חסידות בויאן

חסידות בויאן
באיאן
שורשים, סיווג והנהגה
קבוצה	תנועת החסידות
מקום ייסוד	בויאן
תאריך ייסוד	1887
מייסד	יצחק פרידמן
אדמו"ר	נחום דב ברייאר
תאולוגיה, טקסטים וטקסים
מאפיינים	חצר חסידית, בית רוז'ין
ארגונים ופעילות
מרכז	ירושלים
אזורי פעילות	ישראל

חסידות בויאן (בכתיב מסורתי: באיאן) היא חצר חסידית מהעיירה בויאן בבוקובינה (כיום באוקראינה) שנוסדה על ידי רבי יצחק פרידמן מבויאן, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין. חסידות בויאן מנתה ב-2016 כ-2,000 בתי-אב^[1], וב-2021 כ-3,600 בתי-אב^[^{דרוש מקור]}. היא כיום הגדולה ביותר מבין חצרות בית רוז'ין.

היסטוריה

הפחד יצחק

הדור הראשון

מייסד חסידות בויאן היה רבי יצחק פרידמן, בעל הספר "פחד יצחק", בנו הגדול של רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה (הראשון). רבי יצחק כיהן באדמו"רות מתרמ"ג (1882) עד פטירתו, בי"ז באדר תרע"ז (1917). לאחר שלוש שנים שבהן הנהיג את החצר יחד עם אחיו הצעיר רבי ישראל מסדיגורה, החליטו שני האחים להיפרד ולחלק את הירושה. רבי ישראל קיבל את הנכסים בסדיגורה, כולל ביתו המפואר של סבם רבי ישראל מרוז'ין וכן את חלקת הקבר שבה נקברו אבותיהם, ואילו רבי יצחק קיבל את נשיאות כולל ווהלין ואת בית הכנסת 'תפארת ישראל' ברובע היהודי, ניהול קופת מעות ארץ הקודש ואת זכות הדלקת מדורת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי. בי"ח בחשוון תרמ"ז (1886) רבי יצחק העתיק את משכנו לעיירה בויאן הסמוכה, בה הקימו עבורו חסידיו בית מדרש ובית מגורים ובהם ניהל את עדתו.

רבי יצחק היה חתנו של רבי יוחנן מרחמסטריווקא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, כמו שאר אדמו"רי בית רוז'ין, כיוון שפחדו מהשלטון הרוסי, שעדיין שמר טינה למייסד השושלת, רבי ישראל מרוז'ין. הרוסים החריבו את ביתו ובית מדרשו בבויאן. בווינה המשיך האדמו"ר לנהל את חצרו. לאחר פטירתו נתמנו ארבעת בניו לאדמו"רים, תחילה בווינה ואחר כך התפזרו.

הדור השני והשלישי

רבי מנחם נחום עם חסידיו במירון, ראשון משמאל החסיד ר' חיים טוביה וייטמן

רבי מנחם נחום, בנו הבכור של ה"פחד יצחק" הנהיג את רוב החסידים של אביו. לאחר מספר שנים עבר מווינה לצ'רנוביץ בבוקובינה שם גרו חסידים רבים. נפטר בי"ט באב תרצ"ו (1936), ונקבר באוהל אביו בווינה. תורתו רוכזה בספר "תפארת מנחם".

אחריו שימשו באדמו"רות בניו רבי אהרן ורבי מרדכי שרגא, שסירבו באופן רשמי ליטול את כתר האדמו"רות, אך למעשה ערכו שולחנות יחד ואמרו דברי תורה, כשרבי אהרן היה המרכזי שבהם. רבי אהרן (תר"נ -י"ד בחשוון תש"ב) נפטר במגפת טיפוס במהלך שנות השואה ונקבר בווערחיווקי. רבי מרדכי שרגא (-ט"ז בטבת תש"ב) היה חתנו של רבי ישראל מויז'ניץ, נפטר ונקבר אף הוא בווערחיווקי.

בנוסף, חתנו רבי משה (משה'ניו) פרידמן, בן לאדמ"ורי הוסיאטין, החל לכהן כאדמו"ר מבויאן בווינה לאחר מעבר חמיו לצ'רנוביץ. בהמשך עבר לקראקא. לאחר פטירת חמיו, חלק גדול מחסידי בויאן, בפרט מארץ ישראל, היו לחסידיו. היה תלמיד חכם מפורסם וכיהן כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל וכנשיא ישיבת חכמי לובלין. נרצח בג' באלול תש"ג.

