זמנים קשים

זמנים קשים (באנגלית: Hard Times) הוא רומן מאת הסופר האנגלי צ'ארלס דיקנס שיצא לאור בשנת 1854. הספר עוסק בנושא מצב האומה באנגליה באותה תקופה. חיבור נוסף שעסק בכך היה "צפון ודרום" מאת אליזבת גסקל, ומטרת שניהם הייתה למקד את תשומת הלב הציבורית לנושא הנטל החברתי והכלכלי המוטל על חלק מהאוכלוסייה.

זמנים קשים
Hard Times

המגזין Household Words שבו פורסם הרומן "זמנים קשים"
מידע כללי
מאת	צ'ארלס דיקנס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	Bradbury and Evans
תאריך הוצאה	1854
סדרה
ספר קודם	A Child's History of England
הספר הבא	דוריט הקטנה
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001879937, 001323738

כריכת הספר זמנים קשים באנגלית

הספר ימים קשים בתרגום לעברית

בניגוד לשאר ספרי דיקנס, "זמנים קשים" אינו מתרחש בלונדון אלא בעיר ויקטוריאנית ותעשייתית בדיונית בשם "קוקטאון". הספר זכה לתגובות מעורבות ממבקרים שונים כמו פרנק ריימונד ליוויס, ג'ורג' ברנרד שו ותומאס מאקולי. הביקורת השלילית נבעה מיחסו של דיקנס לאיגודים המקצועיים ומהפסימיות שלו ביחס לפילוג הנוצר בין בעלי בתי החרושת הקפיטליסטים ובין הפועלים שלהם בתקופה הוויקטוריאנית שאחרי המהפכה התעשייתית בבריטניה.

"זמנים קשים" הוא הקצר ביותר מבין הרומנים שכתב דיקנס.

הרקע לפרסום הרומן

הרומן "זמנים קשים" נכתב מסיבות כלכליות וחינוכיות גם יחד. הסיבות הכלכליות היו להעלות את המכירות של השבועון שערך דיקנס Household Words. הסיבות החינוכיות היו שדיקנס רצה לתקוף בצורה סאטירית את תורת התועלתנות. במכתב אל צ'ארלס נייט כינה דיקנס את התומכים בתורה זו "אלה שאינם רואים לנגד עיניהם דבר מלבד מספרים וממוצעים". דיקנס רצה לקדם מסע למען החלת רפורמות בתנאי העבודה. ב-1839 ביקר בבתי החרושת בעיר מנצ'סטר ונחרד מהתנאים המזעזעים שבהם עבדו הפועלים. בזוכרו את ניסיונות ילדותו היה נחוש בדעתו לעשות כל שביכולתו למען הפועלים שנאלצים לעבוד בתנאים נוראים שכאלה.

תורת התועלתנות

דיקנס מפנה ברומן את חצי הביקורת החריפים שלו לעבר התועלתנים. פילוסופיה זו הייתה רווחת בתקופתו וג'ון סטיוארט מיל היה המייצג העיקרי שלה. התועלתנות דוגלת בכך שאדם צריך לדאוג רק לתועלתו האישית. הדבר מבוטא ברומן בכך שכאשר גרדגריינד פונה לבִּיצֶר בבקשת רחמים, זה עונה לו שהחינוך שקיבל הוא חינוך לאנוכיות. דיקנס נחרד מהאנוכיות שבוטאה בפילוסופיה זו בשילוב עם הלסה פר הקפיטליסטי, חינוך הילדים והתעשייה. פילוסופיה זו גרמה לבוז ולניכור בין בעלי המפעלים לעובדיהם, החינוך גרם לצעירים להזניח את הדמיון ולשים דגש רק על עובדות.

