חורבת אל כום
חורבת אל כום (חירבת אל כום) היא תל ארכאולוגי הממוקם בשיפוליהם המערביים של הרי חברון. על פי ממצאיו, התל היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה 2–3 והמשיך להתקיים בתקופת בית ראשון ובית שני. בית קברות גדול מתקופת ממלכת יהודה נמצא בצדו הדרומי של התל.
 | |
| אתר ארכאולוגי | |
|---|---|
| חפירות | 1968–1971 |
| ארכאולוגים | ויליאם דיוור |
| מיקום | |
| מדינה |
מדינה פלסטינית  |
| מיקום | מערב הר חברון |
| קואורדינטות | 31°32′05″N 34°58′00″E / 31.534716°N 34.966564°E |
|
(למפת הר חברון רגילה)   חורבת אל כום | |
  | |
באתר התגלו שלוש כתובות קבורה יהודאיות מהמאות ה-8-7 לפנה"ס (שתיים מהן מוצגות במוזיאון ישראל), וכן אוסטרקונים בארמית, עברית ויוונית מתקופת בית שני, האחד מהם הוא שטר חוב הכתוב בשני נוסחים - עברי ויווני.
האתר נחפר בשנים 1968–1971 על ידי הארכאולוג האמריקאי ויליאם דיוור. זיהויו ההיסטורי של האתר איננו ודאי. אחת האפשרויות שהוצעו היא העיר המקראית מקדה, שנמצאת על פי המקור המקראי בנחלת שבט יהודה בקרבת תל לכיש. אפשרות אחרת היא העיר שפיר המוזכרת בספר מיכה (על סמך שם הנחל הסמוך - ואדי א-סיפר).
כיום האתר שוכן בשטח היישוב אל-כום שברשות הפלסטינית כשנים עשר ק"מ ממערב לחברון, כשלושה ק"מ מהיישוב שקף וכארבעה ק"מ מן ההתנחלויות אדורה ונגוהות.
כתובות הקבורה
עריכהכתובת אריהו
עריכה
בפתח אחד הקברים הייתה חרותה בסלע כתובת בכתב עברי קדום המתוארכת לתקופה 700–750 לפנה"ס. יחד עם הכתובת היה עיטור בדמות כף יד אנושית. הכתובת נשדדה על ידי תושבי המקום ונמכרה לדיוור כשחפר במקום. הכיתוב מרושל, וניכר שהיוצר התמקד בכף היד ולא בכיתוב. בשל חריתת הכתב המרושלת והחריתות הרבות מסביב לכתובת, התקשו החוקרים לפענח את הכתובת, והפענוח הנפוץ הוא:[1]
| הכתובת בכתב עברי קדום (הערה: האותיות הן אילוסטרציה, הן אינן זהות במדויק לאותיות המקור) |
תעתיק לאותיות מודרניות |
|---|---|
|
|
|
בפינה השמאלית התחתונה, הרחק מהכתובת העיקרית, כתוב "ולאשרתה", כאשר האותיות ר' וה' כתובות פעמיים, אחת מתחת לשנייה.
משמעות הכתובת בעברית מודרנית היא:[1]
בדומה לממצאי כונתילת עג'רוד (חורבת תימן) ובמיוחד הכתובות שנמצאו בה, הכתובת מראה שהיו מתושבי ממלכת יהודה שעבדו את יהוה ואשרה כאל ובת זוגו, ולא רק פשוטי העם שבהם.[1][3] היעדרה של אשרה מהמקרא כאלה לגיטימית נובע מעריכתו בירושלים בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון, שהוציאה כל אזכור לה במקרא שהחל לעבור קאנוניזציה בימיהם.[4]
הכתובת מחורבת אל כום, יחד עם כתובות חורבת תימן והארכיונים הגדולים שהתגלו בלבנט (כגון במרי, אוגרית ואמר), יצרו מפנה בתפיסת הדת הישראלית הקדומה בעשורים האחרונים, וביססו את היותה נטועה במכלול האמונות הכנעניות/לבנטיניות/שמיות צפון־מערביות שמסביבה.[5][6]
כתובות בני נתניהו
עריכהשתי כתובות שנמצאו באותה מערה ובאותו קבר, מיחסות את בעלי הכתובת לאותו אב. הכתובת הראשונה חרותה בסלע משמאל לפתח החדר, והשנייה נצבעה בשחור מעל הפתח. שתי הכתובות מתוארכות למאה ה-7 לפנה"ס.
תוכן הכתובת החרותה הוא:[1]
לעופי . בנ
נתניהו
החדר . הזה
תוכן הכתובת הצבועה הוא:[1]
לעוזה בנ נתניהו
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 115–111
- ^ נוצר=שומר, נוצרי = השומר שלי
- ^ נדב נאמן, ספרים ודברי ביקורת: לה' תימן ולאשרתו, ציון פא, 2016, עמ' 514
- ^ ברוך מרגלית, לסוגית "יהוה ואשרתו", בית מקרא מ, 1995, עמ' 367
- ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 12, 14 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
- ^ William G. Dever, Archaeology and the Ancient Israelite Cult: How the Kh. El-Qôm and Kuntillet ʿajrûd 'Asherah' Texts Have Changed the Picture, Eretz-Israel 26, 1999, עמ' 9*–15*