בנו השני, רבי ישראל כיהן בלייפציג שבגרמניה. בשנת תרצ"ט נמלט מהנאצים לשווייץ ולאחר מספר חודשים עלה לארץ ישראל והתיישב ופתח בית מדרש ברחוב יבנה בתל אביב. נפטר בא' דר"ח אלול תשי"א (1951) והשאיר שתי בנות. לא נותרו ממנו צאצאים.
הבן השלישי, רבי אברהם יעקב, כיהן בלמברג (לבוב), מעריה המרכזיות של גליציה, שרבים מתושביה נמנו על חסידי בית רוז'ין. בשנת תש"ב נרצח בחצר ביתו יחד עם אשתו ומשמשו. לא הניח אחריו צאצאים.
הבן הרביעי, רבי מרדכי שלמה נשאר בווינה שם כיהן באדמו"רות. בשנת תרפ"ה ביקר בארצות הברית וחסידי בית רוז'ין שם ביקשו ממנו להישאר ולכהן להם כאדמו"ר. בשנת תרפ"ז פתח את בית מדרשו בלואר איסט סייד במנהטן. כיהן כחבר מועצת גדולי התורה בארצות הברית וממקימי ועד ההצלה וכנשיא אגודת האדמו"רים בארצות הברית. לאחר השואה ולאחר פטירת אחיו המבוגר יותר, רבי ישראל מבויאן-לייפציג בתשי"א, החסידים כולם קיבלוהו כרבם, ונהגו אליו כחסידים אל אדמו"ר. נפטר בה' באדר תשל"א (1971), ארונו הובא לישראל ונטמן בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו שני בנים ובת אשר לא ראו את עצמם כמתאימים לכהן כאדמו"רים ולכן הוחלט להכתיר את נכדו (בן בתו) הרב נחום דב ברייאר, האדמו"ר הנוכחי.

רבי מנחם נחום מבויאן-צ'רנוביץ
רבי ישראל מבויאן-לייפציג
רבי אברהם יעקב מבויאן-לעמברג
רבי (משה'ניו) מבויאן-קראקא
רבי מרדכי שלמה פרידמן מבויאן

האדמו"ר הנוכחי

רבי נחום דב ברייאר, האדמו"ר מבויאן

ערך מורחב – נחום דב ברייאר

רבי מרדכי שלמה פרידמן שהיה האחרון מבין בניו של ה"פחד יצחק" נפטר ב-1971 בארצות הברית. במשך ארבע עשרה שנים לא עמד אדמו"ר בראשות החסידות, כיוון שבניו לא ראו עצמם מתאימים לתפקיד. נחום דב, בנם של הרב ד"ר מנחם מנדל ברייאר ושל מלכה, בתו של רבי מרדכי שלמה, סומן כיורש. הוא למד בישיבת "תפארת ישראל" של החסידות. הוא נישא בשנת 1980 לשושנה בת הרב משולם זושא בן רבי אברהם יהושע השיל מקופיטשניץ ומאז הם מתגוררים בירושלים. לאחר נישואיו הוכתר לאדמו"ר, אך הוא סירב למעשה להתנהג באדמו"רות וערך לראשונה טיש בשנת ה'תשמ"ה (1984). דברי תורתו של האדמו"ר הנוכחי כונסו לכמה קבצים וספרים בשם "אמרי קודש".

מדי שנה בל"ג בעומר מגיע האדמו"ר מבויאן למירון לצורך ההדלקה המסורתית לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, זכות השמורה לאדמו"רי בויאן עוד מסוף המאה ה-19^[2].

החסידות בארץ ישראל

האדמו"ר מבויאן בעת עריכת טיש בסוכות (2009)

תלמוד תורה "תפארת מרדכי שלמה" ע"ש האדמו"ר מרדכי שלמה

אבי השושלת, רבי יצחק פרידמן, ויתר על החצר בסדיגורה לאחיו הצעיר רבי ישראל, בתמורה לקבלת נשיאות כולל ווהלין וזכות הדלקת המדורה בל"ג בעומר במירון. חסידי רוז'ין בארץ ישראל, בהם העסקן ניסן ב"ק, השתייכו לחסידות בויאן. גם רובם של מתפללי בית הכנסת תפארת ישראל בעיר העתיקה היו חסידי בויאן וזאת בין היתר בשל העובדה שאת כספי החלוקה של כולל ווהלין קיבלו החסידים בארץ דרך חצר הקודש בבאיאן^[3]. כמו כן לחסידות היו בתי כנסת בצפת ובטבריה. בשל מרכזיותה של החסידות ביישוב הישן, הצטרפו לחסידות חסידים רבים, כמו משפחת רבינוביץ (צאצאי אדמו"רי פוריסוב) ומשפחת ברים (במקור חסידי צאנז שהתנגדה בהתחלה לחסידות רוז'ין), שהיוו את אבן היסוד לתקומת החסידות לאחר שנכחדה באירופה בשואה. ארבעת בניו של רבי יצחק ביקרו בארץ ישראל, ואחד מהם, רבי ישראל, אף התגורר בה בסוף ימיו.

