נוצרים בישראל

הנוצרים בישראל הם תושבי ישראל בני הדת הנוצרית, לפלגיה השונים.

כנסיית הקבר בירושלים, מקור למאבקי כוח בין העדות הנוצריות השונות

כנסייה פרנציסקנית על הר האושר

מנזר מר סבא במדבר יהודה, שריד לנצרות הקדומה ביותר שצמחה בארץ ישראל

ערבים נוצרים בלבוש מסורתי בעת תהלוכת חג מולד בנצרת, 1986, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

כנסייה ובית ספר לטיניים בכפר יפיע בגליל

נזירים פרנציסקנים

הנשיא יצחק בן-צבי בפגישה עם ראשי הכנסיות הנוצריות בישראל, 1958

נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר הפנים מארחים את מנהיגי הקהילה הנוצרית בקבלת הפנים המסורתית לציון ראש השנה האזרחית, דצמבר 2017

בסוף שנת 2023 נאמד מספר הנוצרים בישראל בכ-188 אלף, כ-1.9% מכלל האוכלוסייה הישראלית, מתוכם כ-75.3% ערבים-נוצרים. מרבית הנותרים הם נוצרים שהיגרו לישראל עם בני משפחתם היהודים. בנוסף קיים בישראל גם מספר מועט של מהגרי עבודה נוצרים, וכן חברי סגל כנסייתי קבוע, ובני עמים המגדירים עצמם כלא ערבים כמו הארמנים.

חלוקה לקבוצות

את הנוצרים בארץ ישראל ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

• "קדומים", כלומר שייכים לעדות קדומות – צאצאי קהילות נוצריות שחיו באזור לפני הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7 לספירה, רובם משתייכים לכנסיות מונופיזיטיות ואורתודוקסים (ראו בהמשך).
• "בינוניים", רובם קתולים – מתנצרים מקרב האוכלוסייה המקומית לאחר מסעי הצלב וחברי סגל כנסייתי קבוע (כגון נזירים).
• "חדשים" – נוצרים שהיגרו לארץ ישראל מסיבות שאינן קשורות לדת, וצאצאיהם, אם הצאצאים נוצרים (לדוגמה, נוצרים הנשואים ליהודים שעלו מתוקף חוק השבות, ארמנים שהיגרו לירושלים בעקבות הסכסוך עם טורקיה, חיילי צד"ל ובני משפחותיהם) ומתנצרים שהתנצרו במאה ה-19 ובמאה ה-20 לכנסיות הפרוטסטנטיות.

היסטוריה

ראשית הדת הנוצרית הייתה בארץ ישראל, וקבוצות נוצריות חיות בה כאלפיים שנה, חלקן עוד לפני שנת 324, עת נקבעה הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הביזנטית (למשל הכנסייה הסורית, הכנסייה הקופטית ועוד כנסיות וכתות השייכות לכנסיות המזרחיות). מהמאה הרביעית לאחר ההכרזה על הדת הנוצרית כעל הדת הרשמית של האימפריה ועד המאה ה-13 בתקופת הכיבוש הממלוכי, היו הנוצרים לרוב בארץ ישראל.

מוצאם האתני של הנוצרים בישראל

רוב הנוצרים בישראל הם צאצאי הפיניקים שהשתלטו על הגליל המערבי לאחר נפילת ממלכת ישראל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס, וסורים-ארמים שהיגרו לארץ בתקופה הרומית והביזנטית, שאליהם נוספו המרונים, אף הם ממוצא סורי-ארמי, במאה ה-18. עוד נכללו קבוצות קטנות כיהודים ושומרונים שהתנצרו, ושרידי מתיישבים ממוצא הלניסטי. הצלבנים (מאות 11–13 לסה"נ) יִישבו בגליל המערבי מתיישבים קתולים מהמערב, אבל ערב הכיבוש הממלוכי רבים ברחו ורוב אלו שנותרו נרצחו. בגליל נותרה בעיקר האוכלוסייה המקומית הנוצרית, שהייתה ממוצא פיניקי.

