אנגולה

רפובליקת אנגולה
República de Angola
Repubilika ya Ngola
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	"האיחוד נותן כוח"
המנון לאומי	אנגולה קדימה
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה	נשיא אנגולה
ראש הרשות המבצעת	נשיא אנגולה
נשיא אנגולה	ז'ואאו לורנסו
שפה רשמית	פורטוגזית
עיר בירה	לואנדה 8°50′S 13°20′E / 8.833°S 13.333°E; (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	האספה הלאומית
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	1,246,700 קמ"ר (24 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
עצמאות מפורטוגל	11 בנובמבר 1975
ישות קודמת	האימפריה הפורטוגזית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בנובמבר 2024)	38,270,932 נפש (40 בעולם)
צפיפות	30.70 נפש לקמ"ר (183 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0–14	44.35%
גילאי 15–24	19.13%
גילאי 25–54	29.56%
גילאי 55–64	4.11%
גילאי 65 ומעלה	2.85%
כלכלה
תמ"ג (2023)	84,723 מיליון $ (75 בעולם)
תמ"ג לנפש	2,214$ (165 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2022)	0.591 (150 בעולם)
מדד ג'יני	51.3 (נכון ל־2018)
מטבע	קוואנזה‏ (AOA)
בנק מרכזי	הבנק הלאומי של אנגולה
שונות
סיומת אינטרנט	ao
קידומת בין־לאומית	244
	www.governo.gov.ao
	(למפת אנגולה רגילה) לואנדה הואמבו לובנגו מלאנז'ה לוביטו לואנה סאורימו מנונגה קבינדה קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו זמביה נמיביה האוק.; האטלנטי; אנגולה

רפובליקת אנגולה (בפורטוגזית: República de Angola) היא מדינה בדרום-מערב אפריקה, הגובלת בנמיביה בדרום, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בצפון, ברפובליקה של קונגו ממובלעת קבינדה בצפון ובזמביה במזרח. בירת המדינה היא לואנדה. אנגולה הייתה עד 1975 מושבה של פורטוגל, ולאחר שחרורה פרצה בה מלחמת אזרחים שנמשכה כמעט 30 שנים וגרמה נזק עצום למדינה. אנגולה עשירה באוצרות טבע, בהם נפט ויהלומים.

מקור השם

השם אנגולה הוא הטיה פורטוגזית של המילה "נ'גולה" משפת הבנטו. "נ'גולה" היה תוארם של השליטים הילידים בממלכת קווימבונדוס במאה ה־16, עת החלו הפורטוגזים להתיישב באזור.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אנגולה

תושבי האזור המקוריים היו שבטי ציידים-לקטים. הם הוחלפו על ידי שבטי בנטו. דוברי הבנטו ישבו בשטח אנגולה עד אשר באו הפורטוגזים לראשונה לאזור.

עידן הקולוניאליזם

הפורטוגזים התיישבו לראשונה ב-1483 בשטחה העכשווי של אנגולה, בנהר הקונגו, אז שטחה של מדינת הקונגו נדונגו ולואנדה. מדינת הקונגו השתרעה מגבון העכשווית בצפון לנהר קוונזה בדרום. פורטוגל הקימה ב-1575 מושבה בלואנדה, שהתבססה על סחר בעבדים. הפורטוגזים השתלטו בהדרגה על כל החוף במהלך המאה ה-16 על ידי סדרה של הסכמים ומלחמות וכך הקימו את מושבת אנגולה. ההולנדים כבשו את לואנדה החל ב-1641 וכלה ב-1648 ותמכו במדינות אנטי-פורטוגזיות.

ב-1648 כבשה פורטוגל מחדש את לואנדה והחלה בתהליך כיבוש צבאי באזור הקונגו ונדונגו, אשר הסתיים בניצחונם ב-1671. שליטה אמיתית על האזור לא הושגה עד תחילת המאה ה-20.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 גיבש הדיקטטור הפורטוגזי אנטוניו סלזר אידאולוגיה קולוניאלית בשם "לוזוטרופיקליזם", הכוללת חזון של קהילה רב-גזעית גלובלית, הקשורה בזיקה רוחנית לפורטוגל. ב-1951 המושבה עוצבה מחדש כמחוז חיצוני, אשר נקרא גם "מערב אפריקה הפורטוגזית", תוך טענה שהשלטון מנסה ליצור מיזוג תרבותי אמיתי עם התושבים, אף שלמעשה הסווה ניצול ודיכוי של התושבים המקומיים.

לאחר מלחמת העולם השנייה דחתה פורטוגל בתוקף את הדרישות לדה-קולוניזציה, ועודדה הגירת פורטוגלים לאנגולה. המהגרים, שמספרם הגיע ל-350,000, היו ברובם דלי השכלה והעדיפו להתיישב בערים. בכך דחקו לשוליים את האליטות המקומיות ואת מעמד הביניים המקומי. בשנות ה-50 החלה מחאה עממית שהתפשטה בשנות ה-60 להתקוממות אלימה. בתגובה שלחה פורטוגל כוחות צבא גדולים שפעלו לדכא את המרד ביד קשה. מתוך המאבק צמחו שלוש תנועות עיקריות יריבות שחתרו לעצמאות:

החזית העממית לשחרור אנגולה (Movimento Popular de Libertação de Angola, MPLA), עם מרכז אתני בקרב שבט הקימבונדו ועלית אינטלקטואלית מלואנדה. לתנועה זו היו קשרים למפלגה הקומוניסטית בפורטוגל ולגוש המזרחי.
החזית הלאומית לשחרור אנגולה (Frente Nacional de Libertação de Angola, FNLA), עם מרכז אתני באזור באקונגו הצפוני וקשרים לארצות הברית ולממשל מובוטו ססה סקו בזאיר.
האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה (União Nacional para a Independência Total de Angola, UNITA), אשר הונהגה על ידי ז'ונאס מאיירו סאווימבי, והייתה בעלת מרכז אתני בלב המדינה באזור אווימבונדו.

מלחמת האזרחים

ערך מורחב – מלחמת האזרחים באנגולה

לאחר מלחמת גרילה בין השנים 1961 ל-1974 נגד הכוחות הפורטוגזיים הקולוניאליים, כתוצאה ממהפכת הציפורנים בפורטוגל (1974), זכתה אנגולה בעצמאות ב-11 בנובמבר 1975^[1]. מיד לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים בין שלוש המפלגות MPLA‏, UNITA ו־FNLA, שנמשכה עד 2002 עם הפוגה קצרה. FNLA פרשה מהסכסוך בשל חולשתה היחסית בשדה הקרב. פרישתה השאירה את MPLA ואת UNITA להילחם זו בזו על השליטה במדינה. לבסוף, ב־1991, הסכימו הצדדים להפוך את אנגולה למדינה רב-מפלגתית, אך לאחר שהנשיא, ז'וסה אדוארדו דוש סנטוש מ־MPLA, נבחר בבחירות שהיו תחת השגחה, UNITA טענה כי הייתה זאת תרמית – והקרבות פרצו מחדש. מלחמת האזרחים פגעה קשות בכלכלת אנגולה והחריבה את התשתיות במדינה. על פי הערכות, עד לסיומה בשנת 2002, גבתה המלחמה את חייהם של כ-500,000 בני אדם^[7].

בפברואר 2002, בעזרת מזל"טים שסופקו לצבא MPLA על ידי ממשלה זרה הצליח הצבא לכתר את כוחותיו ולהרוג את ראש צבא UNITA, ג'ונאס מאיירו סאווימבי. צבא MPLA הציג את גופתו המנוקבת של סאווימבי בתקשורת המקומית והעולמית, ומשחיילי UNITA ראו זאת, נכנעו מיד לכוחות ה-MPLA ומלחמת האזרחים הסתיימה כשמפלגת ה-MPLA, בראשות דוס סנטוס, תפסה את השלטון ללא עוררין.

בתום המלחמה צבא ה-UNITA התפרק מנשקו, חלק מן הלוחמים פרשו לחיים אזרחים וחלק אחר חבר לצבא ה-MPLA שהפך לצבא היחיד של אנגולה. כיום UNITA היא מפלגה פוליטית בלבד ששותפה לשלטון באנגולה, שחלק מראשיה משמשים כשרים וחברי ממשל במדינה.