ג'ון סטיוארט מיל חונך בצורה קפדנית בדומה ללואיזה גרדגריינד (גיבורת הרומן). לימודיו כללו תרגול אנליטי, לוגי, מתמטי וסטטיסטי. בשנות העשרים לחייו סבל מיל מהתמוטטות עצבים, כשהוא מותש רגשית בגלל החינוך הקשוח שקיבל מאביו. גם לואיזה עוברת ברומן תהליך דומה - בסוף הסיפור היא אינה מסוגלת להביע את רגשותיה ושוקעת בדיכאון כתוצאה מהחינוך שקיבלה מאביה.

סטטיסטיקה

דיקנס מביע זעם רב על השימוש המלאכותי בסטטיסטיקה. דיקנס לא זלזל בשימוש בסטטיסטיקות כשלעצמו, אלא בשימוש לרעה במידע ובסילופו, היוצר הטיות ודעות קדומות לגבי המעמדות השונים בחברה.

כמו כן יוצא דיקנס נגד האפשרות של שימוש בסטטיסטיקה למטרות דיכוי ולהצדקת חלוקת העושר. דוגמה לכך קיימת בפרקים הראשונים ברומן, שם נשאלת סיסי על עקרונות כלכליים בסיסיים, והיא עונה "לעשות עבור אחרים כפי שהם יעשו עבורי", שאינה התשובה שהשואל ציפה לה. דיקנס רומז שחישובים של אחוזים וסטטיסטיקות גוברים על רגשי חמלה וסימפתיה.

פרסום הרומן

הרומן פורסם בהמשכים שבועיים במגזין Household Words בתקופה שבין 1 באפריל עד 12 באוגוסט 1854. המגזין נמכר היטב, והרומן פורסם בשלמותו באוגוסט אותה שנה. הרומן "צפון ודרום" של אליזבת גסקל, שעוסק בנושאים דומים לאלה של "זמנים קשים", פורסם אף הוא בהמשכים שבועיים במגזין.

הספר היה פופולרי ביותר כשפורסם לראשונה - הוא הכפיל את מכירות השבועון באותה תקופה. כיום "זמנים קשים" נשכח כמעט מהקאנון של דיקנס. חוסר הפופולריות שלו נובע מהפולמוס הפוליטי שברומן, ובניגוד לספרים האחרים של דיקנס בולט בו חוסר ההומור. סיבה נוספת לחוסר ההערכה לרומן היא שהוא נכתב לפרסום מדי שבוע, קצב מהיר מדי אף לסופר פורה כדיקנס.

עלילה

הרומן מחולק לשלושה חלקים שכותרותיהם נלקחו מתוך איגרת פאולוס אל הגלטים "כִּי אֶת־אֲשֶׁר יִזְרַע הָאָדָם אֹתוֹ יִקְצֹר" (פרק ו' פסוק 7). משמעות הפסוק הוא שלמעשי האדם בהווה יש השפעה ישירה על חייו בעתיד. כותרות הספרים הן "זריעה", "קציר" ו"אסיף", והן משמשות מוטיב החוזר לאורך הרומן.

מר גרדגריינד תופס את ילדיו מבקרים בקרקס

ספר ראשון - זריעה

בפתיחת הרומן אומר מר גרדגריינד בקולו הסמכותי את המשפט "כעת, אני רוצה עובדות". גרדגריינד, מנהל בית ספר בעיר קוקטאון, הוא אדם של עובדות וחישובים. גרדגריינד שואל את סיסי, שאביה מטפל בסוסים בקרקס, מהי ההגדרה של סוס. סיסי אינה מצליחה להגדיר כהלכה, ובִּיצֶר, חברה לכיתה, עונה על השאלה באופן עובדתי ונכון. סיסי אינה מצליחה ללמוד בקלות, כשהיא נשאלת, עם שאר תלמידי כיתתה, אם הייתה מצפה את קירות חדרה בציורים של סוסים, היא בין אלה העונים בחיוב, וכאשר נשאלים תלמידי הכיתה בשנית, אם היו מניחים שטיח פרחוני על רצפת החדר, סיסי היא בין המעטים שעונים בחיוב ואף עומדת על דעתה. היא מצוּוָה אפוא להפסיק לשגות בדמיונות, שכן סוסים אינם מטפסים על קירות ופרחים אינם גדלים על הרצפה למרמס רגלי אנשים.

