ויקיפדיה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום זיכרון לאומי במדינת ישראל
(הופנה מהדף יום השואה)
פירוש נוסף ערך זה עוסק ביום הזיכרון לשואה המונהג בישראל. אם התכוונתם ליום הזיכרון הבינלאומי, ראו יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, או בקיצור יום השואה, מצוין בישראל מדי שנה בכ"ז בניסן[1] ומוקדש לזכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי בשנים 1933–1945 וזכר הגבורה היהודית באותה תקופה. מועד זה הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל, ונהוגים בו מנהגי אבלות אחדים.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה
מצעד החיים ודגלי ישראל באושוויץ
מצעד החיים ודגלי ישראל באושוויץ
מדינה ישראלישראל ישראל
סוג יום זיכרון לאומי
סיבה השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מועד
תאריך

כ"ז בניסן[1] ה'תשפ"ה

יום שישי 25 באפריל 2025
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בולים משנת 1962 לציון יום השואה והגבורה

קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה

עריכה

הדיון ביישוב היהודי

עריכה

כ"ז בניסן שימש יום זיכרון ביישוב היהודי בארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם השנייה. לפחות מאז 1940 התקיים ביישוב "יום זיכרון גבורה" להנצחת חללי אירועי האיבה בארץ, שמועדו נקבע בתאריך העברי של פרוץ המרד הערבי הגדול, כ"ז בניסן תרצ"ו (19 באפריל 1936).[2][3]

קביעת תאריך ליום זיכרון השואה עוררה ביישוב היהודי ויכוח על מהות השואה בהיסטוריה של עם ישראל. בהתאם לגישה השלטת בתנועה הציונית, שהדגישה את אתוס "היהודי הלוחם" והדחיקה ככל האפשר את זיכרון "היהדות הגלותית", הוצע יום פרוץ מרד גטו ורשה, המרד היהודי הגדול ביותר בנאצים, כתאריך מתאים ביותר ליום זיכרון השואה והגבורה. המרד בגטו ורשה פרץ ב-19 באפריל 1943, י"ד בניסן, ערב פסח ה'תש"ג. הרבנות הראשית לישראל התקשתה לקבל הצעה זו מפני שעל פי ההלכה, אסור לומר תחנון, לקבוע תענית ציבור ולערוך הספד בחודש ניסן, המכונה "חודש הגאולה", למרות מנהגי האבלות החלים בו בזמן ספירת העומר. על כן, החליטה הרבנות הראשית כי עשרה בטבת, אחד מארבעה ימי אבל הקבועים בלוח השנה העברי לזכר חורבן בית המקדש, יהיה מעתה גם "יום הקדיש הכללי" לזכר קורבנות השואה.

על אף החלטתה של הרבנות הראשית, החלטה שקדמה לקום מדינת ישראל, בשנת 1951 התקבלה הצעתו של חבר הכנסת מרדכי נורוק[4] לקבוע את יום הזיכרון לשואה בתאריך כ"ז בניסן, שישה ימים לאחר תום חג הפסח ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.[5] בחירת התאריך נבעה מהיות י"ד בניסן, התאריך שבו פרץ מרד גטו ורשה, יום בלתי הולם ליום זיכרון לאומי, וכנראה מהיות כ"ז בניסן יום זיכרון ידוע ומקובל כבר בקרב רוב היישוב. רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה לאומית שהכירה גם בגבורתה של מרבית האוכלוסייה היהודית, שלא אחזה בנשק אך עמדה בזוועות המלחמה, קידשה את החיים, שמרה על צלם אנוש ופעלה להצלת עצמה וזולתה.

קביעת יום הזיכרון בחקיקה

עריכה
 
השרים וחברי הכנסת עומדים דום בישיבת הכנסת המיוחדת ביום השואה, אפריל 1973

בתחילה הנהיגה הכנסת בשנת 1951 את "יום השואה ומרד הגטאות" בתאריך כ"ז בניסן.[6] בשנת 1953 נזכר היום בשמו הנוכחי בחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם.[7] לבסוף חוקק חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959 בעקבות מאבק ציבורי[8][9] של ניצולי השואה.

סעיף 2 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.