על אף שנראה שהמדינה עברה תהליך שיקום, הנשיא דוש סאנטוש עדיין לא התיר הליך דמוקרטי לבחירות. בין בעיותיה המרכזיות של אנגולה נותרו משברים הומניטריים ושדות מוקשים רבים, כתוצאה מהמלחמה הארוכה. לאחר מלחמת האזרחים עסוקה אנגולה בשיקום תשתיות וכלכלת המדינה. היא נעזרת בסיוע ממדינות וחברות עסקיות מכל העולם, בהן: ברזיל (אנרגיה), פורטוגל (בנייה), סין (תשתיות) וישראל (חקלאות וביטחון).

פוליטיקה

הזרוע המבצעת של השלטון מורכבת מהנשיא, ראש הממשלה ומועצת השרים. הכוח הפוליטי מתרכז בנשיאות. מועצת השרים, אשר מורכבת מכל שרי הממשלה וסגניהם, נפגשת על בסיס קבוע כדי לדון בסוגיות פוליטיות. המושלים של 18 המחוזות ממונים על ידי הנשיא ומשך כהונתם נתון לשיקולו. החוקה מכתיבה את מבנה הממשלה בקווים כלליים ואת זכויות וחובות האזרחים. המערכת המשפטית מבוססת על זו הפורטוגזית וחוק מסורתי מקומי, אבל מערכת זו חלשה ביותר ובתי משפט פועלים רק ב-12 מתוך 140 רשויות הערים. בית משפט חוקתי איננו קיים על אף שאישורו בחוק נקבע זה מכבר.

מלחמת האזרחים הקשה הרסה את המוסדות הפוליטיים והציבוריים במדינה. האו"ם מעריך ש-1.8 מיליון פליטים קיימים, כאשר האומדן המקובל של קורבנות המלחמה הוא 4 מיליון בני אדם. התנאים היום-יומיים בכל הארץ ובעיקר בלואנדה (בעלת אוכלוסייה בת 4 מיליון) משקפים את התמוטטות התשתית השלטונית ומוסדות הרווחה. המצב הכלכלי הגרוע אשר נמשך זמן רב, מונע תמיכת הממשלה בשירותי הרווחה. בתי חולים חסרים תרופות וציוד בסיסי, בתי ספר חסרים ספרים ועובדי ציבור חסרים לרוב את הציוד הדרוש להם לעבודתם היום-יומית.

בשנת 1992 נערכו בחירות לנשיאות ולאסיפת המחוקקים. להלכה אמורות להיערך בחירות מדי חמש שנים, אך הבחירות שנועדו להיערך ב-1997 נדחו מאז שוב ושוב. הבחירות האחרונות לאספת המחוקקים נערכו ב-2008. ב-2010 היו צפויות להיערך בחירות לנשיאות, אך בתחילת אותה שנה אישרה האספה הלאומית חוקה חדשה, שלפיה הנשיא אינו נבחר עוד בבחירות כלליות אלא על ידי הפרלמנט. הנשיא יכול לכהן לכל היותר שתי תקופות כהונה, כל אחת בת חמש שנים. עם זאת, שלושים השנה שבהן מכהן דוש סנטוש אינן נכללות בתקופה זו, ולכן יוכל לכהן למשך עשר שנים נוספות שנספרות החל מהבחירות האחרונות לאספה הלאומית, שהתבצעו ב-2012.

בשלהי אוגוסט 2017 נבחר לורנסו לנשיא אנגולה, לאחר 38 שנות שלטונו של דוש סנטוס.

הכוחות המזוינים של אנגולה כוללים 110 אלף חיילים.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי אנגולה–ישראל

