קימון
קימון (ביוונית עתיקה: Κίμων; 510 לפנה"ס, כרסונסוס (חצי האי גליפולי) – 450 לפנה"ס, קפריסין) היה מדינאי אתונאי, ודמות פוליטית מרכזית בשנות השבעים והשישים של המאה החמישית לפנה"ס בפוליס האתונאי.
 | |
| לידה |
510 לפנה״ס אתונה העתיקה  |
|---|---|
| פטירה |
450 לפנה״ס (בגיל 60 בערך) לרנקה, קפריסין |
| מדינה |
אתונה העתיקה |
| בן או בת זוג |
Isodice |
  | |
חייו
עריכהקימון היה בנה של הגסיפיילה, בת אולורוס, מלך תראקיה. קימון ואביו מילטיאדס (ממשפחת הפילאידים) הגיעו לאתונה ב-493 לפנה"ס. אביו מת בכלא לאחר שנכשל בניסיונו לכבוש את האי פארוס. קנס שהוטל על אביו בעקבות הכישלון הועבר בירושה לקימון, והייתה זו אחותו, פיאנס קאליאס, אתונאית עשירה מאוד ששילמה את הקנס.
לדבריו של פלוטרכוס, על קימון נאמר שהוא היה "בעל אומץ לב כמו מילטיאדס, חכם כמו תמיסטוקלס, ובעל חוש צדק רב יותר בהשוואה לכל אדם אחר. בהיותו אדם מאוד עשיר שחי חיי מותרות, נהג קימון ברוחב לב ביחסו להמון העם, ואף נהג לדאוג לאספקת מזון לעניי העיר. כמו כן, חלק מהחומות הגבוהות שהקיפו את אתונה מומן על ידו.
קימון היה חייל מבריק, והתגלה כאדם ישר, הגון ובעל רחמים. שמו נודע לרבים בעקבות דרגתו הצבאית הגבוהה ועל רקע היוזמות האסטרטגיות המבריקות שערך. ידוע כי לאחר ניצחון צבאי שעמד בראשו, הוא אפשר לבני בריתו לקחת לעצמם את כל התכשיטים של שבויי המלחמה ולהעביר לאתונה רק את השבויים שאין בידיהם תכשיטים או את אלו שאין ביכולתם לשמש כעבדים. בני הברית לעגו לו על כך - עד שחבריהם וקרובי משפחתם של השבויים פדו ושחררו כל אחד מהם תמורת כסף רב מאוד. הדבר השאיר בידיו כסף רב עד שהיה ביכולותו לדאוג למזון לחייליו שהספיק לחודשים ארוכים ועדיין להעביר חלק מהכסף לפוליס.
באותם הימים, אתונה וספרטה היו אויבות זו לזו. באתונה שלט משטר דמוקרטי ואילו בספרטה שלטה אוליגרכיה צבאית. יחד עם זאת ולמרות העוינות ההדדית ביניהן, שתי הערים חברו זו לזו במאבק המשותף של יוון נגד האימפריה הפרסית במהלך שתי המלחמות הפרסיות בשנים 500 - 479 לפנה"ס. קימון עצמו תמך בספרטה וביקש לכונן הגמוניה משותפת של שתי ערי הפוליס. הוא שירת המלחמות הפרסיות, ולדברי פלוטרכוס: "בכל המצבים בהם יכולה מלחמה להעמיד אדם, עמד בהן קימון שווה בשווה כאילו היה תמיסטוקלס או אביו מיליטיאדס". ידוע שהוא ניהל את קרב סלמיס ביד רמה ובהצטיינות יתירה.
קימון היה אוליגרך ותמך בחוקה של קלייסתנס שחילקה את הכוחות הפוליטיים בין המעמד הגבוה למעמד האמצעי. לעולם הפוליטיקה הוא הגיע לאחר שחבר לאריסטידס בביזנטיון, שהפך ברבות הימים למורהו הפוליטי. לפוליטיקה האתונאית עצמה הוא הגיע לאחר שאתונאים רבים החלו למאוס בתמיסטוקלס, ובשל כך הם החלו לקדם את קימון לכהן בתפקידים רמים בפוליס. כשכוחותיו של כסרכסס התקרבו לפוליס בשנת 480 לפנה"ס, החליט תמיסטוקלס לפנות את אתונה ולהתבסס אך ורק על כוח צבאי ימי. היה זה קימון שהוביל את תהלוכת הצעירים למקדש אתנה שנועדה לקבור את רסן הסוסים המלכותיים שלהם כמנחה לאלה, ולאחר מכן, פנה להתגייס לצי הימי.