יוונים אורתודוקסים

הכנסייה המרכזית של האימפריה הביזנטית המשיכה להתקיים ככנסייה היוונית-אורתודוקסית (בערבית נקראת רוּם אורתודכס וחבריה נקראים רוּמים), והיוותה את הכנסייה המרכזית של תושבי הארץ לפני התקופה הצלבנית ולאחר הסתלקותם של הצלבנים. לכנסייה נכסים רבים, שליטה על כנסיית הקבר בירושלים, שטחי אדמה נרחבים, מבני ציבור, כנסיות ומנזרים. הכמורה תמיד יוונית, במיוחד בדרגות הגבוהות; התפילה מתקיימת ביוונית בעוד שבני העדה דוברי ערבית; רק דרג הכמורה הנמוך הוא מבין בני הארץ, דוברי הערבית. על מבני הכנסיות ומבני הציבור השייכים לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית מונף דגל יוון והם מסומלים בסמל הטאפוס.

במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הייתה רוסיה פטרון עז כוח של הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ ישראל ועל רקע זה פרצה אף מלחמת קרים. הרוסים ניהלו תנועת צליינות רחבת היקף ובנו כנסיות רבות, נפרדות מהכנסיות היווניות אורתודוקסיות, שיועדו לאוכלוסייה המקומית, לדוגמה, זו שבמגרש הרוסים. עם מהפכת אוקטובר ירד כוחה של רוסיה כפטרון כנסייתי. הכנסיות שהוקמו בארץ ישראל התחלקו לאחר 1948 בין חסות "הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית הלבנה" (בשטחי יהודה ושומרון) לבין חסות הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית האדומה (בשטחי מדינת ישראל).

מונופיזיטים

שאר הנוצרים ה"קדומים" משתייכים לכנסיות מונופיזיטיות שונות, קטנות במספרן, שרוב חבריהן מתרכזים בעיר העתיקה בירושלים. הם אינם ערבים ושומרים על מסורת ארוכה של מאות רבות של שנים. בהן הכנסייה הסורית, הכנסייה הקופטית, הכנסייה האשורית, חבשים, וארמנים השוהים בירושלים דורות רבים (בניגוד לארמנים שהיגרו לירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה).

בינוניים

כיבוש ארץ ישראל על ידי הצלבנים הביא אליה נוצרים קתולים, שנקראים בלבנט "לטינים". בראשם מסדרים כגון הפרנציסקנים ("שומרי ארץ הקודש"), שהותירו בארץ סגל נזירים קבוע. הצלבנים הותירו בארץ שכבת מתיישבים מבני המסדרים שנטמעו באוכלוסייה המקומית ונותרו גם לאחר תבוסת הצלבנים. הם היוו את התשתית לגרעין של לטינים-בני הארץ, שכיום מרוכזים ברובם בגליל, חיפה, נצרת, רמלה ובית לחם. תופעה נוספת שהתרקמה במהלך השנים היא הופעתן של כנסיות "מאוחדות", פלגים של כנסיות עתיקות מקומיות ("מזרחיות") שקיבלו על עצמן את עול האפיפיור ומספר מנהגים קתולים, אך מבלי לוותר על סממנים מקוריים. כך ניתן למצוא בישראל ארמנים-קתולים, סורים-קתולים, קופטים-קתולים ואשורים-קתולים ("כלדיים"). החשובה שבכנסיות המאוחדות, הגדולה שבהן (כמחצית מהערבים הנוצרים בישראל משתייכים אליה) והייחודית היא הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית. הכמורה בכנסייה זו, לעומת הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, היא ערבית-מקומית. התפילות מתקיימות בערבית. מעוזה הוא במרחב עכו–שפרעם וסביבותיהן, בכפרי הגליל, בירושלים, רמאללה, בית לחם ומרחב רמלה.

מאוחר יותר פלשו לארץ ישראל נושאי הצלב והקימו בה את ממלכת ירושלים הצלבנית. הממלכה לא החזירה את הנוצרים להיות רוב בארץ, אך היא תגברה את מספרם והוסיפה להם את בני הדת הנוצרית הקתולית.