נשיאה לשעבר של אנגולה, ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש, נחשב כנשיא ידידותי לישראל ואף ביקר בישראל בשנת 2005. היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאנגולה חודשו, לאחר נתק במשך תקופה מסוימת, בשנת 1993. שנתיים מאוחר יותר פתחה ישראל שגרירות באנגולה ושגרירתה הראשונה במדינה הייתה ד"ר תמר גולן, אשר אחר כך גם שימשה כיועצת לנשיא דוש סנטוש. בשנת 2000 פתחה אנגולה את שגרירותה בישראל. קשריה של ישראל ואנגולה הם בעיקר קשרים עסקיים, אך מעבר לכך היחסים הדיפלומטיים בין המדינות עוסקים גם בתחומי הסיוע בחקלאות, בחינוך, בבריאות וגם בפעילות הומניטארית. פן אחר של יחסיו של דוש סנטוש עם ישראל הוא בכל הקשור לסחר בנשק וביהלומים. כאשר חודשו יחסיה של ישראל עם אנגולה, בשנות ה-90 החלו עסקאות נשק בין המדינות. באחת העסקאות הידועות בשם "אנגולה גייט" (L'Angolagate) אשר התרחשה בין השנים 1993–2000, בסדר גודל של כ-790 מיליון דולרים, השתתף איש העסקים הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. 42 האנשים שהיו מעורבים בפרשה זו הועמדו לדין בצרפת בגין מכירה לא חוקית של נשק לנשיא דוש סנטוש במהלך מלחמת האזרחים. לאחר תום מלחמת האזרחים, בשנת 2006 הייתה אמורה להתבצע עסקת נשק בשווי של כמיליארד דולר בין ישראל לאנגולה בתיווך איש סוחר נשק ישראלי וגנרל צבאו של דוש סנטוש, אך בסופו של דבר, היא לא יצאה אל הפועל. איש עסקים ישראלי נוסף הידוע בקשריו עם הנשיא דוש סנטוש הוא היהלומן לב לבייב, אשר הוגדר בשנת 2004 על ידי נשיא החברה הלאומית האנגולית "אינדיאמה" (Indiama) המנהלת את כריית היהלומים באנגולה בתור המשקיע הבולט מבין כל החברות הזרות בתחום היהלומים באנגולה. בשנת 2005 הקים לבייב, בשיתוף החברה הלאומית, את המפעל הראשון באנגולה לליטוש יהלומים בה יעובדו כ-40% מתפוקת הגלם של יהלומיה.

בשנת 2018 נערך לראשונה באפריקה, חידון התנ"ך בלואנדה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך הישראלי^[8].

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות אנגולה

אנגולה מחולקת ל-18 מחוזות:

1 בנגו
2 בנגלה
3 ביאי
4 קבינדה
5 קואנדו קובאנגו
6 קואנזה נורטה
7 קואנזה סול
8 קואנה
9 וואמבו

10 ווילה
11 לואנדה
12 לונדה נורטה
13 לונדה סול
14 מאלאנג'
15 מושיקו
16 נמיב
17 וויג'
18 זאיר

מחוזות אנגולה

כלכלה

כלכלת אנגולה איננה מסודרת עקב מלחמות כמעט בלתי-פוסקות במשך העשורים האחרונים. למרות המשאבים הטבעיים השכיחים בה, התוצרת לנפש היא בין הנמוכות בעולם. ייצור נפט (שכ-60% נמצא במובלעת) ופעילויות קשורות חיוניים לכלכלה ותורמים כ-45% לתל"ג ומהווים 90% מהיצוא.

על אף חתימת הסכמי השלום, מיליוני מוקשים נותרו פזורים באדמה, אלימות באזורים הכפריים עדיין קיימת וחקלאים רבים אינם רוצים לחזור עוד לשדותיהם. כתוצאה, חלק ניכר מהמזון עבור המדינה עדיין מיובא. למרות התפתחות השלום במדינה לקראת סוף 1998, הכלכלה צמחה בשיעור של 4% בלבד ב-1999.

הממשלה הכניסה למחזור הכספי שטרות חדשים ב-1999, כולל שטרות עבור 1 קוונזה ו-5 קוונזה. יחד עם הסכמי השלום ב-2002 נחתמה שותפות אסטרטגית עם סין, וכך חברות סיניות מימנו השקעות ענק באזור, במיוחד בתחום התשתיות והמתכות. בינואר 2007 התקבלה אנגולה כחברה בארגון אופ"ק.

מאז 2005 אנגולה היא מדינה בה הצמיחה הכלכלית היא מהגבוהות והמהירות באפריקה, בעיקר בזכות הנפט והיהלומים שבשטחה. התעשייה תורמת כ-60% מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-15% מכוח העבודה. הענף המרכזי הוא ענף המכרות. באנגולה אוצרות טבע שונים, ובהם שדות נפט המצויים בשליטת הממשלה (יצוא של 246 מיליון חביות נפט בשווי של כ־8 מיליארד דולר), יהלומים (מכירה של 764 מיליון קרט בשווי של כ־764 מיליון דולר), עפרת ברזל, פוספטים, אורניום וזהב. מוצרי תעשייה חשובים כוללים מוצרי מזון, משקאות, סוכר, טקסטיל ומוצרי טבק.

