הכנסת השלוש עשרה

הרכב בית הנבחרים הישראלי בין השנים 1992-1996
(הופנה מהדף הכנסת ה-13)

כהונתה של הכנסת השלוש עשרה החלה ב-13 ביולי 1992, בעקבות הבחירות שנערכו ב-23 ביוני אותה שנה. את הישיבה פתח נשיא המדינה חיים הרצוג, והדיון נוהל תחילה בידי זקן חברי הכנסת, יצחק שמיר, שגם כיהן באותה העת כראש הממשלה. לאחר השבעת חברי הכנסת, נבחר חבר הכנסת שבח וייס ליושב ראש הכנסת, לאחר שגבר על יושב ראש הכנסת השתים עשרה, דב שילנסקי, ברוב של 72 מול 44. עוד באותו היום הציג יושב ראש מפלגת העבודה, יצחק רבין, את ממשלתו, והיא זכתה לאמונם של 67 מחברי הכנסת, בעוד 53 מתנגדים לה. הכנסת השלוש עשרה פוזרה בפברואר 1996[1], וכהונתה הסתיימה ב-17 ביוני.

הכנסת השלוש עשרה
ממשלות הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש
תקופת כהונה 13 ביולי 1992 – 17 ביוני 1996
(4 שנים)
מערכת בחירות 23 ביוני 1992
הנהגה
יו"ר הכנסת שבח וייס עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הממשלה יצחק רבין
שמעון פרס
ראש הקואליציה אלי דיין, רענן כהן
ראש האופוזיציה יצחק שמיר, בנימין נתניהו
הרכב הכנסת
סיעות הקואליציה

מספר חברי הקואליציה - 62

  העבודה (44)
  מרצ (12)
  ש"ס (6)
מספר חברי הקואליציה
62 / 120
סיעות האופוזיציה

מספר חברי האופוזיציה - 58

  הליכוד (32)
  צומת (8)
  מפד"ל (6)
  חד"ש (3)
  מולדת (3)
  מד"ע (2)
מספר חברי האופוזיציה
58 / 120
מפלגת השלטון העבודה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרכב פוליטי

עריכה

גושים פוליטיים

עריכה

גוש השמאל: העבודה, מרצ - 56 מושבים

גוש הימין: הליכוד, צומת, מפד"ל, מולדת - 49 מושבים

גוש חרדים: ש"ס, יהדות התורה - 10 מושבים

גוש ערבים: חד"ש, מד"ע - 5 מושבים

לראשונה מאז הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 נהנה גוש השמאל מרוב בכנסת, שאיפשר הקמת ממשלה בראשות מפלגת העבודה. הקואליציה שהקים יצחק רבין הורכבה מסיעות העבודה, מרצ וש"ס (62 מושבים). סיעות חד"ש ומד"ע לא היו חברות בקואליציה, אך תמכו בה מבחוץ. ב-1993 התפטר שר הפנים אריה דרעי מהממשלה בעקבות פסיקת בג"ץ לפיה אין הוא יכול להמשיך ולכהן כשר לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. יחד עמו התפטרו גם שלושה סגני שרים מטעם ש"ס, והמפלגה פרשה למעשה מהקואליציה, אף שהמשיכה לתמוך בממשלה בנושאים נקודתיים. במצב דברים זה הפכה הממשלה לממשלת מיעוט, הנשענת על קואליציה בת 56 חברי הכנסת של העבודה ומרצ. בראשית 1995 התפלגה סיעת צומת, ושלושה מחבריה הקימו את סיעת יעוד שהצטרפה לקואליציה.

שינויים בהרכב הסיעות

עריכה

במהלך כהונתה של הכנסת, ובעיקר לקראת סיום כהונתה והבחירות לכנסת הארבע עשרה, התפלגו כמה מחברי הכנסת מסיעותיהם והקימו סיעות נפרדות או סיעות יחיד.