במאה ה-19 לקחו על עצמן מעצמות המערב צרפת ובמידה פחותה מעט גם בתי המלוכה של איטליה, ספרד וגרמניה חסות על ה"לטינים", הקימו מבני פאר (כנסיות, סמינרים, מנזרים, בתי מלון לצליינים ועוד) בכל רחבי הארץ, אך במיוחד בירושלים, בית לחם וסביב הכנרת. כך הפכה כת זו משולית יחסית לאורתודוקסים לבעלת עוצמה, דבר שהתבטא בדרישות לחֲזָקָה על מקומות קדושים, למשל בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד בבית לחם.

מוסדות שונים ורבים של מדינות המערב הקתולי מחזיקים סגל הוראה, נזירים וכמרים בישראל. חלקם מעורים בחיי התרבות, החברה והאקדמיה והבולט שבהם היה הפרופסור מרסל דיבואה.

חדשים

פרוטסטנטים

הנוצרים ה"חדשים" (החל מהמאה ה-19) מתחלקים למקומיים (ערבים וגם יהודים) שהתנצרו עקב פעילות המיסיון האנגליקני-פרוטסטנטי שפעל בארץ ישראל בקרב אוכלוסיות עניות. אין לכנסיות הפרוטסטנטיות חלק בכנסיית הקבר (את מקום קברו של ישו הם מזהים במקום זאת בגן הקבר) או במאחזי הכתות העתיקות אך יש להן מוסדות רבים, מוסדות מחקר ולימוד ובעבר גם בתי חולים, בתי יתומים ומוסדות צדקה. הפרוטסטנטים פעלו בעיקר בירושלים וביפו ובמושבות הגרמניות שנבנו במאה ה-19 ברחבי הארץ והותירו אוכלוסייה מתנצרת מקומית.

מהגרים

המהגרים נחלקים לקבוצות משנה רבות. בהם ארמנים שהיגרו לירושלים עקב שואת הארמנים ומתגוררים ברובע הארמני בירושלים וביפו, נוצרים שהם בני זוג של יהודים שעלו לארץ, ומהגרי עבודה מהפיליפינים, מארצות אפריקה וממזרח אירופה שהקימו בישראל קהילות, כנסיות ומוסדות דת, ומהווים חלק ממרקם החיים הנוצרי-ישראלי.

בישראל יש גם עובדים זרים נוצרים כמו מהגרי עבודה ממזרח אירופה, מרומניה ומההפיליפינים. כמו כן ישנם גם חיילי ואנשי כוחות או"ם והצלב האדום ודיפלומטים המתגוררים בישראל.

מגמות דמוגרפיות היסטוריות

בתקופה הביזנטית, בעקבות מבצע ניצור שנערך בתיאום בין הכנסייה לבין השלטון הנוצרי-ביזנטי, והתנצרות מרצון או מאונס של האוכלוסייה הסורית-ארמית, הפיניקית וההלנסטית, הפכה ארץ ישראל לבעלת רוב נוצרי ומיעוט יהודי ושומרוני. מתוך כשלושה מיליון תושבי הארץ, מנו הנוצרים למעלה משני מיליון. הקבוצה הנוצרית הייתה מורכבת מעילית ממוצא הלניסטי ששפתה ותרבותה יוונית, ושכבה נמוכה של סורים-ארמים שרובם שמרו על שפתם ותרבותם הארמית.

בתקופת הכיבוש הערבי-מוסלמי, גם לאחר בריחה המונית של נוצרים לתחומי האימפריה הביזנטית ומעשי טבח שבוצעו בנותרים, עדיין היו רוב תושבי הארץ נוצרים-מזרחיים, בעיקר סורים דוברי ארמית. כ-275,000 מתוך אוכלוסייה של כ-500,000 נפש.

