ויליאם ג'ונס
ויליאם ג'ונס (באנגלית: William Jones; 28 בספטמבר 1746 – 27 באפריל 1794) היה בלשן בריטי ואחד האירופאים הראשונים שלמדו סנסקריט. הגיע להודו בעקבות תמיכתו ובקשתו של וורן הייסטינגס על מנת ליצור מערכת חוקים כללית לתושבי הודו. ג'ונס מצא קשר הדוק בין שפת הסנסקריט ללטינית וליוונית, והסיק כי הדמיון בין שפות אלו רב מדי על מנת להיות מקרי. מסקנתו הובילה לטביעת המונח "קבוצת השפות ההודו אירופיות". ולמחקר מעמיק של הקשרים ביניהן.
 | |
| תחריט מ-1842 מאת ג'יימס פוסלווייט, לפי ציור דיוקן מאת ג'ושוע ריינולדס | |
| לידה |
28 בספטמבר 1746 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
27 באפריל 1794 (בגיל 47) קולקטה, הודו הבריטית |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | בריטניה, הודו |
| מקום קבורה |
South Park Street Cemetery |
| מקום לימודים | |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Anna Maria Shipley |
| תרומות עיקריות | |
| מצא קשר רב בין שפת הסנסקריט לזו ללטינית ויוונית וכי הדמיון בן שפות אלו רב מדי על מנת להיחשב מקרי. | |
  | |
חייו
עריכהג'ונס נולד בווסטמינסטר, אביו (שנשא את אותו שם) היה מתמטיקאי. ג'ונס הצעיר היה גאון לשוני, שלמד יוונית, לטינית, פרסית, ערבית ואת יסודות הכתיבה הסינית בגיל צעיר. בסוף ימיו ידע 13 לשונות על בוריין ושלט בצורה טובה ב-28 שפות נוספות, ובכך היה להיפר-פוליגלוט.
למרות מות אביו בהיותו בן 3, הצליח ג'ונס ללמוד ולסיים את אוניברסיטת אוקספורד בשנת 1764. למרות הפרסים בהם זכה, הוא היה עני מכדי לממן את שכר הלימוד, ולכן עבד כמורה פרטי לילד בן 7, בנו של לורד אלטורפ (אחד מאבות אבותיה של הנסיכה דיאנה). הוא המשיך לעבוד כמורה וכמתרגם במשך שש שנים נוספות. בתקופה זו פרסם את ההיסטוריה של נאדיר שאה, תרגום צרפתי של עבודה שבמקור נכתבה בפרסית וזאת לבקשת המלך כריסטיאן השביעי מדנמרק שביקר את ג'ונס – שכבר בגיל 22 נודע כמומחה למזרח.
זו הייתה אחת מעבודותיו המרובות בנושא איראן, טורקיה והמזרח התיכון בכלל.
החל משנת 1770 ובמשך שלוש שנים למד ג'ונס משפטים, ולימודים אלו הובילו אותו לעבודת חייו בהודו. לאחר תקופה שבה היה שופט בוויילס, וניסיון כושל לפתור את בעיות המהפכה האמריקאית עם בנג'מין פרנקלין בפריז, הוא מונה לשופט בבית המשפט העליון בבנגל בשנת 1783.
בתת היבשת הוקסם ג'ונס מהתרבות ההודית, שטח שעדיין לא נחקר על ידי מלומדים אירופאים, וייסד את החברה האסייתית של בנגל. במהלך 10 השנים הבאות הוא כתב שטף של עבודות על הודו, ובכך התניע את המחקר המודרני של תת-היבשת במרבית נושאי מדעי החברה. הוא כתב גם על החוקים המקומיים, מוזיקה, ספרות, בוטניקה וגאוגרפיה ותירגם מספר יצירות מרכזיות של הספרות ההודית לאנגלית.
תרומותיו העיקריות
עריכה
מכל תגליותיו, ידוע ג'ונס היום בזכות תגליתו כי סנסקריט דומה ליוונית הקלאסית וללטינית. בספרו "שפת הסנסקריט" (1786) הוא מציע כי לכל שלוש השפות מקור משותף, וייתכן אף שהן קשורות לגותית ולשפות הקלטיות וכן לפרסית.
הוא מצוטט לעיתים קרובות כאבי המחקר של הבלשנות ההשוואתית ושל המחקר ההודו-אירופאי. הציטוט המפורסם ביותר שמנציח את תרומתו הגדולה להיסטוריה של המחקר הלשוני הוא:
שפת הסנסקריט, חרף כל עתיקותה, היא בעלת מבנה נפלא; מושלם יותר מיוונית, עשיר יותר מלטינית, ועדין בצורה יוצאת מהכלל משתיהן. בכל זאת יש ביניהן דמיון רב, הן בשורשי הפעלים והן בצורות הדקדוקיות, מכדי שייתכן שיהיה מקרי. הדמיון כה חזק למעשה, שאף בלשן לא יוכל לבחון את כל השלוש מבלי להאמין שהן צמחו ממקור משותף, שייתכן שכבר לא קיים.
— The Sanskrit language, whatever be its antiquity, is of a wonderful structure; more perfect than the Greek, more copious than the Latin, and more exquisitely refined than either, yet bearing to both of them a stronger affinity, both in the roots of verbs and in the forms of grammar, than could possibly have been produced by accident; so strong, that no philologer could examine all three without believing them to have sprung from some common source, which, perhaps, no longer exists.
אף על פי שכבר במחצית המאה ה-17 ההולנדי מרקוס ואן בוקסהורן (1612–1653) ואחרים היו ערים לכך שפרסית עתיקה שייכת לאותה קבוצת לשונות כמו השפות האירופאיות, זו הייתה תגליתו של ג'ונס שצדה את הדמיון של חוקרים מאוחרים יותר והפכה למקור החצי-מיתי של הבלשנות ההשוואתית המודרנית.
ג'ונס היה הראשון שתרגם מחזה הודי מסנסקריט ומפרקריט לשפה מערבית. "זיהויה של סאקונטלה" מאת קאלידאסה שתורגם כ-"הטבעת הגורלית" (1789).
לג'ונס הייתה אחריות עקיפה על חלק מה"תחושה" של התנועה הרומנטית האנגלית בשירה (כולל לורד ביירון וסמואל טיילור קולרידג') משום שתרגומיו מהשירה המזרחית היו היסוד לסגנון זה.
שחמט
עריכהג'ונס כתב בשנת 1763 שיר בשם קאיסה. השיר נכתב בלטינית[דרושה הבהרה] ובשיר זה קאיסה דוחה בתחילה את חיזוריו של אל המלחמה היווני ארס. האל הדחוי מבקש את עזרתו של אל הספורט, שממציא את משחק השחמט כמתנה לארס כדי שזה יזכה בחסדיה של קאיסה.
קאיסה מוזכרת לעיתים קרובות בניתוחי שחמט. גארי קספרוב מזכיר אותה פעמים רבות, בעיקר בהקשר של מזל, כתחליף למילים "המזל שיחק לי" הוא כותב "קאיסה הייתה עמי", בעיקר בעמדות בלתי ברורות או כאשר הוא מקריב כלי.
התוכנה הראשונה שזכתה באליפות העולם בשחמט למחשבים שנערכה בשנת 1974 נקראה קאיסה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ויליאם ג'ונס, תרגום לאנגלית של השיר
- ויליאם ג'ונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ויליאם ג'ונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)