סייד קשוע

סייד קשוע
سيد قشوع
	אין תמונה חופשית
לידה	31 ביולי 1975 (בן 49); טירה, ישראל
שם לידה	سيد قشوع
לאום	ערביי ישראל, פלסטינים, ערבים-מוסלמים, ערבים, Palestinians in Israel, האסלאמיזציה של ארץ ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	ערבית, עברית, ערבית פלסטינית, עברית ישראלית
יצירות בולטות	מדרסה, התסריטאי, ערבים רוקדים - זהות שאולה, עבודה ערבית
בת זוג	נג'את קשוע
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	אביר מסדר האמנויות והספרות (2011); פרס היצירה לסופרים עבריים (2005); פרס ברנשטיין (2011) ;

סייד קשוע (בערבית: سيد قشوع; נולד ב־31 ביולי 1975) הוא עיתונאי, תסריטאי, סופר ופובליציסט ערבי-ישראלי. בעברו, בעל טור פוליטי-סאטירי במוסף "הארץ" ובשבועון "העיר". חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005, וחתן פרס קוגל לספרות בשנת 2011.^[1] יוצר סדרת הנעורים הדו-לשונית "מדרסה" שהיא הראשונה בתאגיד השידור הישראלי שמשודרת בכאן 11 ובמכאן 33, במקביל.

ספריו, "ערבים רוקדים", "ויהי בוקר", "גוף שני יחיד" ו"עקוב אחר שינויים", הם רבי-מכר שתורגמו למספר שפות, ושניים מהם אף עובדו לסרטי קולנוע: ערבים רוקדים - זהות שאולה ו-ויהי בוקר.

ביוגרפיה

קשוע נולד בעיר טירה באזור המשולש שבישראל, למשפחה ערבית-מוסלמית^[2]. קשוע מגדיר עצמו גם כ"פלסטיני"^[3]. אביו, דרוויש קשוע, שהיה חבר בארגון השמאל-הקיצוני "מצפן"^[4], נעצר במרץ 1969 בירושלים בעקבות פיגוע בקפטריה של האוניברסיטה העברית שבו נפצעו 28 ישראלים, משום שנחשד שידע על כוונת המחבלים אך לא-מנע את הפיגוע. הוא לא הועמד לדין, אך ישב כשנתיים במעצר מנהלי בעקבות כך^[5]. אמו של קשוע חלימה היא עקרת בית.

בגיל 15 התקבל קשוע לבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים, באותה תקופה למדו בבית הספר תלמידים ערבים בודדים בלבד (גיבור הספר החצי-אוטוביוגרפי "ערבים רוקדים" מספר כי בעת לימודיו נתקל לעיתים ביחס גזעני מצד חבריו ללימודים)^[6]. בתום לימודיו התיכוניים פנה ללימודים אקדמיים בסוציולוגיה ובפילוסופיה באוניברסיטה העברית, שם הכיר את נג'את, רעייתו לעתיד.

במרץ 2003 חזר קשוע לטירה עם משפחתו; את ההכנות למעבר תיאר קשוע בטורו "החבית העממית" ב"עכבר העיר".

כחצי שנה לאחר שחזר לטירה, עבר קשוע באוגוסט 2003 להתגורר בבית צפאפא שבמזרח ירושלים וב-2008 עברה המשפחה לשכונת רמת דניה שבירושלים.

בקיץ 2014 החל משמש מרצה אורח באוניברסיטת אילינוי באורבנה–שמפיין במסגרת התוכנית ללימודי ישראל^[7]. קשוע היגר עם משפחתו לארצות הברית, ושיתף את קוראיו בחבלי קליטתו שם.

בשנת 2016 הוא שימש פרופסור קליני בתוכנית לתרבות וחברה יהודית של אוניברסיטת אילינוי, ומלמד כתיבה יוצרת^[8].

נכון לשנת 2019 הוא משמש כעוזר הוראה ותלמיד מחקר באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס שבמדינת מיזורי בארצות הברית^[9], ועובד כתסריטאי עבור רשת HBO האמריקאית^[10].

קריירה

לאחר שסיים את לימודי התואר באוניברסיטה העברית, התקבל למקומון הירושלמי "כל העיר" ככתב. תחילה כתב כתבות מגזין, ואחר כך הפך גם למבקר טלוויזיה ולבעל טור אישי בעל אופי פוליטי-סאטירי.