על פי החוק, תחילתו של יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. כללי הלוח העברי[10] מונעים מיום כ"ז בניסן לחול בשבת, אולם כדי למנוע חפיפה בין יום הזיכרון לבין כניסת השבת או מוצאי שבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

  • אם חל כ"ז בניסן ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, כ"ו בניסן
  • אם חל כ"ז בניסן ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, כ"ח בניסן (כלל זה הוחל משנת תשנ"ז-1997).

באוגוסט 1977, מספר חודשים לאחר שנבחר לראשות ממשלת ישראל, הציע מנחם בגין לבטל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הוא הציע לציין את זכר השואה בתשעה באב, יום אבל ותענית לזכר כמה וכמה אסונות לאומיים בתולדות העם היהודי, ואילו את מרד הגטאות וגבורת הפרטיזנים לציין ביום העצמאות. הצעתו של בגין עוררה סערת רוחות והוא ויתר עליה.[11]

בשנת 2018 התקבל בכנסת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. סעיף 9 לחוק קובע כי "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה." דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים זאת: "מוצע לעגן ימים אלה בחקיקת יסוד נוכח מעמדם כמרכיב יסודי בזהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי."[12]

התקבלות יום השואה הממלכתי בציבור הדתי

עריכה
 
תפילה "לזכר קדושי השואה" שחוברה על ידי הרב יונה שטנצל, מייסד מפעל לימוד "המשנה היומית" לעילוי נשמות הנרצחים בשואה

הרב אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון אי"ש") התנגד להקדשת ימי זיכרון מיוחדים להרוגי השואה, ופסק כי אין בימינו סמכות לקבוע ימי תענית לדורות. הרב לא ראה בשואה אירוע חריג ביחס לשאר הצרות בהיסטוריה היהודית, ואף דאג להעביר זאת לאדמו"ר מגור בזמנו, אברהם מרדכי אלטר, כדי שיצטרף להתנגדותו.[13] הרב יוסף צבי דושינסקי, רב העדה החרדית בירושלים, הסתייג גם מחיבורן של קינות חדשות על החורבן.[14] בהתאם לשיטתו של החזון איש, התנגד לימים הרב יוסף שלום אלישיב להצעה שהעלה ב-1985 האדמו"ר מקאליב, מנחם מנדל טאוב, ניצול שואה בעצמו, לקבוע בכל יום קריאת פסוקי קריאת שמע אחרי תפילת 'עלינו לשבח' ולהתכוון 'לייחד עם הקדושים' שנספו בשואה. הרב אלישיב ענה שאיננו רואה מקור לכך בפסיקת חז"ל, אך הציע ללמוד בכל יום משניות לעילוי נשמות הקדושים אשר לא השאירו אחריהם קרובי משפחה, כפי שנהגו במקומות אחדים.[15] הרב משה פיינשטיין, פוסק רב השפעה בחברה החרדית בארצות הברית, היה גם הוא בין המתנגדים לכך.[16] לאור פסיקות אלה מפגין הציבור החרדי אדישות כלפי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ולא נראית כוונה ליצור 'יום שואה חלופי'.[17]

החברה הדתית-ציונית מאמצת את יום הזיכרון הממלכתי, ונוטלת חלק בצורות הזיכרון הממלכתיות.[17] היה ניסיון לקבוע את צום עשרה בטבת כיום הזיכרון לשואה אך ניסיון זה לא יצא אל הפועל, והוחלט לקבוע אותו כיום הקדיש הכללי, הרלוונטי רק למשפחות הנספים בשואה.[18] במרוצת השנים צומצם אופיו של עשרה בטבת ליום אמירת קדיש עבור נפטרים שיום מותם לא נודע, ובתוכם הנספים בשואה.[19] בחוגי הציונות הדתית ממשיכים לציין את זיכרון השואה בעשרה בטבת לצד יום הזיכרון בכ"ז בניסן, כחלק מתפיסת השואה כחורבן של העת החדשה.

רבנים בתנועה ליהדות מתקדמת ובתנועה הקונסרבטיבית[20] קראו לקבוע תענית ציבור ביום השואה הממלכתי בכ"ז בניסן.

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה

עריכה
 
טקס זיכרון בקריית גת, 1963

טקסי הזיכרון של יום השואה דומים מאוד לטקסים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, משום שיום השואה עוצב כהעתקו.[11]

צפירת זיכרון

עריכה
 
טקס יום השואה בתיכון ישראלי, 2008

בשנת 1959 נקבעה צפירת זיכרון אחת, המושמעת בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במשך שנים רבות הושמעה הצפירה ב-08:00 בבוקר. בשנת 1988 פנה שר החינוך יצחק נבון ליד ושם בבקשה לדחות את הצפירה לשעה 10:00 בבוקר כדי לתת למוסדות החינוך זמן התארגנות לקראת הצפירה, ומאז התקבע הנוהג ולפיו ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון ברחבי ישראל.

