פטריס דה מק-מהון
מרשל מארי אדמה פטריס מוריס הרוזן דה מק-מהון, הדוכס ממג'נטה (בצרפתית: Marie Edme Patrice Maurice comte de Mac Mahon, duc de Magenta; 13 ביוני 1808 - 17 באוקטובר 1893) היה איש צבא ופוליטיקאי צרפתי, נשיא צרפת השני של הרפובליקה הצרפתית השלישית, מצביא בעת מלחמת פרוסיה-צרפת ומרשל צרפת.
 | |||||
| מרשל מק-מהון בתקופת נשיאותו | |||||
| לידה |
13 ביוני 1808 סולי, הקיסרות הצרפתית הראשונה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1893 (בגיל 85) מונקרסון, הרפובליקה הצרפתית השלישית | ||||
| מדינה |
צרפת | ||||
| מקום קבורה | האינווליד, פריז | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | לגיטימיסטים | ||||
| בן או בת זוג |
אליזבת דה מק-מהון (13 במרץ 1854–ערך בלתי־ידוע)  | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
שנים ראשונות וקריירה צבאית
עריכה | |
| פטריס דה מק-מהון בקרב מגנטה | |
| מקום קבורה |
Vault of Governors |
|---|---|
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
|
| בן או בת זוג |
אליזבת דה מק-מהון (13 במרץ 1854–ערך בלתי־ידוע) |
| צאצאים |
Emmanuel de Mac Mahon, Marie Armand Patrice de Mac Mahon |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1830–1871 (כ־41 שנים) |
| דרגה | מרשל צרפת |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד ארמיית שאלון | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת קרים מלחמת אוסטריה-סרדיניה מלחמת צרפת–פרוסיה | |
| עיטורים | |
| |
| | |
נולד ב-Sully ליד אוטן, הילד ה-16 מתוך 17 ילדי משפחת אצולה מלוכנית. אבות המשפחה הגיעו ממחוז קלייר שבאירלנד והתיישבו בצרפת לאחר שנמלטו מהאיים הבריטיים במאה ה-17, בימי המהפכה המהוללת בשל תמיכתם בג'יימס השני, מלך אנגליה המודח[1].
פטריס למד באקדמיה הצבאית סן-סיר והוכשר כקצין ב-1827. בשנת 1830 יצא לאלג'יר בה שהה עד 1854. ב-1837 נפצע בקרב ליד קונסטנטין. ב-1843 קיבל פיקוד על לגיון הזרים הצרפתי וב-1852 הועלה לדרגת גנרל-דיוויזיה.
בעת מלחמת קרים הצטיין בקרב מלקוף (ליד סבסטופול; 8 בספטמבר 1855). ב-1856 התמנה לחבר הסנאט.
במלחמת אוסטריה-סרדיניה (אפריל-יולי 1859) היה מפקד הארמייה האיטלקית (בצרפתית: Armée d'Italie). ב-4 ביוני 1859 הוביל את כוחות צרפת וסרדיניה לניצחון בקרב מג'נטה והוכתר על ידי הקיסר נפוליאון השלישי למרשל צרפת ודוכס מג'נטה.
ב-1864 התמנה למושל הכללי של אלג'יר. תפקיד אותו מילא עד פרוץ מלחמת פרוסיה-צרפת.
במלחמת פרוסיה-צרפת
עריכהעם פרוץ מלחמת פרוסיה-צרפת (יולי 1870) פיקד מק-מהון על הגייסות הראשון והחמישי של ארמיית הריין שנלחמה מול הארמייה השלישית של הצבא הפרוסי. בתחילה הצליח מק-מהון לפרוץ את הגבול הפרוסי ואף כבש את העיר ויסמבור, אולם כבר לאחר שבוע נסוג לתוך צרפת, נסיגה שהמשיכה והלכה בשבועות הבאים, תוך שחיקה של ארמיית הריין. חלק הארמייה (הגייסות הראשון, השביעי והשנים-עשר שמנו כ-120,000 חיילים) בפיקודו של מק-מהון, התמקמו בעיר שאלון-על-המארן (Châlons-sur-Marne) ויצרו את "ארמיית שאלון", אליה הצטרף נפוליאון השלישי בכבודו ובעצמו. בסוף אוגוסט יצאה הארמייה למסע של 130 ק"מ על מנת לחלץ את חלקה השני של ארמיית הריין שהיה נצור בעיר מץ. על מנת שלא להתקל בכוחות פרוסיים טרם הזמן, הוביל מק-מהון את הארמייה באיגוף משמאל, לאורך גבול בלגיה במזג אוויר גרוע ובתנאי דרך ירודים. התנועה פתחה פער והותירה את הארמייה חשופה משני אגפיה, עובדה שנוצלה על ידי ראש המטה הכללי הפרוסי, הלמוט פון מולטקה הזקן שלכד את הכוח בתנועת מלקחיים ליד העיירה בומון-אן-ארגון (Beaumont-en-Argonne) ב-30 באוגוסט. לאחר ההתקלות, בה נהרגו 5,000 חיילים צרפתים, הסיג המרשל מק-מהון את צבאו לסדאן על מנת שיוכל לנוח, להתחזק, להתחמש ולהצטייד במבצר שבמקום המוגן על ידי גבעות ובערוץ הנהר מז.
קרב סדאן שהתחולל ב-1 בספטמבר היה תבוסה צרפתית צורבת. כוחותיו של מק-מהון כותרו על ידי הארמייה הפרוסית השלישית ונפתחה עליהם אש ארטילרית כבדה. המרשל מק-מהון נפצע כבר בבוקרו של אותו יום בכפר לה מונסל (La Moncelle; ממזרח לסדאן) במסגרת ניסיון היחלצות מהכתר. למחרת נכנע נפוליאון השלישי והפרוסים לקחו בשבי את כ-100,000 החיילים הצרפתים ששרדו את הקרב ובהם קיסר צרפת והמרשל מק-מהון הפצוע.
