מדד מסת גוף

המונח "BMI" מפנה לכאן. לערך העוסק בחברת התעופה הבריטית BMI, ראו BMI (חברת תעופה).

מדד מסת הגוף (מדמ"ג; באנגלית: Body Mass Index‏ – BMI) הוא מדד הנותן הערכה כמותית האם אדם נמצא במשקל תקין, בעודף משקל או בתת־משקל. המדד מחושב באמצעות נתוני הגובה (במטרים) והמשקל (בק"ג).^[1]

BMI הומצא במאה ה-19 על ידי המתמטיקאי והסטטיסטיקאי הבלגי אדולף קטלה, במהלך קורס על פיזיולוגיה שהעביר באוניברסיטה. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הוא אומץ כתקן רפואי למדידת השמנה.

בשנות ה-90 נקבע מדד מסת הגוף כתקן הבינלאומי בתחום, שגם ארגון הבריאות העולמי (WHO) משתמש בו. כיום הוא משמש כמדד המרכזי והפופולרי ביותר לחישוב השמנה, בו רופאים נעזרים כדי לזהות אנשים הסובלים מעודף משקל או מתת-משקל.

חישוב המדד

הנוסחה לחישוב ה-BMI היא: $\ \mathrm {BMI} ={\frac {\mathrm {weight} }{\mathrm {height} ^{2}}}$ , כלומר משקל (בק"ג) חלקי ריבוע הגובה (במטרים).

BMI בין 18.5 ל-25 נחשב למשקל תקין. BMI מעל 25 נחשב למשקל עודף. BMI מתחת 18.5 נחשב לתת-משקל.

דוגמה: אם אדם שוקל 90 ק"ג, וגובהו 1.95 מטרים, חישוב BMI שלו יהיה כלהלן:

\ \mathrm {BMI} ={\frac {90}{1.95^{2}}}=23.7

לכן, על פי מדד ה-BMI שלו, 23.7, המשקל של אדם זה תקין.

דוגמאות לערכי BMI
גובה (מטרים)/ משקל (קילוגרמים)	35	40	45	50	55	60	65	70	75
1.50	15.5	17.7	20	22.2	24.4	26.6	28.8	31.1	33.3
1.60	13.6	15.6	17.5	19.5	21.4	23.4	25.3	27.3	29.2
1.70	12.1	13.8	15.5	17.3	19	20.7	22.4	24.2	25.9

פירוש ערכי BMI

BMI	דירוג	דרגת סיכון לחלות במחלות
עד 18.5	תת משקל	סיכון לתת-תזונה
18.5 – 25	משקל תקין	סיכון נמוך באופן יחסי
25 – 29.9	משקל עודף	מוגבר כאשר יש מחלות רקע נלוות
30.0 – 34.9	השמנה דרגה I	בינוני
35.0 – 39.9	השמנה דרגה II	חמור
40 ומעלה	השמנה דרגה III	חמור מאוד

ערכי BMI הגבוהים מ-40 מגדירים השמנת יתר חולנית. קיימים סיווגי משנה לא אחידים לקבוצת הערכים שמעל ל-40.

BMI לילדים

בדומה למבוגרים, גם בילדים נמדדת ההשמנה, בדרך כלל, באמצעות מדד מסת הגוף (BMI). עם זאת, בניגוד לתוצאות BMI למבוגרים בהן כל תוצאה נכנסת לטווחים שנקבעו מראש, בילדים ובמתבגרים עודף משקל מוגדר כ- BMI מעל אחוזון 85 לגיל ולמין. ילד שמן מוגדר ככזה שה-BMI שלו מעל האחוזון ה-95, ותת משקל מוגדר כ-BMI מתחת לאחוזון 5 לגיל ולמין.^[2]

ביקורת

החיסרון של מדד זה הוא שהוא מתייחס אך ורק לגובה ולא לוקח בחשבון את רוחב שלד האדם. כמו כן, בעייתיים גם חוסר ההתייחסות לפיזור השומן בגוף וחוסר ההפרדה בין מרכיבי הגוף השונים - שומן ושריר.

לדוגמה, אנשים המתאמנים בחדר כושר ומפתחים רקמת שריר מאסיבית, במקום רקמות שומן, עדיין ישקלו יותר (תא שריר כבד מתא שומן). במקרה זה, למשל, גם אם יופחתו משמעותית אחוזי השומן בגופם, הם עשויים להישאר באותו אחוזון BMI מבלי ששינוי גופני זה יבוא לידי ביטוי.

דוגמה מוכרת לאי דיוק מדד ה-BMI הוא מייקל ג'ורדן, אשר בשיא כושרו הגופני היה בעל ערכי מדד BMI של 27-29^[3] המוגדרים כמשקל יתר.