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים".[21]

טקסי זיכרון

עריכה
 
ניצול שואה מדליק משואה לזכר משפחתו ליד אנדרטה לשואה ולגבורה.

מדי שנה קובעת ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים נושא מרכזי אחר, אשר סביבו ייסובו אירועי יום הזיכרון באותה שנה. טקסים לציון יום השואה נערכים גם ברחבי העולם.

 
טקס "לכל איש יש שם" בכנסת, מאי 2016

מאז 1998 נערך בתיאטרון תמונע בתל אביב, במקביל לטקס הממלכתי, "טקס יום השואה האלטרנטיבי". טקס זה נושא אופי שונה ולא ממלכתי, ושם לו למטרה לקרב את זיכרון השואה לדור הצעיר. סביב טקס זה נתעוררו מחלוקות ופולמוס ציבורי רב.[23][24] אירועים דומים נערכים בערב יום השואה ברחבי הארץ והעולם במסגרת מיזם זיכרון בסלון ודומיו. מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 מנהיג יד ושם תחרות שנתית של עיצוב כרזה ליום השואה.

מנהגי אבלות

עריכה
  • מייד לאחר השמעת צפירת הזיכרון בכל רחבי ישראל מתקיימים אירועי זיכרון נוספים ליד אנדרטאות, בבתי ספר, במחנות צה"ל, ברשויות המקומיות ובמוסדות ציבור. ב"יד ושם" מתקיים לאחר הצפירה טקס הנחת זרים באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה.
  • דגלי ישראל מורדים לחצי התורן כאות אבל.
  • מקומות בילוי, מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע סגורים בערב יום השואה. חנויות ומוסדות ציבור שבשגרה פתוחים בשעות הערב נסגרים בשעות אחר הצהריים המאוחרות בערב יום הזיכרון.
  • ערוצי הטלוויזיה והרדיו מייחדים שידוריהם ליום זה, וערוצים אשר יעודם לא מאפשר זאת, כמו ערוצי ספורט ובידור לא משדרים לאורך כל יום הזיכרון.

הנושא השנתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה

עריכה

מאז שנת 2000 בוחרת רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, "יד ושם", את הנושא המרכזי שעליו ימוקד יום הזיכרון לשואה. מכיוון שלשואה פנים אין קץ, נקודות מבט ואירועים רבים, הוחלט שבכל שנה ייבחר נושא אחד, שיציג באופן מסוים את השואה ותוצאותיה מנקודת מבט אחת בתחום מסוים.

 
פורום המטה הכללי של צה״ל ביום עיון ביד ושם בסימן "התנגדות יהודית – 80 שנה למרד גטו ורשה", הנושא השנתי שנבחר לאותה שנה, יום הזיכרון, שנת 2023
 