לואיזה ותומאס, ילדיו של מר גרדגריינד, מבקרים אחרי הלימודים בקרקס נודד המנוהל על ידי מר סְלִירִי. למבוכתם הרבה, הם נתקלים באביהם הכועס על כך שהם מבקרים בקרקס שהוא לדעתו מבצר של הבלים ודמיון שווא. לואיזה וטום חוזרים מדוכדכים לביתם.

ג'ושייה באונדרבי, המתואר כאדם חסר רגש לחלוטין, מתגלה כחברו הטוב של גרדגריינד. באונדרבי הוא תעשיין ובעל בתי חרושת עשיר המייצג את היוזמה ואת ההון. הוא אדם שעלה מאשפתות והצליח בזכות עצמו. הוא מרבה לספר על ילדותו הקשה, תיאוריו הדרמטיים מחרידים את אשתו החלושה של גרדגריינד. באונדרבי מתואר בחריפות כ"איש הכופה את הענווה ורודה בה".

גרדגריינד ובאונדרבי מגיעים לביתה של סיסי להודיע לה, שאינה יכולה להמשיך בלימודיה בבית הספר, מחשש להפצת רעיונותיה בכיתה. סיסי מספרת להם, שאביה נטש אותה כדי לאפשר לה ללמוד ולהתקדם בחיים בלעדיו. בנוכחותם של אנשי הקרקס מציע גרדגריינד לסיסי ברירה בין שתי אפשרויות, להמשיך לחיות בקרקס ולהפסיק את לימודיה, או להמשיך את חינוכה אך לנתק את קשריה עם עולם הקרקס. סיסי מחליטה לעזוב את הקרקס ונפרדת לשלום מחבריה הקרובים.

בבית משפחת גרדגריינד, משוחחים טום ולואיזה על רגשותיהם, אף שהם נראים עצורים ומודחקים. טום מביע מורת רוח על חינוכו, וגם לואיזה בוהה באח הבוערת, ומביעה אי שביעות רצון מילדותה. לואיזה חונכה באדיקות על עובדות, אך יכולתה לשקוע בדמיונות לא דוכאה כליל.

מוצגים בפני הקורא העובדים בבתי החרושת הנקראים בזלזול "ידיים", וביניהם סטיבן בלקפול, שכל חייו רצופים עמל ויגע. סטיבן מתואר כאדם שלם מוסרית. כשהוא מסיים את עבודתו הוא נפגש עם חברתו הקרובה, רייצ'ל, בדרכם לבתיהם הם משוחחים על היום שעבר עליהם. כשסטיבן נכנס לביתו הוא פוגש את אשתו השתויה, נכה ומסואבת, שחזרה אליו אחרי תקופת גלות מחוץ לעיר. הופעתה אינה רצויה, אך היא תוקפת אותו בצווחות וגידופים ונרדמת שוב בשנת שיכורים על מיטתו, וסטיבן נאלץ להשלים במגינת לב עם נוכחותה המחודשת בחייו.

למחרת מבקר סטיבן אצל באונדרבי ומנסה לפתור את הדילמה של חייו על ידי גירושים מאשתו. מרת ספרסיט, מנהלת משק הבית של באונדרבי, נחרדת מחילול הקודש שברעיון, ובאונדרבי אומר שבכל מקרה אין לסטיבן האמצעים לבטל את נישואיו. סטיבן מבולבל ונבוך מפסק הדין שגזר עליו באונדרבי.