בשנת תרס"ח נבנתה שכונת בתי אורנשטיין לטובת כולל וואהלין. הנדיב היה חסיד בויאן, ומשכך חסידי בויאן קיבלו חלק גדול מבתי השכונה, וכן בית המדרש ('קלויז') השכונתי היה שייך להם. קלויז זה היווה את מרכז החסידות לאחר חורבן בית הכנסת תפארת ישראל בשנת תש"ח בנוסף לבית מדרש שהתקיים בבתי התימנים ולאחר מכן בישיבת חיי עולם, ובו גם נוסדה ישיבת תפארת ישראל במקביל פליטי העיר העתיקה, יוצאי בתי הכנסת "ווארשעווער שול", הקימו בית כנסת בשם "תפארת ישראל" בקטמון. בית כנסת זה נסגר לאחר התמעטות החסידים בשכונה. הישיבה נוסדה בתשי"ג ובהמשך הועברה לבית המדרש בשכונת בתי אורנשטיין, עד לבניית המרכז הגדול ברחוב מלכי ישראל בשכונת גאולה (נחנך בט"ו באב תשכ"ז), שבו כיום מרכז החסידות. בניסן תשע"ח (2018) עברה הישיבה הגדולה של החסידות לפאתי העיר מודיעין עילית. באלול תשע"ט נפתח ישיבה גדולה נוספת בעיר אלעד.

ישיבות קטנות של החסידות: לחסידות ארבע ישיבות קטנות פעילות כאשר הראשונה שוכנת בסמוך לקלויז בבתי אורנשטיין שתיים נוספות שוכנות בביתר עילית והרביעית שהיא ישיבה הכוללת פנימיה במודיעין עילית.

תלמודי התורה של החסידות: הוותיקה שביניהם (נפתחה בשנת תשל"ג) נמצאת ברחוב אביגדורי שליד שכונת זיכרון משה. ובמשך השנים נפתחו תלמודי תורה נוספים בערים נוספות בהם ביתר עילית ומודיעין עילית, בנוסף קיים תלמוד תורה ותיק בשכונת בורו פארק שבברוקלין.

מוסדות לבנות של החסידות: בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 נפתח בירושלים תיכון לבנות בשם "בית חוה" (על שם אשתו של האדמו"ר רבי מרדכי שלמה). בתיכון זה אין בו לימודי מסלול (שנים ה' ו').

בחסידות ישנו דגש על אחווה בין החסידים, ובעקבות זאת נהוג בחסידות לפתוח בתי כנסת רבים ("קלויז'ן"), כך שבתי הכנסת לא יהפכו להמוניים. בירושלים נסגרו חלק מבתי הכנסת הקטנים עקב מגוריו של האדמו"ר הנוכחי בירושלים, אך חלקם עדיין פעילים. לאדמו"ר עצמו ישנו בית כנסת ליד ביתו שבו הוא מתפלל בימות החול.

החסידות מונה כשלושת אלפים ושש מאות בתי אב, שרובם הגדול מתגוררים בישראל. מרכז החסידות הוא בירושלים אך הקהילה הגדולה של החסידות, כ-950 משפחות, היא בביתר עילית, שאליה פנו האברכים הצעירים מיום היווסדה. בביתר קיימים 7 קלויזים של החסידות, רשת של כוללים המאוגדים תחת ארגון "תלפיות" ומוסדות חינוך נוספים כתלמוד תורה וישיבות קטנות. קהילות ובתי מדרש נוספים קיימים בבני ברק, מודיעין עילית, 2 קלויזים בבית שמש, קריית גת אלעד ועמנואל; בארצות הברית בבורו פארק, ויליאמסבורג ובמונסי; באירופה בלונדון, מנצ'סטר, אנטווערפן ועוד. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הוקם 'מרכז מוסדות רוז'ין - באיאן', המאגד את כל המוסדות הקהילתיים של החסידות.

