יב
יֵב (מקופטית: Ⲓⲏⲃ או Ⲉⲓⲏⲃ; בערבית: إلفنتين, אִלְפַנְתִין, מיוונית: Ἐλεφαντίνη, אֱלֶפַנְטִינֵה - אי הפילים) הוא אי בנהר הנילוס באזור אסואן בדרומה של מצרים. כיום האי הוא חלק מהעיר אסואן. משמעות שמו היווני של האי "אלפנטינה" היא "אי הפילים", וזאת על-שום הסלעים דמויי-הפילים הנראים בו, או בשל סחר השנהב שהתנהל במקום. גם השם יב בשפת המקום משמעותו "פיל"; ומכאן גם המלה העברית "שנהב", שן של הב. אורך האי כ-1,200 מטר מצפון לדרום וכ-400 מטר לרוחב בנקודה הרחבה ביותר.
 | |
| הנילומטר מכיוון הנהר | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | נהר הנילוס |
| קואורדינטות | 24°05′00″N 32°53′00″E / 24.083333°N 32.883333°E |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 מצרים |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
מצרים העתיקה
עריכההאי, שנודע בשם אַבּוּ או יֵבּוּ, עמד בגבול בין מצרים ונוביה. הוא היווה נקודת הגנה מצוינת לעיר ומיקומו עשהו נקודת מסחר טבעית לסחר בנהר. הגבול היה קרוב לחוג הסרטן, הנקודה הצפונית ביותר בה השמש יכולה להופיע בדיוק באמצע השמים בצהרי היום (נקודת היפוך).
אלפנטין היה מבצר שעמד לפני האשד הראשון בנילוס. בתקופת הביניים השנייה (1650 - 1550 לפני הספירה), המבצר סימן את הגבול הדרומי של מצרים.[1]
לפי המיתולוגיה המצרית, כאן היה מעונו של ח'נום, אל האשדים בעל ראש האייל, ששמר וריסן את מימי הנילוס ממערות מתחת לאי. הסגידה לאל כאן הייתה חלק משילוש מקודש בפנתיאון המצרי. ה"שילוש האלפנטיני" כלל גם את סטיס (אנ') ובתה ענקת, שתיהן נשותיו של ח'נום. סטיס נסגדה עוד מתקופות קדומות כאלת מלחמה וכמגינה של אזור אסטרטגי זה של מצרים. כשהתייחסו אליה כאל אלת הפיריון, היא האנישה את השפיעה הנדיבה של הנילוס שזוהתה כבתה אנוכיס. הפולחן של סטיס החל בעיר העתיקה סוונט (היום אסואן). מאוחר יותר כשהשילוש נוצר, ח'נום זוהה כבן זוגה, ולכן כאביה של אנוכיס. תפקידו במיתולוגיה השתנה מאוחר יותר ואל אחר תפס את תפקידיו בנהר. בזמן ההוא, תפקידו כקדר איפשר לו לתפקד כיוצר גוף האדם.
המקדש
עריכהקיימות עדויות של מקדש המוקדש לח'נום על האי מתקופות מוקדמות עד השושלת השלישית. רוב הקצה הדרומי של האי מכיל שרידים של מקדש שלו מאוחר יותר. המקדש נבנה כולו מחדש בתקופה מאוחרת בזמן השושלת ה-31, רגע לפני השלטון הזר של תקופת היוונים-רומאים. היוונים יסדו את בית תלמי לאורך 300 שנות שלטונם על מצרים (305 עד 30 לפני הספירה), ושמרו על מנהגים דתיים ומסורות עבר, לעיתים בזיהוים את האלים המצריים עם האלים שלהם עצמם. מצרים הפכה לחלק מהאימפריה הרומית ומסורותיה ודתה נשמרו בצד תרבויות שונות עד ל-600 לספירה.
בזמן עבר, האי שימש גם כמחצבה חשובה בספקו אבני גרניט לכל רחבי מצרים לבניית מבנים ואנדרטאות.
חפירות ארכאולוגיות מתמשכות של המכון הגרמני לארכאולוגיה באזור חשף ממצאים רבים שכעת מוצגים במוזיאון על האי, כולל מומיה של אייל של ח'נום. חפצים המתוארכים עד לתקופת טרום השושלות נמצאו אף הם על האי.
ההריסות העתיקות ביותר שעדיין עומדות על האי הם של פירמידת מדרגות מגרניט מתקופת השושלת השלישית ומקדש קטן, שנבנה עבור נומארך מקומי מהשושלת השישית בשם חֵקַיִבּ. יב הייתה בירת המחוז (נום) Ta-Seti, אחד מ-42 מחוזות שהרכיבו את מצרים העתיקה מתקופת הממלכה הישנה ועד לתקופה הרומאית.
לפני 1822, היו מקדשים לתחותמס השלישי ואמנחותפ השלישי והם נהרסו בידי השלטון העות'מאני. שני המקדשים היו שלמים יחסית עד להרס המכוון.
לוח שנה אלפנטיני
עריכהלוח שנה נדיר, הידוע בשם לוח השנה האלפנטיני של חפצים ומתוארך לתקופת תחותמס השלישי, התגלה על האי. כמו כן יש באי את אחד הנילומטרים העתיקים במצרים, שנבנה לאחרונה בתקופה הרומאית והיה עדיין בשימוש עד למאה ה-19. 90 מדרגות שירדו אל הנהר סומנו בספרות הודיות-ערביות, בספרות רומיות ובמספרים הירוגליפים. כתובות שנחרתו עמוק בסלע בתקופת השושלת ה-17 יכולות להיראות סמוך לפני המים.