הקומונה הפריזאית והרפובליקה השלישית
עריכההקומונה הפריזאית
עריכה
ערך מורחב – הקומונה הפריזאית
ההפסד הצרפתי במלחמה גם גרם לחוסר יציבות פוליטי. לאחר התבוסה בסדאן, ושביו של הקיסר בידי הפרוסים, הפכה צרפת לרפובליקה דה פקטו, שכונתה "ממשלת ההגנה הלאומית", שהוכרזה בפריז ב-4 בספטמבר 1870. צבא פרוסיה הטיל מצור על פריס, אשר נמשך עד לינואר 1871. ב-28 בינואר 1871 נחתם הסכם שביתת נשק עם ביסמרק, בפרנקפורט, הסכם שתנאיו היו חמורים ביותר לצרפת: אובדן חבל אלזס לוריין, תשלום פיצויי מלחמה בסכום כבד, וצבא כיבוש החונה בצרפת הצפונית. במשך חודשיים בין מרץ 1871 ומאי 1871 השתוללה בפריס ובערי השדה המרידה המכונה "הקומונה הפריזאית", בה אילצו חוגים מהפכניים וסוציאליסטים את ממשלת הרפובליקה השלישית הצעירה לצאת מפריז לורסאי, והכריזו על ממשלה סוציאליסטית בעיר פריז, שבוצרה על ידי מתרסים (בריקדות). ההתקפה על הקומונה החלה ב-2 באפריל על ידי כוחות הממשלה ("צבא ורסאי") בראשותו של המרשל מק-מהון. מק-מהון הורה על הפגזת העיר. חומת העיר הובקעה במערב ב-21 במאי. ההתנגדות הקשה ביותר הייתה מאזורי הפועלים במזרח העיר, ושם נמשכו הקרבות למשך שמונה ימי לחימת רחוב אכזרית, המכונים "שבוע הדמים" "La Semaine Sanglante". חיילי הממשלה רצחו אזרחים בלתי חמושים וקומונרדים שנתפסו נורו אל מול קיר הידוע כיום כ"קיר הקומונרדים", בבית הקברות פר-לשז, ואלפים אחרים הובלו אל ורסאי על מנת להישפט שם. אבדות הקומונרדים בקרב מוערכות בשלושים אלף איש. שלושים אלף נוספים נעצרו. מעטים הצליחו להימלט. בסך הכול מוערכות אבדות הממשלה בתשע מאות נפש. פריז הושארה תחת ממשל צבאי למשך חמש שנים לאחר הבסת הקומונה.
תחילת כהונתו כנשיא
עריכהב-24 במאי 1873 נבחר מק-מהון לנשיא צרפת על ידי רוב מלוכני באספה הלאומית. כהונת הנשיא נקבעה לשבע שנים. במשך כשנה וחצי הוביל מק מהון את הדיונים ליצירת חוקה רפובליקאית, שפורסמה בפברואר 1875. במרכזה של חוקת הרפובליקה החדשה עמדה דמותו של נשיא צרפת. פרלמנט בן שני בתים נוצר, וכן ממשלה בראשות ראש ממשלה שהייתה כפופה הן לנשיא והן לפרלמנט. אולם דווקא הנושא הנעדר מן החוקה, השאלה בדבר כינון המונרכיה מחדש וזהותו של מלך צרפת העתידי אם יהיה כזה (נכדו של המלך שארל העשירי, אנרי, המכונה "אנרי החמישי" או הנסיך פיליפ, רוזן פריז, נכדו של המלך לואי פיליפ), היה בראש סדר היום הציבורי. לפיכך נתפסה החקה כהסדר זמני.
המשבר ב-16 במאי ולאחריו
עריכה- ערך מורחב – המשבר ב-16 במאי 1877
ב-16 במאי 1877 ראה מק-מהון כי דעת הקהל נוטה לכיוון רפובליקני, וכי רעיון המלוכה נדחק לשוליים. הוא עשה ניסיון אחרון להציל את הרעיון המלוכני, פיטר את ראש הממשלה הרפובליקני, ז'יל סימון, ומינה במקומו את הדוכס אלבר דה ברוי המלוכני (Jacques-Victor-Albert, 4th duc de Broglie). האספה הלאומית סרבה לתמוך בממשלה החדשה ודיוניה הושהו על ידי הנשיא למשך חודש ובסופו של דבר פוזרה בחודש יוני בעזרת החלטה של הסנאט והוכרזו בחירות חדשות. בבחירות שנערכו באוקטובר 1877 זכה גוש השמאל הרפובליקני בראשותו של לאון גמבטה ברוב מוחץ ומק-מהון נאלץ להסכים להקמת ממשלת שמאל בראשות ז'ול-ארמאן דופור (Jules Armand Dufaure). לאחר בחירות נוספות בהן זכה השמאל הגיש מק-מהון את התפטרותו לפרלמנט ב-28 בינואר 1879.
את ארבע-עשרה שנותיו הנותרות בילה הרחק מהזירה הציבורית בטירת משפחתו במונקרסון (Montcresson) שבחבל הלואר. הוא נקבר בקריפטה של האינווליד בפריז.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ביוגרפיה באתר האישים הראויים לציון בצרפת
- ביוגרפיה באתר אגודת נפוליאון
- הערך אודותיו, האנציקלופדיה הקתולית, 1913
- "הנשיא האירי של צרפת" באתר Ancient Order of Hibernians (החטיבה האירית)
- תוארי האצולה במשפחת מק-מהון
- פטריס דה מק-מהון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פטריס דה מק-מהון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה