מוחמד ח'אתמי

מוחמד ח'אתמי
حجت‌ الاسلام سید محمد خاتمی (פרסית)
	מוחמד ח'אתמי
לידה	אוקטובר 1943 (בן 81); ארדכאן, המדינה האימפריאלית של איראן
מדינה	איראן
השכלה	אוניברסיטת אספהאן (1969)
מפלגה	מועצת אנשי הדת הלוחמים
בן או בת זוג	Zohreh Sadeghi (1974–?)
	www.khatami.ir
	3 באוגוסט 1997 – 2 באוגוסט 2005; (8 שנים)
	→ אכבר האשמי רפסנג'אני מחמוד אחמדינז'אד ←
פרסים והוקרה
	המסדר של פקיסטן (2002); אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; עיטור המשחרר של ונצואלה; Order of Islamic Revolution; העיטור הלאומי חוסה מרטי; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית ;
חתימה

מוחמד ח'אתמי (בפרסית: محمد خاتمی, תעתיק מדויק: מחמד ח'אתמי; נולד ב-29 בספטמבר 1943) הוא פוליטיקאי איראני, מראשי תנועת הרפורמה במדינה. כיהן כנשיאה החמישי של איראן בשנים 1997–2005.

ביוגרפיה

מוחמד ח'אתמי נולד ב-29 בספטמבר 1943 בארדכאן שבאיראן, לאיש דת. למד תאולוגיה (כלאם) באוניברסיטת קום החל מ־1961, קיבל את התואר מוסמך לפילוסופיה מאוניברסיטת אספהאן, למד הוראת מדעים באוניברסיטת טהראן ב־1970 תוך התמחות במחשבה מדינית. בהמשך סיים קורס בהנהגה דתית בקום.

היה פעיל בתנועה האסלאמית באיראן והוגלה לאירופה בסוף שנות ה-70. שב לאיראן לאחר המהפכה האסלאמית.

בשנת 1999 פרסם ספר של מחשבה מדינית בו תמך בעמדות של מורו ג'וואד טבאטבאי בקשר להתפתחויות בתחום זה במהלך ההיסטוריה של פרס.

קריירה

ב־1980 נבחר לראשונה לפרלמנט. הפך לשר התרבות ב־1982, הודח ב־1986 בשל מדיניות ליברלית מדי ומונה שנית לתפקיד בין השנים 1989–1992. במקביל כיהן במספר תפקידים צבאיים, ביניהם ראש הכוחות המשולבים של צבא איראן וסגן השר הממונה על הצבא במהלך מלחמת איראן–עיראק, וכן שימש כראש המטה לתעמולה. היה ראש הספרייה הלאומית של איראן בשנים 1992–1997.

ח'אתמי נבחר לראשונה לנשיא איראן ב־23 במאי 1997 תוך תמיכה בעיקר של הצעירים והנשים, שדרשו רפורמה. למרות ניסיונות השמרנים להכשילו הצליח לזכות ברוב בפרלמנט ב־2000 ובבחירות לנשיאות ב־8 ביוני 2001.

בשנת 2005 סיים את כהונתו בשל החוקה האיראנית שאינה מאפשרת לנשיא לכהן ברציפות יותר משתי קדנציות. מחמוד אחמדינז'אד, שזכה בבחירות, החליף את ח'אתמי בתפקיד הנשיא.^[1]

בפברואר 2009 הודיע ח'אתמי כי יתמודד מול נשיא איראן המכהן מחמוד אחמדינז'אד, בבחירות לנשיאות שייערכו בחודש יוני.^[2] ב-16 במרץ פרש מן המירוץ, על מנת לאפשר לחברו ויועצו, ראש הממשלה לשעבר מיר-חוסיין מוסאווי, להתמודד במקומו.