יהודים ביב
עריכהביב התקיימה בסוף תקופת בית ראשון ובתקופת האימפריה הפרסית מושבה של שכירי חרב יהודים, שתפקידם היה לשמור על גבולה הדרומי של מצרים בעבור ממלכת פרס בראשות כנבוזי המלך, ולפני כן בעבור השלטון המצרי במקום. ככל הנראה היהודים התיישבו במקום כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית הראשון, ושהו שם עד סוף שלטון ממלכת פרס באזור. ייתכן שיהודים הגיעו ליב בעקבות חורבן ממלכת ישראל ב-722 לפנה"ס, וזאת על פי נבואת הגאולה של הנביא ישעיהו: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם (פרק י"א, פסוק י"א). האל המצרי של יב היה ח'נום - אל בדמות אייל, שמזכיר את עגל הזהב של ירבעם בבית אל (המקדש הישראלי שנזכר בפפירוסים של יב). נראה כי יהודי יב עבדו גם ל'מלכת השמים' (אשרה) כפי שמוזכר בנבואת ירמיהו פרק מ"ד.
היהודים הושפעו מהסביבה הנוכרית סביבם. הם קיימו חיי קהילה ייחודיים, עסקו במסחר, נשאו נשים שבחלקן היו נוכריות, חגגו חגים יהודיים ובעיקר הקפידו על חג הפסח. הם החליפו תכתובות עם השלטון הפרסי ועם הקהילה היהודית שבארץ ישראל, אם כי במשך תקופה מסוימת שרר מתח בין שתי הקהילות משום שבני קהילת יב בנו מקדש באי. בשל הקמת מקדש זה היו גם כמה סכסוכים עם הקהילה המצרית המקומית, שהקימה גם היא מקדש לאל המצרי ח'נום, שנחשב אחראי לעליית מי הנילוס. בשנת 410 לפנה"ס, באחד הסכסוכים האלה החריבו המצרים את המקדש היהודי, והקהילה היהודית נאלצה לשקם את המקום.
לפי המסורת המסופרת בקרב הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בימי מנשה מלך יהודה, בנו של חזקיהו, הוברח ארון הברית מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא באר הנשמות ומשם נלקח לאי יב. לפי המסורת, כיום הוא מוחזק בכנסיית גבירתנו מרים מציון בעיר אקסום שבאתיופיה, אך רק הכומר הראשי של הכנסייה מורשה לראות אותו.
ככל הנראה היהודים חיו באי עד סוף השלטון הפרסי במקום, ולאחר מכן השתלבו בקהילה היהודית באלכסנדריה[דרוש מקור]. לפי השערה אחרת מקורה של יהדות אתיופיה הוא בקהילה היהודית מימי הבית הראשון ביב.[2]
רק מעט ידוע על הקהילה במקום, ומה שידוע לנו נודע בעיקר מתוך מכתבי יב, הכוללים כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס), שהתגלו במקום במאה ה-19. כתבים אלה כתובים בניב ארמי דרומי המיוחד למקום. רוב הכתבים עוסקים בעניינים כלכליים וחברתיים ומיעוטם דן בענייני דת של הקהילה.
נילומטר
עריכהישנם שני נילומטרים על האי. המפורסם יותר הוא נילומטר מסדרון המקושר למקדש של סטיס, עם מדרגות אבן היורדות בתוך המסדרון. ישנם סימונים וסמלים רבים על שני קירות הנילומטר למדידת גובה פני המים של הנילוס. הנילומטר השני הוא אגן מרובע הממוקם בקצה הדרומי של האי, סמוך למקדש של ח'נום ממול למלון המודרני "Old Cataract". הוא כנראה המוקדם יותר בין השניים. אחד מהנילומטרים מוזכר אצל סטרבו, היסטוריון יווני, אך לא ברור איזה מהם.
מקורות רבים טוענים שמיקום המעשיה "הבאר של ארטוסתנס", המפורסמת בשל חישוב היקף כדור הארץ בידי ארטוסתנס, היה על האי. סטרבו אמנם מזכיר שהייתה באר ספציפית ששימשה לתצפיות ושסיין נמצאת על חוג הסרטן, אך האזכור הוא של באר בסיין (אסואן) ולא על אלפנטין. אף אחד מהנילומטרים גם לא מתאים לתפקיד זה, ובכל מקרה נראה שהבאר בסיין אבדה.[3]
בנוסף לאתר הארכאולוגי, היום האי כולל את מוזיאון אסואן בדרום האי, שלושה כפרים נובים במרכז, ומלון מפואר בצפון האי במורד הזרם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- פפירוס שעוסק בחגיגת הפסח אצל יהודי יב, דבר, 27 במרץ 1964
- חג הפסח אצל יהודי יב וכתובות שנתגלו במקום
- חגי משגב, "המקדש שעל האי: יהודי יב ומקדשם", סגולה 42, אוקטובר 2013
- יב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Ian Shaw (ed), Oxford History of Ancient Egypt, New York, 2000, page 206
- ^ אהרן זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, עמ' 199
- ^ P. G. P. Meyboom (1994). The Nile Mosaic of Palestrina: Early Evidence of Egyptian Religion in Italy. BRILL. p. 52. ISBN 9004101373.