הביקוש של העיתונות הישראלית לכתבים ערבים ישראלים גבר בעקבות האינתיפאדה השנייה ומהומות אוקטובר 2000, ובמקביל להופעותיו התכופות בטלוויזיה, קיבל קשוע הצעות עבודה רבות מעיתונים ישראלים, בין היתר הצעה לטור קבוע במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". קשוע נענה להצעה זו ואף התפטר מעבודתו ב"כל העיר", אך זמן קצר טרם כניסתו לתפקיד בוטל החוזה. באותה שנה הוצעה לו עבודה במקומון "העיר", וטור פרי עטו בשם "החבית העממית" התפרסם גם ב"כל העיר". בתחילת 2003 פוטר בעקבות קיצוצים.

בשנת 2002 יצא לאור ספר הביכורים של קשוע "ערבים רוקדים", שהפך לרב-מכר ותורגם לשבע שפות^[11].

בשנת 2004 ראה אור ספרו השני, "ויהי בוקר", שתורגם לחמש שפות^[11]. בשנת 2010 פורסם ספרו השלישי, "גוף שני יחיד", שתורגם לשש שפות^[11]. על ספר זה הוענק לו פרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי לשנת 2011. "ספרו של קשוע מציע מבט סאטירי מרתק על הישראליות ובמיוחד על התודעה הערבית-ישראלית, נושא שלא זכה כמעט לייצוג בספרות העברית", כתבו חברי ועדת הפרס מיכאל גלוזמן, גבריאל צורן ואבידב ליפסקר.

קשוע כתב את תסריט סדרת הדרמה הקומית "עבודה ערבית", ששודרה לראשונה ב־24 בנובמבר 2007 בערוץ 2. הסדרה עוסקת בצורה הומוריסטית, אך נוקבת, ביחסי ערבים–יהודים בישראל, מבוססת בחלקה על טוריו של קשוע בעיתון "הארץ", ומזכירה במעט את הביוגרפיה של קשוע עצמו.

בנובמבר 2014 יצא לאקרנים הסרט "ערבים רוקדים - זהות שאולה", בבימויו של ערן ריקליס – תסריט ועלילה מאת קשוע. סרט זה גם מבוסס על הספר הראשון מאת קשוע "ערבים רוקדים".

באוקטובר 2015 החלה בערוץ הראשון הקרנתה של הסדרה "התסריטאי" שכתב קשוע^[12], ובדצמבר באותה שנה החלה הקרנתה גם בערוץ השני.

ב־2016 ויתר על קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, זאת על רקע ביטול הענקת פרס מטעם האוניברסיטה לארגון "שוברים שתיקה".

בנובמבר 2017 פרסם טור פרידה ממדורו במוסף "הארץ"^[13].

ספרו "ויהי בוקר" עובד לסרט בשם זה על ידי ערן קולירין. הסרט יצא לאקרנים בשנת 2021 והוקרן לראשונה בפסטיבל קאן. הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים חיפה וב-7 פרסי אופיר.

קשוע כתב את תסריט סדרת הדרמה הנעורים הרומנטית "מדרסה", ששודרה לראשונה ב־1 בינואר 2023 בערוץ כאן חינוכית. הסדרה עוסקת בקהילת בית ספר דו־לשוני בירושלים. סוגיות חברתיות ופוליטיות יהיו במוקד הדילמות של הנערים והנערות בבית הספר וכן של הוריהם.

ביקורות

לצד השבחים הרבים להם זוכה קשוע, כתיבתו הביקורתית כלפי שני המגזרים, היהודי והערבי, מציבה אותו תחת ביקורת כבדה משני הצדדים. במגזר היהודי הציוני יש הרואים בקשוע שמאלני רדיקלי. במגזר הערבי, לעומת זאת, יש המבקרים את קשוע על כך שהוא כותב בעברית בלבד ובעיתונים ישראליים, וטוענים כי הוא מביע עמדות פרו־ישראליות ומביע בוז גלוי לערבים ולתרבותם. בריאיון סיפר קשוע כי בעבר הושווה לשר אביגדור ליברמן, נאמר עליו כי הוא משתמש ב"טרמינולוגיה ציונית" ובעיר הולדתו אף הופצו שמועות כי התגייר.^[4]

בראשית מבצע עופרת יצוקה פרסם קשוע מאמר סאטירי בשם "יצוקה. בטח יצוקה" שבו התחזה לאיש ימין קיצוני במטרה להלעיגו, וכתב בין היתר כי:

אין אפס, חייבים להמשיך עד הסוף, עד שילמדו שאיתנו לא באים בכוח. או שהם נכנעים ובאים לנשק את רגלינו שנעזוב אותם במנוחה או שממשיכים להנחית עליהם מכות מהשמיים שלא יידעו מאיפה זה בא להם בכלל^[14].