כרוז שהפיץ הרב יונה שטנצל בקרב ניצולי השואה ללימוד משנה יומית על מנת שידעו שיש תקווה
  • תש"ס–2000: "גורל המשפחה היהודית בשואה" – הניסיון לשמור על שלמות המשפחה ואחדותה בתוך התופת.
  • תשס"א–2001: "מרדיפות להשמדה המונית" – ציון שישים שנה לנקודת המפנה של המלחמה עם הפלישה לברית המועצות.
  • תשס"ב–2002: "קולם האחרון" – דברים אחרונים ומכתבים של היהודים בשואה.
  • תשס"ג–2003: "ההתנגדות היהודית בשואה" – בסימן שישים למרד גטו ורשה.
  • תשס"ד–2004: "עד היהודי האחרון" – "יד ושם", בשנתו ה־50, עושה מאמץ עילאי לאתר את כל שמות היהודים שנספו ובכך להנציחם ב"דפי עד".
  • תשס"ה–2005: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – לאחר שמחת הניצחון מתגלה לעם היהודי ממדי האסון. הניצולים אוזרים עוז ומחליטים להמשיך לשקם את חייהם בארץ ישראל.
  • תשס"ו–2006: "צלם האדם בצל המוות" – חרף כל הקשיים העצומים, גילו אנשים רבים תעצומות נפש ולא דאגו רק לעצמם אלא גם לאנשים רבים.
  • תשס"ז–2007: "למען ידעו דור אחרון" – עדות ועדויות. רישום ותיעוד התרחשויות במהלך השואה, תוך כדי חרוף נפש, ביומנים ובספרים. בנוסף, הניצולים המוסרים את עדותם האישית. כך, שלשלת הזיכרון לא תמוש.
  • תשס"ח–2008: "ובחרת בחיים" – ניצולי השואה ומדינת ישראל. עליית הניצולים ארצה, גיוסם לצבא בהתנדבות, פועלם החשוב בבניית הארץ ובניית חייהם ומשפחותיהם בארץ.
  • תשס"ט–2009: "ילדים ובני נוער בשואה" – דרך התמודדותם של הילדים עם תלאות השואה.
  • תש"ע–2010: "קולם של הניצולים" – סיפורם וקורותיהם של ניצולי השואה בתחומי הזיכרון וההנצחה והשתתפותם כאנשי עדות למשלחות לפולין.
  • תשע"א–2011: "שברי זיכרון" – הפנים מאחורי המסמכים, החפצים והתצלומים. צירוף שברי העולם היהודי המנופץ ושחזור האירועים אשר הולידו הרס ואת החיים בצל האסון הנורא.
  • תשע"ב–2012: "היחיד והיחד" – סולידריות יהודית בתקופת השואה. קשיי היחיד במאבק להישרדות מול האחריות ההדדית והעזרה לזולת.
  • תשע"ג–2013: "התקוממות ומרי בשואה" – בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה. מאבק הגבורה של העם בכל מקום בו היה ציבור יהודי והתקיימו בו חיים יהודיים, בגטאות ובמחנות ההשמדה נגד כל הסיכויים, לזכות ולראות את יום הניצחון.
  • תשע"ד–2014: "יהודים על קו הקץ" – 1944: בין חיסול לשחרור.
  • תשע"ה–2015: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – 70 שנה לסיום המלחמה.
  • תשע"ו–2016: "הכל אסור לנו והכל אנו עושים" – המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה.[25]
  • תשע"ז–2017: "לחלץ תווי פניהם" – סיפורו של היחיד בשואה.
  • תשע"ח–2018: "ניצולי השואה מעצבים זיכרון ובונים מדינה" – בסימן 70 שנה למדינת ישראל.
  • תשע"ט–2019: "המלחמה שבתוך המלחמה" – מאבק ההישרדות של היהודים בשואה.
  • תש"ף–2020: "הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק".[26] בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל בוטלו בשנה זו אירועי הזיכרון ההמוניים, ואף הטקס המרכזי הממלכתי ביד ושם הוקלט מראש, בחלקים ללא קהל, וללא משיאי 6 המשואות.[27]
  • תשפ"א–2021: "עד היהודי האחרון – שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית".[28]
  • תשפ"ב–2022: "מסילות אל האבדון – שילוחם של היהודים בתקופת השואה".[29]
  • תשפ"ג–2023: "התנגדות יהודית בתקופת השואה בסימן שמונים שנה למרד גטו ורשה".[30]
  • תשפ"ד–2024: "רְאו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושִברה" – בסימן טבח שבעה באוקטובר.[31]

ימי זיכרון לשואה בעולם

עריכה
 
טקס יום הזיכרון לשואה בווינה
  ערך מורחב – ימי זיכרון לשואה

נוסף על ישראל, עוד עשרות מדינות מקדישות יום זיכרון לשואה.

בקרב קבוצות יהודיות

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457 - 479.
  • בת-שבע דגן, "יום השואה והגבורה בגן הילדים", הד הגן נ"ג (1989), עמ' 229–232

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה
  ציטוטים בוויקיציטוט: יום הזיכרון לשואה ולגבורה
  טקסט בוויקיטקסט: חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יום השואה
  •   חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, באתר ויקיטקסט