בתקופה הצלבנית מנתה אוכלוסיית הארץ כ-500,000 תושבים, רובם הגדול נוצרים. הפרנקים מנו כ-120,000 והנוצרים המזרחיים מנו כ-250,000 נפש. הכיבוש הצלבני לא הביא להגירה מסיבית של נוצרים קתולים מאירופה והפרנקים שהיו המעמד השליט בארץ נשארו מיעוט כובש.

בתקופת הכיבוש הממלוכי כמעט כל הפרנקים נטבחו או ברחו. הנוצרים שנותרו בארץ היו ממוצא סורי-ארמי או פיניקי, ומיעוטם נוצרים ממוצא מערבי, שרידי משפחות מהתקופה הביזנטית. השלטון הממלוכי ראה בנוצרים אויבי האסלאם, התנכל להם ואף אסלם בכפייה. בשלהי הכיבוש הממלוכי, ראשית המאה ה-16, מנו הנוצרים כ-21,000 נפש מתוך סה"כ 123,000 תושבי הארץ.

בעת הכיבוש העות'מאני מנתה האוכלוסייה הנוצרית בארץ כ-12,000–13,000 נפש, רובם יוונים-אורתודוקסים. הם היוו כ-10% מכלל האוכלוסייה. עד סוף המאה ה-18 הגיע מספרם לכ-20,000 נפש.

באמצע המאה ה-19 הגיעו לארץ קבוצות של נוצרים מארצות הברית ומאירופה שבאו בעיקר מתוך מניעים דתיים. הקבוצות האמריקאיות לא החזיקו מעמד זמן רב וחזרו לארצות הברית לאחר כשנה. הקבוצה הגרמנית, הטמפלרים, הקימה שכונות ומושבות חקלאיות ותרמה תרומה נכבדה לפיתוח הכלכלי של הארץ. חלקם גורשו מהארץ בידי הבריטים בעת מלחמת העולם השנייה ואחרוני הטמפלרים גורשו במלחמת העצמאות. הטמפלרים מנו כ-3,000 נפש והאמריקאים כ-2,000.

במפקד שנעשה על ידי שלטונות המנדט בשנת 1921 עמד מספר הנוצרים על 71,400 והם היוו כ-10% מהאוכלוסייה הכללית. בשנת 1931 מספרם עלה ל-100,000 והם היוו כ-9% מהאוכלוסייה.

באמצע שנות ה-40, הקהילות הנוצריות הגדולות ביותר היו בערים ירושלים (כ-20,000, 48% מכלל הערבים), חיפה (כ-15,000, 43% מכלל הערבים) ויפו (כ-10,000, 23% מכלל הערבים). בארבע עיירות הנוצרים היוו רוב מוחלט: נצרת, רמאללה, בית לחם ובית ג'אלא. רק כ-20% מכלל הנוצרים גרו בכפרים. כבר בתקופה זו, אחוז הנוצרים בכפרים הלך ופחת, ובמספר כפרים ועיירות שבעבר היה בהם רוב נוצרי, הנוצרים כבר הפכו למיעוט.

מספר הנוצרים בארץ ישראל המשיך לעלות ל-148,000 ערב מלחמת העצמאות. עקב המלחמה, רבים מהערבים הנוצרים עזבו את הארץ וכ-34,000 נשארו בשטח מדינת ישראל.

דמוגרפיה

כאמור כ-34 אלף נוצרים נותרו במדינת ישראל בשנת 1948, לאחר שרבים מהם נמלטו מהמדינה בזמן מלחמת העצמאות. עקב המלחמה גדל חלקם היחסי של הנוצרים בקרב ערביי ישראל, לעומת המצב בימי המנדט הבריטי, והם היוו כ-20% מהם (לעומת כ-10% בשלהי תקופת המנדט). בשלושת האזורים העירוניים בהם התרכזה אוכלוסייה ערבית, נצרת, שפרעם וחיפה הם הפכו לרוב, לאור עזיבתם הכמעט מלאה של המעמדות העשירים של האוכלוסייה המוסלמית שם. עקב שיעורי ילודה נמוכים ביחס לאוכלוסייה הערבית מוסלמית, ירד משקלם של הערבים הנוצרים בקרב האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל ונכון לשנת 2023 הוא עומד על 6.9%]