המאמר תורגם לערבית והופץ בעיר הולדתו, טירה, שם הובן כפשוטו כמתקפה נגד הערבים. כפי שסיפר בטור:

התברר שבטירה הופץ כרוז שנושא את הכותרת "כלב ציוני מטירה" ומאשים אותי בשיתוף פעולה עם האויב הציוני, תוך שהוא מתאר אותי כאדון החזירים היהודים, מתיר את דמי וקורא לבני משפחתי המכובדים לצאת בפומבי ולהקיא אותי מקרבם. הכרוז, שנחתם על ידי הגורם האלמוני "חופשי הכפר", בא בעקבות דרשה שנשא אחד האימאמים במסגדי טירה, ובה הוכרזתי באופן רשמי כמי שיצא מדת האסלאם ומהאומה הערבית^[15].

חיים אישיים

לקשוע ולאשתו נג׳את, בת ושני בנים.

ספריו

ערבים רוקדים, 2002, הוצאת מודן.
ויהי בוקר, 2004, הוצאת כתר.
גוף שני יחיד, 2010, הוצאת כתר.
בן הארץ, 2015, הוצאת כתר.
עקוב אחר שינויים, 2017, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן.

פרסים

ב-2011 זכה באות אביר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי^[16]

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של סייד קשוע, בקטלוג הספרייה הלאומית
סייד קשוע, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
סייד קשוע, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
סייד קשוע, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
סייד קשוע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
מאמרי סייד קשוע, באתר "הארץ"
נרי ליבנה, הערבי הנודד, באתר הארץ, 6 בינואר 2004
רותה קופפר, גם בוגד, גם כותב גרוע, באתר הארץ, 12 בפברואר 2008
קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם סייד קשוע, באתר iCast‏, 15 ביוני 2010
עמיחי שלו, יש לי חדרון משלי, באתר ynet, 4 ביולי 2010
אורית אלקלעי, "אל תירה בי, אני יכול להיות מצחיק", באתר פסיכולוגיה עברית, ‏מרץ 2011
רונה סגל, ‏"העוזרת שלי מפחדת מערבים", באתר ‏מאקו‏, 2 בפברואר 2012
חנה הרציג, סייד קשוע כאנטי גיבור יהודי, 7 באפריל 2012
פיני אסקל, ‏סייד קשוע: "ישראל קיצונית, גזענית וימנית", באתר גלובס, 15 באוגוסט 2013
אורי קליין, למה חשוב לראות את "ערבים רוקדים", באתר הארץ, 27 בנובמבר 2014
רוני קובן, ‏המקום הרע הזה שנקרא בית, באתר ‏מאקו‏, 25 במרץ 2015
אריאל הורוביץ, סייד קשוע צוחק על כולנו. גם על עצמו, באתר בית אבי חי, יולי 2015
נבו זיו, גילה את אמריקה, באתר "ידיעות אחרונות", 20 באוגוסט 2017
גפי אמיר, "עקוב אחר שינויים": בספר החדש של סייד קשוע, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2017
סייד קשוע, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
סייד קשוע, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סייד קשוע, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סייד קשוע, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סייד קשוע, דף שער בספרייה הלאומית
סייד קשוע, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מכתביו:

אני חוזר הביתה, באתר הארץ, 13 באפריל 2003
הצצה נדירה אל לב החברה הערבית, באתר הארץ, 1 במאי 2010
הצצה אל ספרו החדש של סייד קשוע, "גוף שני יחיד", באתר הארץ, 22 בדצמבר 2017

על כתביו:

יאיר עדיאל, ‏על פואטיקה ופוליטיקה של גישות ללשון: קריאה בטורים מאת סייד קשוע, תיאוריה וביקורת 34, אביב 2009, 11–41
איימן סיכסק, "גוף שני יחיד" מאת סייד קשוע, שביל הבריחה, באתר הארץ, 2 ביוני 2010
אריק גלסנר, סכסוך שכנים: על "גוף שני יחיד" של סייד קשוע, באתר nrg‏, 13 ביוני 2010
יעל גבאי, יחיד במינו, באתר ynet, 20 ביוני 2010
דוד רוזנטל‏, עוד הוא מדבר: לא בטוח שיש כרגע צורך בלקט טורים של סייד קשוע, באתר וואלה, 26 במאי 2015
עופרה עופר אורן, "עקוב אחר שינויים": איך סיפור יכול לשנות חיים, בבלוג "סופרת ספרים", 2 באוקטובר 2017
נמרוד עופרן‏, מתרוקן מחוויות: "עקוב אחר שינויים" של סייד קשוע פורח בקו שבין זיכרון לבדיון, באתר וואלה, 14 בנובמבר 2017
אוהד דהן, הזרות של סייד קשוע: מה אמת ומה בדיה?, באתר nrg‏, 21 בנובמבר 2017
עדיה מנדלסון מעוז, פלסטין אהובתי: המקום והבית ביצירותיו הספרותיות של סייד קשוע, עיונים 32, 2019, עמ' 137–164
שירי גורן, 'עידן טראמפ הגיע וסוף סוף אני מרגיש בבית:' סייד קשוע באילינוי, עיונים 36, 2021
עדיה מנדלסון-מעוז, פלסטין אהובתי – המקום והבית ביצירותיו הספרותיות של סייד קשוע, עיונים, 32 (2019): 164-137. https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/32/Adia-Mendelson-Maoz.pdf