בינתיים, מר גרדגריינד רוצה לדבר עם לואיזה בתו על "הצעה עסקית" הנוגעת לה, אך אדישותה גורמת לו לבלבול ולתסכול. מדובר בעצם בהצעת נישואים מבאונדרבי, המבוגר ממנה בשלושים שנה. בעזרת סטטיסטיקות מוכיח גרדגריינד שהפרש בגיל בין בני זוג אינו גורר בהכרח נישואים קצרים או בלתי מאושרים. לואיזה מקבלת את הצעת הנישואים בפסיביות, באונדרבי נלהב מהסכמתה, אמה (מרת גרדגריינד) המומה כשהיא שומעת על כך, וסיסי מרחמת על לואיזה.

ספר שני - קציר

הספר השני נפתח עם בִּיצֶר ומרת ספרסיט, העובדים וגרים בבנק שבבעלות באונדרבי, ומשגיחים על המקום מפני פולשים וגנבים. לבנק מגיע ג'נטלמן צעיר ונמרץ ושואל על בתו של מר באונדרבי. האיש הוא ג'יימס הרטהאוס, אדם עצל שנכשל בכל משלח יד שניסה לעסוק בו, והוא משוטט ממקום למקום בחיפוש אחר עיסוק מעניין.

הרטהאוס מוצג בפני באונדרבי, החוזר ומספר לו סיפורים כמעט בלתי סבירים על ילדותו. הרטהאוס משועמם מהתעשיין המתרברב, אך נדהם מיופייה של לואיזה אשתו ומבחין במלנכוליה השורה עליה. אחיה של לואיזה, טום, שעובד אצל באונדרבי, הפך, למרות חינוכו הקפדני, לצעיר מרדני וחסר אחריות. טום בשטחיות האופיינית לו מתחיל לחבב את הרטהאוס כי בגדיו מוצאים חן בעיניו. טום מביע בגלוי את הבוז שהוא רוחש לבאונדרבי, והרטהאוס שנוכח במקום רואה בעניין את היחסים שבין השלושה.

סטיבן בלקפול בא לביתו הכפרי של באונדרבי ומודיע לו על הימנעותו מלהצטרף לאיגוד המקצועי בהנהגת סלקברידג'. באונדרבי מאשים אותו בשבועת נאמנות לאיגוד, סטיבן מכחיש זאת ואומר שהוא מקיים הבטחה שנתן לרייצ'ל. באונדרבי מבולבל מניגוד האינטרסים של סטיבן, מפטר אותו בתואנה שהוא בוגד במעסיק ובאיגוד גם יחד. מאוחר יותר מתרחש שוד בבנק של באונדרבי, וסטיבן נחשד במעשה כיוון שנראה משוטט בסביבות הבנק בערב שלפני השוד.

מרת ספרסיט מבחינה ביחסי קרבה המתפתחים בין לואיזה והרטהאוס. היא רואה בעיני רוחה את לואיזה יורדת במורד מדרגות ענקיות, מטפורה לנפילתה המוסרית. היא יוצאת במעקב אחריהם, ותופסת אותם יחד, אך אף על פי שהרטהאוס מצהיר על אהבתו, לואיזה מגיבה באיפוק ואינה נעתרת לו. הם נפרדים, ומרת ספרסיט המרוצה מכך שהמעקב שלה חשאי, ממשיכה בעקבותיהם בהנחה שהם יפגשו שוב. היא נוסעת בעקבות לואיזה לתחנת הרכבת, אך לואיזה ממשיכה לבית אביה, ומרת ספרסיט מאבדת את עקבותיה. כשלואיזה מגיעה לבית אביה במצב נפשי קשה, היא מאשימה את אביה שלא אפשר לה לחוש את התמימות שבילדות, ובחינוכו הקפדני גרם לה לאבד את היכולת לבטא את רגשותיה. לואיזה מתמוטטת ונופלת חסרת תחושה לרגלי אביה.

ספר שלישי - אסיף

מרת ספרסיט מגיעה לביתו של מר באונדרבי ומספרת לו על תוצאות המעקב שלה, באונדרבי מגיב ברוגז ונוסע לבית משפחת גרדגריינד. מר גרדגריינד מנסה להרגיע אותו ומגלה לו שלואיזה לא בגדה בו. באונדרבי עדיין זועם ומתנהג בגסות אל כל הסובבים, כולל מרת ספרסיט על השקרים שהפיצה. הוא מציג אולטימטום ללואיזה שתחזור לביתו למחרת, אחרת נישואיהם מבוטלים. כשדרישתו לא מתקיימת חוזר באונדרבי לחיי רווקות.