המספר המוחלט של הנוצרים בישראל נמצא במגמת עליה. לאחר 1985 עלה מספרם למעל 100 אלף איש. ועבר את 150 אלף איש לאחר שנת 2010. עמית ברק, חג מולד שמח: הנוצרים הישראלים כפי שלא הכרתם מעולם, באתר מידה, ‏2017-12-25 נכון לשנת 2023 חיו במדינת ישראל כ-185 אלף נוצרים, המהווים כ־1.9% מאוכלוסיית המדינה. כי 75.8% מהנוצרים בישראל הם ערבים נוצרים.

• הרכב הגילים של כלל האוכלוסייה הנוצרית שונה מזה של האוכלוסייה המוסלמית, ודומה יותר להרכב הגילים של האוכלוסייה היהודית. אחוז הצעירים בגיל 0–19 עומד על 29.6%, נמוך מזה של האוכלוסייה המוסלמית (48.7%), ואף מזה של האוכלוסייה היהודית (33.6%). אחוז בני ה-65 ומעלה בקרב כלל הנוצרים עומד על 10.3% נכון לסוף שנת 2012 (לשם השוואה – 12.2% בקרב היהודים ו-3.6% בקרב המוסלמים).
• בשנת 2023 מספר הילדים שאישה נוצרייה צפויה ללדת במהלך חייה עמד על 1.8 ילדים לאישה.
• בשנת 2020 נולדו 2,239 ילדים לנשים נוצריות, מהם 1,797 (כ-80%) לנוצריות-ערביות, בהשוואה לשנת 2009 שבה נולדו 2,514 ילדים לנשים נוצריות, 2,009 מהם לערביות-נוצריות.

גאוגרפיה ויישובים

רוב הנוצרים הערבים מתגוררים במחוז הצפון ובמחוז חיפה (70.2% ו-13.6%, בהתאמה). 39.0% מהנוצרים שאינם ערבים מתגוררים במחוז תל אביב ובמחוז המרכז, 36.3% במחוז הצפון ובמחוז חיפה.

נכון לשנת 2023, היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.1 אלף), חיפה (16.7 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.5 אלף).

רשימת יישובים עם אוכלוסייה נוצרית ערבית משמעותית:

התפלגות גאוגרפית של האוכלוסייה הנוצרית דוברת ערבית בישראל לפי אזור סטטיסטי.

התפלגות גאוגרפית של האוכלוסייה הנוצרית שאינה דוברת ערבית בישראל לפי אזור סטטיסטי.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2020, הערבים הנוצרים בישראל גרים ביישובים הבאים:

שם	שם בערבית	האוכלוסייה הערבית ביישוב	מתוכה אחוז הנוצרים	מספר התושבים הנוצרים	חבל ארץ
נצרת	الناصرة	77,915	26.7%	20,800	הגליל התחתון
חיפה	حيفا	33,964	48.6%	16,800	הכרמל
ירושלים	القدس	366,797	3.5%	13,000	הרי יהודה
שפרעם	شفاعمرو	43,920	24.1%	10,600	הגליל התחתון
נוף הגליל	نوف هچليل	14,000~	67.8%	9,500	הגליל התחתון
אעבלין	إعبلين	13,930	41.6%	5,800	הגליל התחתון
כפר יאסיף	كفر ياسيف	10,423	51.8%	5,400	מישור החוף
מע'אר	المغار	24,312	21.4%	5,200	הגליל התחתון
עיילבון	عيلبون	5,725	70.8%	4,053	הגליל התחתון
ראמה	الرامة	7,772	49.9%	3,880	הגליל העליון
רמלה	الرملة	18,695	21%	4,200	מישור החוף
תל אביב-יפו	تل أَبيب-يافا	21,580	16.3%	3,520	מישור החוף
יפיע	يافة الناصرة	19,291	17.9%	3,450	הגליל התחתון
פסוטה	فسوطه	3,261	99.7%	3,250	הגליל העליון
מעיליא	معليا	3,294	97%	3,100	הגליל העליון
ריינה	الرينة	19,109	15%	2,870	הגליל התחתון
מעלות-תרשיחא	معالوت ترشيحا	4,870	47.5%	2,313	הגליל העליון
כפר כנא	كفر كنا	23,247	9.7%	2,250	הגליל התחתון
אבו סנאן	أبو سنان	14,277	15.2%	2,170	הגליל העליון
גוש חלב	الجش	3,118	63%	1,964	הגליל העליון
עספיא	عسفيا	12,440	13.6%	1,690	הכרמל
סח'נין	سخنين	32,168	5.1%	1,640	הגליל התחתון
טורעאן	طرعان	14,431	11.1%	1,600	הגליל התחתון
ג'דיידה-מכר	جديدة-مكر	21,308	7.2%	1,530	מישור החוף
עכו	عكا	16,171	8.2%	1,330	מישור החוף
פקיעין	البقيعة	5,973	20.9%	1,250	הגליל העליון
דיר חנא	دير حنا	10,471	9.9%	1,040	הגליל התחתון
לוד	اللد	24,143	3.1%	750	מישור החוף
בענה	البعنة	8,420	7.4%	620	הגליל העליון
עראבה	عرابة	26,213	1.2%	310	הגליל התחתון
כסרא-סמיע	كسرى-سميع	8,963	3.5%	310	הגליל העליון
אילת	إيلات	2,382	12.4%	295	הערבה
חורפיש	حرفيش	6,489	3%	195	הגליל העליון
ראס אל-עין מ"א משגב	راس العين	397 (7,616)	45%-48% (2.4%)	183	הגליל התחתון
מוקייבלה מ"א הגלבוע	مقيبلة	4,133 (11,698)	2.7%-3% (1%)	120	עמק יזרעאל

הערה: שני היישובים האחרונים ברשימה הם כפרים בתוך מועצות אזוריות. הנתונים הדמוגרפיים למעלה מתייחסים לכפר לבדו, ואילו אלו שלמטה מתייחסים לכל המועצה האזורית.

ריכוזים קטנים יותר של אוכלוסייה נוצרית (למטה ממאה איש) קיימים גם במזרעה (2% מכלל האוכלוסייה), עין קנייא (0.5%), ירכא (0.2%), מ"א מרום הגליל (0.18%), מ"א מטה אשר (0.16%), מ"א מטה יהודה (0.13%), מ"א עמק יזרעאל (0.06%), מ"א רמת הנגב (0.05%), מצפה רמון (0.03%), ומ"א זבולון (0.03%).

השכלה

השכלתם של הנוצרים הייתה תמיד גבוהה יותר והפער החברתי-כלכלי בינם לבין המוסלמים היה גדול ואף העמיק. האוכלוסייה הנוצרית היא אחת האוכלוסיות המשכילות ביותר בישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2010, אחוז הזכאים לתעודת בגרות במגזר הערבי-נוצרי הוא גבוה (70%), ויותר גבוה מאחוז הזכאות בזרם הממלכתי-דתי (65.9%) ומאחוז הזכאות בזרם הממלכתי (64.5%), כמו כן שיעור העומדים בסף הנדרש ללימודים באוניברסיטאות (78%) גבוה יותר מבשאר המגזרים. עוד עולה מהנתונים כי בקרב האוכלוסייה הערבית-נוצרית, מספר לומדי הרפואה גדול פי שלושה מכלל האוכלוסייה, וכי אחוז הנשים הערביות-נוצריות הלומדות באקדמיה גבוה בהרבה מבמגזרים האחרים, ומספר הערבים נוצרים העומדים בסף הנדרש ללימודים באוניברסיטאות גבוה יותר מכלל המגזרים.

אחוז המועמדים הערבים הנוצרים באוניברסיטאות הוא 17.0% ו-14.4% במכללות, ולימודי משפטים נפוצים יותר בקרב הנוצרים. גם במקצועות המתמטיקה ומדעי המחשב נרשמו שיעורי סטודנטים גבוהים יותר בקרב הנוצרים.