  • מפלגת העבודה: חברי הכנסת אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן הקימו את סיעת הדרך השלישית, על רקע התנגדותם לרעיון של נסיגה מרמת הגולן כחלק מהסכם שלום עתידי עם סוריה. המפלגה החדשה התמודדה בבחירות לכנסת הארבע עשרה וזכתה בארבעה מושבים. חברת הכנסת נאוה ארד פרשה אף היא מהסיעה, ובבחירות לכנסת הארבע עשרה עמדה בראש מפלגת הגמלאים, שלא עברה את אחוז החסימה.
  • הליכוד: חברי הכנסת דוד לוי ודוד מגן פרשו מהסיעה והקימו את סיעת גשר. בסופו של דבר, התמודדה המפלגה החדשה ברשימה משותפת עם הליכוד ועם צומת בבחירות לכנסת הארבע עשרה. חבר הכנסת אפרים גור הקים סיעת יחיד והתמודד אף הוא בבחירות לכנסת הארבע עשרה בראש רשימת "אחדות למען העלייה", שלא עברה את אחוז החסימה.
  • צומת: חברי הכנסת גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ התפלגו מהסיעה והקימו את סיעת יעוד. בהמשך התפלגו גולדפרב וסלמוביץ מסיעה זו, והקימו את סיעת "העתיד". לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה התמודד גולדפרב בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, וסלמוביץ עשתה זאת בליכוד. שניהם לא הצליחו להיבחר במקומות ריאליים.
  • ש"ס: חבר הכנסת יוסף עזרן פרש מהסיעה והקים סיעת יחיד. בבחירות לכנסת הארבע עשרה עמד בראש רשימת תלם אמונה, שלא עברה את אחוז החסימה.
  • יהדות התורה: לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה התפצלה הסיעה לשני מרכיביה, אגודת ישראל ודגל התורה, אך בסופו של דבר התמודדו המפלגות ברשימה משותפת גם בכנסת הארבע עשרה.
  • מולדת: חבר הכנסת שאול גוטמן פרש מהסיעה והקים את סיעת "ימין ישראל". חבר הכנסת יוסף בא-גד פרש אף הוא מהסיעה והקים סיעת יחיד. שניהם התמודדו בראש רשימות עצמאיות בבחירות לכנסת הארבע עשרה. רשימתו של גוטמן פרשה מן המירוץ בסופו של דבר, ואילו זו של בא-גד לא עברה את אחוז החסימה.

אירועים מרכזיים

עריכה
 
יאסר ערפאת, ביל קלינטון ויצחק רבין בטקס חתימת הסכם אוסלו
 
יצחק רבין, ביל קלינטון והמלך חוסיין בטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן

התהליך המדיני

עריכה
  ערכים מורחבים – הסכמי אוסלו, רצח יצחק רבין

במהלך כהונתה של הכנסת השלוש עשרה הואץ התהליך המדיני, וההסכמים שנחתמו במסגרתו הסעירו את הכנסת. הודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי וחילופי האיגרות עם אש"ף (ההסכם הראשון בהסכמי אוסלו) נדונה במשך יומיים, בין ה-21 וה-23 בספטמבר 1993, ואושרה ברוב של 61 מול 50. בהודעה תמכו חברי סיעות העבודה, מרצ, חד"ש ומד"ע והתנגדו לה רוב חברי סיעת הליכוד, וכן סיעות צומת, המפד"ל, יהדות התורה ומולדת. חברי סיעת ש"ס נמנעו או נעדרו, וגם שלושה מחברי סיעת הליכוד - אסעד אסעד, רוני מילוא ומאיר שטרית - נמנעו.

ב-11 במאי 1994 אישרה הכנסת גם את הודעת הממשלה על הסכם קהיר, ברוב של 52 חברי כנסת וללא מתנגדים, לאחר שחברי סיעות האופוזיציה החרימו את ההצבעה בטענה, כי הנושא צריך להיות מוכרע בבחירות חדשות. ב-5 באוקטובר 1995 הצביעה הכנסת על הודעת הממשלה בדבר אישור הסכם ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה (הסכם אוסלו ב'). בסיומו של דיון סוער, אישרה הכנסת את הודעת הממשלה ברוב דחוק של 61 חברי כנסת (רוב חברי סיעת העבודה, חברי סיעות מרצ, חד"ש ומד"ע, וחברי הכנסת גונן שגב ואלכס גולדפרב מיעוד) מול 59 (חברי סיעות הליכוד, ש"ס, המפד"ל, צומת, יהדות התורה ומולדת, וכן חברי הכנסת אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן מהעבודה וחברת הכנסת אסתר סלמוביץ מיעוד). הסכם השלום בין ישראל לירדן נהנה מקונצנזוס רחב יותר, והוא אושר ב-25 באוקטובר 1994, ברוב של 105 חברי כנסת מול 3.