בינתיים הרטהאוס נענה לדרישתה של סיסי ג'וּפּ לעזוב את קוקטאון ולא לשוב. מרת ספרסיט מביאה לפני באונדרבי חשודה נוספת בשוד הבנק, אישה זקנה שנראתה משוטטת ליד הבנק וליד בית באונדרבי. מתברר שזו אמו של מר באונדרבי, שגידלה אותו באהבה, וכל סיפורי הילדות העשוקה שלו היו בדויים. באונדרבי מפטר מיד את מרת ספרסיט בגלל התערבות-היֶתֶר שלה בענייניו הפרטיים.

לואיזה ומר גרדגריינד חושדים שטום שדד את הבנק והפליל את סטיבן בלקפול. סטיבן, שנעדר מקוקטאון ומחפש עבודה בשם בדוי, חוזר כדי להוכיח את חפותו. בדרכו חזרה הוא נופל לתוך בור עמוק באזור המכרה, אירוע אחרון בחייו חסרי המזל. הכפריים מחלצים אותו מהבור, אך הוא מת זמן קצר אחר כך.

לואיזה חושדת שטום הציע עזרה לסטיבן וקבע להיפגש איתו ליד הבנק, כך שהחשדות בגנבה ייפלו על סטיבן. מר גרדגריינד וסיסי אוחזים בדעה דומה, והם מחליטים למצוא את טום ולנסות להציל אותו. התוכנית של סיסי היא להיעזר בחבריה לקרקס ובמנהלו מר סְלִירִי. לואיזה וסיסי נוסעות לקרקס לפגוש את טום, הוא אינו מביע חרטה על מעשיו וטוען שהיה זקוק לכסף. מר סלירי מסכים לעזור לטום להגיע לליברפול, שם יוכל לעלות על ספינה השטה לאמריקה. אך החבורה מעוכבת על ידי בִּיצֶר, המשתוקק לקבל גמול על תפיסת העבריין. לתחינתו של מר גרדגריינד ולשאלתו האם אין לו לב, עונה בִּיצֶר בציניות שכמובן שיש לו לב, מחזור הדם אינו יכול לפעול בלעדיו. סלירי מסכים לקחת את טום יחד עם בִּיצֶר לבנק, אך כשהוא זוכר את יחסו הטוב של מר גרדגריינד לסיסי, הוא מערים על בִּיצֶר ומאפשר לטום לברוח לליברפול.

הפרק האחרון מפרט את גורלן של הדמויות ברומן. באונדרבי אינו מהסס לפטר את מרת ספרסיט על אף קשריה ב"חברה הגבוהה". היא חוזרת לגור עם דודתה ליידי סקאדג'ר, ושתי הנשים המרירות מתנהגות בעוקצנות זו אל זו. באונדרבי מת ברחוב מהתקף פתאומי, אחרי שבזבז את הונו בספקולציות. טום מת באמריקה, ולואיזה מקבלת ממנו מכתב לא גמור בו הוא מבקש את סליחתה. לואיזה מזדקנת לבד ואינה מתחתנת שנית. מר גרדגריינד זונח את ההשקפה התועלתנית, וזוכה ליחס של בוז מידידיו חברי הפרלמנט. רייצ'ל ממשיכה בחייה בעבודה קשה אך ביושר ובהגינות. סיסי, המסמלת את הניצחון המוסרי של הסיפור, מגדלת את ילדיה ללא החינוך הנוקשה של בית הספר בשיטת גרדגריינד, אלא עם חוכמת הילדות.