רבים מהתלמידים הערבים-נוצרים לומדים בבתי ספר כנסייתיים. חלק מבתי ספר אלה נחשבים לבתי ספר עם אחוזי הצטיינות גבוהים.

בתחילת שנת הלימודים 2015–2016, שבתו תלמדי בתי הספר הכנסייתיים ומוריהם, כמחאה על חלוקה תקציבית לא הוגנת בין בתי הספר השונים בארץ, ועל הקיצוץ בתקציב בבתי הספר הכנסייתים בפרט. כ-33,000 תלמידים וכ-3,000 מורים שבתו במשך כ-4 שבועות מתאריך ה-1.9.2015. לאור האשמות מצד השובתים לממשלת ישראל על חלוקה גזענית ולא שוויונית של תקציבים לבתי הספר, הגיב שר החינוך, נפתלי בנט, בהתייחסות לסוגיה ואמר בדיון פגרה בכנסת: "אני שר החינוך של כל ילדי מדינת ישראל, כולם באותה המידה. אין שום תעדוף בין דת, גזע, מין או נטייה מינית. לא מדובר כאן על אפליה על רקע דת או גזע, אלא על העדפה של בתי ספר ציבוריים על פני בתי ספר לא רשמיים. זה תקף גם אצל יהודים, חרדים, דתיים וגם בציונות הדתית. בדיוק את אותה מכה שאתם חטפתם, חטפו גם בתי ספר מהציונות הדתית, או אנתרופוסופיים, או הריאלי". המאבק שניהלו תלמידי בתי הספר הכנסייתים ונציגיהם הוא מאבק חלוקה על רקע אפליה תקציבית בין המגזרים השונים בישראל. כמו כן, לאות הזדהות עם אותם בתי הספר, בתאריך ה-20.9.15 שבתו רבים מהתיכונים בארץ, המשתייכים לארגון המורים, עד השעה 10:00. השביתה הסתיימה לאחר פשרה שהושגה בין משרד החינוך לנציגי בתי הספר הכנסייתיים.

פוליטיקה

האוכלוסייה הנוצרית בישראל חיה מאז ומתמיד לצד האוכלוסייה המוסלמית. לאחר קום המדינה, רוב הערבים הנוצרים הזדהו עם הלאומיות הפלסטינית. כך למשל ג'ורג' חבש, מייסדה של החזית העממית לשחרור פלסטין, היה נוצרי בלידתו ובעל אידאולוגיה קומוניסטית.

בשנות המדינה הראשונות צברו הערבים הנוצרים כוח מעבר למשקלם הדמוגרפי. רבים מחברי הכנסת הערבים היו נוצרים, כדוגמת תופיק טובי ממק"י ואמין-סלים ג'רג'ורה מהרשימה הדמוקרטית של נצרת שהייתה מקורבת למפא"י. מצב זה השתנה רק בשנות ה-70 של המאה העשרים.

תרבות

בחג המולד הנוצרים חוגגים ומקיימים טקסים, בעיקר בבית לחם, נצרת וירושלים. בכנסייה הקתולית שליד כנסיית המולד הנוצרים מקיימים חגיגה דתית המעוררת התעניינות רבה בציבור. עד שנת 1994 הוא היה משודר על ידי רשות השידור הישראלית. מאז הועבר השליטה בעיר לרשות הפלסטינית. סיבות נוספות להתעניינות של שאר האוכלוסייה היא השפעת התרבות המערבית. לפי מחקר משנת 2017 רוב הנוצרים בישראל מגדירים עצמם כערבים (96%).

בפברואר 2014 עבר לראשונה בכנסת חוק שנוי במחלוקת המבדיל בין אזרחי ישראל הנוצרים והמוסלמים. החוק, שהוצע על ידי ח"כ יריב לוין, מיועד להוסיף נציג נוצרי ונציג מוסלמי בוועדה המייעצת לנציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה.

הנוצרים הארמיים

שָׁאדי חלוּל, נוצרי ארמי ויו"ר העמותה הארמית נוצרית, הוביל מאבק למען הכרה בבני עדתו כארמים-נוצרים ולא כערבים-נוצרים.