    • הערות שוליים

    עריכה
    1. ^ 1 2 או בתאריך סמוך לו, בכפוף למועד השבת.
    2. ^ ראו חוברת הנצחת החללים לקראת יום זיכרון גבורה בכ"ז בניסן הת"ש - 1940 בארכיון הציוני, האוספים הצבאיים, תעודה מס' J12\69-4t
    3. ^ הרצח הראשון של יהודים אירע אומנם בכ"ג בניסן, אך ההתקפה ההמונית הראשונה של ציבור יהודי אירעה בכ"ז בניסן.
    4. ^ "אנו צריכים לבחור בתאריך מובהק, המתאים גם לזמן רוב השחיטות של יהדות אירופה ולמרד הגיטאות שהתקיים בחודש ניסן. ומשום כך בחרה ועדת-הכנסת בסוף חודש ניסן, בימי הספירה, שבהם הושמדו על-ידי אבות אבותיהם של הנאצים, אנשי מסעי-הצלב, קהילות קדושות רבות." (מתוך דברי הכנסת, 12 באפריל 1951, כמובא בדף השיחה)
    5. ^ באתר הכנסת
    6. ^ כ"ז בניסן - יום השואה ומרד הגיטאות, דבר, 13 באפריל 1951
    7. ^ חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953, ס"ח 132 מ-28 באוגוסט 1953
    8. ^ בשנת 1955 פנו פסח בורשטיין, שלום חולבסקי ואברהם אינגבר כנציגי ועד ארגוני הפרטיזנים אל נשיא המדינה בבקשה לפעול להפיכתו של יום השואה ליום אבל לאומי. ועדת הכנסת התכנסה לראשונה ב-21.10.1958 לדון בסוגיית עיגון יום זה בחוק כיום ממלכתי, ובו נשאו דברים מהכתב נציגי ועד הארגונים של ניצולי השואה על פי תיאום מראש בדבר התוכן. כך במאמרה של חנה יבלונקה, "מה לזכור וכיצד? ניצולי השואה ועיצוב ידיעתה", בתוך הספר עידן הציונות, עורכים אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס עמ' 306.
    9. ^ ניצולי השואה בישראל – סיכומים ראשונים, עמ' 5, מאת חנה יבלונקה בפרסומי מרכז המידע של יד ושם.
    10. ^ לא בד"ו פסח
    11. ^ 1 2 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 428.
    12. ^ הצעת חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ה"ח הכנסת 768 מ-13 במרץ 2018
    13. ^ החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, בנימין בראון, 2011, עמ' 790.
    14. ^ 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 233, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    15. ^ 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 211, והערה 2, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    16. ^ הרב משה פיינשטיין, חיוב הקמת מצבה: פרטים ודינים בדבר זה, עם התורה, ב, י (תשנ"ה). נדפס שנית: הלכה ורפואה, ה (תשמ"ח), עמ' עד. 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 232, והערה 71, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    17. ^ 1 2 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 233, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    18. ^ 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 232–233, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    19. ^   רוני שטאובר, הוויכוח בשנות החמישים בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני על מועד יום הזיכרון לשואה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
    20. ^ רבני מכון שכטר קוראים לצום ביום השואה
    21. ^   סעיף 2 לחוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
    22. ^ ריקי כרמי, איתי בלומנטל, רענן בן צור, אחיה ראב"ד, אלישע בן קימון, אטילה שומפלבי ויעל פרידסון, השוטרים הצדיעו לניצולי השואה: "אתם הגיבורים האמיתיים", באתר ynet, 21 באפריל 2020
    23. ^ מרב יודילוביץ', זוכרים, אבל אחרת, באתר ynet, 15 באפריל 2007
    24. ^ יובל בן-עמי, עכבר העיר אונליין, הטקס האלטרנטיבי בתמונע: אופס, שכחנו את השואה, באתר הארץ, 2 במאי 2011
    25. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו באתר יד ושם
    26. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ף באתר יד ושם
    27. ^ אמיר אלון, יום השואה בצל הקורונה: הטקסים שיתקיימו ללא קהל, ואלו שבוטלו, באתר ynet, 20 באפריל 2020
    28. ^ עד היהודי האחרון – שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית, באתר יד ושם
    29. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב, אתר יד ושם
    30. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ג - הנושא המרכזי, אתר יד ושם
    31. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ד - הנושא המרכזי, אתר יד ושם
    32. ^ עמירם ברקת, רוב מדינות המערב מציינות "יום שואה", רובן ביום שחרור אושוויץ, באתר הארץ, 19 באפריל 2004


    אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יום_הזיכרון_לשואה_ולגבורה&oldid=40180574"