הדמויות

דמויות ראשיות

ברומן "זמנים קשים" אין גיבור ראשי. הביקורת על ספרי דיקנס טוענת שהעלילות המסובכות שבספריו, התרת הסיבוך שבעלילה בסוף הספר, וחלק מהדמויות מוצגות רק כדי לייצג את רעיונותיו של דיקנס. כל אלה באים בדרך כלל על חשבון ההתפתחות של הדמויות והצגתם בצורה אנושית.

מר תומאס גרדגריינד

תומאס גרדגריינד דוגל בתורת התועלתנות, הוא ייסד שיטת לימוד בעירו קוקטאון המבוססת על התועלתנות. התיאור שלו לאורך הרומן הוא כאדם "מעשי בהחלט", הוא שואף בקנאות לתכליתיות. הוא מייצג את הנוקשות של העובדות, הסטטיסטיקה ושאר הנושאים החומריים. רק אחרי התמוטטותה של בתו הוא מבין את חשיבותם של נושאים כמו שירה, סיפורת ודמיון, ושאלה אינם "שטויות הרסניות" כפי שסבר.

ג'ושייה באונדרבי

באונדרבי הוא שותפו לעסקים של גרדגריינד. הוא אדם נמלץ ומלא חשיבות עצמית הנוטה להטיף מוסר לאחרים ולהרצות באריכות. באונדרבי מעסיק רבים מתושבי העיר במפעליו, עלייתו מחוסר כול לדרגת איש עסקים עשיר ומצליח היא דוגמה למוביליות חברתית. הוא נושא לאישה את לואיזה, בתו של מר גרדגריינד, הצעירה ממנו ב-25 שנה, והם חיים בנישואים חסרי אהבה. דיקנס מפנה את עיקר חצי הביקורת לעבר באונדרבי, המתהדר בעליונות המוסרית של העשירים, אך לבסוף נחשף פרצופו האמיתי וצביעותו, והוא בא על עונשו.

לואיזה גרדגריינד/באונדרבי

לואיזה, בתו הבכורה של מר גרדגריינד, היא מרוחקת, מדחיקה את רגשותיה, וקרה. היא חונכה לוותר על רגשותיה, ומתקשה להביע את עצמה באופן ברור, כמו ילד היא אומרת שיש לה "מחשבות שאינן מסתדרות". לואיזה מתחתנת עם מר באונדרבי בצורה שקולה ומעשית, המסמלת את החינוך התכליתי שקיבלה, חינוך השם דגש על עובדות ומספרים. נישואיה הם אסון, והיא כמעט מתפתה לבגוד בבעלה עם ג'יימס הארטהאוס, אך מצליחה לעמוד בפיתוי.

סטיבן בלקפול

סטיבן בלקפול הוא אחד הפועלים, "ידיים עובדות", העובדים בבית החרושת של באונדרבי. חבריו לעבודה מכנים אותו "סטיבן הזקן", הוא עני שאינו דואג לעתידו. חייו קשים, הוא נשוי לאישה אשר כמעט תמיד שתויה, היא עוזבת את ביתם וחוזרת אליו לפי רצונה. יש לו קשר קרוב עם רייצ'ל, אחת הפועלות במפעל. הוא מפוטר אחרי ויכוח עם באונדרבי, אינו יכול למצוא עבודה בקוקטאון ונאלץ לחפש את פרנסתו במקום אחר. כשהוא יוצא מהעיר, הוא מואשם בגנבה שלא ביצע, וכשהוא בדרכו חזרה לעיר לטעון לחפותו, הוא נופל לתוך בור ונפצע קשה. הוא מת זמן קצר אחרי שמצליחים לחלץ אותו מהבור.

סטיבן הוא אדם ישר העומד על עקרונותיו, אינו מוותר על עמדתו המוסרית ואינו הולך אחר ההמון, מה שגורם לעימות בינו לבין סלקברידג' מהאיגוד המקצועי.

