. למרות עיוורונו היה ידוע בתור בקיא גדול בתורה שבכתב, והיה יכול למנות פסוקים בעל-פה. גם בתורה שבעל פה הוא היה בקיא גדול, ובשל כך היה מכונה "סיני". באופן טרגי לקה רב יוסף במחלה שגרמה לו לשכח את תלמודו, ותלמידו המובהק, אביי, סייע בידו לשחזר את תורתו שלמד[6].
רב יוסף כובד מאוד על ידי תלמידיו. מסופר על רבא שכשהיה נפטר ממנו "הוה קא אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה ומתווספן אסקופתא דרב יוסף דמא"[7], היה הולך לאחוריו מבלי להביט קדימה עד שהיו האסקופות של רב יוסף מתמלאות בדם. כמו כן מסופר על אביי שאמרו עליו שכאשר היה רואה את "אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו"[8].
רב יוסף היה עניו גדול. כאשר הוא הגיע לגיל שישים הוא ערך סעודה על כך שניצל ממיתת כרת, שהיא עד גיל שישים[9]. אף הוא העיד על עצמו שהוא ענוותן: "שנינו: משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא: לא תיתני ענווה דאיכא אנא"[10].
הוא היה תמיד אוסף צדקה לעניים, ושימש כגבאי צדקה בעיר פומבדיתא[11]. רבים מהתרגומים על התנ"ך, בין השאר על ספר איוב נשתכחו, והוא החזירן על פי זכרונו[12].
משפחתו
עריכהרב יוסף התענה תעניות רבות שלא תסור התורה מזרעו. הוא התענה ארבעים תעניות עד שהקרוהו מהשמים את הפסוק[13] ”וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ”, ארבעים נוספות עד שהקרוהו גם את המילים ”וּמִפִּי זַרְעֲךָ”, ועוד ארבעים עד שהקרוהו את המילים ”וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ” (כלומר, שלא תסור התורה גם מנכדיו). כאשר שמע זאת הפסיק מלהתענות, בסומכו על הכלל הטוען כי כאשר שלושה דורות ברציפות הם תלמידי חכמים, קל מאוד לצאצאים הבאים להמשיך בכך, שכן התורה מחזרת את עצמה על האכסניה שלה[14]. ואכן, בניו הם רב נחמיה[15] ורב נחמן בר יוסף, ונכדו הוא רב דימי השני (בר נחמן)[16].
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרב אהרן הימן, "רב יוסף", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 750-742, באתר היברובוקס
- תיאור ספרותי מאת יקהת רוזן על מחלתו של רב יוסף בתוך "שבת בשבתו" 1363, באתר צומת
- משה יהודה בלוי (עורך), "רב יוסף", יחוסי תנאים ואמוראים, ברוקלין ה'תשנ"ד, עמודים תנ"ד-תס"ד, באתר היברובוקס
הערות שוליים
עריכה- ^ לרוב מופיע כ"רב יוסף", ללא אזכור שם אביו. ראו בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"ח, עמוד ב', וברש"י שם דיבור המתחיל מאן אמרה
- ^ שמואל אבן צרצה, מקור חיים על התורה, סוף פרשת שלח.
- ^ כיצד ומתי רב יוסף התעוור?
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ה, עמוד ב': "אמר רב יוסף, בעאי מיניה מרב הונא...".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"א, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא דף נ"ג ע"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ו, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ג, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל"ו, עמוד ב'.
- ^ ערכי תנאים ואמוראים בערכו.
- ^ ספר ישעיה, פרק נ"ט, פסוק כ"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס"ו, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד א'.