בעקבות פעולתו של חלול, שכללה הפנייה של נציגי העדה הארמית למשרד הפנים, ב-16 בספטמבר 2014 הורה שר הפנים גדעון סער לאפשר לרשום מוצא ארמי תחת סעיף הלאום במסמכי מרשם אוכלוסין. ההחלטה נוגעת לחלק מהנוצרים החיים בישראל - כ-13 אלף מתוך כ-160 אלף.

ההוראה מותנית בקיום לאום, מורשת היסטורית, דת, תרבות, מוצא ושפה משותפים. בנוסף, אדם שיבקש לשנות את מוצאו בתעודה יהיה אמור להיות חבר באחת מחמש העדות הנוצריות - ארמית-מרונית, ארמית-אורתודוכסית, ארמית-קתולית, יוונית-אורתודוכסית ויוונית-קתולית - להיות בעל מוצא מהמזרח התיכון הצפוני ולהכיר את השפה הארמית.

— חוק מרשם האוכלוסין

הנוצרים בצה"ל

אף על פי שהחוק הישראלי לגבי שירות חובה בגיל 18 לא חל על הנוצרים בישראל, חלק זעיר מהם (בודדים עד כמה עשרות בשנה) מביעים רצון להתגייס לצה"ל. לדבריהם, הם מעוניינים לתרום למדינה ולקחת חלק בחברה הישראלית. הנוצרים מתגייסים ליחידות מעורבות, יחד עם היהודים, בניגוד לבדואים למשל, שלמענם קיימת יחידת גששים משלהם.

פוטנציאל הגיוס השנתי הממוצע בקרב אוכלוסיית הנוצרים בישראל מגיע לכ-1,400 מתגייסים בשנה. בעקבות פעילותו של מייסד פורום גיוס העדה הנוצרית - סא״ל במיל׳, איהאב שליאן. בשנת 2013 התגייסו כ-120 ערבים-נוצרים לצה"ל, במקום הבודדים שהתגייסו עד אז. בשנים 2014–2015 התגייסו כמאה נוצרים בשנה. ביוני 2017 נסגרה העמותה של נדאף לגיוס ערבים-נוצרים, לאחר שנתקלה בקשיים תקציביים ומסיבות אישיות של נדאף.

ראו גם

• ערבים נוצרים
• הכנסייה האורתודוקסית הרוסית
• ארמנים בישראל
• הגירה של נוצרים מהמזרח התיכון

לקריאה נוספת

• אהרון לירון, בעקבות המשיח, פלגים נוצריים, ארץ ישראל ומדינת ישראל, צ'ריקובר מוציאים לאור, תל אביב, 2000
• יעקב שמעוני, ערביי ישראל, עם עובד, תש"ז. הפרק "הערבים הנוצרים בארץ-ישראל" עמודים 110 - 131
• רמי דגני ואלי שילר (עורכים), כנסיות, עדות ומסדרים נוצרים בישראל, אריאל כתב עת לידיעת ארץ ישראל 137 – 138, ירושלים, 1999
• אמנון רמון, נצרות ונוצרים במדינת היהודים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2012.
• הרב חיים ויסברג, פסיפס: דתות ועדות בצה"ל, מערכות, נובמבר 2022.

• Peter W. L. Walker, Holy City, Holy Places? Christian Attitudes to Jerusalem and the Holy Land in the Fourth Century, Oxford 1990, IX + 438 pp

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נוצרים בישראל בוויקישיתוף

• מרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים מרכז מידע (לא מיסיונרי) לנושא
• מידע על נוצרים בישראל בקטלוג הספרייה הלאומית
• אורי שטנדל, העדות הנוצריות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: ערביי ישראל: בין פטיש לסדן, אקדמון, ירושלים, 1992
• חגים נוצריים במגזר הערבי, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"

היסטוריה

• זאב רובין, ‏פרשת הקומֶס יוסף והנסיונות לניצור הגליל במאה הרביעית לספירה, קתדרה 26, דצמבר 1982, עמ' 116-105