כאמור, לאחר השואה החסידות התבססה רבות גם על ידי החסידים מהיישוב הישן. מרבית החסידים בארץ ישראל מוצאם מבני היישוב הישן, וחלק גדול שימר את הלבוש השבתי הירושלמי. הלבוש הירושלמי לימות החול, נמצא במגמת ירידה, ומרבית החסידים לובשים את הלבוש החסידי הרגיל.

לחסידות מכון הוצאה לאור "משכנות הרועים", בראשות דב בער רבינוביץ', גבאי האדמו"ר והיסטוריון החצר, המוציא ספרים ועלונים על תולדות האדמו"רים והחסידים. בין הספרים שהוציא המכון, אגרות הרה"ק מרוז'ין שלושה כרכים, משכנות הרועים על חצר בויאן באירופה, בקודש חזיתיך על ביקורי האדמו"ר מבויאן נ.י. בארץ ישראל. בתשע"ח הוציא המכון ארבעה כרכים של אמרי קודש מאת ה"פחד יצחק" מכתב יד, על התורה והמועדים.

השתייכות פוליטית

מבחינה פוליטית זוהתה חסידות בויאן בעבר עם סיעת שלומי אמונים שבתוך מפלגת אגודת ישראל, וחבר הכנסת מטעם סיעה זו מאיר פרוש היה נמנה עם חסידי בויאן עד לפרשת הבחירות בעיר החרדית ביתר עילית. פרוש בחר לתמוך במועמדותו של מאיר רובינשטיין שהתמודד נגד יצחק פינדרוס, נציג דגל התורה שזכה לתמיכת האדמו"ר מבויאן, ובחסידות בויאן ראו בכך פגיעה באדמו"ר^[4]. השקפת האדמו"ר והחסידים דומה לעמדותיה של חסידות גור, והיא זוכה לסיקור אוהד בעיתון "המודיע". לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הוצב נציג החסידות כנציג שלומי אמונים, ובכך שבה למעשה לסיעה זו^[5]. בספטמבר 2023 מונה נציג החסידות יצחק מאיר ברים לנציג הסיעה בעיריית ירושלים ירושלים במקום יוסי דייטש. ^[6]

חסידים בולטים

ניסן ב"ק (1815-1889) - בונה שכונות יהודיות בארץ ישראל ומקים בית הכנסת תפארת ישראל.
הרב דוד אורטנברג (ר' דודיא, נפטר 1910) - מחבר ספר ההלכה "תהלה לדוד".
פנחס ספקטור (פיניע חזן, 1872-1951) - חזן ומלחין
הרב בן ציון רחמן - מו"צ שיכון הרבנים ורב החסידות בעבר.
הרב חיים ברים (1922-2002) - תלמידו של החזון איש. ראש ישיבת אוהל יעקב בבני ברק וישיבת סקווירא בשיכון סקווירא.
הרב יהושע השיל ברים - היה ראש ישיבת תפארת ישראל רוז'ין בירושלים.
הרב שלמה שרייבר - ראש ועד הרבנים של אגודת ישראל בירושלים, ראש ישיבת חיי עולם ומנהיג החסידות בפועל בארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה.
הרב אפרים פישל רבינוביץ (1924-2005) - ראש ישיבת רוז'ין וחבר מועצת גדולי התורה.
יהושע ברוכי (1910-1992) - פעיל בפועל המזרחי, הממונה על פינוי הרובע היהודי מטעם עיריית ירושלים, ראש המועצה הדתית בירושלים ויקיר ירושלים.
הרב לוי יצחק קופר - רב היישוב צור הדסה וחוקר חסידות ומשפט.
הרב יעקב שפירא - רב ומייסד הקהילה והמוסדות בביתר עילית ובקריית גת.
דוב (בערל) רבינוביץ (גבאי) - הגבאי של הרבי ודמות מרכזית בחסידות באיאן.

כיום בולטים בחסידות: הרב צבי שרייבר - רבה של החסידות (נכדו של הרב שלמה), הרב צבי רבינוביץ' - ראש ישיבת רוז'ין (בנו של הרב פישל), הרב דב רבינוביץ' - רב החסידות בביתר עילית, הרב יחזקאל דרברמדיקר רב הקהילה במודיעין עילית, הרב בן-ציון שפירא רב הקהילה בקריית גת, הרב יוסף אייזנשטיין רב הקהילה ברמה ד' בבית שמש והרב מרדכי שלמה פריינד רב הקהילה בעמנואל.