פקולטה
פקולטה היא יחידה של אוניברסיטה העוסקת במחקר ובהוראה בתחום ידע מוגדר או באיגוד של מספר תחומי ידע קרובים.
היסטוריה של המושג
עריכהבאוניברסיטה של ימי הביניים (שנבנו בדגם אוניברסיטת פריז, ויש אומרים לפי אוניברסיטת בולוניה, העתיקה ביותר באירופה[1]) היו נהוגות ארבע פקולטות: משפטים, תאולוגיה ורפואה, שנקראו "הפקולטות הגבוהות", וכן פקולטת האומנויות ה'בסיסית' – שכל סטודנט היה חייב ללמוד, בהמשך לימודיו. משום כך, התואר הראשון במשך שנים רבות נקרא תואר 'בוגר האמנויות' (או 'בי איי' באנגלית: BA – Bachelor of Arts, שפירושו: רווק\בוגר [משום שכל הסטודנטים שלמדו במסגרת הזו בימי הביניים תחת חסות הכנסייה היו צעירים רווקים] האמנויות).
פקולטת האומנויות כללה את לימודי הטריוויום, שלוש האמנויות: דקדוק, רטוריקה ולוגיקה. אלו נחשבו האמנויות הבסיסיות יותר והחשובות פחות מתוך שבע האמנויות היפות. הן היו ידועות גם כאמנויות הליברליות, מכיוון שרק לאנשים חופשיים היה מותר ללמודן. מקור המילה טריוויום בלטינית, ומשמעותה – "שלוש הדרכים". הטריוויום היה נלמד בשנים הראשונות באוניברסיטאות ונחשב רק כהכנה ללימודים יותר מתקדמים (הקואדריוויום) – אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה.[2]
הפקולטות באוניברסיטאות כיום
עריכההפקולטה כיום היא יחידה עצמאית בעלת סגל מוגדר (בארצות הברית "פקולטה" משמעה גם "הסגל הבכיר של הפקולטה") ואמצעים עצמאיים (מעבדות, כיתות לימוד, ספרייה, מכוני מחקר וכדומה). בראש הפקולטה ניצב דקאן, המנהל את פעילותה הן מבחינה אקדמית והן מבחינה תקציבית. הפקולטות כוללות בתי ספר, חוגים ומחלקות ללימודי מקצועות מוגדרים ומתוחמים יותר במסגרת הרחבה של הפקולטה.
הפקולטות הנפוצות באוניברסיטאות כיום הן מדעי הרוח, מדעים מדויקים, מדעי הטבע, מדעי החברה, רפואה, משפטים והנדסה. עם זאת, כל אוניברסיטה מגדירה לעצמה את הרכב החוגים בתוך פקולטה ולעיתים מאגדת חוגים שונים במסגרות פקולטות שונות (למשל מעמדו של החוג להיסטוריה משתנה באוניברסיטאות שונות בין הפקולטה למדעי הרוח והפקולטה למדעי החברה, לפי התפיסה האקדמית).
קישורים חיצוניים
עריכה
- שם תואר מן המילה פקולטה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 25 בנובמבר 2013
הערות שוליים
עריכה- ^ על אוניברסיטת בולוניה והרנסאנס (מאמר מתורגם מאיטלקית)
- ^ ר' הקדמת המשנה לרמב"ם (לערך מהמאה ה-11 לספירה הנוצרית), בו כותב: "והנני נותן לך בו משל מבואר: כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והניגון, ומהיר בחכמת הטבע, ונבוב ומשכיל, והוא נעור וריק (כלומר: אבל הוא אינו יודע) מחכמת התשבורת (=טריגונומטריה) וחכמת הכוכבים (=אסטרונומיה), ונאמר לו: מה אתה אומר באיש – שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאילו היא עגולה קטנה, ויאמר שהוא גוף כדור? וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה ושישים ושישה פעם ושלושה שמיני פעם? וכדור הארץ שבמידתה עשינו המידות האלה, הוא כדור שיש בהיקפו ארבעה ועשרים אלף מיל? – ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במידות גודל כדור השמש. אין ספק שהאיש ההוא, זך הרעיון, אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו, לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה, וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג! והטענה השכלית תבאר לו בתחילת המחשבה, שהטענה הזאת בטלה... אבל כשירגיל נפשו בלימוד ספרי המידות וחכמות... רוצה לומר: ספר תכונת הגלגלים הידוע, ספר אלמגסט"י, אז יתברר אצלו זאת הטענה, ותשוב לו הטענה אמת שאין בה ספק... (הקדמת המשנה לרמב"ם (בתרגום אלחריזי))