החקלאות תורמת כ-7% מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-85% מכוח העבודה. הגידולים העיקריים הם בננות, קנה סוכר, קפה, תירס, כותנה, קסאווה, טבק וירקות. היערות של אנגולה המכסים כ-43% משטחה, מהווים את הבסיס לתעשיית העץ שלה. ענף חשוב נוסף הוא ענף הדיג.

מאז חתימת הסכם השלום עושה ממשלת אנגולה מאמצים לשיקום המדינה וזאת באמצעות:

הגדרת סדרי עדיפויות
הנעה מחדש של מגזרים יצרניים
השבת הפליטים למקומם המקורי
יצירת תנאים חוקתיים המציעים יתרונות וערבויות למשקיעים זרים בתחומי הכלכלה השונים

תחבורה

נכון לשנת 2002 היו באנגולה 243 שדות תעופה, מהם 32 סלולים ו־211 לא סלולים. באנגולה יש 2,761 קילומטרים של מסילת רכבת, ושלושה נמלי ים מרכזים, לואנדה, לוביטו ונמיבֶה.

חברת דגל של התעופה האנגולית היא חברת TAAG נתיבי אוויר אנגולים.

גאוגרפיה

אנגולה בעלת חוף מערבי לאוקיינוס האטלנטי. רצועת החוף היא צחיחה ונמתחת מנמיביה ללואנדה. בפנים הארץ ישנה רמה לחה. סוואנה יבשה נמצאת בדרום ובדרום-מזרח. יער גשם טרופי נמצא בצפון ובקאבינדה. מקורו של נהר הזמבזי ושאר פלגים של נהר הקונגו באנגולה. באנגולה יש מגוון של בעלי חיים כמו זברות, אריות, אנטילופות, ג'ירפיים, פיליים, נמרים וצבועיים.

למדינת אנגולה יש רק שני איים בתחומה האחד הוא האי קוואנדה (באנגלית: Kawanda Island) שמשמש כעיר מנהלית העוסקת בנושאי הנפט של המדינה, והשני הוא האי באיה דוס טיגריס (באנגלית: Baia dos Tigris) שבעבר היה חצי-אי שמחובר ליבשה ברצועת חוף צרה אשר הוטבעה על ידי האוקיינוס בשנות ה-70. בגלל הנזק שנגרם כל תושבי הישוב טיגריס שנמצא על חצי-האי פונה משם בין לילה וכיום מדובר ביישוב ובאי רפאים.

דמוגרפיה

באנגולה שלוש קבוצות אתניות מרכזיות, כל אחת מהן דוברת שפה מקבוצת שפות הבנטו: אווימבונדו (37%), קימבונדו (25%) ובאקונגו (13%). קבוצות אתניות אחרות כוללות צ'וקווה, גנגואלה, נהאניסה-הומבה, אמבו, הררו וזינדוגה. ישנם מיעוטים בני אחוז עד שניים של בני תערובת אנגולים-אירופים ולבנים, בעיקר פורטוגזים. הפורטוגזים הם המיעוט הלא-אנגולי הגדול ביותר ומונים כ-30,000 נפשות. פורטוגזית היא השפה הרשמית והמדוברת ביותר במדינה.

רוב התושבים הם ממוצא בנטו ומעטים הם ממוצא מעורב, בנטו-קונגולזים. בדרום מזרח ישנם מספר שבטי בושמנים. השבט הידוע ביותר מבין הבנטו הוא בא-קונגו, שאנשיו שוכנים בעיקר בצפון. האבונדה שוכנים בעיקר במרכז. בשבט זה ישנם בני תערובת רבים ממוצא מעורב פורטוגזי ובנטו.

שבטי המושי-קונגו והבא-קונגו משמרים מספר מסורות נוצריות אשר למדו במהלך המאות ה-16 וה-17. צלבים משמשים כקמיעות וסמלים בעלי כוח ומועברים מראש-שבט לראש-שבט. לכל בן שבט יש שם נוצרי ובעל קידומת "דום" או "דונה". בתי הילידים הם בדרך כלל בקתות קטנות ופשוטות ביותר, המשמשות בעיקר לשינה. במהלך היום הם יושבים מחוץ לבקתה, מוגנים מהשמש בעזרת חופת עלי דקל או עלים אחרים. הדת הקתולית היא השליטה באזור.