המחאה הפוליטית נגד ההסכמים המדיניים הידרדרה לכדי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995. ארונו של רבין הוצב ברחבת הכנסת, ומאות אלפי אזרחים חלפו על פניו. לאחר הרצח הטיל הנשיא עזר ויצמן את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה על ראש ממשלת המעבר, שמעון פרס. בהצבעה שנערכה במליאת הכנסת ב-22 בנובמבר תמכו בממשלה החדשה, שהרכבה היה כמעט זהה לשל קודמתה, 62 חברי כנסת, ואילו שמונה חברי סיעות צומת ומולדת התנגדו. יתר סיעות האופוזיציה בחרו להימנע, כלשונו של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו: ”בהחלטה זו אנחנו מבטאים את עמדתנו, שרצח פוליטי אסור שיפגע ברציפות השלטון במדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית מחליפים כמובן את השלטון בהליכים דמוקרטיים תקינים, ובראשם ההליך של בחירות כלליות, ולכן איננו מעוניינים למנוע את הקמתה של ממשלת העבודה, שאמורה להיות ממשלת המשך לממשלתו של יצחק רבין”[2].

אירועים פרלמנטריים

עריכה
 
חבר הכנסת מיכאל איתן, שקבע את שיא הפיליבסטר במהלך כהונת הכנסת השלוש עשרה

ב-16 בנובמבר 1992 החליטה הכנסת על הקמת ועדה חדשה - הוועדה לקידום מעמד האישה. היושבת ראש הראשונה של הוועדה הייתה יעל דיין, ולאחר מכן החליפה אותה לימור לבנת. במהלך כהונתה של הכנסת הוקמו בה ארבע ועדות חקירה פרלמנטריות: ועדה בראשות אברהם בורג לנושא הנשירה ממערכת החינוך ותופעת האנאלפביתים (הוועדה לא הגישה דו"ח); ועדת הפנים ואיכות הסביבה אשר שימשה כוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המגזר הבדואי בישראל (אף שיושב ראש ועדת הפנים היה יהושע מצא, יושב ראש ועדת החקירה הפרלמנטרית היה דוד מנע); ועדה בראשות לימור לבנת לבדיקת רצח נשים בידי בני זוגן; ועדה בראשות בני טמקין לחקירת אלימות בקרב בני נוער (הוועדה הגישה רק דו"ח ביניים).

ב-24 במרץ 1993 בחרה הכנסת בעזר ויצמן לנשיאה השביעי של מדינת ישראל. ויצמן, מועמד העבודה, גבר על מועמד הליכוד, דב שילנסקי, ברוב של 66 חברי כנסת מול 53.

מספר ראשי מדינות נאמו בפני מליאת הכנסת, ובהם נשיא אוקראינה, ליאוניד קרבצ'וק; נשיא מועצת אירופה, מיגל מרטינס; מלך ספרד, חואן קרלוס; נשיא בולגריה, ז'ליו ז'לב; נשיא קניה, דניאל אראפ מוי; נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון; נשיא אוסטריה, תומאס קלסטיל; נשיא ליטא, אלגירדס ברזאוסקאס; ביאטריקס, מלכת הולנד; נשיא פורטוגל, מריו סוארש; נשיא טורקיה, סוליימאן דמירל, שנאם בטרקלין שאגאל.

במהלך הפיליבסטר, שליווה את דיוני הכנסת באישור חוק ההסדרים ותקציב המדינה לשנת 1993, נאם חבר הכנסת מיכאל איתן במשך 10 שעות ו-7 דקות. נאומו זה מהווה שיא בתולדות הכנסת. אירוע יוצא דופן התרחש ב-30 ביוני 1993, כאשר תייר איטלקי קפץ מהיציע לתוך אולם המליאה, ונעצר בידי חבר הכנסת חיים דיין. בעקבות מקרה זה נוספו קירות זכוכית המפרידים בין יציע האורחים לבין יציע המכובדים והמליאה.

חקיקה

עריכה

במהלך כהונתה של הכנסת ה-13 נחקקו 468 חוקים, המספר הגבוה ביותר עד אז. לראשונה בתולדות הכנסת למעלה ממחצית החוקים (250 חוקים, שהם 53.4%) היו חוקים שמקורם בהצעות חוק פרטיות. מספר הצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחן הכנסת היווה אף הוא שיא עד כנסת זו - 3,612 (לעומת 1,448 הצעות חוק פרטיות שהונחו על שולחן הכנסת ה-12)[3].

בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת ה-13: גרסה מתוקנת של חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק קליטת חיילים משוחררים, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), חוק הסניגוריה הציבורית, חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, חוק זכויות החולה, חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) וחוק בית המשפט לענייני משפחה.