דמויות משנה

כמו הדמויות הראשיות, גם דמויות המשנה ברומן מייצגות את דעותיו של דיקנס. סיסי (ססיליה ג'וּפּ) היא התגלמות הדמיון והתקווה, אשר מדוכאת בבית הספר לפי שיטתו של מר גרדגריינד. סיסי שייכת למעמד הפועלים, ילדה המופיעה בקרקס אשר אביה נטש אותה, והיא נלקחת לביתו של מר גרדגריינד כדי לקבל חינוך.

בּיצֶר הוא תלמיד בכיתה שבה לומדת סיסי ג'וּפּ, הוא מתחנך על עובדות ולומד לפעול תמיד למען טובתו האישית. אחר כך הוא עובד בבנק של באונדרבי.

מרת ספרסיט היא אלמנה טיפוסית, אשר בעקבות מות בעלה נקלעה לסיטואציה כלכלית קשה, היא מועסקת אצל באונדרבי, אך נכונותה המוגזמת לשרת, יחד עם הסקרנות והתערבות-היתר שלה בענייני אחרים, גורמים לפיטוריה.

ג'יימס הארטהאוס, המופיע לראשונה בחלקו השני של הרומן, הוא ג'נטלמן מהמעמד הגבוה, התכונות המאפיינות אותו הן עצלות ואדישות. הארטהאוס מגיע לקוקטאון בתקווה להיבחר לפרלמנט בעזרתו של גרדגריינד.

דמויות נוספות ברומן הן: טום גרדגריינד - אחיה של לואיזה, סיניור ג'ופ - אביה של סיסי, מרת פגלר - זקנה מסתורית, סלקברידג' - מנהיג האיגוד המקצועי, מר סלירי - מנהל הקרקס, ומרת גרדגריינד - אשתו הנכה של תומאס גרדגריינד.

נושאים

דיקנס שם לו למטרה להביא לידיעת הקוראים את תנאי העבודה בבתי החרושת בערים התעשייתיות מנצ'סטר ופרסטון שבצפון אנגליה. כמו כן, רצה לקעקע את ההנחה ששגשוג כלכלי מקביל למוסריות, טענה שמנופצת ברומן בתיאור דמותו של באונדרבי, שהוא מפלצת מוסרית, ושל ג'יימס הרטהאוס האריסטוקרט הציניקן. דיקנס מבליט בספר את החשיבות של הדמיון ושחיי אדם אינם יכולים להצטמצם בעובדות וניתוחים סטטיסטיים. דוגמה לגישתו היא התיאור החיובי של מנהל הקרקס שאין לו עניין בעובדות.

דמיון לעומת עובדות

נושא זה מופיע כבר בתחילת הרומן, בדמותו של מר גרדגריינד הפרגמטי "המבצר של העובדות", ובית הספר לדוגמה שמנוהל לפי שיטתו, המלמד אך ורק עובדות. כל הנושאים הדורשים דמיון או אסתטיקה מסולקים מתוכנית הלימודים, והדגש מושם על אנליזה, הסקת מסקנות ומתמטיקה. אין מקום בבית הספר לנושאים שעיקרם יצירי הדמיון הכוללים ספרות בדיונית, שירה, מוזיקה ומופעים כגון הקרקס של סְלִירִי. גרדגריינד מתייחס לסלירי כאל שוטה, אבל סלירי מבין שבני אדם זקוקים גם לבידור בחייהם. חסרונות השיטה מתגלים בטום רודף התענוגות והמהמר, לואיזה שהיא חסרת נשמה גם בילדותה וגם כאישה נשואה, ובִּיצֶר שדבק בשיטתו של גרדגריינד בילדותו, הופך להיות מבוגר אנוכי וחסר רחמים.