הערות שוליים

^ מיה סלע, פרס קוגל לספרות יוענק לסופרים חנה טואג, סייד קשוע וליזי דורון, באתר הארץ, 5 באפריל 2011
^ סייד קשוע, אני מוסלמי, ולכן אני האיש הרע, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2015
^ פיני אסקל, ‏סייד קשוע: "ישראל קיצונית, גזענית וימנית", באתר גלובס, 15 באוגוסט 2013
^ ¹ ² נרי ליבנה, הערבי הנודד, באתר הארץ, 5 בינואר 2004
^ השלטון מפחד מקשוע באתר "מצפן"
^ "ערבים רוקדים", עמ' 68
^ Israel Studies Project. The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois
^ Faculty Directory, The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois
^ Negotiating Israeli and Palestinian Identity: A conversation with author and journalist Sayed Kashua
^ Sayed Kashua at S.F. State: for the popular Palestinian Israeli writer, home is elusive
^ ¹ ² ³ סייד קשוע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
^ עידו ישעיהו‏, כל החיים לפניו: "התסריטאי" של סייד קשוע נוטה לשלמות, באתר וואלה, 23 באוקטובר 2015
^ סייד קשוע, טור הפרידה של סייד קשוע, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2017
^ סייד קשוע, יצוקה. בטח יצוקה, באתר הארץ, 2 בינואר 2009
^ סייד קשוע, גלות ברחוב הראשי, באתר הארץ, 23 בינואר 2009
^ הזוכים באות מסדר האמנויות והספרות, אתר הבמה, 14 ביוני 2011

[1] מיה סלע, פרס קוגל לספרות יוענק לסופרים חנה טואג, סייד קשוע וליזי דורון, באתר הארץ, 5 באפריל 2011

[2] סייד קשוע, אני מוסלמי, ולכן אני האיש הרע, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2015

[3] פיני אסקל, ‏סייד קשוע: "ישראל קיצונית, גזענית וימנית", באתר גלובס, 15 באוגוסט 2013

[noded-4] ¹ ² נרי ליבנה, הערבי הנודד, באתר הארץ, 5 בינואר 2004

[5] השלטון מפחד מקשוע באתר "מצפן"

[6] "ערבים רוקדים", עמ' 68

[7] Israel Studies Project. The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois

[8] Faculty Directory, The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois

[9] Negotiating Israeli and Palestinian Identity: A conversation with author and journalist Sayed Kashua

[10] Sayed Kashua at S.F. State: for the popular Palestinian Israeli writer, home is elusive

[תרגום-11] ¹ ² ³ סייד קשוע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)

[12] עידו ישעיהו‏, כל החיים לפניו: "התסריטאי" של סייד קשוע נוטה לשלמות, באתר וואלה, 23 באוקטובר 2015

[13] סייד קשוע, טור הפרידה של סייד קשוע, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2017

[14] סייד קשוע, יצוקה. בטח יצוקה, באתר הארץ, 2 בינואר 2009

[15] סייד קשוע, גלות ברחוב הראשי, באתר הארץ, 23 בינואר 2009

[16] הזוכים באות מסדר האמנויות והספרות, אתר הבמה, 14 ביוני 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

אין תמונה חופשית
לידה	31 ביולי 1975 (בן 49) טירה, ישראל
שם לידה	سيد قشوع
לאום	ערביי ישראל, פלסטינים, ערבים-מוסלמים, ערבים, Palestinians in Israel, האסלאמיזציה של ארץ ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	ערבית, עברית, ערבית פלסטינית, עברית ישראלית
יצירות בולטות	מדרסה, התסריטאי, ערבים רוקדים - זהות שאולה, עבודה ערבית
בת זוג	נג'את קשוע
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	אביר מסדר האמנויות והספרות (2011) פרס היצירה לסופרים עבריים (2005) פרס ברנשטיין (2011)