חוקי יסוד

עריכה
  • חוק יסוד: חופש העיסוק - חוק יסוד זה נחקק כבר בכנסת ה-12, ואולם במהלך כהונתה של הכנסת ה-13 הוחלף בנוסח חדש, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ מיטראל. העתירה הוגשה נגד החלטת הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא במשרד התעשייה והמסחר, שלא לאשר לחברות פרטיות לייבא בשר קפוא מחשש שהן ייבאו בשר לא כשר. בית המשפט פסק, כי החלטת הרשות המוסמכת התקבלה משיקולים זרים והורה על בטלותה. בהערת אגב ציין השופט תאודור אור, כי ההחלטה גם אינה עומדת בתנאי חוק יסוד: חופש העיסוק, שלפי הוראותיו באותה העת לא ניתן היה לקבלה אלא בחוק יסוד שאושר ברוב של 61 מחברי הכנסת[4]. כדי להתגבר על פסיקה זו נחקק חוק יסוד חדש, שבו לא נמנו עוד העילות שמאפשרות מניעת קבלת רישיון, אלא נקבעה פסקת הגבלה הדומה לזו שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיה "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כמו כן, נוספה בו פסקת התגברות, המאפשרת להתגבר על הוראות פסקת ההגבלה בחוק שהתקבל ברוב של 61 חברי הכנסת, ואשר נאמר בו במפורש כי הוא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק. לפי הוראות חוק היסוד, תוקפו של חוק כזה יפקע בתוך ארבע שנים. בחוק היסוד החדש נוספו גם סעיפי עקרונות יסוד ומטרות. כן תוקן גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאף בו נוסף סעיף עקרונות יסוד, וכן תוקנה פסקת ההגבלה, ונקבע בה, באופן דומה לחוק יסוד: חופש העיסוק החדש, כי פגיעה בזכויות המוגנות בחוק יסוד זה תיתכן לא רק בחוק, אלא גם לפי חוק, מכוח הסמכה מפורשת בו. זמן קצר לאחר חקיקת החוק, נחקק חוק יבוא בשר קפוא בהתאם להוראותיו של חוק היסוד. עתירה חדשה שהוגשה נגד החוק החדש נדחתה[5].
  • חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 18). תיקון בחוק יסוד: הכנסת שקבע כי חבר הכנסת שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית ונדון לעונש מאסר בפועל, וקבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון, תיפסק חברותו ביום שפסק הדין נעשה סופי.
  • חוק יסוד: הממשלה (תיקון). תיקון בחוק יסוד: הממשלה הקובע חובת מינוי של קבינט מדיני-ביטחוני, וכן מחייב את הממשלה להקים "צוות לייעוץ מקצועי קבוע בתחום הביטחון הלאומי", לימים המטה לביטחון לאומי.

חקיקה בתחום המשטר

עריכה

חקיקה חברתית

עריכה

חקיקה כלכלית

עריכה
 
כביש 6, שהתשתית החוקית להקמתו הונחה במהלך כהונת הכנסת השלוש עשרה
  • חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 100) - תיקון לפקודת מס הכנסה המטיל מס על רווחי הון.
  • חוק משק החשמל - חוק שהסדיר את משק החשמל בישראל באמצעות רשות החשמל שבמשרד האנרגיה והתשתית, במטרה לאפשר מתן רישיונות לייצור חשמל גם לגורמים נוספים פרט לחברת החשמל.
  • חוק פיקוח על מצרכים ושירותים בישראל - החוק הסמיך את השרים לקבוע, בתחומי אחריותם, מוצרים ושירותים שמחיריהם יהיו בפיקוח וקובע את ההליכים הכרוכים בכך.
  • חוק אזורים חופשיים לייצור בישראל - החוק הסמיך את הממשלה לקבוע אזורים שבהם יינתנו הקלות במיסים, ברישוי ובהליכי התכנון ליזמים המקימים מפעלים.
  • חוק השקעות משותפות בנאמנות - חוק שהחליף את החוק הקודם מ-1961 שעסק בנושא.
  • חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות - חוק שהסדיר את שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות במטרה להתמודד עם תופעת השוק האפור.
  • חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 8) - תיקון לחוק החברות הממשלתיות, שהסדיר את הפרטתן של חברות ממשלתיות.
  • חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 94) - תיקון לפקודת מס הכנסה, שקבע הקלות במס לתאגידים המתמזגים לפי צו בית משפט.
  • חוק כביש ארצי לישראל - חוק הקובע הליכי הפקעה מזורזים לשם סלילת כביש 6.
  • חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) וחוק כביש אגרה (מנהרות הכרמל) - שהסדירו את הפעלת כבישי האגרה, כביש 6 ומנהרות הכרמל.