בשנת 475 לפנה"ס, זכה קימון באהדת האתונאים לאחר שמצא קבר בסקירוס ובו עצמות אדם שכביכול שייכות היו לתזאוס, אותן נשא למקדש אתנה.
בשנים שבין גלותו של תמיסטוקלס בשנת 472 לפנה"ס עד לתבוסתו הציבורית בשנת 461 לפנה"ס, הפך קימון לאחר האתונאים המשפיעים ביותר בעירו. הוא תמך ללא עוררין במדיניות שנועדה לפתח את עוצמתה של אתונה באמצעות התפשטות במרחב האגאי, ובין השנים 478 ל-461 לפנה"ס הוא הנהיג כוחות בליגה האטית-דלית נגד האימפריה הפרסית. הוא נחל הצלחות רבות בסילוק האויב הפרסי מהמרחב האגאי, שהוחלף כידוע בשליטה אתונאית. הודות לכך, נאמר על קימון שהוא היה גורם מכריע ביכולתה של אתונה להתמודד עם כוחה העולה של ספרטה. בנוסף, הוא גם תמך במדיניות שאיפשרה את הפיכתה של הליגה האטית-דלית למה שעתיד היה להפוך לאימפריה האתונאית, ואלו שנחשבו בעבד הלא-רחוק לבני בריתה של אתונה מצאו את עצמם כמשלמי מיסים ותו לא.
בשנת 464 התמודדה ספרטה עם תוצאות רעידת אדמה קשה מאוד שפקדה אותה, יחד עם מרד שפתחו בה בני המעמדות הנמוכים בעקבות כך. קימון הוביל כוח צבאי שהורכב מ-4,000 איש מבני המעמדות הנמוכים של אתונה במטרה לסייע לספרטנים בשנת 462 לפנה"ס, אך נאלץ לחזור על עקבותיו (לכאורה מתוך חשש מהדמוקרטיה המהפכנית עליה הכריזו המורדים).
האתונאים זעמו על החלטתו זו והחליטו להגלות אותו מהעיר בשנת 461 לפנה"ס. זמן גלותו אמור היה להימשך עשר שנים, אלא שהוא חזר לאתונה מוקדם יותר על רקע הצורך של אתונה באיש צבא מיומן כמוהו בהתמודדות שנכונה לה בפלישה להליגה הפלופונסית. גלותו של קימון נפסלה על ידי פריקלס, אך על פי ששניהם היו יריבים פוליטיים משכבר הימים.
קימון קיווה לראות את התמוטטותה של האימפריה הפרסית, ועד מותו פעל ללא ליאות לקידום המטרה הזו. עם חזרתו לאתונה בשנת 451 לפנה"ס, ניתן לו ההיתר מטעם מועצת הפוליס לעמוד בראש משלחת צבאית במטרה לשחרר את קפריסין מידיה של האימפריה הפרסית. אלא שבשנת 450 לפנה"ס הוא מת בעודו מטיל מצור על העיר קיטיום, והמשלחת חזרה כלעומת שבאה.
יחד עם זאת, אפילו שהוא היה חולה, הוא המשיך לרקום מזימות נגד אויביו תוך ניסיונות לשכנע את חבריו למסע להסתיר ככל האפשר את הידיעה אודות מותו לכל גורם שהוא. צוות חייליו החזיר אותו בביטחה "תחת פיקודו של קימון" לאחר שמת שלושים ימים קודם לכן. לאחר מותו ניתן לו אות הכבוד של הפוליס "אדם דגול".
קישורים חיצוניים
עריכה
- חיי קימון בתוך פלוטרך, תולדות גדולי יון ורומא, תרגם י"ל ברוך, תרצ"ב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- פלוטרך, Life of Kimon, תרגם Blamire, A., 1989, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- קימון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קימון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)