העסקה הטובה
העסקה הטובה (בגרמנית: Der gute Handel) היא מעשייה אנטישמית שלוקטה על ידי האחים גרים, והיא מספר 7 במעשיות האחים גרים. הסיפור הוא אחד מארבעת הסיפורים שליקטו האחים גרים, שבו קיימת אנטישמיות ברורה כלפי היהודים .
עלילה
עריכהאיכר מכר את פרתו בשוק תמורת 8 מטבעות. בדרכו חזרה הוא עובר ליד בריכה והצפרדעים שבה מכריזות לעברו "שבע שבע שבע". הוא מנסה להסביר להן שיש כאן שמונה ולא שבע, אולם הצפרדעים אינן מקשיבות לו. ברוב זעמו הוא משליך על הצפרדעים את המטבעות ומצפה מהן להחזיר אותן בחזרה, אולם הצפרדעים כמובן אינן עושות זאת. כעבור תקופה שוב הוא קונה פרה והפעם שוחט אותה ומתכנן למכור את בשרה לקצב. בשוק נובח לעברו כלב "הב הב". הוא סבור שהכלב מתכוון לשאת עבורו את הבשר לקצב, ועל כן משליך את הבשר לעבר הכלב תמורת הבטחה שתוך שלושה ימים יקבל את כספו. כעבור שלושה ימים הוא כמובן לא מקבל את הכסף. הוא פונה אל הקצב ושואל אותו האם הכלב הביא את הבשר. הקצב סבור שמדובר במתיחה ומגרש אותו עם מטאטא.
האיכר משוכנע שנעשה לו עוול, פונה אל המלך ומספר לו את סיפורו המשעשע. להפתעתו בת המלך ששומעת את הסיפור מתחילה לצחוק. המלך מכריז שהוא האדם הראשון שהצליח להצחיק אותה, והוא הבטיח את בתו למי שיצליח להצחיק אותה. אולם האיכר דוחה את הצעת החתונה בגסות, ומבקש שכר אחר. המלך זועם ומכריז שבעוד שלושה ימים יחזור ויקבל "את מלא החמש מאות". כאשר יוצא האיכר מהארמון משכנע אותו השומר לתת לו מאתיים. יהודי ערמומי אחד ששומע את כל הסיפור ניגש אל האיכר ומציע לו לתת לו את השלוש מאות הנותרים, בתמורה לכך שהיהודי ישלם כעת את אותו הסכום במטבעות קטנים יותר. האיכר הפתי מאמין והיהודי הרמאי מביא לו מטבעות גרועים ששווים פחות.
כעבור שלושה ימים מגיע האיכר אל המלך לתבוע את החמש מאות. אולם אז מתברר שהמדובר בחמש מאות מלקות. האיכר מכריז שהן כבר אינן שלו, אז נכנסים השומר והיהודי לתבוע את המגיע להם והמלך מצווה להלקותם. השומר סובל בשקט, אולם היהודי בוכה ומכריז "אוי ואבוי איזה מטבעות כבדים". המלך נהנה מהמחזה ומציע לאיכר לקחת מחדר האוצרות ככל שירצה. האיכר שמח וטוב לב ממלא את כיסיו כסף וזהב והולך לבית המרזח לספור את כספו. היהודי מתגנב אחריו ושומע את האיכר התמים מכריז שהמלך סידר אותו, כיוון שאם היה נותן לו בעצמו היה יודע אם קיבל כפי שמגיע לו. אבל כעת כאשר הוא לקח הוא אינו יודע האם קיבל מספיק. היהודי ששומע כל זאת ניגש במהירות אל המלך ומספר לו שהאיכר דיבר בו סרה. המלך זועם מצווה להביא את האיכר לפניו, היהודי נשלח לעשות זאת. אולם האיכר מכריז שאדם עשיר כמוהו אינו יכול לבוא אל המלך בבגדים פשוטים. היהודי שרוצה להזדרז משאיל את מעילו היקר לאיכר.
האיכר ניצב בפני המלך שמוכיח אותו על הדברים שאמר. האיכר מכריז: "מה שאומר יהודי זה תמיד שקר, אף מילת אמת לא יוצאת לו מהפה. הברנש הזה מסוגל אפילו לומר שאני לובש את המעיל שלו." היהודי נזעק ומכריז שזה אכן המעיל שלו. המלך מכריז שהיהודי בוודאי רימה אותם, ומצווה להלקות אותו. והאיכר חוזר הביתה שמח וטוב לב עם המעיל והאוצרות.