התערבות-יתר, בילוש ומידע

התערבות בחיי אחרים גורמת לחיסולם של דמויות ברומן, כמו מרת ספרסיט ומר באונדרבי. באונדרבי בודה סיפורים על ילדותו, ומסווה את האמת על התבגרותו, המתגלה בסוף הרומן. הוא עצמו אינו תוחב אפו לחיי אחרים, אך מרת ספרסיט מגלה שלא בכוונה את סודו, שהאישה הזקנה והמסתורית היא אמו של באונדרבי, ושהוא שיקר לגבי מוצאו. באונדרבי חש עליונות על אנשי קוקטאון השקועים ביהירות בענייניהם. כך גם מרת ספרסיט, המתגאה בידיעותיה שהשיגה כתוצאה ממעקב אחרי אחרים. כל ה"מפקחים" ברומן מחוסלים בצורה זו או אחרת.

הגינות

נושא היושר וההגינות קשור לביקורת החברתית של דיקנס, שהוא הנושא העיקרי ביצירה. דיקנס מתאר את העשירים כמושחתים מבחינה מוסרית. לבאונדרבי אין נקיפות מצפון כלל, לדוגמה הוא מפטר את בלקפול בגלל החידוש שבדבר. הוא מתנהג ללא שמץ הגינות, יוצא מכליו לעיתים קרובות ומשקר בציניות לגבי ילדותו. הרטהאוס, ג'נטלמן בעל זמן פנוי רב, משול לקרחון שעלול לגרום להרס בלא כוונה, הוא מודה שאינו "מסוג האנשים המוסריים". בצד השני מצוי סטיבן בלקפול, שהוא פועל חסר כול אך בעל עקרונות מוסריים מוצקים, שומר על הבטחותיו ותמיד מתחשב באחרים. כמוהו גם סיסי ג'וּפּ.

תגובות ביקורתיות

הרומן, על אף שהיה לרב-מכר, זכה לביקורות מעורבות ממבקרים שונים. המבקר ג'ון ראסקין הצהיר ש"זמנים קשים" הוא הרומן המועדף עליו מבין ספריו של דיקנס, בזכות עיסוקו בבעיות חברתיות חשובות. לעומתו, תומאס מקולי כינה את הספר "סוציאליזם קודר" - לדעתו דיקנס לא הבין לגמרי את העקרונות הפוליטיים של תקופתו. גם ג'ורג' ברנרד שו מתח ביקורת על הספר ותיאר אותו כ"התקוממות נלהבת נגד הסדר התעשייתי של העולם המודרני". נקודה נוספת שהעלה שו היא שהספר אינו מתאר במדויק את פעולות האיגוד המקצועי, ואת דמותו של סלקברידג' הנואם הארסי כינה "פרי הדמיון של המעמד הבינוני".

מבקר הספרות פ. ר. ליביס, בספרו השנוי במחלוקת "The Great Tradition", מתאר את הספר כמשל עם מוסר השכל, ומעניק לו תואר של "יצירת אמנות", ושהוא הרומן היחיד של דיקנס הראוי לבחינה מדוקדקת.

תרגום לעברית

הספר תורגם לעברית בשם ימים קשים בידי אסתר כספי ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1970.

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה

בשנת 1915 עובד "זמנים קשים" לסרט אילם באותו שם.

שתי סדרות טלוויזיה נעשו על פי הרומן. הראשונה מיני-סדרה משנת 1977 בהפקת חברת הטלוויזיה הבריטית "גרנדה". בין המשתתפים בסדרה היו טימותי וסט בתפקיד באונדרבי ואדוארד פוקס בתפקיד הארטהאוס.

הסדרה השנייה משנת 1994 בהפקת ה-BBC בכיכובם של אלן בייטס בתפקיד באונדרבי, ריצ'רד אי גרנט בתפקיד הארטהאוס ובוב פק בתפקיד גרדגריינד. שתי הסדרות שודרו בישראל בערוץ הראשון.

קישורים חיצוניים

• צ'ארלס דיקנס, ‏זמנים קשים, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• הטקסט המלא בפורמט HTML (באנגלית)
• איורים לרומן מאת הארי פרנץ'
• סריקה של העיתון עם ההדפסה המקורית של הספר, dickens.stanford.edu
• זמנים קשים, באתר OCLC (באנגלית)
• זמנים קשים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)