חקיקה פלילית

עריכה
 
משרדי הסניגוריה הציבורית בתל אביב
  • חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי) - תיקון לחוק העונשין, שהיווה רפורמה מקיפה בחוק העונשין, לפי הצעתם של פרופ' ש"ז פלר ופרופ' מרדכי קרמניצר, שכללה את החלפתם של החלק המקדמי והחלק הכללי של החוק העוסקים בהוראות היסוד, תחולת דיני העונשין מבחינת זמן ומקום, מבנה היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה, סיווג העבירות לפי חומרתן, עבירות נגזרות, סייגים לאחריות הפלילית ועוד.
  • חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) - חוק שהסדיר מחדש את עילות המעצר, קבע את תנאי ההחזקה במעצר והסדיר את הליכי המעצר.
  • חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד) - חוק שהגדיר את העילות והנסיבות שבהן ניתן לבצע חיפוש - חיצוני ופנימי - בגופו של אדם.
  • חוק הסניגוריה הציבורית.
  • חוק המחשבים - חוק שהגדיר וקבע מהן עבירות מחשב, התאמת דיני הראיות לשימוש בפלטי מחשב, והוראות לעניין חיפוש במחשב.
  • חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון מס' 2) - חוק שנועד לאפשר לנפגע עבירת מין להעיד שלא בנוכחות הנאשם, ומסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם להורות על הגשת תסקיר על מצבו של נפגע העבירה לשם ההכרעה בגזר הדין.
  • חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 11) - חוק שהסדיר את סמכויותיהם של בתי המשפט לנוער להורות על בדיקה נפשית לקטינים הנשפטים בפניהם, וכן את העילות והנסיבות שבהן ניתן להורות על אשפוז בכפייה של קטינים.
  • חוק העונשין (תיקון מס' 47) - תיקון בחוק העונשין שקבע, כי תקופת ההתיישנות של עבירות מין שבוצעו בקטין תחל בהגיעו לגיל 18.
  • חוק העונשין (תיקון מס' 40) - תיקון זה קבע, כי העונש על ביצוע עבירה שדינה עד 10 שנות מאסר, מתוך מניע של גזענות, יהיה כפול מהעונש הקבוע בחוק, ובלבד שלא יעלה על 10 שנות מאסר.
  • חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 13) - תיקון לפקודת בתי הסוהר שהסדיר את נושא שחרור מנהלי של אסירים לקראת סוף תקופת מאסרם.

דת ומדינה

עריכה
  • חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית - חוק שעיגן את זכותו של כל אדם לקבורה בבית עלמין אזרחי אם ירצה בכך.
  • חוק יבוא בשר קפוא - חוק זה נחקק לאחר חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק החדש, ונקבע בו כי אין לייבא בשר קפוא ללא תעודת הכשר, אלא אם כן שר התעשייה והמסחר התיר זאת. בהתאם להוראות חוק היסוד החדש, נקבע בחוק זה, כי הוא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק, והוא התקבל ברוב של 65 מול 10. נגד החוק הוגשה עתירה לבג"ץ בנימוק שהוא פוגע בחופש העיסוק של יבואני הבשר, אך העתירה נדחתה[5]. בהמשך שונה שמו של חוק זה לחוק בשר ומוצריו.

צבא וביטחון

עריכה
  • חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) - בחוק זה עוגן משך השירות הסדיר בצה"ל והועמד על 36 חודשים. עד אז קבע החוק כי משך השירות הוא 30 חודשים, אך במשך עשרות שנים הוארך בצו בידי שר הביטחון. החוק נקבע כהוראת שעה לשנתיים, מתוך שאיפה להביא לקיצור בתקופת השירות הסדיר, אך תוקף הוראת השעה הוארך מאז מספר פעמים, ונכון לשנת 2011, מדובר בהוראת השעה הישנה ביותר שעומדת בתוקפה.
  • חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) - תיקון בחוק שירות ביטחון, שהסדיר הצבת חיילים לשירות במשטרת ישראל (שח"מ), ובמסגרות ביטחוניות ואזרחיות מחוץ לצה"ל. ההוראה לגבי המשטרה נקבעה כהוראת שעה לשנתיים, ובדומה להוראת השעה בעניין משך השירות, הוארכה אף היא מספר פעמים, ונכון לשנת 2011, עומדת בתוקפה.
  • חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) - חוק שאסר על העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים מיהודה והשומרון וחבל עזה. גם חוק זה נקבע בתחילה כהוראת שעה, לשנה, ואף הוא עומד בתוקפו גם בשנת 2011.
  • חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 32) - תיקון לחוק השיפוט הצבאי, שקיצר את תקופות המעצר שבסמכותם של שוטרים צבאיים וקציני שיפוט לקבוע. שנים ספורות לאחר חקיקתו פסק בית המשפט העליון, בבג"ץ שגיא צמח, כי חרף הקיצור, התקופות הקבועות בחוק השיפוט הצבאי עדיין אינן מידתיות, והורה על ביטול הסעיף המסדיר זאת[6]. הייתה זו הפעם הראשונה בה נפסל סעיף חוק בשל פגיעה בזכות המנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (במקרה זה, הזכות לחירות).

עבודה

עריכה

בריאות

עריכה

חקיקה סביבתית

עריכה
 
מתקני מיחזור בבני ברק

מערכת המשפט

עריכה

השלטון המקומי

עריכה
  • חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות לחברי המועצה).
  • חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) (תיקון) - חוק שקבע את דרכי פקיעת כהונתו של ראש מועצה אזורית, ואת הליכי בחירתו של ראש מועצה חדש במקומו.

תכנון ובניה

עריכה
  • חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43) - רפורמה במערך התכנון והבניה שכללה, בין היתר, את שינוי הרכב הוועדות המחוזיות, הקמת ועדות ערר מחוזיות, הוראות שונות לגבי חברי מוסדות התכנון, שינויים בהגדרות תפקידיהן של הוועדות המחוזיות והוועדות המקומיות, דרכי הגשת התנגדויות ושמיעתן, לוחות זמנים לסיום טיפול בתוכניות, הליכי הגשת עררים, הסמכת בתי המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות שעניינן תכנון ובניה ועוד.
  • חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 37) - תיקון לחוק התכנון והבניה, שנועד לקצר את הליכי אישורן של תוכניות שעניינן דרכים ומסילות ברזל.

צרכנות

עריכה

שונות

עריכה
 
המכללה האקדמית תל-חי
 
אולפן "ארץ נהדרת", מהפקות המקור של ערוץ 2
  • חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 4) (מאגרי מידע) - תיקון בחוק הגנת הפרטיות שהסדיר את התנאים לניהול מאגרי מידע והשימוש במאגרי מידע ואת השימוש בהם לשם דיוור ישיר.
  • חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) - מטרת החוק היא להקים את המועצה לניסויים בבעלי חיים, ולקבוע עקרונות כלליים לניסויים בבעלי חיים.
  • חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 10) - חוק שהסדיר את מעמדן של המכללות.
  • חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות - חוק זה הטיל חובת רישוי על העוסקי בייעוץ השקעות, קבע את תנאי הרישוי, הטיל חובות אמון וזהירות של מנהלי תיקי השקעות וקבע הוראות שונות לדרכי פעולתם. לאחר חקיקתו עתרה לשכת מנהלי ההשקעות לבג"ץ, בטענה שחלק מהוראותיו פוגעות בחופש העיסוק. בפסק הדין[7], שניתן ב-1997, פסק בית המשפט העליון, כי ההוראה המתירה לרשות ניירות ערך להעניק רישיונות למנהלי תיקים או יועצי השקעות אף ללא בחינה מקצועית, למי שעסק בכך שבע שנים לפחות, פוגעת באופן שאינו מידתי בעוסקים במקצוע תקופות קצרות יותר. על כן, פסק בית המשפט כי הסעיף הקובע זאת בטל. הייתה זו הפעם הראשונה בעידן המהפכה החוקתית בה פסק בג"ץ, כי סעיף חוק בטל בשל פגיעה בזכות המעוגנת בחוק יסוד.
  • חוק העובדים הסוציאליים - חוק שהסדיר את העיסוק בעבודה סוציאלית.
  • חוק המתווכים במקרקעין - חוק שהסדיר את העיסוק בתיווך במקרקעין.
  • חוק העמותות (תיקון מס' 3). תיקון בחוק העמותות, שנועד להגביר את הפיקוח על העמותות באמצעות הגדלת חובות הדיווח שלהן. כן כולל החוק תיקונים שנועדו לייעל את התנהלותן של עמותות.
  • חוק השמות (תיקון מס' 3) - תיקון לחוק השמות שביטל את ברירת המחדל, לפיה עם נישואיה מקבלת אישה את שם משפחתו של בעלה, וקובע כי כל אדם יודיע לרושם הנישואים מהו שם המשפחה שבחר לשאת לאחר נישואיו.
  • חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 7) - חוק הקובע עיקרון של ייצוג הולם לבני שני המינים בשירות המדינה.
  • חוק רשות השידור (תיקון מס' 8) - חוק שעיגן את סמכותה של רשות השידור לשדר פרסומות ברדיו.
  • חוק לעידוד ההפקה של יצירה ישראלית מקורית בשידורי הטלוויזיה (תיקוני חקיקה) - חוק שקבע רף מינימלי של הפקות מקור אשר על ערוצי הטלוויזיה לשדר.
  • חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 8) - חוק שעיגן את זכותו של כל תושב לרכוש חלקת קבר בעודו בחיים, בסכום שייקבע לפי כללים שיקבע השר לענייני דתות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה.
  • חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון) - חוק שהסדיר את הרכבה וסדרי פעולתה של מועצת מינהל מקרקעי ישראל.

בעלי תפקידים

עריכה
התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת שבח וייס
סגני יושב ראש הכנסת רפאל אדרי, חנא חדד, סאלח טריף, ענת מאור, אסתר סלמוביץ, יוסף עזרן, עובדיה עלי ודב שילנסקי
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה דן תיכון, דוד מגן בתחילה הייתה כוונה למנות לתפקיד את רוני מילוא. מבקר המדינה, מרים בן-פורת מתחה ביקורת על כוונה זו, מאחר שמילוא כיהן כשר בממשלה היוצאת, ודו"חות המבקר הראשונים בהם צפויה הייתה הוועדה לעסוק היו בעניין פעולותיה של ממשלה זו, מה שעלול ליצור מצב של ניגוד עניינים. בסופו של דבר מונה לתפקיד דן תיכון, ולאחר שנתיים החליף אותו דוד מגן (שאף הוא היה שר באותה ממשלה). במקביל, תוקן חוק מבקר המדינה ונקבע בו כי "מי שכיהן כשר, כסגן שר או כמנהל כללי או משנה למנהל כללי של משרד ממשרדי הממשלה לא יהיה יושב-ראש הוועדה תוך שנתיים מיום סיום כהונתו כאמור"[8].
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון אורי אור, חגי מירום אור פרש מהתפקיד בשל מינויו לסגן שר הביטחון
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דדי צוקר
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות אברהם בורג, דליה איציק בורג התפטר מהכנסת לאחר שנבחר ליושב ראש הסוכנות היהודית
יושב ראש ועדת הכלכלה גדעון פת, צחי הנגבי
יושב ראש ועדת הכנסת חגי מירום, אלי גולדשמידט מירום פרש מהתפקיד בשל מינויו ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון
יושב ראש ועדת הכספים גדליה גל
יושב ראש ועדת העבודה והרווחה עמיר פרץ, יוסי כץ פרץ פרש מהתפקיד עם מינויו ליושב ראש ההסתדרות
יושב ראש ועדת העלייה והקליטה עמנואל זיסמן
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה יהושע מצא
יושב ראש ועדת האתיקה חיים אורון
יושב ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים רפאל איתן ועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה בכנסת השתים עשרה והוקמה מחדש גם בכנסת השלוש עשרה
יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה יעל דיין, נעמי בלומנטל, לימור לבנת הוועדה מונתה לראשונה בכנסת השלוש עשרה
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה יצחק שמיר, בנימין נתניהו באותה הזקעת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה אלי דיין
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת שמואל יעקבסון
היועץ המשפטי לכנסת צבי ענבר
קצין הכנסת איתן בן-אליהו

חברי הכנסת

עריכה

חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:

העבודה יצחק רבין, שמעון פרס, אברהם בורג, בנימין בן אליעזר, אורה נמיר, חיים רמון, מיכה חריש, ישראל קיסר, דוד ליבאי, נסים זוילי, שמעון שטרית, עוזי ברעם, רפאל אלול, אורי אור, אברהם בייגה שוחט, שבח וייס, חגי מירום, מאשה לובלסקי, אלי בן-מנחם, נואף מסאלחה, משה שחל, רענן כהן, אלי דיין, יוסי ביילין, דליה איציק, גדליה גל, אפרים סנה, מיכה גולדמן, אברהם יחזקאל, סאלח טריף, אביגדור קהלני, יוסי כץ, רפאל אדרי, מרדכי גור, יעקב שפי, אלי גולדשמידט, יעל דיין, גדעון שגיא, עמנואל זיסמן, יורם לס, יוסף ונונו, שלמה בוחבוט, עמיר פרץ, שמואל אביטל, חנא חדד, אברהם כ"ץ-עוז, נאוה ארד, צבי ניר, פיני שומר
הליכוד יצחק שמיר, אריאל שרון, דוד לוי, משה קצב, בנימין נתניהו, זאב בנימין בגין, רוני מילוא, משה נסים, דב שילנסקי, מאיר שטרית, אליהו בן-אלישר, אהוד אולמרט, דן תיכון, דוד מגן, דן מרידור, גדעון פת, עוזי לנדאו, שאול עמור, יהושע מצא, יעקב שמאי, צחי הנגבי, מיכאל איתן, עובדיה עלי, דוד מנע, אברהם הירשזון, חיים קופמן, רון נחמן, אסעד אסעד, אפרים גור, לימור לבנת, נעמי בלומנטל, סילבן שלום, אריאל וינשטיין, יוסף אחימאיר, מיכאל רצון
מרצ שולמית אלוני, יאיר צבן, אמנון רובינשטיין, יוסי שריד, רן כהן, חיים אורון, אברהם פורז, דדי צוקר, וליד חאג'-יחיא, נעמי חזן, בנימין טמקין, ענת מאור
צומת רפאל איתן, גונן שגב, פיני בדש, אליעזר זנדברג, משה פלד, חיים דיין, אסתר סלמוביץ, אלכס גולדפרב
מפד"ל זבולון המר, אבנר חי שאקי, יגאל ביבי, יצחק לוי, חנן פורת, שאול יהלום
ש"ס אריה דרעי, משה מאיה, יוסף עזרן, אריה גמליאל, רפאל פנחסי, שלמה בניזרי
יהדות התורה אברהם יוסף שפירא, יצחק חיים פרץ, מנחם פרוש, שמואל הלפרט, אברהם רביץ, אברהם ורדיגר, משה גפני
חד"ש תאופיק זיאד, האשם מחאמיד, תמר גוז'נסקי, סאלח סלים
מולדת רחבעם זאבי, שאול גוטמן, יוסף בא-גד
מד"ע עבד אל-והאב דראושה, טלב א-סאנע

חילופי גברי

עריכה
תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת הנכנס סיעה סיבה
16 ביולי 1992 יצחק חיים פרץ אברהם רביץ יהדות התורה התפטרות
30 בדצמבר 1993 רוני מילוא אריאל וינשטיין הליכוד התפטרות (נבחר לראש עיריית תל אביב-יפו)
28 ביוני 1994 שמואל הלפרט משה גפני יהדות התורה התפטרות (במסגרת הסכם רוטציה)
מנחם פרוש אברהם ורדיגר
5 ביולי 1994 תאופיק זיאד סאלח סלים חד"ש נהרג בתאונת דרכים
5 ביולי 1995 אברהם בורג חנא חדד העבודה התפטרות (נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית)
16 ביולי 1995 מרדכי גור אברהם כ"ץ-עוז התאבד
7 באוגוסט 1995 חיים קופמן יוסי אחימאיר הליכוד נפטר
4 בנובמבר 1995 יצחק רבין נאוה ארד העבודה נרצח
10 במרץ 1996 אריאל וינשטיין מיכאל רצון הליכוד נפטר
21 במאי 1996 אורה נמיר צביקה ניר העבודה התפטרות
7 ביוני 1996 אברהם כ"ץ-עוז פנחס שומר

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עמית סגל, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, עמ' 125.
  2. ^ פרוטוקול מליאת הכנסת מיום 22 בנובמבר 1995
  3. ^ הצעות חוק פרטיות בכנסת השתים-עשרה, באתר main.knesset.gov.il
  4. ^ בג"ץ 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין ואח', פ"ד מז(5) 485.
  5. ^ 1 2 בג"ץ 4676/94 מיטראל בע"מ ואח' נ' כנסת ישראל ואח' פ"ד נ(5) 15.
  6. ^ בג"ץ 6055/99 שגיא צמח ואח' נ' שר הביטחון ואח' באתר בית המשפט העליון
  7. ^ בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נא(4) 367.
  8. ^ דוח שנתי 43 לשנת 1992 ולחשבונות שנת הכספים 1991, באתר מבקר המדינה (עמ' ח')